אבל הגעתי למסקנה שאחרי שקורה אסון תמיד מתמקדים בטוב שלו

כל אדם מאיתנו הוא טוב, פשוט כשאדם מת כולם מבינים כמה הוא היה אדם טוב.

שמשפיע עליו רק כשר אדם נפטר ל"ע מבינים כמה הוא היה משמעותי לכל אחד ומכה טוב הוא הפיץ

אפשר להגיד שזה קשור ליום הזיכרון ומעצים את התחושה שכל חייל שנפטר כמה טוב העולם איבד וכמובן כפול 23000 חללי צהל ונפעגי פעולות האיבה

העניין הוא לא רק זה, העניין הוא לדעתי יותר עמוק...

גם יש את העניין הפשוט שכשאדם חסר ואיננו פתאום מרגישים בחסרונו ומבינים כמה נוכחותו הפשוטה לכאורה והמובנת מאליה הייתה חשובה...

וגם, בנוסף, מי שנמצא בין החיים, הוא נמצא במירוץ החיים, שבו לצערינו שם המשחק הוא תחרות שבה הרבה פעמים יש קנאה וצרות עין וחוסר פרגון...

ולכן, כאשר בן אדם נמצא בעולם הזה, קשה לאנשים לראות את הטוב שבו ולדבר עליו טוב וכו'...כי הוא כביכול "מאיים" עליהם, ולכן קשה להם לראות בטוב שלו, וכן לאדם מאוד קשה לשמוח בשמחת חבירו...(משל קטן: שני אנשים חברים ניסו להתקבל לתואר נחשק, ורק אחד מהם עבר. האם השני ישמח בשמחתו בלב שלם...? קשה להאמין...)

כתוב בתורה על סיפור מיוחד במינו, של אהרון ומשה, שכתוב על אהרון, שלמרות שהיה האח הגדול, זה שמשה נבחר להיות השליח והגואל ואילו הוא רק "הפה", לא גורמת לו לקנאה או לצרות עין, והוא שמח בלב שלם, ככתוב: "וראך ושמח בליבו".

כאשר אדם מת, הוא כאילו "יצא מהתחרות", וכשאדם יצא מהתחרות פתאום מסתכלים עליו ויכולים לראות את הטוב שבו באופן טבעי, מהסיבה הנ"ל.

וצ"ע.
@נשמה כללית

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....