פנחס עמד מול הכפתור האדום והתלבט אם ללחוץ.
מחשבותיו נדדו אחורה בזמן, למתן תורה ולבריאת העולם. אל הזמנים בהם הטוב היה גלוי, ועוד היתה לאנושות תקוה.
אוי, כמה שהמציאות השתנתה! כמה שהרע חוגג, והערפל מכסה כל חלקה טובה.
הכפתור מולו, כמו מזמין אותו ללחוץ. ושעון החול מתקדם, מעיד על כך שעבר כבר חצי מהזמן. אבל פנחס מהסס.
שעה לפני כן, פנחס עמד בתפילה, ושח לפני קונו על המצב העגום של היקום.
להפתעתו, ה' ענה לו. נשמתו כמעט פרחה, בזמן שמלאך לבוש לבן אחז בו ולקחו למעלה, אל האור שבשמים. שם, המלאך הכניס אותו לתוך אולם שנגלה לפניהם, ובתוך האולם הענק עמדו בסדר מופתי רבבי רבבות של מלאכים.
ברגע שפנחס נכנס, הושלך הס, ופנחס מצא את עצמו עומד מול הבורא יתברך.
"שמעתי את טענותיך על העולם שבראתי", אמר לו ה', "אני רוצה לתת לך את ההחלטה. את היכולת לבחור".
בעוד המילים נאמרות, הוצב לפני פנחס שולחן קטן, ועליו כפתור אדום וגדול.
"לבחור בין מה לְמה?" פנחס שאל, והתשובה הגיעה מיד: "לבחור האם להחזיר את העולם לתוהו ובוהו. אם רצונך בכך - תלחץ".
על השולחן הוצב, מלבד הכפתור, גם שעון חול מעוטר, שהגיע ברגע אחד, יש מאין.
'אם אחזיר את העולם לתוהו ובוהו' חשב פנחס, 'מה יקרה לי?'.
"גורלך כרוך בגורל העולם. מה שיקרה לעולם, יקרה לך." ענה לו יודע מחשבות.
הזמן מתקדם לאט, כל שניה מרגישה נצח.
֎֍֎
פנחס מתעורר שטוף זיעה. ומתארגן לקראת היום הבא עליו לטובה.
ואתה, קורא יקר, היית לוחץ?
אשמח לתגובות...