לפעמים אנחנו ממלאים את החלל, את הבור הריק בחול וכל מיני תוספים.
ומדמיינים שעכשיו החלל שלם, והבור שהיה ריק כבר איננו ריק.
אבל האמת היא שהחלל עדיין חלל, והבור הריק עדיין ישאר ריק.
כמו שפצע שהגליד תמיד יכול להפתח מחדש.
הוא לא נעלם לשום מקום, הוא עודנו קיים וכואב ונוכח
רק אנחנו משלים את עצמינו לחשוב ולטעון כאילו הוא מעולם לא היה קיים.
ואז כשהמציאות מתפוצצת לנו בפנים- אנחנו תמיד נבוכים לעמוד מולה.
להודות שטעינו, שלא השכלנו או ידענו.
שלא באמת שכחנו את אלף הצלקות והדמעות של געגוע,
את השקרים והסודות שסיפרנו לעצמינו לילה לילה.
את רגעי האור שבהם רק חיכינו לחושך, ואת רגעי החושך שלא הרפו גם בימים המוארים ביותר.
נעים כצל אפל, אורבים אי שם בחלל הנסתר
שבין ערות לחלום, בין מציאות להזייה
יודעים ששעתם עוד תגיע- ואתה תצלול שוב אל דמותם.
להטביע את הכאב, להשכיח את העלטה
לצלול עמוק יותר לתהום- בכדי לשוב בחזרה.
ומדמיינים שעכשיו החלל שלם, והבור שהיה ריק כבר איננו ריק.
אבל האמת היא שהחלל עדיין חלל, והבור הריק עדיין ישאר ריק.
כמו שפצע שהגליד תמיד יכול להפתח מחדש.
הוא לא נעלם לשום מקום, הוא עודנו קיים וכואב ונוכח
רק אנחנו משלים את עצמינו לחשוב ולטעון כאילו הוא מעולם לא היה קיים.
ואז כשהמציאות מתפוצצת לנו בפנים- אנחנו תמיד נבוכים לעמוד מולה.
להודות שטעינו, שלא השכלנו או ידענו.
שלא באמת שכחנו את אלף הצלקות והדמעות של געגוע,
את השקרים והסודות שסיפרנו לעצמינו לילה לילה.
את רגעי האור שבהם רק חיכינו לחושך, ואת רגעי החושך שלא הרפו גם בימים המוארים ביותר.
נעים כצל אפל, אורבים אי שם בחלל הנסתר
שבין ערות לחלום, בין מציאות להזייה
יודעים ששעתם עוד תגיע- ואתה תצלול שוב אל דמותם.
להטביע את הכאב, להשכיח את העלטה
לצלול עמוק יותר לתהום- בכדי לשוב בחזרה.