סיפר אחד מתלמידי הישיבה בשנים עברו, (נדמה לי שהרב אביהוא שוורץ, אבל אני לא בטוח) על דרשת יום העצמאות מיוחדת במינה שנשא מרן ר' אברום באחת ממסיבות יום העצמאות בישיבה.
כידוע, רבינו הרצי"ה היה גר עד סוף ימיו בדירה קטנה ברחוב עובדיה בשכונת גאולה, ומשם היה מגיע לישיבה בכל פעם. באותם שנים - גר באותו איזור גם מרן ר' אברום, לפני שעבר דירה לבניין שמול הישיבה הקדושה. וגם הוא היה הולך את הדרך שמגאולה ועד הישיבה.
באחד מימי העצמאות, בהולכם למסיבה בישיבה, נפגשו שניהם בדרכם מגאולה, והחלו לושחח בשיחת תלמידי חכמים..
אותו תלמיד ראה אותם, וחשקה נפשו מאוד לשמוע מה הם משוחחים, ללמוד בדבריהם.. אך למרות רצונו העז - לא יכל כמובן להאזין לדבריהם, ונותר סקרן...
והנה, ביושבו במסיבה, בעת שנעמד הרצי"ה לדבר - החל לספר על שיחתם בדרך, וכה סיפר - שבדרכו לישיבה דן עם ר' אברום אם ליום העצמאות יש קדושה ולכן אין לומר תחנון במנחה שלפניו, כמו מנחה שלפני חגים וראשי חדשים. או שאין לו קדושה, ולכן יש לומר תחנון במנחה שלפניו. הוא סיפר שר' אברום אמר שאין קדושה, ושהוא טוען שיש, והאריך להסביר למה יש.
אך סיים הרצי"ה לדבר, ונעמד ר' אברום לישא הוא את דבריו. ובפתח דבריו אמר: גם על דעתי לא עלה חלילה לומר שאין קדושה ליום העצמאות, ודאי שיש לו. אלא שסברתי לומר שהיא לא קדושה מהותית שמשנה את מהות היום, אלא קדושה "נקודתית". ולכן היא לא "מתפשטת" לצהרי היום שלפניו - כמו בימים שקדושתם מהותית - חגים ור"ח.
ומיד הבהיר ר' אברום: שכל זה מה שסבר לומר ב"הוה אמינא", אך היות והרצי"ה טוען שיש קדושה מהותית ליום העצמאות, המתפשטת אף ליום שלפניו - כמו כל מועדי ישראל. ודאי האמת עם הרצי"ה! וזאת למה? מחמת שכמו שכתוב בפסוק: "מי חכם וישמור אלו, נבון ויידעם, ויתבוננו חסדי ה'" - כדי להבין את מהות ניסי ה' והשפעתם - צריך אדם חכם ונבון, היודע להתבונן! וסיים ר' אברום: אשרינו שזכינו שיש לנו את הרצי"ה, שהוא החכם והנבון ששלח לנו ה' כדי שידריכנו כיצד להתבונן בחסדי ה', והוא מלמדנו את ההסתכלות הנכונה!
(נ.ב. אני כותב מהזיכרון, לכן יכול להיות, ומסתבר, שלא כתבתי בצורה מדוייקת את ההגדרות לגבי מהות הקדושה וכו'.. תתפסו את הרעיון הכללי ואל תתמקדו בפרטים וההגדרות)
(למרות שזו לא הפינה הקבועה ולא חלק מהסדרה, אני מאמין שתשמח לתיוג:
