זה החזיק כמה ימים אבל היה קשהה
ואז אמרתי לעצמי שאסור להיות עצובה צריך להיות שמחה בכוח
ויש לי שעה ביום שבה מותר לי להיות עצובה
אוי אלוהים
בא לי לרוץ לדשא שם ולחבק אותה ולהניח את הראש שלה על הכתף שלי וללחוש לה שמותר לה, מותר לה להיות עצובה. יש לה את כל הסיבות שבעולם
ואלוהים, היא לא צריכה להסתיר (היא לא הסתירה)
ומגיע לה שיראו (לא ראו)
מגיע לה חיבוק (ולא היה)
ומגיע לה להיות פחות לבד
והיא לא צריכה לשים שירים חסידיים שמחים ולרקוד בכוח
מותר לה לבכות כמה שהיא צריכה
מגיע לה חיבוק כמה שהיא צריכה,
ולדעת שזה לא יקרה שוב