סמים, אלכוהול או כל דבר בסגנון.

כי לא על זה דיברתי.

לא ברחנו די?

לא הגיע הזמן לחזור?

אני עם עצמי מספיק!! 

עכשיו צריכה דחוף לברוח מעצמי!

איך עושים את זה?

מתקלחים

רצים

מתחבאים

מסתנוורים

אוכלים

שוקעים.

כבר שעתיים מנסה.

לא ניסיתי הכל...

חלק.

ניסיתי את הראשון והשני והשאר לא הבנתי מה הטעם

בלנ"ד

צריך לחוות גם דברים קשים.
האם זה נעים- לאאא!
אבל זה מחשל, זה מלמד את הרגש להשאר פגיע ולא לכהות.

א. באופן כללי צריך לחוות בחיים גם דברים לא נעימים וזה מחשל ובונה. 

אבל כאשר אדם חווה סבל תמידי במשך תקופה/ זמן ארוך באיזה שהוא שלב הוא יתמוטט.

דמייני לעצמך שמישהו מגיע ונותן לך סטירה. אחת... ועוד אחת ועוד ועוד... 

סטירות כואבות וחזקות מאד.

כמה זמן תשרדי? שעה? שעתיים? ארבע שעות? 

באיזשהו שלב או שתתמוטטי או שכבר לא תרגישי כאב. מה שמכונה כיום- קהות חושים.

אז תעני לי: אני יילחם בו.

אז דמייני שאת לא יכולה. ולא משנה מה הסיבה.

זה א'.

ב. גם לגוף האדם בפרט וגם לנו כאומה בכלל יש מנגנון שיש סף סבל מסוים שאפשר לעבור, וכאשר הכאב חזק מידי- פשוט לא חשים אותו. לדוג' אני יודעת על מישהי שנטרקה לה הדלת על האצבע ותלשה לה ממש את האצבע מהמקום. 2 חתיכות. והילדה לא בכתה, לא צרחה, ולא הרגישה כל כאב. אז מה? אז היא ברחה מעצמה? לא! זה מציאות שהגוף בורח מעצמו. מציאות נורמלית.

ובאומה אינלי כח להרחיב אז אם זה  מענייםן אותך תגידי וארשום.

ג. כתבת: "זה מלמד את הרגש להשאר פגיע ולא לכהות".

מחילה. אבל אני מתנגדת. כאשר מקבלים הרבה מכות הרגש מתכהה או סובל יותר. או לא מגיע למקום טוב יותר

יש מציאויות שבריחה מעצמך זה התמודדות. 

ואני חא יכולה להסביר כי אני לא יכולה לפרט על איזה מציאויות מדובר.

אז נעצור את הדיון כאן

ובאמת הדבר הכי טבעי שקורא במצבים כאלו זו בריחה מהמציאות...

הבעיה היא כשרוצים לברוח מהמציאות ולא מצליחים

יותר מידי פגיע! מישהו צריך להקהות אותו קצת...

זה נורא!
 

באמת שלפעמים אני מרגישה על סף שיגעון! יש תקופות שכל לילה אני פשוט בוכה, ממש אבל, עד איזה -3-4-5...

ומזדהה מאד

שמים מוזיקה בפוללל ווליום 

לא עושים דברים שמזכירים לך את עצמך...

משתכרים בלי לשתות כלום...ואז מתחילים לדבר שטויות (מתקשרים לחברה..)

"לא עושים דברים שמזכירים לך את עצמך..."

אמממ לא יודעתת זה משתנה בין כל אחד ואחת

אמממ לא לדבר עם אנשים שגורמים לי להרגיש -גרועה וכו.

אמממ לא יודעת בעצם. קצת חסר טעם.. קבלי ביטול

או כלשהו מוקם ולא לעשות כולם!!!!

לא יודעת יש בזה משהו שאתה שוכח הכול הכול לא עושה כולם לא חושב כולם!!!! פושט מרכז את המבט באיזה עץ , ציפור!!!

יותר קשה לך לברוח מעצמך....

אז זה הרבה יותר קל! כי אם יש סביביך הרבה דברים את כול שניה חושב... ונתקל בעצמך ושאתה לבד.. ומחליט לא לחושב כולם לעשות שראש יהיה ריק!

אז הרבה יותר  קל כשאנו לבד ויש בזה  גם משהו נעים ומאוד כייף לא לחושב על כולם!!!

להתמקד עכשיו בצבע של עץ ולא משנה מה קורה ומתאמץ חמש דקות ככה רק הצבע של העץ אחר כך זה כבר קל..

תמיד התחלה קשה אבל אחר ואוו זה כול כך כייף!!

אני יכולה שעה לשבת ולהסתכל על עץ ולא לחושב על כולם לדעתי זהו הבריחה הכי טובה!!

כי כול השאר אז מייד הכול חוזר בזה הכול חוזר בהדרגה...

איפה יש לכם שדה???

כאילו אתה רק יוצא מהבית שניה בום הגעתי לאי בודד ופסטורלי עם ציפורים מצייצות

מצטרפת לשאלה...

אז לא יודעת .. ים?

לי גם לפעמים גם עוזר איפלו שלי יש שדה, לפעמים אני יושבת בחדר ובוהה בחולן 

ולפעמים אני נוסעת במיוחד לעיר רק כדי להתרכז בעיר בחניות... לכול אחד מה שקורב לו נוח לו ... אני אוהבת להיות בהכול

גם להתרכז בספסל , וגם בפרח , וגם בעלה. הכול פושט להתרכז רק במשהו אחד לא משנה איפה...

ים ? הלוואייייי

אבל וואלה ננסה את זה...

טבע זה אחד הדברים🤎💚🤎💚

באמצע עיר

כוס קטנה של יין או ערק או משהו {אבל ממש קצת כי אמרת שאת לא בעניין...]

ואז לשכנע את עצמך שהשתכרת ולהתחיל לדבר שטויות או משהו
לקפוץ בטרמפולינה עד שהתעייפת ממש

אבל בעיקרון הכי פשוט לקרוא או לראות סרט\ספר שמעניינים אותך

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....