החולשה הזאת. אבא,למה בראת אותנו כל כך בודדים.
לא רק מאנשים, גם מעצמנו אנחנו בודדים. מחולקים למלא חלקים שהחיים פירקו אותנו וכל חלק זרוק באיזה אי אחר.
אי חשק. אי שמחה. אי מטרה.
והגרוע מכולם הוא אי אפשר.
חוסר היכולת הזה, חוסר האונים. הקול שמכופף לי את הראש עד לאדמה.
(את לא תצליחי, סתומה.)
פעם לפני מלא זמן, הייתי אצלך. כגמול עלי אימו.
כמו תינוק קטן ותמים שמכיר את אמא ורק אותה. וכל פעם שהעולם מציף. ברעב או בבבדידות או בסתם עייפות -
ידעתי לי את הפינה שמחכה לי. בידיים הכי אוהבות ומגוננות שקיים. והתכרבלתי בתוכן והרגשתי שהגעתי לחוף מבטחים.
חוף שהוא לא אי.
כזאת היא התחושה הזאת.
כ-ג-מול ע-לי אי-מו.
הביטחון הזה, היציבות. המקום השמור.
לא עוד עלה תלוש חסר מנוחה והשתייכות.
מאז התהפך עלי העולם עשרות פעמים, ופלט אותי ממנו. ושוב דחף. והפך. וכיסה.
כיסה ממני את התחושה האינסופית הזאת, את קרבת האלוקים.
ואתמול כשהלכתי שם. עייפה ומרוקנת. ודומעת.
השתוקקתי שתהיה שם בסוף הדרך, ואפול אליך.
כ-ג-מול ע-לי אי-מו.
לא רק מאנשים, גם מעצמנו אנחנו בודדים. מחולקים למלא חלקים שהחיים פירקו אותנו וכל חלק זרוק באיזה אי אחר.
אי חשק. אי שמחה. אי מטרה.
והגרוע מכולם הוא אי אפשר.
חוסר היכולת הזה, חוסר האונים. הקול שמכופף לי את הראש עד לאדמה.
(את לא תצליחי, סתומה.)
פעם לפני מלא זמן, הייתי אצלך. כגמול עלי אימו.
כמו תינוק קטן ותמים שמכיר את אמא ורק אותה. וכל פעם שהעולם מציף. ברעב או בבבדידות או בסתם עייפות -
ידעתי לי את הפינה שמחכה לי. בידיים הכי אוהבות ומגוננות שקיים. והתכרבלתי בתוכן והרגשתי שהגעתי לחוף מבטחים.
חוף שהוא לא אי.
כזאת היא התחושה הזאת.
כ-ג-מול ע-לי אי-מו.
הביטחון הזה, היציבות. המקום השמור.
לא עוד עלה תלוש חסר מנוחה והשתייכות.
מאז התהפך עלי העולם עשרות פעמים, ופלט אותי ממנו. ושוב דחף. והפך. וכיסה.
כיסה ממני את התחושה האינסופית הזאת, את קרבת האלוקים.
ואתמול כשהלכתי שם. עייפה ומרוקנת. ודומעת.
השתוקקתי שתהיה שם בסוף הדרך, ואפול אליך.
כ-ג-מול ע-לי אי-מו.