אתמול המורה שלי נתנה לי מבחן כבוד לעשות בבית.
ו-זה שיא הקשה.
לשבת בבית,עם החומר חדר לידך.......
לפחות אפשר לעשות כמה הפסקות שרוצים באמצע.
ובזמן המבחן (אהה....בזמן ששתיתי את התה בהפסקה שעשיתי לעצמי) חשבתי ש-בעצם כל החיים שלנו מבחן כבוד ענקי!
אתה יכול להיות דוס מפה ועד ירושליים (מחילה לירושלמים שביניינו שלהם ירושליים זה לא כ"כ רחוק 
)
) אבל-בערב ליד המיטה,כשאפחד לא רואה-אתה אומר שמע ישראל?
בבוקר כשאפחד לא שם לב-אתה נוטל ידיים?
ועוד מלא דברים שלפעמים אני חושבת לעצמי "בשביל מה?! אפחד לא פה,זה לא כ"כ נורא אם אני לא יברך ברכת המזון"
אבל יש עוד קול שעולה בי "סליחה?! מלך לכי המלכים צופה בך בשידור חי,ואת עושה דברים בניגוד לחוקים שלו?!"
ואז הקול הראשון נרגע.
ואז מתרגלים לקיים מצוות גם כשאני בד,וגם כשאינלי כח,כי אלוקיםן תמיד צופה בנו,ואלוקים עושה לנו מבחני כבוד עם מצלמה נסתרת,ואנחנו יודעים על המצלמה הזאת,אז שלא נתנהג לפי רצונו?
ייאלה,אני חוזרת למבחן כבוד שלי.
זאת היתה הפסקה.
היו שלום!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! (ואל תשאלו אותי מאיפה המשפט המוקרץ הזה כי אנלא יודעת ......)
(ואל תשאלו אותי מאיפה המשפט המוקרץ הזה כי אנלא יודעת ......)