אם אני שומע נכון - מה שמפריע לך נמצא בעיקר בדמיון, בעתיד, לא עכשיו.

את לא את עצמך נוגעת בו, מסתכלת בו ונהנת מזה וכולי...

אפשר (והכרחי בשביל קשר טוב) ממש לדבר על דברים כאלו ב'שיחת יחסנו לאן'.

לא בתור 'מה אתה צריך לעשות' אלא 'מה הצורך שלי'.

לנסות להגיע לגבולות הכי מינימליים שלך וחיוניים עבורך.

ברגע שאת תפנמי שאפשר לדבר על וזה יכול להשתנות גם עכשיו יהיה לך יותר קל.

ובעדינות תבקש ממני לפתוח נושא שיכול להיות רגיש ופגיע מאשר שתמשיך להיות בקשר איתי בצורה שתגרום לה להתרחק ממני ולתקוע את הקשר. וסביר להניח שגם הייתי רוצה את הקשר ומעדיף להפגע ולתת לקשר סיכוי להמשיך.

תיאום ציפיות זה דבר בסיסי בקשר ולפעמים משלמים עליו מחירים. אבל אי אפשר בלעדיו.

זאת ממש דרך ארוכה שהיא קצרה.

אם יש עדינות ושדר של כבוד אפשר לדבר כמעט על הכל.

המראה החיצוני וההגיינה שלי הם לא הדברים שהכי מעסיקים אותי.

קודם כל - את כותבת שיש משיכה רגשית (גם אם לא חיצונית), שזה מצוין ומדהים.

כי זה אומר שיש בסיס טוב לקשר. ויותר חשוב, זה אומר שהחיצוניות לא גורמת לרתיעה (לפחות מאפשרת משיכה רגשית).

כמו שאת מציינת, יש דברים שהם לא בשליטה שלו - וזה בעיקר עבודה עם עצמך. כגבר כיוון החשיבה שלי אולי לא יעזור לך בכלל, אבל אולי פשוט תנסי להרגיל את עצמך לראות את המראה שלו כחלק מהאדם שאת אוהבת, ולראות את המראה הזה (אולי תדמייני אותו קצת יותר מטופח ומסודר) כמראה של מישהו שקרוב אלייך.

לגבי עד כמה הוא משקיע במראה שלו - צריך למצוא דרך להגיד את זה, ממש בעדינות.

משהו בכיוון של "אתה מדהים וכיף לי איתך אבל אם תשקיע במראה שלך זה ישדרג את הקשר" ולתת לו להבין שאם הוא רוצה לשאול מה אז את בשמחה תספרי לו איזה דברים יהפכו אותו ליפה יותר בעינייך. אחרי הכל, אמנם זה לא כמו שחשוב לאשה להיות יפה בעיני בעלה, אבל גם גבר מעדיף שיחשבו שהוא נראה טוב ולא שיחשבו שהוא מכוער.

לדוגמה - משקל. כבחורה את בטח מודעת לזה שזה ממש לא קל לעשות דיאטה, אבל תני לו להבין שאמנם הוא בסדר כמו שהוא, אבל ממש היה משמח אותך ומקרב ומעצים את הקשר אם הוא ישקיע בנקודה הזאת. לדעתי, גבר שיודע שמישהי אוהבת אותו *ואוהבת אותו בלי תנאי גם ככה* אבל מאד רוצה שהוא יהיה בריא יותר, ישים את כל כובד משקלו על הנקודה הזאת.

בהצלחה!

קודם כל, משיכה פיזית זה דבר חשוב, אל תתביישי "לדרוש" את זה.

עכשיו, אתחיל מהסוף:

לא כל דבר קשור לטיפוח.

שיער על היד? עניין גנטי לחלוטין, אני חושב שלרוב הגברים יש שיער על היד (כמעט כל הגברים מעדות המזרח ועוד אחוז גבוה מהאשכנזים).

אני לא מכיר גברים שמורידים שיער מהיד, וגם הורדת שיער מהחזה עדיין לא נפוצה (בטח לא בציבור הדתי). אין לזה קשר לטיפוח, ויש נשים שדווקא רואות בזה משהו גברי ומושך. 

את צריכה לצאת מהתפיסה לפיה כל הגברים צריכים להיראות כמו הגברים במשפחה שלך, ואם זה עדיין לא עוזר ואת ממש מרגישה שזה מגעיל ברמה שאת לא יכולה לגעת בו - אז פשוט תחפשי גברים בלי הרבה שיעף גוף (או שיער גוף בהיר). לדעתי חבל לפסול על דבר כזה, וכן כדאי לנסות לעשות סוויץ' בראש, אבל מן הסתם לא בטוח שזה אפשרי.

אקנה - יש אנשים ששום טיפול לא עוזר לאקנה שלהם, וצריך פשוט להמתין בסבלנות עד שזה עובר. בסוף, מה לעשות, כולנו מתבגרים והאקנה נעלמת לעולם שכולו חצ'קון.

משקל - זה הבנאדם, ככה הוא שוקל. יכול להיות שבעתיד הוא יירד במשקל, זה נכון. קיים גם סיכוי שהוא יעלה, בדיוק כמו שיכול להיות שאת תעלי במשקל. זה מרתיע אותך ברמה של גועל? אז שוב, תצאי רק רזים בפעם הבאה. את חושבת שיכול להיות ש"יעבור לך"? שהאהבה כלפיו תכסה את הפגם הזה בעינייך, והמשיכה תגיע? אז תני לזה צ'אנס, ואולי תופתעי לטובה.

באופן כללי, הוא מביא את *עצמו* לדייטים. כפי שהוא, בלי מסכות ובלי בלבולים. אם את רוצה להיות איתו אבל בתנאי שהוא לא יהיה הוא, אז... זה לא כל כך הוגן כלפיו.

די מחריד לשמוע כגבר.

וכן, אנחנו (רובנו) לא מודעים.

וכל הכבוד לך על הנכונות להשקיע!

חושב שרלוונטי

@נגמרו לי השמות

אני לא משוכנע בזה מבחינה הלכתית

ועוד יותר לא משוכנע שגבר סביר ירצה לעשות את זה

ולכן בעיני זה סתם להציג בפניו דרישה בלתי סבירה לגבי משהו שהוא לא יכול לשנות. זה לא ישפר את המצב ביניהם, וסתם יוריד לו את הבטחון בקשר אליה.

אבל לא כל דבר שואלים.

אם למשל אתה יוצא עם מישהי ואתה חושב שהיא צריכה להוריד 100 קילו כדי להראות סביר, אתה לא הולך לשאול אותה "האם את חושבת שתוכלי להוריד 100 קילו, או רק 50?"

קודם כל, ברור שהקצנתי. כדי לא לדבר על משהו שכלפי מישהו מסוים זה נושא שבאמת מפריע לו, או כדי להבהיר את הנקודה. לכן תמיד הגיוני להביא דוגמה קיצונית כדי להראות קיום של עיקרון, ואז לדון בגבולות של העקרון הזה.

ולגבי הנקודה שמפריעה לי - גם אני לא רוצה להתחתן עם מישהי שחושבת שאני מכוער ומגעיל. אבל זה לא "או שאתה מכוער ומגעיל ואני שונאת אותך" או שלא.

אדם הוא דבר מורכב, רגשות הם דבר מורכב. היא כן נמשכת אליו (רגשית, שזה החלק החשוב. לפחות בעיני. מי שחולק מוזמן להעלות את הנושא לדיון). יש פרט מסוים שמפריע לה.

אתה מציע להם פתרונות, שידונו בפתרונות, אם הם פותרים את הבעיה מצוין, ואם לא - שיפרדו.

זה לא עובד ככה. בן אדם צריך להרגיש שמקבלים אותו ללא תנאי, גם אם הוא יודע שזה לא מדויק ושבעצם מקבלים אותו בהתניה מסוימת.

הוא צריך להרגיש שהיא אוהבת אותו. שגם אם הוא יישאר באותו משקל היא אוהבת אותו (ואפילו אם יהיה יותר). זה מה שייתן לו את הבטחון והרצון להתאים את עצמו אליה.

ובדיוק לכן, היא לא יכולה לשים את כל הדרישות והרצונות שלה על השולחן בצורה גלויה. היא לא יכולה להגיד לו שהיא מצפה ממנו לצבוע את השיער לבלונד (אם זה לא מקובל בחברה שבה הם חיים, כמובן). 

רגש ומערכת יחסים זה לא דבר שבוחרים, זה דבר שבונים.

מפריע לה משהו במראה שלו? זה משהו לעבוד עליו. אם באמת מפריע לה הצבע של החולצה שלו, היא יכולה להתעניין אם זה משהו מהותי או נתון לשינוי, ואם זה נתון לשינוי - לבקש שישנה. אבל אם מפריע משהו שדורש ממנו שינוי משמעותי או לא סביר, היא צריכה להתרגל לזה. לבקש ממנו שישתנה או אפילו לציין בפניו שהיא לא אוהבת את זה זה רק יפגע בו.

אוי ואבוי למי שבשם הכנות יספר לאשתו שבעצם היא די שמנה אבל הוא אוהב אותה גם ככה (טוב, יש מקרים שאי אפשר להסתיר שהיא שמנה). או שהוא יספר לה על הדברים שמכוערים בה בעיניו "ואם את לא רוצה לשנות אני כנראה אסתדר".

ולכן להגיד לו "אתה שעיר בעיני וזה מפריע לי" זה משהו שלא אומרים. אף פעם. לאף אדם. אם הם ייפרדו זה יוריד לו את הבטחון העצמי, אם הם יישארו זה יוריד לו את הבטחון בקשר. לא עושים דבר כזה. בחיים לא.

גם הדברים שהוא יכול לשנות - רק ברמז, ובעדינות, ולהבהיר שהיא אוהבת אותו גם ככה, והיא מקבלת אותו כמו שהוא.

ולדאוג שזה יהיה אמיתי. לבנות את הרגש שלה כך שהיא באמת תרגיש ככה. וזה לא יהיה בעיה לא בלילה הראשון ולא בצהריים המאתיים ושמונה.

לא מוצאים מישהו "גם מושלם וגם רוצה אותי". מוצאים מישהו בסדר שמוכן לעבוד, ועובדים ביחד עד שהוא הופך להיות מושלם בשבילי ואני בשבילו.

אז הויכוח בינינו הוא על השאלה אם היא יכולה להכיל מסר מורכב וליישם אותו, והאם היא מסוגלת ליישם תהליך ולא רק החלטה.

לי יש אמון באנשים (אולי אני טועה).

אני אומר מה לדעתי כדאי לעשות, איזה תהליך כדאי שיקרה. אם היא לא מסוגלת? או שהיא תכשל בזה, או שהיא תחזור לשאול מה לעשות.

נדיר מאד שמישהי תתחתן כשזה לא מתאים לה. בטח שזה לא יקרה רק בגלל עצה שלי.

בוודאי, שהסיכוי (הנמוך, אחרי הכל) שהעצה שלי תציל קשר, הוא פי כמה וכמה מהסיכוי שבגלל העצה שלי מישהי תתחתן עם מישהו לא נכון.

לכן אני תמיד מעדיף לעודד ולחזק את הקשר, מתוך ההנחה שהתועלת גדולה משמעותית מהנזק.

והאפשרות של להגיד משהו שעלול לפגוע במישהו בצורה קשה - זאת לא אופציה בכל מקרה

האם היא נסתה את הכל ורק כמוצא אחרון הגיעה לפה? אני מניח שלא. היא תוך כדי קשר, משהו הפריע לה, חשבה יום-יומיים והחליטה לשאול.

לנסות הכל זה תהליך של חודשיים, להתייעץ עם אנשי מקצוע ועם חברים. לא מה שהיא מתארת.

בתגובה המקורית שלי כתבתי - אני כגבר יכול לתת את הטיפ שלי (וכתבתי), אבל כבחורה הגישה שלך יכולה להיות שונה. חוץ מזה, זה שלי אין פתרון לא אומר שהגישה שלך נכונה יותר או נכונה בכלל.

רדודה? בשום שלב לא התייחסתי אליה ככה. להיפך, אני חושב שהגישה שלה בריאה מאד. אני ראיתי את זה בגישה שלך, אז כנראה מה שבעיני אנושי בעיניך דפוק ולהיפך.

לא, בדיוק כאן אני חולק עליך בקיצוניות. אף אחד לא רוצה לדעת את כל הדברים הרעים שאתה חושב עליו. זאת גישה הרסנית ומסוכנת. "אתה מכוער בעיני" זה לא אמת מרה, זאת אמת רעה.

איך לגרום לה לאהוב אותו יותר - כן. אבל לא אם זה יכלול משהו שהוא דרישה לא סבירה, או פגיעה בעצמיות שלו.

להגיד דברים טובים ואז אפשר להגיד קצת ביקורת - עקרונית זה נכון, אבל צריך לדעת איך לומר את זה, ועל איזה דברים לא לומר את זה. לא כל ביקורת יכולה לעבור בדלת שנפתחה בשביל מחמאה

(1 סגור)

2 - נישאר חלוקים, כנראה. אני כנראה לא מסכים עם האמירה "עדיף להם להיפרד". בוודאי עדיף להם למצוא פתרון אחר. הפתרון שלך (להציע לו שיגלח שערות גוף באופן מותר הלכתית) הוא לדעתי לא פתרון, ולכן באמת אם על זה יפול דבר הם ייפרדו. אבל עצם העלאת הפתרון הזה תגרום נזק גם אם היא תחליט שהיא יכולה להישאר איתו, ומכאן ההתנגדות החריפה שלי.

3. אני חושב שהנחה סבירה היא שאני מציע משהו מתוך מחשבה שהיא אנושית. ואתה חושב שזה דפוק. אז זה אומר שהתכונות שבעיני אנושיות, בעיניך דפוקות. והתכונות שבעיניך אנושיות - לספר לבחור על כמה הוא מכוער בעיניה - הם בעייתיות מאד.

לגבי זה שיכול להיות שבסופו של דבר היא לא תצליח להתחבר למראה - כן, מסכים איתך. אבל זה כבר ויכוח סטטיסטי, מה הסיכוי (לדעתי אני מפרגן לה סיכוי גבוה יותר). ואם היא לא תצליח להתחבר למראה ברמה כזאת, לא בטוח שלהתחתן איתו על סמך גילוח שערות גוף זה פתרון נכון.

4. ביקורת זה "ראיתי ששכחת את השקית של הפח ליד הדלת, בבקשה בפעם הבאה אל תעשה". אפילו "זה לא טוב ששכחת את הפח ליד הדלת". ביקורת נאמרת מתוך ציפיה לשינוי בהתנהגות של האחר, מתוך אמון שהוא עשה טעות והוא יודע שזו טעות (או - אם היה מבין את הסיטואציה היה מבין שזו טעות)

"אתה מכוער ואני רוצה שתעשה ניתוח פלסטי ואז אתחתן איתך" זה לא ביקורת (בעיני לדרוש מבחור לעשות הסרת שער זה כמו ניתוח פלסטי, כלומר תשנה את מי שאתה)

5. לא כל דבר הוא דיון משותף. "אני רוצה שתעשה הכל בבית וגם תביא 50 אלף בחודש ואני אשב על הספה" זה לא דיון משותף. ושוב, השאלה הכי חשובה היא האם הדרישה סבירה. כאן, בעיני מדובר בדרישה לא סבירה, ולכן זה צריך להיות מוצא אחרון ממש.

6. אני באמת לא מבין את הגישה הזאת. יכול להיות שגם הבחור המדובר הוא כזה שלא ייפגע, אבל לקחת סיכון כזה זאת טעות.

אתה שוב חוזר על ה"אם לא זה הם ייפרדו", כשבפועל יש עוד הרבה דרכים והרבה מה לעשות לפני שזה יהיה "או זה או פרידה"

קוצים בידיים :/

שעירות אולי זה לא להיט אבל גבר חלק זה בואעההה

קודם כל תשאלי את עצמך האם זה בכלל יכול להשתנות. האם אחרי כל השינויים שהוא יעשה, זה יועיל בכלל כדי לגרום לו להיראות יותר יפה בעינייך. האם בכלל יש סיבה לנסות לעשות משהו בנידון. 

מעבר לזה - לבקש ממישהו להרזות זה נראה לי ממש מעליב. ונראה גם בקשה קצת מוגזמת. ממש לשנות לו את התזונה שלו, לגרום לו לעשות כושר. זה ממש לשנות אורח חיים, ולכן זה משהו שחייב לבוא ממנו. וגם לא יודע אם זה משהו שאפשר לשנות בקלות. יש כאלה שמבחינה גנטית יותר קשה להם להרזות. בכלל לא מובטח לך שאם הוא ינסה אז הוא יצליח. 

לבקש ממישהו להוריד שיערות, זה גם נשמע לי מוגזם. לא יודע איזה גבר יסכים לזה. בטח אם לא אכפת לו כל כך מהמראה שלו, לא נראה לי שהוא יתחיל להתמיד להוריד שערות, וזה יצמח עוד פעם.

לומר לך את האמת, אני לא הייתי מקבל הערות על המראה שלי, וכנראה שהייתי נעלב מזה. אם מישהי לא הייתה אוהבת את המראה שלי, אז לא הייתי רוצה להיות אתה. אני לא רוצה שהאישה שלי תחשוב שאני מכוער. ומשיחות עם חברים נראה לי שעוד ככה. אבל אולי בגלל שאמרת שלא ממש אכפת לו מהמראה שלו, אז אולי לא יפריע לו שתעירי לו על זה. 

באופן מעשי - תנסי לראות אם את יכולה לקבל את המראה שלו. לפעמים כשאוהבים אז המראה מקבל מקום פחות חשוב, וזה לא מפריע. 

אם את רואה שאת לא מסוגלת לקבל את המראה שלו. ואת חושבת שזה יכול להשתנות על ידי דברים מסוימים. אולי שווה לומר לו את זה בדרך עדינה, ולתת לו לבחור האם הוא מוכן לעשות את זה או לא. 

נ.ב - אם יש לך עצות איך להעלים אקנה אשמח לשמוע חח. 

להתבגר

אם את לא נמשכת אליו(חיצונית) אין לך מה להמשיך להיפגש איתו, גם לחברות שלך את כנראה "נמשכת רגשית" אבל זה לא אומר שאת תתחתני עם אחת מהן..

נכון שחשוב משיכה חיצונית, אבל לפעמים צריך לתת לה קצת זמן להתגלות.

וממש לא חושב שמישהי אמורה להמשך רגשית לחברות שלה. היא יכולה להתרגש מהן, אבל משיכה רגשית זה משהו אחר. 

היא הגדירה משיכה רגשית כהתחברות התחברות לאיך שהוא חושב וכיף לה איתו כבן אדם, וזה בהחלט קורה גם עם חברות וחברים..  אני מסכים עם זה שלפעמים כשמאוד מתחברים לאופי אז נוצרת גם משיכה.. אבל זה נשמע ממה שהיא כתבה שהוא קצת דוחה אותה.. אל תבהלי ממה שכתבתי אבל כן תשאפי להיות כנה עם עצמך ואם את מרגישה שאת לא נמשכת אליו אל תלכי על זה.. זה לא אומר לא להמשיך קצת להפגש כדי לבדוק אם לאט לאט מתפתחת משיכה , אבל אני חושב שלגרור את זה יותר מדי זה לא בריא.. 

ואיך אתה מרגיש בדייטים עצמם?

זה יכול להיות עניין שכדאי לטפל בו בשלב בחינת ההצעה ועד להתנהגות בדייט עצמו.

'מסתיימים' הכוונה שהיא מסיימת אותם?

אם אתה מסיים, זה בירור מסוג אחד.

למה ההצעה, שנראתה לי בעלת פוטנציאל, כבר לא רלוונטית? מה פגשת שגרם לך לחתוך? זו בעיה בהצעה, כלומר לא היתה שום סבירות, אין שום דמיון/קשר בין הדמויות, או שזו בעיה בתקשורת, ביצירת הקשר?

אם זו בעיה בהצעה, למה הציעו לי? ייתכן ולא מכירים אותי/אותה/לא יודעים מה אני מחפש? למה לא 'עליתי על זה' מראש, בשאלות מבעל הרעיון (מלבד פרטים טכניים ומהותיים כאלה ואחרים, 'למה חשבת שהיא מתאימה לי?', 'למה חשבת שאני מתאים לה?'. לא 'כי לשניכם יש אוזניים/לב וריאות', אלא למה דווקא אני לה ודווקא היא לי. איזו ייחודיות ראית בכל צד שהעלת לך את המחשבה שיכולה להיות התאמה) או בשאר הבירורים. אולי העניין צריך חידוד?

אם זו בעיה ביצירת הקשר, האם נבהלתי משתיקות/משהו ספיציפי שהיא אמרה? האם חתכתי 'כי הרגיש לי' או שיש סיבה שאפשר להצביע עליה? הרם באמת נתתי הזדמנות או שמיהרתי לחתוך כי לא היו לבבות והצעת נישואין אחרי 20 דקות? האם נכון לחתוך אחרי נסיון אחד, כששני זאים נפגשים ומובן יהיו רגעים לא נעימים (וגם לא נוראיים) של שתיקות מביכות, או שנכון לתת צ'אנס נוסף, ואולי אפילו יותר? האם אני באמת בא מוכן לקשר, ובא להשקיע בדייט, או בא 'לעבור אותו' (כמשתמע קצת מנוסח שאלתך), ומיילא כל הדייט לא רלוונטי? האם יש בי פחד מיצירת קשר שגורם לי להיבהל ולהרגיש שזה לא רלוונטי, או אפילו להצביע על דברים ספיצייפיים למרות שהם לא באמת מהותיים לי?

אם היא חתכה, יש בירור נוסף, אך זה כמובן דורש גם את הבירור האם ההצעה היתה רלוונטית. אם לא, למה לא סוננה בדרך? האם ייתכן שהמציע/הדמויות שאצלן ביררו עלי לא מציגים אותי נכון?

אפשר גם לשאול אותה, בטלפון בו היא חותכת או בהודעה אחרי זה, למה היא חותכת. היא לא חייבת לך תשובה, וכנראה שהיא תענה 'הרגיש לי שזה לא מתאים', אתה יכול לבקש הערות/הארות להמשך הדרך, אולי תקבל משהו.

ייתכן שיש בך, במראה/דיבור/התנהלות שלך בדייט משהו מרתיע/מרחיק? האם השקעת בדייט, באת מכובד, פתוח (כמה שאפשר) להכיר, לשמוע ולשתף, התעניינת בה ולא חיטטת יותר מידי? האם חשבת מראש על מקום שנוח לה, מתחשב במה שמתאים לה, לא ליד כל החברות, מקום נעים, אולי אפילו עם שירותים? האם הבאתי לפגישה הראשונה מיץ תרד הולנדי סחוט ועוגיות שעורה ותירס במילוי חסה? התנהגתי מוזר? נסה לשחזר את מהלך הפגישה ולבחון אם היתה התנהגות מרחיקה מצידך.

כשזו אחת או שתיים, יש סבירות שההצעה לא רלוונטית/הן לא פתוחות לקשר, אבל אם זה כבר עם בנות רבות, יש כאן נורת אזהרה לכיוון שלך. מה אני לא עושה נכון.

זו התמודדות קשה. נסה ללמוד משהו מכל פגישה. להתייעל בתקשורת, להכיר גבולות ולהבין מה חשוב לאישה ומה מעניין אותה, למד להתחשב, ובעיקר, להיפתח.

זה נסיון לא פשוט. תדבר עם אבא, תגיד לו, ותתכוון לזה, שקשה לך, שאתה צריך את עזרתו, ושאתה מתאמץ ומשקיע כדי להקים בית לכבודו. קבל את הקשיים הללו באמונה, ויהיו לזכותך.

(מקווה שכתבתי כל מה שחשבתי, כי בטעות מחקתי הכל וכתבתי הכל מהתחלה)

אשריך. יצליח ה' דרכך ותבשרנו בשורות טובות במהרה.

אכן גם אני הייתי בבעייה כזו עד שלימדו אותי איך לפתח קשר עם אישה.
ואז הכל השתנה שסוף סוף הכדור היה אצלי.
לא בקטע מלחיץ אחי אבל אתה צריך ללמוד אם יוצרים קשר עם אישה.
תחשוב שזו בחורה שהיית רוצה ובגלל שאתה לא יודע איך מפתחים איתה שיחה הכל בורח לך, פשוט חבל.
לכן יש אנשים מאוד מאוד מסויימים שיודעים להדריך אז שווה לפנות אליהם וכן גם לשלם אם צריך.

תודה

אני יודע שזו לא מחלה, וברור שצריך אכן לבדוק מחלות גנטיות. אבל זה מטריד אותי. הלוואי שלא. 

אבא שלי נמוך, אמא שלי ממוצעת על גבול הנמוך,
וכולם אצלינו די נמוכים במשפחה. (אני נמוך)
אני חושב שאם זה פער, אז זה אמור להתאזן, אבל אין לי באמת ידע מקצועי...
אבל בסוף אם תתרגל לזה, אז הגיוני שגם התפיסה שלך תשתנה.

כל תודה רבה על התגובה נשמה טהורה, מקווה שהשאלה שלי בסדר!

דברי שני, זה ברור שעל רוב פשעים תכסה אהבה..אבל עד שהאהבה תגיע....

וזה גם מובן מאוד למה זה מפריע לך.

ואני מניח שאתה שואל על הילדים שבעז"ה תאהב אותם איך שהם יהיו...

על הרגשות שעולות אצלכם. יש להן מקום.

אין לי תשובה על כך. אולי להמשיך ולראות אם זה עדיין מפריע.

אולי הילדים יהיו גבוהים כמוך? יש לנו שכנים שהיא מאוד נמוכה. ממש.

בעלה די גבוה (לא 1.90) ו90% מהילדים, גבוהים.

אבל יכול אולי להיות גם ההיפך כמובן.

אגב, קראתי בספר "יומנה של שדכנית" על מישהו שהגיע לאחד מגדולי ישראל

בטענה שאחותו שמה דגש על שטויות; הכירה בחור נמוך ואינה רוצה בו כי

טוענת שתתבייש ללכת איתו ברחוב.

הצדיק ענה לו: אלו לא שטויות. זה דבר שצריך לקחת בחשבון אם זה מפריע לה.

זה לגבי ההצטדקויות שעולות כאן לגבי הרגשות לגטימיות לגמרי.

מה עושים איתן? זה כבר נתון לשיקולו של כל אחד.

בהצלחה רבה!

כנ"ל לאבא שלי, ואימי עוד יותר נמוכה. לגבר זה לא קל מבחינת הביטחון האישי, לנשים אין בעיה (הן אכן נתפסות כ"מיניאטוריות ומתוקות"). ילדיי נמוכים כמוני, הבן עדיין קטן ולא מוטרד במיוחד, לבת הגובה שלה כלל לא מפריעה.
 

אבל רוב הסיכויים שילדיך יגיעו לגובה ממוצע של 175 ס"מ ואף הרבה מעבר. אז אין מה לחשוש. שאל את הבינה המלאכותית והיא תיתן לך תחזית על סמך סטטיסטיקה קיימת.

על בסיס מה את/ה אומר את זה? באמת כבר שבוע שאני מנסה להסתכל מסביב על משפחות ולא מצאתי משהו עקבי מדי..חוץ משאם יש גנים נמוכים אז זה עובר הלאה..

מה שלא נכון זה המחשבה שגן גבוה פלוס גן נמוך יוצר גן ממוצע. אם אתיופי יתחתן עם אשכנזיה אז הילד יצא מוקה? זה לא ביולוגיה.

אם חכם יתחתן עם טיפשה אז הילד יצא ממוצע הציונים שלהם? זה לא ביולוגיה.

אחד מהגנים יבוא לידי ביטוי וזו הגרלה שאין לנו איך לשלוט עליה, ומה שכן יכול להיות זה עוצמה משתנה של הגן המסוים - אבל הנטייה תהיה גבוהה או נמוכה, וממש לא נטיה לממוצע.

זה דבר שיש לדעת.

עכשיו השאלה היא מה הטעם שלך בנושא, אם בכלל אכפת לך/חשוב לך, וכדומה.

ברור לי שאין פה נוסחה מדויקת (אע"פ שיש מחשבון באמת כמו ששלחו למעלה חחח..) אבל רוצה לשמוע מנסיון החיים פה של האנשים מה רואים/שומעים מסביב. לדעת האם אני לבד בהתלבוטות הזו והאם יש לה מקום או שזה יצר הרע? 

קודם כל - זה נכון שזה לא תמיד יוצא ממוצע, אבל דווקא בדברים האלו (גובה וצבע עור) יש איזשהו ערבוב של הגנים שיוצר לרוב משהו באמצע (כי יש פה כמה גנים שמשפיעים, ולכן חלק מתקבל מהאמא וחלק מהאבא, והתוצאה מושפעת משניהם. יש תחומים אחרים שבהם רק גן אחד משפיע ואז זה באמת סוג של 'הגרלה' אם זה כמו אמא או כמו אבא).

מכירה כמה משפחות של אתיופי ואשכנזיה (או להיפך) והילדים באמת בצבע כמו של תימנים. וגם במשפחה שלי רוב הילדים קיבלו צבע בערך באמצע ביני לבין בעלי (עם שונות בין הילדים, אבל בגדול כולם בטווח שבנינו).

ולגבי הגובה - יש לי דודים שהם עם הפרש גובה משמעותי. הבעל בערך 1.90, והאישה סביב 1.50 (להערכתי, לא שאלתי אף פעם...). יש להם 7 ילדים, 2 בנים שקיבלו את הגובה של אבא שלהם (לא יודעת אם ממש בגובה שלו, אבל כן גבוהים מהממוצע באופן ניכר), ו-5 בנות בגובה ממוצע, גבוהות יותר מאמא שלהן אבל לא באופן חריג.

זה מציק לך בעין?

מרגיש לך מוזר להסתובב עם מישהי יותר נמוכה בהרבה ולא ממוצעת?

איך הצל/ השתקפות שלכם ברחוב או מול חלונות ראווה מרגישה לך??

כי לגובה כמה שתרצה זה מה שה' קובע

אני באה כמיך ממשפחה של גבוהים

אבא שלי 185 אמא 175 ויש לי אחים 192 188 אחיות 176 175 שזה גובה ממש גבוה לבנות

אבל גם אחים בנים יותר נמוכים - ממוצעים 176

(שזה הממוצע בערך לגברים- 177)

ואני שאני 170 זה גם גבוה לבנות

(הממוצע הוא 163)

זה תלוי ילד מה הוא אוכל כמה ישן אם עושה ספורט

אני מכירה זוגות שהם הפוכים שניהם מגרדים את ה170 ויצא להם בחור 185

זה משפיע אבל לא מחייב בכלל

אז תתיחס יותר להרגשה שלך איך זה נראה בעינך

כמה  זה מפריע לך שהאישה שלך שהיא נמוכה

לא הילדים שלך

כי לי זה מפריע🙂

מודה

נסיתי  עם כמה וכמה בחורים אבל אני לא נמשכת לכאלה שפחות מ178-180

אני צריכה לראות שיש הבדל גובה בנינו

האם שאני שואל את עצמי את זה גם. כי זה פרדוקס כזה. ככל שאני מפחד יותר מאיך זה ישפיע על דור העתיד אוטמטית זה משפיע על איך אני מסתכל עליה. 
ובדיוק כמו שכתבת, יצא לי להתסכל על הצל ברחוב וזה, וזה מרגיש לי קצת 'מוזר', כמו אחות קטנה. אבל אמרתי לעצמי שזה אולי סתם קול בראש שצריך לנפץ..מבולבל כבר. 

שמחה שזה לא הפריע לבעלי...

יש לנו ילדים גבוהים, ילדים ממוצעים וילדים נמוכים. מגוון נחמד

אגב, ההורים של בעלי גם נמוכים, רק הוא ואחיו גבוהים...

גם לדעתי - פחות תחשוב על הילדים העתידיים, אלא על איך זה מרגיש לך מולה, אם מפריע לך להיות בפער כזה מולה. זה עניין של העדפות מראה ולא של גנטיקה...

כל הילדים יצאו גבוהים (חמישה במספר)

ואם אתה שואל אם יצא לי לחשוב על זה פעם, אז בפירוש כן.

בסוף כשאני מתחתנת עם מישהו אני רוצה להוריש גנטיקה טובה לילדים, לא דווקא גובה. 

(לי אישית גובה יותר מפריע בקטע שגבר נמוך מצטייר בעייני כפחות "גברי" אבל לא יפריע לי שיהיו לי בנות נמוכות למשל)

אני גבוהה.  ובכל זאת, שמתי לב שיש גברים נמוכים שהם גבריים בהחלט.

כמובן שמטבע הדברים, אשה גבוהה היתה רוצה בעל שלפחות בגובה שלה.

אבל יש גברים נמוכים גבריים ומושכים. לגמרי. וגם גבוהים שלא נראים

גבריים כל כך.

מכירה מישהו נמוך נמוך נמוך.....למטה מהממוצע. בהרבה.

אשתו גבוהה גבוהה גבוהה...למעלה מהממוצע.

רואה די הרבה זוגות כאלה.

ויכול להיות שסתם נטיית גובה

כנ"ל אצל הגברת המיועדת.

כי כן, ברור שגובה מושפע המון מגנטיקה, אבל יש מקרים שזה ניתן לבדיקה ממוקדת של 2-3 דברים. לרוב יבדקו בשביל שלא יהיה לשני ההורים (למשל כי אז ההשפעה היא לא רק על הגובה, אלא גם על עוד דברים. או כי זה כבר יצור מצב קיצון)

בכל אופן. אני חושבת שייתכן שיש פה גם עניין של מגדר.

כי כאמור, לגברים גבוהים מאוד, קשה פחות מלנשים גבוהות מאוד. וכך גם ההפך.

אז אתה אולי חושב - מה אם הבן שלי יהיה נמוך מאוד וזה יקשה עליו בזיווג/ביטחון עצמי/ ווטאבר

אבל אני כאישה הייתי חוששת בעבר מההפך - מה אם תצא לי בת מאוד גבוהה?

אני נמוכה מאוד, בעלי מעל הממוצע אבל לא ברמה חריגה, אז לא נראה לי שתצא לי בת 180 חחח

אבל בהחלט מבינה את הקושי של ללכת עם מישהי שנמוכה ממך ב40 ס"מ (מהכיוון של זו שהלכה לצידו של מי שגבוה ממנה ב40 ס"מ, וזה באמת מרגיש לפעמים כמו "ילדה", עד שמתיישבים ואז כבר לא. אבל מבינה)

כתבת הרבה ממה שעובר לי במוח. 

ברור שגובה באיזשהו מקום זה יתרון/נורמלי לגבר ואילו לאישה זה יהיה חיסרון מסויים..וכל הקטע שזה גם בדיוק להיפך! ואין לנו איך לשלוט על זה. מצד שני, כמו שכתבתי, יש לי איזו תפיסה כזו שגובה הוא מאוד מאוד חשוב. לכן זה משפיע לי על איך אני תופס אותה וגם עולה הפחד על דור העתיד,..

למה גובה הוא מאוד מאוד חשוב? ( חוץ מלהגיע למדפים הגבוהים בסופר)

אני ובעלי נמוכים והחיים שלנו מצויינים ב''ה. מקסימום לוקחים שרפרף 

לחלוטין. זה דבר שלא בשליטתנו בכלל, והוא לא עקרוני למהות של האדם. והאמת שבגלל שזה לא מאוד חשוב אני כועס על עצמי שזה כל כך מפריע לי! באמת. 
אבל כמו שאמרתי, תמיד גדלתי כך שגובה הוא חשוב, תמיד החמיאו לי על זה ותמיד זה היה לי כיף. לכן זה נתפס אצלי כנראה כמשהו חשוב....

כמו הרבה דברים אחרים שמפריעים לאנשים אחרים

אז זה אמור להיות גם מאוד מאוד חשוב כשאתה חושב על הבנות העתידיות שלך, לא?

להיות בת גבוהה מאוד, זה ממש לא קל.

גם להיות בן מאוד נמוך.

אבל אני אומרת, שאו שגובה זה פיצ'ר חיצוני וזה הכל, ואז באמת לא כזה משנה

או שהוא מאוד חשוב, אבל אז זה חשוב לשני הכיוונים שלא יהיה גובה קיצוני. לא?

קיצוניות לא טובה בשום דבר ובשום מצב. לא מחפש קיצון. 
מבחינתי גובה זה לא הכי חשוב, ברור שהעיקר הנשמה והמידות. עם זאת, קשה לי לשחרר את זה. 

פעם התעניינתי בעניין הגובה, וזה מה שאני יודעת להגיד:

יש תכונות שאפשר לבדוק בדנ"א של אדם, ולהעריך כיצד זה יבוא לידי ביטוי. לגבי גובה, אפשר לקבל הערכה, אבל טווח סטיית התקן הוא עצום, כך שההערכה הזאת מאבדת הרבה מיכולת המימוש שלה.

למה זה קורה? כי יש תכונות שתלויות רק בגן אחד או גנים בודדים, אבל גובה תלוי בעשרות אלפי נקודות שונות בדנ"א. (מקור)

אם זה משהו שמטריד אותך ברמה רצינית - לך תקבע תור אצל יועץ גנטי, ותברר.

מכירה הרבה זוגות בהם אחד מבני הזוג יותר גבוה, ומבחינת ילדים - לפעמים כולם בגובה דומה, לפעמים יש מנעד של גבהים.

אבל השאלה הגדולה היא:

האם אתה מחפש תשובה גנטית, או שאתה מחפש להשפיע על התפיסה שלך? האם אתה רוצה להשתחרר מהתפיסה הזאת?

בפער מהממוצע זה הכי כיף.

אז קח בחשבון שיתכן שגם בשביל הבחורה יש כאן התפשרות מסויימת, ושאולי בזכותה הילדים דווקא יהיו מאוזנים..

הרבה אושר בריאות נחת ושה' יאיר לכם את הדרך יום יום בקלות ובאהבה

לכל עם ישראל בעז"ה

איזה מרגש

שמחה בשבילך על המסע הקצר שעברת (לפחות ממה ששיתפת)

מאחלת לך אושר ועושר עד בלי די🥂

שיחקת אותה.

יפה.

מוזמן להמשיך לתרום ולקבל בפורום (אף שזכית ואין לך הרבה נסיון😀).

אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..

בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם

ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים .  תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע

ולכאב /פחד .

ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .

הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .

אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.

זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .

אני חושב שגם לצעירים זה יהיה טוב שיהיה הגנות.

הגנות שומרות עלינו. לפעמים שאין לאנשים הגנות אז הם נפגעים ואין בזה שום אידיאל.

בשורות טובות אמן!

בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.

אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.

כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.

האם אני יודע לעשות את זה נכון?

שאלה גדולה.

נראה לי שבאמת עיקר העניין הוא להתחלת קשר, אבל גם אחרי שקשר מתקדם זה עדיין העיסוק.

חלק מעניין ההדרגה זה לא רק לא לקפוץ שלבים בטיל, אלא גם לדעת להתקדם ולא לעצור לגמרי, ולפעמים בקשר רציני יכולים להיות פנטזיות כאשר יש תקיעות בקשר. מתישהו תקיעות כזאת יכולה ליצור פנטזיות כאילו הכל טוב. אבל לא, צריך להתקדםםם

לפעמים הלב מרגיש משהו אחד והשכל מנמיך ציפיות כדי לא להתאכזב.

משתדלת לא לפתח ציפיות בתחילת כל קשר גם אם נראה שזה זה, אבל בסוף בתור בת אנוש כן מתאכזבת אם יש קשר משמעותי שנחתך מאיזושהי סיבה.

ואם כבר הזכרת את מסי, אני מחזיקה ממנו שלמרות שהוא אחד האנשים המפורסמים בתבל, הוא נשוי לחברת ילדות שלו כבר 18 שנה ולא מחליף בת זוג כמו גרביים.

זה פחות עניין של להוריד ציפיות או להגביר ציפיות.

אלא -

להתאים את הציפיות למציאות. המציאות שכרגע אני לא מכירה את הבחור ויש בו עוד צדדים שהוא יפתיע אותי בהם אם אני יכיר אותו.

כי אנשים הם עולם ומלואו, ואנשים הם מפתיעים, לטוב ולרע.

לכן הרבה פעמים פנטזיות שמנותקות מהמציאות עלולות לסתום את הסקרנות, וסקרנות זה בין הדברים הכי חשובים בהיכרות!

לכן, הצורך היחידי הוא להיות מציאותי. ובסדר אנחנו בני אדם אז כדאי לא להיות קשים לגבינו ביחס לכך.

מילא אם זה יבוא מרווקה שתרגיש ככה ותגיד.. אני לא לוקחת בעלות על זה, אבל לא התחברתי שהיא לוקחת את ה'קושי' הזה וצובעת אותו בצבעי גאולה. אפילו שמצידי אני יכולה להרגיש את זה. ויש בי אמונה, שכל 'עיכוב'/ המתנה יש בתוכו ובתוכה דבר שיכול להצמיח ולבנות, כמו שמשבר זה גם מבשר וכו וכו'. אז מבינה מה היא רוצה להגיד, 

ואפשר להגיד על זה על הרבה דברים אחרים כאלו של נסיונות. 

עם זאת, גם בתוך זוגיות אפשר לבנות קומה ועוד קומה, 

וכשאני רוצה להתחתן ומרגישה את המציאות טופחת על פניי אין לי מילים, ולי באופן אישי אין רצון לקרוא את המלים האלו. 

אבל בתכלס

זה הרבה בגלל שהיום כל אחד עף על עצמו והמבחר עצום וככה גם הפומו. 

אני חושב שצריך שינוי חשיבה כללי. תרתי משמע. זה נכון לכולם אבל חשוב במיוחד לרווקים בוגרים יותר שכבר עברו דברים ועבדו המון עם עצמם.

היא כותבת- "כדי להבין מה קורה בעולם הזוגיות, צריך להבין מה קורה בתהליך הגאולה... הגאולה היא תהליך של מעבר מההסתרה לקשר גלוי של פנים אל פנים".

ההשוואה עולה מאליה-  אין יש רווקות מאוחרת ובתים לא נבנים, אולי זה לא בגלל שהקשר הזוגי הוא לא מספיק פנים אל פנים, אלא בגלל שאנחנו לא מספיק מתאמצים לבנות את בית ה' ולהתקדם בתהליך הגאולה. זה פשוט שיקוף. בניית בית זה לא עניין פרטי לא רק לחיוב אל גם ל"שלילה". אם כל בית בונה עוד חורבה, אז כשאנחנו לא מתאמצים לבנות את המקדש (ואנחנו כבר לא בגדר אנוסים כמו בגלות)- אז ממילא עוד בית מתפרק או כלל לא נבנה. אם כשהיינו יכולים לעלות לא"י לא עלינו בהמונינו, בא משהו רע וקשה ודחף אותנו לעלות.

מתעסקים בסימפטום ולא בשורש. ברגע שהציבור יפעל יותר לבניין המקדש, דברים ישתנו גם בתחום הזוגי (גם מבחינה פסיכולוגית זה הגיוני, כי אם נהיה מאוחדים סביב מטרה גדולה יהיה קל יותר להתחבר ולהתחתן). הרווקים והרווקות (בעיקר אלו מביניהם שיש להם מידות מתוקנות והם אנשים טובים עם תפיסה בריאה, ובולט שהעיכוב לא באשמתם), נושאים על גבם את גלות השכינה, שמרחפת כיונה ורוצה כבר לנחות כי היא בבית אבל אנחנו לא בונים לה את הקן.

כמובן שצריך את מה שהיא כותבת (בנוסף לעבודה בסיסית על מידות ודמיונות חוסמים וכו'). אבל צריך להיזהר מתפיסה שאומרת שצריך להעמיק עוד ועוד את ההכנה לפנים אל פנים אם דברים לא מסתדרים וזה הפתרון. מה שצריך זה לגלות את הפנים, אנחנו כבר מול ורק יש כיסוי שמסתיר את הפנים וצריך להוריד אותו, להסתכל סביב ולפעול מתוך תפילה ונוכחות עם ה' (זה גם שיקוף של היחס הלא נכון למקדש. מחסום תודעתי עמוק. רק בדיעבד נבין את עומק הקונספציה הדתית).

מה תגיד על החילונים? כי זה קיים גם שם.

ובכלל, מה תגיד על הגוים בכל העולם..? אירופה גוועת מבחינה דמוגרפית בגלל העניין הזה.

פשוט המציאות השתנתה

ואישה מסובבת גבר.פעם המצב היה הפוך

היום כל אחת חושבת שהיא מינימום מיס תבל. ואז מבלי ששמה לב היא הגיעה ל35 וכבר חייבים להתחתן אז מתפשרים על מה שיש ומהר

הבעיה העיקרית היום זה שאנשים שקועים בעצמם.
 

זה יכול להיות הרסני שאדם שלא עבד עם עצמו מבחינת תיקון מידות ילך לאימון שיחבר אותו עוד יותר אל עצמו..

אבל גם אם אנחנו יכולים להחליט שעם לבדד ישכון ולעשות כרצוננו במקום המקדש- אני בכלל לא בטוח שההחלטה להימנע מזה לא נחשבת אונס. מצינו הגדרת אונס גם למניעות חזקות מצד קושי טכני או קושי נפשי, ואפילו ליצר הרע..

אני מסכים שמטרה משותפת עוזרת פסיכולוגית- ואני חושב שזה קרה בתחילת המלחמה, ועוד נשאר ברמה מסוימת. אז זה בתכלס לא חייב להיות התאחדות סביב מקום מהמקדש, ודוקא יותר הגיוני לומר שבשביל לדאוג למקום המקדש צריך להגיע לאחדות גדולה, ובלעדי זה לא נוכל להשיג שום דבר. 

גם מפשט מאמר חז"ל אפשר להבין לפעול בעיקר הפוך- שתיקון של ענייני הזוגיות מקדם אותנו לבניין המקדש (זה כמובן לא מחליף את החובה, הזכות והאחריות הלאומית שלנו למקום המקדש).

לעמ"י היו הרבה סיבות טובות לא לעלות לא"י, ובאה השואה והחדירה את המסר הנורא והכווינה מחדש.

זה גם לא עניין של לקום בבוקר ולעשות כרצוננו, אלא לפעול מעשית להשגת אישור לבניין המקדש. אפשר גם להתחיל בדיונים רחבים הלכה למעשה על העניינים הדורשים ליבון.

לגבי הסוף- אבל זו בדיוק הטענה, שתיקון ענייני הזוגיות לא הולך מספיק טוב גם אחרי כל האימונים וכו'. ומעבר לזה, בא"י אתה מתחיל מהכלל ועובר לפרט כי מורגש יותר החיבור של הפרט לשורשו. וזו גם המהות של המקדש, הכהנים עובדים ונמשך שפע לעמ"י. אנחנו פשוט חיים בתודעה אחרת וזו הבעיה.

יש בעיה מהותית כשמעתיקים את הר הבית למקום אחר, וד"ל, ולשם שמיים.

הרעיה, נשמת האומה הכללית שגם נמצאת בכל אחד, אומרת:

על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

בלילה, בשקט ובלבד, הרגשתי משהו עליון, וביקשתי להשיג אותו, אבל לא מצאתי.

אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

קמתי וחיפשתי אותו בחיים, בעולם, אבל עדיין לא מצאתי. לא הצלחתי להרגיש את נוכחותו שם בצורה מספקת.

מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם.

במקום שאמצא אותו מצאו אותי השומרים, שומרי התורה, ושאלתי אותם. הם ענו את התשובות הרגילות שלהם, תלמד תורה, תתפלל מהלב, שם ה' נמצא.

כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי.

ידעתי שהם טועים והם לא מבינים שכל אלו רק לבושים, אז מייד עזבתי אותם. ואחרי שניסיתי הכל- מצאתי. הבנתי. רק שם אגיע אליו באמת, אגיע להתגלות ולחיבור של האהבה. ולכן לא ארפה עד שאביאנו לשכון בבית אמי- שזה הר בית ה' מקום השראת השכינה, ובחדר הורתי- שמשם נברא העולם.

השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.

ועכשיו אני משביעה אתכם בנות ירושלים, אל תוותרו אלא תעירו ותעוררו את האהבה עד שתחפץ, ורק שמה האהבה באמת נחפצת. ואל תדאגו, אתם תצליחו. רק תבינו, תרצו, תתאמצו ותתמסרו, כמו שאתם עושים בשביל שאר א"י.

יותר מהסיבה שאנחנו מחפשים להתאהב ואז להתחתן

ולא להתחתן ואז להתאהב כמו בדורות הקודמים,

ואם כבר להתאהב אז בבן/ בת הזוג המושלמים בתבל מכל בחינה שהיא.

יש מבחר גדול יחסית, לא כמו יהודי העיירות שהתחתנו עם בני המשפחה היהודית הנוספת באותה העיירה/ משהו בסגנון

וכל ההקשר לגאולה בעייני ווארט חסידי נחמד ולא מעבר.

יש פער בין דורי מובהק

לטוב ולמוטב

גם יש הקרנה, מבלי שנרצה, מהעולם החילוני והגויי; הכל מותר, אפשר להתחתן אפשר גם שלא,

נכון שזה נשמע לא טוב, אבל אין ספק שיש הקרנה והשלכות גם עלינו.

שמה לב, שהבחורים במיוחד חוששים להתחתן. אולי פחד מאחריות, מהעול - היום יש כל

כך הרבה דברים שיכולים "למלא"; מה שפעם לא היה. אפשר לגור לבד ולחוות חיים

מלאים ומספקים.  איני יודעת אם יש תודעה של להוליד ילדים, יהודים, שימשיכו

את עבודת השם.

אצל הבחורות, זה טבעי יותר, מתבקש י ותר. הרי הגברים מצווים, לא הנשים

ואולי יש להם יותר י צר הרע בכיוון של לא למהר להינשא.

וגם יש הרבה בנות. חלקן דעתניות; למדו, חושבות, מעורות.

אולי זה גם מרתיע את הבחור הממוצע.

יש אולי סיבות נוספות. שכל אחד יחשוב פנימה לעצמו ואפילו

יכתוב לעצמו. בכנות; למה אני לא ממהר/ת להתחתן? להתיישב?

המון מזל טוב אם הבנתי נכון

ודי עם השכל..לפעמים צריך לזרוק אותו מהחלון ופשוט להיזרק על השם בלי אנשי מקצוע ובלי מטפלים, אנחנו המטפלים הכי טובים של עצמנו.

קצת קשה לי שאם לא ה"תהליך" הזה אז יש מצב שזה היה מתפספס ושוב זה חוזר לעניין של השכל, לא צריך תהליכים זה מן חידוש של הדור שלנו-לא אומר לאף אחד איך לחיות, נותן עצה טובה לחיים. לפעמים כדאי לחיות בלי שכל.

תראי איזה דבר שגם הודעה כזאת משמחת שברוך השם זהו נגמר המרדף והצלחת להגיע לרגע המיוחל-במקום התרגשות וכיף ושמחה(שאני בטוח שאלו גם נמצאים אבל משום מה בחרת להאיר את הצד של היישוב הדעת והכל מחושב) יש מלא שכל ועצות ותהליכים. השכל הוא קר מאוד.

מזל טוב🎉🎊

תזרוק אתה את השכל מהחלון

ויהיו כאלה שישתמשו בשכל

מותר שזה יגרום לך לסלידה אבל אנשים שונים אחד מהשני ;)

ככה הקב"ה ברא בעולמו

למה? 

תזרוק ת'שכל ;)

אתה לא מתיר לי או אוסר עליי, שכחת את מקומך קצת אל תתבלבל.

השכל הוא מקום קר ויבש, שמנתק אותנו מאמונה, השכל מבורך כאשר הוא מקרב אותנו להשם, אבל כל הניתוחים והעצות והיועצים והעוזרות-כל אלו רק מרחיקים אותנו מהשם ומגבירים את כוחי ועוצם ידי והניסיון להבין הכל בשכל מדוקדק בצורה מדויקת ולדעת שהכל מסתדר לי בראש ןאם לא מסתדר לי בשכל המצומצם שלי אז אני לא פועל-וזו טעות חמורה שמקורה בגאווה ובאמונה שאני צריך לדעת ולהבין הכל ושהכל יסתדר לי כי אם משהו לא מסתדר לי קרוץ חומר שכמותי אז זה לא הגיוני, ואת זה השם לא אוהב.

גם אתה צריך לזרוק את השכל מהחלון ולדבוק בהשם ורצוי בהקדם.

ובנימה אופטימית זו

וכו'

לך מותר לאסור עלי להשתמש בשכל ולחייב אותי לקבל את דבריך הבלתי מעורערים, סליחה.

תודה רבה על מה שכתבת וששיתפת. כיף לקורא שזה לא מה השמיים וזה נעשה בדרך הטבע. באמת חשוב לזכור מה נכון לשתף פה ואיך.

בהחלט הוספת הרבה לפורום, ותודה על כך. מוזמנת להמשיך כמובן ;)

הרבה הצלחה שפע וברכת שמיים!!

מזל טוב גדול

שתזכו להקים בית נאמן בישראל

מלא באהבה שעבדו עליה קשה ומתוך זה היא יציבה ועמוקה

מזל טוב, הרבה שנים יחד בבריאות, שמחה, אהבה, רוגע ואושר, שהדרך שלכם יחד יהיה נעים, טוב ומלא בשמחה ואהבה

בהערכה גדולה!

התגובות שלך כאן הוסיפו נופך מלמד פה, תודה

ממש משמח!! ואני גם שותף להערכה על כל העצות ומה ששיתפת מאז שהצטרפת לפורום..

האמת שזה מסוג השיתופים שמציף לי הרבה שאלות אבל כפי שכתבת הוא כאן ... אז נראלי לא שייך לשאול..

אז נשארו רק השטויות.

משהו שולי - חח אי אפשר היה לנסח בהודעה את ההחלטה להתארס בצורה קצת יותר ברורה ומפורשת.. זה היה כתוב בכזאת רצינות...

משהו שולי × 2

אם הוא מהפורום לא תגלו לנו במי מדובר? ( זה לא אמור לחשוף אותו לא? הוא ישאר אנונימי גם כך)

בכל מקרה אם אתה פה אז מזל טוב גם לך..😃😀😁

מזל טוב ענקי!

שתזכו לבנות בניין עדי עד בשמחה ובאהבת עולם ❤️

איזה טוב ה' ❤️🏠🩷

תודה על השיתוף הכנה

מלמד דברים חשובים..

שתזכו לבנין עדי עד!

הוספת לפורום בתובנות שלך. נשמח לשמוע עוד..

אהבתי את מה שכתבת מאוד. משהו מאוד טבעי, שבטבע הטבע- לא מושלם. (וכמובן שגם מה שאינו מושלם, עדיין יכול להיות שלם)

ואהבתי שכתבת בצורה הזו כשאת יודעת שהוא כאן.

איזו כנות יש ביניכם! כמה אמת.

ואיזה כיף שאפשר להגיד דברים כאלו בלי לפקפק בהחלטה המשותפת להינשא. מדהימים.

ולא כתבת באופן ישיר אז גם לא אשאל, רק אביע משאלה שאת גם *שמחה* בבחירתך ושלמה איתה.

שיהא בניין עדי עד. בית של אמת, צמיחה ואמונה.

מזל טוב 

נשמע ששניכם מיוחדים.

איזה יופי

יש למה שכתבת רוח נעימה.

של יישוב הדעת.

מסדר את הראש

זה יכול לעזור לך הרבה.

האתגרים המשמעותיים של החיים עוד לפנייך,

ופה את יכולה למצוא פינה חמה לפרוק

הרבה אושר ועושר!

לך מתאים לשאר

כל אחד צריך לקרוא את מה שכתבת ולשאול את עצמו איפה זה פגש אותו

ולא אז אולי אני צריך ללכת על זה .

זו לא המסקנה הנכונה עבור כולם וגם את זה צריך להגיד בקול .

אני חושבת שאפשר ללמוד מהתהליך הזה שלכל אחד יש את התהליך המאפיין אותו .

ישר כוח על הניסיון והרצון ללמידה העמקה ורצון להבין מה הכי נכון לי ..מבלי לאבד את עצמך

בלי קשר לתוצאה

תודה על השיתוף 

קשר שמבוסס על כנות, הוא קשר מושלם!

כך האהבה תתפתח, לאט לאט והכי בטוח שיש.

בהצלחה רבה!!

מזל טוב!!!

היית ממליצה לבוא מנקודת מבט כזאת גם לבת 20?

לכל המברכים, ועל המילים החמות שכתבתם.

אנסה להתייחס לדברים שנכתבו:

@שפלות רוח

תיארתי את התהליך שאני עברתי. זו אני, זו האישיות שלי, זו צורת ההתמודדות שלי עם העולם. לזרוק את השכל זה לא הדרך שמתאימה לי...

@דג כחול

הוא מוסר שאתה מוזמן לשאול, והוא יבחר אם לענות (או שהשאלות מכוונות אליי?)

הוא לא כ"כ פעיל בפורום הזה, וביקשתי ממנו לא להזדהות בניק שלו (כי הוא לא כ"כ אנונימי).

@מרגול

כנ"ל - אם תשאלי משהו ספציפית, אולי הוא ירצה\יהיה מוכן לשתף.

@הפי

מסכימה לחלוטין. אין דרך אחת נכונה. זה לא שרק אם רואים כוכבים נוצצים בדייט הראשון יהיה לכם זוגיות מוצלחת. החיים הרבה יותר מורכבים מזה, וכל אחד צריך למצוא את הדרך שלו, את הנתיב שלו בעולם. 

רק משום מה אנחנו שומעים בד"כ את הבשורה הטובה של הסוף, ולא שומעים על הדרך שהובילה לשם, על הקשיים והאתגרים וההתמודדיות בדרך, ואולי יש כאלה שמדמיינים איך שאצל אחרים הכל מושלם ורק אצלם שום דבר לא עובד, הדייטים לא מתקדמים וכו'.

אז ניסיתי לצייר קצת מהתמונה והדרך שלי..

@פתית שלג

בעיניי, זה לא קשור לגיל, זה קשור לאופי, למבנה האישיות, לצורה שבה מקבלים החלטות, לכלים שאיתם מתמודדים עם אתגרים.