מוסיפה את הביאור של הרב צבי דב הירש ותגידי לי אם עכשיו זה מובן לך או עוד לא לגמרי
מי שתכונתו היא הסתכלות רוחנית-
מי שהתכונה הנשמתית שלו היא לעסוק בהסתכלות, בהשגחה רוחנית,
צריך לעסוק בכך מתוך בהירות הדעת, ולא לעכב את עיונו הרוחני בגלל שום מניעה שבעולם,
בין אם זה מניעה גשמית, ואפילו אם זה מניעה מוסרית,
היינו שנדמה לו שאיננו במדרגה מוסרית מתאימה לעיון רוחני.
כי השכל הוא כים הפתוח לרווחה תמיד-
אפשרות ההשגה השכלית איננה נפגמת או מעוכבת משום מניעה.
רק כשאין מאמינים בעצמם אותם בהירי הדעה-
מה שמונע את בהירי הדעה מההסתכלות הרוחנית שהם ראויים לה, איננו המניעות הגשמיות או המוסריות, אלא חוסר אמונם בעצמם ומחשבתם שהם כשאר האנשים, שאינם ראויים להסתכלות רוחנית מצד מדרגתם.