המייל האדוםהמייל האדוםחיפוש
פורום הריון ולידה

בהנהלת: יעל מהדרום , טארקו , חצילוש , בארץ אהבתי
מכתב פתיחה
ילדות לשעבר (אתן 🙂) ואימהות בהווה לכאן! - ילדים ותפילה...קמה ש.
בס״ד

בוקר, והילדים בבית...
מתארגנים, מתלבשים, ומגיע הזמן להתפלל...
והילד לא רוצה... לא בא לו...
מוכר? מהעבר? מההווה?


אז ספרו לי נא...

* את מה שאתן זוכרות על עצמיכן בתור ילדות,
* את מה שאהבתם ואת מה שלא אהבתן...
* ואת מה שגיליתן שעובד עם הילדים שלכן.
* את הדברים החכמים שההורים שלכן עשו והשפיעו לטובה,
* ואת הדברים הנבונים שאתן עושות כעת עם ילדיכן, ומשפיעים לטובה.
* שתפו סיפורים שיכולים לתת השראה לילדים.
* שתפו לגבי שיטות חכמות של חינוך לתפילה...
* מכירות ספר / אתר / סדרת הרצאות בנושא אולי?


בעיניי זה נושא כל-כך חשוב...!!!

אני כל הזמן חושבת עח זה שאם נשכיל לפעול נכון, יש סיכוי טוב שהתפילה עם אבא / אמא יישאר אצל הילד כאיזשהו זיכרון מתוק של דבר נעים, שמח, מקרב... ❤️

ולעומת זאת זה נושא כל-כך טריקי שהוא בנקל יכול להפוך למוקד של התנגדות ושל זיכרון לא טוב, או סתם למשהו שהיינו עושים כדי לסמן וי 😔


אז יוצא שאני לא רוצה לחייב אותם, אבל גם לא רוצה לוותר על העניין הזה ושלא תהיה תפילה בימים שהם בבית...



דברים שעובדים (בחלק מהזמן או באופן חלקי) אצלנו:

- כשבעלי מעיר את הילד (בן 8) מוקדם ולוקח אותו איתו לבי״כ. להיט גדול כי הילד מרגיש גם מיוחד וגם גדול. בכללי הוא גם מאד אוהב להתפלל בבית הכנסת. אבל הרבה פעמים הוא עייף מדי כדי לקום כל-כך מוקדם, אז זה פתרון שלא תמיד עובד.

- לקחת כל אחר בתורו על המרפסת ולהתפלל עם כל אחד בנפרד (עובד טוב אבל מורכב כי הם כמה ילדים ב״ה, אז זה לוקח הרבה זמן ובזמן הזה אין מי שנמצא עם שאר הילדים. זה גם דורש סבלנות...)

- להגיד להם להתפלל רק ״לפי כוחם״ (אבל זה טריקי כי אז מתישהו מגיעים למצב שהילד ממלמל רק משפט אחד ומכריז ״סיימתי״. וההרגשה היא שזה לא טוב ולא נכון... שזה קצת עושה צחוק מהתפילה ומהילד עצמו).



בואו נחכים אחת מהשנייה...
מחכה לקרוא אתכן ♥️
שרשור יפה וחשובהריון ולידה
אז קודם כל, פינת ה"לצערי":
לצערי אני לא מספיק מצליחה להנחיל הרגלי תפילה לקטנים. אפילו עכשיו בקורונה, כשהילדים היו הרבה בבית, לרוב לא הצלחתי להתחיל איתם את היום בתפילה...
וגם, וזה כנראה משפיע, אני בקושי מתפללת... רק ברכות השחר (לא שותה ואוכלת לפני זה) ובשבת קבלת שבת ותפילה מלאה אחת... (זה התחיל לי עוד מההריון הראשון, שפשוט לא הייתי מסוגלת להתרכז בתפילה ארוכה וגם היה קשה לי לעמוד הרבה, ומאז זה נשאר ככה) בקיצור, אז אין לי דוגמה אישית טובה...

מה בכל-זאת?
1. הבן הגדול שלי (שנה לפני בר מצווה) מקפיד ב"ה על תפילות במניין (חוץ משחרית בבית הספר) אז הרבה פעמים גורר איתו (במובן החיובי) את הבנים שאחריו. זה הופך להיות אטרקציה בשבילם (במיוחד שבשעון קיץ התפילות מסתיימות מאוחר ואז שעת השינה שלהם מתאחרת...)
2. לקטנים יותר הכנתי סידור עם תמונות שלהם: צילמתי אותם בקטעי התפילה השונים, הוספתי במחשב את הקטעים עצמם, הדפסנו וניילנו בניילוניות. את הכריכה הם ציירו בעצמם
אז לא תמיד זה עובד עליהם, אבל כשכן זה הרבה יותר נחמד להם להתפלל ככה...
וואו שאלה חשובהתהילה 4
בעבר הייתי עושה עם הילדים תפילה ביחד כזה ואחכ קידוש מפנק (האיש חוזר מבית כנסת רק אחרי עוד שיעור ולכן בכל מקרה מקדשים בלעדיו) כיום הגדולה בכיתה ח' כבר קמה מאוחר ולא זורמת בכלל עם ההנחיה להתפלל. שחררתי ואמרתי לה שזה מצער אבל המצוות שלה הן כבר ברשותה, היא מעל גיל בת מצווה. הקטנים יותר מתפללים חוץ מהבחורצ'יק בגן שפשוט מסרב בתוקף רוב הפעמים.
אני כן מאמינה שזה שהם רואים אותי מקפידה על תפילה עושה להם משהו ומתנחמת בזה.
נקודה חשובה לגבי מה שהעלית על "איכות" התפילה. בעיני אנחנו מביאים להם את האוכל אבל רק הם יכולים לבחור אם לקחת אותו או שלא. ילד שרק ממלמל את התפילה באמת לא מתפלל רציני אבל זה כבר לגמרי שלו.
תודה על השיתוף!קמה ש.
בס״ד

אני שותפה לתקווה שזה שרואים את הוריהם מתפללים משפיע איכשהו על הנפש שלהם...

זה מזכיר לי סיפור חסידי שתציד מלווה אותי. היה זוג שרצה להבטיח שהילד היחיד שלהם יישאר נאמן תמיד לתורה ולמצוות. הם התייעצו עם רב ושאלו אותו מה הם יכולים לעשות. הרב הורה להם לבחור איזה ניגון ולשיר אותו מדי יום לילד. וכך היה. השנים עברו, ההורים הלכו לעולמם, והבן החל להתבולל... יום אחד, הוא עבר ברחוב ושמע את הניגון ההוא, שהוא שמע כל ילדותו... ליבו התהפך בתוכו והוא התחיל לבכות, נזכר בהוריו, מתבונן במה שנהיה ממנו... באותו רגע הוא קיבל על עצמו לחזור לשורשיו ולקיום המצוות...


עוד מחשבה שיש לי הרבה פעמים זה שבמקום להתמקד בהם, עלי לעבוד אני על התפילה שלי...

(מאידך אני מרגישה שפשוט לשחרר וזהו קצת חוטא בתפקידנו כהורים-מחנכים. מדברת על גילאי 8 ומטה, לא מתגברים).



לגבי הסוף - מסכימה איתך מאד. אבל במקרה שלנו, כשקורה ואני אומרת לו להתפלל לפי כוחו, הוא יכול להגיד רק מודה אני ועוד פרק תהילים אחד וזהו. ואני מרגישה שזה לא טוב לו. שזה מושך לכיוון של עצלנות, לסוג של זלזול... פחות מפריע לי שהוא ״ממלמל״ במקום ״מתפלל״ (גם זה כואב לראות כמובן). הנקודה היא יותר שכשהעא מסיים את התפילה ב-40 שניות, זה מרגיש לי ממש לעשות מזה צחוק.


את צודקת. ניסתי לחשבן מה היה לפני גיל 8תהילה 4
אן אני זוכרת נכון (יש לי פשוט פערים גדולים יחסית בין הילדים) אז לפני גיל 8 הם עוד שמחו שנתפלל ביחד. נזכרתי גם שבלילות שבת היינו מתפללים את כל קבלת שבת בצוותא במנגינות מיוחדות מבית אמא. (וסבתא) משהו מאד משפחתי ומיוחד. אבל גם זה קצת התרופף לאחרונה...
וואו נשמע כמו משהו ממש מיוחד, קבלת השבת הזאת...קמה ש.

בס''ד

 

תודה!

קבלת שבת ותפילה מלאה אחת זה עולם ומלואו לאמא עסוקה 🥰!קמה ש.
בס״ד

אשרייך!! ♥️

וזה שאת מקפידה לא לאכול או לשתות לפני זה, זה כבר דוגמה אישית יפה...

אצלי זה ברכות השחר
תפילות אישיות בזמן הדלקת נרות,
כמה עמידות בימים הנוראיים,
ותפילת ערבית ביום העצמאות.
- זה בערך מה שאני מצליחה...

מזדהה עם הקושי לצפות שהם יתפללו תפילה מעבר לברכות השחר, כשאנחנו לא שם. זה נכון שבמצבנו אנחנו לא חייבות, אבל זה כן מייצר פער מסוים בין הבקשה להתפלל לבין מה שהם רואים עלינו...

איזה יופי, הסידורים שהכנת להם!!! מהמם...!
אני רק עם קטן בן כמעט 4לפניו ברננה!
הוא אוהב לשחק בלהיות חזן/ כמו אבא.
לוקח טלית (חיתול או סדין)
לפעמים גם תפילין מאיזשהו שרוך או סרט בד (רק בהשגחה)
מארגן לו עמוד חזן (הכיסאות של הסלון..)
לפעמים מביא ספר תורה שהכנו ביצירה.
זורמת איתו איזה שירים ותכנים להכניס לתפילה..
(בוקר אחד הוא היה נורא מצחיק עם ברכות השחר. שר במנגינה של הגן: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שלאמא תהיה תינוקת בבטן" "שלכל האמהות יהיה תינוקת בבטן" "שכולם יהיו בריאים" "שיקנו לי פליימוביל" וכד'...)
אוהב לרקוד אשר בחר בנו...
אם יש שירי קודש שהם אוהבים שווה לחשוב איפה להכניס אותם בתפילה.
מהמם...קמה ש.

בס''ד

 

זה שהכנתם ספר תורה ביצירה - איזה מתוק זה... 🥰

איזה חמודון...

 

ואני זוכרת את הבן שלי כשהיה בן 4 גם מאלתר תפילין מכל מיני דברים... 🙂

 

הכיוון של שירי הקודש - נקודה טובה למחשבה, תודה!!

מה שעזר לי בתור ילדהממצולות
ומה שעוזר לי כיום עם הילדים
זה לתאר להם איך בבוקר
כל החיות והעולם אומרים תודה ושירה להקב"ה
החמור והגמל הסוס והפרה וכו...
יש לנו פרק שירה עם תמונות אז זה גם המחיש להם
ואפילו שכל העולם והאנשים אומרים תודה להשם
הוא עדין מחכה לתפילה שלך
של הבן הצדיק שלו
שהוא תינוק של בית רבן והתפילות שלו ככ חשובות
וה' מחכה ממש לתפילה שלו
ומה יקרה אם חס וחלילה הוא לא יתפלל ה' והמלאכים ככ מחכים וכו..
ובד"כ זה מאד עוזר
והם מתפללים אח"כ בחשק
יפה מאד! ממש מרגש...קמה ש.

בס''ד

 

מה גיל הגדול/ה שלך, אם אפשר לשאול? גן? יסודי? מעל זה?

כיתה אממצולות
תודה!קמה ש.
וואי וואי זה נושא שמעסיק אותיכן אני
נתחיל מזה שבבית לא ממש חינכו אותנו להתפלל.
כילדה לא ממש התפללתי בחופשים.
היו תקופות שהלכתי לבית כנסת בליל שבת. וחמש מעט בשבת בבוקר.
בימים הנוראים כן הייתי נמצאת ברוב התפילות, ואמא שלי היתה בבית עם הקטנים.
בשלב מסוים גם בבית ספר פחות התפללתי. עד שהייתי בכיתה ח', התחלתי לעבוד על זה ולהתחיל להקפיד על תפילות. ואז גם התחלתי להתפלל מנחה.
אחרי שהתחתנתי התחלתי לבוא יותר לתפילות בשבת, גם בבוקר. (עד שפחות הסתדר עם הילדים).
בשלב מסוים הפסקתי להתפלל מנחה.
על שחרית לרוב אני מקפידה, אבל לא תמיד אני מצליחה. גם לבעלי זה חשוב, אז בשבת הוא שומר על הילדים ומאפשר לי להתפלל.

לגבי הילדים- כרגע הגדולה בת שלוש וחצי. אני משתדלת להקפיד איתה על תפילה בחופשים. לפעמים נותנת מדבקה או משהו אם היא משתפת פעולה. פחות דורשת ממנה ממש להתפלל, יותר לשבת ולהיות שותפה.
בשבת יש לנו תפילת ילדים אחרי התפילה, אז בדרך כלל היא מתפללת שם.
הקטן מצטרף לגדולה.
יש לשניהם סידור לילדים.
כשהייתי עם ילדה אחת, הייתי הרבה פעמים לוקחת אותה לתפילה בשבת.

נראה לי שבעניין הזה חשוב לתת דוגמה אישית. אם הילדים רואים שההורים מתפללים, וזה משהו שחשוב להם, הם ימשיכו בדרך הזאת.

אין לי נסיון בגילאים גדולים יותר.
מסכימה מאד עם העניין של הדוגמה האישיתקמה ש.

בס''ד

 

זה מאד יפה שבעלך מטפל בהם כדי שתוכלי להתפלל, זה לגמרי ממחיש את הנקודה הזאת.

 

נראה לי שהרבה ילדים עוברים את התהליך שתיארת:

 

מתפללים בתור ילדים קטנים

ואז כבר לא כ''כ מתפללים

וחוזרים לזה בגילאים 14-15-46 כזה, מבחירה הפעם...

 

תודה על הדברים שכתבת! ❤

עונה על עצמי כילדה אבל בגיל גדול יותר...שמש בשמיים
זוכרת זיכרון מעומעם מהחופש הגדול כשהייתי בסביבות גיל עשר וההורים שלי סמכו עלי לגמרי, היה ברור להם שאני מתפללת. (אני מהגדולים בבית, אז בגיל עשר הייתי נראית להם מאוד בוגרת). והיה לי ממש מאבק פנימי כזה בבוקר אם להתפלל או לא, זה חמוד, איך כילדה היה ברור לי שצריך להתפלל והיה ברור לי שמה שמשכנע אותי לא להתפלל זה היצר הרע וידעתי שמתנהל אצלי מאבק מול היצר הרע... לפעמים הוא ניצח אותי, בדרך כלל אני ניצחתי אותו... לא כל בוקר זה היה קשה כל כך אני חושבת שהחינוך שקיבלתי התבטא בעיקר בהבנה הזאת של מי נגד מי, מה רצון ה' ומה לא. ואני חושבת שאפילו שהיו בקרים שלא התפללתי שחרית זה עדיין היה טוב שהמאבק היה בתוכי, בין "היצר הטוב" ל"יצר הרע" והאחריות הייתה שלי ולא מאבק ביני לבין אמא שאז ברגע שאמא תופסת את הצד של "היצר הטוב" הכי קל לילד לקחת את הצד של "היצר הרע"...

עוד משהו שעוזר מאוד בגילאים קטנים יותר זה סדר יום. בבית ספר שיש זמן קבוע לתפילה, מעולם לא העלתי על דעתי לא להתפלל ובבית בחופש או בשבת אז אם קמתי מאוחר וכולם כבר סיימו להתפלל זה יותר קשה, אבל אם יש זמן בסדר יום שעכשיו כל הילדים מתפללים אז קל יותר להתפלל גם.

בגיל גדול יותר קיבלתי על עצמי לא לאכול לפני תפילה, וזה כבר עוגן רציני מאוד לתפילת שחרית, אבל זה היה בסביבות גיל 16 וזה לגמרי תלוי בי ובמשמעת עצמית שלי ולא בשום גורם חינוכי כזה או אחר...
את יכולה להסביר מה הכוונה שהיה ברור להורים שלך שאת מתפללת?קמה ש.

בס''ד

 

האם היו מתזכרים אותך? או גם זה לא? (אני מנסה לתאר לעצמי בראש את הסיטואציה שסיפרת עליה).

הרי אני עדיין צריכה לשבת על הילדים שלי שהם יתלבשו, יצחצחו שיניים וכו'. אם לא אזכיר להם, בגדול לא יקרה כלום והם יישארו כמו שהם כל הבוקר (או כל היום חיוך).

 

נשמע שבעינייך הם פעלו בחכמה ובצורה נכונה, וזה מדהים... ב''ה...

 

מה שכתבת על היצר הטוב והיצר הרע ולא מאבק בין אמא-היצר הטוב ואני-היצר הרע -- זאת נקודה מאירה ממש... תודה!

האמת שהמיאוס יותר מהבצפר מאשר מהבית.ציפיה.
אבל כלל משמעותי בשבילי, לא יודעת עד כמה זה ישים, לא להכריח.
זאת בדיוק השאלה שאני שואלת את עצמי... האם זה ישים?קמה ש.

בס''ד

 

ואם כן - מאיזה גיל?

 

מתחברת ממש לזה שלהכריח עלול מאד להביא לאנטי.

מצד שני, תוהה עד כמה זה נכון לשחרר לחלוטין.

יש לנו גם תקפיד לחנך בסופו של דבר...

אלא אם כן, חינוך זה אך ורק דוגמא אישית?

אבל בשאר התחומים זה לא כך הרי, ואנחנו כן מתערבים... 🤔

 

איזה נושא חשוב!!שייק פירות
אז האמת שהקורונה עשתה אצלינו מהפך בעניין.. כחלק מנסיון לסדר יום נקבעו 4 משימות חובה לכל יום ורק אחריהן יש משהו כיפי (סרט, חטיף, פעילות מיוחדת..), המשימה הראשונה הייתה תפילה. הגדולים התפללו לפי התפילה בביה"ס, בלי מעקב שלי, כדי לשדר שאני סומכת עליהם. הם יכלו להתפלל בסלון, במטבח במרפסת, איפה שרק נח להם אבל חובה תפילה. ילדי הגן התפללו איתי לפי מה שזכרתי שסדר התפילה בגן, מודה, שם התפספס מידי פעם.. ומאז גם בחופשים נשאר ככלל ברזל שיש כמה דברים שעושים על הבוקר. יש ימים שכמובן לא עובד אבל בגדול זה מוצלח ב"ה.
העניין היותר קשה לי זה תפילות שבת וברהמ"ז..
אצלינו כרגע עובד טבלת נקודות שבסוף כל x נקודות יש פרס שווה או חטיף כשחוזרים מהתפילה.. ולגבי ברהמ"ז בשבת מה שעבד זה שהתחלנו להוציא מנה אחרונה אחרי ברהמ"ז, באמירה של הוספת ברכות בשבת. ואז רק מי שברך ברכת המזון מקבל.. בינתיים עובד, רק שלא תמיד יש מנה אחרונה..

משהו אחד שזכור לי מהילדות, לצערי בקטגוריית הלא תעשה.., לא לרדוף אחרי הילד עד שההורה כבר באור לא טוב והילד כבר באנטי.. אני עוד לא בשלב הילדים בני המצווה אבל נשאר לי בלב התחושה שנער שקיבל עליו כבר עול מצוות אולי צריך תזכורת או השכמה אבל האחריות עליו ולא על ההורה.. נראה מה יקרה כשבאת אגיע לשלב הזה..
''עד שההורה כבר באור לא טוב והילד כבר באנטי'' - כל-כך נכון..קמה ש.

בס''ד

 

תודה על השיתוף ועל כל הדברים שכתבת! ❤

אצלי קטנות בנות 4 ו3אם_שמחה_הללויה
בד״כ בכניסת שבת אני הולכת ליד החלון (אין לי מרפסת), פותחת אותו ושרה ״לכה דודי״ ואז הם לוקחות סידורים (כאילו הן יודעות לקרוא)וגם מצטרפות. וגם מתפללת במילים שלי ליד החלון וליד הנרות, אומרת תודה על מה שיש ומבקשת בקשות. גם לפני השינה אני ובעלי משתדלים להרגיל להגיד תודה לפני שהיא מבקשת בקשות מאבא שבמיים.️
בגילאים שלהן הן מאוד אוהבות לחקות אותנו, לא יודעת איך זה יהיה בגילאים אחרים..מתפללת שהתפילה תהיה כל החיים שגורה בפיהן🙏
אמן ואמן! איזה יופי הלכה דודי שלך 😍קמה ש.

בס''ד

 

כשאת מתפללת בהדלקת נרות את מתפללת בקול?

 

(אצלי יש יותר מדי דברים מסווגים... 😅)

לרוב כמוך! בלי קול.אם_שמחה_הללויה
גם כל פעם שניסיתי בקול, הבת שלי אמרה שאני מפריעה לה 😁
😂😂😂😂😂😂קמה ש.
בס״ד

אוי ממש הצחקת אותי!
אנחנו מתפללים בבי"כאמאשוני
הגדולים בתוך בי"כ עצמו,
הקטנים בתפילת ילדים.
יש סידורים מאירי עיניים, לפני הקורונה זאת הייתה פעילות מובנית של נציג בי"כ,
תפילה, סיפור והפתעה.
ממש לאחרונה חזרנו, אז זה עוד לא מוסד מחדש.
מבחינתי להתכונן, להתלבש להגיע לבי"כ, להתיישב, לפתוח סידור.. גם אם בסוף התפילה היא שני משפטים זה שווה זהב.
גם ר' עקיבא התחיל ככה.
הכי חשוב בעיני ההתמדה וההכנה לתפילה.
התפילה עצמה היא תפילת הלב.
היא לא נמדדת בזמן או במספר המילים, היא נמדדת בעומק וברצינות.
סביר להניח שאת כאמא מזהה אם הילד בראש להתפלל או לא.
מציעה שבכל מקרה של ספק, לנהוג כמו למי שהתפלל.
לפעמים, גם אם הילד בעצמו לא חש שהתפלל, עצם זה שמאמינים בו משפיע ולטווח ארוך יחזק אצלו את מעמד התפילה.
אם ילד עונה בכנות שהוא לא מעוניין להתפלל, לא ללחוץ. לומר לא נורא, לפעמים הרגש שלנו חסום מתפילה, אולי בהמשך היום יתחשק לך.
הדבר היחיד שלא הייתי מוכנה לקבל זה זלזול. לא עושים צחוק מהתפילה. ובמצב כזה אגש לילד, אבקש ממנו לסגור את הסידור ולהחזיר למקומו.
בסה"כ לדעתי ילדים רוצים ואוהבים להתפלל. אין צורך ללחוץ בנושא אלא להיפך, להעצים את הזמן הזה ולייצר אווירה טובה.

לגבי תפילה במרפסת, אולי אפשר קטעי תפילה מסויימים להתפלל בקול?
או אח גדול יתפלל עם אח קטן?
ילדים שיודעים לקרוא אולי לקנות להם סידור אמיתי משלהם. שיתפללו תפילת יום חול כמו בכיתה עם תוספת לשבת לפי איך שאתם ההורים חושבים שכדאי.

לקראת המעבר לתפילה במניין, להכין את הילד לשינויים. ללמד את חלקי התפילה איפה עומדים איפה יושבים, חזרת הש"צ וכו'.
לחוות את קדושת התפילה והאווירה מהמבוגרים (מקווה שבמניין שלכם מבוגרים מהווים דוגמה אישית ולא משדרים קוצר רוח מהתפילה)
ליצור ריגוש קטן סביב הנושא שהילד יצפה כבר להיחשב "גדול" להשתתף בתפילה המרכזית.
בהתחלה לא להעיר על טעויות ולא לצפות ליותר מדי.
סביר שירגיש כמו "צופה", זה מצויין. לאט לאט יקלוט ויקח חלק פעיל בתפילה (כנ"ל בנות)

בנימה אישית מה שלא אהבתי שעושים- שאמרו לי להשלים את התפילה עד החלק שהגעתי (למשל אצלנו הבנות הגיעו בקריאת התורה, אז להתפלל את כל שחרית) מבחינתי רציתי להתחבר לתפילה מייד ללא השלמות.

לאחרונה הבן שלי שאל למה אני באה עם הבנות לבי"כ זאת טרחה עבורי להכין את כולם לצאת עם התינוק, להרגיע את הבנות להכין אוכל לדרך וכו'
ובסוף אני גם לא מצליחה להתפלל כי אני מטופלת בשלושה ילדים וממילא לא יכולה להיכנס כי אין להם תו ירוק.
עניתי שאני לא באה בשביל התפילה של היום, אני באה בשביל התפילה שתהיה יום אחד כשתהיה הזדמנות (לשמר את ההרגל אחרת הוא יתמסמס)

לא חייבים דווקא בי"כ בשביל להתפלל אבל כן כדאי לייצר ולשמר מסגרת גם בשבתות שאי אפשר לצקת תוכן לתוך המסגרת, בשביל אותן הזדמנויות שכן.
כל הכבוד אמאשוניבת 30
לומדת ממך..
וואי לפני הקורונה גם אני הייתי מגיעה עם הצעירים לבית הכנסתקמה ש.

בס''ד

 

היינו שומעים את הגדול שר 'אנעים זמירות' וזאת באמת היתה יציאה מובנית ומשמחת... הייתה הרגשה שבית הכנסת חלק ממש מהשבת שלנו... עכשיו עם כללי הקורונה זה לא מסתדר לנו. אצלנו באופן אישי זה גורם ליותר עוגמת נפש מקרבה עצוב. מחכה לחזור לזה...

 

תודה על הנקודה על להאמין בו, אפילו בפעמים שהוא מתפלל ככה-ככה.

 

לגבי תפילה במרפסת, אולי אפשר קטעי תפילה מסויימים להתפלל בקול?
או אח גדול יתפלל עם אח קטן?
ילדים שיודעים לקרוא אולי לקנות להם סידור אמיתי משלהם. שיתפללו תפילת יום חול כמו בכיתה עם תוספת לשבת לפי איך שאתם ההורים חושבים שכדאי.

 

 

התפילה במרפסת היא אכן בקול, ביחד, בצורה נעימה כזאת (בדרך כלל הילד התורן יושב על הברכיים שלי, כולל הגדול, שרוצה גם...).

לילד שיודע לקרוא יש סידור אמיתי משלו. התפילה שלו בשבת היא בערך כמו שכבת.

לפעמים ילדי הגן מתפללים ביחד וזה אכן מאד מוצלח וחמוד. הגדולה מנהיגה והקטן יותר מצטרף. כשזה עובד, זה אחד הדברים הכי ממוגגים שיש ב''ה.

 

 

תודה על הטיפים לקראת התפילה במניין. האמת היא שהוא כבר שנים מצטרף לאבא, אז הוא ממש מסתדר שם ב''ה. הוא מאד אוהב את בית הכנסת... הבעייה היא כשמסיבה כלשהי הוא לא הולך לבית הכנסת (עייף ולא קם / לא רוצה / בגלל כללי הקורונה של אותה התקופה וכו') ומתפללים בבית.

 

 

בנימה אישית מה שלא אהבתי שעושים- שאמרו לי להשלים את התפילה עד החלק שהגעתי (למשל אצלנו הבנות הגיעו בקריאת התורה, אז להתפלל את כל שחרית) מבחינתי רציתי להתחבר לתפילה מייד ללא השלמות.

 

וואי ממש מתחברת... גם אני כזאת ועם השנים אז עוד יותר... עד שאני מצליחה להגיע לבית הכנסת, אני רוצה להיות 'חלק' ולהצטרף לשירה של הקהל ולא להיות עסוקה בלרדוף אחריו...

 

 

 

 

לגבי הפסקה האחרונה שלך - האם קורה שאף אחד לא רוצה להתפלל? האם יש תקופות כאלה אצלכם? 

זה בדיוק האיזון העדין הזה שאני מנסה למצוא,

בין לא להכריח כי כנראה ששום דבר טוב לא יצא מזה בטווח הארוך

לבין ליצור את המסגרת הזאת, כי המסגרת הזאת מאפשרת לחוויות להתקיים...

 

למסגרת חייבים להגיעאמאשוני
אם אף אחד לא רוצה להתפלל אז אני והבובות מתפללים ואני והבובות נקבל תשבחות, והילדים יקבלו עידוד ותמיכה כמו: בפעם הבאה תצליח יותר, אתה לא מצליח לקרוא? תתפלל עכשיו תפילה מהלב, מה אתה רוצה להודות ולבקש מה'?
ה' שומע את תפילת הלב.
בד"כ נתקלת במבט המום..
ואז אחרי כמה שניות אומרת יופי כל הכבוד. ואז פונה לה': ה' שמע תפילתינו ברצון.

אבל מבחינת להגיע למסגרת, אין דבר כזה לא רוצה..
קמים מתלבשים, מתיישבים, פותחים סידור (או בלי)
קרה לי שהקטנה התעצבנה וזרקה את הבובות ולא נרגעה.
הוצאתי אותה ממרחב הספות ושמתי בכסא במטבח
סידרתי חזרה את הבובות ודיברתי אליהם:
הפריעו לכם להתפלל? אוי נתחיל עכשיו מחדש.
קריאת שמע זריזה (שלי עם הבובות) וסיימנו את הטקס והתפניתי להבין על מה המהומה איתה. לתפילה לא חזרתי איתה. לא נורא. אי אפשר לחנך כשהילד במצוקה. העיקר שתפילה משפחתית התקיימה, שבת אחרת היא גם תיטול בה חלק.

יש תקופות שאני לא מקפידה על המסגרת עצמה (כלומר למשל אני בעצמי לא קמה)
אבל זה חופף תקופות שגם לא מקפידה לצחצח להם שיניים ושיירדמו בבגדי פיג'מה ולא בגדי יום..
כלומר, הילדים קולטים שהשגרה בבית מחורבשת (למשל אחרי לידה)
כשמתחילים לחזור חזרה לעניינים מחזירה גם את התפילות,
כלומר זה כבר תלוי בכוח הרצון שלי.
קשה לי לדמיין שיש לי פנאי וחשק לאפות עוגה לשבת אבל אין לי אפשרות לקום לארגן אותם ולארגן את הסלון לתפילה.

לגבי הבן, לא מכירה אותו, אז אענה לפי הבן שלי.
עד גיל 8 זה גבולי.
אבל מעל גיל 8 אין משחקים.
הילד זקוק לגבולות מאוד ברורים אז אין אצלנו עייף או אין לי חשק לקום.
קמים כי הגיע הבוקר לא צריך חשק בשביל זה..
כמו שלא אתן לו לאחר לבי"ס כי "אין לו חשק לקום"
אז לקום להתלבש ללכת לתפילה בזמן זה מאסט.
אפשר לדון אם ללכת עם אבא מתחילת התפילה או לשלוח בשעה מסויימת,
אבל ללכת זה חובה.
לשבת ליד אבא זה חובה.
מה הוא עושה בזמן הזה- זה שלו.
כמה זמן הוא יושב שם? זה בעלי מרגיש אותו בשטח.
לפעמים 10 דקות זה המקסימום. בסדר.

אם עייף אחריות שלו לישון מוקדם.
אנחנו מכניסים שבת מוקדם, אז אולי אצלכם זה שונה כי תלוי באיזה שעה הלך לישון.
גם תלוי באיזה מניין בעלך מתפלל.
אצלנו היה רגיל שנים לוותיקין אבל שוחחנו על זה.
אמרתי לו שזה או שהוא מתפלל לפי הנוחות שלו ואז האחרים לא מתפללים ואין אווירת שבת בבית
או שהוא יוצא מאזור הנוחות שלו ומתפלל במניין המרכזי וכולנו איתו (אני בטוחה שיש בתים שאפשר גם וגם. לא אצלנו)
באמת בתקופת הקורונה זה היה מאתגר מאוד ונאלצנו כולנו להיות יצירתיים כדי להגיע לנוסחה הנכונה. ב"ה הצלחנו להגיע לפתרון אבל אנחנו גרים באיזור דתי אז יש הרבה אופציות ב"ה.

יכול להיות שאצלכם ייקח עוד זמן מה לשוב לשגרה. להיאזר בסבלנות ובמקביל כדאי לפעול אקטיבית מול הנהלת בי"כ כדי למצוא פתרון להכנסת ילדים לא מחוסנים.
אם הוועד לא מכיר בחשיבות תפילת ילדים אפשר לשוחח על כך עם רב בית הכנסת.
יש גילאים שזה לא קריטי, יש גילאים שכן. גיל 7-8-9
אם נמשיך לא להכניס אותם לבית כנסת משהו בזיכרון הילדות ובחינוך שבית כנסת זה ברור מאליו, עלול חלילה להיפגע. וב"ה היום עם דעיכת הקורונה לדעתי, כקהילה, יש מקום להתייחס גם לזה.

כמשפחה, אפשר בבוא העת כשיהיה פתרון, לערוך מסיבת חזרה לבי"כ.
ללמד את הכללים מה עושים, מה לא עושים,
אולי אפילו לקנות בגד חדש או לארגן בגד מיוחד לכבוד השבת הזאת. להכין עוגה עם קישוט מתאים.
תראי שבבוקר הילדים מתלבשים תיק תק וישאלו כל דקה מתי הולכים מתי הולכים

אפשר בשבוע לפני השבת המיוחדת, לתאם ביקור משפחתי בבית כנסת לא בזמן התפילה.
להראות מה זה במה, להרגיש את הפרוכת וכו'
אם מותר אז לפתוח את ארון הקודש לראות את ספרי התורה.
בעצם, אפשר לערוך את הביקור כבר עכשיו כדי לשמר/ לחדש את הקשר לבית הכנסת.
וואי וואי איזה חמוד זה אצלכם.......!!!קמה ש.

בס''ד

 

תודה רבה על כל הפירוט הזה! 

עזר לי להמחיש את הדברים שכתבת מקודם ולהבין איך זה מתבצע במציאות (על הצלחותיה ואתגריה).

 

לגבי בית הכנסת, אנחנו עדיין 'בקשר' איתו ב''ה.

בפועל כן יוצא לילדים להגיע לחלק מהתפילות,

אבל יש כל מיני תנאים שהופכים את זה עדיין לפחות נגיש ולמוקד של עוגמת נפש מבחינתם.

 

הנהלת בית הכנסת מבינה ועושה כמיטבה

 

יצאנו כולנו כמשפחה בערב יום העצמאות (לרגל היום התפילה התקיימה בצורה שונה, שאיפשרה הרבה יותר) והיה לגמרי חגיגי ומרגש (עד דמעות, מבחינתי), די כמו שכתבת...

 

תודה שוב!

תודה על זה!בתנועה מתמדת
אין לי עצות חכמות כי אני לא מצליחה לרתום את הגדול לתפילה (בן 3 וחצי😅) בינתיים משחררת...
עוקבת לשמוע עצות ורעיונות מאחרות🙏😁
תנסי את שיטת ההצגה שכתבו פהאמאשוני
בשלב הראשון לא משנה באיזה חלק מהיום,
עם עמוד תפילה, סידור, ספר תורה וטלית

הכי טוב לשחק ביחד איתו את המשחק. הוא חזן ואת ובובות הקהל.
כמה קטעים נבחרים עדיף במנגינה.
אדון עולם, שמע ישראל, ויהי בנסוע..

אפשרות אחרת לקחת אותו לבי"כ, יש מקומות משלבים קטעים של הקטנטנים ואם לא, אז לשיר ביחד אדון עולם ובסוף לקבל הפתעה.
אפשר מסוף קריאת התורה עד תחילת מוסף.
זה חלק יותר "טקסי"
הרבה פעמים לחץ חברתי עובד על הקטנטנים אז אולי בהמשך כשיצטרפו אליו זה ידרבן אותו יותר.

ולשבח המון. התפללת נהדר, ה' שומע את התפילה שלך וכו.
תודה!בתנועה מתמדת
באמת בהתחלה רצה להתפלל כמו בגן ולהיות חזן וכו'
לאט לאט עם כל הסגרים והבלבול בין בית לגן גם זה כבר עבר לו.. עכשיו זה עוד משו "להילחם" איתו בבוקר, ולא רוצה שכבר מגיל כזה התפילה תהיה אצלו עול, אלא שתבוא מאהבה...
ההליכה לבי"כ זה רעיון, באמת חלק מהעניין שלא היה אפשר להכניס ילדים עד עכשיו עם הקורונה. ננסה לחזור לזה באמת תודה על הטיפים!
ממש לא כדאי להילחםאמאשוני
את צודקת שבגלל השנה המטורללת הזאת מבחינת הרגלים הילדים שנה אחורה.
אז בעצם הבן שלך מבחינת הרגלים כמו בן שנתיים וחצי שזה פיצי ממש.
אפשר בשלב הזה להתעניין בסדר התפילה בגן.
ולשבח איזה צדיקים הילדים בגן, ה' שומע את התפילות שלכם.
אפשר לתמלל לו את השגרה שאבא מתפלל ולחבר לעולם שלו.
נגיד: איפה אבא?
במקום לענות: "יצא לערבית"
אפשר לענות: אבא מתפלל בבית כנסת, איך מתפללים אתה יודע? מה אומרים?
אומרים שמע ישראל.. מה ההמשך של שמע ישראל? אתה מכיר? וואו איך אתה מכיר? זה גם בתפילת הגן?
איזה יופי אתה גדול וצדיק כמו אבא, שניכם מתפללים שמע ישראל.
אתה יודע ששמע ישראל מתפללים גם בבוקר וגם בערב?
כשאבא יחזור מהתפילה תגיד לו שהוא צדיק, תספר לו שגם אתה מכיר שמע ישראל...
וכו וכו'
ככה השיח על תפילה יהיה נוכח בבית ויהיה מחובר אליו לא רק בתיאוריה אלא במציאות, כי הנה אבא הולך, אבא חוזר, גם אבא שם יד על העיניים.
אבא מתפלל, אני מתפלל... לאבא יש טלית, לי יש טלית. חיבור טבעי מה שנקרא.
ואם בחופש הגדול ישכח מה זה תפילה בכלל, לא להילחץ. ילמד מחדש בשנה הבאה שנה מלאה בגן זה יחלחל יותר. הכל טוב.
👍🏻בתנועה מתמדת
תודה על ההשקעה בתגובה!!❤
שאלה יפה. מגיבה כדי לענות בהמשך.חלונות
מנסה את כוחיאני זה א
אז אני אישית לא מכריחה אלא רק מתזכרת..
הגדולה (10) מתפללת לבד ולפעמים אנינרואה שמדלגת ביום מסויים על תפילה אבל אני שותקת כי לא רוצה להמאיס עליה את התפילה..
השני (6) מתפלל לבד יש לו טלית וסידור הוא עוד לא קורא ממש אבל מתפלל בשפתו מבחינתי זה לגמרי מספק
בשבת בערב הולך עם אבא שלו לתפילה בבוקר ארוך לו מדי עוד לא הולך.
הקטנים 4 ו2 לפעמים "מתפללים" איתי לפעמים לא
אגב ככה גם לגבי ברכת המזון אני רואה שאם אני לא מחייבת זה נותן להם יותר חשק.
פעם אחת הבן 6 בירך בכאילו והגדולה העירה לו ואמרה שצריך לברך באמת אז הצעתי לו לברך ולא רצה אז אמרתי לו שזה הפסד שלו בלבד( בלי כעס כמובן) ולמחרת הוא מעצמו ביקש עזרה לברך.

אני לא יודעת אם זו דרך נכונה אבל לי היא מרגישה טובה
אגב גם ציצית הבן שלי רק השנה התחיל לשים באופן קבוע וזה בא לגמרי מעצמו ראיתי שכשהיה קטן זה סירבל אותו ולא היה לו נוח בכלל אז כל עוד זה לא בא מרצונו לא ראיתי לנכון להעמיס עליו.
מה שכן כל בוקר הם רואים את בעלי מתפלל( לצערי אין לו מניין קבוע בשעות שצריך לצאת לעבודה אז מתפלל בבית) וזה ממש עושה להם טוב אפילו הקטן אוהב להצטרף אליו..
מנצלשת לנושא הציציתבת 30
הבן שלי בן ארבע ממש לא אוהב ללבוש. זה לא נוח לו...גם גופיה-ציצית כזאתי קניתי לו, לא מת על זה.
אני מדי פעם מציעה לו, לפעמים הוא רוצה בשבת לקצת זמן ואז מוריד.
אני לא לחוצה על זה בכלל, אבל באמת, באיזה גיל ילד ''אמור'' בעצם להיות עם ציצית רוב הזמן? למרות שברור לי שאין בזה כלל.
אצלנואמאשוני
מהגן הייתה דרישה להגיע עם ציצית (למרות שרוב הבנים לא עמדו בה)
הגננת ממש שיבחה את מי שהגיע עם וזה עזר מאוד.
בפועל, די מייד בסוף תפילת הגן לקראת הפעילות היה מוריד את הציצית (ולכן העדיף ציצית רשת ולא גופיית ציצית)
התייעצתי עם הגננת והיא חיזקה אצלי את ההרגשה לגבי האיזון בין חינוך למצוות לבין התאמה לגיל הילד.
מצד אחד אנו רוצים לחנך למצוות ולכן מלבישים לו ציצית, מצד שני הוא עדיין ילד ומשתולל ומזיע ורץ ומשתובב וכל הפעילות הגופנית הזאת לא ממש הולכת בכפיפה עם בגד הציצית ועוד יותר עם חוטי הציצית.
אז בבוקר התלבשנו עם, בצהריים היה חוזר עם הציצית בתיק.
עוד נק' ששמתי לב, בהתחלה הערתי לו שהוא לא שומר על הציצית, הייתי קונה חדשות ותוך שניה וחצי היו מתלכלכות, נקרעות וכו
זה גרם לאנטי לציצית, אז הרפתי. קשה לשמור על ציצית שתמשיך להיות ראויה.
ואם אני לא רוצה לגרום לאנטי אז לא לחפור
אפשר להחליט לשלוח עם ציצית מרופטת או לקנות סטוקים, אבל לא להעמיד את הילד בפני אתגר שקשה לו ועלול לגרום לו לתחושות דחייה סביב הנושא.

אגב, לגבי אופניים הנחיתי להוריד לפני שרוכב. כמו ששמים קסדה, ככה מורידים ציצית.
נתקלתי כבר לא מעט בילדים שנחנקו מהציצית שהחוטים שלה הסתבכו בגלגלים.

לגבי השאלה רוב היום עם ציצית- לדעתי רק החל מכיתה א' שיושבים בשיעור עם מזגן אז הציצית פחות מפריעה, ואם זה בית ספר נפרד אז כל התלמידים באותה סירה ולכן הילד עושה את מה שכולם עושים- נשאר עם הציצית עליו.
יש ילדים שיותר קשה להם. רק בב' יישרו קו ויש כאלה אפילו בג'.
הכי חשוב להקפיד לקום בבוקר להתלבש בציצית ולהתפלל איתה.
תודה!בת 30
באמת זה רעיון, להלביש בבוקר ושיוריד אחרי התפילה
תיראי אחיינים שלי מביתאני זה א
הרבה פחות דוס משלי ממש מחוברים לציצית מגיל 3.
לעומת זאת כיפה פחות..
אצלנו למשל בעלי ממש משתדל ביום יום ללכת עם ציצית לעבודה אבל בבית הוא לרוב מוריד ולדעתי זה קצת משפיע.( הוא בעל תשובה ולא גדל על זה)
מה גם שעם ההליכה לשירותים אצלי לפחות זה מסבך אותם ודוקא גופית ציצית היתה פחות נוחה כי בשביל להוריד אותה צריך גם להוריד חולצה וכו..
הכדול בן 6 וחצי רק בגן חובה התחיל לרצות לשים ועשיו בגן חובה הוא ממש מבקש כל יום וזה לגמרי בא ממנו..
אני יודעת שאם הייתי מחייבת אותה זה לא היה עובד טוב אצלנו אבל באמת כל אחד והדינמיקה המשפחתית אצלו
גם אצלנו בן ה-3.5 לא מסתדר עם ציציתקמה ש.

בס''ד

 

וגם אנחנו משחררים לגמרי.

ממשיכים להציע לו די בקביעות (משתדלת שזה תמיד יהיה בתוך ערימת הבגדים שלו בבקרים) אבל ממש לא מלחיצים.

האמת היא שיש לו גופיות, אולי ננסה עם הרגילות...

תודה!! מה זה אומר ''לא מכריחה אלא רק מתזכרת''?קמה ש.

בס''ד

 

ואז הם עושים?

הם גם מתלבשים ומצחצחים שיניים איך שאת אומרת להם?

 

כי אצלי אף פעולה לא חלקה ככה...

כלומר, יש בקרים שכן, לגמרי. שהם קמים ואני אומרת להם להתלבש והם מיד מתלבשים וכו'.

אבל הרבה פעמים זה להגיד עוד פעם, ועוד פעם, ולהזכיר שאי אפשר לשחק כל עוד ש... וכו'.

 

אז גם בתפילה זה יכול לצאת ככה.

אני מרגישה שזה שלא יושבים מעצמם להתפלל, זה לאו דווקא כי הם לא רוצים, כמו שבתור ילדים כיף יותר להמרח, לשחק, לקרוא... כמו שכיף יותר להמרח, לשחק ולקרוא מלהתלבש ולצחצח שיניים...

 

 

 

מה שכתבת: אני לא יודעת אם זו דרך נכונה אבל לי היא מרגישה טובה

 

בשבילי, זה שאת מרגישה שזה טוב ככה, זה הסימן הכי ענק שזה טוב (לך, לכם)! כי אחרת את גם היית פותחת על זה שרשור, כמוני...

מנסה להסביר קצת יותראני זה א
מבחינתי תפילה זה חשוב מאוד אבל לא במחיר של להכריח.
ואני גוקא יתייחס לדודמא של צחצוח שיניים שנתת.
כילדה אמא שלי ממש הכריחה אותנו לצחצח שיניים והיום כאדם בוגר אני עדין לא סובלת את זה( ובסוד אגלה לך שמסוגלת לדלג בערב על צחצוח)
אז אני חושבת שאם אכריח רק ייצר אנטי יותר.
בנתיים בגילאים של הילדים שלי זה רלוונטי בעיקר לשני הגדולים (10,6) אז יכולה להעיד שעם הבת שלח כשהיתה קטנה עד כיתה א מעולם לא ישבתי להתפלל כל בוקר( מדברת על חופשים) היו תקופות שראתה אותי והיו תקופות שפחות וכשהיא התחילה להתפלל בכיתה זה בא ממנה.
ועדין יש ימים שלא בא לי כי כן יותר כייף לשחק בבוקר והאמת שעד השנה לא ממש הזכרתי אפילו אבל עכשיו כשהיא כבר מתחילה להתקרב לגיל בת מצווה חשוב לי כן לייצר איזה הרגל בנושא.
אז אם ראיתי שלא התפללה ונשאבה למשחקים אני שואלת אותה התפללת ובגלל שהיא יודעת שאני לא אעשה סצנה אם לא היא גם תגחד לי את האמת ואם אמרה שלא אני מציעה לה לפחות להגיד ברכות השחר לרוב היא תעשה את זה
אבל אני גם לא בודקת כי זה שלה ..
בן 6 וחצי השנה התחיל להתפלל לבד שוב כנראה בהשראת יכולת הקריאה והוא ממש גאה בזה
להגיד לך שהוא מתפלל בדיוק כמו בכיתה? לא אבל הוא מתפלל בדרך שלו.
תפילה זה לא סתם עבודה של הלב ואם הילד לא ירגיש חיבור לא יעזור גם שיקרא את כל הסידור..
אז מרגישה שזו באמת עבודה שלי לגרום שהדברים לא יהיו מתוך לחץ שלי ובאהבה מצד שני כן לייצר הרגלים שיאפשרו..
ולסיום כילדה לא אהבתי להתפלל וזכורה לי מורה אחת לטובה שלקחה אותי לשיחה ואמרה לי אין לי בעיה שלא תתפללי אבל תגידי לפחות שמע ישראל.
אז באותו רגע זה לא ממש עבד עלי וגרם לי להגיד שמע ישראל אבל אחרי שהתרחקתי מאוד מאוד הרבה מעבר ללא להתפלל זה הדיבור שנתן לי את הכוח לחזור ובאמת כשעוד הייתי רחוקה הייתי אומרת קריאת שמע לפני השינה..
וואו, הסיפור של הסוף..........קמה ש.

בס''ד

 

תודה רבה רבה על תשובתך!!!

עונהבת 30
בתור ילדה, בקושי ראיתי את אמא שלי מתפללת. אולי רק בגיל מבוגר יחסית התחילה להגיד ברכות השחר.
מעולם לא אמרו לי ''עכשיו זמן להתפלל''.
לא זוכרת שבגיל יסודי, בחופשים, התפללתי בבקרים. אולי זה קרה, אבל אני לא זוכרת את זה.
היחס אל אחי, הבן היחיד, היה שונה, כן ציפו ממנו ללכת עם אבא לבית הכנסת.

אבל אני כן יכולה להגיד שלמרות שלא ראיתי את אמא שלי מתפללת (היא גם לא גדלה בבית שומר מצוות, ולא דובר עברית, אז ממילא זה פחות נגיש עבורה) הרי שהיו הרבה דיבורים על הקב''ה. ועל הטוב שלו וכל מיני נושאים כאלה, שממילא נושקים לענין התפילה.

בתור ילדה כמעט תמיד הלכתי עם אחיות שלי לבית הכנסת בליל שבת, ובגיל בוגר יותר- כיתה ו-ז, גם הלכתי לבד בשבת בבוקר, ואפילו למניה וערבית. ממש צדקת...🙂
ומאז תמיד התפללתי. עד שנולדה לי הילדה הראשונה הקפדתי על שתי תפילות ביום. ומאז שנולדה- בעיקר ברכות השחר, ובעיתות רצון- גם תפילת עמידה.

לגבי הילדים.
הבן- בו ארבע, מבחינתו זה אטרקציה ללכת עם אבא לבית הכנסת, או לחילופין, להתפלל איתי בבוקר (בימי הסגר למשל) . קנינו לו טלית חמודה כזאת, ויש סידורים לילדים בבית.
הבנות- גדולות יותר, יותר מורכב.
אחרי פעם פעמיים שהגעתי איתן למאבק על הקטע של התפילה, קיבלתי החלטה חד משמעית שאני לא נכנסת לשום מאבק או מצב לא נעים בנושא.
מה כן?
א. בימי הסגר, השתדלתי ממש שכל יום ב9:00 יושבים להתפלל כולם ביחד. אבל לא הכרחתי. לרוב, העובדה שזה ביחד, ורשמי כזה, ושרים עושה את זה למושך ונחמד יותר.
ב. החלטתי שאני חייבת להיות דוגמא אישית, ולכן אני משתדלת , שאת המעט שאני מתפללת- ברכות השחר בדר''כ, אני אומרת בנחת, עם סידור פתוח, כשהן בסביבה, ולא מחכה שכולם יצאו או משהו כזה. לא תמיד זה עובד, אבל אני משתדלת...
ג. הרבה פעמים ילדה אומרת לי ''אין לי כוח להתפלל''. אז אני מנסה לא ''לשכנע'' אותה ולדבר על התפילה, אלא לדבר עליה, על הילדה.
לפעמים שואלת ''יש לך כוח להתפלל מעט'? ואם עונה שכן, אז אני אומרת לה שתתפלל לפי מה שהיא יכולה. ושהקב'ה שמח בכל תפילה של יהודי. (הרבה פעמים מתחילות במעט ואז מקבלות חשק וכבר ממשיכות...)

לפעמים אני מנסה לתת כוח...אומרת להן שכל מצווה שאנחנו מתאמצים בשבילה היא יקרה מאוד אצל ה' יתברך, ומציעה להן לנסות להתאמץ .

לפעמים, במיוחד אצל אחת, אני יודעת שהתפילה מהסידור קצת משעממת אותה, כי היא בגיל שהיא רוצה להבין אבל לא מבינה הכל. אז אני מציעה לה לצאת לחצר, לתפוס לה פינה שקטה ולהתפלל קצת מהלב, במילים שלה.
במקביל- למדתי איתה את ברכות השחר, וממש הסברנו מילה מילה , החל מ''אשר יצר'' וכלה בברכות התורה.

עם אחת אחרת, אני יודעת שהיא אוהבת להתפלל ביחד ולא לבד, אז אני מנסה לראות אם יש לה שותפה לענין.

אני גם רוצה להתחיל ללכת איתם לבית הכנסת בליל שבת לפחות. נראה אם אני אצליח...בינתיים זה נראה לי כמו חלום לא מציאותי...אבל לפחות בר''ה ויו''כ הן כן באות איתי או שאני מתפללת איתן בבית.

והעיקר, אני מתפללת על כל הילדים שלי, שיהיו יהודים מתפללים. שלא משנה מה יעבור עליהם, ואיפה יהיו, שתמיד יהיה להם קשר פתוח עם ה' ושיהיו מתפללים.

הלוואי שהתפילות שלי יתקבלו...
וואו רגישת אותי ממש בסוף.... אמן אמן. התפילה הכי יקרה...דפני11
תודה!! תרצי להרחיב על הנקודה ג?קמה ש.

בס''ד

 

הילדה אומרת שאין לה כוח, ואז מה את עושה? מדברת עליה? או התכוונת אליה אולי? 

 

 

איזה יופי, התפילה המשפחתית שלכם!!!

ומה קרה אם אף אחד לא בא? זה קרה? 

 

אני חוזרת על זה שוב ושוב בשרשור הזה כי אני מרגישה שיש לי כאן איזושהי חוליה חסרה... 

אם לאף אחד אין עניין, לא מתוך איזשהו אנטי מיוחד, אלא כי סתם, הם רוצים לשחק / לקרוא... מה עושים?

אז חלק מזה זה להפוך את זה לאטרקטיבי מן הסתם. אבל מצד שני, להרים פרויקט יצירתי מדי יום (בתקופות שהם בבית), זה קצת גדול עלי...

 

מה שסיפרת על ברכות השחר, עשיתי משהו דומה עם הגדול חיוך

 

ולגבי התפילה שלך - אמן, אמן ואמן...

התכוונתי מדברת עליה, ולא על התפילהבת 30
אני לא אתחיל להסביר לה כמה התפילה חשובה וכו' וכו'. זה נראה לי מכביד.
אני אדבר איתה עליה- למה לך אין כוח? יש חלקים בתפילה שאת יותר אוהבת?
יש אולי דרך אחרת, שכן תיתן לך כוח להתפלל?

ולגבי מה קורה אם אף אחד לא בא...לרוב זה לא קורה. שני הקטנים- 4 וכמעט 6, יבואו כמעט תמיד ואני אתפלל איתם תפילה של הגן.
הגדולות- אם יבואו סבבה אם לא אז לא. אבל אני כן רואה שלפעמים הן לוקחות סידור ויושבות או יוצאות להתפלל.

ואם אף אחד לא בא, נראה לי שהייתי מתפללת לבד. ומתייחסת לזה בקצת הומור, משבחת את עצמי בקול ''כל הכבוד לאמא שהתפללה כל כך יפה, בואו ניתן לאמא הפתעה על התפילה היפה...''
יפה מאד 💛, אהבתי מאד לקרוא את הדברים! תודה בת 30 יקרה!קמה ש.


תודה לך על השרשור המעניין הזה!!בת 30
קמוש תודה לך על השרשור החשוב,הזה...דפני11
כרגע אין לי נסיון כי הילדים קטנים...
רק יכולה לספר שאמא שלי כן "הכריחה" אותנו להתפלל.. מאוד היה לה חשוב שנתפלל כל יום תפילה בסיסית. ברכות השחר, שמע ועמידה.
זה מבחינתה היה כנו שצריך להתלבש, והיא לא מרשה להשאר עם פיג'מות, כמו שעוד מעט נעשה דברים בבית (כיפים ולא כיפים) אז גם תפילה קצרה צריכה להיות.
לא עקבה אחרינו אף פעם כמה זמן זה לקח או כמה התכוונו. העיקר שהתפללנו.
זה לא היה בויכוח ולא בעצבים ולא בהרגשה של מאבק. פשוט עניין שצריך לעשות.
בלי קרבות או אמוציות.. ענייני. זה חלק מסדר היום כאן בבית ולכן בבקשה להתפלל... כמובן שלוו לזה תמיד גם הסברים והחובה להודות והטוב שבלבקש... אבל זה הגיע ממקום נקי, כך זה הרגיש.
לדעתי היא האמינה שההרגל זה מה שחשוב והכוונה והרצון יגיעו בעקבותיו..

גם בתור מתבגרות כשהיינו קמות בצהריים היא היתה מציעה להתפלל גם אם כבר מאוחר. (זה היה עד גיל 15-16 נגיד... אח''כ כבר לא אמרה יותר)
קצת מוקדם לומר כי יש לי עדיין אחים מתבגרים אבל נדמה לי שלכולנן התפילה זה משהו בסיסי עד היום ושלא מדלגים עליו. גם אם זאת תהיה הכי בסיסית של ברכות השחר. זה משהו שהוא ממש בסיסי וחלק מהיום אצל כולנו. .
וממטרפת לתפילה של בת 30 על הילדים...
בשמחה, ותודה לך יקרה, ותודה גם על הקול הזה!קמה ש.

בס''ד

 

אני מרגישה קצת כמו אמא שלך...

ועם זאת, נמצאת במקום מתלבט, כמו שאת רואה.

 

מרגישה שאם לא אקפיד על כך שתהיה מסגרת, זה פשוט לא יקרה. 

ושזה התקפיד שלי בתור אמא ליצור את המסגרת הזאת, את ההזדמנות הזאת...

 

אז לעומת דברים אחרים שאני כן עלולה להרים את הקול, בקטע של התפילה אני משתדלת מאד מאד לא ליצור הקשרים שליליים של מתח ועצבים. רק חוזרת על הדרישה להתפלל (לפי כוחם) לפני שהם יכולים לקבל ארוחת בוקר. (ואם אני מזהה פתאום שזה מביא רגשות פחות שלווים, כמו ש@חלונות כתבה, אז נסוגה לאחור ומרפה (אם בעלי נמצא, אומרת לו שזה עובר אליו כי אני לא במקום טוב כדי לנהל את זה נכון ואם אני לבד איתם, אני חושבת שאני פשוט משחררת ומתקדמת עם היום).

 

 

יפה השרשורנפש חיה.
וואו מנסה לענותאמ פי 5

מבחינת נסיון אישי שלי בילדות- לא משהו אמא שלי שתהיה בריאה היתה ממש מכירחה ושנאתי את זה מאוד

שנים לקח לי להשתחרר משנאה לתפילה. שנים

 

כרגע מה שעושה בשביל הילדים- לא מכריחה. אומרת מידי פעם בלי להכריח ומדברים על הצורך שלהגיד תודה למי שהחזיר נשמה לגוף. יותר נותנים דגש על דוגמא אישית שרואים אותי למשל מתפללת לפני הכל ומשבחים אותם שעושים את זה

(מבקשת מהם לברך ברכות השחר הקול כדי שאענה אמן...)

 

בעלי- אמר שראה את אמא שלו כל בוקר עם סדור וזה בעיקר מה שהשפיע עליו

את מחזקת אותי!בת 30
תודה
המשפט שכתבת בסוף... זה ממש חזק...קמה ש.

בס''ד

 

אני מצטערת על החוויה שהיתה לך. זה ממש ממחיש כמה נזק אפשר לעשות מתוך כוונות ראויות...

זה כ''כ מורכב, לחנך - אמא'לה...😥

 

תודה על השיתוף לגבי מה את עושה בבית עם הילדים. אז את אומרת מדי פעם בלי להכריח. וזה עובד? הם מתפללים מעצמם?

 

תודה!

 

 

 

לא תמידאמ פי 5

אבל מעדיפה ככה מאשר ללחוץ

ומתפללת על זה שיתפללו

בטוחה שדוגמא אישית תעשה את שלה

עם פדבקים על הדברים הטובים ז"א על התפילה

👍🏼❤קמה ש.


זוית מעט שונה:חלונות
קודם כל אני הייתי מחלקת את התשובה לשאלה היפה הזו לשתיים:
גילאים קטנים - בהם הילד/ה באמת מתלהבים להיות "גדולים" ולהתפלל. ואז הרבה הצעות שכתבו פה - באמת ישימות מועילות.
גילאים גדולים (נראה לי סביבות 10 ומעלה) - בהם התפילה הופכת להיות קצת "עול". לא באמת מבינים ומחוברים למילים, המשחקים מעניינים יותר, וכו'... ולגיל הזה הייתי רוצה להתייחס:

אם נשב עם עצמנו ונבחן מתוך מה באות הדרישות הדתיות שלנו מהילדים. על איזה רגש עמוק בלב יושב הדאגה שלי האם הילד התפלל או לא, בירך או לא, לבש ציצית או לא.וכן הלאה...

הרבה פעמים זה יושב על פחד.

יש לנו פחד כהורים שחלילה הילד יגדל ולא ימשיך בדרך התורה ואולי יבחר בדרך אחרת. ברגע שהדרישה שלנו יושבת על פחד(לא פחד במובן הפשוט שלו, אלא פחד שנזהה אם נעצור ונקשיב לעצמנו בשקט) - זה "מפעיל" את הילד. הוא מזהה שיש פה נקודת חולשה של ההורה, יש פה נקודה שאני "שולט" על ההורה במעשים שלי - התפללתי/לא התפללתי - אמא עצבנית/לא עצבנית. וילדים מזהים ומרגישים הכל. וכשהם מזהים את זה - התפילה הופכת להיות ענין של הילד מול ההורה, כשמתחת לפני השטח נמצא בכלל : "אמאל'ה! מה יהיה איתך בעתיד אם אתה כ"כ לא נמשך לתפילה ורוחניות?!"

יצא לי לדבר על זה עם כמה אמהות, ואני חושבת שאם מישהי מזהה את המקום הזה אצלה - השאיפה צריכה להיות שהדרישה שלך לילד להתפלל תיהיה כמו שאת אומרת לו - לך להתקלח/ לאכול או כל דבר ענייני אחר.
וואו כמה פעמים ראיתי ילדים שרוכבים על הפחד הסמוי הזה אצל ההורים. אני חושבת שאפילו רק מודעות לזה משפרת את המצב....


נקודה נוספת: לעולם לא יוצא טוב מכפיה!!
לעולם!
גם אם הכפיה מולבשת "בכיף", בממתק או בכל דבר אחר.

למעשה, יש לנו שלושה ילדים: 12, 9, 7 ותינוקת. אין אצלנו חובה מבחינה ביתית לשום דבר הלכתי, למעט נטילת ידיים של בוקר.
בחופש הגדול בעלי קונה אצבעות קליק - שם במקרר ומודיע שמי שמתפלל שחרית יכול לקחת שוקולד. וזהו. אנחנו לא עוקבים אחרי זה, לא בודקים, לא שואלים. זה ענין שלהם. ( בד"כ הם באים מעצמם, לפחות הקטנות יותר לספר שהתפללו ולקחו שוקולד - ברור שהן מקבלות על כך הרבה חיזוקים חיוביים)
ולא, הבן שלי כמעט בן 12 - לא מתפלל תמיד בחופש. הוא בא אלי ואמר לי שמהיום של יומולדת 12 הוא רוצה להתחיל להתפלל 3 תפילות במנין. התרגשנו איתו ושמחנו מאוד. בפועל? הוא יוצא לדרך עבודת ה' שלו, דרך ארוכה ופתלתלה - מי כמוכן יודעות... ובעז"ה שיתחבר לתפילה ויצליח. מה שבטוח, וזה מה שחשוב לי להגיד: הדף של התפילה בנפש שלו - חלק ונקי ממרמור, תסכולים, אכזבות של ההורים ממנו, אכזבות שלו מעצמו...לדעתי כך יש יותר סיכויים שיצליח באמת בעבודתה התפילה.

ומה שהכי נכון, ולצערי אני אישית עדיין לא שם - אין כמו דוגמא אישית! בכנות - לא הייתי עושה *שום* צעד מעשי לחייב את הילדים להתפלל - גם לא דברים "כיפיים" - הייתי משקיעה בעצמי בתפילה. בקול, בנוכחות, בכוונה. כשהם יגדלו - זה יבוא להם לבד.

בהצלחה לכולנו.


יפה ממש. תודהבת 30
חלונות יקרה, תודה על התשובה הזאת!קמה ש.

בס''ד

 

כמו הורים רבים (כולם?) אז גם אני עם ערבוב של חשש-תקווה-פחד-תפילה-אמון לגבי העתיד הרוחני של הילדים שלי. אני רואה את הדור שלנו, אני רואה את האתגרים שהוא מציב בפנינו ובפני ילדינו, ואני יודעת: אין לי שום תעודת ביטחון.

 

מאידך, באופן כללי, אני מנסה לא לתת לחששות לנהל אותי, אלא להתמקד בבניית ההווה ולהתפלל על העתיד. זאת ההשתדלות שלי, וזהו... לי באופן אישי הייתה עד כה דרך ארוכה ופתלתלה בתחום של עבודת ה' (מאד אהבתי את הביטוי) ואני לא יכולה לדעת איזה מסלול ה' מתכנן לילדיי...

 

יוצא מכל זה שאצלי אני לא בטוחה שמה שמנהל את הבקשה שלי מהם להתפלל היא הפחד.

 

אני יותר רואה את זה כאחד מן התפקידים הרבים שיש לי בתור הורה.

אני אמורה להגיד להם מה לעשות כי ככה (בין היתר) מחנכים... ככה זה ברוב התחומים הרי...

(כרגע הבן שלי בן 8, אז אני מדברת על הגילאים האלה בערך, לא על גיל ההתבגרות, ששם הסיפור שונה לחלוטין)

 

אני צריכה להנגיש להם הגיינת פה (בבוקר וכשהולכים לישון)

אני צריכה להנגיש להם הגיינת ידיים (כשחוזרים מהבית, אחרי שירותים)

אני צריכה להנגיש להם התנהגויות חברתיות (הזמנת חברים הביתה, מתן אפשרות להגיע לסניף וכו')

אני צריכה להנגיש להם את החומר הלימודי בבית הספר

אני צריכה להנגיש להם כלים להתמודדות עם הרגשות שלהם (מה אפשר לעשות עם קנאה? עם כעס? עם רגשות אשם?)

ואני צריכה להנגיש להם את העולם של קיום המצוות...

 

השאלה איך מנגישים את עולם התורה והמצוות...

 

ממש בא לי להשתכנע שהדרך היא להוות דוגמה אישית, לתת אמון ולא לחייב בשום דבר בכל מה שקשור להלכה. 

אם הייתה לי משנה סדורה וברורה כמו שלך, זה היה מפשט לי את הדרך כל-כך!!! 

אבל בתוך תוכי, אני לא מצליחה להאמין לזה עד הסוף.

 

אולי כי אני אינטואיטיבית לא מזהה שזה מה שיעבוד עם ילדיי-שלי.

 

בנוסף, משהו בי שואל קצת, איך קרה שהכל נהיה מסובך כל-כך?

למה אנחנו מפחדים לחנך לתורה ולמצוות בצורה ברורה?

למה אנחנו יכולים לדרוש (הכוונה בענייניות ובטוב, ואפשר גם ורצוי ביצירתיות! - לא ללדרישה עם אמוציות ודרמטיות) שהם יצחצחו שיניים ויגידו ''בבקשה'' ו''תודה'' - אבל לא נכון לדרוש שיתפללו?

 

והאם הילדים לא קולטים גם את החשש שלנו מלהורות להם בצורה ברורה להתפלל? כי להימנע מלבקש מהם להתפלל, בסופו של דבר זה מאד דומה ללבקש מהם להתפלל אם המניע שנמצא מתחת הוא איזשהו חשש לגבי העתיד הרוחני שלהם...

 

וזה נכון כל-כך - לכל ילד יהיו חיים משלו, עם דרך ארוכה ומן הסתם רצופה בכל-כך הרבה, ברמה הרוחנית. 

אבל זה שעוד עתידה להם דרך כזאת ארוכה ואולי פתלתלה אומר שזה תחום שאין לי בו תפקיד של הנגשה?

 

 

 

[אני כותבת מטון ששואל בהכי אמיתי ומתלבט שאפשר. ממש לא מתוך איזשהו להט של לנסות לשכנע או לסתור את דברייך מלאי החכמה ❤. זה ממש בירור שאני עושה עם עצמי... האמת היא שזה נושא מאד רחב. זה תופס אותי גם בכללי הצניעות של הילדה שלנו לדוגמה.]

 

 

 

 

ולבסוף - ממש אהבתי את מה שסיפרת על אצבעות השוקולד. איך שזה מונח במקרר וכל אחד לוקח ככה, מתוך אמון מלא. אשריכם, ואין ספק שזה מעורר השראה...

אני רק לגבי הדרישה..אני10
אני חושבת שאולי אנחנו חוששים בגלל הנסיון שלנו, כי ראינו שזה לא עבד עלינו.
ההורים שלנו הם צדיקים ואכפתיים וזה היה להם מובן מאליו אז הם דרשו, אבל האם זה עבד?
את רואה בתגובות, אצל חלק כן, אצל חלק לא. זה בטח מושפע מהרבה גורמים כמו אופי, קשר עם ההורים באופן כללי, ועוד כל מיני.
אנחנו גם שומעים הרבה שלהם זה לא עבד וזה מלחיץ מלנסות, וזה בנוסף לעובדה שהעולם משתנה. בסופו של דבר חינוך לדבר ספציפי צריך להתכתב עם החינוך לכל שאר הדברים. כלומר בעולם שבו אם ילד לא עושה מה שאומרים לו הוא מקבל מכות, אפשר לקבל מכות גם על זה שלא התפללת אבל זה לא ישניא עליך את התפילה יותר מכל מטלה אחרת. בעולם שבו הכל מתנהל בשיח עם הילד, גם זה צריך להתנהל בשיח עם הילד.
ואולי פה זה הענין, לכל הורה יש דגם הורות אחר, קשר אחר עם הילדים והכירות איתם ועם האופי שלהם. ברור שלשמוע מאחרים יכול לפתוח את הראש ולתת רעיונות מדהימים וגם תובנות חשובות, אבל בסופו של דבר כל אחת צריכה להתאים את זה לדינמיקה המשפחתית שלה.
לגמרי, לגמרי!!קמה ש.

בס''ד

 

תודה על זה חיוך

 

באופן כללי, ככה אני תופסת את העניין של הפורום והשרשורים...

 

זה לא שיש אמת אחת ויחידה.

זה מאפשר לי לחוש למה אני מתחברת יותר,

זה עוזר לי לחדד לעצמי דברים,

זה נותן רעיונות יפים

וכמובן שפה ושם יש גם תובנות שממש עושות מהפיכה קטנה באיך שאני רואה את הדברים.

 

 

 

אחד הקטעים לגבי הדור שלנו, דור השיח המיוחד הזה... זה שאין לנו את המרחק עדיין לראות מה היה נכון ומה פחות...  המון תפילות וסיעתא דשמייא...

חידדת לי כמה נקודות:חלונות
מהתשובה שלך הבנתי שיש פה באמת תפיסה הורית קצת אחרת.
כתבת רשימה יפה של דברים (חשובים) שאת כהורה צריכה להנגיש לילדים. וזהו, שחלק גדול מהרשימה - אני למשל כהורה, לא מרגישה שזה תחום שהוא בשליטתי או באחריותי בכלל. ואסביר לפני שיחשדו בי בהזנחה😅:
בעלי עוסק בחינוך. ואין דבר שהוא מאמין בו יותר מאשר אמון. הוא עובד קשה מאוד, מאוד מאוד. על יצירת אמון עם התלמידים - וכשזה נוצר - השמיים הם הגבול למקומות, לבניה ולשינויים שאפשר להגיע עם התלמידים.(מדובר על בחורים צעירים)
גם בבית הענין הזה של אמון נוכח מאוד. זה אומר שהממתקים נמצאים אצלנו בארון נמוך ואף אחד לא חושב לקחת בלי רשות, זה אומר שהגרסה של ילד למריבה שקרתה - היא אמת מוחלטת מבחינתי וזה אומר שמספיקה פעם אחת של בעלי להגיד לילד: קום ולך לישון בבקשה - כדי שהוא אכן יבצע את זה. ולא בגלל שהוא נוקשה או מפחיד. ממש לא. כי האמון של בעלי בזה שהילד שומע בקולו כ"כ גדול, שהוא לא רואה טעם לחזור שוב על הבקשה. הוא אפילו לא מרים את העיניים לבדוק אם הילד אכן הלך לישון.
נקודה נוספת שהבנתי שקיימת אצלנו היא שהאחריות היא של הילדים ורק שלהם. אני לא אחראית על נקיון הגוף/ש.ב/מערכת/שעת קימה של הילדים. בגילאים הקטנים אני מקלחת כל יום. סביבות גיל 7 מתחילים להתקלח לבד ולפעמים הם באמת לא רוצים. עכשיו אני באמת מרגישה שזוהי לא אחריות שלי, אני אומרת להם: זה הגוף שלך, את מחליטה מה לעשות איתו. אני רק חושבת שיהיה לך יותר נעים לישון בלילה אחרי מקלחת ומחר תריח טוב בביהס ליד החברים, אבל זוהי החלטה שלך. רוב ככל הפעמים הם בוחרים להתקלח. וכשלא - לומדים בדרך הקשה(אמא, היה לי חם בלילה הזעתי... שורף לי למטה...)
ש.ב ועשיית מערכת זהו תחום אחריותם בלבד. אני כבר הייתי ביסודי ועברתי אותו ב"ה בהצלחה. כן כשיושבת בספה אחרי ארוחת צהריים אומרת: מי שרוצה עזרה בש.ב זה עכשיו(יותר מכוון לקטנה בכיתה א שצריכה עזרה בקריאה). לא עשתה ש.ב? אני לא רודפת אחריה, שתלמד לבד מה קורה כשלא עושים ש.ב...
צחצוח שיניים - לא רואה טעם לריב על זה. זה שלהם. אני מצחצחת לידם בוקר וערב, מתארת להם בהזדמניויות שונות מה קורה לשיניים שלא מצחצים אותם, בריאותית וחברית. וזהו. מגיע גיל שמתחיל להיות להם אכפת והם מצחצחים מעצמם.
שעת קימה - מגיל מאוד קטן זה האחריות שלהם, חושבת איזור גיל 7/8 אבל לא בטוחה. הם מכוונים שעון מעורר ומתעוררים עוד לפני...
אולי עכשיו את מבינה יותר את הגישה כלפי הצד הדתי של הילדים? זה לא שונה הרבה ואפילו פשוט יותר...
אני מחנכת אותם על פי הדת, משתדלת להטעים להם בצורה חווייתית וחיובית. יש לי שליטה על מה הם יבחרו? ואני אגיד משהו לכאורה חמור יותר - אני יודעת איזה בחירה תיהיה בוודאות הכי טובה בשבילם? יש לי מושג בחשבונות שמיים? אני יודעת מה המסלול שה' מועיד להם? חסר אנשים שמסלול חייהם היה חייב לעבור במקומות נמוכים רוחנית ודווקא משם הגיעה הקרבה והחיבור הגדול שלהם חזרה?!
בקיצור, כשאת משחררת לחלוטין את ההתערבות שלנו, ההרגשה כאילו יש לנו כוח כהורה להחליט מה יקרה עם הילד - זה משפיע כנראה על הילדים, הם מרגישים את המקום הנקי והמשוחרר הזה וזה עובד איתם.

לא שוללת בכלל בכלל גישות אחרות. ודאי שיש עוד דרכים נפלאות שעובדת ומצמיחות פירות טובים.

כן אציין שקו אדום אצלנו זה למשל פגיעה בחבר, חוצפה למורה וכו'. במקרה כזה הבית ממש עוצר מלכת ולא עובר לסדר היום. בעיני הערכים האלה הם הכי קריטיים להצלחה של הילדים באשר הם יהיו. אנושיות, תקשורת, הומניות, כבוד לזולת - אם יש משהו שבוודאות יטה את תמונת חייהם לטוב או מוטב - אלה הדברים האלה בעיני.
כל השאר - כ"כ לא בשליטתי, כ"כ לא קשור אלי. נשאר לי רק להוות דוגמא אישית ולהתפלל.

טוב אני פעורת פה......קמה ש.
בס״ד

ידעתי שיש גישות כאלה (שפר, נכון?) אבל את הראשונה שאני פוגשת שממש הולכת עם זה ככה לגמרי. קראתי בהשתאות כל מילה ומשפט...

אני כן מנסה להכניס המון אמון בהורות שלי. כן זוכה לראות איך מלא פעמים זה משפיע לטובה. גם אני לחלוטין מאמינה לגרסאות שהילדים מספרים לי. אבל כפי שהבנת, אני נמצאת במקום שונה לגבי הרבה דברים.

אפשר לשאול אותך מלא שאלות על זה? זה כל-כך חדש לי....... (שואלת מתוך עניין וסקרנות ורצון להבין אמתיים). בזמנך כמובן...









- מה, זה באמת כמו שאת מתארת? הילדים שלכם תמיד עושים את מה שאתם מבקשים מהם? מספיק לבעלך להגיד משהו עם אמון ענק שהבן שלכם ישמע בקולו וזה תמיד עובד?

- זה אומר שאתם / בעלך אף פעם לא רבים עם הילדים? ממה שאני מבינה ההורה סומך על הילד שהוא ישמע לו, וכתוצאה מזה הילד אכן שומע לקולו. אז הכל הולך חלק כל הזמן? אני לא מצליחה לתאר לעצמי סיטואציה כזאת 😯.

- מה עם אמוציות? אתם תמיד רק באמון? באמת ובתמיד לא מפחדים שהילד יחווה דחיות כי הוא לא נקי? באמת רגועים לגבי בריאות השיניים שלהם?

- הממתקים - מאיזה גיל זה נהיה ככה שהם לא לוקחים ללא רשות?

- מה עם מקרים יותר מורכבים? (או שהם בכלל לא קיימים בזכות האמון שלכם?)... ילד עם קושי של וויסות רגשי? ילד עם קשיים לימודיים? מה עם ילד שחווה קשיים חברתיים? וכד׳.

(- ולמה במקרה של נטילת ידיים של בוקר את כן מתערבת ומציבה את זה כחובה? לעומת כל השאר? זה תפס אותי... מה שונה עם נטילת ידיים דווקא?)
חחחח קמוש, מנסה לענות:חלונות
קודם כל אדגיש שוב שבעלי הוא זה שמנהיגי השיטה ומבצע אותה בפועל. אני עם הזמן למדתי את השפה וכמובן הילדים שרגילים לשיח הזה.
ותשאלי בכיף מה שאת רוצה. מה שאדע לענות - בשמחה.
כן, אני יודעת שזה דומה לעקרונות של שיטת שפר, אבל מעולם לא למדנו אותה. זה אינטואיטיבי אצלו.

אז כן. פשוט ככה. הילדים עושים כל מה שמבקשים מהם. אצל בעלי - 100%. אצלי 95%.
חשוב לי להדגיש שבעלי הוא אבא אהוב מאוד, אוהב מאוד,אבא שחוזר מהעבודה והילדים רצים ונתלים על צוארו, אבא שמשחק שחמט, שיוצא לשיחות אישיות. אני מדגישה את זה כי זה יכול אולי להשמע שהוא קשוח וקפדן. אז לא.
אני ממש לא ברמה שלו. הוא אף פעם לא מבין למה אני אומרת פעמיים הוראה מסוימת. " אם לך זה לא ברור שצריך לבצע את מה שאמרת אחרי פעם אחת, למה שלילד זה יהיה ברור?!"
הוא גם מעולם(!) לא הרים את הקול. אם את מרימה את הקול, את בעצם אומרת - לבקש יפה זה לא מספיק. אז למה שיספיק לו באמת?!

אני כן יכולה להגיע ל"ריב" עם הילדים, אם כי די נדיר כי התשתית המישמעתית והשפה התקשורתית קיימים. בעלי אכן לא רב איתם אף פעם. זה ממש מעלה אצלי צחוק כרגע אפילו לדמיין את זה...

לגבי הממתקים - באמת שלא זוכרת גיל. ככה זה מהילדות שלהם.

לגבי דחייה של הילדים מהחברה - ב"ה הם ילדים מאוד נקיים. נדיר ממש ממש שהם לא מתקלחים. עכשיו כשאני כותבת - אולי כי אין על זה ריב בד"כ, זה לא נתון לשאלה, חלק משגרת הערב. אם כן מתעוררת בעיה - אז כן, זה החלטה שלהם.(בד"כ מחליטים בסוף כן להתקלח)

וכן. בגלל שזה מאנונימי אני מרשה לעצמי להגיד בפה מלא: ב"ה אלף פעמים, כמעט ואין בעיות בכל מישור שהוא. (כן יש ילדה אחת מאוד פחדנית שנמצאת בטיפול רגשי).
הדבר מתחדד מאוד כשנמצאים במשפחה המורחבת כמה משפחות יחד עם ילדים. ואז זה בולט מאוד.
אחיות שלי יכולות לדבר על ילדים, בעיות התנהגות, קשיים. וכשאני מביעה דעה זה כזה - טוב, מה את מבינה בזה, הילדים שלך מלאכים... יש לי אח אחד חד עין ולב שתמיד אומר להם: מה נראה לכם, שהילדים שלהם נולדו ככה? הם פשוט מתחנכים שונה.

עוד נקודה שלעניות דעתי משפיעה המוןןןן על הילדים זה: זוגיות יציבה ושמירה על מרחב זוגי פרטי תמיד.
זוגיות יציבה אני מניחה שזה פשוט וברור.
מרחב זוגי פרטי - כמו שאני רואה את זה. הרבה זוגות בוחרים אחרת:
אנחנו קודם זוג, ואח"כ הורים!

זה קריטי!

זה אומר למשל שהשרשור שיש פה למעלה על מתי מוציאים ילד מהחדר הורים - מראה כמה בקלות היוצרות מתהפכות - אנחנו הורים במלוא מובן המילה ובכוחות שנשארו - זוג.

החדר שלנו למשל הוא רק שלנו. אין מצב שילד יכנס בלי לדפוק לפני. אין. אם ילד קם בלילה בוכה, הוא ידפוק ונצא אליו. את התינוקות מוציאים הכי מהר שאפשר. הנקה אחת שגמרה לי את החשק המיני לגמרי - הסתיימה. ואני מכוווורת הנקה.
כשאנחנו יוצאים, אנחנו לא "מתנצלים" על כך. שפשפתי עיניים בתמהון למראה אמהות המנהלות "משא ומתן" עם הילד אם כן יכולות לצאת או לא. במילים אחרות ובוטות : הן מבקשות רשות מהילד לצאת. בשבת - אנחנו יכולים לקום גם ב11 בבוקר. הילדים יודעים כבר מה אפשר לאכול ומשחקים יפה עד שנקום. גם בגילאים קטנים יותר.

בקיצור, שפכתי פה את משנת חיי עם קשר ובלי קשר לשאלותיך

וקמה, שתדעי שהערכה שלך ממש חיממה לי את הלב. אני מגיעה מרקע לא פשוט בכלל, ללא מודל זוגי או חינוכי תקין. וכאחת שאני מעריכה את דעתה - חיזק אותי ממש להרגיש שאע"פ כן ב"ה יצרנו לנו משהו טוב ואוהב.

❤️

שכחתי לגבי הנטילה:חלונות
אז באמת לא יודעת סיבה קונקרטית.העלי מקפיד על זה ממש.
אני סומכת עליו.
אולי כי פרקטית ילד שלא נוטל לא יכול אח''כ לאכול/לגעת באוכל/לברך
אבל באמת לא שאלתי אותו, זו השערה שלי.
בעל מקרה זה באמת ענין פעוט שלא יוצר מרמור או אישיו..
וואו, חלונות....קמה ש.
עבר עריכה על ידי קמה ש. בתאריך י"ד באייר תשפ"א 10:59
בס״ד

שתביני, הראתי את החלק הזה של השרשור לבעלי... אני ממש בתהליכי עיכול 🙂

תודה על הפירוט ושענית בסבלנות לכל השאלות...



את מוכנה ללמד אותי עוד? (שוב, בזמנך!...)

אני מרגישה שחסרה לי חוליה...
מה זה בעצם, האמון הזה? על מה הוא מתבסס? מה נקודת ההנחה שלו? שלכם?

במילים אחרות: במה אתם מאמינים?
בכך שהילד זקוק להנהגה הורית ושאתם כאן לתת לו אותה?

כשבעלך כל-כך בטוח שהילד ישמע בקולו, על מה זה מבוסס? הרי אנחנו, היהודים, לא תמיד שומעים בקולו של ה׳... מאיפה האמונה והביטחון הגדולים האלה שילדכם כן ישמע לכם?

ואיך זה מסתדר עם זה שאתם יודעים שאולי הוא גם לא יעשה את מה שהייתם רוצים שהוא יעשה? הרי מצד אחד אתם מחנכים למקלחת ולתפילה, אבל מעבירים את האחריות אליהם ומוכנים בלב שלם לכל תרחיש ולכל בחירה שלהם. ומצד שני אתם בטוחים שאם תבקשו מהם לעשות X (בעיקר בעלך, אבל גם את במידה רבה מאד), אז הילד יעשה X. איך שני הדברים לא באים בסתירה אחד עם השני?





ועוד משהו - תוכלי בבקשה להרחיב על הנושא של התיעדוף של הזוגיות על פני ההורות? (אני מבינה שזאת נקודה נפרדת מהאמון, נכוו?). למה התיעדוף וההקפדה על מרחב זוגי פרטי משפיעים כל-כך לטובה על הילדים לפי דעתך? האם זה כי כשמקפידים לדוגמה על זה שלא נכנסים לחדר ההורים בלי רשות, זה ממלא מייצר מן ״יראת כבוד״ טבעית כלפי ההורים, שהלכה לאיבוד בדור שלנו? אני מרגישה שאני קצת נוגעת-מבינה-קולטת את הנקודה אבל זה עדיין מעורפל לי...



תודה על המילים שכתבת בסוף 💗

ואני מאד מצטערת על המקום שממנו באת.
ורואה בעין איך זה הצמיח את האדם המדהים והעוצמתי שאת. ממש כמו שכתבת לפני כמה ימים למשהי כאן. שהכאב והחסר יכולים להיות כור להמון טוב ואיכויות מיוחדות...
וואובת 30
אפשר להשאיל לך את הילדים שלי לכמה חודשים?
רציני, אני מקנאת...
כל הכבוד לשניכם.
נשמה!חלונות
את לא חסר לך כלום! אני "מכירה" אותך כבר הרבה זמן.
בטוחה שיש לכם חוזקות מיוחדות כהורים וכזוג❤️
ב''ה יש הרבה טובבת 30
אבל כזאת רמה של חינוך. באמת , התגובה שלך מאוד הרשימה אותי. מאוד מאוד.
תודה רבה על השיתוף!אם_שמחה_הללויה
וואו! ״ככל שפרצופיהם שונים,כך דעותיהם שונות״.
יש הרבה דברים שממש התחברתי ואנחנו כבר עושים ,
יש דברים שחיזקת אצלי ונתת לי חומר למחשבה,
ויש דברים שאני עושה בדיוק הפוך, כי זה נראה לי נכון יותר בשבילי. אולי כי זה גם קשור לגילאים של הילדים.
יש לי שאלה, נגיד בגיל שנתיים גם כל זה עבד אצלכם?
.
מקווה שתהיה לי שניה לסדר לעצמי את המחשבות!
שוב, תודה♥️
זה באמת תלוי לגמרי רק בתפיסה?בתנועה מתמדת
אני גם באתי עם הרבה גישה חיובית לחינוך, ובפועל כרגע מתוסכלת מאוד.. יוצא שמתעצבנת וצועקת על הילדים וכל כך לא רציתי שיהיה ככה.
אז מצד אחד את ממש מחזקת אותי שאפשר גם אחרת, מצד שני לא מצליחה להבין איך יוצרים מציאות כזאתי..
באמת אף פעם ילד לא אמר לכם "לא רוצה"?? ואם כן, איך הגבתם בפעם הראשונה שזה קרה כדי שבפעמים הבאות הוא ילמד שמספיק שאבא/אמא יגידו משהו והוא הולך לעשות?

לא מצליחה לדמיין מציאות שילד באמצע משחק וצריך לשבת לאכול/ללכת להתקלח/לצאת לגינה ואמא מבקשת: בוא לשולחן/כנס למקלחת/שים סנדלים/בוא נאסוף את המשחק והוא *אף פעם* לא אומר לא בא לי, או שלא מקשיב וממשיך לשחק... ואז יוצא שנגררים ללהגיד עוד פעם, ויותר בקול.. וההרגשה שהם לא שמים עלי😞
אני לא חלילה מפקפקת או משהו, רק באמת באמת רוצה לדעת.
נמצאת כרגע במקום שרוצה לעשות שינוי מבחינת התגובות שלי לילדים, ומנסה ללמוד.

אגב- מה אתם עושים במקרה שהילדים רבים ביניהם? אחד חוטף/מרביץ לשני? אתם מתערבים/נותנים בהם אמון שיסתדרו בעצמם? גם לא מרימים את הקול ולא נותנים "עונשים"?
וסליחה @קמה ש. על הניצלוש הרציני🙈
תרגישי בנוח, אני בעצמי ביקשתי מחלונות שהיא תרחיב יותרקמה ש.
בס״ד

זה מרתק ממש, ואני שותפה לשאלות שלך ממש...

חיבוק על התקופה! מבינה אותך כל-כך 🤍
אני חושבת שהתשובה נמצאת בגוף השאלהאין לי הסבר
אם את לא מאמינה שהילד יבוא אחרי פעם אחת שקראת לו, למה שהוא יגיע? למה שהוא יאמין בעצמו?🤔
|סתם תהייה שעלתה לי|
השאלה אם זה *באמת* תלוי באמונה שלי בלבד?בתנועה מתמדת
כי זה לא עובד אצלי... אז זה אומר שאני לא מאמינה בו מספיק? מרגיש לי שזה משהו מעבר לזה...
הוא מאמין בעצמו שהוא מסוגל להיות ילד טוב ולהקשיב לאמא, ועדיין המשחק מאוד מעניין אותו🤷🏻‍♀️

כשאמרתי שאני לא מצליחה לדמיין מציאות כזאת, זה לא כי אני לא מאמינה בו שהוא יכול להקשיב לי אלא שזה מה שקורה אז קשה לי להאמין שיש משפחות שהכל שם הולך על מי מנוחות... במיוחד שיש גיל שהם דורשים עצמאות ומתנגדים להכל (כרגע מכירה את זה בגילאים הקטנים, שנתיים כזה, אבל גם לגדולים יש קריזות)
מה שכתבתי זה לא מתוך ניסיון שלי עם הילדים שליאין לי הסבר
(כזכור יש לי רק אחת בת שנה)
אלא רק מתוך מה שאני מכירה התור בת של מנחת הורים בגישה דומה...

אבל את יודעת מה?
מהרגע שהרגשתי שאני בטוחה בזה שהבת שלי יכולה להירדם לבד היא פשוט מניחה את הראש ונרדמת.
בהתחלה הופתעתי, ואז אמרתי לעצמי- ''רגע, למה את מופתעת? את הרי יודעת שהיא מסוגלת לזה!!''

אז אין לי ניסיון עם ילדים מעל גיל שנה וחודש, כותבת לך רק מהמקום שלי...
אני מאד מתחברת לתהייה של בתנועה מתמדתקמה ש.
בס״ד

הורות זה דבר כל-כך רחב וענק ויש בו -
כל-כך הרבה מורכבויות
כל-כך הרבה דינמיקות
כל-כך הרבה פרמטרים
כל-כך הרבה נסיבות
כל-כך הרבה אמוציות
כל-כך הרבה אתגרים
כל-כל הרבה מצבים...

שקשה מאד להבין שיכולה להיות עמדה פנימית אחת שפותרת את *הכל*.

העולם שלנו הוא הרי עולם של חלקיות, לא של שלמות (וגם אם מדובר רק בתחום אחד מאד מוגדר, עדיין קשה לי לקלוט שיכולה להיות בו דינמיקה מושלמת).

כשהגדול שלי היה קטן מאד, חשבתי באמת ובתמים ש*אני* אצליח. כי רכשתי כלים מעולים, כי אני מאד קשובה בטבע שלי, כי זה בנפשי ממש וכו׳.

כשהוא גדל קצת (סביב גיל 3), והדברים נהיו יותר מורכבים, זה היה הלם בשבילי.

אני המשכתי עם הכלים המעולים שלמדתי (ממש חושבת עד היום שהם מעולים), המשכתי עם הרצון החזק שלי, ועם התכונות הטובות שבי. אבל במקביל -

- הוא נהיה גדול יותר, יכול יותר, יותר רוצה
- הוא למד בגן מילים חדשות והתנהגויות חדשות
- הוא פתאום נהיה עם ממד של חוצפה, פתאום נהיה מסוגל להגיד דברים פוגעים
- נולדה לו אחות קטנה ומוקדים חדשים שלמים צפו בבית (מריבות, קנאה, מצבים מסוכנים)
- רמת הפניות שלי ירדה, התחלקה ביניהם
- רגשות חדשים צפו בי (צורך להגן על הקטנה, עייפות ברמה חדשה, לחץ כלכלי מוגבר, כעסים אצלי שלא דמיינתי שיכולים לפקוד אותי (מה? כלפי הבן המתוק-שהוא-כל-עולמי??), רמת הסבלנות שלי ירדה, הגוף שלי נהיה מוגבל יותר {הריון, אחרי לידה... לראשונה במקביל לילד קיים בבית}...)

היום אני הרבה יותר מבינה שזה מסע ארוך-ארוך

של דיוק עצמי
של רכישת ניסיון
של יצירת קשר עמוק עם כל ילד
של חינוך אינסופי
של נפילות וקימות...

שזה עבודה של חיים...

אז ברור לי שיש גישות וכלים שממש עוזרים, מקצרים תהליכים, שמים את ההורות שלנו ״בכיון הנכון״. אבל קשה לי מאד-מאד-מאד להאמין / להבין / לקלוט שמספיק להאמין בלב שלם שהילד ישמע לקולנו כדי שהחיים המשפחתיים ילכו על מי מנוחות...

לא פוסלת!... בגלל זה אני כל-כך מתחקרת את @חלונות היקרה. זה מעניין אותי ואני מרגישה פתוחה ללמוד ולגדול.

אבל בהחלט מזדהה עם התהיות של @בתנועה מתמדת...

@אין לי הסבר האלופה, נשמע שגדלת בסביבה קצת דומה מבחינת סוג ההורות של ההורים שלך. את גם מוזמנת להרחיב ולהחכים אותי ואותנו! 🙏🏻

(ועכשיו ראיתי את ההודעה שהוספת...🙂 על הקטנה, השינה, ואמא שלך שמנחת הורים)
כרגיל קמה, המילים שלך מדויקות!בתנועה מתמדת
ממש ממש מה שאני מרגישה.
מחכה איתך לתגובה של @חלונות

ותודה על הנקודת מבט שלך גם @אין לי הסבר😘
😘❤️אין לי הסבר
מחכה איתכן😅
❤ תודה שכתבת!קמה ש.

בס''ד

 

וגם את, @מקקה יקרה, תודה!


הזדהיתי עם דברייךמקקה

לחלוטין. ממש תיארת את המסע

הבית של ההורים שלי לצערי לא כמו הבית של חלונותאין לי הסבר
ב''ה כל המשפחה שלי עם כוחות גדולים, עצבים בשמיים כיאה לספרדים ורוב האחים גם עם אגו

ברור שזו עבודה קשה, ומאמץ מחשבתי מתמיד, אבל בתור ילדה הרגשתי כמה דברים:

1. אם תשקיעי, השמים הם הגבול. ברגע שתעבדי על משהו את תצליחי. זה תמיד היה השדר בבית, אנחנו כאן כדי לעזור אבל המאמץ וההשקעה עליכם.

2. את סוללת לעצמך את הדרך, אנחנו כאן כדי ללמד ערכים, תפיסות חיים, לייעץ, לשמוע, אבל מי שייקבע מה הדרך שלך זו רק את. ואפשר לראות כמה אנחנו, כל הילדים, הפכים

3. לגבי מריבות, ההורים שלי מעולם לא התערבו במריבות. תמיד כשבאתי להתלונן על אחד מהאחים התשובה הייתה - ''אתם בוגרים, תסתדרו ביניכם''. אז בתור ילדה זה היה מתסכל להסתדר לבד, אבל למדנו להסתדר ויש לי קשר ממש טוב עם האחים.
עם אחי הגדול אני מתייעצת על כל מה שקשור בהלכה ואמונה(והוא היה האח שהיה מעצבן ומתגרה בי בילדות🤭)
אחותי הגדולה היא סוגשל אשת סוד כשהיא לא עסוקה בלימודים( והיא הייתה האחות עם הכייי הרבה מריבות)
ואחותי שמתחתיי חברת נפש (ואני זו שהייתי מציקה לה😁)
שאר האחים עוד קטנים יותר, אבל הם יודעים שהם תמיד יכולים לפנות אליי בהכל

4.לכל דבר שאת עושה יש תוצאה. להכל!!
לא למדת למבחן- את תיכשלי
לא הכנת שיעורי בית- את תאלצי להתמודד עם המורה
לא התעוררת בבוקר- את תישאי באיחור
כי זה לא שלא היה לך זמן ללמוד או לעשות שיעורי בית, את סתם התעצלת. זה לא שהיית עייפה מידי לקום, סתם לא רצית.
את יכולה ללמוד, יש לך את המסוגלות וכו'.
ד''א, עכשיו כל ההרגלים האלו עוזרים לי בחיים, אני רואה בנות בתואר שהן מרגישות ככ מסכנות וחסרות אונים מול מערכת כזו קשוחה ולא מתפשרת.

5.כחלק מהכל לא היו אצלנו בבית הקלות ואיבחונים. במקום לקבל הקלה במבחן יהיה עדיף אם תשקיעי קצת יותר, תתאמצי קצת יותר ותמצאי דרך להסתדר ביחד עם הקושי (יש לי אחות שאובחנה ע''י נוירולוג בבעיות שונות ולקויות למידה, ב''ה סיימה תעודת בגרות עם ממוצע מעל מאה ומסיימת בקרוב תואר לא פשוט ולא קל בכלל. בלי איבחונים או הקלות כלשהן.)
תמיד אמרו לנו שאנחנו חכמים, אם נתאמץ נצליח!!
הקושי הוא רק מבחן התמודדות ואפשר ע''י מאמץ לנצח אותו


לא יודעת אם קלעתי לנקודות שרצית, מקווה שנגעתי קצת.
מחכה בעצמי שחלונות תענה
(מתה להשתתף בחוג הורים של אמא שלי אבל בגלל שאני הבת שלה לא מאשרים לי😔)
אני רק על הסוףדפני11
רציני לא תלמדי אצלה בגלל זה??
הייתי באה מהחלון חח
חחח זה לא תלוי בי...אין לי הסבר
אני כרגע מנסה להיכנס לסדנת זוגיות שלה. חח מקווה שיתאפשר🤭
תודה על כל הנקודות האלה!!!קמה ש.

בס''ד

 

אתם נשמעים משפחה מקסימה ממש ב''ה!!! גם ההורים, וגם הילדים... (עלייך כבר ידענו מזמן 😘)

❤️❤️אין לי הסבר
כפרה איך שאת עונה לכולן❤️
יואו חברות! אני נכנסת לפורוםחלונות
ורואה את כל התגובות והשאלות שלכן.
אז קודם כל - קטונתי. אבל ממש קטונתי. מי אני לידכן, נשים עמוקות ומועצמות כ"כ.
כאמור בעלי הוא "מחולל השיטה" - אז לפרגן למישהו אחר זה יוצר קל😅
והכל שעובר הזמן ואני נחשפת להתנהלות של הורים מול הילדים - אחיות, גיסות, הורים שבאים להתייעץ - אני כן מבינה שיש פה אצלנו באמת משהו חריג.
האמת? בעלי צריך לעלות פה לשרשור ולענות. אני בטוחה שזה יהיה מרתק ומלמד(אובייקטיבית ממש אני, נכון?). בכנות, אציעה לו, אבל לא בטוחה שאכן יעשה את זה...
בינתיים אנסה לענות כמה שידי מגעת...

שאלת מנין מגיע האמון, על מה הוא יושב - האמת שלא התעמקתי בזה, אולי בעלי ידע. התשובה הפשוטה והברורה שעולה בי היא: למה לא? זה הילד שלי, אני ההורה, והוא שומע בקולי.
בעלי הסביר לי פעם שהסמכות ההורית תמיד צריכה להישמר. למשל ברגע שילד התחצף, לא עשה מה שאמרת וכדומה - הוא בעצם נמצא כרגע במקום חזק יותר ממך, את נבוכה וחסרת אונים והוא מלא כוח ועוצמה. וזה דבר שלא יכול להיות. איך הוא מגיב בפעמים (הנדירות) שזה קורה? - האמת שזה תהליך מדהים ועוצמתי. אבל לא יודעת כ"כ איך לכתוב את זה. הלואי שבעלי יסכים לתמלל פה דוגמא לשיחה כזו.
אחותי פעם ניסתה את זה עם הילד שלה(היא לא הסכימה לו לצאת מהבית והוא בהפגנתיות אמר לה: לא אכפת לי ויצא לגינה)
אז אני חושבת שאולי אפשר להגדיר את זה כך שהסמכות ההורית שלי לא מתערערת. אני ההורה, אני יודעת מה טוב לך, אתה עושה מה שאני אומרת. מן ידיעה פנימית מוצקה כזו.

איך הולך ביחד החינוך למקלחת/מצוות ומצד שני שחרור האחריות - שוב, עמדה מנומקת אולי בעלי יתן, מה שמנחה אותי זה שאני בגדר ממליצה. כלומר, אני בגילי, עם נסיון החיים שרכשתי עד עכשיו והכל - חושבת שהכי טוב יהיה לך לעבור את העולם הזה בתור שומר תורה ומצוות/ בתור אדם נקי ששומר על הגיינה. ככה אני רואה את הדברים, ככה אני מחנכת אותך כל עוד אתה בר חינוך. מה תעשה? מה תבחר? מה *באמת* הכי נכון לך? - זה שלך ושל אלוקים. לי אין חלק בזה. זה ממש ממש ברור לי. המעשים והחינוך שלי הם תוצאה של ידיעה פנימית כזו. אבל מענין באמת לשאול את בעלי מה הוא חושב על כך.

לגבי מריבות - לא קשור אלי. הם יכולים להתחיל לריב ואז לבוא אלי. אני אומרת: זה לא קשור אלי, תדברו ותגיעו להסכמה. אבל באמת זה לא מפעיל אותי, מבפנים אני מרגישה שזה לא קשור אלי. אני גם יכולה לבקש: תלכו בבקשה לריב בחדר, זה מפריע לי כאן. אחותי תמיד צוחקת עלי איך אני נשארת לשבת על הספה באותה תנוחה אדישה...
כשאת לא מתערבת, לא נוקטת צד - כמה זמן תימשך "ההצגה"? כמה דקות ואחד מהם אומר: טוב. נו, בואו נסתדר. פעם באו אלינו חברים לשחק ורבו ביניהם. אני שומעת את הבת שלי (7) אומרת להם: אצלנו לא רבים, מדברים ומגיעים להסכמה.

לגבי כל מה שכתבת על זה שההורות היא דינמית ומשתנה ושזהו מסע ארוך - את צודקת ומדוייקת כתמיד. גם אצלנו ההורות היא מסע מופלא וארוך ומלמד. ממה שאני רואה מסביבי - הוא גם הרבה הרבה יותר קל, משהו ברור וסלול כזה. פחות ניסוי ותעייה. מצליחה להבין? אבל כן, ביחס לבתים אחרים שאני מכירה - אנחנו חווים פחות בעיות וקשיים בהורות בפער משמעותי מאוד מאוד!

@בתנועה מתמדת, מנסה לענות לך - לי כן יוצא לפעמים להרים את הקול או לבקש כמה פעמים. אצל בעלי לא. זה לא קיים. אני די "נשענת" עליו ופחות מתאמצת להגיע ל100% גם אצלי. אבל אם את רוצה ללמוד - בהחלט זה בר השגה.
קמה כתבה כאן שזה בעצם גישת שפר, אז אולי ללמוד את זה?
עכשיו נזכרת שאם בעלי למשל מבקש מהבן: לך לסדר את החדר שלך, והוא נניח באמצע לקרוא ספר. אז הילד יכול לבקש: אפשר עוד מעט? ואז בעלי אומר לו: בסדר, בשבע עשרים ושלוש תקום לסדר. ובשבע עדרים ושלוש הוא אכן קם, בעלי לא בא לבדוק. אבל שוב- עולה פה השאלה איך יוצרים את זה? הרי בפעם הראשונה מסתמא שהוא אכן לא קם. אז פה באמת אשאל אותו והלואי שיענה.

קמה, את שאלת לגבי תיעדוף הזוגיות. די נגמר לי הזמן. אבל חושבת שזה יושב שוב על המקום הברור שלנו כהורים. שהוא לא מתנצל. לא הולך לפי החליל של הילדים. לא התנהגות הילדים היא הקובעת עלינו, אלא אנחנו מובילים את הבית, אנחנו מחליטים, השליטה נמצא אצלנו. צריך באמת עוד להעניק פה, זה מענין גם אותי...

יאלה חברות, אין עליכן❤️





תודה על הפירוט!בתנועה מתמדת
כל פעם שאת כותבת בא לי לשמוע עוד ועוד..❤
ועדיין מרגישה שמשהו חסר לי כדי להבין איך ההתנהלות הזו נוצרה. כי לדבר ולהגיע להסכמה- זה במריבה של ילדים גדולים.. כשאני רואה את בן ה3 וחצי חוטף משחק לבן השנתיים/ מרביץ לו אני חייבת להתערב. ואם אני כרגע עסוקה עם התינוק או באמצע משהו אחר ולא יכולה לגשת אליהם מרגישה שהשיטה היחידה היא להרים את הקול כדי שזה ייפסק. מבינה? כי אני בהתחלה מבקשת שיעזוב אותו/ יחזיר לו את המשחק, וזה לא קורה..
והם לא יכולים לדבר ביניהם, הקטן עוד לא יודע לדבר

אז שואלת גם איך זה באמת עם הגילאים הקטנים יותר? ברור שגם פה יש מקום לסמכות, השאלה איך יוצרים אותה.. ומחכה לתשובה לגבי התגובה הראשונה להתנגדות האפשרית של הילד, שמשנה את הגישה🙏
שוב תודה! אתם מעוררי השראה, באמת! שמחה כל כך על הדיון שנוצר כאן
אני באמת באמת לא זוכרת אתחלונות
בגילאים הקטנים האלה.
וגם אחותי, איזה אלופה את! 3 ככה צפופים ויש לך עוד פניות הדעת והנפש להתענין, ללמוד, לשנות...מדליה מגיעה לך!

מה שברור הוא שהחינוך מתחיל מגיל 0 ממש. אולי יותר בעמדה הפנימית שלך, פחות במעשה, לא באמת יודעת...
מצד שני אני נזכרת עכשיו שכשבת השנה שלי אוכלת לבד היא היתה מעדיפה את הסמינר כל פעם. בשבת בעלי ראה את זה לראשונה, הגיב, ומאז היא לא מורידה סינר. בת שנה. אז מסתמא זה פועל גם בגיל הזה.

נתתי לבעלי לקרוא את השרשור. קודם כל הוא ממש התפלא מרמת השיח פה, מהנשים, מהעומק.
הוא לא יישב לכתוב פה, אני גם רואה את זה פחות יעיל. יש מצב לשלוח פה הקלטה?
זוכרת שפעם מישהי שלחה פה הקלטה של שיר. זה אפשרי? גם לדברים ארוכים יותר?
@קמה ש., יודעת שגם את תשמחי - מה אומרת?
כי אם כן, יש מצב שיקליט לנו הדגמות מעשיות.
אפשר לשלוח הקלטות!!אין לי הסבר
יש לך בכל הודעה ''העלאת קובץ''...
אני אישית ממש אשמח!!
תוכלי להסביר ל"חדלת טכנולוגיה" כמוני,חלונות
איך עושים את זה בדיוק?
אבל צעד צעד. כמו לילד קטן
בטחאין לי הסבר
דבר ראשון את פותחת תגובה, ולוחצת על ''העלאת קובץ''




לאחר מכן, את יכולה לבחור אם להקליט-




או להוסיף קובץ(אם ההקלטה שמורה על הטלפון)-



ואז את שולחת
זה נורא מצחיקלפניו ברננה!
שהיא מבקשת:
את יכולה להסביר?
ואת כותבת:
בטח
וצמוד לזה כתוב: @אין לי הסבר
(משהו לא הסתדר לי בעיניים 😁)
🤣🤣🤣🤣🤣🤣אין לי הסבר
וואי נחנקתי🤭
אין לי הסבר לעצמי🥴
ב''ה לאחרים יש לי בשפע😌
וואה! אפשר לאמץ אותך ל"תמיכה טכנית"חלונות
צמודה לכל החיים?

תודה❤️
בכיף!!אין לי הסבר
תמיד כאן לשירותך😁❤️
אשמח מאד...! תודה לשניכם!!קמה ש.
אז מקווה שבאמת יצא לפועל. יכול להיות שיקח קצת זמן למצואחלונות
פניות.

אם יש לך עוד שאלות או דברים שאני יכולה לעזור - בשמחה.
טוב, אז יש לי...קמה ש.

בס''ד

 

@חלונות יקרה!!

 

כל הנושא ממשיך ללוות אותי ומתגשבשות בי עוד שאלות-תהיות. האמת היא שהן קצת לא פשוטות. אני מקווה שאצליח להתנסח בצורה טובה בע''ה. הכל נובע מבירור פנימי עם עצמי ובשביל עצמי.

 

 

1. עומס מנטלי - אני מבינה שלבעלך זה דבר שמגיע באופן טבעי. נשמע שהוא לא כל-כך צריך להתאמץ כדי ליישם את העקרון הזה מרוב שהדברים פשוטים וברורים לו. אבל אולי את, בתור אדם שהיה צריך לרכוש את המיומנות הזאת, תביני את מה שאני רוצה להעלות. אני מרגישה שכדי ליישם את העקרון הזה, צריך לאמץ מאד את הצד המנטלי שלנו. צריך להגיע למחשבה של אמון שצריכה להיות עד כדי כך חזקה שהיא משודרת הלאה לילדים. באופן אישי, אני קצת חוששת מדברים כאלה בשביל עצמי. [ברור לי שמתישהו זה נעשה לסוג של טבעי, כמו שזה קרה לך, ועדיין, הדרך לשם מפחידה אותי. לא טוב לי כשאני נמצאת במקום של עומס מנטלי. בעצם לא ברור לי אם אני כותבת לך או לעצמי את הנקודה הזאת...חיוך. בכל מקרה אם זה יפגוש אותך איפשהו ויהיה לך מה להגיב, אשמח לקרוא].

 

2. התקהות ערוץ הרגש - כשאחד הילדים שלי מתנהג בצורה שמפריעה לי ברמת הרגש, אני אומרת לו את זה. 'לא נעים לי', 'זה פגע בי', 'אני מרגישה שכמעט ולא נשארה לי סבלנות', 'אני מרגישה חוסר כבוד' וכו'. זה מביא לשני דברים טובים. הראשון הוא שעל ידי זה שאני משתפת אותו מעולמי הרגשי, הוא גם לומד להיות בקשר עם הרגשות והתחושות של עצמו. היתרון השני הוא שלרוב מתקיים העיקרון של 'דברים שיוצאים מהלב נכנסים אל הלב' והם מתעשתים ב''ה. אני מפחדת שברגע שאני אעביר את החינוך בעיקר למוח, על-ידי שידור אמון, אני אאבד את זה.

 

3. שליטה - זאת נקודה נוספת שמפחידה אותי. בעצם אם מיישמים את הדרך (המדהימה) שלכם, הילדים משתפים פעולה בכמעט 100% מהזמן. זה גורם לי לתהות איפה המקום של אופי והרצונות של הילדים שלי? זה לא קצת מוחק אותם כאנשים עם אופי ורצונות משל עצמם? האם זה לא קצת הופך אותם לרובוטים? (לא מדברת ספציפית על הילדים שלכם חלילה, אתם נשמעים הורים למופת! אלא כתהייה כללית שעומדת ביני לבין הרצון לנסות ליישם).

 

4. פחד לפספס אותם - נקודה דומה אבל קצת שונה. אצלי כשהילדים פתאום לא משתפים פעולה, זה בדרך כלל סימן שהם מתמודדים עם איזשהו קושי. אני לא מדברת על סירוב קטן פה ושם אלא על מכלול התנהגויות קצת יותר משמעותי. אז בשבילי ההתנגדויות ושאר ההתנהגויות הלא פשוטות שלהם הם בעצם מידע יקר ערך!!! זה הסימפטום הראשון שאני יכולה לראות במקרים שהם חווים מציאות של מצוקה. בזכות חוסר שיתוף הפעולה שלהם, אני זוכה לגישה אליהם, לעולמם הפנימי. וככה אני גם מסוגלת לעזור להם. [אני הייתי ילדה סופר משתפת פעולה. את המצוקות שלי שמרתי לעצמי, ובמקרים מסוימים גם מעצמי. העיקר להיות ילדה טובה. בסופו של דבר זה יצא החוצה בצורת דיכאון בגיל מבוגר].

 

5. עבודת המידות שלי - פעם ראיתי בפורום שהילדים שלנו הם 'חדר הכושר' שלנו מבחינת עבודת המידות שלנו (@בארץ אהבתי, זה היה ממך?). יש לי איזשהו חשש (לא רציונלי?) שאם הילדים שלי יתחילו לציית לי כל הזמן, אם תספיק מילה אחת ממני כדי שהם יקיימו את מה שאני רוצה - אני אאבד את חדר הכושר הזה... (מאידך אולי לפתח אמון זאת גם עבודת המידות?מתפלפל)

 

 

 

זהו לעכשיו... תודה ❤❤❤❤❤

 

 

וואי קמה. איזה שאלות עמוקות!חלונות
מבחינתי להמשיך "לדבר" איתך לנצח. זה כ"כ מענין.

1. לגבי העומס המנטלי - אני מבינה מאוד למה התכוונת. כמו שאמרת, זו שפה חדשה ולימוד של כל דבר חדש הוא מאתגר. פחות יודעת להגיד לך מנסיון אישי. כי לא כ"כ הרגשתי ש"למדתי" שפה חדשה. כלומר את רמת המשמעת, צורת השיח וההתנהגות - בעלי הטביע ומטביע. אני רק "משתמשת" בזה. מה שכן, הענין הזה לא זר לי לחלוטין, אצלי זה מתחבר עם אמון ובטחון גבוה בעצמי ובהורות שלי.( מכירה את השיטה הזו שהמעשים של הילד "מפעילים" אותך, דורכים לך על נקודות חלשות באופי ואז את/ה מגיב בצורה אמוציונלית ולא יעילה? זה בעצם יושב על הרבה מצפון שלנו האמהות. על חששות בקשר לילד, על בטח הוא מתנהג ככה כי אני הייתי לא בסדר בזה ובזה... אני פחות ככה. לכן השפה של אמון ובטחון לא היתה לי ממש זרה. אבל פה גלשנו לנושא אחר בכלל😅) מה שאני באה להגיד זה שנכון, זו דרך חדשה ומסתמא שההתחלה תיהיה קשה ולא טבעית. אבל זה בעצם מה שאת ענית לעצמך לבד 🤗

2. נקודה חשובה ואיזה אמא מהממת את נשמעת! האמת לא כ"כ הבנתי למה זה סותר. זה שאת יודעת איך להגיב, שאת מנהלת את המצב ולא הופכת לחסרת אונים - לא אומר שהילדים לא מייצרים לך עבודה...
גם אני או בעלי בהחלט יכולים להגיד: היה לי היום יום קשה בעבודה, אני עייפה, ממש אשמח אם תוכל לא להרעיש כאן בסלון. או: קשה לי עכשיו ממש לשמוע רעש ובכי. אם את רוצה לבוא לספר לי מה קרה אני אשמח. אם לא, תיכנסי לחדר וכשתצליחי לבוא רגועה - אשמח לדבר. לא כ"כ הבנתי איפה זה מתנגש. אולי פספסתי אותך?

3. לגבי שליטה והאינדבדואל של כל ילד - זה נושא שכ"כ כ"כ חשוב לי! אבל אדרבה, נראה לי ששיטת חינוך כזו מחזקת את כל מה שחשוב לך. אם אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שהילדים ממושמעים ועושים מה שאומרים להם. ומה שאומרים להם זה: תיהיה אתה! תמצא מה הכי נכון לך! תמקסם את עצמך. אז לכאורה הוא הולך ומיישם את זה....לא?
אני חושבת שבהשוואה למשתתפות אחרות בשרשור - הייתי ממש מהמשחררות והליברליות... את זוכרת שאני בגדר "אמא ממליצה", נכון?
אשתף אותך שהילדים שלי חווים מודל חזק של אינדבדואל בבית. בעלי ואני לא חולקים אותה השתייכות מגזרית. בעלי חרדי קלאסי, שמתוקף היותו בתפקיד ניהולי חינוכי - הוא גם שומר על כל הקודים והניואנסים החברתיים. ואני אהמממממ ציפור שיר המחפשת דרך. לפעמים אני כבר חושבת שהדרך שלי היא החיפוש עצמו (יש דבר כזה?😅). אז ערכים של חוסר שיפוטיות, קבלת אחר, תיהיה מי שאתה. מה שטוב לך, אהבת ישראל - מאוד נוכחים.
יכול להיות שלא הצלחתי באמת להבין איפה זה נראה לך מתנגש? אולי בבית בו ההורים יותר מחנכים לקו אחיד, ואוכפים התנהגויות רבות (אם את זוכרת, אין אצלנו הרבה נושאים לאכיפה)- זה באמת יכול לשלול מהילדים התפתחות אישית. אז אולי באמת זה פחות מתאים לבתים כאלה? מענין...

4. בואי נבין בעצם מה שקורה ביישום שיטה כזו.גם אצלנו יש התנהגויות חריגות. גם הילדה שלי יכולה לעבור תקופה קשה "ולאותת" לנו ע"י עצבנות יתר, עודף בכי וכאלה דברים....
אז מה שונה?
כמו בכל דבר בחיים - הקו האדום ממוקם יותר למעלה. אם למשל במצב רגיל ילד שחווה איזה קושי יצעק, ישתולל, ירביץ, יקלל וכו'(חלילה לא אצלך! לא נראה לי את מכירה כזה דבר😅), לעומת ילד שהקו האדום של השיח וההתנהגות ממוקמים גבוה יותר - אז הוא יבכה הרבה, ייצור הרבה מריבות. אבל למשל אף פעם לא יקלל את ההורים. הבנת?
זה קיים בכל תחום בחיים. אנחנו אף פעם לא גומרים עם התמודדות לגמרי. מה כן? מתקדמים. מתמודדים עם הקושי ברמה הגבוהה יותר שלו. אם זוג בתחילת הנישואין חווה פגיעה - זה יכול להתבטא בכעס, עצבים, הרבה בכי. לעומת זוג שעשה עבודה והעלה את קו ההתמודדות למקום גבוה ואז זה יכול להתבטא ב: "נפגעתי ממך מאוד הבוקר, אשמח ממש אם תוכל לחזור היום מהעבודה מוקדם ונשב לדבר" . בשני המקרים היה קושי. השאלה איך הוא מתבטא ואיך מתמודדים איתו. מבינה למה אני מתכוונת?

5. נראה לי מה שאמרנו בארבע תקף גם כאן. התמודדויות לא נגמרות אף פעם, הן פשוט "משחקות" במגרשים גבוהים יותר. (לא גבוהים מבחינת קושי, אלא מבחינת איכות)

קמה, את נשמעת אמא מאוד מאוד קשובה רגשית. עצם הכתיבה שלך אלי מלמדת אותי המון נותנת לי השראה❤️
אהובהקמה ש.
בס״ד

לא הצלחתי להגיב שלשום והיום. מקווה בשבוע הבא בע״ה.

וגם מתעניינת - מה שלומכם? חשבתי על זה שאתם בצפון אז שסיכוי טוב שבעלך נסע למירון. מקווה שהכל בסדר איתכם!

בשורות טובות ושבת שלום!
תודה לך.חלונות
יחד עם כולם באבל - בהלם גדול!
מזעזע.
אנחנו גרים קרוב למירון. הרבה בני משפחה היו על ההר בשעת מעשה. שעות לא פשוטות עד שיוצרים קשר עם כולם ב"ה. שכנים מוכרים קרובים בין ההרוגים/הפצועים.
הלם.
עשינו את השבת ביחד. פשוט אי אפשר היה להשאר לבד....

רוצה לכתוב לך עוד נקודה לגבי הענין של החינוך. בעז"ה מחר.
טוב, אז:חלונות
חידוד קטן שאולי יסביר יותר טוב את סעיף 3:
נניח שאני מבקשת מהילד משהו ונניח וזה לא נוח לו עכשיו/לא בא לו/ לא מסתדר.
אז מה קורה?
לא באלי/ לא רוצה/ התעלמות מהבקשה - זה לא. כלומר, אצל בעלי לא קורה בכלל.
מה כן? בשמחה אפשר לתאם (בכלל השימוש במילה "תיאום", במקום "לבקש רשות" - נפוצה אצלנו) את ביצוע המטלה בזמן אחר/אי ביצוע בכלל. בדרך כלל אין בעיה לבוא לקראת הילד.
אז זה לא שאת מבקשת, הילד מציית וזהו - אין שיח או משא ונתן והכל אטום. פשוט אין מצב שביקשת והילד יתעלם או יסרב סתם כך. אם יש בעיה - בשמחה, בא ונדבר.
אויש חלונות 😥קמה ש.

בס''ד

 

ממש, ממש מצטערת לקרוא... זה כל-כך נורא ואיום ובלתי נתפס וכואב...

שולחת לך חיבוק גדול! על השעות שעברתם עד שהצלחתם לשמוע שכולם בסדר במשפחה. וגם על כל הקרובים שאתם מכירים. קשה, קשה. 💔

 

שה' ישלח ישועות גדולות לכל מי שצריך לכל עם ישראל בכלל.

סוף סוף מצאתי זמןקמה ש.

בס''ד

 

לפני הכל, תודה על כל התשובה המפורטת והמסבירה!!! ממש מעריכה את כל ההשקעה שלך כדי לענות לי נשיקה!!! ותודה לך גם יקרה על המילים הטובות ועל המחמאות, זה נכנס לי היישר ללב 💛

 

וואו. מהודעה להודעה, אתם נשמעים לי כל פעם יותר מעניינים... זה כל-כך מקסים שאתם כאלה שונים אחד מהשני, ומתוך השוני בונים זוגיות כזאת מיוחדת ומשפחה כזאת יפה ויחודית. וכמו שכתבתי לך בתגובתי הקודמת, זה פשוט מרגש 'לשמוע' את הערכה הענקית שלך כלפי בעלך. מהמם ממש. 

 

לגבי הנקודות 4 ו-5, מה שהסברת על זה שזה עולה לרמה יותר גבוהה - אני מרגישה שאני מבינה הרבה יותר טוב. זה מאד מסתדר לי ומתכתב לי לדברים שאני רואה אצלנו ב''ה. תודה!

 

תודה על מה שהוספת היום על כך שהילידים מרגישים בנוח לבוא במשא ומתן איתכם, לתאם מולכם, להביע את הצרכים ואת הרצונות שלהם. זה באמת הוסיף לי וצייר לי תמונה קצת אחרת ממה שהיה לי לפני זה.

 

 

 

אני חושבת שמה שאני עדיין לגמרי לא מצליחה להבין, זה מה שכתבת באחת ההודעות הראשונות שלך:

 

''זה אומר שמספיקה פעם אחת של בעלי להגיד לילד: קום ולך לישון בבקשה - כדי שהוא אכן יבצע את זה. ולא בגלל שהוא נוקשה או מפחיד. ממש לא. כי האמון של בעלי בזה שהילד שומע בקולו כ"כ גדול, שהוא לא רואה טעם לחזור שוב על הבקשה. הוא אפילו לא מרים את העיניים לבדוק אם הילד אכן הלך לישון.''

 

 

מצד אחד, אתם לרוב במקום של ''ממליצים'' ולא באכיפה. אתם מאד ליברליים ולא כופים עליהם כמעט כלום. ומצד שני, מספיקה מילה אחת מבעלך והילד מיד מציית. אז עם כל מה שחידדת, אני מבינה שהמצבים בהם יוצא לבעלך (או לך) להגיד מילה כזאת הם יחסית נדירים.

 

(ואולי הנדירות הזאת היא חלק מההסבר שזה עובד כל-כך?)

 

 

ניסיתי לחשוב על סיטואצציה שבה שאני אגיד לילד 'לך למיטה בבקשה' והוא יעשה את זה מיד. אני מאמינה שזה יקרה בגלל אחת מהסיבות האלה:

 

*** מתוך כבוד ואהבה - כי יש לנו קשר טוב ב''ה. מיכל האהבה של הילד מלא, וקל לו להקשיב ולסמוך עלי.

*** מתוך אמפתיה ובגרות - כי דיברתי מהלב והילד מרגיש שאני ממש זקוקה כבר שהוא ילך לישון, והוא מחליט לכבד את זה.

*** מתוך 'יראה' 😅 - כי הוא יודע שכבר נגמרה לי סבלנות (אמרתי לו) והוא חושש שזה לא ייגמר טוב אם הוא ימשיך לצאת מהמיטה (אמא עלולה להרים את הקול לדוגמה)

*** מתוך נס (ולפעמים מדובר בנס גלוי ממש, כנגד כל הסיכויים 😅) כי ה' נכנס לתמונה ועזר וסידר ככה את הדברים שהילד ישתף פעולה. (זה תקיף לכל הפעמים האמת, אם חושבים על זה... רק שלפעמים זה ההסבר הנראה לעין היחיד.)

 

 

הסיבה ''אמון שהילד ישמע בקולי'' - עדיין לא ברורה לי. לא מצליחה לשים על זה את האצבע. כי באמת, הילד הזה הוא לא אני. הוא אדם אחר. לכאורה אין לי ולא יכולה להיות לי שליטה מוחלטת על התגובות שלו. והיות שאין לי שום שליטה מוחלטת על התגובות שלו, גם ביטחון מלא שהוא ישמע בקולי לא יכול להיות לי. אולי הוא ישמע, ואולי לא. אז אני לא מבינה איך זה עובד ועל בסיס מה מושתת האמון הזה... 😶

 

(אני חושבת שאם/כש אצליח להבין את הנקודה הזאת, שאר התהיות שלי תתבהרו 🙂)

 

 

 

בשורות טובות, ישועות ונחמות ורק טוב בע''ה ❤

 

 

 

איזה דיון מענין.בת 30
אני רוצה לכתוב על עצמי וההורים שלי- היתה אצלינו משמעת חזקה וחד משמעית, אבל לא סצורה
אני חושבת שלא לכולנו זה תמיד היה נחמד,
מענין אותי. אשמח שתרחיביחלונות
אם את יכולה. בזמנך הפנוי
אנסה...בת 30
אני רק אציין שאני הכי צעירה בבית, כך שכן הרווחתי מבחינה הזאת, שלי הרשו יותר...וגם באופי הבסיסי שלי אני כנראה ילדה טובה כזאת.
כך שלא זכורים לי הרבה עימותים, למשל, כי לא היה מקום לזה. אני זוכרת פעם אחת, בגיל ההתבגרות (שעברתי מאוד ברוגע, יש לציין) שפשוט התחרפנתי ממשהו שלא הרשו לי ובעיני פשוט היה לא מוצדק ולא פייר. ולא היה על זה שום דיון . שום דיבור. לא וזהו. וזה הוציא אותי מדעתי. גם היום בתור מבוגרת אני חושבת שהם לא נהגו נכון באותה סיטואציה.
אני לא כותבת את זה מתוך כעס או ביקורת. ב''ה היתה לי ילדות ונערות טובה, רגועה, שמחה, אני מניחה שהרבה בזכות המשמעת שהיתה בבית.
מה שכן, זכורה לי תחושה שהרבה פעמים הרגשתי של ''אי אפשר להגיד מה אני רוצה או חושבת או מרגישה''. אני צריכה לעשות משהו, או לא לעשות כי ככה החליטו וזהו. ולפעמים זה בהחלט יצר קצת מרמור בפנים.
חחחח בדיוק עכשיו כתבתי למעלה על הנקודה הזוחלונות
תודה שכתבת.
באמת שצריך שימת לב מיוחדת כדי להמנע מהמצב הזה.
חידדת לי וחיזקת❤️
מזדהה מאדאני10
גדלתי גם כן בבית שבו אבא ואמא אמרו ואנחנו עושים. לא ברע או באיומים, זה פשוט היה ברור מאליו.
לצד היופי שבחינוך הברור הזה אני חושבת שזה גרם לבעיות שונות.
מצד אחד הרבה מאיתנו הפכו לטיפוסים מרצים מאד, בלי דעה על הרבה דברים, אולי כדי להימנע מהדיסוננס של ברור שמתנהלים בצורה מסוימת, ויכולה להיות לך דעה אחרת.
לא בחרנו הרבה בחיים שלנו - לא את מוסדות הלימוד (גם בתיכון) ולא הרבה דברים אחרים. כשכבר כן הבענו דעה זה היה נחמד אבל לא השפיע על ההחלטה שלהם (נראה לי שאצל הקטנים יותר זה היה טיפה שונה, כי החיים נראים אחרת כשיש הרבה גדולים, אבל אצל הגדולים יחסית ככה זה היה)
כשכבר כן מישהו 'סטה מהתלם' במשהו מהותי פעם בהרבה שנים זה גרם לסוג של קריסת מערכות כללית בבית. כלומר להורים שלי לקח הרבה זמן להבין איך להתמודד עם הדבר הזה שהם אומרים משהו והוא לא קורה.. זה לא עשה טוב למשפחה בכלל, בלשון המעטה.
הרבה שנים הרגשתי שלהורים שלי התאים להיות רק הורים ל"ילדים טובים", כי כשחיים בתפיסה הזאת שברור שאתה מחליט וקובע ופתאום הדברים משתבשים ולא משנה מה - הילד עומד על שלו, אז זה יכול מאד לערער את היציבות של כל מה שהבית בנוי עליו.

סליחה אם הוצאתי אותם אנשים רעים וקשים, הם ממש לא כאלה. הם אנשים מקסימים וטובים ואכפתיים, וגם כילדה וגם כמתבגרת היו לי איתם הרבה שיחות עמוקות והרבה פעמים הם הראשונים שאלך להתייעץ איתם בכל מיני נושאים, אני ואחים שלי אוהבים אותם מאד, ובסופו של דבר הם חינכו אותנו נהדר (אפילו שאולי הם לא מרגישים ככה כי חלקנו יצאנו שונים מהם מאד).
אבל באמת חשוב לדעת שלשיטות חינוך כאלה יש גם מחירים לא קלים לפעמים, וחלק מהילדים עלולים לצאת עם צלקות.
מעניןבת 30
כי אצלינו זה ממש שונה.
כולנו בעלי דיעות בהרבה עניינים...
ודווקא כל אחד עשה את בחירותיו שלו,בחירות שונות, עם אמון מצד ההורים, שהוא עושה טוב.
אני זוכרת, כשהתחלתי שירות לאומי בעיר שנחשבה אז קצת מסוכנת, אמא של חברה שלי שאלה את אמא שלי ''איך את מרשה לה? את לא מפחדת?". ואמא שלי לא הבינה כ''כ...אמרה לה שהיא סומכת עלי שאני יודעת איפה להיות, איפה לא להיות ומה לעשות כדי לשמור על עצמי. והיא בכלל לא חשבה ''לא להרשות לי''.

כן היו בחירות שלא מצאו חן בעיניהם. וזה לא היה להם פשוט. כמו בחירה שלא לעשות תואר ראשון (זה היה מאוד חשוב להם).
אבל עם השנים קיבלו את זה, ובסוף, ראו את כולם מסתדרים, שמחים, מגדלים משפחות נחמדות, קיבלו נכדים, נינים ב''ה...
אז כבר ממילא דברים השתנו.
וכלפי הנכדים, שלא כולם תלמידי חכמים, בוא נגיד...., יש המון קבלה וסובלנות ואהבה.
משמח לשמועאני10
הייתי בטוחה שזו עסקת חבילה יחד עם סוג החינוך הזה, משמח אותי מאד לשמוע שזה לא המצב.
בטוחה שזה עדיין לא מושלם, כמו שתיארת.. האמת לא יודעת אם יש דבר כזה גישת חינוך מושלמת, אבל יפה בעיניי שהורים שמחנכים באופן הזה יודעים גם לשחרר בשלב מסוים.
שום דבר לא מושלםבת 30
וגם כל ילד, לפי האישיות שלו מקבל ומגיב אחרת לדברים.
יש דברים שמעולם לא חוויתי אותם כלא נעימים, אבל אחות אחרת כן, למשל.
אבא ואמא אומרים ואנחנו עושים זה לא בהכרח מה שאת מתארתמיואשת******
גם אני גדלתי בבית שמה שאבא ואמא אמרו עושים. ככה אני גם מחנכת.
אבל זה לא אומר שאין תקשורת בנוגע למה לעשות ומדוע לעשות.
בהחלטות גדולות כמו למשל מקום לימודים אנחנו מדברים עם הילדה, שוקלים איתה, מסבירים את דעתינו, שומעים את מה שיש לה לומר.
אבל בסוף, כן, מה שאבא ואמא אומרים זה מה שעושים. אין עוררין על זה. ואם החלטנו משהו שהיא לא שמחה איתו נסביר לה למה, ולעיתים רחוקות אם אין לנו יכולת להסביר למה החלטנו כך נסביר שאנחנו לא יכולים לשתף בכל השיקולים אבל חשבנו והקשבנו ולמרות כך וכך אנחנו משוכנעים שיהיה לה הכי טוב כך וכך והיא תקבל את זה.
צודקתאני10
זה גם מה שבת 30 כתבה לי.
אני חושבת שכילד (ומסתבר שגם כמבוגר), אנחנו לא בהכרח עושים את ההפרדות בין מה שמהותי לגישה מסויימת למה שהתלווה אליה במקרה.
אז באמת זה פותח לי את העיניים ואת הראש להכיר צורות הסתכלות חדשות, גם על צורות חיים יחסית דומות למה שהכרתי.
אני חושבת שכהורים מאד חשוב חנטר את עצמינומיואשת******
לעולם לא נהיה מושלמים. הגישה שלנו היא לא בהכרח הכי טובה שיש.
ותמיד חשוב לעצור בנקודות זמן מסוימות ולחשוב האם זה מספיק טוב, האם יש מה לשפר.
בעיני למשל הנחיית הורים היא מאסט כחלק מתהליך הורות.
להקשיב לילדים שלי ולשקול את הטענות שלהם לפעמים זה חובה. אולי הם צודקים? זה קשה.
ברור לי שאעשה ועשיתי טעויות. ברר לי שמי שהייתי פעם זה לא מי שאני היום
שהילדות שלי יגידו יום אחד- את זה וזה אני בחיים לא אעשה לילדים שלי. זה דרך העולם
אז אני מקבלת את זה שדרכי לא מושלמת ומנסה תמיד לשפר לעצור לחשוב. לפעמים עובד לי לפעמים לא. מקבלת את עצמי ככה
😂בת 30
הגדולה ''הבית שלי, כשאני אתחתן, לא יהיה כמו הבית שלנו. הוא יהיה מ-ע-ו-צ-ב''.


מזכיר לי את עצמיאם_שמחה_הללויה
שהייתי אומרת לאמא שלי ״כשאתחתן תן תמיד אלך לישון עם שיש וכיוק נקיים״ . היום??? ממששש.
מצחיקבת 30
בסוף אנחנו שומעות את עצמנו אומרות את אותם המשפטים שאמרו לנו..
ומגלות בעצמינו התנהלות דומה...
ממש 😌אם_שמחה_הללויהאחרונה
כל מילה!חלונות
כן תודה!בתנועה מתמדת
גם על הפרגון🤭
ובטח שאשמח לשמוע את ההקלטה!
אתם פשוט מדהימים שמוכנים ככה להשקיע כדי לעזור לאחרים!!
וואי אתם פשוט מדהימיםמטילדה

אני ממש מאמינה 'בשיטה' שלכם!

אבל אני כל כך רחוקה מלהצליח ליישם אותה חחח

קראתי בריתוק את כל מה שכתבת

הלוואי שיעזור לי להאמין בעצמי/עצמנו יותר שזה באמת אפשרי

 

 

תודה נשמה❤️חלונות
הכל אפשרי בעולם שלנו. באמת!
נראה לי שבעלךבת 30
מלכתחילה בנוי, נפשית, בצורה מאוד מאוד יציבה, ומלכתחילה הגיע להורות עם משנה חינוכית סדורה ובהירה. נכון?
הוא פחות למד להיות הורה עם השנים, הוא ידע מראש איזה הורה הוא רוצה להיות, או שאפילו לא זה...הוא פשוט ככה.
תראי, ברור שתכונות הנפש שלו נוטותחלונות
מטבען לבהירות, סמכות ויציבות.
הוא לא מגדיר את מה שהוא עושה כשיטה. בטח שלא הגיע עם משנה מסודרת(אני זו שדוחפת אותו כל הזמן לנסות להגדיר ולתמלל את מה שהוא עושה, בעיקר בעבודה, לשיטה מסודרת וכתובה).
אני חושבת שזה מה שיפה. שיש הרבה שיטות לכל תחום כלשהוא. וכל אחד מתחבר לשיטה שמתלבשת טוב על החוזקות ותכונות הנפש הבולטות שלו.
לכן מה שטוב לי, ממש לא בהכרח טוב למישהו אחר.
הלוואי והוא יסכים... עכשיו שפתחת לנו חלון 😉 לעולם הורותכםקמה ש.

בס''ד

 

המרתק כ''כ!!!

 

אם זה יעודד אותו, תגידי לו שגם בעלי ישמח לקרוא...

אתם בשיחה שלנו מאתמול בערב 😅

 

סיקרנת אותנו עוד יותר.........

לדוגמה עם התהליך המדהים הזה שקורה כשילד מתחצף.

 

 

---

 

 

תודה על כל הדברים שכבר התייחסת אליהם!!! זה ממש מוערך!

 

לגבי זה שההורות עדיין מסע, אבל יחסית למשפחות אחרות זה יותר קל - כן, אני יכולה להבין מאד למה שאת מכתוונת.

 

 

---

 

 

אנקדוטה טרייה מהערב:

 

אז אני כל היום עם הרבה מאד מחשבות על כל השיחה הזאת...

(לא רק עם בעלי, גם ביני לבין עצמי. 

תוהה עד כמה זה מרגיש לי שזה יכול להתאים לי,

איפה זה יכול להיות לי מורכב וכו').

 

בתוך כל זה אני מאמבטת את הילדה

ובאיזשהו שלב קובעת שהגיע הזמן שהיא תצא

ואומרת בתוך תוכי: ''אני בטוחה בעצמי כאן, והיא צריכה לשמוע לי כי היא הילדה ואני האמא'' (או משהו כזה)

 

ואז הילדה עונה בטון מוחה: ''למההה?''

אני לוקחת 3-4 שניות כדי לחשוב מה אני עונה, אם בכלל

ואז היא עונה לעצמה בקול ''כי אמא אמרה. וכשאמא אמרה, צריך להקשיב''

וכעבור עוד כמה שניות יצאה מהאמבטיה.

 

הלם.

 

(ב''ה הילדים שלי די מקשיבים לי, אז זה לא שזה היה חריג בטירוף.

אבל כל הסיטואציה הזאת, והמילים שהיא אמרה... הייתי בשוק ממש...)

 

---

 

אני מרגישה שיש לי עוד מלא שאלות... 

אחכה לראות אם בעלך כותב לנו...

ואם לא, אוכל לשאול אותך עוד?

 

 

 

וחייבת לומר שזה מדהים לראות עם איזו הערכה את מתייחסת לבעלך...

איזה כיף לנו שאת כאן בפורום, את ממש מתנה...❤

וואו וואו וואו!חלונות
לגבי מה שכתבת טרי מהערב!
אני חושבת שזה ממש זה! הצלחת קצת לטעום מהגישה הזו.

לגבי בעלי, עניתי כבר למישהי אחרת. תייגתי אותך שם. מה אומרת?

המילים שלך, כ"כ כ"כ מחממות לי את הלב❤️
קמה, זה מדהים מה שקרה עם הילדה...בת 30
ממש מה שאומרים, שינוי פנימי גורר שינוי חיצוני
קמוש, תודה על השיתוף אם_שמחה_הללויה
תמשיכי לשתף ביישום השיטה
ואני נדהמתי דווקא מבעלך! הוא מאוד עניו, שהוא מוכן לשמוע דעות .
מתארת לעצמי תגובה של בעלי אם אגיד לו ״ בוא תקשיב מה יש לבעל של חברה שלי להגיד על חינוך״
ו@חלונות איך את עונה לכולן בסבלנות ובהרחבה! אשרייך
איזו נשמה את!קמה ש.
בס״ד

ב״ה הוא באמת עניו.....
ונקודה נוספת בהקשר הזה - עם השנים הוא פיתח הערכה רבה לפורום הזה!! (מהדברים שאני משתפת אותו פה ושם, מכל הדברים שלמדתי כאן והכנסתי הביתה - וגם מכל מיני פעמים שקיבלתי כאן עזרה ותמיכה מדהימות). הוא מכנה אותו ״הפורום הקדוש״ ...
חחחחחח מגניב!!!אם_שמחה_הללויה
בעלי עם הזמן כבר פחות אנטי לפורום, כי אני משתפת שיש פה נשים איכותיות, אבל יש לו עוד דרך לעבור
חח גם בעלי ככה🙈אין לי הסבר
תמיד שואל כשחוזר-
''נו... מה חדש בפורום?'' 🤭
😂😂קמה ש.
אני ניסיתי גם הערב.לפניו ברננה!
לא קרה 😭😭
בדיוק להיפך.
אמר לי "לא רוצה!"
😂😂בת 30
וואו קמוש את בדיוק עם מחשבותיי. הכל כולל הכל חחדפני11
ו @חלונות יקרה
גם אני נשארתי פעורת פה. מאוד מעניין מה שאת מתארת... עולם מקביל זה נשמע....
נתת לי חומר למחשבה
😘😘קמה ש.


כתבת ממש יפה!מזדהה!גבינית
איזה יפה כולן כאן כתבו!!! מקווה שלא יחזור מידי על עצמו😁אין לי הסבר
קמה- את מדהימה!! ממש!

בתור ילדה לא הכריחו אותי. הזכירו לי.
התפללת? לא? אז תתפללי...
אבל זהו, לא בדקו שוב אם התפללתי.
המשפט של אמא שלי- ''זה בינך לבין הקב''ה''
וגם באולפנא, מי שרצתה קמה מוקדם להתפלל, מי שלא, בחירה שלה. היא בחורה בוגרת ואחראית שיכולה לקחת אחריות על החיים שלה.
ביסודי היו מורות שהיו כועסות על מי שלא מתפללת.
לא הבנתי מה הסיפור שלהן ....

יש לי כמה חוויות ילדות שקשורות לתפילה-
1. התור בבוקר לנטילת ידיים והברכה(3 דרדסים מפוג'מים שעולים כל אחד בתורו על שרפרף בשביל להגיע לכיור, ו2 הקטנות מחקות איך שהבכור עומם עיניים כשמברך)
2. אחרי קריאת שמע שעוברים על כל המשפחה ומאחלים לכולם לילה טוב

זה מה שאני זוכרת כרגע...


הבת שלי עוד קטנה אז חוץ מנטילת ידיים אין כלום (אני יודעת ש''מתפללים'' איתם במעון, אבל הם עוד לא מדברים🤷 אולי באמת אתפלל איתה בשבתות... נקודה למחשבה לעצמי)

הסיפור שהכייי נחרט לי בזכרון זה על הרב שלא זז ממקומו בזמן התפילה....

יצא לי שבוע שעבר להתפלל עם כיתה ו' בכיתה.
ראיתי שלא כולן בקטע אז פשוט אמרתי לפני-
''אני לא מכריחה אף אחת להתפלל, מי שלא רוצה זו בחירה שלה, אבל אני מבקשת מכן, אל תפריעו למי שכן רוצה!''
ב''ה היה שקט כמעט כל הזמן(חוץ ממתי שהחזנית התבלבלה🙈)


זו הגישה שלי.
אנחנו נחנך לתפילה, נדבר על תפילה, נסביר כמה זה חשוב, אבל בסופו של דבר הילד הוא בעל בחירה חופשית.(כנל לגבי צניעות, ועוד שלל דברים)

והכי חשוב- דוגמא אישית!
ילד לומד את העולם! איך הוא מחליט מה טוב ומה לא? הוא מסתכל על ההורים הגדולים והמבינים שלו, רואה מה מעסיק אותם ומה חשוב להם ולפי כך מחליט איך נכון לנהוג.
אם ילד רואה שאבא שלו (רחמנא לצלן😱) מקלל כשמכונית עוקפת אותו בכביש, הוא מבין שלקלל זה לא כזה נורא.
לעומת זאת, כשילד רואה שאבא שלו מתמיד לקום לתפילה, ואת אמא מקפידה, הוא מבין שזה חשוב. וזה כדאי.
(כמובן שעדיין לילד יש בחירה חופשית, כן? ראו למעלה)
הדרדסים המפוג׳מים על השרפרף - בול 😂קמה ש.
בס״ד

תודה על המילים החמות!! ריגשת אותי... 💜

היה מרגש לקרוא את הזכרונות שלך!!
בסוף זה מה שנשאר הרי...
וככה בדיוק אני מייחלת שהם יזכרו את הדברים...
כל-כך מקווה שהם יקחו איתם את הקריאת שמע והנשיקות בלילה.. 🥰

אני לא מכירה את הסיפור על הרב שלא זז... בא לך לספר, בזמנך?

מההודעה הזאת ומעוד כמה נשמע שזכית במשפחה מקסימה ב״ה!
הנהאין לי הסבר
זה הקישור ממנו לקחתי והעתקתי-
סיפורי צדיקים


מעשה בחסיד שלא הפסיק בתפילתו:
פעם הלך איש יהודי בדרך ארוכה. ראה האיש שהגיע זמן תפילה אבל אין בסביבה בית כנסת ואין שם בתים כלל. רק שדות היו סביב. לא רצה האיש לאחר את זמן תפילה, עמד בשדה, בצידי הדרך והתפלל.
כאשר הגיע לתפילת שמונה עשרה שאותה צריך להתפלל בעמידה ובלחש ואסור להפסיק ולדבר באמצעה, עבר בדרך שר גדול וחשוב של הרומיים. השר רכב על סוס ולפניו רצו עבדיו לפנות לו את הדרך. כל האנשים שבאו לקראתו היו חייבים לכבד אותו ולברך אותו בברכת שלום. כולם פחדו מפניו כי ידעו היטב: אם לא יעשו כן, יעניש אותם!
ראה השר הרומי את האיש היהודי עומד בשדה ומתפלל ואינו מברך אותו ואפילו אינו מסתכל בו. קרא אליו השר: "שלום!", אך הלה אינו עונה. כעס השר מאוד אבל בכל זאת לא הפסיק אותו וחיכה עד שיסיים את תפילתו. רק הספיק היהודי לסיים מיד צעק אליו השר: "האנך רואה מי העובר כאן בדרך?!
איך העזת שלא לברך אותי לשלום? אילו הרגתי אותך בחרבי מי היה מציל אותך? עתה אעניש אותך בעונש קשה!"
"בבקשה, חכה נא רק רגע!" ענה לו היהודי החסיד (אוהב את ה') "אולי אוכל להסביר לך את מעשי ולא תכעס עלי עוד. הגד נא לי, אדוני השר האם עמדת לפני המלך בכבודו ובעצמו?"
"בודאי!" ענה השר בגאווה "פעמים רבות כבר עמדתי לפני המלך"
המשיך ושאל האיש החסיד: "ואם יעבור שם איש ואפילו שר אחר, בזמן שאתה עומד לפני המלך, התחזיר לו שלום?"
"חס וחלילה!" ענה השר הרומי בבהלה "הרי זה אסור ואיך יעלה על דעתי לדבר עם מישהו בשעה שאני עומד לפני המלך? הרי זה יעליב את המלך!"
"ומה יעשו לך אם בכל זאת תעשה זאת?" שאל היהודי
ענה השר "אז יהרגו אותי בחרב!"
"הרואה אתה?" אמר החסיד "אני עמדתי עכשיו בתפילה לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא ואיך יכולתי להפסיק ולברך אותך לשלום?!"
"צדקת" ענה השר "איני כועס עליך עוד"
נתפייס השר, לא העניש את החסיד ונתן לו ללכת לדרכו בשלום.
(מתוך כה עשו חכמינו ע"פ ברכות לב, ע"ב)
תודה!!קמה ש.
מסכימה איתך, אבל חושבת שמתאים רק מגיל מסוים... לא?בתנועה מתמדת
זה קצת גדול על ילד קטן (עד כיתה ג' נגיד לדעתי) לצפות ממנו שייקח אחראיות על הכל ולא יתפתה לדבר עם חבר או משהו כזה בזמן התפילה.. שיילך ליטול ידיים איך שקם בבוקר ולא ילך לשחק... צריך גם להציב גבולות/להנחות אותו לעשות את זה כחלק מסדר הבוקר🤷🏻‍♀️

אני חושבת שעוד אין את ההבנה על מהות התפילה ורצון פנימי להתפלל כמו בגילאים גדולים, שאפשר לתת בהם אמון ושזה יבוא מרצון וכו'.. לא מסכימה?
אבל הילד יודע שאצלו בבית מתפלליםאין לי הסבר
כי ככה זה אצלם. ילד דתי מודה כל בוקר לה'.
אם להורים שלו זה ברור למה שלא זה לא יהיה ברור?
מה שכן, ההורים מחנכים את הילד לזה, מסבירים לו מה צריך לעשות וכו'
איזה שרשור מרתק! מנסה גם לכתוב על המקום שלי בנושא..בארץ אהבתי
בתור ילדה לשעבר, היה לו"ז ברור של בוקר שהתחיל בתפילה. התחלנו ללכת לגן בגיל גדול יחסית (רוב הילדים התחילו ללכת לגן בגיל 4 בערך) אז אמא שלי היתה מתפללת עם הילדים שהיו בבית באופן קבוע. אני לא זוכרת איך זה היה כשאני הייתי בגיל הזה, אבל אני זוכרת את אחיות שלי הקטנות (שלפעמים גם הייתי מחליפה את אמא שלי ומתפללת איתן, זיכרון מתוק שכיף להיזכר בו...).
התפילה היתה דומה למה שמתפללים בגן אבל עם חלקים שאמא שלי הוסיפה כמו חלק מהברכות מתפילת שמונה עשרה (רפאנו, יהי רצון שיבנה בית המקדש שאומרים בסוף עמידה, אולי היה עוד), לא תמיד אמרו הכל, לפעמים זה היה לפי רצון הילדים (אם היה מישהו חולה אז הוסיפו רפאנו בשבילו, וכו'). ובסוף התפילה גם היתה תוספת שכל אחת אומרת תודה לה' על משהו שהיא רוצה להודות עליו. בשבת התפילה כללה גם את 'ישמח משה במתנת חלקו' מתוך עמידה של שבת. וגם קבלת שבת תמיד אמא שלי התפללה בקול והזמינה את הילדים להצטרף (למעשה בפועל לרוב רק הקטנים הצטרפו, זה לא המשיך כשגדלנן).
בגיל גדול יותר אמא שלי תמיד הזכירה לנו בבוקר להתפלל. זה היה ברור שזה חלק מסדר היום. בגיל צעיר יותר היינו מתפללים בסלון, ובגיל גדול יותר אהבנו (אני לפחות, אבל נראה לי שגם האחרים) להתפלל בחדר ולבוא לסלון כבר אחרי תפילה.
גם כשהיינו גדולות יותר והתחלנו לקום נורא מאוחר בחופש (לפעמים גם ב12... הבנים היו קמים למניין אבל על הבנות לא הקפידו על שעת הקימה) - ידענו מתי חצות, ושאם קמנו לפני חצות אז מתפללים שחרית מהירה, ואם פספסנו אז מתפללים מנחה מיד כשאפשר כדי לא להתחיל את היום בלי תפילה ללא יודעת אם כך האחיות של הקפידו על זה. לי זה היה ברור).
יש לי גם זיכרון של בוקר אחד בחופש (כשהייתי איפשהו ביסודי) שאמא שלי לא היתה בבית כשקמתי ולא הזכירה לי להתפלל ואני לגמרי שכחתי, וכשהיא חזרה ושאלה אותי אם התפללתי התביישתי להגיד לה שלא אז שיקרתי ואמרתי שכן (והיא האמינה לי), והרגשתי כל כך רע עם עצמי שהחלטתי שזה לא יקרה יותר (עד כמה שזכור לי באמת לא היה מאז יום שלא התפללתי בו).
מעבר לזה, כמובן היתה דוגמא אישית של ההורים שלי - אמא שלי שהתפללה כל יום שחרית וגם מנחה, ואבא שלי שתמיד הקפיד על שלוש תפילות ביום במניין, בלי איחורים וכמובן בלי פספוסים .אולי כמה פעמים בודדות שהתפלל בבית ביחיד בנסיבות מיוחדות).
דווקא על האחים שלי לא הקפידו על תפילות בבית הכנסת לפני בר מצווה (גם לא בשבת. זו היתה אפשרות אבל לגמרי לא חובה). כל אחד התחיל להקפיד מהשלב שהתאים לו, אני זוכרת שהיה אח אחד שלא היה בעניין אפילו בגיל 12, וכל עוד הוא לא היה מחוייב הלכתית אז זה היה בסדר מצד ההורים שלי (כמובן שכן התפלל בבית, כמו כולם). אחרי בר מצווה זה היה ברור שהוא כן מתפלל במניין והוא בהחלט הקפיד על זה (וגם המשיך להקפיד לאורך השנים).
אני לא בטוחה שעל כל האחים שלי הדרך הזו השפיעה באותה מידה. אבל לפחות על חלק ניכר מהאחים אני חושבת שזה כן היה משמעותי.


בתור אמא בהווה - אני יכולה לתאר מה קורה אצלנו בפועל. אבל למעשה אני לא באמת יודעת אם זו הדרך הנכונה. עוד אין ילדים מספיק גדולים שאפשר לראות איך זה משפיע.
עם הגדולה שלי היה לי קשה בכל הנושא הזה. כשהיא היתה קטנה, משום מה היא היתה מתנגדת להתפלל כשהיא בבית. בגיל 3 קנינו לה ליום הולדת סידור קטן של ילדים, ובהצלחה היא מאוד התלהבה וכן שמחה להתפלל בו, אבל אחרי כמה זמן כשההתלהבות דעכה גם ההתנגדות חזרה.
באותו שלב הרגשתי שלא נכון להתעקש על זה. היא עוד קטנה, להתפלל בכוח כדי ליצור הרגל רק מלמד שתפילה זה מלמול שאומרים בלי להתכוון רק כדי לסמן וי.
מה שכן, משלב כלשהו השתדלתי שהיא תגיד איתי כל יום מודה אני, תורה ציווה, ושמע ישראל (רק הפסוק הראשון) - ע"פ מה שכתוב ברמב"ם - 'מאימתי אביו חייב ללמדו תורה? משיתחיל לדבר מלמדו "תורה ציוה לנו משה" ו"שמע ישראל" (אמנם זה לא כתוב על תפילה, אבל היה נשמע לי מתאים). לרוב זה עבר בקלות, לפעמים גם לזה היו התנגדויות, אני חושבת בשלב מסויים כן התעקשתי (לא זוכרת מאיזה גיל ממש, נראה לי שבערך 4), תוך הסבר שאנחנו מתחילים את היום בתפילה. השתדלתי גם להסביר לפני 'שמע ישראל' שאנחנו עכשיו מזכירים שה' הוא המלך של כל העולם - שזה לא יהיה רק דקלום בלי משמעות. ולפעמים ניסיתי להרחיב לתפילה במילים שלנו (לפעמים היא זרמה ולפעמים גם זה נתקל בהתנגדות).
לאורך השנים היו תקופות שזרם יותר, היו תקופות שהיא ארגנה גן לבובות והתפללה איתן, והיו תקופות שהתפילה היתה שוב רק מודה אני, תורה ציווה ושמע ישראל. הרבה פעמים כשהיא בחרה להתפלל תפילה קצרה אמרתי לה שאני בטוחה שכשהיא תהיה גדולה היא תאהב את התפילה ותרצה להתפלל יותר מעצמה.
היום היא בכיתה ב', יש לה סידור משלה של גדולים, אני חושבת שאין יום שהיא לא מתפללת בכלל בבוקר, אבל לפעמים היא כן בוחרת להתפלל תפילה קצרה יותר (התפילה שלה היום ארוכה יותר באופן כללי, כשהיא מחליטה לקצר היא מורידה לפי דעתה, אני לא יודעת מה בפועל היא בוחרת להגיד. לפעמים היא מתפללת ממש תפילה קצרצרה, אבל אם היא אמרה לי שהיא התפללה אני סומכת עליה ולא מתחקרת מעבר).
אנחנו כן משתדלים ללמוד איתה על התפילה. בעלי לומד בשבת עם כל ילד, אז איתה הוא מתמקד בנושא של תפילה (קצת הלכות תפילה ובעיקר הבנת התפילה). לפני החגים אנחנו עוברים איתה במחזור ומראים לה את החלק המיוחד בתפילה ואז היא מתפללת ממנו מה שהיא מסוגלת.

עם הבנים הקטנים יותר (בני 5 ושנתיים וחצי) אני כן מתזכרת. לרוב הם שמחים להתפלל מעצמם, הבן הגדול יותר אוהב להתפלל דווקא עם אבא. עם הקטן אני לגמרי לא מתעקשת כשלא רוצה. עם הגדול אני משתדלת שכן יתפלל כל יום, לפחות קריאת שמע. לפעמים הוא דוחה את התפילה כי הוא רעב או משהו כזה, ואז לא תמיד אני זוכרת להזכיר שוב, אבל לרוב הוא כן מתפלל.

בעניין הליכה לבית הכנסת - לי מאוד חשוב לחנך שלבית הכנסת הולכים רק כדי להתפלל. מי שלא מסוגל, כנראה שהוא עדיין קטן בשביל זה. אני לא אוהבת את הרעיון שילד ילך עם אבא שלו ורוב התפילה ישחק עם החברים בחוץ.
לפעמים (לפני הקורונה) הייתי לוקחת את הילדים בבוקר לבית הכנסת כדי לראות את ספר התורה (הם הכי אהבו את ההגבהה, אז השתדלתי לתזמן לזמן הנכון). תמיד הזכרתי מראש איך מתנהגים בבית הכנסת - לדברים בלחש ולא מפריעים, עם מישהו התנהג בצורה לא מתאימה מיד יצאנו כדי לא להפריע לתפילה, וכשיצאנו מבית הכנסת חזרנו מיד הביתה ולא נשארנו לשחק במתקנים ליד, כי באנו לתפילה ולא כדי לשחק.
עכשיו הבן שלי כן הולך עם בעלי לתפילת ליל שבת (במניין בחוץ, אז רק כשמזג האוויר מתאים). הוא הולך כי הוא רוצה ומאוד שמח מזה, והוא באמת יושב עם בעלי כל התפילה.

ואנחנו גם משתדלים לדבר על הרעיון של להתפלל לה' במילים שלנו. להודות לה' במילים שלנו. וגם לשים לב למילים של התפילה, להבין מה אנחנו אומרים ולחשוב על המשמעות - להפוך את התפילה לדיבור עם ה' ולא רק דקלום. כמובן שקשה להגיע לזה בגיל כזה (גם בגיל מבוגר זה קשה, אבל אני משתדלת כן לתת את היסודות בכיוון הה בגיל צעיר). לא יודעת מה נקלט, אבל משתדלים שיהיה שיח בנושא.

בעז"ה שנזכה כולנו להתפלל ולחנך לתפילה ולאהבת התפילה...
תודה על השיתוף!בתנועה מתמדת
התשובות שלך תמיד כל כך מושקעות😍
תודה רבה בארץ אהבתי! חיכיתי לך...קמה ש.

בס''ד

 

השרשור הזה ממש ממחיש איך יש יותר מנוסחה אחת...

עוד נקודה שאני לוקחת מהשרשור בכלל (וזה מופיע גם בתגובה שלך) - לא לתחקר כמה התפלל. (בכללי אני לא מתחקרת. אבל לעתים רחוקות כן יצא לי 'להתעניין' קצת יותר לגבי מה הוא אמר).

 

 

(כשאת ככה מתארת את ההורים שלך, רואים שהתפוח לא נפל רחוק מהעץ... אותו יושר פנימי, אותה יכולת ההתמדה... אשריכם ❤)

לא הספקתי לקרוא הכלהעוגב
בתור ילדה אם קמתי מספיק מוקדם זכיתי לראות את אמא מתפללת.
והאמת שהיה ברור אצלנו שתפילה זה דבר ראשון בבוקר. (אני האחרונה אז אולי היה קל יותר כי ההרגל השתרש). המחוייבות של התפילה ממש הייתה מובהקת. לא היה דבר כזה להתחמק.
זוכרת שלא אהבתי למשל את העובדה שאם אני מאחרת לתפילה בבוקר (מגיעה לקריאה בתורה) אז כנראה שאני לא יכולה לצאת עם חברות בערב שבת כי זה מקשה עלי לקום (היא הקפידה שזה לא יהיה עונש אלא סיבה ותוצאה..).
או שהיה לי קשה וכבד שכשויתרתי על תפילה בשביל לשחק בחוץ עם חברות זה היה מצער את אמא.
בדיעבד- וואו. מהמם.
אהבתי שהיה את הזמן בבוקר (בחופשים) שהיינו כל האחיות מתפללות במקביל, זמן התפילה הזה בהחלט איפס את היום, גם כמתבגרות.

כיום כאמא- הן עוד קטנות, נותנת להן לבחור איזה סידור שהן רוצות (ולא בהכרח שזה סידור🙃). ומתפללת איתן לפי התפילה בגן. בסוף שרים את התפילה לשלום המדינה פעמיים כדי ששתיהן יוכלו להיות עם הדגל;) וגם ברפואה לחולים מדברים על מי שלא מרגיש טוב.
באופן כללי אני רואה שמה שעוזר זה עצם העובדה שגם אנחנו מתפללים (משתדלת עמידה אחת ביום), וגם שהם רואים שאנחנו באמת מעריכים את התפילה, זה הכי אמיתי...

ב"הצלחה מהממת, בעז"ה שתפילות כולם יתקבלו בברכה
תודה על הזכרונות האלה ועל הנקודות שהעלית!קמה ש.

בס''ד

 

אז כשאת כותבת ''בידעבד- וואו. מהמם''

 

למה את מתכוונת?

 

לזה שבאופן כללי לתפילה היה מקום כזה חשוב בבית?

 

או שזה שלא יכלת לצאת כתוצאה מהאיחורים שלך למחרת בשבתות, וזה שראית שכשהעדפת לצאת במקום להתפלל עם חברות זה ציער את אמא שלך - בדיעבד זה מהמם בשבילך?

זה שזה היה מצער את אמאהעוגב
זה היה אמיתי, זה היה לגמרי כנה. היום אני יודעת שזה מסוג הדברים שהיתוו לי דרך.
שלכל אורך השנים היה לי ברור שתפילה- לא תפילה, בבית תפילה. במסגרות נגיד עם המורות- וואלה לא הרגשתי אותו דבר וזה כן דחף אותי לחפף יותר (עד האולפנה שזה תפילה אישית בכל אופן. אבל ביסודי אני זוכרת שהיה לי קצת אנטי כי הרגיש לי שזה לא אמיתי מצד המורות..)
הבנתי...קמה ש.
בס״ד

זה מאד מעניין ומעורר מחשבה מה שאת כותבת. תודה!
בתור ילדה לשעבר- שונה נראה לי מכולם פה.אנונימית

אצלנו בבית זה היה פשוט ברור לגמרי שמתפללים, לא אוכלים ארוחת בוקר עד שמתפללים. אף אחד לא בדק אבל זה היה פשוט ברור- כמו שאוכלים כשר או לא מדליקים אור בשבת, אסור לאכול עד שמתפללים אז גם אם לא היה לי כח להתפלל באיזה שהוא שלב הייתי מתפללת כי אני רעבה.

ועד היום כולנו מתפללים וגם אני עם תינוקת תמיד תמיד מתפללת כולל עמידה (אבל להתכוון יותר קשה לי) זה פשוט דבר ברור נאליו אצלנו.

אמא שלי תמיד התפללה ביחד עם ילדי הגן וזה היה זמן איכות שווה וממתי שידעו לקרוא התפללו לבד. אני באופן אישי אף פעם בתור ילדה לא ראיתי את אמא שלי מתפללת, ולדעתי היא גם לא תמיד התפללה ונורא כעסתי על זה בלב- את מצפה שאני אתפלל ואת לא מתפללת? היום אני מבינה כמה זה קשה ובלתי אפשרי להתפלל עם חבורת קטנטנים. והיום אמא שלי גם מאוד מתפללת (גם עמידה אבל גם תהילים ופשוט תפילה מהלב- היא אישה מתפללת באישיות)

אז אמא שלי בלי דוגמא אישית, חינכה את כולנו להתפלל (בלי שיש לאף אחד היום אנטי לזה) פשוט כי זה היה דבר ברור מאליו. (למרות שתפילה בכוונה לא תמיד אבל לזה כבר נראה לי יותר קשה לחנך, מקווה ממש שאני אשתפר בזה)

 

וואי מזדהה על הקטע עם האמאאין לי הסבר
בתור תיכוניסטית היה לי יושב על הלב שאמא שלי מתפללת ''רק'' מנחה.
היום אני מבינה כמה זה לא רק!!
וואו כל הכבוד לך שאת ככה מתפללת כולל עמידה עם תינוקת בבית!!קמה ש.

בס''ד

 

זה מאד מעניין מה שאת כותבת, שאמא שלך הצליחה לחנך לתפילה, גם אם היא בעצמה לא יכלה להתפלל.

כנראה שזה עבד כי היא באמת הקרינה ש''היא אשה מתפללת באישיותה'' כמו שכתבת...

 

תודה רבה על השיתוף הזה!

 

אמן על התפילה בסוף!!!

אני ממש ממש ממשנפש חיה.
מתרשמת.
עשיתן לי חשק להתפלל בעצמי
והלוואי שה' יזכה אותי
להתפלל עם הילדים שלי.

א- א-מןןן
אמן, אמן ואמן!!! ❤קמה ש.


קמוש, איך את תמיד מקורית, והנושאים שאת מעלה כ"כ חשובים..השם בשימוש כבר
עבר עריכה על ידי השם בשימוש כבר בתאריך ט"ו באייר תשפ"א 21:42
אשתף בסיפור קטן שכמדומני שהזכרתי אותו כאן באחד השרשורים המצחיקים דווקא, אבל בעיני המסר שלו חזק מאוד. אקדים ואומר רק שהבית בו גדלתי לא היה מוגדר, ועדיין אינו כזה.. סוג של משהו מעורבב. כך שההורים לא הכריחו אותנו להתפלל--מי שהתפללה התפללה, ומי שלא-לא. אבל בהיותי בכיתה ג', אמא שלי אמרה לי יום אחד, אפילו לא זוכרת/יודעת באיזה הקשר-"תתפללי מעכשיו על חתן טוב, על בעל טוב, מעכשיו תתפללי, גם אם זה נראה לך רחוק.." לקחתי את זה ממש לתשומת ליבי ומאז ועד ה"וורט"( סוג של, לא ממש, כי אנחנו כידוע ל א אשכנזים🙄 אני חייבת אני חייבת) לא הפסקתי. התפללתי על זה המון, גם כחלק מהבקשות בתפילת שמו"ע וגם ובעיקר במילותיי שלי, בלב.
רק לגבי ה"וורט" - זהו, שהיו 2 כאלו.. ובאמת באירוסין הראשונים הייתי בוכה המון, המון, הרגשתי לא שלימה עם עצמי ועם הבחירה שלי, הלנער הזה התפללתי כל השנים? תהיתי והתייסרתי עם עצמי כל הזמן הזה,( שב"ה לא נמשך זמן רב) עד שזה ירד (לא שהוא היה בחור רע חלילה, פשוט לא התחברתי אליו, ובגלל שלמדו אותי בסמינר ש"אם הכל בסדר ואין דחיה ואת לא נגעלת ממנו, אז תתחתני והאהבה תבוא אח"כ. צריך רק לא להרגיש דחייה" (משפט שאני חולקת עליו מכל וכל ויוצאת נגדו בנחרצות, אבל אז הפחידוני שמא יקדימנו אחר בתפילה וכולי, בקיצור, אז התארסנו) ואז חזרתי להתפלל ביתר שאת ועוז, וב"ה בדיוק לאחר שנה מהביטול - ויש לי סיפור מרגש על זה, שקשור בדיוק לל"ג בעומר ולרבי שמעון בר יוחאי זיע"א, אבל זה בע"ה לשרשור אחר🙂, עמדתי מתחת לחופה לצידו של האיש שעוד רגע קט נחגוג ביחד "בת מצווה" נישואין (כלומר אני אחגוג, הוא עדיין תוהה ומסרב לקבל את העובדה ש-היאך בחור חכם כמוהו נפל בפח )
בקיצור אחרי כל החפירות הללו, רוצה להגיד שמשפט אחד של אמא בעניין תפילה יכול לעשות המון..
מדהיםבת 30
זה בגלל שזה פשוט בא לה ממקום לגמרי אמיתי
🙂 מסכימה..השם בשימוש כבר
ווווווווואאאאאאאוווווווווו איזה סיפור...קמה ש.
בס״ד

תודה לך @השם בשימוש כבר האחת והיחידה 😍
וואי גם חברה שלי אמרה לי את זההעוגב
אני ממש זוכרת שבאולפנה חברה ספרה לי ששאמא שלה אמרה לה שאין מוקדם מדי לתפילה על בעל טוב וכ'ו, והיא סיפרה לי שבאמת מכיתה ז היא כבר מתפללת על זה. ואני זוכרת שזה הדהים אותי (שזה מעניין כי כולנו מתפללים בברית שיזכה לתורה לחופה ומעשים טובים- אבל מכאן ועד תפילה יומיומית..)
🙂 כמובן שהמשכתי את המסורת והחילותי לטפטף לילדוןהשם בשימוש כבר
להתפלל על איכות מידותיה, טוב ליבה ומראה של אשתו העתידית.. (בכל זאת, היא מתעתדת להיות כ ל ת י, רצוי ממש שתהיה ראויה )
חחחחחחחחחחחאם_שמחה_הללויה
קורעת!
סיפור מרגש ממש! אנחנו מרשים לך לנצלש לסיפור על רשבילפניו ברננה!
ולג בעומר
או לפתוח שרשור חדש 😁
😘 אולי מחר בערב, אם אספיק.. ו.. המורה, אנחנו מרשות,השם בשימוש כבר
מרשות!!

❤️
חחח את לא יודעת שהפורום הזה פתוח גם לגברים?לפניו ברננה!
גם טרולים זה מלשון זכר. 🤭
אבל את צודקת!
המורה הייתה עייפה.
סודקת😉( יעני, צודקת, כמו הילדים הקטנים החמודים האלה.. )השם בשימוש כבר
וואי איזה סיפור! נשמה את!חלונות
מזכירה לי את הסיפור שלי:
בגלל מודל הזוגיות שראיתי בבית, היה לי פחד גדול מזה. הייתי ממש בהסטריה והתפללתי המון המון בשנות התיכון על בן הזוג.

בפורים, שנה לפני האירוסין, ידעתי שלפי "החישוב" - שנה הבאה אני מאורסת.(גדלתי בחברה מאוד שמרנית).
למדנו בכיתה על "כל הפושט יד נותנים לו" ולא יודעת למה זה תפס אותי מאוד ולקחתי את הדברים ככה כפשוטם.
חמקתי לביהכנס אחרי שנגמר תפילת שחרית., כשיהיה ריק. והתחלתי להתפלל, מה זה להתפלל...התפרקתי שם. עמדתי ואמרתי לה': אני לא זזה מפה עד שאני מרגישה שתפילתי נענתה. זה היה ממש להתאבד על זה, עד כדי כך פחדתי מזה....

הסברתי לה' מה חשוב לי בבן הזוג, למה אני רוצה מה שאני רוצה, כמה זה קריטי לי, כמה אני מפחדת מבן זוג לא טוב . ונכון, אני ככה וככה ולא מגיע לי. אבל פה אין ברירה אחרת - אתה חייב להענות לי. ווי כמה בכיתי! עמדתי שם והתחננתי, ביקשתי, שידלתי, הפצרתי, הסברתי. תירצתי, ועוד פעם ועוד פעם. שעות!
עד שהרגשתי מן תחושה שלווה כזו. מין משהו מתיישב, רגוע כזה.

פורים אח''כ באמת הייתי מאורסת לבעלי.

היום הבנות שלי רואות את הסידור שלי מימי התיכון המרופט, הקרוע והבלוי (איפה אני היום..😔), אני אומרת להן: אתן רוצות בעל כמו אבא? לכו תתפללו על זה! תרעישו רקיעים!

אחחח הלואי לחזור לתפילות של פעם...יש לכן עיצה איך חוזרים למתיקות הזו ?
איזה סיפור... רגשת אותי. בתיאור תפילתך ישנם בהחלט קוויםהשם בשימוש כבר
משיקים לתפילתי שלי. ו.. מצטרפת לתהייתך. איך חוזרים לתפילות הלב השלם, הטהור הזה? למה לפעמים אני כ"כ חסומה??
וואו!אין לי הסבר
נשמע שבאמת זכית

אני גם צריכה עצה כזו...
משתוקקת להתפלל כמו פעם, גם בכמות גם בזמן והכי חשוב- באיכות!
געגוע לימי האולפנא...
כל כך מזדהה עם המשפט האחרון.אם_שמחה_הללויה
אולי פשוט מבקשים? ״אבא, תן לי קשר איתך״. ומתעקשים כמו שהתעקשת, עד שנענים.
עוקבתשמעונה
וואו מוש!!אין לי הסבר
רק מזכירה- את עדיין חייבת לי סיפור!!
אין ספק שהתפילות שלך התקבלו! זכית!!❤️
איזה סיפור? 🤔 רענני נא זכרוני, אבל באישי😂😂השם בשימוש כבר
🙂❤️❤️❤️
ואו!! ריגשת! תודה על השיתוף.אם_שמחה_הללויה
אני גם התפללת המון על בעלי. ואם משהו בחיי נישואין שלנו הולך חלק, זה רק בזכות זה.
מזכירה לעצמי כמה צריך להתפלל על הילדים כל עוד הם קטנים ואפילו לפני שהם נולדים. שנזכה🙏
לגמרי. ממש. תפילות. תפילות. תפילות.. בכוחן לבקוע רקיעים,השם בשימוש כבר
גם אם הישועה לא נראית באופק וזה מייאש. לפעמים אני מתעודדת ומתמלאת בתקווה רק מלהזכר בכמה ניסים שארעו לי (כנראה) בכל התפילה.
תודה לך❤️
יסלח לי אלוקים אבל אני שונאת את פוריםניק חדש2

מאז שהתחתנתי.

לפני מאד מאד אהבתי

מאז שהתחתנתי לא יכולה לסבול את הלחץ להספיק.

הלחץ להכין.

אבל בראש ובראשונה- שונאת שבעלי שיכור.

אני לא מכירה את זה.

במשפחה שלי אף אחד לא היה עד כדי כך אלא רק תופסים ראש בקטנה.

הוא משתכר לגמרי.

לא זוכר כלום אח"כ.

כל התפעול של הילדים והארגון עלי.

כל הפדיחות שהוא עושה.

כל שנה היו מתקשרים אלי לעדכן אותי מה בעלי עושה (כי לא הסכמתי לחגוג איתו בצורה כזו. והיינו עושים חג בנפרד)


והנה שוב מתחיל החג.

והפעם אני חייבת להיות צמודה אליו כי מלחמה.

ולא באלי.

לא יודעת אם מאוחר מדיכורסא ירוקה

אבל את יכולה לבקש שלא ישתכר.

זה נכון בכל שנה, בטח השנה.


לגבי הלחץ לארגן - לשנים הבאות תדעי שאפשר את הרוב להכין מראש בנחת.

אבל ממש מבינה את הסלידה מהשכרות. הייתי מנסה לעמוד על זה, אם הוא עדיין פיכח כרגע

לגמריאיזמרגד1
ואם לא-לפחות לבקש שלא יעדכנו אותך במה שהוא עושה. למה את צריכה לדעת?
אי אפשר לבקשניק חדש2
הנה הוא כבר מסטול. אחרי שהשתגע פה 
כאילו כתבת אותי...שאלה גנים
מאז החתונה לא אוהבת את החג. חיבוק ❤️
❤️💙💛💜💚 מבינה אותך ! מאחלת רק טוב.נפש חיה.
וואו אני כל כך מזדהה. חשבתי שזה רק אני🫣nik
לקח לי הרבה זמן לקבל את השכרות של בעלי בפוריםמתואמת

ולראות בה גם את הטוב. (הוא באמת אומר דברים חמודים כשהוא שיכור...)

עדיין קשה לי עם זה שהוא לא ב"עניינים", ובעיקר קשה לי עם התגובה שלו אחר כך (הוא הרבה פעמים מקיא הרבה), אבל לרוב מסתדרת עם זה, ומקבלת מחמאות על השכרות היפה שלו.

אבל:

גם כשהוא שיכור הוא עדיין אחראי על חלק מהילדים (הגדולים) ועל חלוקת משלוחי המנות המרוחקים.

ויש שנים שאני מבקשת ממנו לא להשתכר (כמו סביב הריונות ולידות או כשהוא או אני לא מרגישים טוב), והוא מקבל את זה מיד. השנה למשל הוא לא ישתכר (אנחנו בירושלים) כי ההוא צריך להיות מפוקס בשביל זמני האזעקות.


מקווה שגם אתם תצליחו להגיע לעמק השווה בנושא הזה❤️

(ואם תרצי, אשלח לך קטע שכתבתי פעם בנושא...)

הוא גם לא משתכר מגעילניק חדש2

אלא אומר דברי תורה ומצחיק פה את כולם.

אבל אין לי סיכוי לבקש ממנו לא להשתכר.

הוא לא מקבל את זה.

אשמח לקרוא.

ניסית פעם לנבין לעומק למה חשוב לו להשתכר?מתואמת

ולחלופין - ניסית להסביר לו למה קשה לך כשהוא משתכר?

כמו בכל עניין זוגי, ההבנה ההדדית חשובה פה...❤️


אחפש ואשלח לך בע"ה.

קיבלתי תודה רבהניק חדש2

הסברתי

כל שנה אנחנו עושים בנפרד.

השנה לא הסתדר בגלל המלחמה.

זה ממש ממש קשה לי.

למרות שאני כאילו הכי זורמת וצחוקים ואנשים שפה כזה רואים אותי בסבבה אבל בלב אני גמורה.

והנה נגמר היום

הוא ישן במיטה

הילדים רחוצים אכולים

אני קצת מתאפסת.

תודה לאל דיי מסודר פה.

אבל אשאיר לן חלק למחר.

❤️❤️❤️הרבה כוח!מתואמתאחרונה
איך אתן מתארגנות על קריאת מגילה היום,?אנונימית בהו"ל
התייעצתי גם בקבוצת המשפחה, לכן מאנונימי
שאלה שכולן שואלות. אין צורך באנונימי מנגואית
מתחלקים עם הבעל והולכים לאיפה שיש
אני עם תינוק ועוד בן 3, + כמה גדולים שיכולים ללכתאנונימית בהו"ל

עם אבא

מתלבטת איך להתארגן על זה, רציתי שגם בן ה3 יזכה לשמוע מגילה. מצד שני הוא לא יצליח להיות מההתחלה ועד הסוף בלי להפריע 

אני לא לוקחת בגיל הזהמנגואית
בגיל שלוש לא לוקחים לקריאת מגילהמתואמת

מלבד ילדים נדירים שמסוגלים לשבת בשקט הרבה זמן.

אפשר בבית להקריא לו פסוקים בשביל החוויה.

בכל אופן, אצלנו - לבעלי יש מגילה, וכבר כמה שנים שהוא קורה לי בבית (לפחות באחת הפעמים). מנסים כשהקטנים ישנים, אבל אם מתעוררים עושים הפסקות לפי הצרכים שלהם.

השנה חשבנו שאולי הוא יקרא במקלט לכל מי שירצה בסביבה, אולי כמה נגלות. נראה איך נעשה את זה עם הקטנות שלנו...

אם יש מישהו באזורכם עם מגילה, כדאי לנסות ליזום משהו כזה - קריאה במקלט/בממ"ד.

בעיני זה קביעה שהיא לא חד משמעיתמתיכון ועד מעון

הבת שלי בת השלוש הייתה איתי בקריאת המגילה היום, לא הפריעה בכלל... נהנתה להרעיש וביתר הזמן ישבה בשקט, לקחתי אותה גם שנה שעברה למגילה, גם שם ישבה בשקט.

חוץ ממנה בקריאה שהשתתפתי היו עוד לפחות שתי בנות בנות גילה ואפילו פחות שישבו בשקט.

נכון שיש ילדים מרעישים אבל לא כולם וכל אמא מכירה את הילדים שלה ותדע אם מתאים או לא 

אני אגיד לך משהו-יעל מהדרום

לק"י
 

אמהות שמביאות ילדים צריכות לקחת בחשבון, שיש מצב שיצטרכו לצאת באמצע, אם הילד יתחיל להפריע.

ולא תמיד זה קורה.

 

כי ילדים בגיל הזה (וגם גדולים יותר), גם השקטים שבהם, אם הם צריכים משהו דחוף (שירותים למשל) לא תמיד ידעו לבקש בשקט. ובקריאת מגילה זה קריטי, גם רעשים קטנים שחוזרים על עצמם.

אני מוותרת על זה (והבן שלי גם לא כזה שקט, אז אני לא אקח סיכון בכל מקרה).

 

כתבתי שיש ילדים נדירים שיכולים לשבת בשקט בגיל הזהמתואמת

והאמת - יש גם ילדים מתעתעים, שלפעמים כך ולפעמים כך... בעלי נאלץ כמה פעמים לקחת את הילדונת שלנו איתו לתפילה, והיו פעמים שהיא ישבה בלי להוציא הגה, והיו פעמים שהיא לא הפסיקה לדבר... (ובמקרה כזה הוא יצא איתה החוצה)

נראה לי שבהכללה רוב הילדים בגיל הזה לא יכולים לשבת בשקט גמור חצי שעה שלמה.

אני באמת תוהה האם ילד צריך לשבת בשקט מוחלטמתיכון ועד מעון

בעיני זו ציפייה לא מחויבת בטח לא בקריאת מגילה שיש בה את הזמן שמרעישים ברעשן אבל גם אם ילד אומר מילה או שתיים זה לא אסון באופן בו אני תופסת את חינוך הילדים לתפילה ולשהות בבית הכנסת.

כמובן שאם ילד מתקשה לשבת, בוכה, צועק אז לא מתאים אבל ילד רגוע יחסית לא רואה סיבה שלא יבוא

בעיקרון במגילה השקט יותר נצרךמתואמת

כי צריך לא לפספס כמעט אף מילה מהקריאה.

כן, גם הרעשים בהמן הם לא בסדר... אבל מכיוון שהקורא מכוונן עליהם, בדרך כלל הוא חוזר אחר כך על הפסוק האחרון.

בקריאת מגילה מילה-שתיים זה כן בעייתינירה22
וגם בתפילות רגילות-אנחנו לוקחים רק ילדים בוגרים שמסוגלים להתפלל או לפחות לשתוק כל התפילה. זה ב"ה הסטנדרט בבית כנסת שלנו. אין עניין להפריע לציבור, ויחס נכון לתפילה הוא מתוך כבוד לתפילה.
הסיבה שהוא לא אמור להגיע אם הוא מרעישפה לקצת
זה כי צריך גם לחנך אותו להתחשב באחרים.

אני הסברתי לבת שלי שרצתה לבוא שהיא לא יכולה כי צריך להיות בשקט הרבה זמן וזה יכול להיות לה קשה וזה יפריע לאחרים אז נחכה שתגדל.


ולצורך החינוך אני לוקחת אותם בזמנים שבהם זה פחות מפריע אם יש רעש ושיש לי אפשרות להוציא אותם

מוסיפה על הנאמריעל מהדרוםאחרונה
לק"י

שכשיש הרבה ילדים, וכל אחד אומר רק מילה-שתיים, זה הרבה רעש.


בזמנים שלא צריך שקט כמו בקריאת מגילה, אני נוטה להסכים איתך.

שנה שעברהפה לקצת

הלכתי עם כולם והיינו בחוץ והגדולים נכנסו קצת וכשמיצו יצאו

השנה תיכננתי לקחת את בן ה5 ואולי בן ה4, את השני התלבטתי.

בגיל 3 ממש לא חושבת שמסוגלים לשבת הרבה זמן בשקט.

אצל אשה מבוגרת שלא יכולה לצאת מהביתאמאשוני

בעלי או הבן הגדול יקרא.

לוקחת את הילדים מחופשים ובע"ה נזכה לשמוח ולשמח.

(יש לי בן 5 ומעלה)

הייתי מזמינה אלינו אבל אין מעלית אז ככה יצא.

אין לי שמץ.פצלשהריון

בעלי בצבא. אולי יחזור היום. הלוואי.

אם לא. זה קצת מסובך. אני עם 2 קטנים. 

יש קריאה מקוונת של צוהראמאשוני

את צריכה לקרוא ביחד איתם בעצמך, עדיף ממגילה כשרה, אם אין אפשר מהחומש.

תחפשי קישורים.

אם לא תצליחי בשום דרך, תכווני ששנה אחת מתבטל כדי לזכות לקרוא שנים הרבה בע"ה!

כדאי לכל אחת לבדוק אם לפי הפסיקה שלהם זה מספקאמהלה

לפי הפסיקה שאנחנו קבלנו למשל, לא יוצאים ידי חובה כך.

וכשמעלים כזה אופציה בפורום כדאי לסייג שלא לפי כל השיטות....

אצלנו מארגנים קריאה אצל מי שלא יכול לצאתשם משתמש:

תנסי לברר באזורך אם יש בחורים מישיבה קרובה/שכנים שאחד מהם יוכל לקרוא אצלך בבית

ואז כבר תזמיני עוד שכנות שאולי צריכות גם.


או להתארגן עם שכנה במצבך לתורות- אחת עם הילדים השניה יוצאת לשמוע מגילה

נראה לי בעל של חברה יקרא לכמה נשים ביחדהשקט הזה
בקרבת ממד.. 
אצלנו ביישוב התארגנו על קריאות מגילהקופצת רגע

בכל רחוב להיום בערב,

הילדים שלי לא קטנים הם יבואו איתנו לשכנים.


מחר בבוקר אולי נקרא מהמגילה בבית, נראה איך יהיה. 

האמת שדי דומה לשנים אחרותהשם שלי

בעלי לוקח את שני הגדולים לבית כנסת (שנמצא במקלט).

אני נשארת עם הקטנים. אולי נרד קצת ליד בית הכנסת כדי להרגיש את האווירה.

אחר כך אני אלך לקריאה לנשים. בתקווה שלא יהיו אזעקות באמצע.

ומקסימוםהשם שלי
בעלי יכול לקרוא לי גם בבית.
שכן קורא לכל הבנייןניגון של הלב

עדיין לא ברור אם בבית שלו (שעם ממ"ד אבל פיצי) או במקלט

אצלנו התארגנו עם קריאה לנשים, בחניון תת קרקעיאמהלה

או בבתים .

הגדולים שצמו הלכו בזמן התפילה לחניון- שם ארגנו מניין.

את הקטנות שדווקא השנה אמרתי להן מראש שהגיע הזמן שילכו כי כבר יודעות לקרוא ב"ה, החלטתי לא לקחת.

בהרגשה שלי השנה זה לא הזמן.... כמובן הסברתי להן מדוע, חכמות מספיק בשביל להבין, חרדות מספיק בשביל להעדיף להישאר בקונכיה שלהן.....

אז הלכתי לשמוע אצל שכנים אחרי שהגדולים חזרו ושברו את הצום.

מאז שהתחתנו - לא הייתי בבית כנסת בקריאהמקרמה

בעלי קורא לי בבית

והשנה אני מודה על זה במיוחד

שירשור: השנה הייתי חכמה ו..פרח חדש

הצטיידתי מראש בורמוקס 😁

 

ברצינות.. כבר התחילו פה חגיגות וגירודים 😬🤐 

השנה הייתי חכמה ו..Doughnut
דחיתי את הכנת משלוח מנות למורה ולגננת ברגע האחרון, בסוף לא היו לימודים ולא שלחו כלום🤣
זה באמת חכם מאוד!! זכית 😄פרח חדש
חחחח זו כבר בינה! לא סתם חכמהעדינה אבל בשטח
נבואה🤣 (או נבואה שמגשימה את עצמה)יעל מהדרום
אוי ואבוי🫢 אז מה זה אומר עלי?🤣Doughnut

שוטה או תינוקת?🤣🤣🤣

צעירה😅יעל מהדרום
השנה הייתי חכמה ואנונימית בהו"ל

הכנתי לי תעסוקה לליל פורים שלא אשתעמם

 

השנה הייתי חכמה ו...מחי
לא נשארנו הרבה זמן בבית הכנסת בפעילות לילדים אחרי קריאת המגילה. הילדים התלוננו שיצאנו מוקדם, אבל בבית שרנו ורקדנו, כל ילד בתורו הראה את היצירות שלו מהגן והיה פשוט כייף רגוע בקצב שלנו. 
השנה הייתי חכמה ו...עוד מעט פסח

לא קניתי מארזים למשלוחי מנות.

סוף סוף התחלתי להיפטר מכמויות החד''פ שיש לי כבר בבית.

השנה היינו חכמים ו...מתואמת

דבר ראשון קנינו את הממתקים בשביל משלוחי המנות של הילדים.

לולא זה - מה הם היו אוכלים בימים טרופים אלה, שאין חשק וזמן לעמוד במטבח??


(לא משנה שהם מתעקשים בכל זאת לשלוח משלוחים, ולכן נאלצנו לעשות עוד גיחות של קניות... ולא משנה שבעצם הבכורה שלי לא ויתרה על הרעיונות המקוריים שלה למשלוחים, ולכן עומדת הרבה זמן במטבח... בקיצור, זה רק תירוץ שלי🤭🙈)

וקניתי מראש דברים למשלוחיםנפש חיה.אחרונה
והכנתי יום קודם את הבסיס למשלוח.

ותודה לאל שעבר בסדר  . 

בואו לקטר, יחד לא נשבר!!הרבנית הקדושה

הוי אהובות,
מה אדבר ומה אומר

ימים לא קלים וזה לא נגמר

אל תשאלו מה שכאן נשאר

בוקה ומבלוקה עליי נאמר

 

 

מתחת הרגליים הילדים מסתובבים

גומרים כל מה שמכינה בסירים 🍲🍲🍲

מודדים תחפושות שוב ושוב ושוב 

להחליף כל רגע זה ממש חשוב 🎉👺🎭

 

וההתרעה פה מצפצפת כל דקה

רק נגמרת אחת ומגיעה עוד אזעקה

בכל פעם את הצאן סוחבים 🐑🐏🐑🐏

ובמקלט למטה מצטופפים

 

ושלא תדעו מה ששם קרה

כל השכונה וכל החבורה

רציתי להצטנף, לשבת בפינה

להגיד תהילים מכריכה לכריכה

אך השכנה ממול אותי סימנה 🎯

 

"היא כבר את פסח כמעט גמרה

את כל הארונות ואת כל המגירה"

 

ונכון שסיפרתי שאצלי פסח כבר מוכן

אבל יש עוד עבודה וממש מעט זמן 

נשאר לי רק לנקות החדרים

את הארונות ואת המדפים

 

יש צעצועים לנקות ולשמור

ואת הספרים של אישי האדמו"ר 📚

על המטבח עדיף שלא לפתוח

כמה עבודה בא לי לברוח

 

בקיצור, אהובות קדושות יקרות

אנא שתפוני בקשיים ובצרות

שאזכור ואדע שאני לא בדד

קבוצת תמיכה נפתח הידד!

 

אני מתייגת כאן באהבה

כל אחת שבשרשוריי הגיבה

וכל אחת ואחת בתשובה

אנא תייגו נוספת בחדווה

ואם חלילה וחס מישהי התפספסה

אני מראש כורעת לבקש סליחה 🙏🙏

 

יאלה עלמות נצא לדרך

אני רוצה פה שרשור מפלצת!!!

 

 

@באתי מפעם 

@,שגרה ברוכה 

@❤️ 

@דיאט ספרייט 

@לפניו ברננה! 

@אהבה. 

@אבןישראל 

@אחת פשוטה 

@פצלשהריון 

@הבוקר יעלה 

@אנונימית בהריון 

@מתיכון ועד מעון 

@תוהה לעצמי 

@חושבת בקופסא 

@רוני_רון 

@ואני שר 

@רקאני 

@ממתקית 

@יעל מהדרום 

@בארץ אהבתי 

@מכחול 

@ממצולות 

@שוקולד פרה. 

@אמאשוני 

@לומדת כעת 

@Seven 

@חשבתי שאני חזקה 

@שושנושי 

@Doughnut 

@אשת מקצוע 

@פרח חדש 

@לפניו ברננה! 

@אמהלה 

@דרקונית ירוקה 

@מקקה 

@נפש חיה. 

@אוהבת את השבת 

@צלולה 

@הבוקר יעלה 

@נחלת 

@איזמרגד1 

@ילדה של אבא 

@יהלומה.. 

@nik 

@דיאן ד. 

@לאחדשה 

@קופצת רגע 

@שירה_11 

@ראשונית 

@חגהבגה 

@המקורית 

@מחי 

@יערת דבש 

@אמא טובה---דיה! 

@עוד מעט פסח 

@עכבר בלוטוס 

@שמש בשמיים 

@א.ק.צ 

 

 

הרבנית, איזה רעיון מודרני🤣יעל מהדרום
ציפייה למשיחהריון ולידה

אתן יכולות לעזור לי לחכות לו?

כולם מחכים מצפים ומייחלים לבואו

ואני? לא יודעת למה אבל אני ממש פוחדת, המחשבה על משיח שיבוא מכניסה אותי להתקף חרדה ואני לא מגזימה


למה כולם מחכים ואני לא? למה המילה גאולה מלחיצה אותי???


אני יותר מאשמח אם תוכלו להאיר את עניי

אני גם רוצה לחכות לו מתוך הבנה אמיתית ולא מתוך ייסורים 💔

כבר עברנו דברים קשים בדרך לשםאורי8

השואה...  עכשיו אנחנו בעליה . רואים את קרנו של עם ישראל עולה. ומכל מה שלמדתי גאולה זה מעין עולם הבא בעולם הזה ורק טוב אמיתי. אם כבר אפשר לפחד ממה שקורה עכשיו. כשתגיע הגאולה נהיה אחרי הצרות. דבר נןסף שלמגתי זה שהגאולה כל הזמן הולכת  ומתגלה  עוד ועוד לא בטוח שבוקר אחד פתאום בום גאולה ( אולי כן..) אלא זו מציאות טובה שהולכת ומתגלה וממש רואים את זה בעינים היום( אלא אם מתעקשים לא לראות תהליכים וניסים). עם ישראל מתקרב לאמונה ומסורת( אנשים חילונים שאני עובדת איתם סיפרו לי על ילדהם שרוצים לשמור כשרות/ שבת/ תפילין). נס פורים בלתי נתפס בשבת זכור ועוד... הקב"ה מביא לנו את הגאולה בתהליכים כדי שיהיו לנו כלים להכיל אותה . הקב"ה אוהב אותנו ורוצה בטובתנו  אולי הפחד נובע מחינוך שצייר את הקב"ה כמישהו שמחפש אותנו וכועס עלינו ואז גאולה זה מפחיד. אם מבינים שהקב"ה אוהב אותנו ורוצה שיהיה לנו טוב , רוצה את הלב שלנו איתו. גאולה זה אהבה , קירבה, שלום, הרמוניה. 

בא לי רגע להודותעוד מעט פסח

יש לי ילד בן שלוש, גמול, ורגע לפני הטרפת של פורים,

בא לי להגיד לקב''ה תודה על שני דברים קטנים, אולי מגוחכים, אבל עבורי הם משמעותיים מאוד-

1. שבזמן האזעקות הוא לא היה צריך אף פעם שירותים

2. שלא ברח לו, וגם לאחרים, בלילות (אנחנו ישנים במקלט ציבורי).


מי מצטרפת אליו ורוצה גם לכתוב על מתנות קטנות שהיא קיבלה בתוך הטרפת?

גם אני ציינתי לעצמיאמאשוני

שב"ה מתחילת האזעקות לא היו פספוסים.

הילדים ישנים בממד ביתי, וזה עדיין יכול להיות לא נעים 

מהממת!רוני 1234
התודות הקטנות האלה הן מתנה אדירה לחיים וכלי מדהים לפיתוח חוסן.

תודה שהצלחנו לחזור הביתה (תחת אש 😂) אחרי שהתארחנו בשבת באזור מרוחק.

תודה לה' על שכנים שזכינו להכיר במקלטתוהה לעצמי

שלא היינו מכירים בשום הזדמנות אחרת.. חיים בבניין שכל אחד לעצמו, והמפגש היחיד כמעט הוא במקלט, ולאט לאט עם האזעקות והלחץ הקשר וההיכרות הופכים למשמעותיים יותר

וואו כ''כ מבינה אותך!באתי מפעםאחרונה

יש לי בן שנה וחצי אהבת חיי, צמוד אליי, אבל מפונק ובכיין ממש.

תודה לה' הוא היה ממש בסדר כל פעם שהסתגרנו באזעקות... ממש פחדתי שהוא יבכה בלילה או שירצה לאכול משהו שאין לי פה וכו'. הוא היה סבבה!


ואלף פעמים תודה תודה תודה שיש לנו ממד בבית. כ''כ לא מובן מאליו! חיבוק גדול לכל מי שאין, חושבת עליכן כל אזעקה! 

יש כאן מי שצמה היום?קופצת רגע

אני צמה, אבל גרועה בצומות וכבר כואב לי הראש.

בא לי לאכול ולשתות...


יודעת שאין כאן ממש פואנטה, סורי. 

את מניקה? בהריון?ממתקית

אני אישית בהריונות והנקה (גם לפעוט בשלב מתקדם...) לא צמתי.
אבל אל תלמדי ממני, אני לא כזו צדיקה כנראה.

לא לא, אין לי שום תירוץקופצת רגע

סתם גרועה בצומות...

הרבה פעמים אפילו אם אני קצת לא מרגישה טוב אוכלת בצומות הקלים, אבל הפעם ניסיתי להתאמץ יותר מהרגיל


וואו כל הכבוד לך!!!! אלופה!!!!ממתקית

תעדכני כאן שהצלחת לצום הכל ואריע לך

תבדקי עם רברקאני

אולי אם את לא מרגישה טוב את יכולה לשבור

בהריון והנקהרקאני

יש הרבה רבנים שנותנים היתר גורף לא לצום (חוץ מט באב ויו"כ)

אני גם לא צמה בהריון והנקה ואני כן צדיקה 😉

חחחח צוחקת כאן...ממתקית

כן זכור לי שאין חיוב לצום בתקופות האלה, זה מה שכיף בהריון והנקה...חחחח
אני שנים רצופוץ לא צמתי, ועדיין...כי מניקה...
 

אני. לשעבר אבל. לא מזמן פתחתיהמקורית

דיברתי עם רב והתיר לי

אנידרקונית ירוקה

עם יונקת בת שנתיים, שביומיים האחרונים יונקת יותר מהרגיל כנראה בגלל הלחץ. היה לי חשוב להתאמץ בשביל הזכות לעם.

כרגע נחה על הספה בזמן שהם "מסדרים" את המטבח מהכנת אוזני המן

עוד שעתיים וחצי נגמר

אתן אוכלות לפני מקרא מגילה?אנונימית בהו"ל

כל שנה מסתבכת עם זה, אבל השנה במיוחד

לשתות בטוח אפשרדרקונית ירוקה
בגלל שאני הולכת לקריאה מאוחרת יותר (בעלי לראשונה ואני לשניה) אז אנחנו נוהגים שמותר לאכול כמות שאינה סעודה, בתנאי שממנים מישהו שיזכיר את קריאת המגילה (במקרה שלנו, זה שבעלי חזר מהתפילה)
יש בזה פסקים שוניםדרקונית ירוקה
תבררי מה המנהג שלכם
למה לא?ניק חדש2

בכלל לא ידעתי שאסור.

אני מעולפת במיטה

כדי שלא ישכחו לשמועדרקונית ירוקה
כמו שאסור לאכול לפני הבדלה
בחיים לא נתקלתי בזהניק חדש2

אני גמורה אין סיכוי שיוצאת ככה לקריאה

או קריאה או אוכל ושתיה🤦‍♀️

במיטה עכשיו

 

והבדלה זה גג 10 דק אחרי יציאת שבת

הקריאה פה לנשים היא בשמונה בערב.

 

ירושלמית?ים...

גם אני כירושלמית לא הכרתי את זה....

לאניק חדש2

אבל בעלי גם לא מכיר את זה והוא ממעלה אדומים😂

אז אולי קשור.

בכל מקרה לאכול עכשיו ארוחה אני לא מסוגלת

אבל חייבת קפה עוגיה משהו

במעלה אדומים חוגגים בי"ד, אז הוא לא נחשב ירושלמיבארץ אהבתי

לעניין זה...

לירושלים יש את הפריווילגיה שמוציאים את הצום לעוד יום של חופש להכנות לפורים בלי קריאת מגילה ובלי כלום, ואת המגילה ושאר מצוות החג מקיימים אחרי יום (חוץ ממתי שיש פורים משולש, שאז גם הירושלמים קוראים מגילה מיד אחרי הצום).

אז אין לי מושג למה הוא לא מכירניק חדש2אחרונה

בכל מקרה אני יושבת לאכול נורמלי רק עכשיו

נשנשתי קצת קפה עוגיות

אני ירושלמית במקורשומשומונית

השנה הראשונה שהייתי צריכה ללכת לקריאת מגילה אחרי הצום הייתה בשנה של פורים משולש.  הייתה לי נחיתה רכה.

אבל עד היום לא התרגלתי לזה (כבר הרבה שנים לא צמה בגלל הריון ולידה. לא יודעת מה יהיה כשאתחיל לצום).

מתנחמת רק בעובדה שאחרי םורים יש לנו יום לארגן את הכל בנחת. ולהינות עם ההורים בסעודה שלהם (יחד עם הפקקים של ירושלים...)

פעם ראשונההשם שלי

שאני צמה, אבל הולכת לקריאה לנשים.

אז אני אוכל לפני הקריאה.

לנשים מותרלפניו ברננה!
לא אכילה של קבעלפניו ברננה!
תנסי לבלוע כדור בלי מים, זה ממש הציל אותי פעם בצוםבאתי מפעם
אני צמהרק לרגע9

אני דווקא בסדר עם צומות, אבל כן יש חולשה ועייפות...

מרגישה שדווקא השנה הצום הזה חשוב יותר מהרגיל, בעז"ה שתעמוד לנו הזכות הזו ונזכה לישועה בקרוב

אני צמההשם שלי

עובר בסדר.

אני צמה קל בדרך כלל ב"הDoughnut
בינתיים די סביר, תקתקתי עבודה במטבח ועכשיו התיישבתי לנוח קצת.
מי מגוייסת? ומה שלומכן?אוהבת את השבת
ספרו לנו קצת.. שנוכל להשתתף/לחבק/להתפלל מרחוק...

חושבת עליכן💞💞💞

אניניגון של הלב

הוא היה מגוייס עוד קודם, אבל הוקפץ בשבת וחזר לצבא

 

וגם אין לי ממ"ד אז בנתיים אצל ההורים, לפחות עדיין אין ילדים... מתה מפחד מה יהיה אם זה יהיה סבב ארוך עד הלידה או אם יהיו עוד סבבים כאלה אחרי

 

ומרגיש שלכל שאר המגוייסות הרבה יותר קשה ממני אז אין זכות להתלונן או להחשיב את עצמי כמגוייסת

🧡🧡 תמיד יש לך זכותכורסא ירוקה

יש מספיק קושי לכולן 😉

מקווה שיחזור הביתה במהרה, שלם בגוף ובנפש

אמןניגון של הלב

תודה ❤

את מגוייסת!!!! בע"ה שישתחרר לפני הלידה!שיפור
איזה מלחיץ זה!פצלשהריון

קרה לי גם ..

בסוף ילדתי בשבת שהיה בבית.

בעה שיהיה לך בשמחה בקלות ובידיים מלאות! 

בטח שיש זכות להתלונן!!אוהבת את השבת

לכל שלב יש את האתגרים שלו..

ודווקא יש משהו הילדים שגם מאתגר כמובן אבל גם מעסיק ומנחם ומתוק..


ובע"ה הכל יעבור בניסים גדולים ובהרף עין!!


תמסימלא להתעסק בהלאה אלא רק בימים הקרובים.. גם ככה דברים משתנים ככ מהר..

חיבוקקקק!!

אניפצלשהריון

איזה חמודה!

מודים לה' על כל הניסים.

ב"ה שההורים קרובים.

אבל ממש קשוח הטיפול האינטנסיבי בילדים המחורפנים שלחוצים מאזעקות ורוצים את אבא.

הרגשתי שאין לי זמן לנשום, לאכול ולכלום. ועד שהצלחתי ללכת לשירותים אז התרעה.

אבל בה אנחנו בסדר. ומשתדלים לשמוח.

הילדים עשו מסיבת פורים במקלט וממש שמחו. 

ח יבוק!!! קשוח!!! בהצלחה רבה!!!שיפור
יואו אלופה את!!!אוהבת את השבת

באמת אינטנסיבי ככ...

וככ הרבה ניסים!! הודו לה' כי טוב!!


זה הזמן לשלוף את כל התותחים הכבדים-

סרטים (אם את או מישהי אחרת רוצה יש לנו מנוי בנטפליקס לשימוש הציבור)

קורנפלור

חדפ

פסטרמה

וכו וכו..


שולחת כוחות וחיבוק!!!

אניערגלית

חודש אחרי לידה

נסעתי לחמותי עם ארבעה קטנטנים שמפחדים מטזעקה ומתגעגעים לאבא, אז בינתיים הגיבורה האמיתית זו חמותי שעל זה ממש

מזל טוב!כורסא ירוקה
וכל הכבוד ותודה רבה לך, לחמותך ולבעלך. כל אחד בגזרתו..
קשוח!!! גם את גיבורה ממש!!! בהצלחה!שיפור
יואוווו חודש אחרי... קשוחחחח!!!אוהבת את השבת

תנוחי כמה שיותר

ואיזה יופי שחמותך על זה!!!

זה ממש הזמן שלך לנוח המון המון כמה שאת יכולה💓💓💓

גיבורה גם את!עוד מעט פסח

שאחראית על הנפש של ארבעה קטנטנים + הנפש שלך, שמתגעגעת...

חיבוק ענק ותודה על מה שאת עושה בשביל כל עם ישראל!

גםאני. מאתגר, אבל שורדים ב"ה ומתפלליםאמהלה
בהצלחה!!שיפור
תודה לכולכן!!! חיבוק על המאתגר!!!אוהבת את השבת
מתפללים איתכם על כולם..

שולחת כוחות וחיבוקקקק💞💞💞💞💞

אניואילו פינו

הוא הוקפץ בשבת בבוקר

חודש אחרי לידה עם עוד 3 מתוקים חוץ מהקטנה

קרים בקראוון והממד בחוץ במרחק שמספיק בדקה וחצי אבל לבד עם כולם זה קשוח, במיוחד בלילה כשקר וחשוך

כואב לי כל הגוף. גם מלהעסיק את הילדים, לרוץ לממד וכו וגם מהמתח והדריכות..

וואי חיבוק!!! קשוח ממש!!! בהצלחה!שיפור
יואוווווווו טירוף ממש!!! יקרה!!!!אוהבת את השבת

ממש ממש מאתגרררר


יש לך מנשא לקטנה?

ועזרה בבקרים שתוכלי לנוח?

באלי להזמין אותך לכאן, למרות שזה מקלט שכונתי רק כדי שנוכל לעזור לך בבקרים להתאושש.. איזה קשוחחח


חיבוק ענקי ענקי ובע"ה שיהיה המון כוחות והמון עזרה גם🫂🫂🫂

וואו ממש קשוח!אמאשוני

אולי יש מישהי רווקה שתוכל להיות איתך בשעות הערב והלילה?

נניח אם היא באה ב18:00 ויוצאת ב8:00 זה ממש יכול להציל מצב ולא חונק אותה מהבחינה שבשעות היום היא עושה מה שבא לה..

אנחנו גם...נויה12345

וגרים בקומה שלישית בלי ממד, יורדת למקלט עם תינוק וילד לבד..

סיוט של ממש...

מתפללת שזה יגמר מהר!!! ובע''ה שנצליח להתמודד עם זה כולנו!!

יואו ממש קשוח!!!אוהבת את השבת

חיבוק גדולללל!!!!


שואלת גם אותך- יש לך מנשא לקטנטן? זה מאוד עוזר...

וגם- השנקל שלי זה- תנסי לנוח כמה שיותר במהלך היום גם אם זה לשים מסך לילדון כדי לשמור על הכוחות..

חיבוק ושיהיה הרבה כוח בע"ה!!

תודה רבהנויה12345

האמת שהוא לא התחבר למנשא כשניסיתי כשנולד אנסה שוב אולי אופתע

תודה 

יואו, כמה זה קשוח!!!עוד מעט פסחאחרונה

תודה רבה לך.

הניסים הגדולים שאנחנו זוכים להם- זה בזכות נשים צדקניות כמוך 🩷

אני(אהבת עולם)

ומתחרפנת ליולדת כאן, שלושה שבועות אחרי...

בדיוק הבוקר החלטתי להאמין שאני גיבורה ולשנן את זה כל הזמן, בינתיים זה מחזיק אותי למרות כל הבלגן שהולך פה ואצלי בלב.

אולי יעניין אותך