אני באמצע תשיעי (שבוע 38) והיינו שבת אצל ההורים שלי, ואמא שלי זרקה לי במוצ"ש שברור שאנחנו באים אחרי הלידה להיות אצלה, אז אמרתי לה שלא החלטנו ונזרום, אז היא לקחה את זה קשה מידי. כל הבנות שבישוב שלי שילדו לאחרונה הגיעו להורים שלהם, אז היא לקחה את זה קשה שאמרתי שלא החלטנו ונזרום ואמרה שנעשה מה שאנחנו רוצים. אבל באמת לא החלטנו, מה לעשות. אמרנו שנזרום אחרי הלידה, נראה איך היא תהיה, מה יהיו הכוחות והצרכים ולפי זה נחליט. ומחינת אמא שלי זה נכד ראשון אז ברור שבאים. (חוץ מעצם העובדה שכשהיא ילדה היא לא הייתה אצל אמא שלה בכלל אחרי הלידות והיא ילדה 8 ילדים. אה, חוץ מלידה אחת שהיא שמה אותנו אצל סבתא שלי ונשארה בבית לבד.).
ואי, זה מבאס אותי, כי יאללה, באמת לא החלטנו ולא ממקום רע אלא שנראה מה הצרכים והרצונות אחרי הלידה ולא לפני כשאני לא יודעת איך ומה יהיה. אז מה הסיפור? למה אני צריכה להחליט על דבר רק כי בנות אחרות עשו אותו? אוף. אמא שלי ראתה ששאר הבנות של הישוב שילדו הגיעו לישוב ולהורים שלהם אז ברור לה שאני גם צריכה לעשות את זה. ולא בא לי להגיד לה מעכשיו שאני באה ואז אחרי הלידה לבוא כי לא נעים. זה לא כיף.
זה הכל