זה תמיד קורה כשיש איש, מסתמנת הזדמנות ויש וויב של אני פה. אני מקשיב לך. אני רוצה לדעת איך את מרגישה.
מה שקורה הוא שאני קולטת שהי, לא. אני לא בסדר. אני בוכה. למה אני בוכה.
הו גאד. כאילו הכל טוב כל הזמן אז למה כשיש לי הזדמנות לדבר על משו אני בוכה. מה קורה לדמעות מה קורה איתן.
גדולה עלי תשוקת ה' ותורתו, גדול עלי כל עסק העולם הזה, הבא, צדיקים ועטרותיהם בראשיהם. גדול עלי עסק יצר הרע הענק השטני והמפותל שלא חושב להרפות ממני בוקר צהריים וערב. הו. והרי הדמעות ועיקרן חרדה.
אני רוצה להיות טובה.
החנות פתוחה
והחנווני מקיף
והפנקס פתוח
והיד כותבת
וכל הרוצה ללוות יבוא וילווה. ונפרעים מהאדם מדעתו
ושלא מדעתו
והדין דין אמת
והכל מתקן לסעודה.
ואיזה מין סעודה זאת, הכל רטוב ומקולקל עם ריח של
תסתמי.
אני רוצה אור גדול, אני רוצה בית מקדש, אני רוצה אוויר טהור וקודש קודשים וריאות שמתמלאות באהבה וידיעת ה'. כי הוא עשנו ולו אנחנו
הודו לו, כל זה.
אני רוצה להאמין שהבורא הוא אמא. הוא האמא שאין לי הוא האמת הגולמית הטהורה. נכון יש חנות פתוחה ויד רושמת אבל יש אמא שיודעת את הבן שלה ויודעת מה הוא מסוגל ומה לא. וכמה מגיע לו. וכמה הוא רוצה.
ואם אלוקים לקח לי את אמא הוא צריך להיות האמא שלי. פיפטי פיפטי.
אני רוצה לעמוד על חומות ירושלים וללחוש עשר פעמים- ללחוש עד שזה יזרח ממני- עד שזה יחקק לי בנשמה ובמוח ובלב-
כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא
ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ.
ועוד פעם ועוד פעם. ועמך כולם צדיקים, לכולם יש לב בוער לאהבתך, ואם אין להם לב בוער זה רק כי הוא על אש נמוכה כי הם כל כך נכוו כבר, שהם מכבים את עצמם כדי לא להרגיש.
הלב הטהור תמיד טהור. נצר להתפארות
אח, פרקי אבות כל שבוע זה רפואה.