(היא מדברת כל הזמן ממש בקול) אומרת בקול רם לחמותי: "היא דווקא ממש נראית טוב, אני לא מבינה למה אמרתם שפקעת מכוערת"
שמעתי מצויין, זה בדיוק היה המשפט. דוקר ומכאיב כמו סכין בלב. ועד היום הוא צובט בי. ושתבינו, אני ממש לא מכוערת. לא מלכת היופי, נכון, אבל גם לא מכוערת. הגוף שלי ממש יפה, גבוהה ורזה. הפנים אולי לא אסתי גינזבורג, גם לא מתקרבות להיות, אבל גם לא מכוערות. זה לא. גם לא אף חריג או עיניים חריגות או איבר אחר חריג, סתם פנים סתמיות. לא מהממות ולא מושלמות, אבל האם זו סיבה להגיד עלי ככה?
חמותי הסמיקה והעבירה נושא, ואני עשיתי את עצמי שלא שמעתי, ואח"כ "פיהקתי" כמה פעמים והלכתי "לישון" =לבכות בשקט אל תוך הכרית. לא שיתפתי את בעלי. בשביל מה, שהוא גם יחשוב ככה? בשביל מה, אולי הוא יגיד-בטח לא שמעת טוב, או לא הבנת טוב, או הכי גרוע-הם בטח לא התכוונו.. ובלה בלה בלה.
ואני נפגעתי ממש. ממש. עד היום זוכרת שזה היה כמו אגרוף. נפגעתי בעיקר מזה שהיא אמרה "אמרתם" - כאילו ישבו להם כמה נשים או אנשים מהמשפחה, או גם וגם, ופשוט דיברו על איך שאני נראית.. האם אני בראתי את הפנים שלי? אז נכון, הגיסות והגיסים שלי נראים טוב. גם חמותי וחמי. משפחה נאה. אבל בגלל שאני פחות אפשר לצחוק עלי כך מאחורי גבי? אף פעם לא צחקתי על מישהו מכוער, או מגמגם, ואפילו לא על שמן, שכביכול "עשה לעצמו" את השומן במו פיו. אז למה ככה? לא מזמן הייתה עוד עקיצה, הפעם מצד גיסתי, דיברנו על ילדים על הרצף האוטיסטי, והיא נתנה דוגמא לשכן שלה, ילד שאומר הכל בפרצוף, שהוא על הרצף, אז אמרה לי במילים הבאות- "אני חושבת שאת מכוערת. אני לא אגיד לך את זה בפרצוף, נכון? רק אחשוב. הוא - יגיד" כך היא אמרה לי. נכון שבתור דוגמא, אבל למה בחרה דווקא בדוגמא הזאת? מכל הדוגמאות בעולם, דווקא כך להיתבטא?
לא יודעת אפילו מה אני רוצה חוץ מלפרוק ולשחרר, מתארת לעצמי את התגובות שיהיו, בעיקר על גיסתי, שלא התכוונה וזה מה שיצא לה. ובכל זאת, זה עדיין כואב. מרגישה כמו ילדה קטנה, אבל מה לעשות שאני נזכרת בזה מדי פעם ונצבט לי הלב. ולא סיפרתי את זה לאף אחד בעולם..
חוזרת בינתיים לניק שלי, אבל קוראת הכל, ומבטיחה להגיב בהמשך.
תודה רבה.

)

