מכאן, משלכן.. פתחתי ניק חדש כדי לפרוק משהו ש(עדיין)כואב לי.פקעת
אני נשואה כבר כמה שנים טובות. יחסי עם משפחתו של בעלי ידעו, כנראה כמו כולם, עליות ומורדות עם השנים. באחת השבתות לפני שלוש שנים, אולי קצת יותר, התארחנו אצל חמותי וחמי וגם סבתא של בעלי התארחה שם. אחרי הסעודה ישבנו בסלון חמותי, הסבתא ואני. לא זוכרת איפה בעלי היה, נראה לי שהלך להרדים את הילדים ונרדם בעצמו. פיטפטנו שלושתינו סתם ככה, על כל מיני נושאים. האוירה הייתה ממש נחמדה מאוד. באיזה שהוא שלב קמתי מהספה, לא זוכרת אפילו בשביל מה, אולי כדי לשתות, ואז שמעתי את הסבתא
(היא מדברת כל הזמן ממש בקול) אומרת בקול רם לחמותי: "היא דווקא ממש נראית טוב, אני לא מבינה למה אמרתם שפקעת מכוערת"
שמעתי מצויין, זה בדיוק היה המשפט. דוקר ומכאיב כמו סכין בלב. ועד היום הוא צובט בי. ושתבינו, אני ממש לא מכוערת. לא מלכת היופי, נכון, אבל גם לא מכוערת. הגוף שלי ממש יפה, גבוהה ורזה. הפנים אולי לא אסתי גינזבורג, גם לא מתקרבות להיות, אבל גם לא מכוערות. זה לא. גם לא אף חריג או עיניים חריגות או איבר אחר חריג, סתם פנים סתמיות. לא מהממות ולא מושלמות, אבל האם זו סיבה להגיד עלי ככה?
חמותי הסמיקה והעבירה נושא, ואני עשיתי את עצמי שלא שמעתי, ואח"כ "פיהקתי" כמה פעמים והלכתי "לישון" =לבכות בשקט אל תוך הכרית. לא שיתפתי את בעלי. בשביל מה, שהוא גם יחשוב ככה? בשביל מה, אולי הוא יגיד-בטח לא שמעת טוב, או לא הבנת טוב, או הכי גרוע-הם בטח לא התכוונו.. ובלה בלה בלה.
ואני נפגעתי ממש. ממש. עד היום זוכרת שזה היה כמו אגרוף. נפגעתי בעיקר מזה שהיא אמרה "אמרתם" - כאילו ישבו להם כמה נשים או אנשים מהמשפחה, או גם וגם, ופשוט דיברו על איך שאני נראית.. האם אני בראתי את הפנים שלי? אז נכון, הגיסות והגיסים שלי נראים טוב. גם חמותי וחמי. משפחה נאה. אבל בגלל שאני פחות אפשר לצחוק עלי כך מאחורי גבי? אף פעם לא צחקתי על מישהו מכוער, או מגמגם, ואפילו לא על שמן, שכביכול "עשה לעצמו" את השומן במו פיו. אז למה ככה? לא מזמן הייתה עוד עקיצה, הפעם מצד גיסתי, דיברנו על ילדים על הרצף האוטיסטי, והיא נתנה דוגמא לשכן שלה, ילד שאומר הכל בפרצוף, שהוא על הרצף, אז אמרה לי במילים הבאות- "אני חושבת שאת מכוערת. אני לא אגיד לך את זה בפרצוף, נכון? רק אחשוב. הוא - יגיד" כך היא אמרה לי. נכון שבתור דוגמא, אבל למה בחרה דווקא בדוגמא הזאת? מכל הדוגמאות בעולם, דווקא כך להיתבטא?
לא יודעת אפילו מה אני רוצה חוץ מלפרוק ולשחרר, מתארת לעצמי את התגובות שיהיו, בעיקר על גיסתי, שלא התכוונה וזה מה שיצא לה. ובכל זאת, זה עדיין כואב. מרגישה כמו ילדה קטנה, אבל מה לעשות שאני נזכרת בזה מדי פעם ונצבט לי הלב. ולא סיפרתי את זה לאף אחד בעולם..
חוזרת בינתיים לניק שלי, אבל קוראת הכל, ומבטיחה להגיב בהמשך.
תודה רבה.
יןאו אמאלהתוהה לי
איזה כואב ומעליב שזה. ממש ממש ממש.. חיבוק גדול על החוויה, תקבלי את הרגשות של הפגיעה, ובעיניי ממש ממש חשוב להוציא את זה החוצה. ברנה בראון, עןסית קלינית מפורסמת עם הרצאות טד מדהימות בשם העצמה שבפגיעות ועוד אחת שלא זןכרץ את שמה אןמרת: הבושה לא יכולה לחיות בחושך.
זה תפס אותי שחא שיתפת במה שקרה לך אף אחד. מאד חשוב לשתף.. או חברה קרובה או דמות טיפולית, או בעלך. לאוורר את המקום הזה, לקבל ולידציה לתחושות, להבין שאת לא אשמה במה שקרה לך ושאין לך במה להתבייש.
תודה❤️פקעת
יופי חיצוני זה עניין של טעם לעומת זאתאמאל'ה23
כיעור פנימי זו עובדה. גועל נפש של דיבור סתם ככה דיברה עלייך למה מי שאל אותה
מקווה שניצלת את הזמן לבקש ישועה0505050
הנעלבים ואינם עולבים.. את מדהימה.
בא לי לשלוח לך חיבוק כל כך חזק..

ולגבי התוכן- אני לגמרי מאמינה שבם המסכנים בסיפור.. אני לגמרי מאמינה שאין אנשים מכוערים. כשאתה מכיר בן אדם התכונות שלו מקרינות החוצה. אם הם נשארים ברובד החיצוני, ועוד בוחרים לראות אותו בעין רעה- רחמי עליהם. בטח בכללי יש שם בעיה עם עין טובה..

מאמינה לך לגמרי שאת נראית טוב. בעלך לא סתם התחתן איתך♥️ תודי לה' שהתפוח נפל רחוק מהעץ ובעלך בעל עיניים נקיות
אני חושבת שלא ניצלתי את הזמן, הייתי עסוקה בלבכות אתפקעת
נשמתי..
תודה רבה לך❤️
אאוץ', איזה מעליב...בארץ אהבתי
קודם כל, את מדהימה שלא אמרת לבעלך כלום!
זה ממש מעליב ופוגע! גם בטוח לא נכון, וגם פשוט כל כך לא מתאים לדבר ככה... עצוב שאנשים מגיעים לרמה כזו.

כשקורה שאני נפגעת ממישהו (לא היה לי ברמה כזו, אבל איפה שכן קרה לי) אני משתדלת לזכור שבסופו של דבר הטעות והחטא הם של הפוגע וזה כבר עניין שלו מול הקב"ה. אבל זה שאני הייתי צריכה לעבור את זה, זה גם מכוון מהקב"ה, הוא רצה שאני אעבור את הביזיון הזה, וכנראה שזה לטובתי.
כמו שהתומר דבורה כותב (כשהוא מסביר על הדרכים לקנות את מידת הענווה)-
"שֶׁיַּחְשֹׁב עַל עֲוֹנֹתָיו תָּמִיד וְיִרְצֶה בְּטָהֳרָה וְתוֹכַחַת וְיִסּוּרִים, וְיֹאמַר, מַה הֵם הַיִּסּוּרִין הַיּוֹתֵר טוֹבִים שֶׁבָּעוֹלָם שֶׁלֹּא יַטְרִידוּנִי מֵעֲבוֹדַת ה', אֵין חָבִיב בְּכֻלָּם מֵאֵלּוּ שֶׁיְּחָרְפוּהוּ וִיבַזֻּהוּ וִיגַדְּפֻהוּ, שֶׁהֲרֵי לֹא יִמְנְעוּ מִמֶּנּוּ כֹּחוֹ וְאֹנוֹ בָּחֳלָאִים, וְלֹא יִמְנְעוּ אֲכִילָתוֹ וּמַלְבּוּשׁוֹ, וְלֹא יִמְנְעוּ חַיָּיו וְחַיֵּי בָנָיו בְּמִיתָה. אִם כֵּן מַמָּשׁ יַחְפֹּץ בָּהֶם וְיֹאמַר מַה לִי לְהִתְעַנּוֹת לְהִסְתַּגֵּף בְּשַׂקִּים וּבְמַלְקִיּוֹת הַמַּחְלִשִׁים כֹּחִי מֵעֲבוֹדַת ה' וַאֲנִי לוֹקֵחַ אֹתָם בְּיָדִי, יוֹתֵר טוֹב אֶסְתַּגֵּף בְּבִזְיוֹן בְּנֵי אָדָם וְחֶרְפָּתָם לִי, וְלֹא יָסוּר כֹּחִי וְלֹא יֵחָלֵשׁ. וּבָזֶה כְּשֶׁיָּבֹאוּ הָעֶלְבּוֹנוֹת עָלָיו יִשְׂמַח בָּהֶם, וְאַדְרַבָּה יַחְפֹּץ בָּהֶם"

קל לכתוב, הרבה יותר קשה לחיות ככה. אבל לי זה עוזר לפחות להיזכר שאני שואפת לחיות ככה...
תודה רבה על התגובה שלך, ועל דברי החיזוקפקעת
מחמם את הלב❤️
אני עוד צריכה לחשוב מה להגיב, אבל רק רוצה משהו אחד לומר לךמק"ר
אולי המשפחה של בעלך נאה, יפה, אסתי גינזבורג ושות
אבל את-
אין לי מילים לתאר, את יהלום!
אמהלה לא שיתפת את בעלך!
אמהלה את עוד מצליחה לסנגר על גיסתך!
אמהלה את כזאת מהממת!
איזה אישיות, איזה מידות, תהיי מכוערת כמו הלילה בטוחה שכל הנ"ל ינצוץ כמו זהב החוצה.
חיבוק גדול
וואו כל מילה. לא ידעתי איך לומר את זהאני10
תודה שכתבת בשבילי! ממש כל מילהמיואשת******
והמשפחה של הבעל אולי יםה מבחוץ אבל לא נעים, לא כל כל מבפנים.
ולפותחת- איזה הוכחה שבעלך חושב שאת יפה ומהממת אם לא שאפילו בתוך משפחה מפגרת כזו הוא חושב שאת הכי יפה בעולם והתחתן איתך. חתיכת מחמאה! ❤️❤️

ועוד משהו, אני מכירה משפחה ששם כל מי שהצבע עור שלו כהה מדי (לטעמם המוזר) הוא מכוער למשל. גם אם זו תהיה איזו מלכת יופי הם לא יראו את זה. סתם דוגמא. לפעמים אנשים אפילו לא רואים את מי שמולם אלא התקבעו על משהו בגלל צבע עור או שיער מתולתל נגיד שיש שלא אוהבים, או שומה איפשהו, כל מיני שטויות או איזשהו משהו חיצוני אחר , שלא רואים את כל המכלול של היופי גם אם הוא דופק להם עם פטיש על הראש. יש אנשים מטומטמים

אני עדיין מתפעמת מזה שאת מדברת עם גיסתך. הלוואי עלי כאלו מידות טובות
תודה רבה לך❤️ התגובות וההשתתפות עוזרות לי ממש. תודה.פקעת
מצטרפת לכל מילה!!!חצילוש
תודה❤️פקעת
תודה רבה❤️ את מתוקה. והלילה לא מכוער.. הוא לילה🙂פקעת
אני אוהבת את השלווה שבו, וגם את החושך, זה לא בהכרח רע...
זה כי את רואה את הטוב בכל דבר מק"ר
נו נו..פקעת
את מדהימהרחלה2020
אין לי מושג מאיפה הכוחות לא לספר לבעל.
מרגיש לי שהם נורא עלובים שאשכרה דיברו יחד על נושא יופי של בת משפחה.
במקומך הייתי מרגישה כמה את חכמה ועמוקה ולא רדודה כמוהם, שמבחינתם היופי שלהם הוא הכל בחיים
ממש. רדידות ועולב מדרגה ראשונה. מסכניםחצילוש
באמת? זה משהו רע, בעצם, לדבר על יופי או כיעור של בת-פקעת
משפחה? זו לא רכילות זולה שנטחנת איפשהו בכל המשפחות? ורק במקרה הגיעה לאוזניי ובעצם כך הסתבכו העניינים? הרי אם הסבתא לא הייתה פולטת את זה, לא הייתי יודעת לעולם כנראה, הן לא טפשות להגיד לי את זה מעצמן. מנסה להבין..
ותודה רבה לך❤️
גם אם זה מקובל זה משהו רע..אני10
לדבר על היופי של כל אחד זה לא יפה. זה להתנשא על מישהו בגלל משהו כל כך לא מהותי ולרוב גם שלא תלוי בו.
לא יודעת על רוב המשפחות, אבל ממה שאני מכירה יש די מתאם בין המשפחות שמדברות על איך אנשים (קרובים וזרים כאחד) נראים ובין רכילות ולשוה"ר בכללי..

בכל מקרה את נשמעת אישה מיוחדת מאד ומדהימה, ולגמרי הם המסכנים שזה הדיבור אצלם והמבט על אנשים
תודה❤️פקעת
יש לי גיסהחדשה ישנה
שהיא לא מהממת, נגיד את זה ככה.
בחיים שלי לא חשבתי להגיד את זה לאחותי או לאמא שלי או לא יודעת למי, זה פשוט לא נושא לרכל עליו , זה רכילות ממש מגעילה ורדודה.
זה גם ממש לא מעניין אותי אם היא יפה או לא, היה לי חשוב שתהיה אישה טובה לאחי, שתכבד אותו ותתייחס אליו יפה. עניין היופי זה הוא בחר בעצמו, וזה הטעם שלו.

וכשסבתא (כמה חוסר טקט יש בסבתות, זה משהו), אומרת 'אמרתם שהיא...' נשמע שהיא מתכוונת לחמותך וחמיך שעמד לצידה ולא הביע דיעה, ולא נשמע שגם הגיסות הצטרפו לרכילות הזאת, לא באמת יודעת, אבל ככה זה נשמע לי.

בכל אופן, קראתי אותך וזה עשה לי אווצ' כזה כואב. ממש. חיבוק גדול, איך מילה אחת יכולה להיחרט בליבינו לנצח... זה מלמד אותי לשים לב לדיבורים שלי..
לא, זה לא חמי.. זה לא הסגנון שלו. זו חמותי והגיסות ואוליפקעת
גם איזו דודה אפילו. אני ממש ממש מרגישה ואולי יודעת.
כן גם אני חושבת כמוך. גם לי יש גיסה לא מהממת, אז מה? מה היא אשמה? ומה בדיוק עשו היפות שזכו ליופי הזה? לגמרי מתנה מהשם. אז מה יש להתגאות ולהשתחצן?
ותודה רבה לך❤️
ממש. כל מילה. לשמים עולים עם מעשים טוביםחצילוש
ומידות טובות. לא עם פרצוף של בר רפאלי. זה פותח דלתות רק בעולם הזה
🙂 רק- פרצוף של אסתי גינזבורג. היא דוגמא ליופי לטעמי, אופקעת
לינור אברג'יל, ממש לא בר רפאלי..
בדיוק. לשמיים עולים עם מצוות ומעשים טובים והגוף? - נרקב באדמה. כמה חשוב לזכור את זה במרדפי החיים..
ממש ככהחצילוש
אני לא בנאדם נעלה או משהורחלה2020
אבל לשבת עם אנשים ולרדת על אדם מסויים שהוא נראה מכוער? ועזבי שיופי זה עניין של טעם וריח. ומאיפה ההתנשאות על מישהו כי אתה מרגיש יפה ממנו
אולי לא ירדו, אולי רק ציינו את זה באגביות או לא. בכל מקרהפקעת
זה פוגע.. תודה ❤️
ממש לא בכל המשפחותבת 30
נראה לי...
בחיים לא חשבתי על זה בכלל, אם גיסותי יפות או לא. הן מי שהן וזהו.
קל וחומר שזה לא נושא לדיון משפחתי!
זאת רכילות זולה ומכוערת.

מה שכן, יכול להיות שבאמת זה לא היה איזה ענין מדובר, אלא שפעם אחת יצא לחמותך או לגיסה להגיד לסבתא איזה משהו, אולי הסבתא שאלה איך את נראית או משהו כזה, והסבתא זכרה את זה...
לא שזה לא פוגע...זה פוגע מאוד.
אבל אולי זה ישפר את הרגשתך- שזה איזה משפט אחד שנאמר פעם, וזהו. לא איזה נושא שדנים בו מאחורי הגב שלך.
מי אמר שלא דנו בזה שוב? דרך אגב אני יודעת בוודאות שחמותיפקעת
סיפרה את כל התקרית הנ"ל למי שהיה נוכח באותו דיבור עלי, לגיסות ולגיסים ואולי לדודה פשוט כי חמותי היא אחת שמספרת הכל ואי אפשר לסמוך עליה בשום דבר וגם דברים שמבקשים ממנה בפירוש לא לספר, היא מספרת, ולכולם, אז בטח ובטח שאת הפדיחה הזאת היא לא תפספס לספר.
וגם-וזה עוד משהו שמחזק את זה-לפחות פעמיים היא אמרה לי בשולחן שבת ליד הנוכחים-"סבתא אמרה שאת יפה"
טובבבבבבבבב

מה ניראה לך שאני מפגרת? שאתמול נולדתי? מבינה שזאת הדרך שלך "להתנצל", היא רק עושה גרוע יותר. עדיף שתיסתמי וזהו ( מדברת לחמותי כן? לא אלייך )

עד כדי כך?בת 30
תקשיבי זה הזוי...
כן. ממש.וכואב.תודה לך❤️פקעת
חמותך מלעונה רצינית😂חצילוש
שימי לב- כתבת שהגוף שלך ממש יפה, גבוהה ורזהאנו-נימית
זה המווווון ביופי!!!!!!! זה לפחות 50 %. שהגוף יפה והבגדים עומדים יפה אז המראה הכללי חתיכי ממש. יש הרבה שבשבילם הגוף הוא יותר מהפרצוף, ככה שדבר ראשון מבחינה אובייקטיבית את בטוח נראת טוב. בלי קשר זה דברים פוגעים, אבל ביופי יש כאלה לדוגמא שלא אוהבים שחומים- ויש שנים שהפנים הכי יפות בעולם שחומות- ואחת אמרה לי לא הבנתי מה יפה בהם. אז יש כאלה מקובעים לסגנון יופי, כנראה שגם המשפחה הזאת כזאת. זה לא אומר כלום לגבי האמת האובייקטיבית. בטוחה שאת מהממת מבפנים, אבל מבחינה אובייקטיבית את גם נראית מעולה חיצונית. נשים היו עושות המון להיות גבוהות ורזות.
עוד דבר- "היא דווקא ממש נראית טוב"אנו-נימית
אפילו הסבתא אומרת שאת ממש נראית טוב. אז באמת את ממש נראת טוב. אולי הם באמת מקובעים לסגנון יופי מסויים נגיד בלונדינית עיניים כחולות- והם לא מבינים שגוף ועוד סגנונות יופי יכולים להיות מראה ממש מרשים ויפה.
נכון.. וכמה מהגיסות שלי שמנמנות, רק חלקן רזות.. וגם חמותיפקעת
מלאה פלוס פלוס. אבל הפנים שלהן יפות. בעיני פנים יפות זה יותר שווה מגוף יפה, אולי בגלל זה לקחתי את זה כזה קשה. וגם לך תודה רבה❤️
🤍🤍🤍אנו-נימית
באמת פוגע, אבל תזכרי שנקודת המבט שלהן מאוד ספציפית ומצומצמת, תעריכי את עצמך חיצונית כי בהחלט יש לך על מה.
אל תספרי אותם. אז מה אם הם אמרו?כל היתר חולף
לא אגיד לך שלא התכוונו וכו', כי זה לא מה שאת רוצה לשמוע ומהסיפור שלך גם לא נשמע שזה נכון.
הכי חשוב זה מה שיש בינך לבין בעלך. הוא בחר בך וזהו.

את מדהימה שלא הגבת באותו רגע וגם על זה שלא סיפרת לבעלך, וואו! מאחלת לך שהקב"ה ישמע לכל תפילותייך בזכות זה.

אל תתייחסי בכלל, שיחשבו מה שבא להם. אם הם ממש ישבו ודיברו עלייך ככה מאחורי הגב אז באמת שזה הזוי.
אמן. תודה רבה. איזו מותק את❤️פקעת
וואו את מדהימה.ליאניי
כןאב, לא נעים ולא פשוט בכלל.
מורידה בפניך את הכובע שלא סיפרת לבעלך.
ומורידנ בפניך את הכובע שאת שומרת על יחסים טובים עם גיסתך אחרי מה שנאמר.

אנשים אנשים...
זה מדהים איך יוצא סוג של רוע מאנשים ברגעים של חוסר טאקט.

אני רוצה להתחיל מהסוף ברשותך,
מבלי לראות אותך פיזית אני יכולה להגיד שאת מהממת, יפייפיה וכובשת.
ואת יודעת למה? כי היופי הפנימי שלך מקרין מבחוץ פשוט כך.

ככ עצוב שאנשים מתעסקים בגועל במקום במהות של הבנאדם. אבל אי אפשר לשנות אותם..
הפגיעה שלך במקום ללא ספק, אבל תהיי בטןחה בעצמך במי שאת ובמראה שלך.
מי שמכוער במלוא מובן המילה זה הן- אחת אחת.

מציעה לך לשחרר את הפגיעה, טוב שפרקת פה בפורןם ונתת לזה את הבמה של זה
אך לשחרר ולהמשיך קדימה, לא לתת לזה להורד אותך מטה ולשמוח מבעל טהור שזכה בך.

בא לי ממש להביא לך חיבוק גדול
מקווה שקיבלת אותו 💗
ליאניי היקרה את צדיקה אמיתית ומתוקה אמיתית. תודה רבהפקעת
על המילים שמביאות מזור לליבי. תודה❤️
היופי הפנימי קובע. וממה שאת כותבת, ברוך ה יש לך ממנו הרבהנפש חיה.
מעבר ליופי החיצוני
(את יפה , בנים לא מתחתנים אם הם לא מזהים יופי)
🙂 אני מקווה.. בעלי צדיק ושומר עיניים, לא יודעת עד כמה היהפקעת
אכפת לו מיופי של בחורות, אבל התחתנתי ממש ממש צעירה.
20. לא יודעת עד כמה זה קשור, בכל מקרה לא הייתי הראשונה שלו וגם לא העשרים, אלא יותר..
תודה רבה לך❤️
אז הנעוד יותר מוכיח שהוא שמח ביופי שלך. זה חלק משמעותינפש חיה.
מהבחירה.
קשה לחיות ללא מציאת חן (גם) חיצונית.
גם בעלי ברוך ה אלף פעם שומר עיניים
והוא נהנה מהיופי של אשתו
❤️ ולך בכלל לך יש יופי פנימי עשיר ובטוחה שגם חיצוני🙂פקעת
זה לא ממני רק מ-ה'נפש חיה.
המעניין הוא
שאחרי החתונה, יצא לי לשמוע מבעלי שבזמן ההיכרות, לא הייתי כזה 'וואוו' בעיניו
ואחרי החתונה ה' סובב את לבו להבחין
ביופי החיצוני...



בעלך אוהב אותך
עם יופי חיצוני
ועם יופי פנימי


כל השאר לא באמת חשוב.
דווקא לגבי הגיסהמ.א.
סיכוי טוב שהיא לא רצתה להיות חסרת טאקט, ולכן חיפשה דוגמה ממש ממש מופרכת, שבטוח לא תפגע בך, ובחרה משהו שמבחינתה אין לו שום קשר אלייך.
מה שאומר שהיא חושבת שאת מהממת
ללמוד ממך לדון לכף זכות.. תודה ❤️פקעת
וואו אין לי מיליםמתחדשת11
כמה כוחות נפש יש לך ובך. את מהממת
כלכך כלכך כלכך מזדהה איתך. בתור אחת שהרגישה המון שנים הכבשה השחורה במשפחה של בעלי, אני לגמרי מבינה את התחושות שלך. קל לומר אבל בתכלס מה ששלהם שלהם
למה לך לסחוב תיקים לא לך? אין ספק שזה לא קל וליבי איתך לגמרי.
שולחת לך חיבוקקק גדול ממש ובטוחה שיש לך שכר משמיים על האופן שבו הגבת 💗
תודה❤️ ( דווקא לא יודעת עד כמה יש בי כוחות, אם כבר לפניפקעת
שעתיים הילדה התעוררה לינוק, נרדמה מזמן, ואני פה מתהפכת במיטה תוך כדי מחשבות, עייפה מאוד אבל לא מצליחה להירדם ועוד רבע שעה צריכה לקום. הרי זה היה מזמן, למה עדיין כ"כ מציק לי ומכאיב? אז כנראה שאין בי הרבה כוחות, לא התגברתי עדיין)
לדעתי יש בך הרבה הרבה כוחות. פשוט לא פקקת את הפגיעההכל בנחת
וזה הולך איתך עדיין..
את מדהימה ומהממת . ומדהים איך לא הגבת. 'הנעלבים ואינם עולבים' הם אנשים צדיקים.. אלופה שאת..💪💪💪
וחייבת לשתף אותך. ולא יודעת אם זה קשור. שאני גם הרגשתי הרבה שנים לא טוב במשפחה של בעלי. ופרשתי דברים בצורה מסויימת.
ואז הטלתי וטו. ופוצצתי את הסיפור ואמרתי להם הכל הכל.. והם היו בשוק. ואחרי הרבה שיחות אני יודעת, שהם בכלל לא התכוונו. ואני פירשתי את הסיטואציה. פשוט לא נכון.. והיום לאט לאט חוזר הקשר להיות טוב..
בכל מקרה, את אלופה❤️❤️ ובעלך זכה באשה מדהימה
תודה❤️ מה יש לי להגיב? להגיד הי זה לא נכון או לבכותפקעת
לידם ובכך להראות שזה נכון? לא חושבת שהתנהגתי באופן מיוחד, הפוך. התחמקתי וזהו..
ברור ומובן לגמרי💗מתחדשת11
זה כואב ומעליב אבל האופן בו התמודדת מפעים בעיניי
אין ספק שאת מיוחדת
וכנראה שאת יפה לא רק מבחוץ, אלא גם מבפנים
לא מסכימה עם החלק הראשון של המשפט האחרון,פקעת
מרגישה לא יפה מבחוץ. ותמיד כשאני שם התחושה הזאת מלווה אותי.
ועם השני-הלוואי. מקווה.
תודה❤️
הנה העצבים שלי נכנסים לפעולה.. אני אהיה בוטה ולא אסנן מילים:השם בשימוש כבר
שילכו לאלף עזאזל.
ככה בדיוק.
ואת- את הכי טובה! הם הרדודים. למה מה בדיוק הם עשו כדי להיות יפים, לא הבנתי? ומה שווה היופי החיצוני עם כזה כיעור פנימי??

יש משפטים ומעשים שלא שווים תגובה אפילו, זה אחד מהם.
חיבוק גדול לך❤️

(ובסוף סיננתי מילים, שתדעי)
הופהה ... הנה המרוקו יוצא ממנה 😂חדשה ישנה
מעניין במה בדיוק זהאמן וכן
מתבטא שהם נחשבים נאים?
כלומר,אם האמא שמנמנה וחלק מהגיסות מלאות,בעולם הרדוד והשטחי שבחוץ הן לא ממש נספרות,וסליחה על הישירות,אני פשוט רוצה להדגיש לך עד כמה חלשים הם וחסרי בטחון.
להיות גיבור וללעוג לאדם שלשיטתך הוא נחות ממך בהיבט כזה או אחר-מבחינתי שווה ערך לחוסר בטחון מטורף
אם הם יישבו עם אנשים שנחשבים יפים לפי כל הקריטריונים,האם אז גם ירשו לעצמם להתנהג בעודף בטחון ולזלזל? אמממ,לא נראה לי
חסרי בטחון כאלה כבר ראיתי בערימות,לא שווה שבכלל תטרחי להעסיק את עצמך במחשבה על זה
האלה שלא מלאות נאות גם בגופן וגם בפנים, ואלה שמלאותפקעת
נאות בפנים..
תודה על התגובה❤️
את גבוהה ורזה... באותה מידה את יכולהאנו-נימית
"להתנשא" עליהן , אם תהי רדודה כמותן.


בקיצור, זה הכל בראש, יש נטיה להעצים את החסרונות שלנו ולהפחית מחסרונם של האחרים. תראי את המעלות שלך ותעופי על עצמך בעינייך.
חוסר טאקט משווע!!!שוקולד פרה.אחרונה

ממש חוסר רגישות

חוסר הבנה ביחסי אנוש

חוסר עומק

וחוסר חוש ביקורת עצמי בסיסי.

 

מה שלך יש בשפע.

אלופה!!!

חגיגת יומהולדת לילדים (טריגר אובדן הריון)shiran30005

המתוקים שלי חוגגים תיכף חלאקה + גיל שנתיים. הבת יומיים לפני טו בשבט והבן חלאקה גיל 3 יומיים אחרי טו בשבט.

בעלי מאוד רוצה לשבת עם המשפחה המורחבת (אחים אחיות סבתות גדולות) ולחגוג להם יחד בטו בשבט. זה גם הזמן שכולם בבית בד"כ.

אבל אני לא מוכנה. רוצה לעשות משהו משפחתי מצומצם וזהו.

מה המניע שלי? בטו בשבט בדיוק לפני 16 שנים ילדתי את הבת הבכורה בלידה שקטה. ממש בליל טו בשבט. הקטנים נולדו בתאריך סימבולי צמוד ממש לטו בשבט ולא עשינו כלום.

הימים האלה בשבילי זה סוג של אבל ואובדן- ובמקביל כמובן צמיחה והודיה על הקטנים שנולדו.

בקיצור לא מוכנה לעשות להם כלום עכשיו, מה לעשות שקשה לי, לא יכולה להשתחרר מהתאריך הזה ומניחה שזה ילווה אותי עד סוף חיי גם. אף אחד לא מבין אותי ונשארתי בודדה בקטע הזה כי כולם שמו את זה מאחור. כן חוגגת ימי הולדת שלהם אבל בקטנה. לא רוצה לחשוב כרגע על בר/בת מצווה כי יש עוד זמן.

בקיצור להענות לדרישה של בעלי או להקשיב לעצמי ולא לעשות כלום? הוא מגיע ממשפחה שכל דבר חוגגים ועושים עם האחים והאחיות לכן חשוב לו

נכנסתי לסוג של אי נעימות מול בעלי שלא מבין מה אני עדיין תקועה בעבר (ולכו תסבירו לו ...) ומצד שני הוא צודק מה הילדים אשמים, 

היי יקרה חיבוק גדולפרח חדש

3 כיוונים שחשבתי, לא יודעת אם מתאים

גם באמת לא מכירה את הסיטואציה אז אולי הרעיונות שלי לא טובים

1. אולי לחגוג אבל לא ממש בתאריך היום הולדת?

2. לחגוג ביום ולהזכיר במהלך המסיבה מול האורחים את מה שארע לפני 16 שנה ושהתינוקת הזאת שמורה לך בלב עד היום

3. אולי עצם זה שתחגגו את המסיבה יעזור לך להתמודד יותר טוב עם התאריך הזה?

אולי יהיה לך נוח לחגוג חודש אחרי?דיאט ספרייט
אני מכירה הרבה אנשים שחוגגים חלאקה מאוחר כי קשה להם לספר את הילד. 
אני חושבתoo

שזה בסדר להיות באבל גם אחרי שנים ארוכות

גם אותי מלוות תחושות (אחרות לא אובדן) שנים ארוכות ואני נותנת להם מקום


אם בעלך רוצה לחגוג בגדול

אולי שהוא יארגן את המסיבה

אולי השתתפות בה בלי הארגון תהיה יותר קלה

נראה לי שזה בסדר שלפעמים חוגגים אירוע בשביל הילדים/ הבעל ופחות בשביל עצמנו

כמובן שזה גם בסדר לא לחגוג אירוע

(אנחנו עושים יומולדת סימלית גם בגיל 3)


(לנו היתה בר מצווה לילד קצת אחרי ה7 באוקטובר

עשינו את האירוע בלי חשק בכלל

אבל לא ביטלנו בגלל הציפייה של הילד

בסוף היה אירוע טוב למרות שהגעתי אליו שאני פיזית לא מרגישה טוב בגלל חרדות

ושמחתי שלא ביטלנו אותו)

אני חושבת שמה שנכון זהבורות המים

א. נשמע שהרגש שלך לא מקבל מספיק מקום

הוא צריך שיראו אותו שיבינו ללב הכואב הזה שיחבקו אותו ..נמשע שאת מנסה להשתיק את הלב..כי ככה נדמה לך משצפים ממך


שנו כבר עבר זמן אז ,...


ונשמע לי שאולי הלב צריך שם מקום יותר להביע את מה משרגיש גם היום אחרי כל השנים

ושזה יתקבל באהבה ובחיבוק ..אולי ללכת אפילו חד פעמי לטיםול שיקשיבו למקום הזה זה לפעמים משחרר.. או לשבת עם חברה לבקש לשתף

או עם עצמך..לכתוב...לבכות את זה ..


ב. מעשית - בוודאי לחגוג להם צריך גם נפרדות מול הילדים - בלי קשר למה שאת מרגישה..

רק מה

לא חייב באותו היום שמאוד רגיש

לא חקרה כלום אם ץבחרו תאריך אחר קצת לפני או קצת אחרי


לגיל שנתיים אני אישית חוגגת בבית רק עם המשפחה המצומצמת ברמת המתנה קטנה ועוגה קנויה ובלון העיקר לרקוד לה ולשמח אותה בפשטות


וגיל 3 היתי עושה חלאקה

גם חלאקה אפשר פשוט יחסית

אבל כן חגיגי וכן עם הזבא וסבתא ומי שחשוב לכם


אבל הניתוק מאותו היום ובעיקר הלתת לעצמך מקום גם בלי קשר לזה אולי ישקיט קצת את הרגיושת הספציפית

יקרה❤️מתואמת

נשמע לי שכדאי לך כבר עכשיו לנסות לעבד את התחושות הקשות של האבל, עוד לפני שתגיעי לבר-בת מצווה, שהם אירועים בלתי נמנעים (וגם הילדים יהיו זקוקים להם).

לא יודעת אם כדאי שתעשי את זאת באירוע כזה, שיפיל אותך לתוך המים, אבל כן כדאי כבר עכשיו להתחיל בתהליך, ואולי כן להצליח לחגוג להם עכשיו ברמה זו או אחרת.

היית בטיפול סביב האובדן?


(משתפת מהמקום שלי, אף שזה שונה: הבת הבכורה שלי נולדה כמעט בדיוק שלוש שנים אחרי הולדת אחותי, שנפטרה בגיל חצי שנה. בעיניי וגם בעיני הוריי זו הייתה נחמה גדולה... אני חושבת שזה בזכות תהליך שחרור שעשינו מול התינוקת שנפטרה. היה לנו קל יותר, כי היא הייתה תינוקת מיוחדת, ובעצם הולדתה היה סוג של אבל. אבל עדיין...)


הרבה כוחות, יקרה❤️

כמה מחשבותמקרמה

קודם כל חיבוק גדול

אני לא מדברת מנסיון

ואני מטבעי שכלתנית יותר

אבל בכל מקרה אני מאמינה שאבל והתמודגות עם אובדן זה מאוד אינדיבידואלי

אז בסוף זה מה שנכון לך


1. אני לא חסידה גדולה של טקסים

וחלקה בסוף זה טקס... אין חובה שכזו


2. מעט מאוד תאריכים הם קדושים בעיני... וגם תאריך יומולדת הוא לא קודש, הוא הזדמנות (ואני אגיד בעדינות שגם אזכרות)


3. אני חושבת שחשוב להקשיב לעצמך, לרגשות שלך, למה שאת מסוגלת ולהיות רחומה וסלחנית כלפי עצמך, שיפוטיות היא רעה חולה גם כשהיא מופנת פנימה


4.(מקווה שאני אצליח להעבירהאת הנקודה הזאת)

אני מאמינה שהחיים חזקים יותר מהמוות

אם זה ביצר החיים על האבל או ששמחתם של אנשים החיים קודמת לזכרם של המתים

ולשם צריך לשאוף


יש פה את בעלך ואת ילדי היומולדת וצריך בזהירות למצוא את האיזון לתת מקום לרגשות שלך אבל במקביל גם לא לדחוק אותם הצידה

16 שנה זה תהליך ארוך

אבל יום יבוא ויהיו בתאריך הזה גם בר מצווה ובת ממווה ואני חוששת שמה שלא קאה ב16 שנה לא יקרה גם בעוד עשור


ובסוף בסוף בסוף

את כותבת בעצמך שאת לא מצליחה להשתחרר

ואולי כדאי לראות איך אפשר לעבור תהליך של אבל ולדעת לחיות לצד הכאב


הלוואי וירבו השמחות במעונכם

והבית יהיה מלא חיים ובשורות טובות

חיבוק ❤️רוני 1234
גם אני עברתי לידה שקטה לפני 11 שנה.


אני חושבת שיש פה עניין של בחירה אם לשחרר את האבל או לאחוז בו כל כך הרבה שנים. במיוחד שמעורבים פה ילדים ואולי הם משלמים או ישלמו בעתיד מחיר מסוים.


אפשר לתעל את הזיכרון והרגש לכיוונים אחרים, למשל להקים גמ"ח לזכרה או כל דבר אחר שאת מתחברת אליו. אולי ללכת לטיפול שיעזור לך


(ניסיתי לכתוב בעדינות, סליחה אם לא הצליח לי. אני מרשה לעצמי לכתוב רק כי עברתי את זה בעצמי)

יקרה, כותבת מאכפתיות מקווה שלא פוגעתמתיכון ועד מעון
עבר עריכה על ידי מתיכון ועד מעון בתאריך ל' בכסלו תשפ"ו 21:45

מבינה לגמרי את הכאב, עברתי גם אובדן הריון. אני חושבת שזו בהחלט חוויה שמלווה לאורך החיים אבל זה שמשהו מלווה לא אומר שהוא פוגע ברמה משתקת שלא מאפשרת שום דבר חגיגה באיזור התאריך. את כותבת שמרגישה נשארת לבד.

 קושי שפוגע בך ולא מתקדם 16 שנים מצריך רמה מסוימת של טיפול, של עיבוד ממליצה ממש לעשות את זה עבורך ולטובתך 

שירני חיבוק גדולשירה_11

ליבי איתך

דילמה בנושא כואב כל כך


אני הייתי שואלת מה את מרגישה?

אם תחגגי להם מזה אומר? שאת כבר לא עצובה? ששכחת את התינוקת שנולדה?


ולהתעקש להנכיח (בצדק..) את האבל של אותו יום מה ייתן לך להרגיש?


ומה עם הילדים? לא יחגגו ימי הולדת?


זה סתם שאלות שעלו לי

לא פשוט בכלל

❤️❤️❤️❤️

חיבוק גדולתהילה 3>

להקשיב לעצמך שהזמן הזה לא מתאים לך אם זה המצב.

ויחד עם זה אולי בתאריך קצת יותר מוקדם או מאוחר, כשאפשרי לך, לחגוג על הילדים הקיימים ב"ה.

ממה שאני מבינה- זה חריג התחושות שלי?shiran30005

זה לא אמור להיות ככה? שאני יבין באמת אם אני צריכה ללכת ולטפל. כי להבדיל ילד שנפטר כל החיים זה יום של אבל אז למה פה זה שונה? זאת הילדה שלי כל החיים, כל הזמן אני מתפללת אליה, סחבתי אותה 9 חודשים, ילדתי אותה ,מה שונה פה? אולי אני ה"מוזרה" בסיפור שלא מוכנה לשחרר

ולמה זה עדיין קשוח לי למרות שעברו ככ הרבה שנים? יש לי מלא חברות שילדו בזמן שלי וקשה לי מאוד לראות את הבנות שלהם, זה בעיה או שזה "נורמלי" ? 

ב''ה לא איבדתי ילדמתיכון ועד מעון

בחוויה שלי אובדן הריון הוא אחר, אבל בחוויה שלך זה כן דומה.

אני לא יודעת להגיד לך מה עושות משפחות שאיבדו ילד אבל אני חושבת שגם בזה יש שונות ולא כל משפחה נוהגת אותו דבר.

אני מתחברת לשאלות של @תהילה 3>, של מה יקרה אם לא תאחזי כ''כ חזק באובדן, מה המשמעות של זה עבורך?

אני לא חושבת שזו שאלה של נורמלי ולא נורמלי אלא של מאפשר תפקוד ולא מאפשר תפקוד, כרגע נשמע שהאבל לא מאפשר לך לתפקד וזה דבר שכדאי לטפל בו, לבחון אותו לגעת בכאב הזה באופן רגיש ולחשוב אותו, להחליט מה לוקחים הלאה ומה משאירים בעבר

גם אדם שנפטררק טוב!

יום הזיכרון לא חייב להיות יום של אבל.

בשביל זה יש לנו ביהדות הלכות אבלות מאונן, לשבעה, חודש, שנה, אזכרה שנתית. הדרגתיות באבל.

יש משפחות שהופכות את יום הזיכרון ליום אבל שאי אפשר לעשות בו כלום. ויש משפחות שבוחרות בחיים למרות הקושי שוודאי קיים, ועושות משהו לזכרו או לעילוי נשמתו של הנפטר.


כאן אפילו לא ממש היו חיים בעולם הזה. לא שהצער לא קיים. והגיוני שאחרי לידה שקטה יש קושי לקום ולהמשיך הלאה. אבל אם אחרי 16 שנה את עדיין באותו מקום משתק אז בהחלט ממליצה על טיפול.


אני עברתי אובדן של עובר (שהיה בשלב בו יכולתי לבחור בין לידה שקטה לבין גרידה ובחרתי גרידה). זה היה בשלב כשכבר הרגשתי תנועות. וגם הרגשתי כשהן פחתו... כך שזה ממש הרגשה שהיו חיים ונעלמו... התקופה שאחרי היתה קשה. לקח זמן לחזור לעצמי. לי אישית עזר כן לדבר על זה ולשתף אנשים שקרובים אלי ולספר את הסיפור והשתלשלות הדברים. אחרי זה ילדתי עוד 2 ילדים אחד צמוד לתאריך הגרידה ואחד צמוד לתל"מ של ההריון שנפל. ומרגישה שהתאריכים האלה הם דווקא סמליים ומשמחים אותי שיצאו ככה כי בזמן שלא זכיתי להביא חיים, היה תיקון וקיבלתי מתנה (וד"א הילדה שנולדה אחרי הגרידה שהיא ילדה מהממת! לא היתה נולדת ללא אותה הפלה. אז זו גם דרך להסתכל...)


ממליצה גם על הספר 'כחלום יעוף' של הרב אברהם סתיו.


לאבד בתתהילה 3>

כמעט, זה דבר שב"ה לא חויתי (חויתי אובדן קרוב אחר) אבל ממי שמכירה שחווה זה אובדן קשה ממש.

בכל מקרה אני לא חושבת שאת צריכה להשוות את עצמך לאחרים, אלא להיות קשובה לעצמך.

אם *לך* קשה שזה עדיין כל כך משפיע עלייך, אפשר לנסות לטפל בזה, אבל באופן כללי אובדן זה דבר קשה וכואב וזה טבעי.

את כותבתאמאשוניאחרונה

שאת היחידה שנשארה להחזיק את הזיכרון, השאר המשיכו הלאה.

אולי במובן מסויים חלק מחוסר היכולת לחגוג ימי הולדת,

נובע מתחושה שאם חוגגים= השארנו מאחור לגמרי את האובדן?

כי אם כך את מרגישה (אפילו אם זה רק במובן מסויים..)

אז מאוד מובן למה את מתקשה לשחרר ולחגוג.


אז אולי אפשר אחרת וכן להנכיח באירוע את האובדן? כלומר אפשר גם לשמוח בשמחת הילדים שנולדו ב"ה, וגם לזכור שיש להם אחות גדולה שאיננה.


ואני זוכרת שהלידה של הבת דווקא הכי טלטלה אותך, וזה היה רק לפני שנתיים,

אז הגיוני שעדיין הדיסוננס הזה קשה לך..


כיוון נוסף, אולי אפשר לתעל את האירועים לא לחגיגה רגילה, אלא לעשות משהו ערכי ומיוחד יותר שיעזור לך להכיל את המורכבות.

אולי נסיעה לקברי צדיקים לתפילה וטקס חלאקה או נסיעה לכותל.

סגולת נר שמיני של חנוכהמפה בשם אחר..

שבוע טוב וחודש טוב!

מחר בע"ה נדליק נר שמיני של חנוכה. מניחה שרובכן, כנראה, מכירות את סגולת הנר השמיני. שנה שעברה ניסיתי לראשונה את הסגולה (שאישית לא הכרתי לפני כן, ולכן חשוב לי לפרסם עבור אלה שכמוני פחות מכירות). אז אני חוזרת לפרסם את הנס וממליצה לכולן לנסות, כי מקסימום זה יתגשם..


חשוב לי לציין, שתוך כדי שכתבתי את הפתק, ידעתי שהקב"ה יודע מה נכון וטוב לי, גם כשאני לא רואה את זה, ולכן הכנתי את עצמי נפשית שלא בטוח שהבקשות שלי יתגשמו. מציינת את זה, כי ראיתי ברשת הרבה שהתאכזבו, אז בעיני כדאי להתכונן נפשית ולחזק אצלנו את האמונה שבורא עולם יודע מה נכון לנו גם כשקשה (כותבת ומנסה לחזק גם את עצמי בזה תוך כדי..) ולא לצפות שכל הבקשות יתגשמו, אלא לבקש כתפילה ומתוך אמונה שהקב"ה מנהיג את העולם.


השנה בנר ראשון התרגשתי מאוד לקרוא את הפתק שהטמנתי שנה שעברה וזה היה שווה רק בשביל הרגע הזה. קולטת מה קרה וכמה עברנו בשנה האחרונה, באופן ציבורי כעם ובאופן אישי.


ולגבי הבקשות, אני מרגישה שהקב"ה שמע את התפילות שלי ושראיתי ישועות, גם אם הדברים התגשמו לא בדיוק בצורה שדמיינתי.. קצת קשה לי להסביר למה אני מתכוונת, אבל שנה שעברה הייתה לנו התמודדות מאוד לא פשוטה והבקשות היו קשורות בין היתר להתמודדות הזו. אז אמנם ההתמודדות הזו עדיין קיימת והיא לא נעלמה ולא נפתרה, אבל הבנתי שהתקדמנו המון, ובקשות קטנות שקשורות אליה - התגשמו ב"ה!! ולמרות שיש לנו עוד דרך לעבור, התרחשו ומתרחשים ניסים לאורך כל הדרך. לי, באופן אישי, זה ממש חיזק את האמונה ואני מרגישה שהסגולה הזו גרמה לי לעצור ולראות את זה.


בקיצור, אני חזרתי כדי לפרסם את הנס ואת הסגולה ולהציע לכל אחת מכן לשבת מחר מול נרות החנוכה, להתפלל, לבקש, להטמין פתק בחנוכיה ובע"ה תחזרו שנה הבאה לפרסם את הנס שלכן ❤️

בכל מקרה, אין לכן מה להפסיד..

תודה רבה על התזכורת החשובהנגמרו לי השמות

וכמה מרגש לשמוע את פרסום הנס שלך ❤️

ב"ה שתזכי לעוד ועוד ניסים ונפלאות וישועות גדולות במתיקות שלמה 🙏

תודה על התזכורתדיאט ספרייט

אני אעשה גם בע"ה.

שתראי עוד ניסים 

תודה רבה שכתבת!בארץ אהבתי
כתבת מחזק, וממש משמח לשמוע איך הקב"ה היה איתכם, והרגשת את העזרה שלו בתוך ההתמודדות שלכם...


תוהה האם זה נכון לשתף את הילדים בזה. מתלבטת אם זה לא יגרום ליותר מידי אכזבה אם הדברים לא יתגשמו כמו שהם מבקשים.

לדעתי זה פחות שיך לילדיםנפש חיה.

ילדים מתקשים לפעמים להבין מציאות מורכבת

והםתק/סגולה/אמונה , בטח כשנניח לא הכל מתקיים

יכול להיות קשה להכלה.


זאת רק דעתי ואין לה שום ביסוס

צריך לזכור באמת שזה רק סגולה ותפילהאולי בקרוב

תמיד בתקופה הזאת הרשתות למינהם מלאות בבנות (בעיקר) שמספרות את איך שהבקשות שלהם התמלאו, והרבה פעמים זה קשור להריון ולידה.. בתור מטופלת פוריות, אני יכולה להגיד שהקבוצות של מטופלות בתקופה הזאת מלאות גם בסיפורים על בנות ששמו פתק אבל לא התגשם להם.. ואת כל ההאכזבה שלהם, והכאב לראות בלי סוף סיפורים על כאלו שכן התגשמו להם התפילות.. אז לשים לב כשמפרסמים שיש כאלה שזה רגיש להם, וכל שזה רק סגולה ולא מבטיח כלום.. גם לפעמים זה נותן הרגשה שכל מה שצריך זה לעשות את בסגולה הזאת וזהו, הכל מתגשם (ואז מחשבות שהיו לי בכל מקרה, מה, אולי בגלל שלא עשיתי את הסגולה אני לא נכנסת להריון?) אז גם כשמפרסמים חשוב לשים לב שזה לא פיתרון קסם או הבטחה להצלחה..

וכל מי שעושה את הסגולה, לחשוב על זה גם..

הסגולה האמיתית של "זאת חנוכה" היא תפילהאמהלהאחרונה
עבר עריכה על ידי אמהלה בתאריך א' בטבת תשפ"ו 2:04

עבר עריכה על ידי אמהלה בתאריך א' בטבת תשפ"ו 2:04

זהו יום מיוחד שמסוגל לתפילות וישועות גדולות.

כל אחד בדרכו שלו

קראתי מר' אלימלך בידרמן. כתוב בתהילים: (צ"ב, ז')

"איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת"

אומר ר' אלימלך שאדם שלא מבין את "זאת-חנוכה" הוא כסיל ובער....

והאריך על כך עוד הרבה

וסיים במילים "בזאת אני בוטח".

אינני יודעת את מקור הסגולה להטמין פתק בחנוכיה

גם אני מצאתי פתק שלא זכרתי שהטמנתי מלפני שנתיים

וב"ה אכן תפילתי התגשמה.

אבל צריך לזכור שהסגולות נועדו בשביל לעורר את הלבבות לתפילה

ולנצל את היום המיוחד זאת חנוכה לתפילה ולתחנונים במיוחד ל"בניי ומזוניי"

בשורות טובות

שיתקבלו כל התפילות לטובה

 

 

דלקת עיניםנועה לה
תינוק כמעט בן שנה עם היה לפני שבוע עם הפרשות בעינים הרופא אמר דלקת והתחלנו לתת טיפות כבר עברו ההפרשות ועכשיו שוב פעם ויותר הרבה.. איך אפשר לסיום עם זה? טיפים התקבלו בברכה!!
לנו היתה פעם דלקת שלא עברה עם טיפותהשם שלי

והרופאה נתנה טיפות מסוג אחר.

אולי גם אצלכם יעזרו טיפות אחרות.


ואם הוא מצונן, יכול להיות שזה חלק מהצינון, ולא דלקת.

גם אצלנו קרהאחת כמוני
אצלנו הרופאה היתה אומרתעדינה אבל בשטח

שדלקת עיניים עוברת לבד, באמת ראיתי את זה על הילדים שלי,  לי, שאני לא ילדה היתה דלקת עיניים שפשוט סבלתי ממנה, הביאו לי משחה בסוף

אם את רואה שמחמיר או לא עובר, תחזרי אל הרופא, אולי ייתן לך סינטומצין, זה עוזר ממש

חלב אם אם את מניקהרק טוב!
להשפריץ על העיניים. 
תחזרי לרופאהשקט הזה
אצל במקרה של הפרשות שחזרו חזרתי לרופא והוא נתן לי סינטומצין ועוד משהו לשים במקביל ואז באמת עבר.


וגפ הוא המליץ לכבס את המצעים והמשחקים אבל לא עשיתי את זה😅

בבית חולים לא נותנים כלום לדלקת עיניים כזומולהבולהאחרונה
צריכה את עזרתכן הדחופהההאנייי חדשה

אז לצערי אני צריכה לעבור גרידה מחר בבוקר, עובר שלא התפתח

שבוע 10

ופתאום עכשיו התחיל דימום חלש האם זה אומר שלא לגשת לעשות גרירה מחר?

זה יקרה טבעי?

אני ממש חוששת שיקרה טבעי מניסיון קודם שלי שהיה כואב ממש ואני רוצה להמינע מזה.

מה מצפה לי הלילה?

אני רק רוצה לדעת האם להתנהג כפי שביקשו ממני ועגיין לגשת לגרידה מחר או שכבר לא רלוונטי

פליז עזרה ממי שמבינה בזה


תודההה

היי חיבוק קודם כלפרח חדש

מה בעצם את מתלבטת

אם ללכת עכשיו למיון?


אני חושבת שבאמת אין כ"כ מה לעשות עכשיו חוץ מלחכות למחר בבוקר ולקוות שלא יצא לבד

ולעבור את הגרידה כמתוכנן.


אולי אם תקפידי ממש לשכב כל הזמן עד הגרידה זה יעכב  במידה מסויימת.


חיבוק גדול ושיעבור בקלות.

השאלה שלי בעצםאנייי חדשה

היא האם זה שהופיע דימום אוטומטית פוסל את הגרידה?

זאת אומרת אם מחר כשאגיע ואגיד שהתחיל דימום יסרבו לבצע גרידה?

אני לא חושבת שזה פוסלפרח חדש
תגידי שממש חשוב לך לעבור את הגרידה ולא לתת לצאת לבד
לא פוסל, פשוט כשתגיעי יבדקו אם יש שאריתחצי שני

כדי לא לעשות סתם גרידה אם כל התוכן יצא.

הרבה נשים מגיעות מדממות לגרידה

לא יסרבונירה22
אולי ישאלו אם את מעדיפה לחכות או לא
תודה לכולן❤️אנייי חדשהאחרונה
ירושלמיות! מה יש לעשות מחר בערב באזור ת.מרכזית? עםאביגיל ##

ילדים בני 10-14. פתוחים להצעות

יש באולינג באזור?

אזור תחנה מרכזית, אפשר גם לכיוון שוק מחנה יהודה

חדר בריחה יכול להתאים?בארץ אהבתי

אני לא מכירה יותר מידי, אבל זה נשמע כמו פעילות נחמדה לגילאים האלו.

מניחה שיש משהו באזור, לא ממש מכירה בעצמי..

היינו בחדר בריחה לא מזמן. מחפשת משהו אחראביגיל ##
תודה על הנסיון!


אשמח לעוד

אולי מוזיאון ישראל?שמעונה

לא הכי הכי קרוב...

ילדים נכנסים חינם

נכנסתי עכשיו לאתר, רואה שסגור בימי אאביגיל ##
גם בחנוכה? מוזיאון המדע בדרכ סגורשמעונהאחרונה
אבל לא יודעת אם מוזיאון ישראל...
אני יודעת שאני צריכה להגיד אלף פעם תודהאנונימית בהו"ל

ואני אומרת!

תודה לך ה' כי שום דבר לא מובן מאליו!!!!!


ועדיין מרגישה קנאה כלפיי נשים שעוברות את ההריון בנחתתת, בשקט, בלי לרוץ לבדיקות, יכולות לעשות פדיקור מניקור, טיפול פנים, לקנות דברים לעצמם בנחת ולא כמוני רק בפחדים של איך תהיה הלידה ואם הוא יתהפך או לא.


מקנאה בכאלה שיכולות לבחור בית רפואה לפי האוכל או לפי חדר פרטי או לא ואני מתחננת שיקבלו אותי אחרי קיסרי ויתנו לי צאנס


והכל עובר בלחץ של מילואים ולבד וריצות

גם אני רוצה נחת


תודה ה' על הכל

אני ממש מבינה אותך!! וברור שזה לא סותר את ההודיה!חוזרת בקרוב

ב‘ה בנושא הזה אני מושא קנאתך אבל ההריונות שלי קשים בטירוף! ואני הרבה מוצאת את עצמי מקנאה באילו שרצות ויפות ואוהבות להיות בהריון...

ועדיין מודה על רגע על ההיריון ומאוהבת בתוצאות שלו...!!

אם הבנתי אותך נכון, ההריון בסדר והפחד רק מהניתוח?עדינה אבל בשטח
אז אפשר להרגיע אותך שזה לא סוף העולם? זה עדיין הריון שקט ורגוע, שלא תדעי איזה דברים נשים עוברות בהריון, לא נעים ניתוח, אבל לא נורא, תנסי להנות מהדרך.. העיקר ידיים מלאות, בריא ושלם ❤️ חיבוק על הקושי,  הרגשות ועל המילואים !
רוצה להציעסתם שם 1

שמכירה נשים שילדו גם ככה

אשמח לעזור בזה אם תרצי כתבי לי בפרטי

מזדהה איתך ברוב הדברים ♥️מולהבולהאחרונה
התייעצתי פה לפני כשבועיים על כוויות שהתינוקת קיבלהמתואמת

ב"ה רוב השלפוחיות שנוצרו לה נעלמו מעצמן אט אט, אבל עכשיו באחת הידיים יש לה נפיחות במקום שהייתה שלפוחית וגם מוגלה כזו. (זו היד שהיא משתמשת בה להתקדמות בישיבה על הרצפה, אז הגיוני שנכנס שם משהו☹️)

מה צריך לעשות עם זה?

הנטייה שלי היא 'לפוצץ' את המוגלה במשהו מחוטא ואז לחבוש ולקוות שהיא לא תוריד את התחבושת, אבל אני לא יודעת אם אני צודקת...

(לכאורה זה לא מפריע לה, רק אם נוגעים בזה זה כואב לה)

הייתי מתייעצת עם רופאהמקורית

אולי צריך משחה אנטיביוטית וחבישה

ולא הייתי עושה שום דבר בבית כדי לפוצץ לה את המוגלה. זה יכול חלילה להזדהם

תלכי איתה דחוף לרופאאישהואימא

כנראה זה זיהום. טוב וחלילה שלא יתפשט.

(לבעלי היה זיהום ביד ואישפזו אותו כמה ימים כדי שיקבל אנטיביוטיקה דרך הוריד)

זה נשמע שהזדהם וצריך אנטיביוטיקה. ללכת לרופאבאתי מפעם
תלכי לרופא. בנתיים תמרחי לה משחה אנטביוטית שישאמהלה

בבית כמו מופירוסין. אם אין לך אופציה לראות רופא בקרוב תתיעצי עם רופא טלפונית ושיתן לך מרשם.

חשוב מאד לטפל בזיהום לפני שמחמיר ומתפשט חלילה.

ו-בשום אופן לא לפוצץ מוגלה!!! זה ממש עלול להחמיר את המצב במיוחד שהיא עם היד על הרצפה

תודה לכן!מתואמת

היינו איתה אצל הרופא לפני כשבוע וחצי כי חשבנו שאולי זה הזדהם, והוא אמר שלא אבל שליתר ביטחון נשים לה פולידין/יוד.

קנינו את זה באמת, אבל הרוקח אמר שזה רעיל במאכל, וקצת נלחצנו שהיא תכניס את היד לפה אחרי שנשים לה, אז בפועל שמנו לה פעם אחת בלבד...

יעזור אם נשים עכשיו?

לא נראה לי שנצליח היום להגיע לרופא...

כן. ותחבשוהמקורית
תודה! בסוף בעלי הלך איתה לטר"םמתואמת

נקווה שישתחררו משם מהר עם הוראות מה לעשות...

(יש לי נקיפות מצפון שלא אני הלכתי איתה, אבל רציתי לסיים לארגן לשבת...)

כל הכבוד שהלכתם עוד לפני שבת. וממש בלי נקיפותאמהלה

מצפון. עשית בדיוק מה שנכון לעשות במצב הזה.

בשורות טובות

תודה רבה!מתואמת
ב"ה השתחררו מטר"ם, עכשיו צריך לקנות תרופה...
אז נתנו אנטביוטיקה דרך הפה?אמהלה
כןמתואמת
אמרו לבעלי שאם היינו מגיעים מאוחר יותר אז יכול להיות שהיה צורך באנטיביוטיקה דרך הווריד... אז ב"ה שהלכנו, למרות יום שישי ושבת (בעלי רק חזר מהקניות, וכבר היה צריך לנסוע איתה ואז לנסוע לקנות את האנטיוביוטיקה והתחבושות, הוא חזר ממש רבע שעה לפני זמן הדלקת נרות...)
רפו"ש! מזל שהלכתם!יעל מהדרום
ב"ה!!! טוב שהקשבתם ללב שלכם! הוא תמיד צודק!!!אמהלהאחרונה

החלמה מהירה

אני גם מעדיפה שבעלי יילך כשאפשר... רפו"שיעל מהדרום
חוץ מלפוצץ כדאי כנראה משחה אנטיביוטית. כדאי לבדוקחילזון 123

מה מתאים לכוויות

 

טוב עורכת....

רואה שכבר לא רלוונטי.... תרגישו טוב

תודה!מתואמת
באמת טוב שלא פוצצנו את המוגלה, לפי מה שבעלי תיאר היה צריך יד מקצועית בשביל זה... שלא לדבר על לעמוד בצרחות שלה🙈
שאלה שעלתה לי במחשבות עם עצמי ועניין אותיכנה שנטעה

לשמוע דעתכן-

מה ההבדל, אם יש כזה לדעתכן,  בין חיי שותפות של חברים שגרים יחד לחיי זוגיות של איש ואישה?

את מתכוונת נשואים לעומת לא נשואים?oo
כןכנה שנטעה
שותפות של חברים שגרים יחד (נגיד דירת סטודנטים או סתם חברות ששוכרות יחד דירה) לבין זוג נשוי . בשניהם יש חלוקה נגיד של עבודות משק בית וכזה, אז מה עושה את ההבדל?
האמת שאני מופתעת לנוכח השאלההמקורית

גרת פעם עם חברה/ בדירת שותפים? אני מניחה שלא

ההבדל הוא משיכה, חיבור, מחויבות

כשזה בפן הזוגי זה לא דומה בדשום צורה לעניין זל שותפות חברית. הגבולות הם שונים. האינטימיות הרגשית היא אחרת.

אכןoo

יש הרבה משותף

כי נישואים זה גם שותפות

אבל בנישואים יש גם

ילדים משותפים

כלכלה משותפת

ומחויבות (לנישואים לילדים)

חלוקת משימות זה הדמיון היחיד אם בכללואני שר

באמת נשמע שאת לא מכירה את המציאות הזו

גם אם מדובר בחברים הכי טובים,

זאת לא אהבה ולא עומק רגשי כמו זוג נשוי (מניחה רגע בצד בני זוג שגרים יחד בלי להתחתן)

הרבה פעמים זה גם לא פסגת החברות, אלא שותפים.

וזה אומר בעיקר שזו תחנה זמנית.

וגם שלכל אחד יש עיסוקים משלו ועניינים שלו ושריטות שלו ויש פחות מוטיבציה להשקיע לטווח הארוך, להתחשב באחר (מעבר לנחמדות חברתית), לבוא לקראת....

 

מה את תעשי ותתאמצי בשביל בן משפחה לעומת חברה ממש טובה לעומת חברה סתם?

אותו דבר.

מה הדמיון בניהם?מתיכון ועד מעון

זה שונה ממש.

חיי זוגיות נועדו להיות חיים שלמים של בחירהה הדדית עם אהבה ומשיכה, מיניות וילדים.

שותפים חולקים אותה קורת גג ומקסימום חולקים בהוצאות ובתורנות שטיפה

אני אולי אדייק קצתכנה שנטעה

למען הסר ספק, אני לא מרגישה סתם בדירת שותפים עם בעלי, ויש בינינו אהבה ושותפות לחיים והכל..

אבל מה ביומיום גורם להרגיש את זה? אנחנו נגיד בדכ נפגשים איזה שעה שעתיים ביום, שנינו גמורים עייפים מהיום ומהטיפול בילד. אז במצב כזה לא כזה מרגישים משהו מיוחד באוויר, זה מאוד טכני - אתה עם הילד, אני מכינה אוכל, אתה לומד, אני מנקה... כמו דירת שותפים..

מה עושה את השגרה יותר זוגית?

נראה ליאנונימית בהו"ל

מאוד תלוי בכל זוג

כשבעלי מתעניין איך היה היום שלי, גם אם זה חמש דקות ואז ממשיכים עם הילדים - אני מרגישה אכפתיות

יש פעולות יומיומיות "פשוטות" שעושים תוך כדי, גורמות לך להרגיש אהוב.


ובאמת ממליצה גם מידי פעם לצאת כזוג ולהנות. אבל אלו פיקים

בעיניי מה שבעיקר מחזיק את זה זו השגרה, והפעולות בתוכה שמראות אכפתיות ואהבה


כןoo

השגרה יכולה לכלול הרבה זמנים של יותר שותפות מאשר רגשות של משיכה ואהבה


בעיניי זה מקסים שיש שותף לחיים זה נותן לי בטחון ושלווה


רגשות משיכה וריגוש שמורים לזמנים זוגיים

וגם לפעמים יש סתם ימים עם יותר רגשות כאלה

בלי לעשות משהו מיוחד

דווקא המחויבות לשותפות הזוהמקורית

זה מה שמחזיק את הקשר לדעתי

תחשבי שזוגות שנים רבות חיים בהעברת שרביט ושותפות מתוך מחויבות לבית הזה שהקימו, כדי לקיחם אותו. שזה מן הסתם רצון שניהם.


לפי מה שאת כותבת נשמע שאתם לא עושים הרבה דברים יחד. כמו לנקות או לבשל, אלא הכל בתורות כזה כמו סרט נע, יכול להיות שאם תתחילו לשתף פעולה גם בפעולות כאלה זה ירגיש לך אחרת

וגם, שבירות שגרה. מחוות אחד לשניה. שמעתי מפי רבנית אחת שאמרה שהרב דסלר כותב בספרו שאהבה זו נדיבות. אז מחוות של נדיבות אחד לשנייה, של מעבר למה שסוכם זה בהחלט מקרב

וגם, נשמע שאתם בלופ של שגרה שוחקת. תינוק, בעל סטודנט, נשמע עמוס. יש גם תקופות כאלה. זה מה שיפה בזוגיות ארוכת שנים. אחרי ובמהלך תקופות כאלה, למצוא את הקרבה מחדש ולהשתדרג. לשים את הביחד שלכם בראש סדרי עדיפויות. פתיחות, אינטימיות רגשית ופיזית.

אולי הרבנית אמרהדיאט ספרייט

או התכוונה לומר ששורש ותולדת האהבה היא הנתינה וכך אומר הרב דסלר ב"מכתב מאליהו".

הוא גם מספר על זוג עם ילד שהופרד בשואה והתאחד לאחר מכן. הילד נשאר רק עם אחד ההורים, לזכרוני עם האם. והיא זו זדאגה לכל מחסורו ולכל צרכיו לאורך כל הזמן הזה.

לאחר השואה, לכשהתאחדו ניכר היה שהאב אינו אוהב את בנו כשם שאימו אוהבת אותו וזאת לדעת הרב דסלר כיוון שלא עסק בנתינה כלפיו לאורך כל התקופה הזו. 

לא היא אמרה נדיבותהמקורית

האמירה על הנתינה ידועה ומפורסמת

היא אמרה שבמקום נוסף בספר כתוב על נדיבות

(האמת שיש לי אותו אבל לא עברתי על כולו כדי לאמת את דבריה)

בעלי חשב שאני איזו למדניתדיאט ספרייט
והוא קנה לי סדרה שלמה בשם מכתב מאליהו בת 4 כרכים, כשקראתי רק את הכרך הראשון (שם קראתי את מה שכתבתי) וזהו לא התקדמתי מעבר, אז אין לי מושג 🫣
גם לי יש אותההמקורית

אני ביקשתי מבעלי שיקנה לי 🤭

אבל צריך לאחוז ראש וההתקדמות איטית 

יואו איזו מלכה!דיאט ספרייט
המקורית
את בעצמך! 
המממ זמן זוגי בתוך השגרה זה חשובמרגול

כוס קפה בבוקר, או כוס תה אחרי שהילדים נרדמים

ללכת לישון ביחד זה משמעותי בעיניי (כלומר, להיכנס יחד למיטה. שלא יקרה שעד שאחד מגיע לחדר השני כבר נרדם), אפילו במובן של השיחה הקטנה על הא ועל דא.


ובנוסף, גם אם תסתכלי רק על ההיבט של שותפות בתפקידים. יש משהו בשותפות של נישואים שהיא הרבה יותר רחבה משותפות של חברות מאוד טובות.

נגיד חברות טובות יכולות להגיד - טוב, לא נעשה חצי חצי קלאסי, אני אהיה על כלים תמיד ואת תמיד על כביסה. נניח. ואז בסוף זה איכשהו יוצא שווה.


בנישואים זה רחב יותר. כי קודם כל אין לי עניין להשוות איתו. אנחנו לא צריכים לעשות את אותו הדבר.

וגם, נישואים זה קצת קיבוץ בהיבט הזה מבחינתי. כל אחד עושה לפי יכולתו ומקבל ע"פ צורכו.


נגיד, אם צד אחד בלימודים, וגם לא מרוויח כסף וגם בשגרה עמוסה בלימודים והרבה שעות מחוץ לבית.

אז ברור שהוא תורם פחות גם מבחינה כלכלית וגם מבחינת טיפול בילדים, וגם מבחינת עבודות הבית.

זה לא בהכרח צריך לצאת פה שוויוני.

אם הזוג, כזוג, החליט שהלימודים האלו חשובים (מכל סיבה), אז זה מה שעושים. ושני הצדדים מתגייסים למאמץ. 

לדעתי הכי חשובאהבה.

לנסות לפתור את הבעיה שאתם נפגשים שעה שעתיים כל יום

זה ממש מעט

אני נמצאת עם בעלי פחות מזה כל יום, וזה בסדר גמןר .אמא טובה---דיה!

זה לא בהכרח קצת.

אני מרגישה שקודם כל ביומיוםשלומית.

זה כל מיני דברים שהם טיפה "אקסטרא".

למשל: אם בעלי מבקש אוכל להגיש לו יפה, חם עם סכו"ם ולברך שישבע ויהנה, להכין כוס קפה, לקנות שוקולד קטן, לבוא מאחורה לעשות קצת מסאז', וכד. להכניס בתוך הדברים שממילא עושים עוד קצת טעם אווירה.

חוץ מזה: לצחוק, סתם להריץ קצת צחוקים ביומיום על כל מיני דברים.

ובנוסף, להקפיד על דייטים וזמנים שהם בהגדרה מוקדשים לזוגיות והם נותנים בוסט של אנרגיה לכל ההתנהלות היומיומית

בעיני התשובה היא אינטימיותתהילנה
עבר עריכה על ידי תהילנה בתאריך כ"ט בכסלו תשפ"ו 1:29

גופנית כמובן, אבל בעיקר רגשית.

מה שקורה בין בני זוג במערכת נישואין זה פתיחות וכנות, באופן שאין עם אף אחד אחר בעולם. היכולת להיות פגיע, כנה ולהביא את עצמך עד הסוף.

וזה דבר שלא קשור לכמות הזמן שמבלים ביחד או לסוג הפעילויות שעושים. כל השיח בזוגיות הוא שונה באופן מהותי משיח בין חברים. זה שיח נטול מסיכות, נטול אגו וריצוי.

כמובן שאם יש הסתרה של רגשות / תחושות / מחשבות וכל אחד מנסה לרצות את השני או מפחד להביא את עצמו אז האינטימיות נשחקת עד נעלמת. ושוב, בשונה מתגובות אחרות פה, לא חושבת שהזמן הוא הנקודה כי זה לא בהכרח הגורם שהכי משפיע על האינטימיות הרגשית.

אניoo

כנה עם הרבה אנשים שאני בקשר

והשיח שלי איתם הוא שיח נטול מסיכות נטול אגו וריצוי


זה לא חייב להיות רק בזוגיות

בעיניי זה נכון וטוב לכל קשר

לדעתי, זה מאוד שונהתהילנה

להיות בשיח כזה עם מחוייבות וברית נצחית. גם לי יש מערכות יחסים קרובות ומיטיביות, ועדיין, יש חלקים והיבטים ששמורים לזוגיות.

זה כמו להגיד- מה ההבדל בין להיות מורה ללהיות אמא. גם אם תהיה המורה הכי טובה בעולם אוהבת ואכפתית ומסורה, בסוף למחוייבות ולאהבה שיש לנו לילדים ולבן הזוג אין תחליף

חלקים והיבטיםoo

ברור שהם שונים בזוגיות

אבל

השיח לא חייב להיות שונה

אם רגילים לדבר בכנות בפתיחות ובזרימה

זה יכול להיות עם הרבה אנשים אותו דבר

אז מה ההבדל בעינייך?תהילנה
או שאין הבדל?
בשיח אין הבדלoo

לי לפחות

בקשר ההבדל

במגע ויחסים

במחויבות

בחלק שלו בחיים שלי

מעניין, אני חושבת יותרכנה שנטעה

כמו @תהילנה, השיח שלי עם בעלי הרבה יותר פתוח מאשר עם הסביבה שלי וגם עם החברים הקרובים ואפילו עם המשפחה וההורים. יש דברים שלא אגיד לאנשים סביבי ,לפעמים דווקא בשביל לשמור על המרחב שלנו לבד.

תודה על התגובות, העלה לי נק' למחשבה טובה 

אני חושבתשומשומ

שהתשובה בגוף השאלה ..

שותפות מול זוגיות.

לדעתי כל עוד אנחנו רק שותפים יש שלי, שלך

כשאנחנו זוג זה שלנו.


אני חייתי במשך חצי שנה עם חברה - שותפה, בילינו יחד מבחינת זמנים הרבה יותר מאשר בעלי ואני כיום.

גם עבדנו וגם גרנו יחד, כולל שבתות וחגים (הייתי איתה בשליחות בחו"ל). ועדיין זה לא מתקרב לחיים עם בן זוג. הדאגה, השותפות, ההתעניינות באמצע היום אחד בשניה.

גם מבחינת המשק בית, הכל שלנו ביחד אין תחום שלי ותחום שלך.. כמובן כל הנושא האינטימי..

בקיצור, יש יותר הבדל מאשר דימיון 

תודה לכן על התגובות! קראתי את כולןכנה שנטעה

כמה פעמים ועלו לי נק' למחשבה.

בינתיים עוד שאלה בהקשר -

מרגיש לכן שיש פער בין האווירה וה'זוגיות' שהאישה רוצה שתהיה ביומיום לבין מה שהאיש רוצה?

לדוגמא עלה פה כמה פעמים לגבי לשבת יחד על כוס תה/קפה או מחוות קטנות במהלך היום. מרגיש לי שלי זה חשוב הרבה יותר מלבעלי, לא בקטע רע, פשוט זה לא חסר לו. הוא לא צריך את ה'דייט' הזה בסוף יום כששנינו עייפים ואם אני מבקשת ישב איתי כמובן אבל לא ביוזמתו. כנ''ל מחוות קטנות במהלך היום. כמה אתן מצפות מהאיש שלכן שיעשה משהו כזה ואולי בכלל זה בסדר שזה בא רק מצד אחד..?

ברור שיהיה פעראיזמרגד1

אתם שני אנשים שונים שמביעים ומרגישים אהבה בדרכים שונות.

בעיני זה בסדר גמור שזה מגיע רק מצד אחד, ואם יש משהו שאת מרגישה צורך שיהיה מצידו פשוט לבקש...

יש איזו אשליה שכל הגברים עושים מחוות כל הזמןנעומית

תכלס

כל אחד עושה מחוות אחרות גדולות או קטנות יותר

אנחנו מצרפות במחשבה את המחוות של כולם ויוצרים גבר מושלם שלא קיים.

ולגבי מה ששאלת, ברור שיש פער.

באופן כללי בין גברים לנשים, ולכל זוג.

(אני ממש לא מצטטת את הפסוק הבא כאידאל, אלא כתיאור מסוים של המציאות: אל אישך תשוקתך והוא ימשול בך....)

כשאניאנונימית בהו"ל

כתבתי כאן על מחוות

זה קודם כל דברים טכניים, שאני למדתי לפרש כאהבה

וכשאני נתתי לזה את הפרשנות הזו ופרגנתי או שמחתי בזה, זה גם הלך והתגבר.

וגם, זה ממש עניין של אופי ושל איך אתה "מדבר אהבה"

וזה גם עניין לדעת באיזו שפה בן הזוג שלך רוצה לשמוע אהבה, אבל זה גם עניין ללמוד את השפה שבה בן / בת הזוג מדבר ולזהות את זה כמשהו שהוא מעבר לטכני.

2 דבריםשלומית.אחרונה

1. יש את כל העניין של "שפות האהבה" שצריך ללמוד אותן. וכשבעלי מחליף לי מצעים/ מתדלק לי את האוטו/ שוטף כלים אני "סופרת" את הדברים האלו כמחוות על אף שאני טיפוס יותר רומנטי.

2. עם השנים יותר לומדים ומתרגלים גם את השפה של הצד השני. אז למרות שעדיין אני יוזמת יותר מחוות אני רואה עם הזמן ( אנחנו נשואים 5 שנים) שהוא גם "לומד" דברים.

בעיניי צריך להחזיק את 2 הקצוות, מצד אחד לקבל ולאהוב את איך שהוא ולא לדרוש שינויים ומצד שני להאמין שאנשים הם דבר דינמי לומד ככה שבפרספקטיבה רואים שינויים והתקדמויות.

וכמובן לדבר על זה! על הצורך בקשר ביומיום, על איך היית רוצה שיהיה וגם לשמוע אותו. איך הוא מרגיש? מה עושה לו טוב? באיזו דרך הוא אוהב לתת ובאיזו לקבל? וכו' וכו'...

אולי יעניין אותך