מרגישה שחטאתי למטרה שבשבילה ירדתי לעולם. אבל באופן פרדוקסלי, דוקא הנפילה הקשה הזו הנגיעה בקרקע בכאב רב ועצום, היא זו שהעירה אותי מתרדמת החיים שהייתי שקועה בה, מהשאננות השמחה והפשוטה של החיים. דוקא הטעות הקשה הזו, ההתנהלות הטבעית שלי והתוצאה שלה היא זו שהעירה אותי לכאוב כל טעות שלי במציאות ורצון עז להשתלם ולהתקן עוד ועוד. ויכול להיות שאם לא הייתי טועה ככה, הייתי ממשיכה לישון, אולי לחיות מתוך שמחה, מתוך סליחה מובנת פנימה. עכשיו אני התעוררתי, וכבר כל דבר צריך להרכש על ידי באופן מובנה. השמחה, הסליחה הפנימית לעצמי, החמלה כלפי עצמי. המון המון חמלה כלפי עצמי. בסך הכל מה אני, כל דבר במציאות מרגיש לי חדש, מופתעת מתוצאות, לא מכירה ולא יודעת לראות את התוצאות, לא נמצאת בגדר חכם הרואה את הנולד, אז אני משתמשת בכלים שיש לי כדי לעשות את מה שאני יכולה, אני באמת משתדלת בכלים שיש לי לעשות את מה שאני יכולה להתמודד עם המצב. אולי כל הצער הזה זה לא בשביל להראות לי שאני אשמה ושלילית, אלא עודני קטנה במציאות, עוד לא שלמה, עוד לא נכונה, יש לי לאן להשתלם. אולי הכאב הזה הוא בשבילי שאלמד שאני חסרה וצריכה להיות יותר זהירה ולא בשביל שארגיש אשמה, כל יכולה שטעיתי ולא הייתי אמורה לטעות. אולי זו גאווה שלא יודעת את כוחותיה לחשוב שלא הייתי אמורה לטעות, שאני יודעת הכל, שאני שלמה ולא חסרה ולא אמורה לטעות. אני אמורה לטעות, אני חסרה, אני משתלמת, אני לומדת, אולי בשביל זה ירדתי לעולם כדי ללמוד לטעות, וללמוד שאני טועה וללמוד איך לעשות את זה אחרת, ללמוד איל לא לטעות. בבקשה ה' תאיר את פניך אלי ותכניס לי אור בנשמה שארגיש שאתה אוהב אותי אפילו שאני כל כך חסרה וטועה אנושות ובבקשה ה' תעזור לי שלא אטעה יותר ושלא אצטרך לכאוב כל כך ושאני אסלח לעצמי ואחמול על עצמי ותן לי סימן שסלחת לי ושאתה אוהב אותי ולא כועס עלי. ה' אני הולכת עם תחושות אשמה כל כך גדולות ועצומות על כתפיי ועל ליבי וכל טעות במציאות אני מרגישה את כובדה וגודלה ה' תרחם עלי תעזור לי בבקשה

אני מפחדת שה' לא איתי וזה הפחד העיקרי שלי ושורש הייסורים שלי שאני לא מאמינה שאני לא יודעת איך להאמין בה'