הגמרא במסכת שבת (לג ע''ב) מספרת את המעשה הידוע על רבי שמעון ובריחתו למערה. כזכור, העניין כולו התחיל מויכוח שהיה בין החכמים לגבי היחס הראוי לרומאים ומעשיהם: רבי יהודה שיבח את מעשיהם של הרומאים: "כמה נאים מעשיהן של אומה זו: תיקנו שווקים, תיקנו גשרים, תיקנו מרחצאות" ואילו רבי שמעון גינה אותם: "כל מה שתיקנו, לא תיקנו אלא לצורך עצמן" ומתוך כוונות פסולות.
הרב דוד כהן 'הנזיר' זצ''ל עומד על כך שלא רק בסיפור זה רבי שמעון שם את הדגש על הכוונה הפנימית אלא גם במחלוקות הלכתיות שבין רבי יהודה לרבי שמעון אפשר לראות אותו קו המחשבה: רבי יהודה מתייחס למעשה עצמו, ואילו רבי שמעון מתייחס לכוונה שמאחוריו. לדוגמה, נחלקו רבי יהודה ורבי שמעון בשאלה האם בשבת נאסר 'דבר שאינו מתכוון', כלומר האם מותר לאדם בשבת לעשות פעולה שייתכן שתגרום לפעולה האסורה בשבת, בעוד שהוא אינו מתכוון לכך? רבי יהודה סובר שאסור, ואילו רבי שמעון סובר שמאחר ואין כוונתו למאפיין האסור של הפעולה – הרי היא מותרת.
רבי שמעון, איש תורת הסוד והפנימיות, מלמד אותנו את המבט הפנימי על המציאות. לא להסתכל על דברים רק בצד החיצוני שלהם, כפי שהם נראים במבט ראשון, אלא על הפנימיות והמהות שלהם.✨
ומה זה אומר על החיים שלנו?
העולם שבחוץ - אנחנו חיים בתוך עולם שאם נסתכל עליו בהסתכלות חיצונית - היא יכולה להטעות אותנו. דברים שנראים נוצצים במבט ראשון - מבט פנימי שלנו, יכול לגלות את הריקנות שבהם; דברים שנראים אפורים ומשעממים במבט ראשון - מבט פנימי שלנו יכול לגלות כמה אור, טוב ואושר יכולים להיות גנוזים בהם.💫
אנחנו עצמנו - כשאנחנו מסתכלים על עצמנו, הרבה פעמים אנחנו מאוכזבים; מדברים שעשינו, או מהישגים שלא הצלחנו להגיע אליהם, וכן הלאה. אבל זה מבט חיצוני; לעומת זאת, אם נתבונן על עצמנו במבט פנימי - נראה את השאיפות, את הרצונות, את כל הדברים שעוד לא יצאו אל הפועל – אבל הם הכי מגדירים את מי שאנחנו באמת!
ל''ג שמח🔥 ושבת שלום!🌷
