התלבטתי אם לכתוב,
ראיתי שאני רושמת זה עוזר לי להשתחרר,
אז בעלי היה שם-וזה סיפור לפני עצמו בה איתנו , הבן של השכנה לא איתנו כבר,
אתמול הייתה הלוויה ולא הייתי מסוגלת נפשית ללכת, למרות שיכול להיות שציפו ממני לבוא,
פעם קודמת שהייתי בלוויה זה הסתיים בהפלה, הלב שלי חלש!
הלב שלי ככ כאוב, לא רוצה להאמין, מרגישה בחלום רע!
אנשים שאני מכירה, ילדים שראיתי בחדשות, אני לא מצליחה לתפקד,
אבא מה יהיה איזה אסון! לא מצליחה לראות את המחר,
ישנה כל לילה בסיוטים,
מחבקת את בעלי כדי להירדם, וזה הכי לא אני, אני בחורה סופר שכלית, אבל זה שבר אותי מכל הכיוונים.
תודה למי שהגיעה עד כאן,
הייתי חייבת לפרוק
