לא יכולה יותר.
ולא,זה לא בהכרח קשור לאסון ההזוי הזה.זה כבר תקופה ארוכה מידי שאני ככה..
אני לא מגלה עניין בשום דבר וגם אם כן,זה בדיוק לכמה דקות על גבול אולי של שעה.
אין לי כוח לעשות כלום,ברמת הכלום.
אפילו להכין ארוחת צהריים דורש מימני כמויות של כוח ואחרי שאני מכינה,אני מרגישה שעליתי על האוורסט..ישר אחר כך אני בורחת למיטה.
אני כבר לא שמחה מכלום.שום דבר.
כבר אין לי כוחות לטפל בעצמי,לא מאמינה לכלום ובכלום.
המצב הרוחני שלי פח.
אני כל היום בוכה בלי סיבה או שבעצם,בוכה מעומס סיבות ומחשבות.
לכולם אני עונה שאני בסדר.אבל אני לא.
אין לי אמון,מרגישה האדם הכי מכביד בעולם.
לא נהנת אפילו עם החברה הטובה שלי.
אני מרגישה נזקקת ואחת שכל הזמן צריכה עזרה.
אני מקנאה.זה מגעיל אבל אני מקנאה באנשים שסביבי שאז מה אם קשה להם.הם לפחות מנסים.
וכן,יגידו לי טיפול.לעזאזל אני יודעת.אין לי פשוט כבר כוחות ללכת.
כל דבר מרגיש לי כמו אבנים ענקיות.
) ולהוציא אותם מהכח לפועל, אז לוקח זמן וכח למצוא את הדרך הנכונה אבל אני בטוח שתצליחי.