הלוואי שתמיד נדע להפריד בין הוויכוחים והפוליטיקה לחיים שמעבר, לחיים שלנו כעם..

אנחנו מאוחדים מאוד, וכשיותר מדי טוב לנו יש אנשי שזה פתאום מתחיל להראות להם מיותר ולא אכפת להם לפלג את העם בשביל שהם יקבלו משהו.

שאלה שצריכה להישאל בזעקה ולהדהד בכל הארץ..

מצד אחד, אנחנו מעריכים כ"כ את האחדות הזו דווקא כי היא לעיתים רחוקות יותר, בזמני אסון וכד'.

מצד שני, אין ספק שחשוב כ"כ שהאחדות הזו תהיה נוכחת בעם גם בשגרה מבורכת, שלא נצטרך אסונות בשביל זה..

כל אדם פרטי מבין את החשיבות של האחדות הזו בשביל העם, וגם פועל למענה ומפטפט בחוץ עם שכנו המנוגד לו בדעות, אבל תכל'ס כציבורים שלמים - זה פשוט לא עובד. אנחנו ישראלים, אוהבים להתווכח, אוהבים מחלוקות, ואוהבים גם לתת ולעזור ולהתאחד. אז החלוקה היא שבשגרה אנחנו בוויכוחים ומחלוקות בין ציבורים, ובמקרים קשים אנחנו שמים הכל בצד, ונותנים כתף מכוסה בחולצה מכופתרת וציצית לכתף חשופה ומלאה קעקועים, ולהפך..

חוץ מזה, אחד הדברים שגורמים לזה הוא שבזמן אסון, למי אכפת מפוליטיקה? יש אסון, בואו תעזרו! ובזמן שגרתי, הרבה יותר קשה לתת מעצמך כשלא קרה שום דבר נורא ואתה עדיין תחת וויכוח עמוק עם מי שמולך..

צריך להכניס לראש של כולנו שאין שום בעיה להכניס לציבור הכללי את האנושיות של האדם הפרטי..

יצא קצת מבולגן, מקווה שתסתדרי

"זה לא מונע מאיתנו לריב ואפילו לשנוא אחד את השני.."

למה לשנוא על שיעות שונות? שמעת על המושג: "להתווכח בלי לריב?"

אם נסתכל ביום-יום מסביבנו, נראה שתמיד יש את האחדות והנתינה למישהו שונה ממני. בחור שבודק אוטובוסים למישהו לידו בתחנה, אישה שרודפת אחרי מישהו להחזיר לו את הארנק שנפל, בחורה שמנדבת טישו לילדה מצוננת ברחוב. אבל בזמני אסון זה פורץ בבת אחת ובגדול, עם כוונה יותר גדולה ומטרה יותר חשובה. למרות שתכל'ס, המטרה וחשיבות המעשים לא משתנים. להפך - להתאחד ולתת בשגרה זה דבר יותר קשה, וצריך יותר להעריך את זה. פשוט אנחנו שמים לב רק לדברים הגדולים, שנעשים למטרה אחת גדולה. אבל באמת, גם הדברים הקטנים למראה, מצטרפים למטרה אחת גדולה - לעשות את רצון אבינו שבשמיים ולקדש את שמו ברבים. גם אם לא עשיתי מעשה טוב כדי לקדש שם שמיים, זה מה שהמעשה הזה גורם. פשוט נחת רוח לקב"ה, גם בתוך הוויכוחים היומיומיים.

אז אתם אומרות בעצם שה' צריך להביא לנו צרות כדי שנתאחד??

מה זה אומר?

שהגזמנו?

לדעתי אין קשר. יש את השגרה, יש את האסונות, ובשניהם יש אחדות ונתינה בעם ישראל. פשוט באסונות ומקרים קשים קל לנו יותר לראות זאת. ייתכן שה' רוצה לנער אותנו ולפקוח את עינינו לחזור בתשובה בעניין האחדות והוא עושה זאת דרך אסונות, אבל זה לא אומר שבשגרה אנחנו לא יכולים להיות באותה רמת אחדות. להיפך, זה אומר שה' מראה לנו שאם נתאמץ - אנחנו יכולים. שזו המטרה שלנו כרגע. אבל באמת שאני לא רוצה להיכנס לדיני שמיים, ולמה ה' עושה ככה וכולי.

אפשר ללמוד ולהתקדם במידות גם בלי להבין למה קרה כל דבר.

חיזק אותי

לצערנו אנחנו יותר מידי חלמנים ולא מרוכזים לכולנו יש חיים ברוך ה' וכולנו עם הרבה בעיות בחיים האישים ואלה החיים בעיקרון רק כשנידלקת מנורה אדומה אתה נזכר להיזהר יותר...

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....