ידידיה באמת היה מתוק ממש, עם שמחה פנימית. הייתה לו ענווה בלתי מובנת - באמת לא ראו עליו שהוא מרגיש את עצמו. התבטלות גמורה.
יראת שמים. על הפנים שלו תמיד אפשר היה לראות כמה הוא ירא שמים, כמה הוא דבוק בקב"ה, בצורה הכי מלאה ושלמה. פתחיה אמר בהלוויה שהוא היה נשמה מתלמידי הבעשט שירדה אלינו. זה כל כך נכון.
אני חושב שזה היה בשישית שלי, הוא היה אז בשיעור ב, נפגשנו ביריד החסידות בבנייני האומה, בקופות. הוא קנה ביאורי הזוהר של האדמו"ר האמצעי. החלפנו כמה מילים על היחס בין חבד לרב קוק (אמרתי לו שלכאורה אין הבדל מלבד זה שהרב הוא 'בונה האומה'. הוא טען שהיא הנותנת, אלו שיטות שונות לגמרי). אז הבנתי כמה הוא גם עמקן כמו חסיד אמיתי (כי כמה נערים בשיעור ב קונים ביאורי הזוהר ובכלל ספרים של האדמו"ר האמצעי).
בשעות האחרונות אני חוזר אל הקול שלו, וכמה רכות יש בו, ועדינות. לחוש עוד התעניינות עם המבט התמים, השלם, המתוק. אוי, ידידיה. איך אפשר להשלים עם זה. שוב ושוב. הקול הזה. אני נמס שוב ושוב ושוב. מתיקות.
אור מופלא רום מעלה
קשה יהיה להסביר לאנשים מה העולם הפסיד, מה התורה הפסידה. תורה תורה חגרי שק. אדם שהיה שקוע במחשבות עליונות ורצה באמת לאשתאבא בגופא דמלכא, באופן כזה שאפשר היה לראות את זה עליו. השקיעוּת בתורה ובפנימיות בהבנה וברחבות ובאהבה, בחשק ובעמקות. "בכל מכמניה".
כש*** דיבר הוא סיפר עד כמה לא הבנת מה הקונפליקט שחברים מדברים עליו בין שאיפות של קדושה ועוהז. "מה, מה יותר כיף בעולם מקדושה". העוהז לא עניין אותך.
וכל זה מהכרות בסיסית. שיחות חטופות במפגשים מזדמנים, הערצה ואהבה מסותרת
באמת שום דבר מלבד תורה וקדושה, צדיקים ותפילה, לא היה לו בעולמו
קחו עמכם דברים ושובו אל ה'
יראת שמים. על הפנים שלו תמיד אפשר היה לראות כמה הוא ירא שמים, כמה הוא דבוק בקב"ה, בצורה הכי מלאה ושלמה. פתחיה אמר בהלוויה שהוא היה נשמה מתלמידי הבעשט שירדה אלינו. זה כל כך נכון.
אני חושב שזה היה בשישית שלי, הוא היה אז בשיעור ב, נפגשנו ביריד החסידות בבנייני האומה, בקופות. הוא קנה ביאורי הזוהר של האדמו"ר האמצעי. החלפנו כמה מילים על היחס בין חבד לרב קוק (אמרתי לו שלכאורה אין הבדל מלבד זה שהרב הוא 'בונה האומה'. הוא טען שהיא הנותנת, אלו שיטות שונות לגמרי). אז הבנתי כמה הוא גם עמקן כמו חסיד אמיתי (כי כמה נערים בשיעור ב קונים ביאורי הזוהר ובכלל ספרים של האדמו"ר האמצעי).
בשעות האחרונות אני חוזר אל הקול שלו, וכמה רכות יש בו, ועדינות. לחוש עוד התעניינות עם המבט התמים, השלם, המתוק. אוי, ידידיה. איך אפשר להשלים עם זה. שוב ושוב. הקול הזה. אני נמס שוב ושוב ושוב. מתיקות.
אור מופלא רום מעלה
קשה יהיה להסביר לאנשים מה העולם הפסיד, מה התורה הפסידה. תורה תורה חגרי שק. אדם שהיה שקוע במחשבות עליונות ורצה באמת לאשתאבא בגופא דמלכא, באופן כזה שאפשר היה לראות את זה עליו. השקיעוּת בתורה ובפנימיות בהבנה וברחבות ובאהבה, בחשק ובעמקות. "בכל מכמניה".
כש*** דיבר הוא סיפר עד כמה לא הבנת מה הקונפליקט שחברים מדברים עליו בין שאיפות של קדושה ועוהז. "מה, מה יותר כיף בעולם מקדושה". העוהז לא עניין אותך.
וכל זה מהכרות בסיסית. שיחות חטופות במפגשים מזדמנים, הערצה ואהבה מסותרת
באמת שום דבר מלבד תורה וקדושה, צדיקים ותפילה, לא היה לו בעולמו
קחו עמכם דברים ושובו אל ה'