הקטע הזה של אני אצא לעבוד אם צריך זה משהו כזה ערטילאי...

כשדיברנו על זה לאחרונה וממש דרשתי שייצא לעבוד הוא בהתחלה התנגד ואמר שאולי עדיף שנפרד בגלל חילוקי הדעות האלו. אחרי עשר דק הוא בא ואמר. "את יודעת מה,את צודקת.זכותך לדרוש את זה אני אחפש במה לעבוד שנה הבאה.." והלעבוד הזה זה עבודות כאלה מעפנות. של אבטחה או משהו בסגנון.. ומצד אחד אני חושבת לעצמי, מה את רוצה?ביקשת קיבלת!
מצד שני זה שוב החוסר בטחון, כמה אפשר להחזיק בעבודות כאלה? בטח הוא שיש לו נשמה גבוהה שמחוברת לעמקנות ולימוד...

וגם מתייסרת על זה שאני כאילו מחליטה בשבילו, זה לא בא ממנו. הוא מבחינתו- מסתדרים (כולל מקבלים כספים מאנשים שנותנים,הוא אף פעם לא מבקש כמובן. הם נותנים) וכמו זהוא עצמו אמר "אם יהיה לי מספיק כסף בדרך הזאת אני ממשיך לללמוד ולא ייצא לעבוד"

וואיי זה דורך לי על מקומות מאוד רגישים של בטחון ויציבות,וכן הוא יודע את זה ומאשים אותי שאני מתערבת לו בחיים. ומה אכפת לך מאיפה מגיע הכסף. זה ככ מגעיל אותי לחשוב שהאדם שאני חיה איתו חי ככה..

ז

קודם כל נשמע שבעלך באמת אוהב אותך והוא אבא טוב. כפי שגם ציינת הוא עוזר לך וחושב עלייך וכן באיזשהוא מקום מנסה לרצות אותך גם בנושא העבודה.

אני אשתף אותך שגם בעלי לומד תורה הרבה שנים ועובד קצת בישיבה וב"ה ממש טוב לו בלימוד.

אני מבינה את הצורך שלך בביטחון ויציבות זה משהו חשוב אך הייתי רוצה לשאול אותך כמה שאלות.

האם במצב הנוכחי אינך מרגישה ביטחון? תיארת כי לא חסר לכם כלום.

האם זה שהוא יעבוד בעבודה (עבודה מעפנה כדברייך) תספק אותך?

אני חושבת שאת צריכה לברר מה בדיוק מפריע לך..האם זה שאין לו כיוון מעשי? (אומר שהוא רוצה להיות רב- אז יש כיוון) או שמא הכיוון לא מתאים לך?

יכולה לומר לך שלצערי בדור שלנו יש עניין לפעמים להוכיח לחברה שלנו, משפחה, חברים שאנחנו מסודרים ועובדים בעבודות"נחשבות" ולא תמיד מעריכים מה זה לימוד תורה (כמו שאמרת שבשכל את יודעת שזה מקיים את העולם).

חלק מהבירור זה לבדוק עם עצמך מה מנחה אותך -האמת המשפחתית שלכם ומה טוב לכם או כל מיני תפיסות חיצוניות, לעיתים דמיוניות שמי שלומד תורה לא מסודר או לא רציני.

כפי שתיארת בעלך שקדן ומשקיע מאוד בלימוד תורה, יש לו תכונות נעלות והוא לא נשמע בחור עצלן. נשמע שהוא משקיע גם בלימוד וגם בבית ולעניות דעתי זה דורש הסתכלות של הערכה כלפיו וכלפיי המסירות שלו ללימוד התורה ולמשפחה.

תחשבי לרגע אם בעלך היה דורש ממך להפסיק לעשות משהו שאת מאוד אוהבת ומשקיעה בו ובמקרה הזה מקיים את העולם ומזכה אותך לא פחות..איך היית מרגישה?

יש אפשרות לבקש ולהסביר את הקושי שלך (אחרי שביררת עם עצמך מה השורש) ולנסות ביחד להתאים את הצרכים שלו ביחד עם הצרכים שלך ולמצוא דרך משותפת.

יכול להיות שימצא עבודה במשהו תורני וכן הלאה..העיקר מה הנקודת מוצא..הערכה? כבוד? מתן מקום לשני? או שמא שבעלי חייב לרצות אותי וייאלה שיתקדם בחיים ויהיה רציני כמו כל ה"שאר"? 

בע"ה שמתוך אהבה וכבוד תמצאו דרך משותפת .

בהצלחה!

כשאמצא קישור - אשלח.

אז

א- אפשר להיות אברך ולהתפרנס יפה ולחסוך.

ב- גם ובעיקר כשבן אדם אברך חשוב מאד התכנון הכלכלי קדימה (וזה לא אומר לא להמשיך ללמוד אלא לתכנן)

ג- גם במשפחות של לא אברכים כשאין מישהו שמראש היה בעניין הכלכלי לרוב המוחלט מי שלוקח על עצמו את השינוי לרוב זו האשה. עכשיו חזרתי ממפגש ראשון על כלכלה שהעברתי ביישוב והיו שם כמעט פי 2 נשים מאשר גברים. מה נעשה? אתן יותר רציניות....

ד- בשמחה מוכן לעזור לכם לעשות סדר לעזור לשניכם לראות את המציאות איך שהיא. יכול להיות שתגלי שאתם במצב טוב וזה ממש בסדר שזה ימשיך ככה. יכול להיות גם שהוא יבין את ההשלכות שהוא לא עובד/חוסך וימצא איזה עבודה מן הצד (ואני אפילו יכול ללמד אותו לכתוב סת''ם ולהרוויח מזה יפה) ואחרי שתראו אני גם יכול לעזור לכם לתכנן קדימה

בהצלחה וכל הכבוד. לא מובן מאליו בכלל!!!

לדעתי, את צריכה לעשות "סוויטש" חזק בראש..

את לא מעריכה את בעלך מספיק - על אף שלדעתך הוא אדם יקר, שקדן אמיתי בתורה, רציני ומשקיען, איש משפחה ואבא טוב - הכל כי הוא לא ב"ראש" שלך, שיש לומר שאינו בהכרח בגודל שלו...

"את" אוהבת להיות מתוכננת. על אף שאת מודה שהמצב הנוכחי בסדר גם כלכלית. מי התיר לך לדרוש מבעלך להיות כמותך? האם גם "הוא" דורש ממך להיות באותה רמת תחושה ממשית שלו את ערך התורה?..  (את אומרת שאת יודעת, אבל לא מרגישה.. כלומר, אם היית מרגישה את זה - היה בסדר, אבל אם לא - עליו לשלם את מחיר חוסר הרגשתך את זה..).

חשוב "לך" העוגן הכלכלי - אבל הגישה שלו היא, שאם תהיה בעיה - הוא כבר ימצא עבודה מתאימה. מדוע שתכפי עליו את גישתך, שאת עצמך אומרת, שיש שיאמרו שהיא "מתוכננת מידי"?..  (אגב, זה הבדל לא נדיר בין גברים לנשים)

"את" נגעלת/מתביישת שאנשים נותנים לו כסף, כי רוצים שילמד. הוא חושב אחרת. אפשר להבין את שניכם. אבל מי נתן לך את הזכות לכפות עליו את דעתך? מאיפה הרשות "להיגעל" כי סדרי העדיפויות שלך אחרת? אינך חושבת שזה מצריך קצת עבודה עצמית?

את רוצה "שיהיה בתכנון ובסדר שלך".... תקשיבי היטב לדברייך. "את" רוצה שהוא יהיה לפי מה שאת... מאיפה זה בא?..

את מרגישה "מבוגר אחראי", כי את עם חשבון הבנק. אולי הוא המבוגר האחראי שמבין את סדרי העדיפויות?.. הרי זה ענין של גישה - תבחרי לשנות את ה"ראש". לא להסתכל על עצמך כגדולה יותר, כי את מתעסקת עם הדברים (החשובים) הקטנים יותר.

"את" רוצה להרגיש שהוא "גבר". מה זה בעינייך "גבר"?.. "מפתח את עצמו מקצועית". אז בגלל שזה מה שיש בדמיון שלך, את רוצה שיהיה כמו בובה כזאת... שאפשר להלביש לפי הבגדים שמוצאים חן בעיני הילדה... מה פתאום? אולי "גבר" זה דווקא מישהו ששוקד התורה כמותו? למה הוא אמור להיות משועבד למה שבדמיונך?

הרי את עצמך אומרת שזה לא שכעת חסר כסף ואת רוצה שיקח עליו גם עול פרנסה. אלא שאת רוצה שזה יהיה כמו שבדמיון שלך מצטייר שירגיש לך נעים שהוא יהיה..

את גם מודה שעקרונית, לפי התיאוריה שגם את מאמינה בה, הוא צודק. אבל את "לא מרגישה" את מה שאת מאמינה - ולכן יש לך טענות שאינו מתכופף לגובה שאת יכולה "להרגיש"...

אז... סליחה שכתבתי קצת תקיף. זה כמובן לא כדי לפגוע בך, אלא כי אני חושב ש"חנופה" בייעוץ לדבר כזה, רק תזיק.

לדעתי, את צריכה לשבת עם עצמך - ולעשות סיבוב בראש:

קודם כל, להתבונן היטב בסגולות האישיות הנפלאות שציינת לגביו, שהן לאין ערוך חשובות יותר מדברים אחרים: איש טוב,  דואג שיהיה לך טוב (לא נוקם על הזלזול..). עוזר בבית, הילדים מאד קשורים אליו.. אידיאליסט, רציני ושקדן, לוקח אחריות עקרונית גם על הפרנסה, באופן שנרא הלו מתאים באיזון עם ערכים אחרים.

תתבונני בזה היטב. תאהבי את זה. תנשמי עמוק - תאמרי לעצמך, אינו חייב להיות כמוני, ובכל זמן שאנחנו מסתדרים מבחינות אחרות גם באופן שהוא מציע - משחררת...

תשקיעו ביחס ביניכם, בכבוד. זה גם יגרום שיהיה יותר סיכוי שאכן ימצא "משרה רבנית". כשיש אשה שנותנת גיבוי בבית - זה משפיע גם על כך.

נזכרתי - לסיום - ששמעתי פעם מישהי שאמרה על בעלה, באכזבה (הוא היה בכיוון ההפוך, השקיע הרבה בעבודה ולא בלימוד תורה): הוא לא לומד תורה, אז שיביא כסף, והרבה....  זה היה סוג של ביטוי של הצער שלה ממה שהוא.... 

שכל אחד יכבד מה שהשני בחר. העיקר לבנות ביחד היטב.

הצלחה רבה.

[דומני שזה עצמו בא מכך שהכנסת השקפת עולם כנראה, ביחס למה שקורה במדינה, אל הענין הספציפי]

מבחינתו בוודאי שזה לא "חיי נוחות" - גם אם טוב לו עם זה, כמו שלאדם שאוהב את עבודתו התובענית טוב איתה.

מבחינתו זה אידיאל אמיתי, ומשקיע בו את מיטב מרצו. מבחינתו הוא רואה את העתיד, של העולם הזה - צורת משפחתו - ושל העוה"ב..

אלא להתייחסות ללימוד שלו כדבר שבא מתוך רצון ל"חיי נוחות".

וזה דבר שיכול להיות מחשבה של השקפת עולם כלשהי, כללית לגבי דבריםשקורים, אבל ממש לא בהכרח תואם למציאות שלהם. נשמע שאצלו זה פשוט אידיאל שמשקיע בו.

אנחנו לא יכולים מכאןלדעת אם הוא נשאר כי "נחמד" לא לשנות - או שההיפך, נחמד לו כי הוא עוסק ברצינות בדבר הכי חשוב בעיניו... (כמובן, בכל עיסוק שמרגישים טוב, מכל סיבה, יש גם נוחות לא לשנות. אבל זה לא בהכרח הגורם).

כי ללא מקצוע ביד, אדם עובד שעות בעבודות של מינימום ובד"כ לא טוב לו שם.

לא נראה לי שעבודה כמאבטח תביא לכם מזור. הוא יתבאס שאינו לומד (וגם את אומרת שהוא עמקן וכו', אז ברור שזה יהיה בדיעבד מאוד גדול בשבילו),

ואת תתבאסי שיש לך בעל "מאבטח" שלא אוהב את מה שהוא עושה.

תראי,

בניגוד לכל אלו שמפנים אלייך אצבע מאשימה,

אני ממש מבינה אותך.

בעלי היה אברך כשהתגרש,

ואופס...

מה עם מזונות עכשיו?

לחיות מלימוד תורה זה לחיות בחממה, ולא לדעת מה קורה בחוץ.

זה לא להבין בתלוש מסכורת, בטח שלא בפנסיה.

וזה ממש לא מתאים לכל אחד.

ובעלי קיבל את הכאפה שלו ונאלץ לעבוד (ב"ה שהיה לו תואר בהוראה ועדיין...)

וכשהוא הגיע להוראה זה ממש לא היה פשוט.

הוא פתאום יצא מהחממה של הישיבה לתוך עולם קשה של מחוייבויות ולחצים.

זה משהו שלומדי תורה לא ממש חיים אותו. הרי אין לך בוס, ואתה תמיד יכול לגלוש עם החברותא לכל מיני "מילי דעלמא..."

הוא בעצמו מסתכל עכשיו במבט מעורבב על חבריו האברכים שנותרו בישיבה:

מצד אחד הערכה רבה למסירות ללימוד,

ומצד שני סימן שאלה גדול על זה שהם בגיל 40 - בלי להתחכך עם העולם האמיתי.

זה לא פשוט בכלל.

אני באה מבית ספרדי וחושבת שבעולם הספרדי (לפני שאימצו את הסטנדרט האשכנזי)

אין מצב כזה של אברכות ללא חיי מעשה.

בעיניי זה לכתחילה- עבודה עם חיי תורה- ולא בחירה של בדיעבד.

אבל יודעת שלא חושבים כמוני,

וגם יודעת שהציבור הדתי-לאומי אימץ הרבה מהליטאיות של החרדים.

מה שנותר לי הוא להגיד לך,

שכן תדרבני אותו ללכת ליועץ תעסוקתי.

אולי הוא יגלה מקצוע שדווקא מעניין אותו?

ולך זה ייתן שקט.

הוא לא חייב ללכת לאבטחה.

מספיק שיהיה לו כיוון. זה בוודאי ירגיע את העסק.

ואם לעבוד אז במשהו מזדמן ד שיצליח להגי למשרה תורנית שהוא רוצה בה

ידעת שהוא מתכוון להיות אברך כל חייו והסכמת או שאפילו רצית ועכשיו דברים השתנה? 

אם סיכמתם את זה מראש, אז זה לא הוגן שעכשיו את באה אליו בדרישות. 

ובנימה רצינית,
היה בתפקיד משמועתי בצבא בשילוב עם זה שתמיד אמר אני רוצה ללמוד כל עוד זה מתאפשר.

מתאפשר זה עניין של הסתכלות. של מטרות וסדרי עדיפיות שכאמור אצלנו שונים.

אולי לא הסברתי את עצמי כמו שצריך. הוא רוצה לעבוד בעבודה תורנית פשוט צריך עוד קצת זמן. ולי קצת לחוץ..

בכל מקרה,תודה לכולם על התגובות. פתחתם לי אפיקים של מחשבה

הפוך.

דווקא הקורונה הראתה כמה חשוב להיות שכיר.

לאמשים לפחות היתה קצבת אבטלה!

ובלי עבודה אין גם דמי לידה!

האמרות האלה של רק ה' יחליט

מסתירות לעיתים חוסר הבנה שצריך לפעול לפי החוקים כאן. בעולם שלנו.

אם אני אתפלל בבוקר מאוחר

והבוס יחליט לפטר אותי על זה-

זה לא שה' פיטר אותי.

ואם אני לא אעבוד, או שאעבוד בשליש משרה

ואביא עשר ילדים לעולם

אז אני לא אוכל לחיות כאילו כלום.

קשה לי שדתיים מדברים כאילו הם מעל המציאות

וכאילו חוקי המציאות לא תקפים אליהם.

תקפים גם תקפים.

ומי שרוצה לשים רטייה על העין- בבקשה.

בתגובה הראשונה שלך כתבת 

שאף עבודה לא מבטיחה ביטחון.

ובכן,

עבודה מביאה איתה ביטחון כלכלי.

ומה שנכון לנורווגי ולשבדי

נכון באותה מידה ליהודי.

יהודי עושה וה' נותן ברכה או לא.

אגב, גם אדם צדיק וירא ה' יכול להיות שלא תהיה לו ברכה.

ככה שאפילו תפילות לא מבטיחות ברכה.

אז צריך לעשות

ולהתפלל.

אבל כמובן לעשות. זה קודם כל.

וכמובן שעבודה מביאה איתה ביטחון כלכלי. אין על זה שאלה.

לא צריך לצאת נגד הקומון סנס הבסיסי של כל האנושות.

איך את עם זה?

אולי זה מלחיץ אותך?

היי יקרה,

מנסה להתייחס לדברים שעלו לי כשקראתי אותך:

א. כתבת שבעלך היקר לומד תורה ברצינות ובחריצות.

מקדיש כל רגע ללמוד וללמד.

אוהב את זה

מחובר לזה 

זה ממש מה שמחיה אותו.

כל אלו מצביעים באמת עד כמה הוא *בפנים*, מתוך חיבור שלם, אמונה שלמה, עשייה שלמה

ממש ב"ה, נשמע כ"כ לא מובן מאליו וכל הכבוד לו על כך.

אם נתייחס רק לשנייה רק לנקודה הזו - אז להיות במקום שטוב לך בו,

שהוא ממש *מחיה* אותך,

שאתה שמח בו ומאמין בו - זה מתכון לאושר ושלווה בחיים ששום הון שבעולם לא יוכל לקנות

(ולא חסר אנשים עמידים ומיליארדרים נעדרי שלווה פנימית לחלוטין, נעדרי סיפוק, עם דכאונות וכו'...)

כך שעצם המציאות הזו שכך בעלך מרגיש - היא בעיניי זהב טהור ממש.

ב. לגבי מה שכתבת שבעלך עונה לך כאשר אתם מדברים על הנושא:
"בע"ה הכל יהיה בסדר"

"כמו שלא חסר לך כלום לא ייחסר לך, אם יהיה חסר אצא לעבוד"

מקווה שיציעו ליאיזה תפקיד"

בואי ננסה שנייה להעמיק בדברים.

- בע"ה הכל יהיה בסדר - יש כאן מימד של אמונה בקב"ה ובמציאות כפי שראה עד עכשיו. עד כאן בסדר.

- ""כמו שלא חסר לך כלום לא ייחסר לך, אם יהיה חסר אצא לעבוד"" 

כאן כבר יש ירידה ל"תכל'ס" של החיים -

הוא בעצם אומר לך:

אשתי היקרה עד עכשיו לא חסר לך כלום

ואני ערב לך שלא יחסר לך כלום!

ובשנייה שנרגיש שיכול להיות חסר - אצא לעבוד!!!

יקרה, יש כאן לגמרי לקיחת אחריות.

כך *הוא* רואה את המציאות,

ממש בלי לעצום עיניים - אלא לראות שהוא ב"ה זוכה להגשים את האידיאל ולעסוק בתורה הקדושה שמחייה אותו + לא חסר לכם כלום עד עכשיו + מבטיח שגם לא יחסר + אומר שברגע שצריך - הוא יצא לעבוד!

בנוסף, הוא מקווה להצעה של תפקיד ויש לו הסמכה לרבנות.

אז גם הכיוון הזה שהוא יוכל ללמוד וללמד, בכל מיני משרות שונות - נשמע כיוון לגמרי ריאלי וטוב שיוכל לספק את הצרכים של שניכם *יחד* -

מצד אחד בעלך ימשיך לדבוק בתורה שכה אוהב, וגם לזכות להנחילה לאחרים,

וגם יקבל על כך תשלום

וגם תוכלו לחיות יותר ברווחה / חסכונות לעתיד

לכן אם כבר משקיעים בפתרון - זה הכיוון עליו הייתי ממליצה.

ואם הוא כ"כ טוב במה שהוא עושה

וכ"כ מחובר לתורה, מבפנים

- אני בטוחה שהוא ימצא עבודה!

וזה באמת רק עניין של זמן!

אפשר לפתוח את הראש,

להתעניין, לשמוע משרות, לבקש מאחרים להציע אם שומעים וכן הלאה

אבל חשוב לזכור גם ש*בכל* תהליך של מציאת עבודה - הממוצע הוא בערך חצי שנה עד שמוצאים עבודה, בכל תחום שהוא.

והיתרון העצום כאן שזה הכיוון שהוא *רוצה*

שזה הכיוון *שהוא טוב בו*

שזה הכיוון שהוא שואף אליו -

עם כל היתרונות הללו - מציאת העבודה, גם אם לא תקרה מעכשיו לעכשיו - אכן תקרה!!!

ובינתיים, אם צריך, הרי הוא הבטיח לך - יצא לעבוד בכל מה שידו מגעת ובלבד שלא יחסר לכם לעולם דבר.

אז כן, גם אם יהיה מנקה חדרי מדרגות בינתיים בנוסף ללימוד התורה ולעזרה והברכה שהוא מרעיף על ביתכם ועל משפחתכם - אין בכך שום פחיתות כבוד. להיפך, על גדולי ועצמי עולם אמרו שהיו גם חוטבי עצים ושואבי מים...

ג. לגבי מה שכתבת: "ואני, מ ת פ ו צ צ ת. מה עם תכנון? מה עם השתדלות לחפש משהו להתפרנס ממנו? יש לו פה ושם דברים שהוא עושה מהצד אבל זה ממש בקטנה. יש לציין שהוא צודק באופן כללי ב"ה מצליחים להסתדר אבל הילדים גדלים וחשוב לי העוגן הכלכלי אני בן אדם מתוכנן ומחושב. יהיו שיגידו שמדי אפילו."

מדוע לדעתך את מתפוצצת כדברייך?

תוכלי לדייק מה שם בדיוק קשה לך?

מה מפחיד אותך?

מה עוד את חושבת על כל העניין, מהפן הכי פנימי שלך?

- ומה עם תכנון? - עבור בעלך התכנון הוא כאמור לפי סעיף ב.

כנ"ל גם ההשתדלות ומשהו להתפרנס ממנו.

וכפי שכתבת - כבר עכשיו הוא עושה דבריפם מהצד - גם מצביע על לקיחת אחריות

ועוד הוספת שהוא צודק וב"ה אתם מסודרים - עוד נקודה חשובה

ולגבי מה שאמרת שאת אדם מתוכנן אולי יותר מדי - אכן אולי האיזון נמצא בין שניכם, ומהפער הנ"ל ביניכם תוכלו דווקא להתעצם - הוא יזוז קצת לכיוונך ואת תזוזי קצת לכיוונו ותגיעו לדרך המלך, האמצע של הרמב"ם עם איזון שלם

ד. לגבי הערכים שלכם שמתנגשים בדמות הכסף שמעניקים לו על הלימוד -

את רואה בכך בושה,

בעלך רואה בכך ערך של לימוד שחשוב לו הרבה יותר.

אז שני הערכים שלכם נחשבים כמובן.

צריך לראות קצת איך השני רואה את הדברים, להיכנס שנייה לראש של השני, ללב שלו, להתחבר, להזדהות איתו ואולי להצליח כך יותר להכיל ולהבין לפחות את הצורך והערך...

ה. לגבי המקום של הזילזול -

ברגע שהתפיסה בראש היא = מי שאחראי על חשבון הבנק הוא בעצם המבוגר האחראי ומי שלא מתפתח מקצועית במקצועות שהם לא לימוד התורה הוא גם לא מבוגר אחראי - אזי

כמובן שיהיה זלזול גם בלי לרצות...

אבל אם משנים את התפיסה ל= מי שחשוב לו לעסוק במה שליבו חפץ + לוקח אחריות במקרה שצריך ובינתיים ותוך כדי גם דברים אחרים מהצד + מחפש עבודה בתחום שהוא אוהב + אבא נהדר לילדים + משרה אווירה של רוגע ושמחה וקדושה בבית + משקיע מאוד מאוד בלימוד התורה הקדושה + אדם טוב + דואג לרעייתו היקרה תמיד ודואג שיהיה לה טוב + עוזר כמה שיכול בבית

= אדם שהוא בהחלט מבוגר אחראי ונהדר -

אז כבר עצם שינוי התפיסה יכול להביע ליותר הערכה וממילא פחות זילזול...

ו. כתבת: "הפער הזה גורם לפיצוצים עד דיבורים על גירושים שלא מגיעים לפסים מעשיים, תמיד בסוף משלימים"

חשוב מאוד *לא* לאיים בגירושים לא בכאילו ולא באמת, אלא אם כן *בטוחים בצעד הזה ועשינו הכל כדי להימנע ממנו* -

אחרת עצם הדיבור על כך, האווירה שזה יוצר, ש"משחק" שאפשר לשחק ברגשות אחד של השנייה בגלל זה ועוד הרבה - כל אלו כמובן שלא תורמים.

מותר לכעוס.

מותר שיהיו פערים.

מותר ורצוי כמובן לעבוד עליהם

אבל איום בגירושים לא תורם כאן.

- כתבת שהייתם בטיפול ומאוד עזר.

נסי להיזכר מה היה שם שעזר?

אולי כן שבוע לחזור למטפל אם זה כ"כ עזר, אפילו לכמה פגישות "תחזוק" בודדות?

מדוע בעלך לא רוצה כיום?

אולי אפשרות שאת תלכי לבד תתאים?
 

ז. אולי יעזור לכם לקחת ממש דף ולעשות טבלה מסודרת -

מהם הצרכים שלך - ומדוע

מהם הצרכים שלו - ומדוע

ובכל עמודה בתחום הכלכלי לכתוב:

מה אני רוצה שיהיה

מה אנחנו צריכים לעתיד

חסכונות וכו'

ואז לראות איך בפועל דואגים שיהיה סכום כסף מספיק לכל מה שחשוב ממש ברמה של הפרקטיקה ובפועל...

אז אם בעלך רואה למשל שחשוב לך לחסוך כל חודש 500 ש"ח לעתיד - ומבין את מהות הצורך הזה וכו' - והוא אמר והבטיח שאם תצטרכו הוא יצא לעבוד - אז כאן למשל הוא יכול למצוא משהו בינתיים שיניב לו 500 בחודש...

וכן הלאה בכל סעיף שהוא.

וראיתי שגם @נחשון מהרחברון (לא בטוח שהצליח לתייג, אשמח לעזרה בתיוג) הציע ליווי כלכלי למשפחות בחינם, עוד כיוון שיכול לעזור לכם ונשמע שהוא מאוד רציני ומקצועי

אם תראי ממש מול העיניים שכל הדאגות הפיננסיות מתחילות להיעלם ויש תוכנית מסודרת איך לדאוג לכך,

ובאותה תוכנית בעלך ירגיש שיש לו גם יד יותר חופשית לעשות זאת בדרך שטובה לו והוא מחובר אליה כמו לימוד והנחלת התורה או בינתיים מהצד וחיפוש עבודה בינתיים - זה יכול לעזור לשניכם להרגיש יותר שמחים ומסופקים ב"ה

זה מה שעלה לי כרגע, אם תרצי להמשיך לדייק וכן הלאה - בשמחה

בהצלחה רבה רבה יקרה

@נחשון מהרחברון (לא חייב לעבור את כל מלחמת ההתשה של החפירה שלי , אלא לדלג ישר לסעיף ז)

זה מה שעשיתי. לא כי זה חפירה ברור לי שזה מעניין

אלא כי הרגע סיימתי מפגש ראשון מתוך 4 שאני עושה ביישוב שלנו על כלכלה.

ואין לי כוח לקרוא ארוך. יש לי עוד מזוזה לסיים היום

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!

הוא צריך לדייק את עצמו באופן כללי מול אנשים ולהציב גבולות. ספויילר: לא תמיד זה יהיה נחמד לך.

שכן יעזור הכוונה של איש מקצוע. להרגיש שיש גב של איש מקצוע מול מניפולציות וסחיטות רגשיות חוזרות ונשנות, אל מול הצרכים הזוגיים והמשפחתיים שלנו.

פשוט, הוא לבד. לא מצב שבו הוא מנהל קונפליקט לחץ משני כיוונים.

אם תגיעו להסכמה ביניכם. תוכלו להציב את הגבול. ומותר עד ניתוק מוחלט.

על יעל זק''ש, מנהלת הפורום @נגמרו לי השמות

ממש לא מובן מאליו, משמח ומחמם את הלב, תודה רבה 🙏

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

איך הילדים שלך מסופרים?

היום לא שואלים.

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

את יכולה להתחיל משם,יש שם גם משפחות דתיות.

בהצלחה!

זה דיי חלום שלי שמכל מיני סיבות לא יכולות להתגשם