הקטע הזה של אני אצא לעבוד אם צריך זה משהו כזה ערטילאי...

כשדיברנו על זה לאחרונה וממש דרשתי שייצא לעבוד הוא בהתחלה התנגד ואמר שאולי עדיף שנפרד בגלל חילוקי הדעות האלו. אחרי עשר דק הוא בא ואמר. "את יודעת מה,את צודקת.זכותך לדרוש את זה אני אחפש במה לעבוד שנה הבאה.." והלעבוד הזה זה עבודות כאלה מעפנות. של אבטחה או משהו בסגנון.. ומצד אחד אני חושבת לעצמי, מה את רוצה?ביקשת קיבלת!
מצד שני זה שוב החוסר בטחון, כמה אפשר להחזיק בעבודות כאלה? בטח הוא שיש לו נשמה גבוהה שמחוברת לעמקנות ולימוד...

וגם מתייסרת על זה שאני כאילו מחליטה בשבילו, זה לא בא ממנו. הוא מבחינתו- מסתדרים (כולל מקבלים כספים מאנשים שנותנים,הוא אף פעם לא מבקש כמובן. הם נותנים) וכמו זהוא עצמו אמר "אם יהיה לי מספיק כסף בדרך הזאת אני ממשיך לללמוד ולא ייצא לעבוד"

וואיי זה דורך לי על מקומות מאוד רגישים של בטחון ויציבות,וכן הוא יודע את זה ומאשים אותי שאני מתערבת לו בחיים. ומה אכפת לך מאיפה מגיע הכסף. זה ככ מגעיל אותי לחשוב שהאדם שאני חיה איתו חי ככה..

ז

קודם כל נשמע שבעלך באמת אוהב אותך והוא אבא טוב. כפי שגם ציינת הוא עוזר לך וחושב עלייך וכן באיזשהוא מקום מנסה לרצות אותך גם בנושא העבודה.

אני אשתף אותך שגם בעלי לומד תורה הרבה שנים ועובד קצת בישיבה וב"ה ממש טוב לו בלימוד.

אני מבינה את הצורך שלך בביטחון ויציבות זה משהו חשוב אך הייתי רוצה לשאול אותך כמה שאלות.

האם במצב הנוכחי אינך מרגישה ביטחון? תיארת כי לא חסר לכם כלום.

האם זה שהוא יעבוד בעבודה (עבודה מעפנה כדברייך) תספק אותך?

אני חושבת שאת צריכה לברר מה בדיוק מפריע לך..האם זה שאין לו כיוון מעשי? (אומר שהוא רוצה להיות רב- אז יש כיוון) או שמא הכיוון לא מתאים לך?

יכולה לומר לך שלצערי בדור שלנו יש עניין לפעמים להוכיח לחברה שלנו, משפחה, חברים שאנחנו מסודרים ועובדים בעבודות"נחשבות" ולא תמיד מעריכים מה זה לימוד תורה (כמו שאמרת שבשכל את יודעת שזה מקיים את העולם).

חלק מהבירור זה לבדוק עם עצמך מה מנחה אותך -האמת המשפחתית שלכם ומה טוב לכם או כל מיני תפיסות חיצוניות, לעיתים דמיוניות שמי שלומד תורה לא מסודר או לא רציני.

כפי שתיארת בעלך שקדן ומשקיע מאוד בלימוד תורה, יש לו תכונות נעלות והוא לא נשמע בחור עצלן. נשמע שהוא משקיע גם בלימוד וגם בבית ולעניות דעתי זה דורש הסתכלות של הערכה כלפיו וכלפיי המסירות שלו ללימוד התורה ולמשפחה.

תחשבי לרגע אם בעלך היה דורש ממך להפסיק לעשות משהו שאת מאוד אוהבת ומשקיעה בו ובמקרה הזה מקיים את העולם ומזכה אותך לא פחות..איך היית מרגישה?

יש אפשרות לבקש ולהסביר את הקושי שלך (אחרי שביררת עם עצמך מה השורש) ולנסות ביחד להתאים את הצרכים שלו ביחד עם הצרכים שלך ולמצוא דרך משותפת.

יכול להיות שימצא עבודה במשהו תורני וכן הלאה..העיקר מה הנקודת מוצא..הערכה? כבוד? מתן מקום לשני? או שמא שבעלי חייב לרצות אותי וייאלה שיתקדם בחיים ויהיה רציני כמו כל ה"שאר"? 

בע"ה שמתוך אהבה וכבוד תמצאו דרך משותפת .

בהצלחה!

כשאמצא קישור - אשלח.

אז

א- אפשר להיות אברך ולהתפרנס יפה ולחסוך.

ב- גם ובעיקר כשבן אדם אברך חשוב מאד התכנון הכלכלי קדימה (וזה לא אומר לא להמשיך ללמוד אלא לתכנן)

ג- גם במשפחות של לא אברכים כשאין מישהו שמראש היה בעניין הכלכלי לרוב המוחלט מי שלוקח על עצמו את השינוי לרוב זו האשה. עכשיו חזרתי ממפגש ראשון על כלכלה שהעברתי ביישוב והיו שם כמעט פי 2 נשים מאשר גברים. מה נעשה? אתן יותר רציניות....

ד- בשמחה מוכן לעזור לכם לעשות סדר לעזור לשניכם לראות את המציאות איך שהיא. יכול להיות שתגלי שאתם במצב טוב וזה ממש בסדר שזה ימשיך ככה. יכול להיות גם שהוא יבין את ההשלכות שהוא לא עובד/חוסך וימצא איזה עבודה מן הצד (ואני אפילו יכול ללמד אותו לכתוב סת''ם ולהרוויח מזה יפה) ואחרי שתראו אני גם יכול לעזור לכם לתכנן קדימה

בהצלחה וכל הכבוד. לא מובן מאליו בכלל!!!

לדעתי, את צריכה לעשות "סוויטש" חזק בראש..

את לא מעריכה את בעלך מספיק - על אף שלדעתך הוא אדם יקר, שקדן אמיתי בתורה, רציני ומשקיען, איש משפחה ואבא טוב - הכל כי הוא לא ב"ראש" שלך, שיש לומר שאינו בהכרח בגודל שלו...

"את" אוהבת להיות מתוכננת. על אף שאת מודה שהמצב הנוכחי בסדר גם כלכלית. מי התיר לך לדרוש מבעלך להיות כמותך? האם גם "הוא" דורש ממך להיות באותה רמת תחושה ממשית שלו את ערך התורה?..  (את אומרת שאת יודעת, אבל לא מרגישה.. כלומר, אם היית מרגישה את זה - היה בסדר, אבל אם לא - עליו לשלם את מחיר חוסר הרגשתך את זה..).

חשוב "לך" העוגן הכלכלי - אבל הגישה שלו היא, שאם תהיה בעיה - הוא כבר ימצא עבודה מתאימה. מדוע שתכפי עליו את גישתך, שאת עצמך אומרת, שיש שיאמרו שהיא "מתוכננת מידי"?..  (אגב, זה הבדל לא נדיר בין גברים לנשים)

"את" נגעלת/מתביישת שאנשים נותנים לו כסף, כי רוצים שילמד. הוא חושב אחרת. אפשר להבין את שניכם. אבל מי נתן לך את הזכות לכפות עליו את דעתך? מאיפה הרשות "להיגעל" כי סדרי העדיפויות שלך אחרת? אינך חושבת שזה מצריך קצת עבודה עצמית?

את רוצה "שיהיה בתכנון ובסדר שלך".... תקשיבי היטב לדברייך. "את" רוצה שהוא יהיה לפי מה שאת... מאיפה זה בא?..

את מרגישה "מבוגר אחראי", כי את עם חשבון הבנק. אולי הוא המבוגר האחראי שמבין את סדרי העדיפויות?.. הרי זה ענין של גישה - תבחרי לשנות את ה"ראש". לא להסתכל על עצמך כגדולה יותר, כי את מתעסקת עם הדברים (החשובים) הקטנים יותר.

"את" רוצה להרגיש שהוא "גבר". מה זה בעינייך "גבר"?.. "מפתח את עצמו מקצועית". אז בגלל שזה מה שיש בדמיון שלך, את רוצה שיהיה כמו בובה כזאת... שאפשר להלביש לפי הבגדים שמוצאים חן בעיני הילדה... מה פתאום? אולי "גבר" זה דווקא מישהו ששוקד התורה כמותו? למה הוא אמור להיות משועבד למה שבדמיונך?

הרי את עצמך אומרת שזה לא שכעת חסר כסף ואת רוצה שיקח עליו גם עול פרנסה. אלא שאת רוצה שזה יהיה כמו שבדמיון שלך מצטייר שירגיש לך נעים שהוא יהיה..

את גם מודה שעקרונית, לפי התיאוריה שגם את מאמינה בה, הוא צודק. אבל את "לא מרגישה" את מה שאת מאמינה - ולכן יש לך טענות שאינו מתכופף לגובה שאת יכולה "להרגיש"...

אז... סליחה שכתבתי קצת תקיף. זה כמובן לא כדי לפגוע בך, אלא כי אני חושב ש"חנופה" בייעוץ לדבר כזה, רק תזיק.

לדעתי, את צריכה לשבת עם עצמך - ולעשות סיבוב בראש:

קודם כל, להתבונן היטב בסגולות האישיות הנפלאות שציינת לגביו, שהן לאין ערוך חשובות יותר מדברים אחרים: איש טוב,  דואג שיהיה לך טוב (לא נוקם על הזלזול..). עוזר בבית, הילדים מאד קשורים אליו.. אידיאליסט, רציני ושקדן, לוקח אחריות עקרונית גם על הפרנסה, באופן שנרא הלו מתאים באיזון עם ערכים אחרים.

תתבונני בזה היטב. תאהבי את זה. תנשמי עמוק - תאמרי לעצמך, אינו חייב להיות כמוני, ובכל זמן שאנחנו מסתדרים מבחינות אחרות גם באופן שהוא מציע - משחררת...

תשקיעו ביחס ביניכם, בכבוד. זה גם יגרום שיהיה יותר סיכוי שאכן ימצא "משרה רבנית". כשיש אשה שנותנת גיבוי בבית - זה משפיע גם על כך.

נזכרתי - לסיום - ששמעתי פעם מישהי שאמרה על בעלה, באכזבה (הוא היה בכיוון ההפוך, השקיע הרבה בעבודה ולא בלימוד תורה): הוא לא לומד תורה, אז שיביא כסף, והרבה....  זה היה סוג של ביטוי של הצער שלה ממה שהוא.... 

שכל אחד יכבד מה שהשני בחר. העיקר לבנות ביחד היטב.

הצלחה רבה.

[דומני שזה עצמו בא מכך שהכנסת השקפת עולם כנראה, ביחס למה שקורה במדינה, אל הענין הספציפי]

מבחינתו בוודאי שזה לא "חיי נוחות" - גם אם טוב לו עם זה, כמו שלאדם שאוהב את עבודתו התובענית טוב איתה.

מבחינתו זה אידיאל אמיתי, ומשקיע בו את מיטב מרצו. מבחינתו הוא רואה את העתיד, של העולם הזה - צורת משפחתו - ושל העוה"ב..

אלא להתייחסות ללימוד שלו כדבר שבא מתוך רצון ל"חיי נוחות".

וזה דבר שיכול להיות מחשבה של השקפת עולם כלשהי, כללית לגבי דבריםשקורים, אבל ממש לא בהכרח תואם למציאות שלהם. נשמע שאצלו זה פשוט אידיאל שמשקיע בו.

אנחנו לא יכולים מכאןלדעת אם הוא נשאר כי "נחמד" לא לשנות - או שההיפך, נחמד לו כי הוא עוסק ברצינות בדבר הכי חשוב בעיניו... (כמובן, בכל עיסוק שמרגישים טוב, מכל סיבה, יש גם נוחות לא לשנות. אבל זה לא בהכרח הגורם).

כי ללא מקצוע ביד, אדם עובד שעות בעבודות של מינימום ובד"כ לא טוב לו שם.

לא נראה לי שעבודה כמאבטח תביא לכם מזור. הוא יתבאס שאינו לומד (וגם את אומרת שהוא עמקן וכו', אז ברור שזה יהיה בדיעבד מאוד גדול בשבילו),

ואת תתבאסי שיש לך בעל "מאבטח" שלא אוהב את מה שהוא עושה.

תראי,

בניגוד לכל אלו שמפנים אלייך אצבע מאשימה,

אני ממש מבינה אותך.

בעלי היה אברך כשהתגרש,

ואופס...

מה עם מזונות עכשיו?

לחיות מלימוד תורה זה לחיות בחממה, ולא לדעת מה קורה בחוץ.

זה לא להבין בתלוש מסכורת, בטח שלא בפנסיה.

וזה ממש לא מתאים לכל אחד.

ובעלי קיבל את הכאפה שלו ונאלץ לעבוד (ב"ה שהיה לו תואר בהוראה ועדיין...)

וכשהוא הגיע להוראה זה ממש לא היה פשוט.

הוא פתאום יצא מהחממה של הישיבה לתוך עולם קשה של מחוייבויות ולחצים.

זה משהו שלומדי תורה לא ממש חיים אותו. הרי אין לך בוס, ואתה תמיד יכול לגלוש עם החברותא לכל מיני "מילי דעלמא..."

הוא בעצמו מסתכל עכשיו במבט מעורבב על חבריו האברכים שנותרו בישיבה:

מצד אחד הערכה רבה למסירות ללימוד,

ומצד שני סימן שאלה גדול על זה שהם בגיל 40 - בלי להתחכך עם העולם האמיתי.

זה לא פשוט בכלל.

אני באה מבית ספרדי וחושבת שבעולם הספרדי (לפני שאימצו את הסטנדרט האשכנזי)

אין מצב כזה של אברכות ללא חיי מעשה.

בעיניי זה לכתחילה- עבודה עם חיי תורה- ולא בחירה של בדיעבד.

אבל יודעת שלא חושבים כמוני,

וגם יודעת שהציבור הדתי-לאומי אימץ הרבה מהליטאיות של החרדים.

מה שנותר לי הוא להגיד לך,

שכן תדרבני אותו ללכת ליועץ תעסוקתי.

אולי הוא יגלה מקצוע שדווקא מעניין אותו?

ולך זה ייתן שקט.

הוא לא חייב ללכת לאבטחה.

מספיק שיהיה לו כיוון. זה בוודאי ירגיע את העסק.

ואם לעבוד אז במשהו מזדמן ד שיצליח להגי למשרה תורנית שהוא רוצה בה

ידעת שהוא מתכוון להיות אברך כל חייו והסכמת או שאפילו רצית ועכשיו דברים השתנה? 

אם סיכמתם את זה מראש, אז זה לא הוגן שעכשיו את באה אליו בדרישות. 

ובנימה רצינית,
היה בתפקיד משמועתי בצבא בשילוב עם זה שתמיד אמר אני רוצה ללמוד כל עוד זה מתאפשר.

מתאפשר זה עניין של הסתכלות. של מטרות וסדרי עדיפיות שכאמור אצלנו שונים.

אולי לא הסברתי את עצמי כמו שצריך. הוא רוצה לעבוד בעבודה תורנית פשוט צריך עוד קצת זמן. ולי קצת לחוץ..

בכל מקרה,תודה לכולם על התגובות. פתחתם לי אפיקים של מחשבה

הפוך.

דווקא הקורונה הראתה כמה חשוב להיות שכיר.

לאמשים לפחות היתה קצבת אבטלה!

ובלי עבודה אין גם דמי לידה!

האמרות האלה של רק ה' יחליט

מסתירות לעיתים חוסר הבנה שצריך לפעול לפי החוקים כאן. בעולם שלנו.

אם אני אתפלל בבוקר מאוחר

והבוס יחליט לפטר אותי על זה-

זה לא שה' פיטר אותי.

ואם אני לא אעבוד, או שאעבוד בשליש משרה

ואביא עשר ילדים לעולם

אז אני לא אוכל לחיות כאילו כלום.

קשה לי שדתיים מדברים כאילו הם מעל המציאות

וכאילו חוקי המציאות לא תקפים אליהם.

תקפים גם תקפים.

ומי שרוצה לשים רטייה על העין- בבקשה.

בתגובה הראשונה שלך כתבת 

שאף עבודה לא מבטיחה ביטחון.

ובכן,

עבודה מביאה איתה ביטחון כלכלי.

ומה שנכון לנורווגי ולשבדי

נכון באותה מידה ליהודי.

יהודי עושה וה' נותן ברכה או לא.

אגב, גם אדם צדיק וירא ה' יכול להיות שלא תהיה לו ברכה.

ככה שאפילו תפילות לא מבטיחות ברכה.

אז צריך לעשות

ולהתפלל.

אבל כמובן לעשות. זה קודם כל.

וכמובן שעבודה מביאה איתה ביטחון כלכלי. אין על זה שאלה.

לא צריך לצאת נגד הקומון סנס הבסיסי של כל האנושות.

איך את עם זה?

אולי זה מלחיץ אותך?

היי יקרה,

מנסה להתייחס לדברים שעלו לי כשקראתי אותך:

א. כתבת שבעלך היקר לומד תורה ברצינות ובחריצות.

מקדיש כל רגע ללמוד וללמד.

אוהב את זה

מחובר לזה 

זה ממש מה שמחיה אותו.

כל אלו מצביעים באמת עד כמה הוא *בפנים*, מתוך חיבור שלם, אמונה שלמה, עשייה שלמה

ממש ב"ה, נשמע כ"כ לא מובן מאליו וכל הכבוד לו על כך.

אם נתייחס רק לשנייה רק לנקודה הזו - אז להיות במקום שטוב לך בו,

שהוא ממש *מחיה* אותך,

שאתה שמח בו ומאמין בו - זה מתכון לאושר ושלווה בחיים ששום הון שבעולם לא יוכל לקנות

(ולא חסר אנשים עמידים ומיליארדרים נעדרי שלווה פנימית לחלוטין, נעדרי סיפוק, עם דכאונות וכו'...)

כך שעצם המציאות הזו שכך בעלך מרגיש - היא בעיניי זהב טהור ממש.

ב. לגבי מה שכתבת שבעלך עונה לך כאשר אתם מדברים על הנושא:
"בע"ה הכל יהיה בסדר"

"כמו שלא חסר לך כלום לא ייחסר לך, אם יהיה חסר אצא לעבוד"

מקווה שיציעו ליאיזה תפקיד"

בואי ננסה שנייה להעמיק בדברים.

- בע"ה הכל יהיה בסדר - יש כאן מימד של אמונה בקב"ה ובמציאות כפי שראה עד עכשיו. עד כאן בסדר.

- ""כמו שלא חסר לך כלום לא ייחסר לך, אם יהיה חסר אצא לעבוד"" 

כאן כבר יש ירידה ל"תכל'ס" של החיים -

הוא בעצם אומר לך:

אשתי היקרה עד עכשיו לא חסר לך כלום

ואני ערב לך שלא יחסר לך כלום!

ובשנייה שנרגיש שיכול להיות חסר - אצא לעבוד!!!

יקרה, יש כאן לגמרי לקיחת אחריות.

כך *הוא* רואה את המציאות,

ממש בלי לעצום עיניים - אלא לראות שהוא ב"ה זוכה להגשים את האידיאל ולעסוק בתורה הקדושה שמחייה אותו + לא חסר לכם כלום עד עכשיו + מבטיח שגם לא יחסר + אומר שברגע שצריך - הוא יצא לעבוד!

בנוסף, הוא מקווה להצעה של תפקיד ויש לו הסמכה לרבנות.

אז גם הכיוון הזה שהוא יוכל ללמוד וללמד, בכל מיני משרות שונות - נשמע כיוון לגמרי ריאלי וטוב שיוכל לספק את הצרכים של שניכם *יחד* -

מצד אחד בעלך ימשיך לדבוק בתורה שכה אוהב, וגם לזכות להנחילה לאחרים,

וגם יקבל על כך תשלום

וגם תוכלו לחיות יותר ברווחה / חסכונות לעתיד

לכן אם כבר משקיעים בפתרון - זה הכיוון עליו הייתי ממליצה.

ואם הוא כ"כ טוב במה שהוא עושה

וכ"כ מחובר לתורה, מבפנים

- אני בטוחה שהוא ימצא עבודה!

וזה באמת רק עניין של זמן!

אפשר לפתוח את הראש,

להתעניין, לשמוע משרות, לבקש מאחרים להציע אם שומעים וכן הלאה

אבל חשוב לזכור גם ש*בכל* תהליך של מציאת עבודה - הממוצע הוא בערך חצי שנה עד שמוצאים עבודה, בכל תחום שהוא.

והיתרון העצום כאן שזה הכיוון שהוא *רוצה*

שזה הכיוון *שהוא טוב בו*

שזה הכיוון שהוא שואף אליו -

עם כל היתרונות הללו - מציאת העבודה, גם אם לא תקרה מעכשיו לעכשיו - אכן תקרה!!!

ובינתיים, אם צריך, הרי הוא הבטיח לך - יצא לעבוד בכל מה שידו מגעת ובלבד שלא יחסר לכם לעולם דבר.

אז כן, גם אם יהיה מנקה חדרי מדרגות בינתיים בנוסף ללימוד התורה ולעזרה והברכה שהוא מרעיף על ביתכם ועל משפחתכם - אין בכך שום פחיתות כבוד. להיפך, על גדולי ועצמי עולם אמרו שהיו גם חוטבי עצים ושואבי מים...

ג. לגבי מה שכתבת: "ואני, מ ת פ ו צ צ ת. מה עם תכנון? מה עם השתדלות לחפש משהו להתפרנס ממנו? יש לו פה ושם דברים שהוא עושה מהצד אבל זה ממש בקטנה. יש לציין שהוא צודק באופן כללי ב"ה מצליחים להסתדר אבל הילדים גדלים וחשוב לי העוגן הכלכלי אני בן אדם מתוכנן ומחושב. יהיו שיגידו שמדי אפילו."

מדוע לדעתך את מתפוצצת כדברייך?

תוכלי לדייק מה שם בדיוק קשה לך?

מה מפחיד אותך?

מה עוד את חושבת על כל העניין, מהפן הכי פנימי שלך?

- ומה עם תכנון? - עבור בעלך התכנון הוא כאמור לפי סעיף ב.

כנ"ל גם ההשתדלות ומשהו להתפרנס ממנו.

וכפי שכתבת - כבר עכשיו הוא עושה דבריפם מהצד - גם מצביע על לקיחת אחריות

ועוד הוספת שהוא צודק וב"ה אתם מסודרים - עוד נקודה חשובה

ולגבי מה שאמרת שאת אדם מתוכנן אולי יותר מדי - אכן אולי האיזון נמצא בין שניכם, ומהפער הנ"ל ביניכם תוכלו דווקא להתעצם - הוא יזוז קצת לכיוונך ואת תזוזי קצת לכיוונו ותגיעו לדרך המלך, האמצע של הרמב"ם עם איזון שלם

ד. לגבי הערכים שלכם שמתנגשים בדמות הכסף שמעניקים לו על הלימוד -

את רואה בכך בושה,

בעלך רואה בכך ערך של לימוד שחשוב לו הרבה יותר.

אז שני הערכים שלכם נחשבים כמובן.

צריך לראות קצת איך השני רואה את הדברים, להיכנס שנייה לראש של השני, ללב שלו, להתחבר, להזדהות איתו ואולי להצליח כך יותר להכיל ולהבין לפחות את הצורך והערך...

ה. לגבי המקום של הזילזול -

ברגע שהתפיסה בראש היא = מי שאחראי על חשבון הבנק הוא בעצם המבוגר האחראי ומי שלא מתפתח מקצועית במקצועות שהם לא לימוד התורה הוא גם לא מבוגר אחראי - אזי

כמובן שיהיה זלזול גם בלי לרצות...

אבל אם משנים את התפיסה ל= מי שחשוב לו לעסוק במה שליבו חפץ + לוקח אחריות במקרה שצריך ובינתיים ותוך כדי גם דברים אחרים מהצד + מחפש עבודה בתחום שהוא אוהב + אבא נהדר לילדים + משרה אווירה של רוגע ושמחה וקדושה בבית + משקיע מאוד מאוד בלימוד התורה הקדושה + אדם טוב + דואג לרעייתו היקרה תמיד ודואג שיהיה לה טוב + עוזר כמה שיכול בבית

= אדם שהוא בהחלט מבוגר אחראי ונהדר -

אז כבר עצם שינוי התפיסה יכול להביע ליותר הערכה וממילא פחות זילזול...

ו. כתבת: "הפער הזה גורם לפיצוצים עד דיבורים על גירושים שלא מגיעים לפסים מעשיים, תמיד בסוף משלימים"

חשוב מאוד *לא* לאיים בגירושים לא בכאילו ולא באמת, אלא אם כן *בטוחים בצעד הזה ועשינו הכל כדי להימנע ממנו* -

אחרת עצם הדיבור על כך, האווירה שזה יוצר, ש"משחק" שאפשר לשחק ברגשות אחד של השנייה בגלל זה ועוד הרבה - כל אלו כמובן שלא תורמים.

מותר לכעוס.

מותר שיהיו פערים.

מותר ורצוי כמובן לעבוד עליהם

אבל איום בגירושים לא תורם כאן.

- כתבת שהייתם בטיפול ומאוד עזר.

נסי להיזכר מה היה שם שעזר?

אולי כן שבוע לחזור למטפל אם זה כ"כ עזר, אפילו לכמה פגישות "תחזוק" בודדות?

מדוע בעלך לא רוצה כיום?

אולי אפשרות שאת תלכי לבד תתאים?
 

ז. אולי יעזור לכם לקחת ממש דף ולעשות טבלה מסודרת -

מהם הצרכים שלך - ומדוע

מהם הצרכים שלו - ומדוע

ובכל עמודה בתחום הכלכלי לכתוב:

מה אני רוצה שיהיה

מה אנחנו צריכים לעתיד

חסכונות וכו'

ואז לראות איך בפועל דואגים שיהיה סכום כסף מספיק לכל מה שחשוב ממש ברמה של הפרקטיקה ובפועל...

אז אם בעלך רואה למשל שחשוב לך לחסוך כל חודש 500 ש"ח לעתיד - ומבין את מהות הצורך הזה וכו' - והוא אמר והבטיח שאם תצטרכו הוא יצא לעבוד - אז כאן למשל הוא יכול למצוא משהו בינתיים שיניב לו 500 בחודש...

וכן הלאה בכל סעיף שהוא.

וראיתי שגם @נחשון מהרחברון (לא בטוח שהצליח לתייג, אשמח לעזרה בתיוג) הציע ליווי כלכלי למשפחות בחינם, עוד כיוון שיכול לעזור לכם ונשמע שהוא מאוד רציני ומקצועי

אם תראי ממש מול העיניים שכל הדאגות הפיננסיות מתחילות להיעלם ויש תוכנית מסודרת איך לדאוג לכך,

ובאותה תוכנית בעלך ירגיש שיש לו גם יד יותר חופשית לעשות זאת בדרך שטובה לו והוא מחובר אליה כמו לימוד והנחלת התורה או בינתיים מהצד וחיפוש עבודה בינתיים - זה יכול לעזור לשניכם להרגיש יותר שמחים ומסופקים ב"ה

זה מה שעלה לי כרגע, אם תרצי להמשיך לדייק וכן הלאה - בשמחה

בהצלחה רבה רבה יקרה

@נחשון מהרחברון (לא חייב לעבור את כל מלחמת ההתשה של החפירה שלי , אלא לדלג ישר לסעיף ז)

זה מה שעשיתי. לא כי זה חפירה ברור לי שזה מעניין

אלא כי הרגע סיימתי מפגש ראשון מתוך 4 שאני עושה ביישוב שלנו על כלכלה.

ואין לי כוח לקרוא ארוך. יש לי עוד מזוזה לסיים היום

אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.

נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.

לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף. 

אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...

לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).

עלות של ליסנג פרטי הבסיסי יהיה כ2000 שח לחודש בהתחייבות ל3 שנים.

עם סכום כסף כניסה ויציאה

כך שתשלמו כמעט 60-70% מערך של רכב חדש

אבל בסוף התקופה לא תשארו עם רכב

בליסנג תפעולי זה יעלה כמעט פי 2 כל חודש

נו בטח עליכם, רק שאני צריך לשלם פי 2 מירידת הערך בשביל שזה יהיה עליכם... 

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

אבל לפני שרצים לחנויות

90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט

מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

חברה קרובה מאוווד מתחתנת וקשה לי מאווד - לקראת נישואין וזוגיות

תכלס השאלה הקודמת היתה לחברה שלי שרצתה לשאול... (חסום לה משום מה)

אני משתף בצורה קיצונית.

זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי. 

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:

כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.

אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?

אתם נורמליים.

זו המציאות שלא נורמלית.

אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?

הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?

את נורמלית. אתה נורמלי.

פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?

כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?

התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?

הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?

לא מבינה את עצמך?

שואל מה נסגר איתי?!

תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!

את נורמלית. אתה נורמלי.

ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?

בעיקר חמלה.

הבנה.

לגיטימציה לאנושיות שלנו.

המון חמלה ואהבה.

לעצמי. לאשתי. לאישי.

לקחת נשימה עמוקה

ועוד אחת

להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר

ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.

ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.

ולנסות למצוא עוגנים גם כעת

ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר

לנו, ולזוגיות שלנו.

בשורות טובות ב"ה 🩵🙏

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,

זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.