הקטע הזה של אני אצא לעבוד אם צריך זה משהו כזה ערטילאי...

כשדיברנו על זה לאחרונה וממש דרשתי שייצא לעבוד הוא בהתחלה התנגד ואמר שאולי עדיף שנפרד בגלל חילוקי הדעות האלו. אחרי עשר דק הוא בא ואמר. "את יודעת מה,את צודקת.זכותך לדרוש את זה אני אחפש במה לעבוד שנה הבאה.." והלעבוד הזה זה עבודות כאלה מעפנות. של אבטחה או משהו בסגנון.. ומצד אחד אני חושבת לעצמי, מה את רוצה?ביקשת קיבלת!
מצד שני זה שוב החוסר בטחון, כמה אפשר להחזיק בעבודות כאלה? בטח הוא שיש לו נשמה גבוהה שמחוברת לעמקנות ולימוד...

וגם מתייסרת על זה שאני כאילו מחליטה בשבילו, זה לא בא ממנו. הוא מבחינתו- מסתדרים (כולל מקבלים כספים מאנשים שנותנים,הוא אף פעם לא מבקש כמובן. הם נותנים) וכמו זהוא עצמו אמר "אם יהיה לי מספיק כסף בדרך הזאת אני ממשיך לללמוד ולא ייצא לעבוד"

וואיי זה דורך לי על מקומות מאוד רגישים של בטחון ויציבות,וכן הוא יודע את זה ומאשים אותי שאני מתערבת לו בחיים. ומה אכפת לך מאיפה מגיע הכסף. זה ככ מגעיל אותי לחשוב שהאדם שאני חיה איתו חי ככה..

ז

קודם כל נשמע שבעלך באמת אוהב אותך והוא אבא טוב. כפי שגם ציינת הוא עוזר לך וחושב עלייך וכן באיזשהוא מקום מנסה לרצות אותך גם בנושא העבודה.

אני אשתף אותך שגם בעלי לומד תורה הרבה שנים ועובד קצת בישיבה וב"ה ממש טוב לו בלימוד.

אני מבינה את הצורך שלך בביטחון ויציבות זה משהו חשוב אך הייתי רוצה לשאול אותך כמה שאלות.

האם במצב הנוכחי אינך מרגישה ביטחון? תיארת כי לא חסר לכם כלום.

האם זה שהוא יעבוד בעבודה (עבודה מעפנה כדברייך) תספק אותך?

אני חושבת שאת צריכה לברר מה בדיוק מפריע לך..האם זה שאין לו כיוון מעשי? (אומר שהוא רוצה להיות רב- אז יש כיוון) או שמא הכיוון לא מתאים לך?

יכולה לומר לך שלצערי בדור שלנו יש עניין לפעמים להוכיח לחברה שלנו, משפחה, חברים שאנחנו מסודרים ועובדים בעבודות"נחשבות" ולא תמיד מעריכים מה זה לימוד תורה (כמו שאמרת שבשכל את יודעת שזה מקיים את העולם).

חלק מהבירור זה לבדוק עם עצמך מה מנחה אותך -האמת המשפחתית שלכם ומה טוב לכם או כל מיני תפיסות חיצוניות, לעיתים דמיוניות שמי שלומד תורה לא מסודר או לא רציני.

כפי שתיארת בעלך שקדן ומשקיע מאוד בלימוד תורה, יש לו תכונות נעלות והוא לא נשמע בחור עצלן. נשמע שהוא משקיע גם בלימוד וגם בבית ולעניות דעתי זה דורש הסתכלות של הערכה כלפיו וכלפיי המסירות שלו ללימוד התורה ולמשפחה.

תחשבי לרגע אם בעלך היה דורש ממך להפסיק לעשות משהו שאת מאוד אוהבת ומשקיעה בו ובמקרה הזה מקיים את העולם ומזכה אותך לא פחות..איך היית מרגישה?

יש אפשרות לבקש ולהסביר את הקושי שלך (אחרי שביררת עם עצמך מה השורש) ולנסות ביחד להתאים את הצרכים שלו ביחד עם הצרכים שלך ולמצוא דרך משותפת.

יכול להיות שימצא עבודה במשהו תורני וכן הלאה..העיקר מה הנקודת מוצא..הערכה? כבוד? מתן מקום לשני? או שמא שבעלי חייב לרצות אותי וייאלה שיתקדם בחיים ויהיה רציני כמו כל ה"שאר"? 

בע"ה שמתוך אהבה וכבוד תמצאו דרך משותפת .

בהצלחה!

כשאמצא קישור - אשלח.

אז

א- אפשר להיות אברך ולהתפרנס יפה ולחסוך.

ב- גם ובעיקר כשבן אדם אברך חשוב מאד התכנון הכלכלי קדימה (וזה לא אומר לא להמשיך ללמוד אלא לתכנן)

ג- גם במשפחות של לא אברכים כשאין מישהו שמראש היה בעניין הכלכלי לרוב המוחלט מי שלוקח על עצמו את השינוי לרוב זו האשה. עכשיו חזרתי ממפגש ראשון על כלכלה שהעברתי ביישוב והיו שם כמעט פי 2 נשים מאשר גברים. מה נעשה? אתן יותר רציניות....

ד- בשמחה מוכן לעזור לכם לעשות סדר לעזור לשניכם לראות את המציאות איך שהיא. יכול להיות שתגלי שאתם במצב טוב וזה ממש בסדר שזה ימשיך ככה. יכול להיות גם שהוא יבין את ההשלכות שהוא לא עובד/חוסך וימצא איזה עבודה מן הצד (ואני אפילו יכול ללמד אותו לכתוב סת''ם ולהרוויח מזה יפה) ואחרי שתראו אני גם יכול לעזור לכם לתכנן קדימה

בהצלחה וכל הכבוד. לא מובן מאליו בכלל!!!

לדעתי, את צריכה לעשות "סוויטש" חזק בראש..

את לא מעריכה את בעלך מספיק - על אף שלדעתך הוא אדם יקר, שקדן אמיתי בתורה, רציני ומשקיען, איש משפחה ואבא טוב - הכל כי הוא לא ב"ראש" שלך, שיש לומר שאינו בהכרח בגודל שלו...

"את" אוהבת להיות מתוכננת. על אף שאת מודה שהמצב הנוכחי בסדר גם כלכלית. מי התיר לך לדרוש מבעלך להיות כמותך? האם גם "הוא" דורש ממך להיות באותה רמת תחושה ממשית שלו את ערך התורה?..  (את אומרת שאת יודעת, אבל לא מרגישה.. כלומר, אם היית מרגישה את זה - היה בסדר, אבל אם לא - עליו לשלם את מחיר חוסר הרגשתך את זה..).

חשוב "לך" העוגן הכלכלי - אבל הגישה שלו היא, שאם תהיה בעיה - הוא כבר ימצא עבודה מתאימה. מדוע שתכפי עליו את גישתך, שאת עצמך אומרת, שיש שיאמרו שהיא "מתוכננת מידי"?..  (אגב, זה הבדל לא נדיר בין גברים לנשים)

"את" נגעלת/מתביישת שאנשים נותנים לו כסף, כי רוצים שילמד. הוא חושב אחרת. אפשר להבין את שניכם. אבל מי נתן לך את הזכות לכפות עליו את דעתך? מאיפה הרשות "להיגעל" כי סדרי העדיפויות שלך אחרת? אינך חושבת שזה מצריך קצת עבודה עצמית?

את רוצה "שיהיה בתכנון ובסדר שלך".... תקשיבי היטב לדברייך. "את" רוצה שהוא יהיה לפי מה שאת... מאיפה זה בא?..

את מרגישה "מבוגר אחראי", כי את עם חשבון הבנק. אולי הוא המבוגר האחראי שמבין את סדרי העדיפויות?.. הרי זה ענין של גישה - תבחרי לשנות את ה"ראש". לא להסתכל על עצמך כגדולה יותר, כי את מתעסקת עם הדברים (החשובים) הקטנים יותר.

"את" רוצה להרגיש שהוא "גבר". מה זה בעינייך "גבר"?.. "מפתח את עצמו מקצועית". אז בגלל שזה מה שיש בדמיון שלך, את רוצה שיהיה כמו בובה כזאת... שאפשר להלביש לפי הבגדים שמוצאים חן בעיני הילדה... מה פתאום? אולי "גבר" זה דווקא מישהו ששוקד התורה כמותו? למה הוא אמור להיות משועבד למה שבדמיונך?

הרי את עצמך אומרת שזה לא שכעת חסר כסף ואת רוצה שיקח עליו גם עול פרנסה. אלא שאת רוצה שזה יהיה כמו שבדמיון שלך מצטייר שירגיש לך נעים שהוא יהיה..

את גם מודה שעקרונית, לפי התיאוריה שגם את מאמינה בה, הוא צודק. אבל את "לא מרגישה" את מה שאת מאמינה - ולכן יש לך טענות שאינו מתכופף לגובה שאת יכולה "להרגיש"...

אז... סליחה שכתבתי קצת תקיף. זה כמובן לא כדי לפגוע בך, אלא כי אני חושב ש"חנופה" בייעוץ לדבר כזה, רק תזיק.

לדעתי, את צריכה לשבת עם עצמך - ולעשות סיבוב בראש:

קודם כל, להתבונן היטב בסגולות האישיות הנפלאות שציינת לגביו, שהן לאין ערוך חשובות יותר מדברים אחרים: איש טוב,  דואג שיהיה לך טוב (לא נוקם על הזלזול..). עוזר בבית, הילדים מאד קשורים אליו.. אידיאליסט, רציני ושקדן, לוקח אחריות עקרונית גם על הפרנסה, באופן שנרא הלו מתאים באיזון עם ערכים אחרים.

תתבונני בזה היטב. תאהבי את זה. תנשמי עמוק - תאמרי לעצמך, אינו חייב להיות כמוני, ובכל זמן שאנחנו מסתדרים מבחינות אחרות גם באופן שהוא מציע - משחררת...

תשקיעו ביחס ביניכם, בכבוד. זה גם יגרום שיהיה יותר סיכוי שאכן ימצא "משרה רבנית". כשיש אשה שנותנת גיבוי בבית - זה משפיע גם על כך.

נזכרתי - לסיום - ששמעתי פעם מישהי שאמרה על בעלה, באכזבה (הוא היה בכיוון ההפוך, השקיע הרבה בעבודה ולא בלימוד תורה): הוא לא לומד תורה, אז שיביא כסף, והרבה....  זה היה סוג של ביטוי של הצער שלה ממה שהוא.... 

שכל אחד יכבד מה שהשני בחר. העיקר לבנות ביחד היטב.

הצלחה רבה.

[דומני שזה עצמו בא מכך שהכנסת השקפת עולם כנראה, ביחס למה שקורה במדינה, אל הענין הספציפי]

מבחינתו בוודאי שזה לא "חיי נוחות" - גם אם טוב לו עם זה, כמו שלאדם שאוהב את עבודתו התובענית טוב איתה.

מבחינתו זה אידיאל אמיתי, ומשקיע בו את מיטב מרצו. מבחינתו הוא רואה את העתיד, של העולם הזה - צורת משפחתו - ושל העוה"ב..

אלא להתייחסות ללימוד שלו כדבר שבא מתוך רצון ל"חיי נוחות".

וזה דבר שיכול להיות מחשבה של השקפת עולם כלשהי, כללית לגבי דבריםשקורים, אבל ממש לא בהכרח תואם למציאות שלהם. נשמע שאצלו זה פשוט אידיאל שמשקיע בו.

אנחנו לא יכולים מכאןלדעת אם הוא נשאר כי "נחמד" לא לשנות - או שההיפך, נחמד לו כי הוא עוסק ברצינות בדבר הכי חשוב בעיניו... (כמובן, בכל עיסוק שמרגישים טוב, מכל סיבה, יש גם נוחות לא לשנות. אבל זה לא בהכרח הגורם).

כי ללא מקצוע ביד, אדם עובד שעות בעבודות של מינימום ובד"כ לא טוב לו שם.

לא נראה לי שעבודה כמאבטח תביא לכם מזור. הוא יתבאס שאינו לומד (וגם את אומרת שהוא עמקן וכו', אז ברור שזה יהיה בדיעבד מאוד גדול בשבילו),

ואת תתבאסי שיש לך בעל "מאבטח" שלא אוהב את מה שהוא עושה.

תראי,

בניגוד לכל אלו שמפנים אלייך אצבע מאשימה,

אני ממש מבינה אותך.

בעלי היה אברך כשהתגרש,

ואופס...

מה עם מזונות עכשיו?

לחיות מלימוד תורה זה לחיות בחממה, ולא לדעת מה קורה בחוץ.

זה לא להבין בתלוש מסכורת, בטח שלא בפנסיה.

וזה ממש לא מתאים לכל אחד.

ובעלי קיבל את הכאפה שלו ונאלץ לעבוד (ב"ה שהיה לו תואר בהוראה ועדיין...)

וכשהוא הגיע להוראה זה ממש לא היה פשוט.

הוא פתאום יצא מהחממה של הישיבה לתוך עולם קשה של מחוייבויות ולחצים.

זה משהו שלומדי תורה לא ממש חיים אותו. הרי אין לך בוס, ואתה תמיד יכול לגלוש עם החברותא לכל מיני "מילי דעלמא..."

הוא בעצמו מסתכל עכשיו במבט מעורבב על חבריו האברכים שנותרו בישיבה:

מצד אחד הערכה רבה למסירות ללימוד,

ומצד שני סימן שאלה גדול על זה שהם בגיל 40 - בלי להתחכך עם העולם האמיתי.

זה לא פשוט בכלל.

אני באה מבית ספרדי וחושבת שבעולם הספרדי (לפני שאימצו את הסטנדרט האשכנזי)

אין מצב כזה של אברכות ללא חיי מעשה.

בעיניי זה לכתחילה- עבודה עם חיי תורה- ולא בחירה של בדיעבד.

אבל יודעת שלא חושבים כמוני,

וגם יודעת שהציבור הדתי-לאומי אימץ הרבה מהליטאיות של החרדים.

מה שנותר לי הוא להגיד לך,

שכן תדרבני אותו ללכת ליועץ תעסוקתי.

אולי הוא יגלה מקצוע שדווקא מעניין אותו?

ולך זה ייתן שקט.

הוא לא חייב ללכת לאבטחה.

מספיק שיהיה לו כיוון. זה בוודאי ירגיע את העסק.

ואם לעבוד אז במשהו מזדמן ד שיצליח להגי למשרה תורנית שהוא רוצה בה

ידעת שהוא מתכוון להיות אברך כל חייו והסכמת או שאפילו רצית ועכשיו דברים השתנה? 

אם סיכמתם את זה מראש, אז זה לא הוגן שעכשיו את באה אליו בדרישות. 

ובנימה רצינית,
היה בתפקיד משמועתי בצבא בשילוב עם זה שתמיד אמר אני רוצה ללמוד כל עוד זה מתאפשר.

מתאפשר זה עניין של הסתכלות. של מטרות וסדרי עדיפיות שכאמור אצלנו שונים.

אולי לא הסברתי את עצמי כמו שצריך. הוא רוצה לעבוד בעבודה תורנית פשוט צריך עוד קצת זמן. ולי קצת לחוץ..

בכל מקרה,תודה לכולם על התגובות. פתחתם לי אפיקים של מחשבה

הפוך.

דווקא הקורונה הראתה כמה חשוב להיות שכיר.

לאמשים לפחות היתה קצבת אבטלה!

ובלי עבודה אין גם דמי לידה!

האמרות האלה של רק ה' יחליט

מסתירות לעיתים חוסר הבנה שצריך לפעול לפי החוקים כאן. בעולם שלנו.

אם אני אתפלל בבוקר מאוחר

והבוס יחליט לפטר אותי על זה-

זה לא שה' פיטר אותי.

ואם אני לא אעבוד, או שאעבוד בשליש משרה

ואביא עשר ילדים לעולם

אז אני לא אוכל לחיות כאילו כלום.

קשה לי שדתיים מדברים כאילו הם מעל המציאות

וכאילו חוקי המציאות לא תקפים אליהם.

תקפים גם תקפים.

ומי שרוצה לשים רטייה על העין- בבקשה.

בתגובה הראשונה שלך כתבת 

שאף עבודה לא מבטיחה ביטחון.

ובכן,

עבודה מביאה איתה ביטחון כלכלי.

ומה שנכון לנורווגי ולשבדי

נכון באותה מידה ליהודי.

יהודי עושה וה' נותן ברכה או לא.

אגב, גם אדם צדיק וירא ה' יכול להיות שלא תהיה לו ברכה.

ככה שאפילו תפילות לא מבטיחות ברכה.

אז צריך לעשות

ולהתפלל.

אבל כמובן לעשות. זה קודם כל.

וכמובן שעבודה מביאה איתה ביטחון כלכלי. אין על זה שאלה.

לא צריך לצאת נגד הקומון סנס הבסיסי של כל האנושות.

איך את עם זה?

אולי זה מלחיץ אותך?

היי יקרה,

מנסה להתייחס לדברים שעלו לי כשקראתי אותך:

א. כתבת שבעלך היקר לומד תורה ברצינות ובחריצות.

מקדיש כל רגע ללמוד וללמד.

אוהב את זה

מחובר לזה 

זה ממש מה שמחיה אותו.

כל אלו מצביעים באמת עד כמה הוא *בפנים*, מתוך חיבור שלם, אמונה שלמה, עשייה שלמה

ממש ב"ה, נשמע כ"כ לא מובן מאליו וכל הכבוד לו על כך.

אם נתייחס רק לשנייה רק לנקודה הזו - אז להיות במקום שטוב לך בו,

שהוא ממש *מחיה* אותך,

שאתה שמח בו ומאמין בו - זה מתכון לאושר ושלווה בחיים ששום הון שבעולם לא יוכל לקנות

(ולא חסר אנשים עמידים ומיליארדרים נעדרי שלווה פנימית לחלוטין, נעדרי סיפוק, עם דכאונות וכו'...)

כך שעצם המציאות הזו שכך בעלך מרגיש - היא בעיניי זהב טהור ממש.

ב. לגבי מה שכתבת שבעלך עונה לך כאשר אתם מדברים על הנושא:
"בע"ה הכל יהיה בסדר"

"כמו שלא חסר לך כלום לא ייחסר לך, אם יהיה חסר אצא לעבוד"

מקווה שיציעו ליאיזה תפקיד"

בואי ננסה שנייה להעמיק בדברים.

- בע"ה הכל יהיה בסדר - יש כאן מימד של אמונה בקב"ה ובמציאות כפי שראה עד עכשיו. עד כאן בסדר.

- ""כמו שלא חסר לך כלום לא ייחסר לך, אם יהיה חסר אצא לעבוד"" 

כאן כבר יש ירידה ל"תכל'ס" של החיים -

הוא בעצם אומר לך:

אשתי היקרה עד עכשיו לא חסר לך כלום

ואני ערב לך שלא יחסר לך כלום!

ובשנייה שנרגיש שיכול להיות חסר - אצא לעבוד!!!

יקרה, יש כאן לגמרי לקיחת אחריות.

כך *הוא* רואה את המציאות,

ממש בלי לעצום עיניים - אלא לראות שהוא ב"ה זוכה להגשים את האידיאל ולעסוק בתורה הקדושה שמחייה אותו + לא חסר לכם כלום עד עכשיו + מבטיח שגם לא יחסר + אומר שברגע שצריך - הוא יצא לעבוד!

בנוסף, הוא מקווה להצעה של תפקיד ויש לו הסמכה לרבנות.

אז גם הכיוון הזה שהוא יוכל ללמוד וללמד, בכל מיני משרות שונות - נשמע כיוון לגמרי ריאלי וטוב שיוכל לספק את הצרכים של שניכם *יחד* -

מצד אחד בעלך ימשיך לדבוק בתורה שכה אוהב, וגם לזכות להנחילה לאחרים,

וגם יקבל על כך תשלום

וגם תוכלו לחיות יותר ברווחה / חסכונות לעתיד

לכן אם כבר משקיעים בפתרון - זה הכיוון עליו הייתי ממליצה.

ואם הוא כ"כ טוב במה שהוא עושה

וכ"כ מחובר לתורה, מבפנים

- אני בטוחה שהוא ימצא עבודה!

וזה באמת רק עניין של זמן!

אפשר לפתוח את הראש,

להתעניין, לשמוע משרות, לבקש מאחרים להציע אם שומעים וכן הלאה

אבל חשוב לזכור גם ש*בכל* תהליך של מציאת עבודה - הממוצע הוא בערך חצי שנה עד שמוצאים עבודה, בכל תחום שהוא.

והיתרון העצום כאן שזה הכיוון שהוא *רוצה*

שזה הכיוון *שהוא טוב בו*

שזה הכיוון שהוא שואף אליו -

עם כל היתרונות הללו - מציאת העבודה, גם אם לא תקרה מעכשיו לעכשיו - אכן תקרה!!!

ובינתיים, אם צריך, הרי הוא הבטיח לך - יצא לעבוד בכל מה שידו מגעת ובלבד שלא יחסר לכם לעולם דבר.

אז כן, גם אם יהיה מנקה חדרי מדרגות בינתיים בנוסף ללימוד התורה ולעזרה והברכה שהוא מרעיף על ביתכם ועל משפחתכם - אין בכך שום פחיתות כבוד. להיפך, על גדולי ועצמי עולם אמרו שהיו גם חוטבי עצים ושואבי מים...

ג. לגבי מה שכתבת: "ואני, מ ת פ ו צ צ ת. מה עם תכנון? מה עם השתדלות לחפש משהו להתפרנס ממנו? יש לו פה ושם דברים שהוא עושה מהצד אבל זה ממש בקטנה. יש לציין שהוא צודק באופן כללי ב"ה מצליחים להסתדר אבל הילדים גדלים וחשוב לי העוגן הכלכלי אני בן אדם מתוכנן ומחושב. יהיו שיגידו שמדי אפילו."

מדוע לדעתך את מתפוצצת כדברייך?

תוכלי לדייק מה שם בדיוק קשה לך?

מה מפחיד אותך?

מה עוד את חושבת על כל העניין, מהפן הכי פנימי שלך?

- ומה עם תכנון? - עבור בעלך התכנון הוא כאמור לפי סעיף ב.

כנ"ל גם ההשתדלות ומשהו להתפרנס ממנו.

וכפי שכתבת - כבר עכשיו הוא עושה דבריפם מהצד - גם מצביע על לקיחת אחריות

ועוד הוספת שהוא צודק וב"ה אתם מסודרים - עוד נקודה חשובה

ולגבי מה שאמרת שאת אדם מתוכנן אולי יותר מדי - אכן אולי האיזון נמצא בין שניכם, ומהפער הנ"ל ביניכם תוכלו דווקא להתעצם - הוא יזוז קצת לכיוונך ואת תזוזי קצת לכיוונו ותגיעו לדרך המלך, האמצע של הרמב"ם עם איזון שלם

ד. לגבי הערכים שלכם שמתנגשים בדמות הכסף שמעניקים לו על הלימוד -

את רואה בכך בושה,

בעלך רואה בכך ערך של לימוד שחשוב לו הרבה יותר.

אז שני הערכים שלכם נחשבים כמובן.

צריך לראות קצת איך השני רואה את הדברים, להיכנס שנייה לראש של השני, ללב שלו, להתחבר, להזדהות איתו ואולי להצליח כך יותר להכיל ולהבין לפחות את הצורך והערך...

ה. לגבי המקום של הזילזול -

ברגע שהתפיסה בראש היא = מי שאחראי על חשבון הבנק הוא בעצם המבוגר האחראי ומי שלא מתפתח מקצועית במקצועות שהם לא לימוד התורה הוא גם לא מבוגר אחראי - אזי

כמובן שיהיה זלזול גם בלי לרצות...

אבל אם משנים את התפיסה ל= מי שחשוב לו לעסוק במה שליבו חפץ + לוקח אחריות במקרה שצריך ובינתיים ותוך כדי גם דברים אחרים מהצד + מחפש עבודה בתחום שהוא אוהב + אבא נהדר לילדים + משרה אווירה של רוגע ושמחה וקדושה בבית + משקיע מאוד מאוד בלימוד התורה הקדושה + אדם טוב + דואג לרעייתו היקרה תמיד ודואג שיהיה לה טוב + עוזר כמה שיכול בבית

= אדם שהוא בהחלט מבוגר אחראי ונהדר -

אז כבר עצם שינוי התפיסה יכול להביע ליותר הערכה וממילא פחות זילזול...

ו. כתבת: "הפער הזה גורם לפיצוצים עד דיבורים על גירושים שלא מגיעים לפסים מעשיים, תמיד בסוף משלימים"

חשוב מאוד *לא* לאיים בגירושים לא בכאילו ולא באמת, אלא אם כן *בטוחים בצעד הזה ועשינו הכל כדי להימנע ממנו* -

אחרת עצם הדיבור על כך, האווירה שזה יוצר, ש"משחק" שאפשר לשחק ברגשות אחד של השנייה בגלל זה ועוד הרבה - כל אלו כמובן שלא תורמים.

מותר לכעוס.

מותר שיהיו פערים.

מותר ורצוי כמובן לעבוד עליהם

אבל איום בגירושים לא תורם כאן.

- כתבת שהייתם בטיפול ומאוד עזר.

נסי להיזכר מה היה שם שעזר?

אולי כן שבוע לחזור למטפל אם זה כ"כ עזר, אפילו לכמה פגישות "תחזוק" בודדות?

מדוע בעלך לא רוצה כיום?

אולי אפשרות שאת תלכי לבד תתאים?
 

ז. אולי יעזור לכם לקחת ממש דף ולעשות טבלה מסודרת -

מהם הצרכים שלך - ומדוע

מהם הצרכים שלו - ומדוע

ובכל עמודה בתחום הכלכלי לכתוב:

מה אני רוצה שיהיה

מה אנחנו צריכים לעתיד

חסכונות וכו'

ואז לראות איך בפועל דואגים שיהיה סכום כסף מספיק לכל מה שחשוב ממש ברמה של הפרקטיקה ובפועל...

אז אם בעלך רואה למשל שחשוב לך לחסוך כל חודש 500 ש"ח לעתיד - ומבין את מהות הצורך הזה וכו' - והוא אמר והבטיח שאם תצטרכו הוא יצא לעבוד - אז כאן למשל הוא יכול למצוא משהו בינתיים שיניב לו 500 בחודש...

וכן הלאה בכל סעיף שהוא.

וראיתי שגם @נחשון מהרחברון (לא בטוח שהצליח לתייג, אשמח לעזרה בתיוג) הציע ליווי כלכלי למשפחות בחינם, עוד כיוון שיכול לעזור לכם ונשמע שהוא מאוד רציני ומקצועי

אם תראי ממש מול העיניים שכל הדאגות הפיננסיות מתחילות להיעלם ויש תוכנית מסודרת איך לדאוג לכך,

ובאותה תוכנית בעלך ירגיש שיש לו גם יד יותר חופשית לעשות זאת בדרך שטובה לו והוא מחובר אליה כמו לימוד והנחלת התורה או בינתיים מהצד וחיפוש עבודה בינתיים - זה יכול לעזור לשניכם להרגיש יותר שמחים ומסופקים ב"ה

זה מה שעלה לי כרגע, אם תרצי להמשיך לדייק וכן הלאה - בשמחה

בהצלחה רבה רבה יקרה

@נחשון מהרחברון (לא חייב לעבור את כל מלחמת ההתשה של החפירה שלי , אלא לדלג ישר לסעיף ז)

זה מה שעשיתי. לא כי זה חפירה ברור לי שזה מעניין

אלא כי הרגע סיימתי מפגש ראשון מתוך 4 שאני עושה ביישוב שלנו על כלכלה.

ואין לי כוח לקרוא ארוך. יש לי עוד מזוזה לסיים היום

אני מחלק דירוג

כי מן הסתם תרצי שמישהו

יתן לך דירוג

ואף אחד לא יתן כי את שאלת ומצפים

לפידבק ממך.

שמצמיחה ולא מכבה/ מוחקת

מכילה ומקבלת ולא שיפוטית

מבוססת על דעות/ אמונות/ רצונות משותפים ולא מלאה בקונפליקטים בלתי נגמרים

ראיתי תכונות, ראיתי יעדים בזוגיות.

החכמתם אותי.

תנו עוד.

לפרק הבא כבר אגיע מצוייד בע"ה.

לק"י

מוזמנת לשאול גם בפורום הריון ולידה (אפשר לשאול שם גם דברים נשיים, לא רק שקשורים להריון ולידה).

מובן בפורום פתוח.

ממליץ:

1. למצוא עזרה מאיש מקצוע בעולם האמיתי. אם צריך הכוונה לאיש מקצוע - אפשר להתייעץ באנונימיות עם הקו הנשי של מכון פוע"ה בשעות הערב.

2. לך ולכולם - להזהר מאוד מכל מיני 'נשמות טובות', שהשאלה שלך תביא אותם לשיח בפרטי...

בפורום פתוח שקוראים בו נשים וגברים וניער גם כשחלק גם מכירים אחד את השני אישית.

פשוט אני קצת נואש, זה מציק לי כבר הרבה זמן.

אולי יהיה מישהו אנונימי שיוכל לשתף

שניהם כתבו ספרים בנושא.

הרבנית נעמי שפירא אשתו של הרב שפירא גם כתבה ספר מקביל לנשים בעניין זה.

ולצורת הסתכלות על הנושא.

מחפש רב עם רוח יותר צעירה

יש לו שיעור ביוטיוב עם עבודת סאונד לא מוצלחת אבל אפשר להתאמץ להקשיב.

יותר מידי בשבילי

טוב

אבל ביקשת תגובה נשית - לא מעניין אותי איך בעלי מתמודד ואני לא רוצה לדעת

זה שלו עם עצמו ועם בורא עולם ושיהיה לו בהצלחה

בעיניי לא נכון ולא צריך להכניס אותה להתמודדות הזו, זה יכול מאוד לאתגר אותה נפשית מולך ומול עצמה ובשביל מה בעצם? מה אתה מצפה שיקרה אחרי? שהיא תתמוך בך? לא יקרה. זה יחליש אותה

שהיא תהיה אוזן קשבת? היא לא המטםלת שלך ואל תיצור בה תלות כזו, זו ציפייה לא הוגנת

חוץ מזה שזה מאוד לא גברי בעיניי לשתף את אשתף בדבר כזה. שמור על פאסון גם אם זה רק כלפי חוץ

ואין פה בגידה בעיניי

אשתך נושאת אליך עיניים וסומכת עליך. אם היא מציאותית היא יודעת שיש לך התמודדות

אם לא - למה לפרק לה את האשליה?

גם בעלי לא יודע כל מה שאני חושבת ועובר עליי

לא על כל דבר צריך לדבר לדעתי

למה אם היא אוזן קשבת זה הופך אותה למטפלת?

כלומר האם אין איזה אלמנט של כנות בנישואין גם בלי מטרה לפתור את הבעיה בה משתפים?

האם אין חשיבות לשיתוף (גם בדברים קשים והתמודדויות בין השאר) בפני עצמו?

באמת שואל מתוך רצון לשמוע עוד דעות ולא מתכוון חס ושלום לתקוף אם זה נשמע ככה

1. כי זה לא שיתוף בעלמא, זה שיתוף על קושי שגם משפיע על ההסתכלות שלה עליו הרבה פעמים, וכמו שכתבתי יכול לגרום לה לסיבוכים עם עצמה. היית רוצה שאשתך תשתף אותך בזה שיש לה קושי דומה מול גברים אם היה לה כזה? היית מסתכל על זה כשיתוף בעלמא ולא היה פוגע לך בתחושת הבלעדיות מולה?

   אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?

2. כי בהרבה מערכות יחסים יש דינמיקת אמא ילד שגורמת לאישה לרצות לפתור לבעלה את הבעיות. אף גבר לא רוצה שאשתו תיזום לו פתרונות בעניין

3. בטח שיש עניין של שיתוף.

   גם גברים נופלים בזה אגב, שאישה משתפת לשם השיתוף והפריקה והגבר רץ למצוא לה פתרונות במקום לתת לה אמפתיה ולהכיל

   תלוי מה משתפים ואיך.

   אולי אחרים יענו לך אחרת, שיתפתי את דעתי בעניין

לשאלתך אין תשובה אחת שמתאימה לכל אחד או ליתר דיוק לכל זוג,

זוג שלכל אחד מהם יש את החוסן, ההכלה, האמון והביטחון בקשר ומצליחים לשתף דברים כאלה בצורה טובה, זה נפלא, ויכול גם לעזור בהתמודדות.

אך אני מתאר לעצמי שאצל רוב הזוגות זה לא ככה.

וזה גם בסדר.

אם אתה מרגיש שהיא לא תוכל להכיל - מציע שלא תכניס אותה לזה. מדובר באתגרים שמטבע הדברים אמורים להתמודד איתם כעיקרון לבד.

אבל - זה לא אומר שאשתך לא יכולה לעזור לך בהתמודדות. היא יכולה לעזור גם מבלי לדעת כלום.

מבלי לעשות כלום.

עצם זה שאתה אוהב אותה ומרגיש שהיא היתה לוקחת מידע על כשלונות בצורה קשה - יכול להוות כלי נשק עוצמתי במלחמה זו.

בפרט לפי תיאורך שאתה מרגיש שיש בזה מימד של בגידה בה.

בכל התמודדות, תזכיר לעצמך שאתה אוהב את אשתך יותר מאת עצת היצר השפל הז:

נשים אחרות? מה לך להן שה' כבר נתן לך את האשה הנפלאה בתבל עבורך?

להסתכל על מישהי ברחוב? מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק? כל השאר זה שקר והבל.

אי שמירת הברית? איך תכניס את הפולש הזה למרחב הזוגי - מיני המקודש שאמור להתקיים רק בינך ובין אשתך?

יש מצבי קיצון, (אף אם אולי לא כל כך נדירים למרבה הצער), שבהם צד אחד (לרוב הבעל) ממש נזקק לתמיכה לפחות רגשית מהצד השני (לרוב האשה) על מנת לצאת מבור שהוא לא מצליח להיחלץ ממנו לבד, למרות שניסה שוב ושוב ושוב. אך הכאב והפגיעה עלולים להיות משמעותיים מאד, ולא תמיד הצד הפגוע יצליח באמת להתגבר על הכאב ולסייע.

בכל אופן, נשמע שאתה כעיקרון מתגבר ומצליח, ואם כן אתה אתה ראוי להערצה!

תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה), אך לכן במקום לספר לה - תתחזק על ידה!

בהצלחה גיבור!

תתאר לך אדם שמן מאוד מאוד, שמגיע לדיאטנית.

נניח שהיא תגיד לו ''מה זה בורקס? סתם פחמימות ריקות עם שומן טראנס, פויה!

ומה זה שווארמה בלאפה? אתה לא צריך את זה! אתה יכול להיות שבע ומאושר גם עם אוכל בריא!'' וכיוצ''ב.

עובדתית, היא צודקת בכל מילה שהיא אומרת. אבל בפועל, זה יעזור לו אולי לכמה שעות, מקסימום ליומיים.

בסוף לגוף ולמוח יש רצונות, חשקים, מאוויים ויצרים, והם לא יושתקו על ידי החדרת משפטים מהסוג הזה.

אציין שגם אני עצמי חוויתי משפטים כאלה על נושא אחר כשהייתי נער, ולמעט תסכול, דיכאון והאשמה עצמית - הם לא הועילו בדבר.

בנוסף, יש לך כשלים שפשוט לא מסתדרים עם המציאות (להבדיל מהדיאטנית בדוגמה למעלה שאמרה אמת אבל זה לא מועיל ולא מוביל לשינוי התנהגות, אצלך חלק מהדברים פשוט לא מסתדרים עם המציאות):

''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?'' - אשתו היא לא האחת והיחידה שבה הוא חושק, הוא בן אדם אנושי ולא רובוט, יצרים ומאויים לא נכבים ביום שבו אנחנו מתחתנים.

לתת לו הרגשה כאילו המצב הנורמלי זה להימשך רק לאשתך ואילו הוא יוצא דופן, זה רק מוריד ומשפיל ומכניס לעצב ולא מקדם כלום וגם לא אמת.

לא מנטרל את ההתמודדות.

אך גישה כזאת לדעתי מסייעת למי שרוצה להצליח בהתמודדות יותר מאשר הגישה ההפכית - יצירת ניתוק בין ההתמודדות עם היצר ובין המרחב הזוגי, ובחירה לראות בכשלונות כמשהו אישי שלא נוגע לבת הזוג. התפיסה הנכונה היא שההתמודדויות הדתיות שלנו הן לא רק אישיות אלא כל אחד הוא חלק מכלל, וההצלחה בכל התמודדות מזכה את הכלל, ונפילה פוגעת בכלל.

והכלל מורכב ממעגלים מעגלים, הזוג, המשפחה, הקהילה, האומה, והעולם. זו תפיסה שמעבר לכך שהיא צודקת - היא גם מעצימה, ומסייעת מאד בהתמודדות.

כשכתבתי ''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?''

הדגש הוא על באמת. חבל שלא הדגשתי במקור.

כשבוחרים בשכל שהחשק לאשה הוא נפלא, מקודש, ואמיתי - וחשקים אחרים הם רעים, רדודים, מתעתעים ושקריים - קל יותר להתגבר.

לא שהם לא קיימים - אך אפשר לבחור להתייחס אליהם בביטול, עם כל הקושי שבדבר.

היא לא בזה שאתה לא מספר.

בכל מצב אתה לא אשם בהתמודדויות שלך, אבל אם משהו בהתמודדות שלך פוגע גם בה גם בלי שהיא יודעת, אתה אחראי לטפל בזה אצל מטפל. מסכימה עם מי שאמרה שהיא לא המטפלת שלך. אל תצפה ממנה שתחבק אותך עם סכין קצבים ביד.

זה אומנם לא קשור אליה ולא באשמתה בשום צורה, אבל ההשלכות של זה ושל השיח איתה על זה בהכרח קשור אליה.

מעריך מאוד שנתתם מעצמכם בנושא רגיש כזה.

@פינג פונג

אהבתי מאוד את המשפט הזה: תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה).

לצערי מסכים עם @פשוט אני..

בפרקטיקה של החיים מרגיש שיש פה משהו גדול יותר מהרוח החיובית והסיסמאות האלו.

יש פה קושי עמוק של תחושת הסתרה ובגידה. אני הכי בעולם רוצה שהיא תגיד לי שהיא אוהבת אותי גם אם היתה יודעת...

מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך...

מרגיש שקרן, בוגד, ולא ממצה כלום מהקשר שלנו.

אני כל כך מנסה להיכנס לראש שלה, לנסות להבין מה היא תחשוב אם תדע.

אשתי יותר פתוחה, יותר משתפת, גם בנושאים האלו. היא צדיקת עולם לעומתי, הדברים שהיא משתפת וזה מה שעובר עליה באמת אני מרגיש שהיא לא מסתירה, זה דברים קטנים ממש ובכל זאת ממש קשה לי להכיל את זה. אז מה היא תגיד כשהיא תשמע מה עובר עליי???

תודה ל@המקורית

על הזווית הנשית בעניין. לימד אותנו הרבה מאוד.

רק אשמח לשאול את כולכם, בסוף כולנו מודים שהדבר הזה קיים, יש משיכות בין שתי המינים גם בקשר הזוגי. האם נכון לטאטא את זה, להטיל וטו על הנושא הזה כביכול על זה לא מדברים.

הרי בסוף הרבה זוגות מאותגרים בזה. אולי הגיע הזמן לפתוח הכל, לחשוף, לעבור כמה ימים/שבועות/חודשים קשים ואז, אחרי המבול נראו ראשי ההרים - אולי אז הקשר בינינו יהיה טוב יותר? עמוק יותר, מודע יותר מכיל יותר נאמן יותר?

הרבה גברים מאותגרים בזה

צריך לעשות הפרדה בין הקשר שלך איתה לניסיון שלך

ולא, זה לא משבר שעובר אחרי כמה חודשים

זה עלול ליצור פצע עמוק של אי אמון לטווח ארוך

לדעתי לא חכם אבל תעשה מה שאתה חושב

אתה או היא?

שאתה תרגיש יותר טוב עם עצמך ופחות בוגד (מילים שלך)

שהיא תנחם ותכיל למרות שהיא במצב הנבגד? (לדבריך)

אם אתה מחפש מקום לפרוק ולהתנחם, תתחיל במישהו שהוא לא ה"נפגע", תטפל במה שאתה רוצה לטפל, וכשאתה בתהליך של טיפול, אפשר לשתף.

אצלנו זה נושא שכן מדובר, אבל לא נחשב כבגידה אלא יותר התמודדות אישית, אבל אתה כן רואה את זה כבגידה, אז מה מטרת השיתוף?

עצם המציאות שאני לא מספר מרגישה לי כבגידה.

זה מה שכתבתי

אלא בזה שיש לך משהו להסתיר.

לא כל דבר נכון לומר לבן הזוג. יש דברים שהשתיקה יפה להם.

תפתור את ההתמודדות בדרך אחרת. היא צריכה להיפתר, אבל לא זו הדרך.

אישתך ממש לא צריכה לשמוע ממך שאתה נמשך לנשים אחרות. זה הדבר הגרוע ביותר שאתה יכול לעשות.

זה שיתוף שיכול לפגוע בה, אל תשתמש בה רק כדי להרגיש יותר טוב עם עצמך.

אני לא נגד שיתוף, אנחנו דווקא כן מדברים על זה ואני מאמינה שככל שיש פחות הסתרות בזוגיות הקשר יותר עמוק, אבל לא ממקום כזה שרואה יותר אותך ופחות אותה.

אגיד רק שאחרי 20 שנה, וכשכבר יש לנו ביטחון מאוד עמוק בקשר, אנחנו בהחלט משתפים אחד את השני, וזה בעיקר עוזר להבין יותר איך השני עובד (למרות שלעולם לא נבין באמת), ויוצר אצלי יותר ויותר הערכה על המלחמה היומיומית שהוא נלחם בה עבורנו.

ושתי עצות בשבילך-

1. לשתף בצורה כללית יותר (נגיד- 'איזה קשה זה ללכת ליד הים בקיץ'). גם יתן לך קצת אפשרות לפרוק, וגם לגלות איך היא מגיבה לשיתוף כזה כללי (אני מניחה שזה לא משהו שיפיל אותה מהכיסא).

2. להבהיר בשיתוף שאתה נלחם. מתאמץ. בשבילה ובשבילכם. כי היא זו שבאמת באמת חשובה לך, וכל הפיתויים שמסביב הם רק רגעים חולפים- מול הטוב הנכון, הנצחי והאינסופי שיש ביניכם.

3. להחמיא לה בלי סוף. להתפעל ממנה. לבנות אצלה את הביטחון שהיא שלך ולא משנה מה. זאת התשתית שבעזרתה תוכל יום אחד לשתף באמת ולקבל את התגובה שאתה רוצה.

אישה שיודעת ומרגישה שהיא ה דבר מבחינת בעלה, יש לה הרבה יותר כח וחוסן להתמודד עם דברים שקורים ושיתופים מורכבים

כי הרבה מהקושי הוא סביב הרגשה שאולי היא לא מספיק שווה או שיש מישהי יותר ממנה. ברגע שהיא רגועה מהבחינה הזו יכולה להיות לה הרבה יותר פניות להקשבה ותמיכה

אז תלך בדרכי הצדיקים ותדבק בהם!

העיצה על הכל היא תפילה!

תקפיד מאוד על תפילות בזמנן זה מגן ומציל חיים.

השכמת הבוקר ותפילת שחרית בזמנה,

כי ללא זה אין טעם לתפילה, וזו ההתחלה ממש.

מקווה כל יום ותיקון הכללי מציל חיים, הטומאה נעלמת.

לגביי שיתוף עם האישה -

היא לא תבין כי אין לה!!!

תשתף את בורא עולם ואת הצדיקים,

רק הם יעזרו לך.

כל אדם הוא בבחינת רצוא ושוב עליות וירידות -

עד שזוכה לחזור בתשובה שלימה ואין לו נפילות.

גם אין יום ללא פגע אז זה מלחמת נצח.

אבל תמיד מנצחים.

כרגע, בלי קשר לשאלתך. בהמשך אולי אצליח להתייחס.

"

מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך..

"

"

אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?

"

זה דוגמאות מבחינתי לשני הצדדים. לשני הקצוות שאתה מעלה פה.

מניסיון שלי נשים אינן יכולות להבין את מורכבות ההתמודדות ואת האופי שלה. מצד שני, אנחנו הגברים לא מסוגלים להבין את המורכבות אצלן.

בין אם אנחנו מבינים ובין אם לא, יש משהו שצריך להיות לנגד עיננו תמיד. גם הגבר וגם האישה צריכים לדעת דבר אחד עקרוני. התתמודדות שלך היא לא ההתמודדות שלי.

על ההבנה הזו אפשר לבנות עוד קומה.

הקומה השניה היא - אסביר לאור דברים שלמדתי בספר התניא (אלו הדברים שלי ולא של בעל התניא - לכן אם יש שגיאה או חוסר דיוק זה לא מה שהמחבר התכוון). שאם יש לאדם הרהור עבירה והוא הסיח אותה - הוא צריך 1. לשמוח שהוא בינוני. כלומר, שהצליח בהתמודדות. 2. אם הוא עצוב זה גלל שהוא גס רוח (גאוותו) שהוא חושב שהוא צדיק ולא מגיע לו שייפלו לו מחשבות רעות. (פרק כז בליקוטי אמרים).

הקומה השלישית היא - אמון.

אם בעל בחר לאשתו על התמדדות שלו - היא צריכה לשמוח. שהוא לא מסתיר. שהיא העוגן שלו. הכי יפה בעולם היא לא תהיה - הכי יפה בעיניו - היא כן.

אישית -

כן אספר ואשתף הכל. הכל.

אם אני צריך עזרה. ואם הצלחתי. ואם נפלתי. וכשקמתי. ואני הייתי רוצה לשמוע ממנה באותה מטבע.

נכון - היא לא מבינה. ואני לא מבין. אבל אנחנו שם אחד בשביל השני.

כי

1. אנחנו לא מבינים את התמודדות

2. אם נפלה מחשבה רעה זה כי אני בינוני

3. יש בנינו אמון .

אם באיזה אופן המחשבה שנפלה לא נשארה רק בגדר מחשבה. והיא התגלגלה - למעשה, מחשבה, דיבור.. יש פה משנו אחר.. חציו בגידה בה' חציו בגידה באישה.

.וגם אז יש לדון באופי וברמת השיתןף.

זה מקום מעולה, במובנים מסויימים הרבה יותר טוב מהצאט'.......

נשמע שבלי קשר טיפול יעשה טוב, אבל ככלל, בהרבה מקרים אישה זו לא הכתובת לפרוק אצלה חולשות.

בפרט כשהמצב בינכם הוא כזה.

טיפול.

בן אדם שחי מהחולשות שלך

אתה לא רוצה להיות נשוי לו.

דרך אגב גם להיות גרוש ממנו זה לא הכי נחמד.

או מפציצים אותו באהבה ובחמלה

בתקווה שהוא יצליח להתיישר

כמו שיש לך ילדה שמתחילה להרביץ

ולהתנהג לא יפה

ואז אתה בבת אחת מתעלם מכל זה

ואומר איזה ילדה טובה

ומזכיר את כל הדברים הטובים שהיא עשתה

ואז מרוב הלם היא מוחמאת

וחוזרת לתלם.

אבל ללא ספק יש פה בעיה אצלה

שהיא רואה שלילי וחותרת לפירוד.

שמישהו יעשה לזה סוף!!!!!!

באמת חצה גבולות

הבן אדם בבעיה.

האשה משפילה אותו מול הילדים.

הוא סופג ניכור הורי.

וניכור אישי.

לא נשאר לו תמיכה מלבד הגיפיטי.

מה אתה מציע לו לעשות?

הכי קל להגיד טיפול טיפול טיפול

מבחינתי זו אמירה ריקה

כי אשה כזו ברור לה שהיא מעליו

וכל הבעיה אצלו, והיא משפילה אותו

השכם והערב

אשה כזו לא תלך לטיפול בשום אופן

והיא אולי אולי תשלח אותו לטיפול

לכן תרגיעו.

יש לבן אדם בעיה

תנסו לעזור לו עם עצות אמיתיות

לא עם דיקלומים.

ובטח לו להוציא את התסכול עלי.

בלי קשר. נכון יותר נעים לקרוא

דברים נחמדים על אנשים שטוב

להם בחיים

והם נהנים.

בשביל זה יש פורום גרושים גרושות

שם מכיייפים (:

בחרת להכנס לפורום הקשוח

של נישואין טריים.

אז מה ציפית לקרוא שם על פרחים

ופרפרים. בן אדם מספר לך על בעיה.

תביעה אמפתיה תעזור תייעץ מנסיונך.

מה קשור להתקומם נגדי?

נראלי זה פחות מתאים.

זה רק שובר אנשים, ולא מביא אותם לתיקון.

אדם פרו

מגיב ממש טוב

(:

אני מגיב סבבה

עיינו ב200 תגובות

אחרונות (:

תודה ממש הייתי צריך את העידוד

מידי פעם נוהגים לחבוט בי

בפורום זה או אחר.

הבעיה היחידה שיש בי,

שאני לא סוגד למילה "טיפול" ו"מקצועי"

אני חושב שחבר טוב

שנמצא ועבר דברים דומים,

אם כי לא זהים.

הוא הכתובת לתמיכה.

כי הוא יבין אותך

יודע לתת לך עצה מהזוית שלך

וזה שאין לו אינטרס כלכלי קצת מוסיף בעיני

אם כי לא איכפת לי שיהודים נוספים יתפרנסו

הבעיה עם כל הרבנים והמושלמים

שהם יכולים רק לעשות בכאילו אנחנו מבינים

אותך.

אופס, התחתנת בגיל 20 ואני 30

אבל לא נורא אני אתעודד ממך

אם אתה מתעקש

קודם כל - תשים גבול, אין דבר כזה לדבר בצורה מזלזלת כלפיך, בוודאי שלא מול הילדים.

אחרי זה - תלך לטיפול אישי, שיעזור לך לעמוד על שלך ולזקוף את קומתך.

כדאי גם לקרוא חומרים על 'הקוטביות הבריאה' באתר של יהונתן ומרים קליין. גם הקורס האינטרנטי שלו - 'יצאת גבר', יכול לעזור לך.

בהצלחה רבה, תתאמץ ותצליח לחזור לשאוג

יש לך מנגנון כנראה שמתכווץ מולה ומזמין עוד מהרעל הזה. תתעלם ממנה ותתמקד רק בעצמך. במנגנון שלך.

במה מפעיל אותך.

היא דורכת על משהו שהיה שם לפניה. כשהוא יעלם, אתה תהיה אחר.

תאמין, ותלך בצדקת דרכך.

האנשים הגדולים ביותר בעולם הלכו נגד כולם,

סללו דרך חדשה שהמציאו והאמינו שאפשר אחרת.

ואם הייתה לך אמונה בצדקת דרכך - לא היה לך שום בלבול.

תמשיך לחפש ולבקש את הדרך הישרה לך ללכת בה.

• אישה וילדים הם בני אדם רגילים כמו כולם, לא שונים מאף אחד בעולם. ויכול להיות שאשתך גם פחות חכמה מהממוצע... האחריות היא עליך להוביל את משפחתך למקום טוב יותר. דאג למשפחתך לא רק בפרנסה אלא גם ברוח ללמד מה טוב ונכון.

ותזכור ש'טוב' אמיתי זה לב טוב נתינה חסד יושרה שמחה. גם להיות אדם טוב זה צדקת הדרך.

בטח בה' הכל ממנו והוא ינחילך למקום טוב.

והחליטה לשים רגל על רגל

ולתת לבעלה לג'נגל את החזקת הבית עליו.

החולשה של הדור.

המפרקת את רוב הבתים.

פינקו אותן, כל הזמן אמרו לה את יפה את שווה.

אני בתור גרוש שמחפש שידוך באתרים האלה

ולא מהיום אומר לך.

הפינוק הזה וההגזמות האלה מוביל אותם לחיי בדידות.

גרושה+6 מקצה הארץ, בת 40

בטוחה שיבוא כבר מבוגר שכבר לא רוצה

ילדים ויקבל אותה ואת ילדיה ויממן אותה.

ואני שואל

אם הוא לא מעוניין בילד משותף,

למה שהוא יעזוב את כל הרווקות 45

שאתרי ההיכרות מלאים מוצפים מהן.

ואת כל הרווקות חוזרות בתשובה 42

גם שמציפות את אתרי ההיכרות.

ויגיע לקצה הארץ בשביל לממן גרושה וילדיה

שכל מה שהיא עשתה זה לריב עם בעלה.

וכל זה בלי ציפייה שיהיה להם ילד משותף.

ואפילו אם תאמר שהיא תמצא את אותו

אדם שיממן בשביל בדל יופי שנותר בה

והולך להעלם בשנים האחרונות.

זה ממש דוחה אותי.

זהו כסף שקונה יופי.??

על זה את מתבססת?

הכל מבוסס על גאווה מטופשת שהביאה את החורבן

המביאה עוד הרבה חורבנות עד היום.

ומי שאחראי לזה הוא מי שנתן לה את התחושה

שהיא שווה והיא שווה, והוא לא שווה אותה.

הביא אותה לחיי בדידות נצחיים.

באלגנט.

חברה אמיתית

שרואה חברה שלה מתקרבת לגיל 36

גיל שממנו אפשר רק לרדת.

בגלל החוסר ביכולת לסיכויי לילדים משותפים.

נותנת לחברה שלה ניעור אמיתי

אומרת לה "תתחתני עם עמוד חשמל ברחוב

מבחינתי" את לא יפה, ולא שווה כלום,

המשפחה שאת עדיין יכולה להקים שווה יותר!!

כאילו שהיופי נועד למטרות מסחר ואגו.

זה נראה כניצול פרצה, בסוף היא תישאר לבד.

באחריות ומנסיון.

ברגע שאתם נשואים, אתה ערב אוטומטית לכל חוב שלה, וגם להפך כמובן.

כלומר אם היא תיכנס לחוב בחשבון בנק שהוא רק שלה, זה לא ימנע מהבנק לעקל חשבון בנק שהוא רק שלך.

גרים באותו הבית, חיים מאותה המשכורת.

הפרדת חשבונות תיראה כצעד מלאכותי ולכן לא תמנע מהבנק או מכל נושה אחר לגעת בכל החשבונות.

אפילו זוגות פרודים עם בתים נפרדים מתקשים להוכיח שההפרדה לא מלאכותית, כדי שיהיה אסור לעקל להם נכסים בגלל החוב של השני

פה לא נראה לי המקום לפתור בעיות כלכליות ושלום בית

יש ברוך ה' כיום מלא גורמים מקצועיים שיטפלו בבעיות מהסוג הזה, מציע לך לגבי הנושא הכלכלי לפנות ל'פעמונים', זו עמותה, היא בחינם, ממש בחינם, תנסו! הם קצת (הרבה) יעזרו לכם לצאת מהברוך הזה (אולי גם אם אשתך לא עובדת)

לגבי שלום הבית כמובן שיועצים\מטפלים זוגיים הם המקום לנושא הזה, מאמין ששווה כל שקל.

@אדם פרו+

אתה שופך את כל הלכלוך הזה על בן אדם שעוד יכול לעשות הרבה עבודה עם עצמו כי אתה מחפש חברים לצרה...

אני משתתף בצערך ובקושי, אבל אל תזיק לאנשים אחרים.

איך אני יודע את זה - זה שקוף! אתה מפיל עליו דברים שהוא לא אמר.. דברים שאתה פגשת בזוגיות שלך.. הוא לא דיבר בכלל על היופי של אשתו ועל כל השאר שכתבת.. כל כך לא יפה לדבר ככה... זה יכול ממש להזיק

אני הייתי מוחק את התגובה המזעזת הזו. באמת.

ועכשיו בקשר אליך,

דבר ראשון מצטער שהיית צריך לקרוא כזאת תגובה,

מקווה שלא נגרם לך נזק, ושתתקן אותו, כי זה באמת היה תגובה לא לעניין.

אני שואל אותך, למה אתה כל כך מהר מתייאש. אני במצב שלך בדיוק, הלכנו למקימי, באמצע תהליך, וזה מדהים. מכל מצב אפשר לצאת. בפרט שאתם לא נשמעים במצב הכי גרוע...

הרבה פעמים אנחנו מנסים לגלגל את כל האשמה על נשותנו, זה הכי קל בעולם. אבל תמיד תמיד אם תחשוב יותר טוב תראה איפה אתה גם קשור למצב הזה.

לפעמים הסיבה הכלכלית זה טריגר. יש דברים אחרים שמפריעים ואז גם זה.

תנסה רגע להתנתק, לחזור לרגעים הראשונים של הנישואין. כמה אתם אוהבים, כמה אתם באמת זוג משמיים. לפני שהחיים התחילו לבלוע אותכם.

בסוף האהבה הזאת זה הכי חשוב.

מכאן תתקדמו ביחד לליווי כלכלי. כי מלווה כלכלי הוא לא יועץ זוגי... ולא נעים שזה יתפרץ מולו.. גם לא יהיה לו יותר מידי מה לומר. לכן תיישבו את זה ביניכם SOS ותלכו מהר לייעוץ כלכלי.

כל יום שעובר זה הפסד.

נשמע שאתה סוחב את זה הרבה זמן.

בהנחה שכל מה שאתה כותב פה לאורך השנים נכון ואמת, מדובר בסיפור שמתגלגל הרבה זמן.

קודם כל, זה ממש יפה שאתם עוד על זה, זה מראה שיש לך ולה הרבה מאוד כוחות, ואתם עושים עבודה ממש מדהימה.

קטונתי מלייעץ לך, אבל היה משפט אחד שתפס אותי, משהו שכתבת לפני כמה שנים טובות.

"אנחנו זוג נשוי כמה חודשים, אני מאד אוהב אותה"

אתה גם מתאר שם פער בסגנון ובכל זאת התחתנתם מאהבה.

תראה, כשאנחנו מתחתנים זה כי אהבנו, קליק של נשמות.

וזה האמת לעולם.

רק מה, החיים בולעים.

חיים אכזריים שכבר אין אוויר לנשימה.

כל נשוי, בהבטחה, לפעמים חושב - עדיף לי להתגרש, הרבה יותר קל...

כולם ככה.

הלוואי שנצליח להזכיר לעצמנו אהבה ישנה, איך אהבנו פעם עד השמיים, איך אמרנו על הכל עוד נתגבר ביחד, איך הבטחנו לעצמנו שביחד שום דבר לא ישבור אותנו, את אהבתנו.

לפעמים בגלל מה שעברנו הכל כבר מכוסה, הכל חסום. מה שעברנו כיסה את האהבה בתהומות של יאוש, ונדמה לנו שהיא איננה עוד. לא שייך לעורר אותה, להחזיר אותה.

בפרט אתה אחרי כל כך הרבה זמן של התמודדות...

הלוואי שהשם יתן לכם את הכח להאמין שבוודאי ישנו. שעוד לא מאוחר. שבוודאי ישנה אהבה, והיא בבית שלכם, ביניכם, מחכה להתגלות שוב מבין רסיסי הלילה.

הלוואי.

בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי, בחלקם גם היחיד. בדורות קודמים זו היתה המציאות הנפוצה ברוב העולם, כשבמקביל כל או כמעט כל הטיפול בבית - הכנת אוכל, נקיון וכד' היו על האשה. כיום מכל מיני סיבות ונסיבות המציאות השתנתה, אבל כן, עד היום בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי.

יש סוגיא אחרת של התנהלות אחראית. לקחת הלוואה כשלא יודעים מאיפה מחזירים אותה, זה לא אחראי, להתנהל ככה באופן קבוע זו הפקרות.

צריך לשבת ביחד מול דף/טבלת אקסל, לעקוב אחרי ההכנסות ורק לפיהם להוציא הוצאות. זו א', ב' של התנהלות אחראית (ג' זה גם לחסוך, אבל זה שלב הבא).

אם יש מאזן שלילי - צריך לראות איפה מצמצמים הוצאות או מגדילים הכנסות.

בגדול, צריך ללמוד להתנהל בשיח ולא לעשות דברים מאחורי הגב.

נשמע שאתם צריכים טיפול זוגי, לא רק כלכלי.

לראות את הצורך אחד של השני, לקחת אחריות, לתקשר.

לפן הכלכלי יש עצות פרקטיות, למשל כרטיס דביט או הגבלה של האשראי,

אבל נשמע שזה הרבה יותר עמוק מ"אישה בזבזנית"

להפריד חשבונות לא יתן לך כלום, גם שם היא יכולה להיכנס לבור שלא תהיה מודע עליו והחובות של שניכם.

היא לא דואגת שתתגרשו? היא תצטרך להתמודד עם חצי מהחובות בעצמה.

היא לא עובדת כי יש ילדים קטנים? היא מבזבזת או קונה צרכים בסיסיים?

אתה מצליח לראות את המקום שלה בתוך כל זה?

אם תרצה שיתוף פעולה, השלב הראשון הוא לראות ולהכיר בצורך שלה (לא בהכרח לספק אותו מידית).

לא יודע אם פרודוקטיבית, אבל אהבתי את השאלות פה.

@יעל מהדרום

לק"י

אם יש לך שאלות, מוזמן לכתוב כאן.

בהצלחה!!

אז ככה אני בתוך קשר עם מישהי, והולך ממש טוב ונעים.

אני סוכב איתי מגיל קטן דיכאון, בשנים האחרונות לוקח כדורים.

לאחרונה זה עלה הסיפור הזה של הדיכאון ומה זה אומר לחיות ליד אדם כזה.

ואני די עומד נבוך מול זה, איך אפשר לבקש ממנה לבחור במשהו שכזה? אני יודע בעיקר איך זה משפיע אלי, לא איך לחיות לידי.

בכללי איך אתה מתפקד מבחינת מטלות בית? מתפרנס? אושפזת כבר פעם? כל כמה זמן יש לך משבר אם בכלל? או שזה בכלל דכדוך מתמשך? מוכר בביטוח לאומי?

התיפקוד שלי די גבוה, שאני בטוב אני מתפקד כמו 3 אנשים ביחד.

לקחתי משהו כמו 4 שנים כדורים שלא היו נכונים לי, שם היה יותר נפילות, בשנה האחרונה אני לוקח כדורים שהרבה יותר טובים לי בפער. אפשר לספור על יד אחת את כמות הימים שפספסתי בגלל זה עבודה.

מעולם לא התשפזתי, הנפילה הרצינית האחרונה היית בין הכדורים, בדיוק במלחמה הראשונה עם אירן.

ועכשיו חזרנו וזה עלה עכשיו, בעיקר מצד המשפחה שלה, וזה מאוד הפחיד אותי ואז גם אותה.

אני מאמינה שהיא תצליח לשדר את זה למשפחה שלה.

המלצה שאני מכירה היא לצאת תקופה, ולתת למשפחות של שניכם להכיר אתכם. שלא יחששו המילה 'דיכאון' אלא יכירו את האדם שמאחוריו.

נשמע שמצבך מצוין, אבל הדברים די טריים.

ממליצה גם לתת לבחורה תכנית גיבוי, למי היא פונה כשרואה שאתה לא בטוב, בהסכמתך כמובן.

תצליחו!!

לק"י

האמת שקשה לי לייעץ בנושא הזה.

אני רק חושבת שהיא לא חייבת לשתף את כל בני המשפחה שלה. אולי מישהו אחד ספציפי שיידע לכוון אותה.

ובנוסף אם אתה מטפל בעצמך, מאוזן, עובד/ לומד/ עושה משהו עם עצמך, זה מצב פחות מרתיע.

כן צריך לדעת, שלפעמים יש עליות וירידות במצב. אבל גם אדם שבריא לחלוטין לפני החתונה, עלול לחלות פתאום.

כשהתחתנו הוא היה ממש בתחילת שנת אבל, וחלק ממנה הוא היה בסוג של דיכאון

אני לא חושבת שאתה לא ראוי אני חושבת שכמו בכל נישואין צריך להכיר את הפלוסים והמינןסים של הבן זוג ולדעת שלפעמים היא תצטרך להתמודד עם ההשלכות של זה.

ושיהיה לשניכם נכונות לעבודה אישית וזוגית.

כן, הוא לא סבל מדיכאון כשהכרנו.

היא יודעת מראש חלק משמעותי מהמגבלות שלך, ויודעת שאתה מספיק אמיץ וחכם בשביל לטפל בזה.

לא כל אשה זוכה לדעת על זה מראש (וכמובן נכון גם בהיפוך המינים)

סה משהו זצריך לבחור.

אם סה רק המשפחה שלה מהססת , זה אולי פחות גרוע..

אבל עדיין יכולה להיות לזה השפעה עליכם.

לצערי המושג הזה דיכאון הוא שקוף ולא מספיק במודעות

בהצלחה.