את האמת שידברתי על השנים המאוחרות יותר

איך גם חיים את היומיום עם כל ההוצאות הכרוכות בבית עם ילדים

פלוס,מחתנים ילדים

פלוס,תומכים בילדים אברכים

כזוג צעיר ורענן עם כוחות,(למרות שנהיה לי קוצר נשימה מלשמוע איך חייתם) עוד אני מבינה שאפשר לחיות כך

אבל כשיש ילדים ויש הוצאות צפויות ולא צפויות. זה נשמע לי קשה עד בלתי אפשרי

ושוב,מצדיעה לכם

אנחנו חוסכים לכל ילד שנולד  את המתנות של הלידה ועוד סכום נחמד כל חודש, כל זה מושקע ככה שאפשר לחתן ברווח וישאר עוד סכום משמעותי לתמוך בילד.

עיקר ההוצאה על ילדים היא מעונות ובגדים. מעונות כשמכניסים קצת יש הנחות משמעותיות ובגדים לקחנו כמעט תמיד מיד שניה ממשפחה חברים או גמחים.

היום (5 שנות נישואים, הגדולה כבר בת 3) אנחנו מרוויחים יותר (שנינו, למרות שאני יום מלא בכולל) הרבה פחות מחושבים, יש רכב, חוסכים הרבה יותר נותנים מעשרות משמעותיות יותר וקונים יותר דברים חדשים יותר פינוקים יותר יציאות זוגיות ובכללי מוציאים על נוחות ופינוקים יותר ועדיין יש.

שוב, אין לי באמת ניסיון לחתן ילדים אבל בואו נגיד שב"ה חוסכים יפה שכבר עכשיו אני יכול לחתן ילד או שניים.

וקרנות השתלמות

בפורום השקעה וחיסכון של איזה 40 עמודים על הבסיס של הבסיס של השקעה פסיבית ואיך עובדת הבורסה יכול לחפש את זה אם את מעוניינת.

אבל בגדול אצלי הרוב בקרן השתלמות מחקה מדד ולא בגמל להשקעה (אני עצמאי אז אני יכול להפקיד לעצמי לקרן השתלמות ולקבל פטור מס) אבל זה אותו עיקרון מלבד ההבדל במיסוי, יש לי עוד סכום נחמד באלטשולר מסלול כללי לשימוש בשנים הקרובות ועוד סכום בפיקדון בבנק למקרי חירום. אבל כן, בגדול רוב מוחלט של הכסף מושקע בקרן מחקה S&P500 הרי זה לחתונות של הילדים ולפנסיה שלי (כאמור אני סופר סתם עצמאי אז אני מפריש לעצמי לחיסכון לפנסיה) אז אין לי בעיה עם 100% מנייתי

אם זה חלק מתנאי ההעסקה. (למורים יש תמיד, בהייטק זה נחשב לסטנדרט ובעוד מקומות עבודה נותנים את ההטבה הזאת). 

יש לו תקרה של כמה שהוא יכול להפקיד לשם בחודש עם פטור ממס על ריווחי הון. 

אם המעסיק לא רוצה בגלל העלות (אני לא יודע אם זה תמיד כך, אבל ממה שאני מכיר, על כל שקל שיורד מהמשכורת שלכם לקרן ההשתלמות, המעסיק שם שלושה שקלים), אולי המעסיק יסכים לקחת חלק מהשכר שלכם ולשים בקרן השתלמות כך שבעצם זה יהיה לחלוטין עליכם. (אם אתם מתכוונים להשקיע, אז קרן השתלמות עד תקרת ההפקדה זה הכי משתלם). 

*אם אחד מכם אזרח אמריקאי, הוא יכול לפתוח "קרן השתלמות" בארה"ב ולהפקיד שם עד תקרה שנתית של 5500 או 6000 דולר בשנה והרווחים טורים ממס.

והבנקים בארץ מעבירים מידע לרשויות המס האמריקאיות אם הם מתבקשים לעשות זאת. 

כלומר, בתיאוריה, אם אזרח ארה"ב שגר במדינה אחרת לא מגיש את דו"חות המס השנתיים שלו - הוא יכול למצוא את עצמו במעצר עם הירידה מהמטוס בגין העלמת מס. (הסיכוי שזה יקרה הוא לא גדול, אבל חוקית, זה יכול לקרות). 

לגופו של עניין אני מדבר על מתנות של מאות שקלים בסך הכללי לא על מתנות משמעותיות, פשווט מה שנכנס בגלל הילד לא נכנס לעוש.

ב וודאי לי. דיברתי על השלב שבוא אני נמצא היום. כן אני יודע שבחסכונות של הילדים אני לא נוגע לא משנה מה. יהיו יותר הוצאות זה נכון, יהיו בעזה גם יותר הכנסות ולא ברור לי שאני רוצה להשאר אברך כשאני בגיל שיש לי ילדים בישיבה ואולפנה. דיברתי על ללמוד תורה בתחילת החיים, בעז"ה בהמשך עוד כמה שנים טובות אולי אשלב במקביל ללימוד גם ללמד או להשקיע יותר זמן בעבודה (אני סופר סתם) או ללמוד מקצוע אחר.

לא תואר אקדמי אבל מקצוע טוב (סופר סתם כמו שכתבתי) ככה שהיום אני במקום שאני כבר לא מרוויח מינימום

בגדול זה נכון אבל יש המון מקצועות שזה לא ככה. בכללי מקצועות פיננסים (ייעוץ משכנתאות קורס בדיחה של 3 חודשים ייעוץ פנסיוני קורס של שנה לימודי ערב פעם פעמיים בשבוע ייעוץ השקעות, סוכני ביטוח) מקצועות טכניים (חשמל - שנה-שנתיים לימודי ערב, התקנת מזגנים חצי שנה לימודי ערב, איסטלציה, משתנה אבל אפשר יחסית בקלות ובפחות משנתיים, טכנאי מחשבים/טלפונים שנה לימודים ועוד) כל המקצועות כאן מכניסים כבר בהתחלה (גם אם לא ממש ממש בהתחלה) משכרות מעל 10K  (כתבתי דווקא מקצועות שאני מכיר אנשים שעוסקים בזה ומרוויחים ככה.)

נכון לא כולם עבודות אינטילנגטיות אבל מפרנסות בכבוד ומהר. הגיוני מאד בעיני ללמוד אחד מהמקצועות האלה, להתחיל לעבוד ואז במקביל ללמוד תואר "מכובד"

אם התורה חשובה יותר מהנוחות אז ישמחו למרות החנק ואם לא אז לא.

יקרר. כנ"ל עבודה. שוב, זה הקרבה גדולה אבל זה כן סדר עדיפויות.

מה שאני בא לומר זה שאם מגיעים עם החלטה אני גר קרוב לישיבת תל אביב/רמת גן וכדו' אז כן, זה יהיה די לתי אפשרי. אבל אם אומרים מה שחשוב לי זה תורה ותורה אפשר ללמוד גם בישיבות חארות במקום שיותר זול לגור.

או נכון שאני עובדת במקום איקס ויש לי אחלה משרה נוחה אבל אם אני בוחרת שבעלי ילמד תורה אני מוכנה לעבוד במשרה פחות מתגמלת/יותר דורשת/פחות נוחה בשביל זה. ואז אפשר לגור בחור, אפשר בלי רכב. אין סיבה אמיתית לא להצליח להרוויח 5000 שח כזוג (גם אם בעל אברך ואשה סטודנטית) ועם 5000 שח בצמצום אפשר בהחלט לחיות ואפילו קצת לחסוך.

לימודים זו בחירה וחלק מסדר עדיפויות, כנ"ל הישיבה (זו בחירה אם ללמוד חצי יום ולעבוד חצי יום כדי להשאר בישיבה הספציפית הזאת או לעבור לישיבה אחרת ליום שלם, נכון זה משמעותי. מאד. אבל זו בחירה.)

עדיפויות.

נכון זה אומר לפעמים הקרבה משמעותית אבל זה כן עניין של בחירה.

אבל תמיד יש דברים לא צפויים

כמו:טיפולי פוריות שצריך קופת חולים צמודה

ח"ו ילד לא בריא שנולד וצריך טיפולים צמודים

הורים שחייבים לגור קרוב אליהם,כי הם זקוקים להמון עזרה

אז ברור שהכל זה בחירה,אבל החיים הם לא שחור ולבן

הדיבר בשרשור ההוא היה על זוג סטנדרטי שלא ידוע אצלם לפחות על שיקולים כאלו

אז א אנשים שיש להם בעיה רפואית קבועה כמו שאת מתארת זה לא שגרה ולא שוטף זה חריג.

ב בחרת תואר קשה זו בחירה שלא היית מוכרחת לעשות אלא בחרת בה. לגיטימי אבל ברור שזה מסבך את החיים.

ספציפית לגבי מה שאמרת עלינו. אז אני שילמתי רוב מוחלט של הרישיון לפני החתונה, אשתי הוציאה רישיון אחרי החתונה שרק אנחנו שילמנו. ההון העצמי שהגענו אליו מהחתונה היה מינוס בחשבון של אשתי חיסכון של קתצ פחות מ20 אלף שלי ומתנות מהחתונה הלכו לכסות את ההוצאות קיבלנו כ2500 שח. אני בלי תואר כי כרגע לא אפשרי לעשות תואר ואני רוצה ללמוד תורה. על התואר של אשתי שילמנו וקיבלנו מלגות מצטברות של 2000 שח (כן אלפיים שנתיים קיבלנו כל שנה אלף שאר השנים לא קיבלנו) כל השאר שילמנו. ולא, היא לא למדה מרחוק, היא נסעה בהסעה או טרמפים ללימודים, סחבה בלימודים 2 הריונות לא פשוטים ו2 לידות (חזרה מהמכללה בטרמפים עם צירים הביתה) אז אל תגידי ואם ואם ואם וזה בדיחה.

ולגבי הסוף אני מסכים לא כולם צריכים לעשות את זה אבל מי שזה בנפשו ואין לו בעיות מיוחדות יכול לעשות את זה.

על זה דיברתי לא יודע מה יש לה וזה גם לא העניין, אדם שיש לו בעיה רפואית שמגבילה אותו לגור במקום מסויים הוא לא מדד. פשוט לא.

כנ"ל שמירת הריון, זה אולי נפוץ יותר אבל זה חריג. אשתי נסעה עם התינוקת למכללה היה שם מעון. שילמנו על הסעה ועל המעון שם. (מגיל חודש וחצי של התינוקת) ואח"כ שמנו אצל מטפלת כשהיה זמן לחזור בטרמפים/אוטובוס ולקחת אותה. נכון זה קשה זה לוחץ זה גומר כוחות אבל זה אפשרי.

ושוב יש לצערינו הרבה אנשים עם התמודדות רפואית פוריות נפשית זוגית משפחתית אבל בגדול זה לא המציאות הרגילה. (ואני לא אומר שאז אי אפשר בכלל בכלל לחיות כאברך אלא שלא בטוח שזו לא הדרך)

בנוסף לעוד איזה 700 ליומיים במעון במכללה שאשתי למדה עד אחה"צ למה את אומרת שיצא לנו זול?

יומיים עד 5 ויומיים עד 2

זמצריכות טיפולים יקרים או חוסר יכולת לתפקד זה לא עובד.

מה לעשות? ואת זה אמרתי מהתחלה. את צודקת שיש אחוזים גבוהים השאלה האמיתית היא לא האם זה מתאים לכלל האוכלוסיה (רמז: זה לא) אלא האם שהחיים במהלך סביר ונורמלי זה יכול להצליח? ולזה התשובה היא כן.

לא יודע מה היה לך בהיריון וזה לא העניין, אני יודע שעם אשתי בהריון ראשון בילינו לילות שלמים במיון נשים, עם כאבים ובעיות שהתבררו בסוף כאבנים בכיס מרה, היה ניתוח אחרי הלידה, לגדולה שלנו דווקא כן היה ריפלוקס שהשאיר אותנו ערים לילות שלמים למשך חודשים גם אנחנו חטפנו טיפולי שיניים בלמעלה מעשרת אלפים שקל במכה גם לי היתה תאונה (לא תאונת עבודה) והתפוצץ עלי תנור של מצות ושרף לי את הפנים ולא יכלתי לעבוד כחודשיים. אז בבקשה אל תגידי שאני חי באופוריה. יש פנצ'רים ויש בלתמים אבל את זה תמיד יש ומתכוננים לזה, כשאני בונה לעצמי תקציב אני משאיר מאות שקלים בחודש לבלתמים כאלו ואם החודש לא היה כלום - אז זה נשמר לבלתמם הבא. זה ש"התאוריה הכלכלית שלי" כפי שאת מכנה אותה לא מתאימה לך זה בסדר. זה לא הופך אותה לפחות נכונה.

(אני רק אשאל אותך מה עשו לפני מאה שנה נשים עם קשיים וסיבוכי בריאות, עבדו בצורה הזויה. יש לי ספר על ההתיישבות במוצא ואחת הנשים שם אשכרה יצאה לעבוד בשדה פיזית עם תינוק בן שבוע עליה אחרי לידה מטורפת ומסובכת. אני לא אומר שצריך לעשות ככה היום וב"ה אנחנו לא שם אבל לא כל מה שאנחנו אומריםם עליו א"א הוא באמת א"א.)

וכן נולדה לנו ילדה ממש שנתיים אחרי החתונה, זה היה בחירה שלנו? לא! ככה ה' החליט וככה התייחסנו לזה. ה' רצה לתת לנו זמן להתבסס בזוגיות בלימוד לפני שיש ילדים. זה מה שאמרנו לעצמינו אחרי שניסינו להכנס להריון ולא הצלחנו. ב"ה זה קרה בסוף אחרי שנה וקצת ולא נמשך יותר.

לא אומר שהם לא יכולים להצליח אני הכי מאמין בזה, כאן רציתי לכתוב על היכולת להיות אברך ועדיין לשרוד כלכלית. ברור שאפשר להצליח ואנשים מצליחים. הנקודה היתה אחרת לגמרי.

זה מחזק ונותן כח וכיוון.

ומי שלא מתאים לו- זו לא תורה מסיני ולא מחייב את אף אחד.

אפשר לשאול באיזה אזור בצפון (?) קניתם דירה?

גרים בה או משכירים?

משכירים

אבל הנקודה העקרונית היא שאם רוצים ומוכנים להקריב בשביל זה אז אפשר.

להתפשר על לימודים מסויימים (למרות שבעוטף ירושלים יש הרבה מקומות ואני מכיר אנשים שגרים באיזור שלי שנוסעים ללמוד בירושלים/באר שבע ושגרים ב"חורים" אחרים ונוסעים ללמוד במרכז. זה דורש, נכון! אבל זה אפשרי.

אני לא חושב שמי שלא הצליח פחות טוב ממני, אני חושב שיש לו כנראה דברים שהוא לא מוכן לוותר עליהם.

ולגבי אנשים אחרים, א כפי שראית בשרשור שם לא מדובר על בעל אברך אלא על בעל עובד. ב כמו שכתבתי שם, לדעתי זה אפשרי לגמרי גם שם צריך להכיר את הנתונים. ג היא מראש נכנסה ללמוד תחום שמצד אחד דורש ומצד שני לא רווחי. לגיטימי לגמרי שזו בחירה של בן אדם אבל אם במקרה דומה התורה היתה הערך העליון הגיוני שהיתה בוחרתת לימודים יותר משוחררים שתוכל לעבוד במקביל או יותר רווחיים שתוכל לקחת הלוואה כלשהיא ואחרי התואר להרוויח יפה ולהחזיר את ההלוואה.

הבחירה איזה תחום ללמוד ובמה לעסוק צריכה לקחת בחשבון שיקולים כלכליים וערכיים ולא רק מיצוי עצמי וסיפוק.

לא יודע על איזה תנאים מקדימים את מדברת. סיעתא דשמיא? צריך המון! וממה שאני מכיר לאברכים יש המון מזה. מכיר אנשים עובדים שמכניסים פחות ממני או מכניסים יותר אבל חיים ברמת חיים פחותה משלי. 

דבר שני אפשר ללמוד הוראה באלקנה ולגור בשומרון בחורים אפשר ללמוד בהרצוג ויש הסעות מכל הארץ אפשר ללמוד באפרתה אפשר לגור בצפון וללמוד בתל חי או בצפת יש איפה.

ולגבי לגור בעיר זה גם אפשר בדירת 2 חדרים שזולה יותר בקומה גבוהה יותר וכו

בטרמפ כשמשהו קורה,אין לך לאן לברוח.

מה שלא יקרה ברחוב או במשרד הומה

זה שלך זה ב"ה לא קרה,לא הופך טרמפים לדבר בטוח

ובעזרת יהיה עוד הרבה שפע אמן.

קח לדוגמא רכב. רכב יכול להיות בור כלכלי כתוצאה מתקלות. היה לי רכב שכל טיפול סטנדרטי הייתי יוצא בנזק של מאות שקלים, הייתי משלם בתשלומים (נגיד 4) ומתי שהתשלום האחרון היה מסתיים חודש לאחר מכן עוד תקלה ששוחטת אותי בעוד מאוד שקלים. מזל נאחס.

גם אישה קשורה למזל, אם אשתך תימניה עוגת גבינה זה גבינת סקי, חמאה וחבילת ביסקיוטים קטנה אם היא אירופאית עוגת גבינה סטנדרטית זה עניין של עשרות שקלים

במועט.

שוב, ברור שיש סטנדרטים. אבל אפשר לוותר עליהם אם חשוב. לזה התכוונתי סדר עדיפויות. לא מתאים לכל אחד זה נכון אבל באמת  זה אפשרי אם רוצים.

ויש סדרי עדיפות אבל אני חושב שלמזל יש חלק גדול בחיים. יש אדם שכל מה שנוגע בו הוא מצליח ויש בנאדם שאם הוא פותח בית קברות אנשים מפסיקים למות.

כמובן בין לבין יש טווח רחב 

נ.ב. בנימה אישית אני קורא את שאר התגובות ואתה חוטף קצת "ריקושטים" אל תתבאס מזה.

לי ולמשפחה שלי חושב שיש עוד אנשים שזה יכול לעזור להם ולכן אני כן משתדל להגיב כאן לכל התגובות.

ריקושטים על זה קיבלתי מספיק וזה לא הזיז אותי.

והדבר הכי חשוב בעיני הוא הסיעתא דשמיא שיש למי שבוחר ללמוד תורה גם שקשה.

יש לי הרבה חברים שנדחקו כלכלית עזבו את הכולל והלכו לעבוד ווואלה עובדים כל היום והמצב הכלכלי לא משתפר. ברכה בכסף זה לא תאוריה זו מציאות.

ואת זה אני אפילו יותר מעריך

אני יודע שזה בחירות קשות וכואבות לפעמים. (לראות בקושי את ההורים כי אנחנו עם ילד בלי רכב. לחסוך באוכל, לא לצאת עם חברים למקומות שעולים כסף וכו') אני אומר שמי שזה בנפשו ומוכן לוותר על דברים חשובים ולהתמקד בלימוד תורה - זה אפשרי

כי אם אחים שלי היו מגיעים פעם פעמיים בחודש אנחנו היינו מגיעים פעם בחדשיים.

רק אומר שההורים שלי עוד עם ילדים קטנים בבית. הקטן היה בן 3 חדשים שהתחתנתי. כרגע יש בבית ילד בן 5 ילדה בת 7 ילדה בת 9 ילד בן 14 וילד בן 19. בקטע הזה אנחנו בסדר כרגע

"על כן יעזוב.."

לא כולם זקוקים למפגשים תכופים. לא כל ההורים ולא כל הילדים.

אנחנו נוסעים פעם בחודשים וחצי.

אנחנו אוהבים להיות בבית, שבתות בבית מחזקים את הזוגיות ואת המשפחתיות,

ונסיעות זה משבש את הילדים ליומיים לפחות

(שלא נדבר על זה שלא ישנים שם כמו שצריך)

לפעמים הם קופצים אלינו באמצע שבוע,

וזה ממש בסדר לנו ולהם.

בקיצור, ממש לא מקרה קיצון.

(וכשיום אחד הם יזדקקו לנו, בע"ה לאורך ימים טובים ושנים- ברור שהמצב ישתנה. אני מדברת על מצב של בריאות פיזית ונפשית)

המרחק ממש לא מאפשר.

אם אנחנו לא מגיעים חודשים וחצי- הם מגיעים. בערך פעם בחודש-חודש וחצי

יש אנשים שבוחרים לחיות ככה. כי ככה הם רוצים .
ז"א = רוצים ללמוד תורה ומוכנים לחיות בצימצום לזמן מה. 
כל עוד זה לא על חשבון הילדים (שאין שום סיבה שהם יסבלו בגלל החלטות של הורים בסיבה של ללמוד תורה) וזה בשמחה . אז למה לא ?
 

מההיכרות שלי איתו.

משה דוגל בתפיסת עולם תצטמצם, תחיה ממינימום ותעבוד קשה ותרוויח הרבה כדי שתוכל לחסוך סכומים משמעותיים. 

זה הגישה הכי גאונית בעיניי, וכ"כ נוגדת את הגישה של העולם המערבי.

וברור שגם צרכים נפשיים , לאו דווקא לימוד תורה.
סליחה אבל כל מה שכתבת זה לא גורע מהילד באופן גורף.
לגור ביישוב ממש לא אומר שאין חוגים , ובטח שחוג זה לא *נצרך* לילד
לגור בעיר - זה הנורמלי היום . רוב המדינה היא ערים. בטח שיש מרחב לא יודעת מאיפה הבאת את זה.
ללמוד מקצוע תובעני איפה זה גורע לילד ? אם זה גורע עד כדי פגיעה בילד בוודאי שאין מקום לזה
ערך של לימוד תורה הוא ענק !!!!!!! אבל שלא יבוא על חשבון אוכל לילדים וכו'

אם נותנים לילד הרגשה שלא קונים דברים בגלל לימוד התורה,הוא מרגיש הפסד

ילד יכול לחיות במגדל בתל אביב ושיהיה לו הכל,אבל ירגיש שלחבר שלו יש יותר,ויחיה במסכנות

ואפשר לחיות בכפר בלי מים בברז ולהיות מאושרים

הכל עניין של גישה,הרגשה וחינוך

כל הכבוד לכם

ואיתה התנהלתם.

וחשוב לי להוסיף עוד פן מסוים לנושא של סדרי העדיפויות שעלית -

אני חושבת שבתוך זה כלולים באמת הרבה מאוד סדרי עדיפויות וערכים, והם יכולים להשתנות מאדם לאדם.

למשל, אצלנו אישית היה לנו ערך/סדר עדיפות/איך שאפשר לקרוא לזה של להיות עם הילדים בבית עד שהם בני שנתיים, שזה כולל לא להכניס אותם למשפחתון/מעון/מטפלת אלא הם היו איתי עד גיל שנתיים-שנתיים וחצי. ועל הערך הזה הצטרכנו לתאם את כל השאר. וזה כולל בתוכו הרבה מאוד דברים...

כמו שהזכירו כאן

יש גם ערך של תורה

ערך של ביקור הורים וכיבוד הורים

ערך של פשטות

ערך של חיים ברווח

ערך של צימצום

ערך של איכות חיים

ערך של פרנסה בכל מחיר כי חייבים

ערך של הילדים בבית

ועוד ועוד ערכים.

והרבה פעמים הערכים יכולים להתנגש אחד עם השני - וכאן בדיוק אתה צודק שכל אחד וסדרי העדיפויות שלו.

אבל בעניין הפרנסה עצמה ויכולת ההשתכרות - יכול להיות זוג אחר שיבחר בערך אחר שלצערו לא כולל בתוכו פרנסה בשפע באותה נקודת זמן - וזה גם יהיה בסדר גמור, כי הם *בחרו* בכך.

לא מנסה חלילה לחלוק על מה שאמרת או לומר שלא עשיתם טוב, להיפך, כמו שציינתי בהתחלה אני מאוד מאוד מעריכה את כל ההתנהלות שלכם, גם של אשתך שהיא מדהימה בעיניי בכל מה שתיארת שעשתה, גם שלך וגם שלכם כמשפחה/זוג.

רק באה לציין שיש עוד מרחב ומענד שלם של ערכים ואנשים שונים שאצלם זה לא יכול להתממש בדיוק בגלל סדרי העדיפויות הזה שמתךנגש להם בערכים אחרים שלהם... וזה לא פחות טוב, וגם לא יותר טוב, אלא פשוט שונה, זה הכל

ישר כוחכם וב"ה תמשיכו לראות ברכה בכל מעשי ידיכם!

לא אמרתי שכך צריך להיות.

אמרתי שאם מישהו בוחר בזה - זה אפשרי

אבל זה היה כסף שמיועד לדירה לא היינו מקבלים אותו אם לא היינו קונים. ומקסימום היינו עכשיו בלי דירה אבל עם עוד כמעט 200 אלף שלא היינו משלמים על דירה ועכשיו היינו יכולים לקנות לבד.

לגבי התודעה, זה ממש לא ככה, לא חסכנו לדירה חסכנו לעתיד כי כרגע אנחנו יכולים לחסוךך ולחיות בצמצום אין סיבה להשתולל עכשיו ואח"כ כשקשה לא יהיה מאיפה. חיינו טוב, בשמחה, לא היה כמעט הרגשה של חיסרון. אשתי גדלה בלי רכב בבית וזה לא הרגיש לה מוזר (רישיון היא הוציאה רק אחרי שקנינו רכב) והחיים היו פשוטים וטובים.

שכולם יכולים,אם התורה רק היתה חשובה להם

וזה קצת מרתיח,כי לא לכולם תנאי הפתיחה שווים לשלו

וא"א באופן כללי להשוות חיים של אנשים

יחד עם זאת אני ממש מעריכה את ההתאמצות שלהם למען ערך כ"כ חשוב,זה ממש לא מובן מאליו בדור שלנו

עזרה בקניית דירה

ילדים שהתאחרו מעט להגיע

בכלל א"א להשוות חיים של אנשים ולומר בכזו נחרצות שזה אפשרי

אצלי למשל זו בכלל לא היתה אופציה

לא בא לי לפרט,אבל דוגמא אחת:אם לא הייתי מגיעה להורי בעלי לבקר לעיתים תכופות,הם כמעט היו גוררים אותנו אליהם

זו פשוט לא היתה אופציה מבחינתם.

ואני מחויבת בכבודם,וזה ערך עליון אצלי

שזה מה שניסו להסביר לו,ואני מסכימה שהתקיפו אותו יותר מידי

ובגדול הוא צודק

אבל ברור שיש סדרי עדיפויות ויש לכל אחד מהם מחיר כלכלי

אבל לא,לא כולם יכולים

ומי שלא יכול,זה לא תמיד בגלל שהתורה לא חשובה לו

עניין הצמצומים והויתורים

אבל לא על עניין הערכים

מנסיון שלשנים רבות - כשהייתי אברך הייתה ברכה כזו , שעם כל מה שחיים בצמצום יש רווחה. 
דברי הרמב"ם שמי שלוקח על עצמו עול תורה הקב"ה "מזכה לו דבר המספיק לו" הם מדוייקים ורק מי שבאמת דבוק בתורה רואה אותם עין בעין ממש. 

ועדיין - זוג די צעיר, נשואים חמש שנים, זה לא בדיוק המדד. 
כשיש ילדים בגיל גדול יותר ההוצאות גדלות משמעותית, 
וזה בלי לדבר על הוצאות שכר לימוד לישיבות ואולפנות. 

בכלל - יש בסגנון הדברים קצת יותר מידי שיפוטיות. 
כל אחד עם המסלול שלו, והנסיון לומר ש'אם לי הצליח- אז בואו אני יראה לכם' הוא יומרני. 
החיים הרבה הרבה יותר מורכבים...

(בעלה של שוקולד פרה) 

אני מחלק דירוג

כי מן הסתם תרצי שמישהו

יתן לך דירוג

ואף אחד לא יתן כי את שאלת ומצפים

לפידבק ממך.

שמצמיחה ולא מכבה/ מוחקת

מכילה ומקבלת ולא שיפוטית

מבוססת על דעות/ אמונות/ רצונות משותפים ולא מלאה בקונפליקטים בלתי נגמרים

ראיתי תכונות, ראיתי יעדים בזוגיות.

החכמתם אותי.

תנו עוד.

לפרק הבא כבר אגיע מצוייד בע"ה.

אני חושב שגם צריך להיות אמון,תמיכה הדדית ותחושת ביטחון. ויחד עם זאת, שהזוגיות תעזור לכל אחד לפתח את עצמו בפני עצמו.

זה הבסיס לדעתי.

בלי זה קשה לנהל זוגיות תקינה

מכאן זה עולם ומלואו.

לפי תפיסת עולם שלו והמסגרת שבה הוא נמצא.

תכלס, מה שנכתב זה מאוד כללי. זה כמו לכתוב שיהיה החבר הכי טוב שלי

לק"י

מוזמנת לשאול גם בפורום הריון ולידה (אפשר לשאול שם גם דברים נשיים, לא רק שקשורים להריון ולידה).

מובן בפורום פתוח.

ממליץ:

1. למצוא עזרה מאיש מקצוע בעולם האמיתי. אם צריך הכוונה לאיש מקצוע - אפשר להתייעץ באנונימיות עם הקו הנשי של מכון פוע"ה בשעות הערב.

2. לך ולכולם - להזהר מאוד מכל מיני 'נשמות טובות', שהשאלה שלך תביא אותם לשיח בפרטי...

בפורום פתוח שקוראים בו נשים וגברים וניער גם כשחלק גם מכירים אחד את השני אישית.

פשוט אני קצת נואש, זה מציק לי כבר הרבה זמן.

אולי יהיה מישהו אנונימי שיוכל לשתף

שניהם כתבו ספרים בנושא.

הרבנית נעמי שפירא אשתו של הרב שפירא גם כתבה ספר מקביל לנשים בעניין זה.

ולצורת הסתכלות על הנושא.

מחפש רב עם רוח יותר צעירה

יש לו שיעור ביוטיוב עם עבודת סאונד לא מוצלחת אבל אפשר להתאמץ להקשיב.

יותר מידי בשבילי

טוב

אבל ביקשת תגובה נשית - לא מעניין אותי איך בעלי מתמודד ואני לא רוצה לדעת

זה שלו עם עצמו ועם בורא עולם ושיהיה לו בהצלחה

בעיניי לא נכון ולא צריך להכניס אותה להתמודדות הזו, זה יכול מאוד לאתגר אותה נפשית מולך ומול עצמה ובשביל מה בעצם? מה אתה מצפה שיקרה אחרי? שהיא תתמוך בך? לא יקרה. זה יחליש אותה

שהיא תהיה אוזן קשבת? היא לא המטםלת שלך ואל תיצור בה תלות כזו, זו ציפייה לא הוגנת

חוץ מזה שזה מאוד לא גברי בעיניי לשתף את אשתף בדבר כזה. שמור על פאסון גם אם זה רק כלפי חוץ

ואין פה בגידה בעיניי

אשתך נושאת אליך עיניים וסומכת עליך. אם היא מציאותית היא יודעת שיש לך התמודדות

אם לא - למה לפרק לה את האשליה?

גם בעלי לא יודע כל מה שאני חושבת ועובר עליי

לא על כל דבר צריך לדבר לדעתי

למה אם היא אוזן קשבת זה הופך אותה למטפלת?

כלומר האם אין איזה אלמנט של כנות בנישואין גם בלי מטרה לפתור את הבעיה בה משתפים?

האם אין חשיבות לשיתוף (גם בדברים קשים והתמודדויות בין השאר) בפני עצמו?

באמת שואל מתוך רצון לשמוע עוד דעות ולא מתכוון חס ושלום לתקוף אם זה נשמע ככה

1. כי זה לא שיתוף בעלמא, זה שיתוף על קושי שגם משפיע על ההסתכלות שלה עליו הרבה פעמים, וכמו שכתבתי יכול לגרום לה לסיבוכים עם עצמה. היית רוצה שאשתך תשתף אותך בזה שיש לה קושי דומה מול גברים אם היה לה כזה? היית מסתכל על זה כשיתוף בעלמא ולא היה פוגע לך בתחושת הבלעדיות מולה?

   אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?

2. כי בהרבה מערכות יחסים יש דינמיקת אמא ילד שגורמת לאישה לרצות לפתור לבעלה את הבעיות. אף גבר לא רוצה שאשתו תיזום לו פתרונות בעניין

3. בטח שיש עניין של שיתוף.

   גם גברים נופלים בזה אגב, שאישה משתפת לשם השיתוף והפריקה והגבר רץ למצוא לה פתרונות במקום לתת לה אמפתיה ולהכיל

   תלוי מה משתפים ואיך.

   אולי אחרים יענו לך אחרת, שיתפתי את דעתי בעניין

לשאלתך אין תשובה אחת שמתאימה לכל אחד או ליתר דיוק לכל זוג,

זוג שלכל אחד מהם יש את החוסן, ההכלה, האמון והביטחון בקשר ומצליחים לשתף דברים כאלה בצורה טובה, זה נפלא, ויכול גם לעזור בהתמודדות.

אך אני מתאר לעצמי שאצל רוב הזוגות זה לא ככה.

וזה גם בסדר.

אם אתה מרגיש שהיא לא תוכל להכיל - מציע שלא תכניס אותה לזה. מדובר באתגרים שמטבע הדברים אמורים להתמודד איתם כעיקרון לבד.

אבל - זה לא אומר שאשתך לא יכולה לעזור לך בהתמודדות. היא יכולה לעזור גם מבלי לדעת כלום.

מבלי לעשות כלום.

עצם זה שאתה אוהב אותה ומרגיש שהיא היתה לוקחת מידע על כשלונות בצורה קשה - יכול להוות כלי נשק עוצמתי במלחמה זו.

בפרט לפי תיאורך שאתה מרגיש שיש בזה מימד של בגידה בה.

בכל התמודדות, תזכיר לעצמך שאתה אוהב את אשתך יותר מאת עצת היצר השפל הז:

נשים אחרות? מה לך להן שה' כבר נתן לך את האשה הנפלאה בתבל עבורך?

להסתכל על מישהי ברחוב? מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק? כל השאר זה שקר והבל.

אי שמירת הברית? איך תכניס את הפולש הזה למרחב הזוגי - מיני המקודש שאמור להתקיים רק בינך ובין אשתך?

יש מצבי קיצון, (אף אם אולי לא כל כך נדירים למרבה הצער), שבהם צד אחד (לרוב הבעל) ממש נזקק לתמיכה לפחות רגשית מהצד השני (לרוב האשה) על מנת לצאת מבור שהוא לא מצליח להיחלץ ממנו לבד, למרות שניסה שוב ושוב ושוב. אך הכאב והפגיעה עלולים להיות משמעותיים מאד, ולא תמיד הצד הפגוע יצליח באמת להתגבר על הכאב ולסייע.

בכל אופן, נשמע שאתה כעיקרון מתגבר ומצליח, ואם כן אתה אתה ראוי להערצה!

תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה), אך לכן במקום לספר לה - תתחזק על ידה!

בהצלחה גיבור!

תתאר לך אדם שמן מאוד מאוד, שמגיע לדיאטנית.

נניח שהיא תגיד לו ''מה זה בורקס? סתם פחמימות ריקות עם שומן טראנס, פויה!

ומה זה שווארמה בלאפה? אתה לא צריך את זה! אתה יכול להיות שבע ומאושר גם עם אוכל בריא!'' וכיוצ''ב.

עובדתית, היא צודקת בכל מילה שהיא אומרת. אבל בפועל, זה יעזור לו אולי לכמה שעות, מקסימום ליומיים.

בסוף לגוף ולמוח יש רצונות, חשקים, מאוויים ויצרים, והם לא יושתקו על ידי החדרת משפטים מהסוג הזה.

אציין שגם אני עצמי חוויתי משפטים כאלה על נושא אחר כשהייתי נער, ולמעט תסכול, דיכאון והאשמה עצמית - הם לא הועילו בדבר.

בנוסף, יש לך כשלים שפשוט לא מסתדרים עם המציאות (להבדיל מהדיאטנית בדוגמה למעלה שאמרה אמת אבל זה לא מועיל ולא מוביל לשינוי התנהגות, אצלך חלק מהדברים פשוט לא מסתדרים עם המציאות):

''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?'' - אשתו היא לא האחת והיחידה שבה הוא חושק, הוא בן אדם אנושי ולא רובוט, יצרים ומאויים לא נכבים ביום שבו אנחנו מתחתנים.

לתת לו הרגשה כאילו המצב הנורמלי זה להימשך רק לאשתך ואילו הוא יוצא דופן, זה רק מוריד ומשפיל ומכניס לעצב ולא מקדם כלום וגם לא אמת.

לא מנטרל את ההתמודדות.

אך גישה כזאת לדעתי מסייעת למי שרוצה להצליח בהתמודדות יותר מאשר הגישה ההפכית - יצירת ניתוק בין ההתמודדות עם היצר ובין המרחב הזוגי, ובחירה לראות בכשלונות כמשהו אישי שלא נוגע לבת הזוג. התפיסה הנכונה היא שההתמודדויות הדתיות שלנו הן לא רק אישיות אלא כל אחד הוא חלק מכלל, וההצלחה בכל התמודדות מזכה את הכלל, ונפילה פוגעת בכלל.

והכלל מורכב ממעגלים מעגלים, הזוג, המשפחה, הקהילה, האומה, והעולם. זו תפיסה שמעבר לכך שהיא צודקת - היא גם מעצימה, ומסייעת מאד בהתמודדות.

כשכתבתי ''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?''

הדגש הוא על באמת. חבל שלא הדגשתי במקור.

כשבוחרים בשכל שהחשק לאשה הוא נפלא, מקודש, ואמיתי - וחשקים אחרים הם רעים, רדודים, מתעתעים ושקריים - קל יותר להתגבר.

לא שהם לא קיימים - אך אפשר לבחור להתייחס אליהם בביטול, עם כל הקושי שבדבר.

היא לא בזה שאתה לא מספר.

בכל מצב אתה לא אשם בהתמודדויות שלך, אבל אם משהו בהתמודדות שלך פוגע גם בה גם בלי שהיא יודעת, אתה אחראי לטפל בזה אצל מטפל. מסכימה עם מי שאמרה שהיא לא המטפלת שלך. אל תצפה ממנה שתחבק אותך עם סכין קצבים ביד.

זה אומנם לא קשור אליה ולא באשמתה בשום צורה, אבל ההשלכות של זה ושל השיח איתה על זה בהכרח קשור אליה.

מעריך מאוד שנתתם מעצמכם בנושא רגיש כזה.

@פינג פונג

אהבתי מאוד את המשפט הזה: תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה).

לצערי מסכים עם @פשוט אני..

בפרקטיקה של החיים מרגיש שיש פה משהו גדול יותר מהרוח החיובית והסיסמאות האלו.

יש פה קושי עמוק של תחושת הסתרה ובגידה. אני הכי בעולם רוצה שהיא תגיד לי שהיא אוהבת אותי גם אם היתה יודעת...

מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך...

מרגיש שקרן, בוגד, ולא ממצה כלום מהקשר שלנו.

אני כל כך מנסה להיכנס לראש שלה, לנסות להבין מה היא תחשוב אם תדע.

אשתי יותר פתוחה, יותר משתפת, גם בנושאים האלו. היא צדיקת עולם לעומתי, הדברים שהיא משתפת וזה מה שעובר עליה באמת אני מרגיש שהיא לא מסתירה, זה דברים קטנים ממש ובכל זאת ממש קשה לי להכיל את זה. אז מה היא תגיד כשהיא תשמע מה עובר עליי???

תודה ל@המקורית

על הזווית הנשית בעניין. לימד אותנו הרבה מאוד.

רק אשמח לשאול את כולכם, בסוף כולנו מודים שהדבר הזה קיים, יש משיכות בין שתי המינים גם בקשר הזוגי. האם נכון לטאטא את זה, להטיל וטו על הנושא הזה כביכול על זה לא מדברים.

הרי בסוף הרבה זוגות מאותגרים בזה. אולי הגיע הזמן לפתוח הכל, לחשוף, לעבור כמה ימים/שבועות/חודשים קשים ואז, אחרי המבול נראו ראשי ההרים - אולי אז הקשר בינינו יהיה טוב יותר? עמוק יותר, מודע יותר מכיל יותר נאמן יותר?

הרבה גברים מאותגרים בזה

צריך לעשות הפרדה בין הקשר שלך איתה לניסיון שלך

ולא, זה לא משבר שעובר אחרי כמה חודשים

זה עלול ליצור פצע עמוק של אי אמון לטווח ארוך

לדעתי לא חכם אבל תעשה מה שאתה חושב

אתה או היא?

שאתה תרגיש יותר טוב עם עצמך ופחות בוגד (מילים שלך)

שהיא תנחם ותכיל למרות שהיא במצב הנבגד? (לדבריך)

אם אתה מחפש מקום לפרוק ולהתנחם, תתחיל במישהו שהוא לא ה"נפגע", תטפל במה שאתה רוצה לטפל, וכשאתה בתהליך של טיפול, אפשר לשתף.

אצלנו זה נושא שכן מדובר, אבל לא נחשב כבגידה אלא יותר התמודדות אישית, אבל אתה כן רואה את זה כבגידה, אז מה מטרת השיתוף?

עצם המציאות שאני לא מספר מרגישה לי כבגידה.

זה מה שכתבתי

אלא בזה שיש לך משהו להסתיר.

לא כל דבר נכון לומר לבן הזוג. יש דברים שהשתיקה יפה להם.

תפתור את ההתמודדות בדרך אחרת. היא צריכה להיפתר, אבל לא זו הדרך.

אישתך ממש לא צריכה לשמוע ממך שאתה נמשך לנשים אחרות. זה הדבר הגרוע ביותר שאתה יכול לעשות.

זה שיתוף שיכול לפגוע בה, אל תשתמש בה רק כדי להרגיש יותר טוב עם עצמך.

אני לא נגד שיתוף, אנחנו דווקא כן מדברים על זה ואני מאמינה שככל שיש פחות הסתרות בזוגיות הקשר יותר עמוק, אבל לא ממקום כזה שרואה יותר אותך ופחות אותה.

אגיד רק שאחרי 20 שנה, וכשכבר יש לנו ביטחון מאוד עמוק בקשר, אנחנו בהחלט משתפים אחד את השני, וזה בעיקר עוזר להבין יותר איך השני עובד (למרות שלעולם לא נבין באמת), ויוצר אצלי יותר ויותר הערכה על המלחמה היומיומית שהוא נלחם בה עבורנו.

ושתי עצות בשבילך-

1. לשתף בצורה כללית יותר (נגיד- 'איזה קשה זה ללכת ליד הים בקיץ'). גם יתן לך קצת אפשרות לפרוק, וגם לגלות איך היא מגיבה לשיתוף כזה כללי (אני מניחה שזה לא משהו שיפיל אותה מהכיסא).

2. להבהיר בשיתוף שאתה נלחם. מתאמץ. בשבילה ובשבילכם. כי היא זו שבאמת באמת חשובה לך, וכל הפיתויים שמסביב הם רק רגעים חולפים- מול הטוב הנכון, הנצחי והאינסופי שיש ביניכם.

3. להחמיא לה בלי סוף. להתפעל ממנה. לבנות אצלה את הביטחון שהיא שלך ולא משנה מה. זאת התשתית שבעזרתה תוכל יום אחד לשתף באמת ולקבל את התגובה שאתה רוצה.

אישה שיודעת ומרגישה שהיא ה דבר מבחינת בעלה, יש לה הרבה יותר כח וחוסן להתמודד עם דברים שקורים ושיתופים מורכבים

כי הרבה מהקושי הוא סביב הרגשה שאולי היא לא מספיק שווה או שיש מישהי יותר ממנה. ברגע שהיא רגועה מהבחינה הזו יכולה להיות לה הרבה יותר פניות להקשבה ותמיכה

אז תלך בדרכי הצדיקים ותדבק בהם!

העיצה על הכל היא תפילה!

תקפיד מאוד על תפילות בזמנן זה מגן ומציל חיים.

השכמת הבוקר ותפילת שחרית בזמנה,

כי ללא זה אין טעם לתפילה, וזו ההתחלה ממש.

מקווה כל יום ותיקון הכללי מציל חיים, הטומאה נעלמת.

לגביי שיתוף עם האישה -

היא לא תבין כי אין לה!!!

תשתף את בורא עולם ואת הצדיקים,

רק הם יעזרו לך.

כל אדם הוא בבחינת רצוא ושוב עליות וירידות -

עד שזוכה לחזור בתשובה שלימה ואין לו נפילות.

גם אין יום ללא פגע אז זה מלחמת נצח.

אבל תמיד מנצחים.

כרגע, בלי קשר לשאלתך. בהמשך אולי אצליח להתייחס.

"

מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך..

"

"

אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?

"

זה דוגמאות מבחינתי לשני הצדדים. לשני הקצוות שאתה מעלה פה.

מניסיון שלי נשים אינן יכולות להבין את מורכבות ההתמודדות ואת האופי שלה. מצד שני, אנחנו הגברים לא מסוגלים להבין את המורכבות אצלן.

בין אם אנחנו מבינים ובין אם לא, יש משהו שצריך להיות לנגד עיננו תמיד. גם הגבר וגם האישה צריכים לדעת דבר אחד עקרוני. התתמודדות שלך היא לא ההתמודדות שלי.

על ההבנה הזו אפשר לבנות עוד קומה.

הקומה השניה היא - אסביר לאור דברים שלמדתי בספר התניא (אלו הדברים שלי ולא של בעל התניא - לכן אם יש שגיאה או חוסר דיוק זה לא מה שהמחבר התכוון). שאם יש לאדם הרהור עבירה והוא הסיח אותה - הוא צריך 1. לשמוח שהוא בינוני. כלומר, שהצליח בהתמודדות. 2. אם הוא עצוב זה גלל שהוא גס רוח (גאוותו) שהוא חושב שהוא צדיק ולא מגיע לו שייפלו לו מחשבות רעות. (פרק כז בליקוטי אמרים).

הקומה השלישית היא - אמון.

אם בעל בחר לאשתו על התמדדות שלו - היא צריכה לשמוח. שהוא לא מסתיר. שהיא העוגן שלו. הכי יפה בעולם היא לא תהיה - הכי יפה בעיניו - היא כן.

אישית -

כן אספר ואשתף הכל. הכל.

אם אני צריך עזרה. ואם הצלחתי. ואם נפלתי. וכשקמתי. ואני הייתי רוצה לשמוע ממנה באותה מטבע.

נכון - היא לא מבינה. ואני לא מבין. אבל אנחנו שם אחד בשביל השני.

כי

1. אנחנו לא מבינים את התמודדות

2. אם נפלה מחשבה רעה זה כי אני בינוני

3. יש בנינו אמון .

אם באיזה אופן המחשבה שנפלה לא נשארה רק בגדר מחשבה. והיא התגלגלה - למעשה, מחשבה, דיבור.. יש פה משנו אחר.. חציו בגידה בה' חציו בגידה באישה.

.וגם אז יש לדון באופי וברמת השיתןף.

זה מקום מעולה, במובנים מסויימים הרבה יותר טוב מהצאט'.......

נשמע שבלי קשר טיפול יעשה טוב, אבל ככלל, בהרבה מקרים אישה זו לא הכתובת לפרוק אצלה חולשות.

בפרט כשהמצב בינכם הוא כזה.

טיפול.

בן אדם שחי מהחולשות שלך

אתה לא רוצה להיות נשוי לו.

דרך אגב גם להיות גרוש ממנו זה לא הכי נחמד.

או מפציצים אותו באהבה ובחמלה

בתקווה שהוא יצליח להתיישר

כמו שיש לך ילדה שמתחילה להרביץ

ולהתנהג לא יפה

ואז אתה בבת אחת מתעלם מכל זה

ואומר איזה ילדה טובה

ומזכיר את כל הדברים הטובים שהיא עשתה

ואז מרוב הלם היא מוחמאת

וחוזרת לתלם.

אבל ללא ספק יש פה בעיה אצלה

שהיא רואה שלילי וחותרת לפירוד.

שמישהו יעשה לזה סוף!!!!!!

באמת חצה גבולות

הבן אדם בבעיה.

האשה משפילה אותו מול הילדים.

הוא סופג ניכור הורי.

וניכור אישי.

לא נשאר לו תמיכה מלבד הגיפיטי.

מה אתה מציע לו לעשות?

הכי קל להגיד טיפול טיפול טיפול

מבחינתי זו אמירה ריקה

כי אשה כזו ברור לה שהיא מעליו

וכל הבעיה אצלו, והיא משפילה אותו

השכם והערב

אשה כזו לא תלך לטיפול בשום אופן

והיא אולי אולי תשלח אותו לטיפול

לכן תרגיעו.

יש לבן אדם בעיה

תנסו לעזור לו עם עצות אמיתיות

לא עם דיקלומים.

ובטח לו להוציא את התסכול עלי.

בלי קשר. נכון יותר נעים לקרוא

דברים נחמדים על אנשים שטוב

להם בחיים

והם נהנים.

בשביל זה יש פורום גרושים גרושות

שם מכיייפים (:

בחרת להכנס לפורום הקשוח

של נישואין טריים.

אז מה ציפית לקרוא שם על פרחים

ופרפרים. בן אדם מספר לך על בעיה.

תביעה אמפתיה תעזור תייעץ מנסיונך.

מה קשור להתקומם נגדי?

נראלי זה פחות מתאים.

זה רק שובר אנשים, ולא מביא אותם לתיקון.

אדם פרו

מגיב ממש טוב

(:

אני מגיב סבבה

עיינו ב200 תגובות

אחרונות (:

תודה ממש הייתי צריך את העידוד

מידי פעם נוהגים לחבוט בי

בפורום זה או אחר.

הבעיה היחידה שיש בי,

שאני לא סוגד למילה "טיפול" ו"מקצועי"

אני חושב שחבר טוב

שנמצא ועבר דברים דומים,

אם כי לא זהים.

הוא הכתובת לתמיכה.

כי הוא יבין אותך

יודע לתת לך עצה מהזוית שלך

וזה שאין לו אינטרס כלכלי קצת מוסיף בעיני

אם כי לא איכפת לי שיהודים נוספים יתפרנסו

הבעיה עם כל הרבנים והמושלמים

שהם יכולים רק לעשות בכאילו אנחנו מבינים

אותך.

אופס, התחתנת בגיל 20 ואני 30

אבל לא נורא אני אתעודד ממך

אם אתה מתעקש

אנשים כותבים בפורום

לא כדי שיגידו להם: טיפול.

אגב אני בטיפול רגשי

ועדיין

השיחה עם אנשים על בסיס חופשי

כמו בפורום או עם חברות

יש להם איכות אחרת

טיפול רגשי הוא חשוב מאוד

יחד עם זאת

זה לא הדבר היחיד שעוזר.

קודם כל - תשים גבול, אין דבר כזה לדבר בצורה מזלזלת כלפיך, בוודאי שלא מול הילדים.

אחרי זה - תלך לטיפול אישי, שיעזור לך לעמוד על שלך ולזקוף את קומתך.

כדאי גם לקרוא חומרים על 'הקוטביות הבריאה' באתר של יהונתן ומרים קליין. גם הקורס האינטרנטי שלו - 'יצאת גבר', יכול לעזור לך.

בהצלחה רבה, תתאמץ ותצליח לחזור לשאוג

יש לך מנגנון כנראה שמתכווץ מולה ומזמין עוד מהרעל הזה. תתעלם ממנה ותתמקד רק בעצמך. במנגנון שלך.

במה מפעיל אותך.

היא דורכת על משהו שהיה שם לפניה. כשהוא יעלם, אתה תהיה אחר.

תאמין, ותלך בצדקת דרכך.

האנשים הגדולים ביותר בעולם הלכו נגד כולם,

סללו דרך חדשה שהמציאו והאמינו שאפשר אחרת.

ואם הייתה לך אמונה בצדקת דרכך - לא היה לך שום בלבול.

תמשיך לחפש ולבקש את הדרך הישרה לך ללכת בה.

• אישה וילדים הם בני אדם רגילים כמו כולם, לא שונים מאף אחד בעולם. ויכול להיות שאשתך גם פחות חכמה מהממוצע... האחריות היא עליך להוביל את משפחתך למקום טוב יותר. דאג למשפחתך לא רק בפרנסה אלא גם ברוח ללמד מה טוב ונכון.

ותזכור ש'טוב' אמיתי זה לב טוב נתינה חסד יושרה שמחה. גם להיות אדם טוב זה צדקת הדרך.

בטח בה' הכל ממנו והוא ינחילך למקום טוב.

והחליטה לשים רגל על רגל

ולתת לבעלה לג'נגל את החזקת הבית עליו.

החולשה של הדור.

המפרקת את רוב הבתים.

פינקו אותן, כל הזמן אמרו לה את יפה את שווה.

אני בתור גרוש שמחפש שידוך באתרים האלה

ולא מהיום אומר לך.

הפינוק הזה וההגזמות האלה מוביל אותם לחיי בדידות.

גרושה+6 מקצה הארץ, בת 40

בטוחה שיבוא כבר מבוגר שכבר לא רוצה

ילדים ויקבל אותה ואת ילדיה ויממן אותה.

ואני שואל

אם הוא לא מעוניין בילד משותף,

למה שהוא יעזוב את כל הרווקות 45

שאתרי ההיכרות מלאים מוצפים מהן.

ואת כל הרווקות חוזרות בתשובה 42

גם שמציפות את אתרי ההיכרות.

ויגיע לקצה הארץ בשביל לממן גרושה וילדיה

שכל מה שהיא עשתה זה לריב עם בעלה.

וכל זה בלי ציפייה שיהיה להם ילד משותף.

ואפילו אם תאמר שהיא תמצא את אותו

אדם שיממן בשביל בדל יופי שנותר בה

והולך להעלם בשנים האחרונות.

זה ממש דוחה אותי.

זהו כסף שקונה יופי.??

על זה את מתבססת?

הכל מבוסס על גאווה מטופשת שהביאה את החורבן

המביאה עוד הרבה חורבנות עד היום.

ומי שאחראי לזה הוא מי שנתן לה את התחושה

שהיא שווה והיא שווה, והוא לא שווה אותה.

הביא אותה לחיי בדידות נצחיים.

באלגנט.

חברה אמיתית

שרואה חברה שלה מתקרבת לגיל 36

גיל שממנו אפשר רק לרדת.

בגלל החוסר ביכולת לסיכויי לילדים משותפים.

נותנת לחברה שלה ניעור אמיתי

אומרת לה "תתחתני עם עמוד חשמל ברחוב

מבחינתי" את לא יפה, ולא שווה כלום,

המשפחה שאת עדיין יכולה להקים שווה יותר!!

כאילו שהיופי נועד למטרות מסחר ואגו.

זה נראה כניצול פרצה, בסוף היא תישאר לבד.

באחריות ומנסיון.

ברגע שאתם נשואים, אתה ערב אוטומטית לכל חוב שלה, וגם להפך כמובן.

כלומר אם היא תיכנס לחוב בחשבון בנק שהוא רק שלה, זה לא ימנע מהבנק לעקל חשבון בנק שהוא רק שלך.

גרים באותו הבית, חיים מאותה המשכורת.

הפרדת חשבונות תיראה כצעד מלאכותי ולכן לא תמנע מהבנק או מכל נושה אחר לגעת בכל החשבונות.

אפילו זוגות פרודים עם בתים נפרדים מתקשים להוכיח שההפרדה לא מלאכותית, כדי שיהיה אסור לעקל להם נכסים בגלל החוב של השני

פה לא נראה לי המקום לפתור בעיות כלכליות ושלום בית

יש ברוך ה' כיום מלא גורמים מקצועיים שיטפלו בבעיות מהסוג הזה, מציע לך לגבי הנושא הכלכלי לפנות ל'פעמונים', זו עמותה, היא בחינם, ממש בחינם, תנסו! הם קצת (הרבה) יעזרו לכם לצאת מהברוך הזה (אולי גם אם אשתך לא עובדת)

לגבי שלום הבית כמובן שיועצים\מטפלים זוגיים הם המקום לנושא הזה, מאמין ששווה כל שקל.

@אדם פרו+

אתה שופך את כל הלכלוך הזה על בן אדם שעוד יכול לעשות הרבה עבודה עם עצמו כי אתה מחפש חברים לצרה...

אני משתתף בצערך ובקושי, אבל אל תזיק לאנשים אחרים.

איך אני יודע את זה - זה שקוף! אתה מפיל עליו דברים שהוא לא אמר.. דברים שאתה פגשת בזוגיות שלך.. הוא לא דיבר בכלל על היופי של אשתו ועל כל השאר שכתבת.. כל כך לא יפה לדבר ככה... זה יכול ממש להזיק

אני הייתי מוחק את התגובה המזעזת הזו. באמת.

ועכשיו בקשר אליך,

דבר ראשון מצטער שהיית צריך לקרוא כזאת תגובה,

מקווה שלא נגרם לך נזק, ושתתקן אותו, כי זה באמת היה תגובה לא לעניין.

אני שואל אותך, למה אתה כל כך מהר מתייאש. אני במצב שלך בדיוק, הלכנו למקימי, באמצע תהליך, וזה מדהים. מכל מצב אפשר לצאת. בפרט שאתם לא נשמעים במצב הכי גרוע...

הרבה פעמים אנחנו מנסים לגלגל את כל האשמה על נשותנו, זה הכי קל בעולם. אבל תמיד תמיד אם תחשוב יותר טוב תראה איפה אתה גם קשור למצב הזה.

לפעמים הסיבה הכלכלית זה טריגר. יש דברים אחרים שמפריעים ואז גם זה.

תנסה רגע להתנתק, לחזור לרגעים הראשונים של הנישואין. כמה אתם אוהבים, כמה אתם באמת זוג משמיים. לפני שהחיים התחילו לבלוע אותכם.

בסוף האהבה הזאת זה הכי חשוב.

מכאן תתקדמו ביחד לליווי כלכלי. כי מלווה כלכלי הוא לא יועץ זוגי... ולא נעים שזה יתפרץ מולו.. גם לא יהיה לו יותר מידי מה לומר. לכן תיישבו את זה ביניכם SOS ותלכו מהר לייעוץ כלכלי.

כל יום שעובר זה הפסד.

נשמע שאתה סוחב את זה הרבה זמן.

בהנחה שכל מה שאתה כותב פה לאורך השנים נכון ואמת, מדובר בסיפור שמתגלגל הרבה זמן.

קודם כל, זה ממש יפה שאתם עוד על זה, זה מראה שיש לך ולה הרבה מאוד כוחות, ואתם עושים עבודה ממש מדהימה.

קטונתי מלייעץ לך, אבל היה משפט אחד שתפס אותי, משהו שכתבת לפני כמה שנים טובות.

"אנחנו זוג נשוי כמה חודשים, אני מאד אוהב אותה"

אתה גם מתאר שם פער בסגנון ובכל זאת התחתנתם מאהבה.

תראה, כשאנחנו מתחתנים זה כי אהבנו, קליק של נשמות.

וזה האמת לעולם.

רק מה, החיים בולעים.

חיים אכזריים שכבר אין אוויר לנשימה.

כל נשוי, בהבטחה, לפעמים חושב - עדיף לי להתגרש, הרבה יותר קל...

כולם ככה.

הלוואי שנצליח להזכיר לעצמנו אהבה ישנה, איך אהבנו פעם עד השמיים, איך אמרנו על הכל עוד נתגבר ביחד, איך הבטחנו לעצמנו שביחד שום דבר לא ישבור אותנו, את אהבתנו.

לפעמים בגלל מה שעברנו הכל כבר מכוסה, הכל חסום. מה שעברנו כיסה את האהבה בתהומות של יאוש, ונדמה לנו שהיא איננה עוד. לא שייך לעורר אותה, להחזיר אותה.

בפרט אתה אחרי כל כך הרבה זמן של התמודדות...

הלוואי שהשם יתן לכם את הכח להאמין שבוודאי ישנו. שעוד לא מאוחר. שבוודאי ישנה אהבה, והיא בבית שלכם, ביניכם, מחכה להתגלות שוב מבין רסיסי הלילה.

הלוואי.

בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי, בחלקם גם היחיד. בדורות קודמים זו היתה המציאות הנפוצה ברוב העולם, כשבמקביל כל או כמעט כל הטיפול בבית - הכנת אוכל, נקיון וכד' היו על האשה. כיום מכל מיני סיבות ונסיבות המציאות השתנתה, אבל כן, עד היום בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי.

יש סוגיא אחרת של התנהלות אחראית. לקחת הלוואה כשלא יודעים מאיפה מחזירים אותה, זה לא אחראי, להתנהל ככה באופן קבוע זו הפקרות.

צריך לשבת ביחד מול דף/טבלת אקסל, לעקוב אחרי ההכנסות ורק לפיהם להוציא הוצאות. זו א', ב' של התנהלות אחראית (ג' זה גם לחסוך, אבל זה שלב הבא).

אם יש מאזן שלילי - צריך לראות איפה מצמצמים הוצאות או מגדילים הכנסות.

בגדול, צריך ללמוד להתנהל בשיח ולא לעשות דברים מאחורי הגב.

נשמע שאתם צריכים טיפול זוגי, לא רק כלכלי.

לראות את הצורך אחד של השני, לקחת אחריות, לתקשר.

לפן הכלכלי יש עצות פרקטיות, למשל כרטיס דביט או הגבלה של האשראי,

אבל נשמע שזה הרבה יותר עמוק מ"אישה בזבזנית"

להפריד חשבונות לא יתן לך כלום, גם שם היא יכולה להיכנס לבור שלא תהיה מודע עליו והחובות של שניכם.

היא לא דואגת שתתגרשו? היא תצטרך להתמודד עם חצי מהחובות בעצמה.

היא לא עובדת כי יש ילדים קטנים? היא מבזבזת או קונה צרכים בסיסיים?

אתה מצליח לראות את המקום שלה בתוך כל זה?

אם תרצה שיתוף פעולה, השלב הראשון הוא לראות ולהכיר בצורך שלה (לא בהכרח לספק אותו מידית).

לא יודע אם פרודוקטיבית, אבל אהבתי את השאלות פה.

@יעל מהדרום

לק"י

אם יש לך שאלות, מוזמן לכתוב כאן.

בהצלחה!!

אז ככה אני בתוך קשר עם מישהי, והולך ממש טוב ונעים.

אני סוכב איתי מגיל קטן דיכאון, בשנים האחרונות לוקח כדורים.

לאחרונה זה עלה הסיפור הזה של הדיכאון ומה זה אומר לחיות ליד אדם כזה.

ואני די עומד נבוך מול זה, איך אפשר לבקש ממנה לבחור במשהו שכזה? אני יודע בעיקר איך זה משפיע אלי, לא איך לחיות לידי.

בכללי איך אתה מתפקד מבחינת מטלות בית? מתפרנס? אושפזת כבר פעם? כל כמה זמן יש לך משבר אם בכלל? או שזה בכלל דכדוך מתמשך? מוכר בביטוח לאומי?

התיפקוד שלי די גבוה, שאני בטוב אני מתפקד כמו 3 אנשים ביחד.

לקחתי משהו כמו 4 שנים כדורים שלא היו נכונים לי, שם היה יותר נפילות, בשנה האחרונה אני לוקח כדורים שהרבה יותר טובים לי בפער. אפשר לספור על יד אחת את כמות הימים שפספסתי בגלל זה עבודה.

מעולם לא התשפזתי, הנפילה הרצינית האחרונה היית בין הכדורים, בדיוק במלחמה הראשונה עם אירן.

ועכשיו חזרנו וזה עלה עכשיו, בעיקר מצד המשפחה שלה, וזה מאוד הפחיד אותי ואז גם אותה.

אני מאמינה שהיא תצליח לשדר את זה למשפחה שלה.

המלצה שאני מכירה היא לצאת תקופה, ולתת למשפחות של שניכם להכיר אתכם. שלא יחששו המילה 'דיכאון' אלא יכירו את האדם שמאחוריו.

נשמע שמצבך מצוין, אבל הדברים די טריים.

ממליצה גם לתת לבחורה תכנית גיבוי, למי היא פונה כשרואה שאתה לא בטוב, בהסכמתך כמובן.

תצליחו!!

לק"י

האמת שקשה לי לייעץ בנושא הזה.

אני רק חושבת שהיא לא חייבת לשתף את כל בני המשפחה שלה. אולי מישהו אחד ספציפי שיידע לכוון אותה.

ובנוסף אם אתה מטפל בעצמך, מאוזן, עובד/ לומד/ עושה משהו עם עצמך, זה מצב פחות מרתיע.

כן צריך לדעת, שלפעמים יש עליות וירידות במצב. אבל גם אדם שבריא לחלוטין לפני החתונה, עלול לחלות פתאום.

כשהתחתנו הוא היה ממש בתחילת שנת אבל, וחלק ממנה הוא היה בסוג של דיכאון

אני לא חושבת שאתה לא ראוי אני חושבת שכמו בכל נישואין צריך להכיר את הפלוסים והמינןסים של הבן זוג ולדעת שלפעמים היא תצטרך להתמודד עם ההשלכות של זה.

ושיהיה לשניכם נכונות לעבודה אישית וזוגית.

כן, הוא לא סבל מדיכאון כשהכרנו.

היא יודעת מראש חלק משמעותי מהמגבלות שלך, ויודעת שאתה מספיק אמיץ וחכם בשביל לטפל בזה.

לא כל אשה זוכה לדעת על זה מראש (וכמובן נכון גם בהיפוך המינים)

סה משהו זצריך לבחור.

אם סה רק המשפחה שלה מהססת , זה אולי פחות גרוע..

אבל עדיין יכולה להיות לזה השפעה עליכם.

לצערי המושג הזה דיכאון הוא שקוף ולא מספיק במודעות

בהצלחה.