מאיפה הכסף?נחשון מהרחברון

בהמשך להודעה הזאת:

סליחה על השאלה - נשואים טריים

 

לא רציתי לנצלש את השרשור של @הילושש אז פתחתי חדש.

 

היה כאן לפני שנים ארוכות מישהו שהחתימה שלו היתה "אל תאמר אין לי זמן אל תאמר אין לי כסף זמן וכסף זה עניין של סדר עדיפויות" 

 

וזה נכון במאה אחוז.

אני אברך. אשתי למדה (ושילמנו לימודים) 4 שנים (התחתנו בתחילת שנה ראשונה של התואר) בלי עזרה מההורים. ולא רק שהצלחנו לחיות גם חסכנו סכומים משמעותיים. קנינו דירה  (זה עם עזרה בהון עצמי של 100K) המשכנו לחסוך ואנחנו היום 5 שנים נשואים, היא עובדת ולא רק שחיים ב"ה בשפע אלא גם חוסכים הרבה, כן, לילדים שלי אני בעז"ה אוכל לעזור בעשרות אלפי שקלים.

 

איך עושים את זה? סדר עדיפויות. גרים בחור, בקרוואן מעפן עם שכר דירה נמוך. (היום לא אבל בשנתיים וחצי הראשונות ככה עשינו) בלי רכב (אחרי שנתיים וחצי שהילדה היתה בת חצי שנה קנינו רכב כי עברנו ליישוב בהקמה שהיה חייב רכב) לא נסענו הרבה להורים, אני עבדתי בערב אחרי הכולל ב2 עבודות, יום שישי עוד עבודה. אשתי חלק מהזמן עבדה בסופר (בשכר מינימום, לא הרבה שעות, גירדה 1500 בחודש תוך כדי הריונות לידות ולימודים) כן הגעתי עם קצת חסכונות לפני החתונה אבל לא נגענו בהם (קנינו איתם ועם מה שהמשכנו לחסוך דירה)

לא קנינו כל דבר. ממתקים ונישנושים לא היה בכלל בבית (מטעמי בריאות אבל זה חוסך) אוכל מוכן לא היה (פתיתים פסטה גבנ"צ פיצות בורקסים וכו וכו') רק חומרי גלם בסיסיים וזולים שאיתם מכינים תפריט מזין גם אם לא מגוון מידי. קינוח (דבר שעולה בין כמה עשרות לכמה מאות שקלים בחודש אפילו אם זה רק לשבת.) לא היה בלקסיקון. מנות עיקריות היו בשרים זולים ומנופחים (עוף טחון עם הרבה ירקות חזה עוף עם מג'דרה וכדו', היה כאן על זה כמה שרשורים איך לחסוך) לקחנו הרבה דברים לתינוקת מהמשפחה או מכל מיני גמחים יד שניה. מה שהיה צריך לקנות היינו עושים השוואות באינטרנט וקונים הכי זול או מאלי אקספרס או מהארץ.

לא כל דבר שרוצים ו'בא לנו' קונים. הצלחנו לחסוך די הרבה כיום אנחנו במקום יותר איתן מבחינה כלכלית ומתפנקים הרבה יותר ולא חושבים על כל הוצאה. אבל זה בהחלט אפשרי.

 

כותב את זה כאן כדי שתדעו שאפשר בהחלט להיות אברך ולחסוך. (יש לזה מחיר אבל שוב, סדר עדיפויות)

 

בהצלחה!

כל הכבודלמה לא123

את האמת שידברתי על השנים המאוחרות יותר

איך גם חיים את היומיום עם כל ההוצאות הכרוכות בבית עם ילדים

פלוס,מחתנים ילדים

פלוס,תומכים בילדים אברכים

 

כזוג צעיר ורענן עם כוחות,(למרות שנהיה לי קוצר נשימה מלשמוע איך חייתם) עוד אני מבינה שאפשר לחיות כך

אבל כשיש ילדים ויש הוצאות צפויות ולא צפויות. זה נשמע לי קשה עד בלתי אפשרי

 

ושוב,מצדיעה לכם

בשלב הזה כבר האשה מסיימת תואר ומתחילה לעבודנחשון מהרחברון

אנחנו חוסכים לכל ילד שנולד  את המתנות של הלידה ועוד סכום נחמד כל חודש, כל זה מושקע ככה שאפשר לחתן ברווח וישאר עוד סכום משמעותי לתמוך בילד.

 

עיקר ההוצאה על ילדים היא מעונות ובגדים. מעונות כשמכניסים קצת יש הנחות משמעותיות ובגדים לקחנו כמעט תמיד מיד שניה ממשפחה חברים או גמחים.

 

היום (5 שנות נישואים, הגדולה כבר בת 3) אנחנו מרוויחים יותר (שנינו, למרות שאני יום מלא בכולל) הרבה פחות מחושבים, יש רכב, חוסכים הרבה יותר נותנים מעשרות משמעותיות יותר וקונים יותר דברים חדשים יותר פינוקים יותר יציאות זוגיות ובכללי מוציאים על נוחות ופינוקים יותר ועדיין יש.

שוב, אין לי באמת ניסיון לחתן ילדים אבל בואו נגיד שב"ה חוסכים יפה שכבר עכשיו אני יכול לחתן ילד או שניים.

איפה זה מושקע?אנייי88
אני חוסכת בבנק לילדים. והאמת נראלי קצת בזבוז.
קופת גמל להשקעה עוקבת מדדנחשון מהרחברון

וקרנות השתלמות

שם אתם משקיעים את הכסף שאתם חוסכים?כמה טוב שבאת
תוכל לפרט בנוגע לזה?
אני יכול לפרט והאמת שאפילו כתבתי פירוט מסודרנחשון מהרחברון

בפורום השקעה וחיסכון של איזה 40 עמודים על הבסיס של הבסיס של השקעה פסיבית ואיך עובדת הבורסה יכול לחפש את זה אם את מעוניינת.

אבל בגדול אצלי הרוב בקרן השתלמות מחקה מדד ולא בגמל להשקעה (אני עצמאי אז אני יכול להפקיד לעצמי לקרן השתלמות ולקבל פטור מס) אבל זה אותו עיקרון מלבד ההבדל במיסוי, יש לי עוד סכום נחמד באלטשולר מסלול כללי לשימוש בשנים הקרובות ועוד סכום בפיקדון בבנק למקרי חירום. אבל כן, בגדול רוב מוחלט של הכסף מושקע בקרן מחקה S&P500 הרי זה לחתונות של הילדים ולפנסיה שלי (כאמור אני סופר סתם עצמאי אז אני מפריש לעצמי לחיסכון לפנסיה) אז אין לי בעיה עם 100% מנייתי

 

אני אשמח אם תוכל למצוא לי את מה שכתבת.כמה טוב שבאת
אנחנו שכירים ככה שלא יודעת אם רלוונטי קרן השתלמות (מפרישים לנו רק פנסיה) והבנתי שלא כדאי לשים בפק"ם בבנק.
קרן השתלמות המעסיק יכול לפתוח לכםספק

אם זה חלק מתנאי ההעסקה. (למורים יש תמיד, בהייטק זה נחשב לסטנדרט ובעוד מקומות עבודה נותנים את ההטבה הזאת). 

יש לו תקרה של כמה שהוא יכול להפקיד לשם בחודש עם פטור ממס על ריווחי הון. 

אם המעסיק לא רוצה בגלל העלות (אני לא יודע אם זה תמיד כך, אבל ממה שאני מכיר, על כל שקל שיורד מהמשכורת שלכם לקרן ההשתלמות, המעסיק שם שלושה שקלים), אולי המעסיק יסכים לקחת חלק מהשכר שלכם ולשים בקרן השתלמות כך שבעצם זה יהיה לחלוטין עליכם. (אם אתם מתכוונים להשקיע, אז קרן השתלמות עד תקרת ההפקדה זה הכי משתלם). 

 

*אם אחד מכם אזרח אמריקאי, הוא יכול לפתוח "קרן השתלמות" בארה"ב ולהפקיד שם עד תקרה שנתית של 5500 או 6000 דולר בשנה והרווחים טורים ממס.

לגבי אזרחי ארה"ב -כמה טוב שבאת
זה דורש למלא דו"ח הכנסות כל חודש?
דו"ח שנתי. לא חודשי.ספק
אבל יש לזה גם יתרונות - למשל, מענק הקורונה שקיבלו כל אזרחי ארה"ב. (ואם הילדים אזרחים, מקבלים גם קצבה עבורם מהביטוח הלאומי).
אגב, מילוי דו"ח שנתי היא חובה חוקית של כל אזרח ארה"בספק

והבנקים בארץ מעבירים מידע לרשויות המס האמריקאיות אם הם מתבקשים לעשות זאת. 

כלומר, בתיאוריה, אם אזרח ארה"ב שגר במדינה אחרת לא מגיש את דו"חות המס השנתיים שלו - הוא יכול למצוא את עצמו במעצר עם הירידה מהמטוס בגין העלמת מס. (הסיכוי שזה יקרה הוא לא גדול, אבל חוקית, זה יכול לקרות). 

איך ממלאים את הדוח? צריך רו"ח לשם כך?כמה טוב שבאת
תודה!
עקרונית, לא.ספק
בפועל, כדאי.

אני ממליץ לך לחפש בגוגל את "המתורגמן הפיננסי".
הוא מסביר שם הכל.
אם זה נראה לך כמו משהו שאת יכולה לעשות לבד, אז מעולה.
אם לא, אז קחי רו"ח. (אני עושה דרך רו"ח בעיקר כי אני עצלן ואין לי כח להתעסק עם זה או להסתכן).
בהצלחהבת 30
שים לב לכמה נקודות
א. אתם חוסכים מתנות שקיבלתם ללידה. וואלה, מעולם לא קיבלתי מתנות כאלה ללידה...אולי בגד לתינוק ועוד משהו מינורי. לא משהו שאפשר לשים בצד...
ב. הגדולה שלכם בת שלוש. כשהילדים גדלים הצרכים גדלים. וגם ככל שיש יותר ילדים ככה כמובן ההוצאות גדלות. ממש לא רק בגדים ומעונות. אח''כ יש חוגים, וספרי לימוד, ובגדים ונעליים לבנות בוגרות יותר זה בכלל עסק יקר, ואח''כ ישיבות ואולפנות, ובכלל- סל קניות. נראה לי שקניות שבועיות עם 2-3 ילדים קטנים, לא מגרד רבע מקניות שבועיות עם 5-6 ילדים כבר גדולים. וגם הגדולים כבר מבקשים, וצריך לגוון...קצת גבנ''צ, יותר בשר או עוף, יותר ביצים, וכו' וכו'.
שלא לדבר על אופניים...וספרים...ומשחקים...בקיצור. החיים יקרים. זה לא סתם שאנשים אומרים ''מאיפה הכסף'. ממש לא כל זוג עם 6 ילדים מצליח להכניס 20 אלף בחודש, שזה בערך מה שצריך כדי לחיות ברווחה סבירה.

אז הלוואי, מאחלת לכם שיהיה שפע תמיד וה' ישלח לכם כל צרככם תמיד.
אבל באמת, לחיות ברווחה כלכלית במדינת ישראל של היום זה לא דבר שלכולם פשוט כ''כ.
בלי לדבר עכשיו על נזקי הקורונה...
קודם כל, נכון!נחשון מהרחברון

לגופו של עניין אני מדבר על מתנות של מאות שקלים בסך הכללי לא על מתנות משמעותיות, פשווט מה שנכנס בגלל הילד לא נכנס לעוש.

 

ב וודאי לי. דיברתי על השלב שבוא אני נמצא היום. כן אני יודע שבחסכונות של הילדים אני לא נוגע לא משנה מה. יהיו יותר הוצאות זה נכון, יהיו בעזה גם יותר הכנסות ולא ברור לי שאני רוצה להשאר אברך כשאני בגיל שיש לי ילדים בישיבה ואולפנה. דיברתי על ללמוד תורה בתחילת החיים, בעז"ה בהמשך עוד כמה שנים טובות אולי אשלב במקביל ללימוד גם ללמד או להשקיע יותר זמן בעבודה (אני סופר סתם) או ללמוד מקצוע אחר.

רק לגבי העתיד...44444
אחת הבעיות הנפוצות אצל אברכים שנמצאים הרבה זמן בישיבה ומתחתנים צעירים שהם יוצאים מהישיבה בדר"כ שיש לחץ כלכלי גדול מאד עם כמה ילדים ואז הם עובדים בעבודות שכר מינימום וכבר אין להם יכולת כלכלית לממן לימודים לתואר אקדמי.
ב"ה אני רכשתי מקצוענחשון מהרחברון

לא תואר אקדמי אבל מקצוע טוב (סופר סתם כמו שכתבתי) ככה שהיום אני במקום שאני כבר לא מרוויח מינימום

כתבתי בכלליות.44444
ואני לא יודעת כמה סופר סתם מרוויח אבל לרוב יש קורולציה בין כמות ההשקעה בלימודים ואורכם ולגובה המשכורת אח"כ.

אצל אברכים העיקר דת"ל הבעיה נפוצה יותר. למה?
כי אצל דת"ל מי שאברך לרוב זה מישהו שמוכשר לכך ולא כולם (שזה מצויין).
לכן רוב האברכים הם אנשים עם יכולות קוגנטיביות מצויונות ויכולות למידה טובות.
דווקא בתחומים האלה נדרשים לימודים ארוכים.
דווקא המקצועות שיש בהם משכורות טובות עם לימודים קצרים פחות יתאימו למי שאברכות התאימה להם כמו למשל עבודה בכוחות הביטחון, מד"א, כבאות וכד'.....
אני לא מסכיםנחשון מהרחברון

בגדול זה נכון אבל יש המון מקצועות שזה לא ככה. בכללי מקצועות פיננסים (ייעוץ משכנתאות קורס בדיחה של 3 חודשים ייעוץ פנסיוני קורס של שנה לימודי ערב פעם פעמיים בשבוע ייעוץ השקעות, סוכני ביטוח) מקצועות טכניים (חשמל - שנה-שנתיים לימודי ערב, התקנת מזגנים חצי שנה לימודי ערב, איסטלציה, משתנה אבל אפשר יחסית בקלות ובפחות משנתיים, טכנאי מחשבים/טלפונים שנה לימודים ועוד) כל המקצועות כאן מכניסים כבר בהתחלה (גם אם לא ממש ממש בהתחלה) משכרות מעל 10K  (כתבתי דווקא מקצועות שאני מכיר אנשים שעוסקים בזה ומרוויחים ככה.)

נכון לא כולם עבודות אינטילנגטיות אבל מפרנסות בכבוד ומהר. הגיוני מאד בעיני ללמוד אחד מהמקצועות האלה, להתחיל לעבוד ואז במקביל ללמוד תואר "מכובד"

כל עוד שמחים בזה, זה נהדרבת 30
אבל אם אחד מבני הזוג מרגיש חנוק ולא שמח, זאת בעיה.
ברור. זה חלק מהסדר עדיפויותנחשון מהרחברון

אם התורה חשובה יותר מהנוחות אז ישמחו למרות החנק ואם לא אז לא.

לא לזה התכוונתיבת 30
אם יש שמחה לא מרגישים חנק.
אם מרגישים חנק, כבר אין שמחה.
ושמחה שקשורה לשלום בית יותר חשובה בעיני מלימוד תורה אינטנסיבי.
שוב, כל הכבוד לכם.
אתם שמחים בזה.
מסכימה ולא מסכימהבוקר אור
בעיקרון זה נכון שאפשר בהחלט לחיות,ואנחנו גם ככה וחיים ככה וטוב לנו מאוד, אבל זה שלכם זה עבד לא אומר שלאנשים אחרים זה יעבוד (סתם דוגמא, גרתם בקראוון בחור בלי רכב? יש אנשים שמקום הלימודים והישיבה שלהם יחייבו או רכב או לא לגור בחור), ומשם וכסף זה לא רק עניין של סדרי עדיפויות
תורה זה לא דווקא ישיבה ספציפית. זו בחירה ללמוד בישיבה במקוםנחשון מהרחברון
עבר עריכה על ידי נחשון מהצפון בתאריך כ"ו בכסלו תשפ"א 19:59

יקרר. כנ"ל עבודה. שוב, זה הקרבה גדולה אבל זה כן סדר עדיפויות.

 

מה שאני בא לומר זה שאם מגיעים עם החלטה אני גר קרוב לישיבת תל אביב/רמת גן וכדו' אז כן, זה יהיה די לתי אפשרי. אבל אם אומרים מה שחשוב לי זה תורה ותורה אפשר ללמוד גם בישיבות חארות במקום שיותר זול לגור.

או נכון שאני עובדת במקום איקס ויש לי אחלה משרה נוחה אבל אם אני בוחרת שבעלי ילמד תורה אני מוכנה לעבוד במשרה פחות מתגמלת/יותר דורשת/פחות נוחה בשביל זה. ואז אפשר לגור בחור, אפשר בלי רכב. אין סיבה אמיתית לא להצליח להרוויח 5000 שח כזוג (גם אם בעל אברך ואשה סטודנטית) ועם 5000 שח בצמצום אפשר בהחלט לחיות ואפילו קצת לחסוך.

טוב, אין לי עניין להתווכחבוקר אור
אבל חשוב מאוד הישיבה והדרך לימוד שלה. ואם לומדים באוניברסיטה, כל עוד הלימודים הם לא בזום זה לא עניין של משרה פחות נוחה אלא צריך להגיע לאוניברסיטה, שלרוב נמצאת בערים. אז אם מישהי לומדת במכללה בחור ובעלה לומד בישיבה בחור וטוב להם ככה סבבה. אבל לא לכל הזוגות זה יעבוד בלי קשר לסדרי עדיפויות. ולעבוד זה בא על חשבון הלימוד, ואם האישה לומדת מקצוע מאוד אינטנסיבי וצריכה גם להוציא בו ציונים טובים לא תמיד זה יהיה אפשרי
אין כאן וויכוח. אבל בחירה של מקום לימודים ואפילו תחוםנחשון מהרחברון

לימודים זו בחירה וחלק מסדר עדיפויות, כנ"ל הישיבה (זו בחירה אם ללמוד חצי יום ולעבוד חצי יום כדי להשאר בישיבה הספציפית הזאת או לעבור לישיבה אחרת ליום שלם, נכון זה משמעותי. מאד. אבל זו בחירה.)

אז כל דבר בחיים זה בחירהבוקר אור
נכון. זו הנקודה שאמרתי מהתחלה. זמן וכסף זה עניין של סדרנחשון מהרחברון

עדיפויות.

נכון זה אומר לפעמים הקרבה משמעותית אבל זה כן עניין של בחירה.

 

בתאוריה זה נכוןלמה לא123

אבל תמיד יש דברים לא צפויים

כמו:טיפולי פוריות שצריך קופת חולים צמודה

ח"ו ילד לא בריא שנולד וצריך טיפולים צמודים

הורים שחייבים לגור קרוב אליהם,כי הם זקוקים להמון עזרה

 

אז ברור שהכל זה בחירה,אבל החיים הם לא שחור ולבן

נכון יש בלתמים אבל מדובר על השגרה והשוטף.נחשון מהרחברון

הדיבר בשרשור ההוא היה על זוג סטנדרטי שלא ידוע אצלם לפחות על שיקולים כאלו

בוא נדבר על שיגרה ושוטףשירוש16
אני התחלתי תואר קשה ביותר שמחייב קירבה סבירה ללימודים וזמינות.
מבחינה רפואית אין לי אפשרות לעשות נסיעות ארוכות כך שהיינו חייבים לגור קרוב ללימודים.
ההריון לגמרי השבית אותי למרות שהמשכתי לעבוד זה לא היה פשוט והצריך ממני להפסיק לעבוד לגמרי אחרי הלידה כדי להשתקם.

אתה מדבר על דברים לא צפויים אבל בשוטף הכל טוב.
זה
לא
נכון
יש אנשים שחיים עם בלתמים. שכל הריון זה מאבק ואישפוזים ולידות מוקדמות והפסקת עבודה.
יש אנשים שחיים עם ילדים חולים או אפילו כאלה עם פיגור גדילה שמחייב קירבה למכונים (שנמצאים בערים).

אתה בעצם אומר -
אם הכל זורם לכם בטוב, בחרתם במקצוע שניתן ללמוד מרחוק, הגעתם עם הון עצמי גדול, לשניכם יש רשיונות על חשבון ההורים, איכשהו שילמתם 2 תארים במשכורת מתחת למינימום או קיבלתם אחלה מילגות.
אם ואם ואם...
אז..

זה קצת בדיחה.

היה לכם חיים טובים. הצלחתם לעבור הריונות בקלות, לידות, לגור בחור ולימודים שמאפשרים גמישות.
זה לא כל אחד יכול לעשות.

אני ב"ה הצלחתי לסיים תואר ולקבל רישיון עבודה שלא קל לקבל אותו אחרי מרתון של 3 שבועות של לימודים 4 שעות ביום (במקרה הטוב...) כשחברות שלי ישבו 10 שעות ביום למשך חודשים כדי לעבור את מבחן הרישוי.

ב"ה הצלחתי ועברתי את המבחן. עברתי את כל התואר עם מועד ב' אחד.
ברוך השם!
זה לא אומר שכולם יכולים לעשות את זה
זה לא אומר שאני הצלחתי כי אני רציתי
זה כן עמד בסדר עדיפויות שלי
אבל גם משפחה, בעל וילד עמדו לי בראש סדר עדיפויות
הצלחתי כי השם רצה. כי אני עשיתי את שלי והקב"ה עשה את שלו.

עם כל הכבוד לסדר עדיפויות - הקב"ה מומחה בלשבש את התכניות שלנו. ובצדק.

אם אתם הצלחתם זה לא אומר שכולם יכולים ושכולם צריכים.
זה קצת בדיחה מה שאת אומרת בלי לדעת מה יש לנונחשון מהרחברון

אז א אנשים שיש להם בעיה רפואית קבועה כמו שאת מתארת זה לא שגרה ולא שוטף זה חריג.

 

ב בחרת תואר קשה זו בחירה שלא היית מוכרחת לעשות אלא בחרת בה. לגיטימי אבל ברור שזה מסבך את החיים.

 

ספציפית לגבי מה שאמרת עלינו. אז אני שילמתי רוב מוחלט של הרישיון לפני החתונה, אשתי הוציאה רישיון אחרי החתונה שרק אנחנו שילמנו. ההון העצמי שהגענו אליו מהחתונה היה מינוס בחשבון של אשתי חיסכון של קתצ פחות מ20 אלף שלי ומתנות מהחתונה הלכו לכסות את ההוצאות קיבלנו כ2500 שח. אני בלי תואר כי כרגע לא אפשרי לעשות תואר ואני רוצה ללמוד תורה. על התואר של אשתי שילמנו וקיבלנו מלגות מצטברות של 2000 שח (כן אלפיים שנתיים קיבלנו כל שנה אלף שאר השנים לא קיבלנו) כל השאר שילמנו. ולא, היא לא למדה מרחוק, היא נסעה בהסעה או טרמפים ללימודים, סחבה בלימודים 2 הריונות לא פשוטים ו2 לידות (חזרה מהמכללה בטרמפים עם צירים הביתה) אז אל תגידי ואם ואם ואם וזה בדיחה.

 

ולגבי הסוף אני מסכים לא כולם צריכים לעשות את זה אבל מי שזה בנפשו ואין לו בעיות מיוחדות יכול לעשות את זה.

אבל אתה יכול להתייחס לכל דבר כאל חריגבוקר אור
ספציפית גם אני נסעתי באוטובוסים ללימודים עד היום דילגתי וזה היה לי די סבבה. אבל נשים עם היפרמאזיס? נשים בשמירת היריון? וכו' וכו' ואין לדבר סוף
ואחר כך יש ילדים, ולחזור להוציא ילדים בטרמפים יכול להיות מאוד בעייתי
היא דיברה על בעיה רפואית שיש להנחשון מהרחברון

על זה דיברתי לא יודע מה יש לה וזה גם לא העניין, אדם שיש לו בעיה רפואית שמגבילה אותו לגור במקום מסויים הוא לא מדד. פשוט לא.

 

כנ"ל שמירת הריון, זה אולי נפוץ יותר אבל זה חריג. אשתי נסעה עם התינוקת למכללה היה שם מעון. שילמנו על הסעה ועל המעון שם. (מגיל חודש וחצי של התינוקת) ואח"כ שמנו אצל מטפלת כשהיה זמן לחזור בטרמפים/אוטובוס ולקחת אותה. נכון זה קשה זה לוחץ זה גומר כוחות אבל זה אפשרי.

 

 

ושוב יש לצערינו הרבה אנשים עם התמודדות רפואית פוריות נפשית זוגית משפחתית אבל בגדול זה לא המציאות הרגילה. (ואני לא אומר שאז אי אפשר בכלל בכלל לחיות כאברך אלא שלא בטוח שזו לא הדרך)

אז זה העניין, שלא לכולם זה אפשריבוקר אור
הסתדר לכם מעולה. יופי, אבל לא בכל מקום לימודים יש מעון טוב, בטח לא מגיל חודש וחצי, שמסכים לקבל את כל התינוקות, ולא תמיד אפשר לסמוך על טרמפים בשביל להגיע בזמן ללימודים ולחזור מהם. אז לא תמיד זה לא מצליח בגלל סדר עדיפויות, אלא בגלל שהתנאים החיצוניים לא מאפשרים ואת זה
אמממשירוש16
אתה טועה.

יש כל כך הרבה נשים בשמירת הריון. הריון בסיכון. היפרמאזיס. זוגות עם אתגרי פוריות וכו.
שאי אפשר להחריג אותם ולהגיד שבאופן כללי ונורמטיבי זה לא קורה.
זה קורה ועוד איך. להמון המון אנשים.
גם אם זה רק 40% מההריונות. זה המון.
זה אומר שבכל רגע נתון 40% מהנשים בעולם עוברות סיבוך כלשהו שקשור להריון ולידה והן לא מתאימות לאידאולוגיה הכלכלית שלך.

חריג זה 1 ל1000 או ל100,000. לא 40% ומעלה.
זה להגיד: התיאוריה שלי עובדת ב60% מהמקרים.

אגב, אני לא יודעת איפה אתם גרים שמטפלת יוצא לכם כל כך זול. מטפלת ממוצעת לוקחת כמעת משכורת שלימה, אלא אם כן מדובר במשפחתון ולא מטפלת פרטית. וגם זה - מאוד יקר.
שילמנו למעלה מ1000 שח בחודש למטפלת במשפחתוןנחשון מהרחברון

בנוסף לעוד איזה 700 ליומיים במעון במכללה שאשתי למדה עד אחה"צ למה את אומרת שיצא לנו זול?

כישירוש16
אנחנו משלמים יותר.

והתינוק שלנו במעון. שזה יותר זול ממטפלת.
זה לא היה כל הימים...נחשון מהרחברון

יומיים עד 5 ויומיים עד 2

אצלינושירוש16
זה 5 ימים עד 3:45. ושישי עד 12.

לא יודעת אם זה מתקזז...
מתקזז בוודאותנחשון מהרחברון
יומיים עד 5 מתקזזים עם יומיים עד 2 ואפילו נשאר עודף של שעה. ועוד יום מלא ועוד שישי זה אומר ששילמנו 1700 על בערך 70 אחוז.זה אומר בערך 2500 לשבוע מלא. אולי שילמת יותר אבל זה מה שיוצא...
אני מגיבהשירוש16
לפי מה שאתה כתבת. לא לפי מה שלא..

המון אנשים חיים עם בעיה רפואית כזו או אחרת שמגבילה אותם נפשית, כלכלית, תעסוקתית.
הבעיה הזו יכולה להיות הריון שמתעכב או מסובך או בעיות גב ואפילו צורך בתיקון שיניים.
זה חורים כלכליים לא פשוטים.
אתה יודע כמה עולה סבב אחד של טיפולי IVF? אני בעצמי לא יודעת איך זוגות בטיפולי פוריות יכולים לממן לעצמם את כל הטיפולים. זה הון.

אתה חי באופוריה שכל הריון הוא: יחסים, הריון, לידה וביקורים פה ושם אצל רופא שאומר שהכל בסדר.
אתה לא לוקח בחשבון מאות אלפי נשים עם היפרמזיס שמושבתות בתחילת ההריון, או נשים עם סקירה לא טובה שצריכות לשלם הון לבדיקות סקירה נוספות חלקן פרטיות. אישפוזים בהריון או אפילו הריון בסיכון שמאוד מקשה על בדיקות צמודות במרפאות + לימודים + נסיעות ארוכות לכל מקום.
אתה לא מתייחס לנשים שמושבתות משבוע 37 בגלל צירים שבאים והולכים.
אתה לא מתייחס לנשים שעוברות לידה קיסרית וממש לא יכולות לקום 3 שבועות אחרי לידה ולחזור ללימודים.
ותאומים? ותינוק עם ריפלוקס או דלקות אוזניים חוזרות שמשאיר את ההורים ערים כל הלילה למשך שנה?

אנחנו אישית חיים בצמצום וחוסכים כמה שרק אפשר. אבל יש בלתמים לא צפויים והם ממש לא חריגים או נדירים. (לידה קיסרי, תאונת עבודה, מקרר שנשבר, מוניות למיון עם תינוק באמצע הלילה,)
זה
חלק
מהחיים
בחיים הרגילים יש פאנצ'רים ודברים לא צפויים.
אנשים חיים עם בעיות כאלה ואחרות שמגבילות אותם. זה לא אומר שהם לא יכולים להצליח כלכלית. זה פשוט אומר שיש להם אתגר נוסף.

אגב, נשמע מההודעה שלך שהייתם נשואים כשנתיים לפני שילדתם בת ראשונה.
זה הבדל שמיים וארץ לזוג צעיר שרק עכשיו התחתנו ותוך שנה נולד להם ילד.
שנה ראשונה של תינוק זה חתיכת הוצאה.
גם אם מקבלים מתנות (שלא כולם מקבלים) או לוקחים יד2 מחברים (לא לכולם יש חברים שכבר ילדו 2/3 ילדים ולא מתכננים עוד ומוכנים למסור).

להגיד: ככה אני הצלחתי, אם תעשו ככה אז גם אתם תצליחו (אם רק תרצו) - זה בפירוש לא נכון.
תראי אני אומר שמי שיש לו בעיות רפואיותנחשון מהרחברון

זמצריכות טיפולים יקרים או חוסר יכולת לתפקד זה לא עובד.

מה לעשות? ואת זה אמרתי מהתחלה. את צודקת שיש אחוזים גבוהים השאלה האמיתית היא לא האם זה מתאים לכלל האוכלוסיה (רמז: זה לא) אלא האם שהחיים במהלך סביר ונורמלי זה יכול להצליח? ולזה התשובה היא כן.

לא יודע מה היה לך בהיריון וזה לא העניין, אני יודע שעם אשתי בהריון ראשון בילינו לילות שלמים במיון נשים, עם כאבים ובעיות שהתבררו בסוף כאבנים בכיס מרה, היה ניתוח אחרי הלידה, לגדולה שלנו דווקא כן היה ריפלוקס שהשאיר אותנו ערים לילות שלמים למשך חודשים גם אנחנו חטפנו טיפולי שיניים בלמעלה מעשרת אלפים שקל במכה גם לי היתה תאונה (לא תאונת עבודה) והתפוצץ עלי תנור של מצות ושרף לי את הפנים ולא יכלתי לעבוד כחודשיים. אז בבקשה אל תגידי שאני חי באופוריה. יש פנצ'רים ויש בלתמים אבל את זה תמיד יש ומתכוננים לזה, כשאני בונה לעצמי תקציב אני משאיר מאות שקלים בחודש לבלתמים כאלו ואם החודש לא היה כלום - אז זה נשמר לבלתמם הבא. זה ש"התאוריה הכלכלית שלי" כפי שאת מכנה אותה לא מתאימה לך זה בסדר. זה לא הופך אותה לפחות נכונה.

 

(אני רק אשאל אותך מה עשו לפני מאה שנה נשים עם קשיים וסיבוכי בריאות, עבדו בצורה הזויה. יש לי ספר על ההתיישבות במוצא ואחת הנשים שם אשכרה יצאה לעבוד בשדה פיזית עם תינוק בן שבוע עליה אחרי לידה מטורפת ומסובכת. אני לא אומר שצריך לעשות ככה היום וב"ה אנחנו לא שם אבל לא כל מה שאנחנו אומריםם עליו א"א הוא באמת א"א.)

וכן נולדה לנו ילדה ממש שנתיים אחרי החתונה, זה היה בחירה שלנו? לא! ככה ה' החליט וככה התייחסנו לזה. ה' רצה לתת לנו זמן להתבסס בזוגיות בלימוד לפני שיש ילדים. זה מה שאמרנו לעצמינו אחרי שניסינו להכנס להריון ולא הצלחנו. ב"ה זה קרה בסוף אחרי שנה וקצת ולא נמשך יותר.

 

 

אני בסך הכלשירוש16
אומרת שמה שכתבת זה לא מתכון בדוק להצלחה.
לכם זה הצליח - מעולה.
אנחנו גם חוסכים ומצליחים ב"ה.

להכריז בראש חוצות: אנחנו הגעתי לרווחה כלכלית תוך 5 שנים. גם אתם יכולים אם רק תרצו - זה לא נכון.
זה כמו להגיד: אנחנו נשואים 5 שנים עם 4 ילדים - אם רק תרצו מאוד הרבה ילדים ויהיו מוכנים לקשיים בגידול ילדים צפופים- תצליחו. זה לא נכון.

אתה הוצאת מהמשוואה המון חלקים קטנים שמאוד חשובים.
אתם הצלחתם לחסוך במשך שנתיים לפני ילד ראשון. גם אם לא מתוך רצון - זה קרה.
הגעתם לילד ראשון עם חסכנות. זה שמים וארץ לעומת זוגות שהביאו ילד בשנה הראשונה.

אנחנו ב"ה הגענו עם חסכונות ומטבענו אנחנו אנשים חסכנים ומשתדלים לקנות רק מה שצריך.
זה לא אומר שכולם יכולים להצליח.
לכל אחד יש את החיים שלו, בעיות משלו ודרך חיים שאותו הוא צריך לעבור וכילים מאת הקב"ה כדי להתמודד.

למה אישה לא אמורה לצאת לשדה לעבוד שבוע אחרי לידה? כי זה מסוכן. מאוד.
גם אם אין סיבוכים בטווח הקצר יש לאישה 6 שבועות של משכב לידה שמוכח שאם תעבוד ותתאמץ יתר על המידה יש סיבוכים לטווח הארוך.
לפני מאה שנה, אגב, לא היה קיסרי.
נשים עם סיבוכים אמתיים אחרי הלידה (PPH, אנמיה 6/7, שילייה נעוצה, שאריות שיליה, זיהום אגני/ויגנלי, HELP, רעלת וכו) היו.. פשוט.. מתות.
לגבי מה שאמרת שאנשים חיים עם התמודדות וזהנחשון מהרחברון

לא אומר שהם לא יכולים להצליח אני הכי מאמין בזה, כאן רציתי לכתוב על היכולת להיות אברך ועדיין לשרוד כלכלית. ברור שאפשר להצליח ואנשים מצליחים. הנקודה היתה אחרת לגמרי.

אני מודה על זה שכתבתטוב גדול

זה מחזק ונותן כח וכיוון.

 

ומי שלא מתאים לו- זו לא תורה מסיני ולא מחייב את אף אחד.

 

אפשר לשאול באיזה אזור בצפון (?) קניתם דירה?

גרים בה או משכירים?

לא בצפון אני באיזור הר חברוןנחשון מהרחברון

משכירים

הכי אהבתי אתאפונה
"לא לכולם יש יש חברים שמוכנים למסור בגדים"
אתר אגורה פתוח לכולם, למי שיש לו חברים ולמי שלא.

"שנה ראשונה של התינוק זאת חתיכת הוצאה" - את מספרת לו? יש לו ילדים.
(גם לי. בשנה הראשונה של הבן שלי שילמנו למעון תמ"ת 835₪ ונניח כולל טיטולים מגבונים ושונות הגענו ל1000₪ בחודש. לא אסון בכלל. היום אנחנו משלמים פי 3 כמעט)

מי שיש לו יותר הוצאות מוכרחות צריך להכניס יותר. זה לא אומר שאין טעם להצטמצם או לנסות לחסוך.
לא אמרתי שאת טועהשירוש16
תסתכלי על כל השירשור ותביני את ההקשר.
קשה להיכנס לשיחה באמצע ולהבין את ההקשר.

אגב, אני ביליתי שעות, ימים, חודשים שלמים באתר אגורה כשהייתי בחופשת לידה. אחרי אינספור ניסיונות ובקשות קיבלתי שקית מלאה בבגדים קרועים ומוכתמים ושק שינה אחד שעד היום משתמשים בו.

אחרי שבילתי שעות באתר וכיליתי את זמני לשווא בעלי העדיף שאקנה מהחנות ואבלה את זמני בדברים יותר יעילים.
לי יש חוויה אחרת מהאתרחדשה לשאלה
לקחתי רהיטים במצב מצוין, סט צלחות חדש ועוד דברים.. ב"ה זה מבורא עולם..
בשבילשירוש16
רהיטים צריך רכב.
סט צלחות לא אקח כי אין לי מושג מה הכשרות של האוכל שנגע בכלים.

בעיקרון צריך עם זה רכב.
להסתובב באוטובוסים זה לא קל.
עשיתי את זה, אבל זה לא קל.
במיוחד כשמישהי מתארת שקית שלימה מלאה בבגדים לתינוק ולתינוקת. ובפועל מדובר בשקית מכולת עם גג 10 בגדים ש8 מתוכם מוכתמים ברמה שהם מתאימים לפח ולא לגוף של ילד...
עשיתי הובלותחדשה לשאלה
הסט צלחות היה חדש..
זה ממש מבאס לקבל שקית עם בגדים לא טובים..
רק רציתי לכתוב לתועלת הרבים שיש שם גם דברים טובים ושימושים.
גם כל דבר שמוסרים צריך לסמן אם הוא במצב טוב או לא..
אפשר גם לבקש תמונהאפונה
איזה לימודים אקדמאיים אפשר ללמוד בחור?44444
וחור שגרים בו בקראוון.....

והמעט שיש זה לא מתאים לכולן....
אני לא רוצה להכנס לוויכוח על פרטיםנחשון מהרחברון

אבל הנקודה העקרונית היא שאם רוצים ומוכנים להקריב בשביל זה אז אפשר.

להתפשר על לימודים מסויימים (למרות שבעוטף ירושלים יש הרבה מקומות ואני מכיר אנשים שגרים באיזור שלי שנוסעים ללמוד בירושלים/באר שבע ושגרים ב"חורים" אחרים ונוסעים ללמוד במרכז. זה דורש, נכון! אבל זה אפשרי.

זה אפשרי, אבל 'רצון' לבד לא מספיקrivki
צריך המון סיעתא דשמייא ועוד כמה תנאים מקדימים שלא לכולם יש.
ולמה חשוב לי להדגיש את זה?
גם בשבילך - שלא תחשוב שמי שלא הצליח במה שאתם כן, פחות טוב ממך.
ובעיקר בשביל מי שאולי יקרא ויתכנן את העתיד שלו. כדי לא להגיע לשירשורים על בור כלכלי כמו שיש כאן למטה, ועוד הרבה שירשורים נואשים בפורומים הסגורים.
זה לא עניין של רצון כמו של סדר עדיפויותנחשון מהרחברון

אני לא חושב שמי שלא הצליח פחות טוב ממני, אני חושב שיש לו כנראה דברים שהוא לא מוכן לוותר עליהם.

 

ולגבי אנשים אחרים, א כפי שראית בשרשור שם לא מדובר על בעל אברך אלא על בעל עובד. ב כמו שכתבתי שם, לדעתי זה אפשרי לגמרי גם שם צריך להכיר את הנתונים. ג היא מראש נכנסה ללמוד תחום שמצד אחד דורש ומצד שני לא רווחי. לגיטימי לגמרי שזו בחירה של בן אדם אבל אם במקרה דומה התורה היתה הערך העליון הגיוני שהיתה בוחרתת לימודים יותר משוחררים שתוכל לעבוד במקביל או יותר רווחיים שתוכל לקחת הלוואה כלשהיא ואחרי התואר להרוויח יפה ולהחזיר את ההלוואה.

 

הבחירה איזה תחום ללמוד ובמה לעסוק צריכה לקחת בחשבון שיקולים כלכליים וערכיים ולא רק מיצוי עצמי וסיפוק.

 

לא יודע על איזה תנאים מקדימים את מדברת. סיעתא דשמיא? צריך המון! וממה שאני מכיר לאברכים יש המון מזה. מכיר אנשים עובדים שמכניסים פחות ממני או מכניסים יותר אבל חיים ברמת חיים פחותה משלי. 

דווקא תחום הלימודים אצל המון אנשים44444
הוא לא 100% בחירה... וגם לא 50%....

קודם כל יש עניין הכישורים (הייתי ממש שמחה לכישורים להוראה- זה היה פותר לי הרבה בעיות....), לאחר מכן ציון פסיכומטרי ואצל נשים שיקול שעות העבודה הוא גם משמעותי.....

כל הנ"ל הוא לא בחירה.....

ז"א לרוב זו בחירה אבל בין מס' אפשרויות מצומצם. לא באמת הכל פתוח.....
^^^^44444
אבל זה לא פרטים זה העיקר....44444
בגדול יש 3 הוצאות עקריות למשפחה עם ילדים קטנים שתלויות אחת בשניה:
דיור, נסיעות, בייביסיטרים (מעון/ צהרון/ קייטנות/ נערה וכד'... ).

אנחנו למשל החלטנו בתור סטודנטים לגור במקום יחסית יקר ולהיות קרובים לאוניברסיטה אבל היינו בלי רכב וחסכנו הרבה בנסיעות ובייביסיטרים.
העדפנו שכירות גבוהה שיודעים איפה זה נגמר ולא נסחעות ובייביסיטרים וגם בלי העניין הזה היה יותר זול שכירות יקרה בלי רכב ופחות הוצאות על בייביסיטרים.
מי שיש לה ילד וצריכה עוד גם לעבוד, גם ללמוד וגם להיות איתו זה בלתי אפשרי בלי רכב אם גרים בחור גם בעוטף ירושלים או בשומרון ליד גוש דן....
אפילו הוראה אין כמעט איפה ללמוד בממש חורים.
וספציפית הוראה זה תואר שמחייבים להגיע בזמן ולא לאחר...
קודם כל אחלה.נחשון מהרחברון

דבר שני אפשר ללמוד הוראה באלקנה ולגור בשומרון בחורים אפשר ללמוד בהרצוג ויש הסעות מכל הארץ אפשר ללמוד באפרתה אפשר לגור בצפון וללמוד בתל חי או בצפת יש איפה.

 

ולגבי לגור בעיר זה גם אפשר בדירת 2 חדרים שזולה יותר בקומה גבוהה יותר וכו

סטודנטים שגרים בעיר בדר"כ גרים בדירות ישנות44444
בקומה גבוהה וכד'....
עדיין השכירות גבוהה ומינימום 2000 בקרבת מוסדות השכלה גבוהה.

ואלקנה זה מקום יקר ואסור לאחר לשיעורים שם. זה בעייתי לבנות על טרמפים כשיש תינוק.
כשאין ילדים זה אפשרי יותר כי אפדר לצאת מורדם מאד ולחזור מאוחר מאד.

ומי שלא לומדת הוראה אז בכלל כבר אין אופציות....
עונהבת 30
א. טוב, היום הכל ב''זום'' אז אפשר...
ב. יש חורים, זולים, עם קרוואנים, שהם די נגישים. גרתי באחד כזה...רבע שעה נסיעה לעיר סמוכה ומשם נסיעה של חצי שעה באוטובוס לבר אילן כל חצי שעה בערך.
גם במזרח גוש עציון אפשר למצוא מגורים בזול, וללמוד בכיף בירושלים או בהרצוג.
בטוח יש עוד המון מקומות כאלה, עם נגישות סבירה לירושלים, לבאר שבע, למכללת אריאל, למכללה בצפת, בכנרת ועוד.
בסך הכל הארץ שלנו לא כזאת גדולה..
ואיך מגיעים תוך רבע שעה לעיר הסמוכה?44444
עכשיו תקחי בחשבון שמעון ב"חור" יכול להתחיל ב-7:30 וצריך להגיע לאוניברסיטה ב-8:30. תקחי בחשבון פקקים....
ואיך מגיעים בכלל....
מסתמכים על טרמפים?
זה גם לוקח זמן.....
טרמפים.בת 30
לא אומרת שזה קל. רק שזה אפשרי ולא בשמיים
השאלה זו לא הקלות אלא טכנית אם מגיעים44444
בזמן ללימודים ולעבודה ואם אפשר לסמוך עליהם....
וזה בלי לדון בשאלה הבטיחותית בעיקר בחזור....44444
זה תלוי במקוםבת 30
אצלינו יש מלא טרמפים , ואין בעיה בלילה.
בכל אופן. יש הרבה מקומות שבהם התחבורה הציבורת שואפת לאפס וממילא טרמפים זו התחבורה הציבורית..
הבעיה בטרמפים שאי אפשר לסמוך עליהם.44444
שאין ילדים זה פחות נורא.
הבעיה שיש ילדים וצריך להגיע למעון ב-16:00 על הדקה.
אז אם מסיימים ב-13:00 אפשר לסמוך על טרמפים.
אם מסיימים ב-15:00 זה כבר גבולי מידי....
ולתפוס טרמפים בכל צומת בארץ זה לא כזה בטיחותי...... בטח לא לאישה.
אגב, לא רק בגלל חטיפות אלא גם בגלל הטרדות מיניות ברמות שונות.
תלוי.בת 30
יש בדר''כ שעות שלגמרי אפשר לסמוך על טרמפים.
ולגבי הטרדות מיניות - טוב, זה לא רק בטרמפים. זה הכל מקום.
ובכל מקום צריך לדעת איך למנוע ואיך להגיב.
רק תזכרי שבישובים, טרמפים זה אחרת מאשר בעיר. גם כי ממילא מכירים הרבה, ולפעמים מתאמים מראש, וגם כי לפעמים זו ברירת המחדל.
גם אני יוצאת וחוזרת לעבודה בטרמפים מידי פעם. לא נורא בכלל.
הבעיה בחזור שלא תמיד עוצרים אנשים שמכירים..44444
ובטרמפ הטרדות מיניות יכולות להגיע בקלות למצבים חמורים יותר לעומת גבר במשרד שאומר משהו שכל רגע יכול לעבור מישהו ...

ואם כבר מדברים על הטווח הרחוק.... אז הבעיה גדלה שיש בני נוער. כבר בלתי אפשרי להיות בלי רכב.....
כנראה שזה מאוד תלויבת 30
אני מאז כיתה ט נוסעת בטרמפים. ויש כללי התנהגות וזהירות שאם מקפידים עליהם אז אפשר להישמר.
בואי נגיד שמראים לא נעימים קרו לי כולם לא בטרמפ...
את מה זה לא צודקתלמה לא123

בטרמפ כשמשהו קורה,אין לך לאן לברוח.

מה שלא יקרה ברחוב או במשרד הומה

זה שלך זה ב"ה לא קרה,לא הופך טרמפים לדבר בטוח

מה שאני אומרתבת 30
זה שהסכנה קיימת בכל מקום.
ואם יש מקומות שבהם אין ברירה אלא לנסוע בטרמפים, אז עושים את זה, בצורה הכי בטוחה שיש.
יש כללים מאוד בסיסיים וברורים.

לא אמרתי להסתובב בחוצות הארץ בחצות הלילה בטרמפים. בחיים לא.
אבל כשאין ברירה, ואני גרה במקום כזה שבו אין ברירה, אז עושים את זה באופן הכי בטוח שאפשא
^^^^^44444
כללי בטיחות בטרמפים- בעיקר אצל נערות הן סוג של בדיעבד.
אם צריך לקחת טרמפ אז עדיף לעמוד בכללים מסוימים.
חוץ מזה אחד הכללים הם לא לקחת טרמפ לבד- זה כבר פוגע מאד בנגישות.
אם אין מישהו נוסף שצריך טרמפ לאותו מקום?
מקווה שהתכוונת לכתובאברך בנשמה
ישיבות אחרות ולא ישיבות חאר** כמו שכתבת.
אופס וודאינחשון מהרחברון
דנתי לכף זכות צדיקאברך בנשמה
כל הישועות!
סליחה על השאלהנסיכה יפה
ומה עם זוגיות? מתי היה לכם זמןן?
מהמם זה הברכה של התורה,רויטל.

ובעזרת יהיה עוד הרבה שפע אמן.

הרבה דברים קשורים גם למזלה-מיוחד

קח לדוגמא רכב. רכב יכול להיות בור כלכלי כתוצאה מתקלות. היה לי רכב שכל טיפול סטנדרטי הייתי יוצא בנזק של מאות שקלים, הייתי משלם בתשלומים (נגיד 4) ומתי שהתשלום האחרון היה מסתיים חודש לאחר מכן עוד תקלה ששוחטת אותי בעוד מאוד שקלים. מזל נאחס.

גם אישה קשורה למזל, אם אשתך תימניה עוגת גבינה זה גבינת סקי, חמאה וחבילת ביסקיוטים קטנה אם היא אירופאית עוגת גבינה סטנדרטית זה עניין של עשרות שקלים

 

רק אומר, היינו בלי רכב. ואשתי אירופאית אבל הבנו שמסתפקיםנחשון מהרחברון

במועט.

שוב, ברור שיש סטנדרטים. אבל אפשר לוותר עליהם אם חשוב. לזה התכוונתי סדר עדיפויות. לא מתאים לכל אחד זה נכון אבל באמת  זה אפשרי אם רוצים.

ברור שיש סטנדרטיםה-מיוחד

ויש סדרי עדיפות אבל אני חושב שלמזל יש חלק גדול בחיים. יש אדם שכל מה שנוגע בו הוא מצליח ויש בנאדם שאם הוא פותח בית קברות אנשים מפסיקים למות.

כמובן בין לבין יש טווח רחב 

נ.ב. בנימה אישית אני קורא את שאר התגובות ואתה חוטף קצת "ריקושטים" אל תתבאס מזה.

לא מתבאס, אני יודע שאני עושה את מה שנכוןנחשון מהרחברון

לי ולמשפחה שלי חושב שיש עוד אנשים שזה יכול לעזור להם ולכן אני כן משתדל להגיב כאן לכל התגובות.

ריקושטים על זה קיבלתי מספיק וזה לא הזיז אותי.

 

והדבר הכי חשוב בעיני הוא הסיעתא דשמיא שיש למי שבוחר ללמוד תורה גם שקשה.

יש לי הרבה חברים שנדחקו כלכלית עזבו את הכולל והלכו לעבוד ווואלה עובדים כל היום והמצב הכלכלי לא משתפר. ברכה בכסף זה לא תאוריה זו מציאות.

מי שעוזב את הכולל לרוב מרוויח שכר מינימום.44444
אני גם לא מבינה איך אפשר לחיות גם מזה עם כמה ילדים....
יש בזה משהונחשון מהרחברון
חלקם גם עבדו ביותר ממינימום אבל לא הרבה יותר. (סביבות 45 לשעה)
על עצם השיתוףה-מיוחד


פותח בית קברות - מפסיקים למות די שרוט
שיתוף פעולה ברמות האלה מצריך אשה שמאוד אוהבת את בעלהכוחה של מילה
מקווה שאתה מבין, ומעריך.
מבין מעריך ויותר מזה אשה שחשוב לה התורהנחשון מהרחברון

ואת זה אני אפילו יותר מעריך

מעניין מה יותר נדיר-כוחה של מילה
אשה שאוהבת את בעלה ברמות האלה או אשה שחשובה לה התורה.
אצלי ב''ה גם וגםנחשון מהרחברון
אז ב"ה אתה איש עשיר באמתכוחה של מילה
^^^נכון, וגם אישה שיש לה המון כוחות, פיזית ונפשיתrivki
שלא לכולם יש. ולא תמיד זה עניין של בחירה.
עד איזה שעה אתה לומד?זית1
כשבעלי היה אברך הוא היה חוזר רק ב19:30-20:00 ואין מצב להשחיל בזמן הזה עבודה.
כך שאני לא בטוחה שאתה אברך סטנדרטי.
לא לכל אחד מתאים לגור בחור.
נראה אפילו שיש הרבה יותר אברכים בירושלים ובאיזור המרכז, כך שרוב הציבור מעדיפים ישיבות מוכרות ומפורסמות ולא ישיבה לא ידועה.

הסיפור שלכם השראה אבל מעטים שבמעטים מוכנים לחיות כך.

כמו שריבקי אמרה, לא חסר פרסומים על אברכים שנפטרו ובני המשפחה נשארו בחובות כבדים...
עד 6. בערך ב6 וחצי אני בביתנחשון מהרחברון
בלי הפסקת צהרים.

וודאי שיש פרסומים כאלו. אני לא אומר שכולם עושים נכון אלא שאפשר לעשות נכון
גם בעלי סיים ב-19:30 שהיה אברך.... ולמד גם בשישי...44444
ממליץ להתייחס בכובד ראש לדברי שירוש 16העני ממעש
מסכימה ולא מסכימה.תיתי2
נראה שיש לכם הרבה מזל וברכה.
וגם מקצוע מכניס מאוד וכוחות פיזיים ונפשיים.

לא כל זוג שיחסוך מאוד ויעבוד קשה מאוד - גם יגיע למצב רווחה שלכם תוך 5 שנים.
מניסיון.
לא כל זוג מסוגל גם להרות ולגדל ולסיים תואר ולעבוד בערבים וליסוע בתחבורה ציבורית.
חלק נכבד מהזוגות מתמודדים עם אתגרים נוספים מלבד השגרתיים (אתגרים בזוגיות, אתגרים במצב נפשי, אתגרים משמעותיים בהריון או פוריות, אתגרים ייחודיים בגידול ילדים, אתגרים במציאת תעסוקה...).
אל תשפוט אנשים שעוד נאבקים להשאיר את הראש מעל למים.
החיים יותר מורכבים מ"תעבוד קשה ותצליח" ו"זה עניין של סדרי עדיפויות"...
מסכימה עם הנאמר במשפט האחרון^^נפש חיה.
כ''כ נכון.בת 30
מסכימה איתךצפורה
כנראה שלהרבה אנשים זה לא מתאים.
ועם זאת, יש הרבה מן האמת במה שהוא אומר.

קצת פחות פינוק ואפשר לחסוך יפה. לצאת מאזור הנוחות ולחשוב קדימה.
יש זוגות שהתרגלו לחיות באופן מסוים ומתקשים לרדת ברמת החיים.
(סתם דוגמא, לצאת לצימר פעם בשנה, מי אמר שזה מאסט?, מעדנים? ועוד הרבה דברים קטנים שמצטברים)
באופן אישי חושבת שעדיף להתרגל לרמת חיים די פשוטה ובהמשך כשהעבודה יציבה לעלות מעט לפי רמת ההכנסה אחרי ההפרשות לחסכון.
מספיק שינוי בחלק מהפרמטרים כדי לשפר חסכון ועדיין לחיות ברמת חיים מספקת ונעימה.
מצחיקבת 30
צימר? זה משהו שמעולם לא העלינו על דעתנו לפחות תשע, עשר שנים אחרי החתונה.
בשביל זה יש אוהל...
ויחד עם זה, החיים, כמו שאמרו הם מורכבים יותר עבור חלק מהאנשים.
יש הבדל בין לוותר על פינוקים44444
לבין "לוותר" על לימודים- זה לא אותו דבר בכלל....
אני לא שופט אף אחדנחשון מהרחברון

אני יודע שזה בחירות קשות וכואבות לפעמים. (לראות בקושי את ההורים כי אנחנו עם ילד בלי רכב. לחסוך באוכל, לא לצאת עם חברים למקומות שעולים כסף וכו') אני אומר שמי שזה בנפשו ומוכן לוותר על דברים חשובים ולהתמקד בלימוד תורה - זה אפשרי

מה שנקראבת 30
לכל בחירה יש מחיר.
מחיר של לא לראות את ההורים הוא מחיר כבד מידי לדעתי.
לא לא לראות אלא לראות פחותנחשון מהרחברון

כי אם אחים שלי היו מגיעים פעם פעמיים בחודש אנחנו היינו מגיעים פעם בחדשיים.

טובבת 30
אנחנו במקום אחר כבר.
יש שלב שבו ההורים כבר מבוגרים יותר, וצריכים אותנו. ואז, אני לא עושה שום חישובי דלק או רכב. כיבוד הורים מעל להכל.
וודאי שזה משהו אחר.נחשון מהרחברון

רק אומר שההורים שלי עוד עם ילדים קטנים בבית. הקטן היה בן 3 חדשים שהתחתנתי. כרגע יש בבית ילד בן 5 ילדה בת 7 ילדה בת 9 ילד בן 14 וילד בן 19. בקטע הזה אנחנו בסדר כרגע

ומה תעשו שהם יזדקקו לכם?44444
ולא לראות הורים חודשיים באופן קבוע זה מוגזם בעיני למעט מקרי קיצון.... או הורים שגרים בחו"ל....
מכיר הרבה שסתם בגלל נוחותנחשון מהרחברון
לא רואים חדשיים. גם אנחנו וגם ההורים עסוקים. אפילו כשהייתי רווק היו חדשיים בלי לראות את ההורים. כשיזדקקו בעז''ה נוכל לעבור קרוב אליהם. או אפילו אם יצטרכו נוכל לגור אצלם בבית הוא מספיק גדול.

לא יודע. אני מבין שזה נראה קיצוני. אנחנו ספציפית אוהבים להיות בבית. וגם היום כשיש רכב ולא עובדים/לומדים בשישי התדירות היא בערך אחת לחודש וחצי
אני מבינה שהילדים שלך עוד יחסית קטנים....44444
בגדול לעבור דירה עם ילדים גדולים זה די סרט.....
זה לא ילד בן שנה שמחליפים מעון ואחרי שבועיים הןא סיים להסתגל....
להכנס לחברה שכבר מגובשת זה מאתגר ולא כולם צולחים את זה....


מה שאני באה להגיד שבשביל שזה יצליח צריכים להתקיים הרבה תנאים שאצל הרבה הם לא רלוונטים. שמציגים את הדרך כדאי להדגיש את זה. בערך כמו שרופאה תספר שלהיות רופאה זה קשה וזה רק עניין של סדר עדיפויות.... נכון שזה *גם* עניין של סדר עדיפויות אבל לא רק אלא גם יכולות קוגנטיביות וכד'...
זה ממש לא מוגזם לא לראות הורים חודשיים!אמא12

"על כן יעזוב.."

לא כולם זקוקים למפגשים תכופים. לא כל ההורים ולא כל הילדים.

אנחנו נוסעים פעם בחודשים וחצי.

אנחנו אוהבים להיות בבית, שבתות בבית מחזקים את הזוגיות ואת המשפחתיות,

ונסיעות זה משבש את הילדים ליומיים לפחות

(שלא נדבר על זה שלא ישנים שם כמו שצריך)

לפעמים הם קופצים אלינו באמצע שבוע,

וזה ממש בסדר לנו ולהם.

בקיצור, ממש לא מקרה קיצון.

 

(וכשיום אחד הם יזדקקו לנו, בע"ה לאורך ימים טובים ושנים- ברור שהמצב ישתנה. אני מדברת על מצב של בריאות פיזית ונפשית)

אם הם קופצים פעם בשבוע אז זה כבר לא חודשיים.44444
לא כתבתי פעם בשבוע....אמא12

המרחק ממש לא מאפשר.

אם אנחנו לא מגיעים חודשים וחצי- הם מגיעים. בערך פעם בחודש-חודש וחצי

ממש לא מתאים לרוב האנשיםLia
מי שנקלע לסיטואציה הזו אז ברור שהוא יצטרך למצוא את כל הפיתרונות היצירתיים שיש כדי לשרוד.

השאלה למה להכניס את עצמך למקום הזה בכלל? למה לא לתכנן את החיים בצורה יותר בוגרת ואחראית עוד לפני החתונה?

במקום לעודד אנשים לחיות ככה עדיף ללמד אותם איך לא לעשות טעויות נפוצות..
מרשים ממשמשה


מה מרשים בדיוק?ה' אלוקינו

יש אנשים שבוחרים לחיות ככה. כי ככה הם רוצים .
ז"א = רוצים ללמוד תורה ומוכנים לחיות בצימצום לזמן מה. 
כל עוד זה לא על חשבון הילדים (שאין שום סיבה שהם יסבלו בגלל החלטות של הורים בסיבה של ללמוד תורה) וזה בשמחה . אז למה לא ?
 

את יכולה לחכות לתשובה ממשה אבל אני אענה לךנחשון מהרחברון

מההיכרות שלי איתו.

משה דוגל בתפיסת עולם תצטמצם, תחיה ממינימום ותעבוד קשה ותרוויח הרבה כדי שתוכל לחסוך סכומים משמעותיים. 

הגישה של להיות בצמצום לזמן מה כדי למנף את עצמךמשה

זה הגישה הכי גאונית בעיניי, וכ"כ נוגדת את הגישה של העולם המערבי.

רק שאלה-אורח/ת
לבחירה של הורים ללכת ללמוד מקצוע תובעני לא גורעת מהילדים?
ובחירה של ההורים לגור ביישוב בלי חוגים לא גועת מהילדים?
ובחירה של הורים לגור בעיר בלי נחת ובלי מרחב לא גורעת מהילדים?
למה דווקא ערך של לימוד תורה זה לא בא בחשבון בשביל לגרוע מהילדים?
התכוונתי לצרכים פיזיים של ילד.ה' אלוקינו

וברור שגם צרכים נפשיים , לאו דווקא לימוד תורה.
סליחה אבל כל מה שכתבת זה לא גורע מהילד באופן גורף.
לגור ביישוב ממש לא אומר שאין חוגים , ובטח שחוג זה לא *נצרך* לילד
לגור בעיר - זה הנורמלי היום . רוב המדינה היא ערים. בטח שיש מרחב לא יודעת מאיפה הבאת את זה.
ללמוד מקצוע תובעני איפה זה גורע לילד ? אם זה גורע עד כדי פגיעה בילד בוודאי שאין מקום לזה
ערך של לימוד תורה הוא ענק !!!!!!! אבל שלא יבוא על חשבון אוכל לילדים וכו'

להרגיע אותךנחשון מהרחברון
הילדים שלי אוכלים אוכל יותר טוב ומזין וטעים ואיכותי לדעתי מרוב הילדים של אנשים כאן. (מוזמנת להתרשם בשירשורים לשל בישול לשבת בפורום בישול)
גם כשהצטמצמנו לא חסכנו על מה שנצרך. ולא על כמות. כן על מפרט. יחד יכול לשבוע ממג'דרה וחזה עוף שעולה 10 שח לסיר או מבורקסים קנויים/פיצות/קציצות קפואות/ וואט אבר. הם אוכלים טוב ובריא אולי לא תמיד היה מאד מגוון אבל אף פעם לא על חשבון אוכל לילדים
גם האווירה מאוד משנהלמה לא123

אם נותנים לילד הרגשה שלא קונים דברים בגלל לימוד התורה,הוא מרגיש הפסד

ילד יכול לחיות במגדל בתל אביב ושיהיה לו הכל,אבל ירגיש שלחבר שלו יש יותר,ויחיה במסכנות

ואפשר לחיות בכפר בלי מים בברז ולהיות מאושרים

הכל עניין של גישה,הרגשה וחינוך

 

כל הכבוד לכם

זה נכון ועובדים על זה הרבהנחשון מהרחברון
אם הייתם יכולים לראות איזה התלהבות י ש לילדים לשלנו מכל דבר קטן...
אני מאוד מאוד מעריכה אתכם על כל דרך החיים בה בחרתםנגמרו לי השמות

ואיתה התנהלתם.

 

וחשוב לי להוסיף עוד פן מסוים לנושא של סדרי העדיפויות שעלית -

אני חושבת שבתוך זה כלולים באמת הרבה מאוד סדרי עדיפויות וערכים, והם יכולים להשתנות מאדם לאדם.

 

למשל, אצלנו אישית היה לנו ערך/סדר עדיפות/איך שאפשר לקרוא לזה של להיות עם הילדים בבית עד שהם בני שנתיים, שזה כולל לא להכניס אותם למשפחתון/מעון/מטפלת אלא הם היו איתי עד גיל שנתיים-שנתיים וחצי. ועל הערך הזה הצטרכנו לתאם את כל השאר. וזה כולל בתוכו הרבה מאוד דברים...

 

כמו שהזכירו כאן

יש גם ערך של תורה

ערך של ביקור הורים וכיבוד הורים

ערך של פשטות

ערך של חיים ברווח

ערך של צימצום

ערך של איכות חיים

ערך של פרנסה בכל מחיר כי חייבים

ערך של הילדים בבית

ועוד ועוד ערכים.

 

והרבה פעמים הערכים יכולים להתנגש אחד עם השני - וכאן בדיוק אתה צודק שכל אחד וסדרי העדיפויות שלו.

אבל בעניין הפרנסה עצמה ויכולת ההשתכרות - יכול להיות זוג אחר שיבחר בערך אחר שלצערו לא כולל בתוכו פרנסה בשפע באותה נקודת זמן - וזה גם יהיה בסדר גמור, כי הם *בחרו* בכך.

 

לא מנסה חלילה לחלוק על מה שאמרת או לומר שלא עשיתם טוב, להיפך, כמו שציינתי בהתחלה אני מאוד מאוד מעריכה את כל ההתנהלות שלכם, גם של אשתך שהיא מדהימה בעיניי בכל מה שתיארת שעשתה, גם שלך וגם שלכם כמשפחה/זוג.

רק באה לציין שיש עוד מרחב ומענד שלם של ערכים ואנשים שונים שאצלם זה לא יכול להתממש בדיוק בגלל סדרי העדיפויות הזה שמתךנגש להם בערכים אחרים שלהם... וזה לא פחות טוב, וגם לא יותר טוב, אלא פשוט שונה, זה הכל

 

ישר כוחכם וב"ה תמשיכו לראות ברכה בכל מעשי ידיכם!

אני מבין שכנראה לא הובנתינחשון מהרחברון

לא אמרתי שכך צריך להיות.

אמרתי שאם מישהו בוחר בזה - זה אפשרי

אני רוצה להצטרף לדברים החכמים שאמרתמישהי אחרת????
ואפילו מהנקודה הכלכלית, סדר עדיפויות משפיע מאוד על הסיבולת של אדם לעמוד בדיאטה בתקציב כדי להגשים מטרה.

אחד האתגרים שיש למשפחות וזוגות צעירים זה איך לשלב את הרצונות של 2 בני הזוג עם השאיפות לעתיד (שבדרך כלל איפשהו בשמיים) ועם המציאות (שבדרך כלל לא בשמיים).
נשמע שהצלחתם למצוא את האיזון של ההוצאות עם הצורך שלכם בחיסכון והוויתורים שהתאימו לכם שזה מעולה. יש מקרים שצריך ממש להיות יצירתי ומחושב כדי לארגן תוכנית להתחלת החיים אצל זוג, אבל אין ספק שאם זה נעשה בחוכמה זו מקפצה לחיים.
אבל דרך שמתאימה לאחד יכולה להיות ממש לא מתאימה ואפילו הרסנית לאחר, אם חייבים למצוא משהו כללי אני הייתי דווקא ממליצה לכמת את המחיר הכלכלי של כל הוצאה, נגיד אם המטרה היא רכישת דירה כמה כסף אני אשלם במשכנתא על כל 1,000 שח שאחסוך, על כל 5,000? וכך הלאה. זה מאפשר לראות את הערך של הכסף ולתת עדיפות מתאימה להוצאות.

מעבר לזה שנשמע שיש לכם שלום בית טוב וזו ברכה בדוקה בפרנסה, כל הכבוד לכם ממש
קיבלתם עזרה מההורים של 100,000 ש''ח?סופי123
זה מסביר מהיכן חסכתם 100,000 ש''ח לא...? האמת החיים שאתה מתאר נשמעים לי עצובים. לא בגלל שאין קינוח לשבת וקונים הכל יד 2, זה נשמע לי ממש סבבה. בגלל התודעה הזאת של הישרדות.
מודל אחר: אנחנו התחתנו צעירים למדי, למדנו תואר במקביל ובשנים האלה חיינו מאד בצמצום כי לא רצינו להוציא יותר ממה שמכניסים. לא חסכנו שקל ולא חלמנו על דירה, אבל גם לא היינו כל הזמן בתודעת חיסכון. כשסיימנו ללמוד התחלנו לעבוד ולהרוויח והיום משלמים משכנתא וחוסכים סכום נאה כל חודש.
לא בדיוק מההורים, מסבא וסבתאנחשון מהרחברון

אבל זה היה כסף שמיועד לדירה לא היינו מקבלים אותו אם לא היינו קונים. ומקסימום היינו עכשיו בלי דירה אבל עם עוד כמעט 200 אלף שלא היינו משלמים על דירה ועכשיו היינו יכולים לקנות לבד.

 

לגבי התודעה, זה ממש לא ככה, לא חסכנו לדירה חסכנו לעתיד כי כרגע אנחנו יכולים לחסוךך ולחיות בצמצום אין סיבה להשתולל עכשיו ואח"כ כשקשה לא יהיה מאיפה. חיינו טוב, בשמחה, לא היה כמעט הרגשה של חיסרון. אשתי גדלה בלי רכב בבית וזה לא הרגיש לה מוזר (רישיון היא הוציאה רק אחרי שקנינו רכב) והחיים היו פשוטים וטובים.

יופי. בהצלחה. אל תיקח ללב תגובות שתוקפותסודית
ואוווו, כל הכבוד!!חולת שוקולד
אם חשבתי שאני נחשבת למסתפקת במועט😬

לגור בחור בלי אוטו זה ממש ההיפך מ'לחיות בשפע'ארץטרופיתיפה
כל הכבוד על ההסתדרות במועט
גרתי בחור בלי אוטו כמה שנים , הקראוון עלה לי 600₪ ונסעתי בטרמפים
אחר כך עברתי למרכז והיום יש לי אוטו
אני יכולה להגיד שהחיים שלי השתנו מהקצה אל הקצה
באמת חסכנו הרבה וב'ה שהיתה לנו אפשרות לחסוך, והאמת אז זה היה נראה נחמד דווקא.
אבל בדיעבד, בחיים לא הייתי עושה זאת שוב, וגם לא ממליצה או מרשה לילדים שלי לעשות את זה.
עכשיו אני עם רכב ולא בקראווןנחשון מהרחברון
עכשיו אני חי בשפע.
כשאשתי למדה ולא עבדה או עבדה קצת ויכלנו - הסתדרנו בקראוון בלי רכב
ובדיעבד הייתי עושה זאת שוב וממליץ לילדים שלינחשון מהרחברון
לעשות זאת.
לא מבינה את התגובות התוקפותאפונה
נראה כאילו אנשים אוהבים לחשוב שההוצאות שלהם הכרחיות ובלתי נמנעות.

יש שתי שאלות מנחות:
כמה המינימום שאני צריך בשביל לחיות?
כמה המקסימום שאני יכול להרוויח?
וההפרש ביניהם הולך לחיסכון.

כל שקל שמוציאים מעבר למינימום בא על חשבון החיסכון. יש מותרות שחשובים יותר מחיסכון, אבל זה צריך להיות במודעות ולהגיד לעצמנו: אני לא חייב את זה, אני בוחר את זה.

גם אנחנו חסכנו בתוך אברך וסטודנטית. ברור שסכומים קטנים ביחס למה שאנחנו חוסכים היום, אבל הרווחנו בעיקר את תפיסת העולם המינימליסטית. וכן, למרות ששנינו עובדים ומרוויחים ב"ה יפה רואים ברכה בכסף, אנחנו עדיין משווים מחירים בסופר ולוקחים בגדים למסירה ונוסעים בתח"צ וטרמפים כשאפשר (למרות שיש רכב).
כסף זה דבר יקר ואנחנו בוחרים לשמור אותו לדברים אחרים.
תקפו אותו כי הוא טעןלמה לא123

שכולם יכולים,אם התורה רק היתה חשובה להם

וזה קצת מרתיח,כי לא לכולם תנאי הפתיחה שווים לשלו

וא"א באופן כללי להשוות חיים של אנשים

יחד עם זאת אני ממש מעריכה את ההתאמצות שלהם למען ערך כ"כ חשוב,זה ממש לא מובן מאליו בדור שלנו

לא ראיתיאפונה
שהיו לו תנאי פתיחה מיוחדים?! אשמח שתאירי את עיני.
(גם תנאי פתיחה הם עניין של סדרי עדיפויות - למשל חיסכון מתקופת הרווקות, הוצאות על חתונה ואבזור הבית)

ואגב לימוד תורה. גם לימודים אקדמאיים הם תקופה שפוגעת בכושר ההשתכרות. אין הבדל (חוץ מהצפי להכנסות בסוף התקופה). האם אפשר לצלוח תקופה כזאת ואפילו לחסוך תוך כדי? התשובה היא שזה כמעט תמיד אפשרי, תלוי בהתגייסות של בני הזוג ובנכונות שלהם לעבוד קשה ולהסתפק במועט.
כמולמה לא123

עזרה בקניית דירה

ילדים שהתאחרו מעט להגיע

בכלל א"א להשוות חיים של אנשים ולומר בכזו נחרצות שזה אפשרי

אצלי למשל זו בכלל לא היתה אופציה

לא בא לי לפרט,אבל דוגמא אחת:אם לא הייתי מגיעה להורי בעלי לבקר לעיתים תכופות,הם כמעט היו גוררים אותנו אליהם

זו פשוט לא היתה אופציה מבחינתם.

ואני מחויבת בכבודם,וזה ערך עליון אצלי

סבבה מעולהאפונה
העזרה של ההורים נקודתית לקניית דירה, היא לא רלוונטית לחיים בשוטף. (מי שחוסך יקנה שערך גם בלי עזרה מההורים, שנה-שנתיים מאוחר יותר)
אפשר לחסוך גם אחרי שהילדים נולדים

זה בסדר שיש לכל אחד סדרי עדיפויות אחרים, כל עוד ערים למחיר הכלכלי שלהם.
זהולמה לא123

שזה מה שניסו להסביר לו,ואני מסכימה שהתקיפו אותו יותר מידי

ובגדול הוא צודק

אבל ברור שיש סדרי עדיפויות ויש לכל אחד מהם מחיר כלכלי

אבל לא,לא כולם יכולים

ומי שלא יכול,זה לא תמיד בגלל שהתורה לא חשובה לו

 

לא כולם יכולים לחיות בדיוק כמוהואפונה
אבל כמעט כולם יכולים לחסוך סכומים יפים.

זה כמובן דורש ויתורים:
אולי הם יצטרכו לוותר על רכב,
אולי לגור בדירה קטנה
או בחור
או להצטמצם בהוצאות סופר
או להוסיף שעות בעבודה
או בכלל להחליף מקצוע.

אבל כמעט כולם *יכולים* להגיע למצב שהם מסיימים את החודש בפלוס משמעותי שמצטבר לחיסכון.

(והוא מוסיף שאפילו אברכים)
מסכימה לגמרי עללמה לא123

עניין הצמצומים והויתורים

אבל לא על עניין הערכים

הוא דיבר על אברך לסטודנטים באופן ספציפיבוקר אור
וכמה שהם יצטמצמו, יש הוצאות קריטיות
אנחנו גם חוסכים
לא היה לנו רכב כל עוד אנחנו לא חייבים
בסופר קונים רק מה שחייבים
בגדים קנינו רק מה שהיה קריטי וכו'
לבת שלי לא קנינו כמעט בכלל
אבל זהה לא נכון להשוות את החיים של כולם לחיים שלהם ולהגיד אם אנחנו יכולים להיות אברך וסטודנטית כולם יכולים
נתחיל בזה שהיה להם 100,000 ש"ח....44444
אבל....
תנאי פתיחה זה ממש לא רק כסף.
נשמע שיחסית משאב שלא היה להם ממנו הרבה.
יכולות קוגנטיביות, יכולת טקטקנות וכוחות נפש הם משאבים משמעותיים שלא לכולם יש מהם אותו דבר.
לי זה בלט בתואר.
לא פעם זו שעבדה לשלם על התואר הצליחה יותא אבל היו לה משאבים שכיפו על העניין הכלכלי +. קליטה מהירה ויכולות קוגנטיביות מצוינות הן המשאבים שעזרו לה ולא פעם זה עוזר יותר מהכסף לתואר.
אני מסכימה איתךאפונה
שמשאבים פנימיים משתנים מאדם לאדם והם מאד משמעותיים ליכולת להתנהל כלכלית בצורה נכונה.

אני חושב שלקחתם את זה לא נכון בכללנחשון מהרחברון
לא טענתי שכולם יכולים. אמרתי שאנשים שאין להם בעיות מיוחדות ומוכנים להקריב הרבה יכולים.

לגבי התנאי פתיחה לא חושב שהעזרה בקניית דירה רלוונטית לשוטף. להיפך לולי שקניתי ורוקנתי את כל מה שהיה לי מלבד העזרה היה לי יותר לשוטף ולא היה לי התחייבות של משכנתא יותר יקרה מהשכירות כדי לגמור מהר. הקנית דירה פגעה בשוטף אם כבר.

לגבי ילדים מאוחר יותר. נכון יש כאן פער של שנה ו3 חדשים אם היינו נכנסים להריון ביום החתונה. וואלה לא סגור בכלל שזה היה משפיע על התפיסה ועל היכולת לחיות בצמצום/לחסוך. גם אחרי שנולדו הילדים המשכנו לחסוך ואפילו איכשהו הסכומים לא ירדו. יש ברכה.
לגבי ההורים גם ההורים שלי רצו שנגיע יותר אבל הסברנו להם בצורה מכובדת שהם העריכו אני לומד עכשיו. א''א להגיע כל הזמן. וזה מסתדר.

נכון שיש ערכים נוספים וזה בדיוק מה שאמרתי. אפשר הכל אבל זה עניין של סדר עדיפויות. אם יש ערכים נוספים חשובים זה בסדר לגמרי ומובן שא''א הכל. וזה לא אומר שהתורה לא חשובה. זה אוצר שיש ערך נוסף שווה ערך/גדול יותר מללמוד תורה (לא מהתורה אלא מהקדשת היום כולו ללימוד תורה) וזה ממש בסדר. מי שהערך העליון והמוחלט שלו זה לשבת ללמוד מוותר על ערכים אחרים חשובים. וזה כל מה שאמרתי
נהיה לך שרשורים ענק תוך גג יומייםנפש חיה.
איכהשהונחשון מהרחברון
אני חושב שזה נקודה שבוערת לאנשים כי זה כסף...
לא רק . לדעתי זה גם פרמטרים נוספיםנפש חיה.
אני לא חושבת שלחצת למישהו על נקודה כואבת , רק שהיחס שלך למציאות שהשם זימן לך
עורר אנשים פה להגיב.
כי לא אצל כולם יש את אותו מתכון / אותם המצרכים ואותו חוש להכנת מתכון בסגנון הספציפי הזה.



אישית
אני חושבת
שהצדק לא בכיס של אף אחד.



יחד עם זאת
הזכירה-
יוצר
מידו עושר וריש

משמעותית.
אני חושבת שמה שלא נלקח בחשבון בתוכנית כזו44444
זה בלת"מים שאחד מהם יהיה זה לא מופרך בכלל....
אגב, בחברה החרדית רואים את זה המון כי שמה זו חברה שלמה שמתנהלת ככה.

הכל טוב ויפה עד ש.....

והאפשרויות של "עד ש....." לא מעטות ומגוונות:
מחלה של אחד ההורים, מחלה/ תאונה שמונעת מאחד ההורים לעבוד תקופה ארוכה, טיפולים רפואיים שפתאום צריך לאחד מבני המשפחה, תיקון בבית או בבניין (שאז חייבים לשלם- אצלינו בבניין נוצר מצב שפתאום נפל על כל משפחה תשלום של 1000 ש"ח) וכו'......
איכשהו נשמע ליאפונה
שזור שיודע לחיות בצמצום ולעבוד קשה, יוכל להתמודד עם בלת"מים טוב יותר מאשר זוג שחי מכל הכסף שיש לו.
בפועל, את רואה את המצב בחברה החרדית....44444
ובלת"ם מקרר 5,000 ש"ח זה לא בלת"ם של אחד מבני המשפחה חולה או משכורת חסרה מסיבות שונות....

ואני דווקא מדברת על החברה החרדית כי שמה זו חברה שלמה שמתנהלת ככה אז רואים יותר טוב את ההשלכות גם כי יש פחות יכולת להעזר במשפחה מבחינה כלכלית.

מסתדרים עד ש.......
ויש מקרים שהחיסכון כבר לא משמעותי כי ההוצאה היא בגובה כמה שנות הכנסה..
א אכן מסתדרים עד ש..נחשון מהרחברון
ב למה ההנחת יסוד שמשפחה עובדת שמכניסה נניח 15000 בחודש כן תעבור את זה חלק? להיפך היכולת להצטמצם עוזרת ב''ה למקרים כאלו יש ביטוח בריאות שב''ה יש לנו. מלבד זאת, לא הבנתי מה ניסית להגיד. קחי משפחה חילונית/דתית (לא חרדית) ממוצעת שנופלת עליה הוצאה רפואית בגודל של כמה שנות הכנסה. מאיפה הם יתמודדו איתה?
ההכנסה שונה אז זה צלם זה לאכמה שנות הכנסה...44444
ההכנסה שלכם לצורך העניין נגיד היתה 4,500 (לא זוכרת אם נתת את נתון ההכנסה או לא....)כשאשתך היתה סטודנטית.
עם אורח חיים חסכני באותה מידה יכולתם לחסוך הרבה יותר ממשפחה שמרוויחה 15,000. אפשר להתמודד עם יותר בלתמים.

אם נגיד חסכתם 500 מ-4,500. הייתם חוסכים 11,000 מ-15,000 (זה לא בדיוק בגלל הדרגה במעון אבל לצורך העניין...).

אז אם לא מקבלים חודש משכורת מסיבה כלשהיא במקרה הראשון זה חסכון של 9 חודשים ובמקרה השני זה חסכון של פחות מחודשיים.
וזה על חודש אחד ובן אדם אחד מנוטרל ולא עובד....
עכשיו תחשוב על אדם שלא עובד שנה או 2 בני הזוג לא עובדים.....
תאורתית את צודקת. בפועל אני לא מכיר אףנחשון מהרחברון
אחד שמרוויח 15 וחי מ4. באמת. גם אנחנו היום מרוויחים יותר באיזור ה10 וחוסכים באיזור ה2000. מה נעשה גם יש יותר הוצאות (בחרנו לגור במקום שמחייב רכב) וגם יש פחות הנחה במעון וגם אנחנו בוחרים להתפנק הרבה יותר.

וזה בסדר כי זה לא 'על חשבון' הלימוד. וזה בסדר כי אפשר.
^^^^44444
זה לא מה שאנשים אמרובוקר אור
חבל שזה לא מובן
כמה דברים לי אליךאברך בנשמה
1) מה הלחץ לקנות בית?! אפשר לחיות בשכירות עד 120. כמו כן אתה לחוץ לחסוך לילדים תסביר לי למה? אם אתה בעצמך מסתדר בלי שחסכו לך אז למה אתה חוסך לילדיך?
כמו כן לשיטתך אתה לא חושב שזה יפתח אצליהם עצלות שהם לא יעריכו את זה כי זה כסף שלא טרחו בשבילו?

2)מרגיש לי קצת במחילה ממך חוסר אמונה ואסביר:
אם אתה מתקמצן על דברים לשבת(כמו שכתבת על הקינוחים) וזה משיקולים כלכליים ולא בריאותיים אז יש לך חוסר לדעתי באמונה "לוו עליי ואני פורע".

כמו כן לעניות דעתי אתה יותר מדי שיכלי בקטע של החישובים הכלכליים תתן משו גם לה' יתברך.

3)מחזק את ידך שאפשר להיות אברך וזה אפשרי אבל לדעתי היסוד טמון באמונה שלנו אם נאמין ש"כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה" "שהאדם אוכל מפרותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא" בסוף המשנה מובא שתלמוד תורה הוא כנגד כולם.
יש עוד מלא הוכחות לדבריי (וגם כמובן לדבריך) ואין לי כוח לחפור פה.
אענה לך נקודתיתנחשון מהרחברון
1 מסכים. היה כסף שיועד לדירה לא היינו מקבלים בלי לקנות. כרגע משכירים אותה ולא גרים בה ככה שאכן אנחנו בשכירות. לגבי הילדים אני חושב שאפשר להסתדר וזה מורכב, למה לא לפשט את החיים? מלבד זאת, את החתונות שלהם מישהו צריך לממן? בר מצוות? לימודים? אפשר להגיד שהם יעשו הכל אבל לדעתי זה לא נכון. לא אומר יקבלו כל דבר בכל צורה הם לומדים לעבוד על מה שמקבלים. אני קיבלתי כפי שכתבתי כאן סכום יפה ואני לא חושב שאני לא מעריך.

2 לא חושב שיש כאן חוסר באמונה קנינו אוכל טוב לשבת על קינוח וויתרנו דווקא כל המקורות על עונג שבת דיברו על בשר דגים ירקות ולא עם מגדנות. מלבד זאת ולוו עלי ואני פורע נאמר א על מי שאין לו כל לא על מי שיש לו ורוצה עוד. ב כפי הרגילות של אותו אדם ככה שאין שום קשר. אני שכלי בהכל גם בכסף גם בלימוד וגם באמונה. יעידו עלי מי שמכירים אותי כאן. ככה ה' ברא אותי. האמירה הזאת של תשאיר משהו לה' היא אמירה בעיניי של אדם עצלן שלא רוצה לקחת אחריות ומחפש תירוץ טוב. אין לה שום מקום וזכר בשס ובראשונים.

3 וודאי שהכל אמונה. אם תסתכל בכל השרשור הדגשתי פעמים רבות שיש סייעתא דשמיא מיוחדת וברכה בכסף ללומדי תורה.
אענה רק על 2אברך בנשמה
כי כל השאר זה איש איש ושיטתו.

לגבי מגדנות עיין שו"ע רנ סעיף ב.
אני לא מדבר על הצורך לענג שוודאי יצאת ידי חובה אלא על השיקול לא להביא קינוח כלכלית כדי לחסוך ולא חלילה בגלל מינוס שעל זה הדעות חלוקות.
לגבי מה שאמרת על לוו עליי ואני פורע מופיע הסבר מעט אחר ואתמצת את מסקנתו: אם היית נכנס לחובות מכך אז הצדק איתך אבל אם זה שיקול אחר אז זה שונה.(לוו עליי ואני פורע מבואר כמו כן ההפך שזה על מי שיש לו ולא על מי שאין לו שזה בחינת עשה שבתך חול וכו' עיין סימן רמ"ב)

לגבי האמירה של לסמוך על ה' ידידי היקר היא כן מופיעה בשס ובראשונים ובלא מעט ספרים(אביא לך מקורות אם תרצה אבל עיין לדוגמה בגישת רשב"י עם מחלוקתו עם רבי ישמעאל בברכות לה
אני גם לא מסכים שזה עצלות וחוסר אחריות כי הדאגה שלך היא לא למה הילדים שלך יאכלו היום אלא לאיך אני מחתן אותם ועוזר לכל אחד לקנות דירה ורכב וכו' למרות שגם במקרה קיצון שאדם חי את היום יום מה' וזה נעשה מתוך תמימות ואמונה שלימה ברור ולא מעצלות ברור שה' ידאג לו (גם על כך יש מקורות)

אסיים במשפט יפה ששמעתי שלפי גודל האמונה של האדם נידרשת ממנו ההשתדלות.

שנזכה בע"ה לימות המשיח בקרוב ולאיש תחת גפנו ותחת תאנתו.
אתה יודע צריך גם השתדלות ולא להחליט להקב"ה איזה ניסים44444
הוא עושה לך בלי שום מאמץ.

איכשהוא בחברה החרדית יש משפחות שמתעקשות לטבוע בים בלי להשתמש בגלגלי ההצלה....
החישובים שהוא עושה זה מינימום של השתדלות.
כל הכבוד, נחשון. מהרבה בחינות - גם מידותית.ד.


תורה זה ליגה אחרת.שוקולד פרה.

מנסיון שלשנים רבות - כשהייתי אברך הייתה ברכה כזו , שעם כל מה שחיים בצמצום יש רווחה. 
דברי הרמב"ם שמי שלוקח על עצמו עול תורה הקב"ה "מזכה לו דבר המספיק לו" הם מדוייקים ורק מי שבאמת דבוק בתורה רואה אותם עין בעין ממש. 

 

ועדיין - זוג די צעיר, נשואים חמש שנים, זה לא בדיוק המדד. 
כשיש ילדים בגיל גדול יותר ההוצאות גדלות משמעותית, 
וזה בלי לדבר על הוצאות שכר לימוד לישיבות ואולפנות. 

 

בכלל - יש בסגנון הדברים קצת יותר מידי שיפוטיות. 
כל אחד עם המסלול שלו, והנסיון לומר ש'אם לי הצליח- אז בואו אני יראה לכם' הוא יומרני. 
החיים הרבה הרבה יותר מורכבים...

(בעלה של שוקולד פרה) 

^^^^44444
יפה מאוד! אבל מסייגת את דבריךרננה 11
גם אנחנו חיינו כך. אמנם אין לנו עזרה בכלל מההורים אז לא היה 100 אשח לקניית דירה אבל חסכנו המון. כ150 אשח במהלך 8 שנות נישואינו. בעלי היה אברך עד השנה שעברה ואני עוס"ית.
אממה... בתהליך שהבשיל אצלו, הוא ראה שעתידו אינו טמון בישיבה אלא מתאים לו מקצוע ריאלי (ומכניס). אז החלטנו למרות שאנו כבר עם 3 ילדים והרביעי בדרך ללכת על מסלול לימודי תואר ראשון במקצוע ריאלי. זה סיוט! כמה ששמחנו על הישיבה עכשיו מאוד קשה לנו. בעלי משלב עבודות כדי לממן ולימודים תובעניים עד השעות הקטנות של הלילה ואני נקרעת בין העבודה במשרה מלאה לילדים. כל זה כשאני רואה איך כל החברות שלי כבר מתחילות את שלב ההתבססות בחיים. עוד משהו זה שבעלי יתחיל לעבוד בגיל מאוחר מאוד יחסית להייטק (בתקווה שימצא עבודה). בקיצור, אברך זה מצויין בתנאי שיש אופק תעסוקתי בזה או במשהו דומה כגון הוראה או ריכוז. אחרת-צריך לחשב מסלול פעמיים. לא מתחרטת על שנות הישיבה כי מאוד תרם לנו אז, אבל מציינת שמאוד קשה אחכ לעשוץ הסבה אם רוצים. בהצלחה!
אני חושבת שזה תלוי באיזה גיל ואחרי כמה שנות אברכות יוצאיםסודית
ללמוד מקצוע.
ויש גם את היכולת האישית.
בכל אופן מה שהפותח ניסה להגיד זה שיש ממה לחיות גם כאברכים.
המודל הוא אשה שמסיימת למעשה את הלימודים ומתחילה לעבוד, פלוס מגורים זולים ביותר, פלוס מלגה מהישיבה, וחיים בצניעות.
איך הגדרת את זה כ''כ קצר וקולענחשון מהרחברון


תוך כלום זמן שרשור בסדר גודל כזה....נפש חיה.
נחשון!!!! אוהב אותך בכל ליבי ונפשי כמה טוב לקרוא משו ממךיהדות=דרך חיים


תתקשר, מה אתה זורק הודעה ובורחנחשון מהרחברון


בעוז קדימה בני עקיבא, אלא אם כן אתם שוניםפשוט אני..

עברו הרבה מאוד שנים, אבל זה עדיין צורב.

במיוחד סביב שבת ארגון.

כיתה י', אני מדריך בשנה הראשונה. נהנה מאוד מההדרכה, אוהב את החניכים ומקבל מהם המון הערכה.

מתישהו באביב אני מספר לקומונרית על האישיו שלי. התמודדות עם משיכה לבנים.

טיפש. הייתי בן 16 והיא 18, אבל היא היתה קומונרית אז חשבתי שהיא סגנית של אלוקים. תמיד דיברה כל כך יפה על ערכים, על הנפשות של החניכים, דקלמה ססמאות שנכנסו היישר לליבי.

במקום לקבל את מה שציפיתי, תמיכה או עידוד או אפילו עצה טובה, קיבלתי תנאי:

לך לפסיכולוג מסוים שאני אגיד לך, ואני גם אדאג למימון של הטיפול, אחרת תסולק מההדרכה.

המום, פגוע, אבל לא רוצה לאבד את ההדרכה - הלכתי אל הפסיכולוג.

נזק עצום, הורדת הביטחון, החדרת שנאה עצמית פתולוגית. זה מה שיצא לי מהפסיכולוג הזה.

עד היום אני לא יודע איך היא מימנה את הטיפולים, איך היא בכלל הגיעה אליו, ואיך היא גילתה שהפסקתי להגיע למפגשים איתו.

כשהיא הודיעה לי שאני מסולק מההדרכה, מתישהו בימי בין המצרים, ביקשתי שתתן לי לפחות להמשיך עד תשעה באב, כי כבר הכנתי מערך מדהים שמתאים לתקופה.

היא לא הסכימה. אמרה לי שאני צריך לעזוב מיד.

לפחות פעולת פרידה? התחננתי על נפשי.

לא, הגברת החליטה שאני אסולק מעכשיו לעכשיו. גם אסרה עלי להיפרד מהחניכים.

פשוט נעלמתי מחייהם ביום קיצי אחד.

והמערך שלא העברתי, כמה אירוני, דיבר על שנאת חינם.

🥺פצל"פ

גיל העשרה הוא באמת קשה בקטע הזה

הכל קיצוני

כואבשבורת,לב

ואני מבינה שזה פגע,

אבל יכול להיות שהיא התנהגה באחריות שתואמת את הגיל שלה והסיטואציה.

ותואם את החברה שגדלה בהמתנחל חייכן

ואת המחשבות של פעם על הנושא

בעיקר את ה"סכנות" שעלולות לקרות ממפגש כזה,

לצערי, אני בספק אם ההחלטה לא הופלה עליה מלמעלה

אולי היום בני עקיבא מקום יותר ליברלי פוסט מודרנישבורת,לב

ואולי גם קצת ווק.

אבל גם היום מסגרת דתית לא תיקח מדריך פנמיה גיי למשל.

ולא צריך שזה יהיה הרבה מלמעלה, סביר ופשוט שהרבה הורים לא היו רוצים את זה.

מדריך זו דמות מאוד משמעותית, דמות להערצה, ובודאי שילד בכיתה י' לא יכול להבין את זה.

היא לא היתה צריכה לשלוח לטיפול, זה לא עניין שלה אבל זה מה שידעו אז לעשות ובטח בגילה הצעיר. אני משערת שגם אם טעתה היא התכוונה לטוב ולעזור לפשוט אני.

אין ספק שהחוויה קשה ופוגעת 💔

אמתמתנחל חייכן

גם היום זה מאוד שונה, רק שבעבר ידעו פחות לאכול את זה , לא רק דברים כאלה היו מחוץ לסף ההתמודדות,

וליבי עם פשוט אני

היא פעלה מתוך שנאה, לא מתוך רצון לעזורפשוט אני..אחרונה

והאיסור על פעולת פרידה הבהיר את זה היטב.

איךתתעלמו ממני

עוזרים לבת/בן זוג שלא רוצים לעזור לעצמם?

קשה מאוד. כואב מאודהסטורי

לפעמים אפשר לזעזע, אבל הרבה פעמים המקסימום שאפשר לעשות - זה להיות נוכח כשצריך. שהיא/הוא ידעו שאם ירצו עזרה את/ה שם.

וכן, הבדידות במצב כזה היא נוראה, חשוב שגם לך תהיה תמיכה.

בהצלחה רבה

אי אפשר כל כך 😕נעמי28

משנים בעצמנו דינמיקות שתומכות בבעיה, הרבה פעמים יש כאלה

, ונותנים לו להרגיש שאנחנו איתו ושקיימת עזרה בחוץ.

הלוואי והייתי יודעתתעלמו ממני

מה אני יכול לשנות

לא בידיים שלנו בשום צורהמשה

אנחנו עושים מה שאנחנו יכולים. בצד שלנו. אם הם יצטרפו? מעולה. אם לא, לא בידיים שלנו.

אמoo

בנאדם מבוגר שלא רוצה עזרה

אי אפשר לתת לו אותה בכוח

ואולי הוא לא צריך את העזרה הספציפית שמציעים

אפשר לשאול אם אפשר לעזור בדרך כלשהי

ובעיקר לכבד את ההחלטה שלו

כי זה העזרה הראשונה שאנשים צריכים

הכלה

ואם יש מחיר להחלטות שלו

שישא אותו בעצמו

ולא יפיל על אחרים

היא רוצה עזרהתתעלמו ממני

אבל לא שום דבר ספיציפי

אנחנו נשואים

אני נושא בהשלכות גם אני ארצה וגם אם לא

היא רוצה עזרה.. אומשה

היא רוצה לרוקן אותך כדי שלא 'תפריע' לה לצנוח?

משפט מעניין, אתה חושב שיש כאלו ש"נופלים" על השנימתוך סקרנות

רק כדי לרוקן אותו?

יכול לחדד קצת?

זה לא נעשה בצורה מודעתנעמי28

למשל אדם עם דפוס קורבני שואב את האנרגיה והכוח שלו מה"אשמים".

ואני לא יודעת אם זה המצב, אבל אדם קורבני דוחה לפעמים כל עזרה בטענות שונות כי יותר נוח להישאר בעמדה הקורבנית שבה אין אחריות, רק הטחת אשמה, וכל האחריות בידי ה"אשם".

משה

והרבה פעמים בקשת עזרה זה שינוי רדיקלי בחיים.

רוצה עזרהתתעלמו ממני

שאלה אחת, שורה אחת, שטומנת בתוכה כ"כ כ"כ הרבה כאבנגמרו לי השמות

וגם השם של הניק ממש כואב

אז קודם כל - אנחנו לא מתעלמים ממך!

אנחנו רואים אותך ❤️

והכאב שלך נראה. וקיים. ונוכח.

גם הכאב אל מול בן/בת הזוג שחווים את הקושי

וגם הכאב שלך לאור כל ההשלכות של זה עלייך ועל המשפחה כולה.

זה אכן קשה מאוד מאוד.

כמו שכתבו בחוכמה לפניי, אדם צריך לרצות לעזור לעצמו בראש ובראשונה, שזה יבוא ממנו, וכל דבר אחר חיצוני לו פחות אפקטיבי.

אבל מה שכן אפשר לעשות מהצד שלך (כותבת בלשון נקבה כי לא יודעת אם את אישה או גבר, אז אם אתה איש פשוט להפוך את זה) - הוא להנכיח ולהניח את הצד שלך. את הכאב שלך. את הקושי שלך. ואת כל הלב שלך אל מול זה.

כן, ממש לומר את הגבול האנושי שלך. בצורה שמתמקדת בך ובמה שאת חווה. ובמה שאת צריכה שם, ובמה שלך כואב שם.

חשוב כן להציב את הצד הזה. לא להתעלם ממנו. כי הוא לא שקוף, כי את לא שקופה, וכי את עוברת הרבה.

ולהיפך, עצם ההנכחה הזו יכולה הרבה פעמים לתרום (אפילו אם רק חלקית) לכיוון הנעה של הגלגל קדימה אצל הצד המתמודד. כי הוא מבין ורואה וזה מונכח מה שעובר בן/בת הזוג האהוב/ה שלו. כי הוא מבין את ההשלכות. וכי זה יכול לתרום למוטיבציה גם לשינוי, גם אם בינו לבין עצמו אין כוח לזה, זה יכול לעזור למצוא את הכוח. אפילו בצורה התחלתית.

לכן הכיוון של כן לתת ניראות לכל מה שאת חווה

גם בינך לבין עצמך

וגם להנכיח לבעלך בצורה שמתמקדת בך היא חשובה.

מעבר לזה אפשר כמובן להתפלל, הכוח של התפילה הוא עצום.

אפשר גם למצוא קבוצת תמיכה של נשים למתמודדים (או גברים שנשואים למתמודדות) שקיימת ולקבל משם כוח.

אפשר גם לקבל ליווי ותמיכה מקצועית עבורך כדי לעבור את זה עם יותר כוחות ועיטוף וליווי והחזקה וכמובן לתת *מקום* לכל המתחולל בך.

אפשר גם להקל מעצמך בכל מה שקשור למיקור חוץ, הורדת הסטנדרטים, עזרה כלשהי בכל תחום שהוא, וכמה שיותר להתאוורר בעצמך.

ואפשר גם להגיד ש*לך* ו*עבורך* כן חשוב שהוא ילך לטיפול מותאם ומקצועי, רק כי כ"כ קשה לך בצורה הזו. זה כמובן תלוי בו אבל לפחות להניח ולהנכיח את זה.

שולחת חיבוק גדול גדול

ואומרת פרק תהילים לישועה שלמה ב"ה

(ואם תרצי שאצרף תגובה ארוכה שכתבתי בעבר על הנושא הזה שבו אחד מבני הזוג מתמודד עם בן/בת זוג שבקושי אישי - כתבי לי ואנסה לחפש אותה ב"ה ולצרף)

שיהיו רק בשורות טובות ב"ה 🙏🌷

תודה על המיליםתתעלמו ממני

מעריך

אני גבר וכתבתי על אשתי

אממ הייתי שמח לשאול אותך על מה שכתבת

אבל פחות פה על גבי הפורום

ואני לא יודע אם זה בסדר לך לפנות אלייך במסר

אחרי השרשור שמעליךנגמרו לי השמות

וכל מה שהיה בו (השרשור עם הכותרת "חבוט") אני בכנות כבר לא יודעת מה לענות לך על השאלה ששאלת.

בדיוק הגבתי עכשיו לפותח השרשור ההוא, ואני עדיין עם כל הרושם של מה שעשה השרשור ההוא ומה שהוא פנה ככה בפרטי לעוד ועוד נשים,

אז חוששת פשוט לכתוב שכן אפשר.

אני כן אגיד, למקרה שאתה לא קשור אליו בכלל (זה פשוט שהמילים שלכם יצאו דומות. אולי במקרה. אבל גם הוא כתב תודה ומעריך וגם הוא היה במצוקה וגם הוא פנה בפרטי (ולא עניתי) אז כבר לא יודעת מה לחשוב.

עכשיו שיהיה ברור - אני לא אומרת שאתה והוא זה אותו אחד, בכלל לא.

אני כן אומרת שאחרי שנכווים שוב ושוב ושוב אז באמת "כל הנכווה ברותחין נזהר בצוננים".

וזה בדיוק מה שכתבתי לו בשרשור ההוא - שמה שמעשה כמו שעשה גורם זה לתת פחות אמון באחרים וזה פשוט לא פייר כלפי מי שבאמת זקוק לעזרה אמיתית, ולמי שכל כוונותיו טהורות, ולמי שבאמת כן צריך לתת בו או בה אמון. זה עושה להם עוול כי כבר יותר קל לחשוד, כבר נכוו, כבר יש פחות אמון מטבע הדברים, ופחות רצון להשקיע אנרגיה ומחשבה וכו' ובסוף מסתבר שזה למטרות רעות.

אז אם המטרה בפנייה במסר היא למשהו נקודתי וענייני שאני יכולה איכשהו לעזור בו - זה בסדר. וגם זה רק בגבולות הגזרה של מה שבהתמחותי וביכולתי ורק מה ששייך ומתאים ונכון ולא בכל התייעצות שהיא זה יהיה נכון כלל.

אבל כל דבר שהוא לא כזה, כל דבר שבא לפתח שיח כלשהו בפרטי, או כל דבר שאני בכלל לא כתובת לעזור בו, או כל דבר דומה לכל אלו - אז לא. ואומרת זאת מראש. אני לא עונה על הודעות כאלה, וגם כשכן כי עוד לא הבנתי ונתתי אמון בטוב של האדם באשר הוא אדם - אם יש איזושהי הרגשה של חשד שעולה בהמשך אני לא עונה יותר. ובכובע של המנהלת אם נשים נוספות כותבות לי בפרטי אני גם חוסמת או מעבירה הלאה או מה שאפשר לעשות. אז מראש כותבת את זה כאן גם לכל מי שקורא באופן כללי.

אז אם כל זה לא קשור אליך מתנצלת מראש שכל זה "נפל עליך", זה פשוט קורה בדיוק אחרי כל מה שהיה בשרשור ההוא. וכן כדאי להזכיר זאת באופן כללי, אז אל תיקח אישית אליך אם זה לא שייך לך, אלא רק כהזדמנות להזכיר זאת לכולנו.

ובכל מקרה שיהיו רק בשורות טובות והצלחה רבה בהכל.

הכל בסדרתתעלמו ממני

מובן

אפשר לעזורshindov

לקחת יעוץ לבד, היועץ יוכל לתת עזרה בנושא הזה. במקרה הצורך יפנה לטיפול.

מתפללים, אמפתיה והכלהשוקו.אחרונה

ומנסים להפעיל בעדינות מעגלי השפעה משפחה חברים וכו שיסייעו לו לפנות לטיפול ועזרה מקצועית בתחום הרלוונטי לו

ואז הבנתי שהוא נגדי. 😵נגמרו לי השמות

הוא בעצם נגדי ולא בעדי כמו שחשבתי כל הזמן.

הוא מציג מצג שווא, תרתי משמע.

מציג ש"אני כאן בשביל להועיל, בשביל לעשות לך את החיים יותר טובים ומאושרים וקלים"

אבל הוא רוב הזמן משקר.

ואז אמרתי לעצמי רק להתבונן

להתבונן בו, ובי, ובהאם הוא באמת בעדי? האם הוא באמת גורם ליותר אושר?

והתחלתי רק להביט.

פעם אחת הבטתי וראיתי שבאמצע שיחה מאוד משמעותית עם הילד הוא הפריע לי. ותפס את מקומו של הילד. ובעצם בא על חשבונו. ועל חשבוני. ועל חשבון הערך שלי באימהות.

המשכתי להביט, מה היה לו כ"כ דחוף להפריע לי כך לקשר עם הילד? אז הוא ענה: "אה בטח שזה חשוב. הרי שמעת "ביפ!" של הודעה, או צילצול, או אפילו לא שמעת כלום רק ראית אותי - את הריבוע השחור הזה שאני. 

הטלפון שלך.

המסך.

המסיח.

שכל הזמן גורם לי להיסח.

באמת כששמו כן הוא אמרתי לו: "אתה מסיח. ואתה ממסך. אתה מסיח אותי מהחיים האמיתיים שלי. ואתה ממסך את כל מה שבאמת חשוב.

אתה הטלפון שלי.

אבל אני הבנתי אותך, אתה רק מתחפש שאתה בעדי בעוד רוב הזמן אתה ממש נגדי.

ונכון שיש לך גם בני משפחה אחרים בדמות מסכים אחרים, אבל אתה הראש. אתה הכי.

וכולכם באתם אליי לשם מה? 

איך אני אזכור איתך מה עיקר ומה תפל?

אני רוצה לזכור שקודם העיקר.

ורק אח"כ התפל, כשיש פנאי.

אבל אתה? אתה כל הזמן משקר לי אחרת.

פעם אתה אומר לי שהודעה באיזו קבוצה נידחת יותר חשובה מההתלהבות של הבת שלי כשמספרת לי משהו, ואני מקשיבה לך, והולכת אליך, ולא אליה. גם אם עצרת אותי באמצע. אני הולכת שבי אחריך.

אתה באמת שובה, אבל במובן הרע של המילה, אתה לוקח בשבי את הערכים ואת האידיאלים ואת מה שעיקר ואת המהות ואת מה שחשוב לי!"

ופעם אחרת אני מדברת עם חברה פנים מול פנים ואז אתה שוב עושה את זה. הפעם אצלה. והיא עונה או מתעסקת וגוללת עוד ועוד, ופעם אני, ואיפה השיחה פנים מול פנים שלנו נעלמה? למה אתה תמיד מקום ראשון בעצם? למה אתה תמיד בא על חשבון ההווה שלי והחיים האמיתיים שלי?

וכשאני ממשיכה להביט אני רואה שפעם אחרת אתה פשוט גונב לי את הזמן. כן. אתה לא רק מסיח ולא רק ממסך אתה גם גנב.

פעם רציתי לכתוב עליך פתק "גזלן זמן" וככה להשאיר אותך בצד, בפינה. עם השלט שראוי לך.

אתה יודע כמה זמן גזלת לי בחיים?

למשל יום שישי, שהוא כ"כ קצר, ומה אני צריכה את כל הגלילה האינסופית הזו בך ואז להגיע עם לשון בחוץ ולחץ אטומי לשבת?

ומוצאי שבת, ורק יצאה השבת וכבר אתה אומר לי: "הו תראי כל מה שהפסדת! מהר מהר תתעדכני ותמשכי ותגללי עד לפנות בוקר כי הרי יש כ"כ כ"כ הרבה מה..."

ואתה גוזל לי זמן עם המשפחה שלי. וזמן לזוגיות שלי. וזמן לילדים שלי. וזמן לעצמי. וזמן למחשבות. וזמן לעשייה.

כן, אתה גורם לי בעצם להיות צרכנית בלבד

ולא יצרנית

מי אתה? אתה באיזו תחבולה לעשות את כולנו צרכנים?

ואיפה כל היצרנים שבנו?

אנחנו כבר פחות ופחות יוצרים. מעצמנו. ורק צורכים. אותך. וממך.

נהיית המורה שלנו, הרב שלנו, המנהיג שלנו. אתה מחליט הכל, ואנחנו אחריך, כן, שבי אחריך...

אתה חושב שזה כל מה שראיתי בהתבוננות עליך? לא. מסתבר שיש לך עוד הרבה רע בשרוול, במסך. כזה ריבוע קטן אתה וכ"כ מזיק?

אתה יודע למה עוד אתה גורם לי?

אתה גורם לי לחיות במקטעים. הכל מקטעים ולא מסודר.

אתה משליך את הסדר והבהירות לפח וכל הזמן מורה לי לעבוד במקטעים.

"אוקיי אז תבשלי, בסדר, אני לא מונע ממך, בבקשה - תבשלי".

ואז אני מבשלת. אבל אז - אתה שם. על השולחן, או קרוב, ומצפצף, וגם שאתה על שקט אתה עדיין שם קורא לאצבעות ללחוץ עליך ולראות "מה פיספסתי בזמן שהכנתי את התבשיל הזה?"

ואז ככה במקטעים במקום לבשל רצוף - אני אומנם מבשלת - אבל כפול 2 מהזמן וכפול 10 בחוסר ריכוז ובחוסר פניות, והכל בגללך.

המקטעים הבלתי פוסקים האלה, בכל נושא שהוא ולא רק בבישול, כשאני באמצע עשייה אתה מגיע וקוטע.

והמקטעים האלה הם כ"כ מבלבלים

אין ריכוז

אין בהירות

אין פניות

אין צלילות הדעת

אין ישוב הדעת

יש הסחה

יש בילבול

יש מיסוך

מקטעים מקטעים כאלה שגם מבלבלים 

וגם מסיחים מהחיים עצמם

וגם טורדים כשכבר כן עושים משהו אחר

כי "מה עכשיו אני מפספסת"? 

אז תמיד יהיה הלחץ הזה להספיק ולא לפספס במסך שום דבר, בשום תחום

כאשר במהות בעצם מפוספסים החיים עצמם.

אז נכון, רציתי לכתוב עליך "גזלן זמן"

כי הבנתי והבנת גם אתה כבר שלא רק זמן אתה גוזל

אלא גם ריכוז, גם חיים, גם מהות, גם חשיבה, גם יצרנות ולא רק צרכנות, גם החלק הגבוה באדם, אדמה לאלוק, הרי כמה יצרתיות ועוצמות יש בנו כבני אדם!

אבל אתה כמו במזימה כלל עולמית לנתק אותנו בני האדם מעצמנו בכוח.

אבל בכוח מפתה שמתחפש לטוב.

ממש כמו עשיו אתה בפרשת השבוע. רק מתחפש לטוב. אבל אתה רע.

אז אולי עד שבאמת אכתוב עליך איזו מדבקה כזו של גזלן זמן (ואולי לא מדבקה אבל לפחות בראש שלי?), לא משנה, בינתיים החלטתי להתחיל בפועל:

קודם כל לזהות שאתה נגדי. רוב הזמן. ולא בעדי. ואתה לא תעבוד עליי יותר!

ואז כל יום לראות: מה יש לי להספיק היום?

ומה חשוב לי שאעשה ושיקרה היום?

ורק אחרי בירור כל הרצון

ורק אחרי בירור כל המהות של החיים עצמם

ורק אחרי כל ההספקים גם שכל מה שיש לי להספיק טכנית -

רק אז אפשר להקדיש זמן תחום גם לך, הטלפון, המסך. וגם אז לצרוך בך רק תוכן שמקדם אותי.

אבל הבירור הזה הוא כבר נפרד ואני אמשיך להתבונן גם בו, אבל קודם כל זה.

אז לפחות להיום, אנסה את זה.

כי זה חשוב.

כי אני רוצה בעצם להיות בעדי

ולא נגדי.

כהתחלהנגמרו לי השמות

לקחתי לי 3 תחנות קטנות ביום.

א. לקחתי לי את ברכת המזון.

ממש לשים אותך בחדר אחר בזמן הזה, או מינימום לכסות אותך במגבת שלא אראה אותך - ולברך.

ב. בזמן עם הילדים כשחוזרים מהמסגרות לפחות - אתה או בחדר אחר או מכוסה במגבת. שלא רואים ולא שומעים אותך.

ג. בבוקר או לפני השינה להביט החוצה לשמים ופשוט לנשום את האוויר, להביט, ולהינות מיופי הבריאה, אפילו דקה אחת כזו. כשאתה לא נמצא ולא נוכח ולא בהישג יד ועין ואוזן בכלל.

ורחוק מהעין ורחוק מהאוזן ורחוק מהיד - רחוק מהלב.

כצעדים ראשונים זה עולם ומלואו לברך בפניות הזו, לדבר בפניות הזו, לנשום בפניות הזו, חיים!

איזה כיף לחיות באמת

את החיים עצמם 😊

ואפשר גםנגמרו לי השמות

לזכור בתוך סימן היכר עם הומור:

"צדיק, כבר הנחת?" (תפילין)

"צדיקה, כבר הנחת?" (את הטלפון בצד)

וככה נזכור בכל יום האם כבר "הנחנו"

המסך הוא מסךמשה

עוצמת ההתמכרות שלו היא בעיקר בגלל היכולת המטורפת שלו והעוצמה שלו. והתועלת שבו.

רק שעכשיו אני עושה משהו אחר.....

נכון,נגמרו לי השמות

כמו בהרבה דברים שיש להם פוטנציאל טוב גדול וגם פוטנציאל רע/פגיעה גדול ותלוי בנו בעצם לאן ניקח את זה.

ניסיתי להתייחס לנקודה הזו בפסקה שכתבתי בסוף: "ורק אחרי כל ההספקים... - רק אז אפשר להקדיש זמן תחום גם לך, הטלפון, המסך. וגם אז לצרוך בך רק תוכן שמקדם אותי.

אבל הבירור הזה הוא כבר נפרד ואני אמשיך להתבונן גם בו, אבל קודם כל זה."

כלומר התייחסתי כאן לעצם הגזילה של הזמן שבאה *על חשבון* דברים אחרים וחשובים לנו, ערכים שחשובים לנו, מהות ומטרות והחיים עצמם, שהרבה פעמים המסך (ובעיקר הטלפון במקרה שעליו כתבתי אישית) פשוט שואב ושובה וגוזל את הזמן שלנו לחיים עצמם.

וברור שכשכן מקדישים זמן למסך (לטלפון במקרה הספציפי הזה) יש בו פוטנציאל טוב ופוטנציאל פחות טוב והכל תלוי בנו מה ואיך נשתמש בו ולא רק כמה.

כלומר אחרי הכמה שלא יבוא על חשבון החיים עצמם, אתקדם גם לאיך ולמה בתקווה ובהשתדלות שגם המה וגם האיך יהיו תמיד ממוקדים רק לטובה ב"ה.

(כמו בעצם הכתיבה כאן של הפוסט הזה שבו השתמשתי במסך, ובתקווה שלטובה, והמיקוד שלי מול עצמי שזה יהיה במקומות כאלה שהם לטובה ועם תועלת ולא במקומות חסרי טעם וחסרי תועלת של גלילה אינסופית במשהו לא מקדם ולא תורם או חלילה במקרים יותר גרועים של שימוש במרחב הזה לרעה חלילה או כל תחום אחר שבו ניתן להשתמש באותו טלפון או באותו מסך גם לטובה וגם לרעה חלילה).

כאשר המטרה המרכזית שהייתה לי בהתבוננות הזו היא ליצור מציאות שבה אני האדם שולט ומנהל את המסך (הטלפון כאן) ולא הוא מנהל אותי ולא הוא שולט בי ובזמן שלי.

וזה כמובן נכון גם למה ולאיך - כל עוד אני מנהלת ושולטת במה ובאיך והמה והאיך לא מנהלים אותי - מצוין.

פשוט לצערנו הרבה פעמים המסך, הטלפון, שואב גם זמן, גם מה וגם איך והוא בעצם מנהל אותנו ולא אנחנו אותו (בתחפושת כמובן שאנחנו כן, אבל זה רק מצג שווא כאמור כמו שניסיתי להעביר בכתיבה).

הייתה לי שיחה מעניינת על זה השבועמשה

לבחורה בצד שני של השיחה (אחות של שכן) יש ילד בגיל של הבן שלי. היא התחזקה וכתוצאה מזה מתעקשת שלבן שלה לא יהיה סמארטפון. מסיבות דתיות (לה עצמה יש).

אממה, הבחור חנון כבד. כמוני. לא מסתדר עם הכיתה שלו, לא מסתדר עם העולם. הפסיק ללכת לבית הספר כי ממש רע לו שם והמצב שלו התדרדר דרמטית.

סמארטפון עם רשת חברתית שמתאימה למצב שלו ועם חברים ברמה גבוהה היה משדרג לדעתי פלאים את החיים שלו. הוא לא היה צורך שם זבל בגלל תכונות הנפש שלו, הוא היה צורך שם תוכן שמעניין אותו וכל הקונפליקט עם בי"ס היה נעלם כשהיו לו חברים במקום אחר.

מבלי להתייחס למקרה הספציפי הזה,נגמרו לי השמות

(ורק כי אפשר לצלול שם לעוד המון עומקים ורבדים נוספים, מציאת איזונים, מציאת יתרונות נוספים, התאמה באמת לאותו ילד וכן הלאה),

זה בדיוק זה - ודאי שניתן להפיק גם הרבה מאוד טוב מהמרחב הזה. זה נתון ודאי ומאוד גדול ועוצמתי כמו שכתבת מבחינת התועלת שלו.

רק פשוט שנזכור (בכתיבה כאן כיוונתי לעצמי בראש ובראשונה, שאני אזכור) להגיע למציאות שאנחנו רואים את התמונה השלמה בבהירות, מבינים מה היתרונות וגם מה החסרונות של המרחב הזה, ומגיעים למצב שבו אנחנו מנהלים את זמן המסך ואת המסך עצמו ולא הוא אותנו. גם בכמה, גם במה, וגם באיך.

ובתוך זה כמובן דואגים שלא נפספס את החיים עצמם, את הערכים שלנו, את המשפחה שלנו, את הילדים, את עצמינו, את היצירתיות שלנו ולא רק הצרכנות וכן הלאה.

זה נכון כמובן גם לסמארטפון. להגיע לכך שנרוויח את התועלת מבלי להיפגע בדרך. לראות גם את המחירים, לעשות מה שניתן כדי להימנע מלשלם את המחירים (כמו סינון תוכן והגבלת זמן וכו') ואז בתוך מרחב בטוח אפשר יותר להינות גם מהתועלת שניתן להפיק.

רק שאם המרחב עצמו לא בטוח או גורם לי לגזל זמן או לפיספוס החיים עצמם - פעמים רבות יצא שכרי בהפסדי. וכדאי באמת לחתור ל"גם וגם" הזה - גם יצירת מרחב בטוח מכל הבחינות, גם יצירת מציאות שאני שולטת ומנהלת את הכמה והמה והאיך שלי, גם שהערכים שלי והחיים שלי עצמם לא מתפספסים, וגם שאני מגיעה לתועלת מהמסך.

וכאמור יש עוד הרבה מה להאריך

ועוד משהו על סמארטפוןמשה

מי שקורא את הפורום המקביל של הרגישים שמע אצלי ולא רק אצלי את המושג "הצפה".

במצב הצפה, הגוף סובל מאוד ממשהו ומוכן לעשות הכל כדי להפסיק את הסבל. הרבה מאוד פעמים "הכל" זה הסלולרי הזה.

כלומר, העניין זה בכלל לא הטלפון. הוא לא מעניין. הוא סתם. העניין זה שיש לי עכשיו הצפה ואני סובל. בשנות התשעים כשהיה לי רע בבי"ס הייתי מסתובב עם רדיו ושומע חדשות בהפסקה (כן החדשות של שנות אוסלו הארורות). אז המורה החרימה לי את הרדיו. זה לא פתר את הבעיה. הבעיה הייתה שהיה לי רע בהפסקה ושבכללי המקום הזה היה לי מקום לא בטוח. סביר להניח שאם הייתי היום ילד בבי"ס הייתי מסתובב עם סמארטפון גלוי או סמוי בשביל לברוח מאותה בעיה. ואז המורה הייתה מחרימה אותו. זה נחמד, זה לא היה פותר את הבעיה.

כמובן שמה שצריך לעשות במצב הזה (וזה במידה רבה המקצוע השני שלי) זה למצוא את שורש ההצפה. ולפרק אותה בעין אוהבת ולא ב"מלחמה עם המכשיר הנייד". הוא סתם מראה.

בעלי נהיה ירוק משוגעאנוני.מית

אנחנו משפחה רגילה לגמרי. זוג וכמה ילדים. בעלי לאחרונה נתפס לכל הסיפור הירוק והחליט שאוטו זה דבר מזהם ותופס מקום וכל זה. אמרתי לו שבשבילי זה קו אדום ואני זקוקה לרכב. אז הוא הפסיק ליסוע איתי.

בשבוע שעבר היה לנו מפגש עם הילד אצל איש מקצוע.

הבעל החליט להגיע עם הילד באופניים. עד כאן מתוק וחמוד. הגיעו רכבו על הכביש (אני רועדת מפחד שיקרה להם משהו), קשרו את האופניים. הגיעו בזמן.

אני בינתיים חיפשתי חניה. לא מצאתי. חניתי בסוף בחניון רחוק והגעתי באיחור. מבטים של "אמרתי לכם" ו"מגיע לך" רגילים.

בדרך חזרה אני מגלה ששכחתי כרטיס אשראי ואי אפשר לצאת מהחניון הזה בלעדיו. אני כותבת לבעלי שיבוא להוציא אותי מהחניון והוא שלח אותי להסתדר לבד ולנסות לשלם עם הפלאפון ושזה בעיה שלי שבכלל יצאתי עם רכב למקום שלא צריך. טוב, ניסיתי וזה עבד בסוף. אבל הרגשתי כל כך רע עם הסיטואציה. הייתי שם לבד ואף אחד לא בא לעזור לי רק בגלל ש"העזתי" לצאת עם רכב לארוע.

מאז שהבעל נתפס לאופניים הוא והילד הבכור חוגגים על זה. זה ממש נחמד שאבא ובן רוכבים, אבל שאר הדברים שקורים. הוא לא מוכן יותר לקחת את האוטו למוסך כי הוא "שלי" (מי בדיוק סוחב לו את הקניות?) וכל מיני דברים כאלה. אז כאילו הוא לא מפריע לי לנהוג אבל בפועל הוא משאיר אותי לבד עם הארוע, ועם להעביר טסט, וכל הדברים האלה.

אי אפשר לטייל כי צריך להביא את האופניים (אני לא יציבה וכבדה מכדי לרכב עליהן) ואחרת הם פשוט לא רוצים לבוא. אין לי כח להיסחב באוטובוסים או לחכות להם וללכת אליהם, פשוט לא רוצה.

אויש נשמע לא פשוט בכלל.קל"ת

מבינה מה את אומרת, הוא סוג של מפעיל עלייך מניפולציה.

זה כמו הרי שזוג נשוי 2 הצדדים מכבסים את הבגדים של שניהם, שוטפים כלים של שניהם ולא כל אחד כשלעצמו. כך גם לגבי הרכב..גם אם כביכול בשימוש הוא רק "שלך" הוא כן צריך לשתף פעולה בתחזוק שלו ולסייע לך כשאת עם הרכב.

ניסית לדבר איתו שיחה נינוחה וגלויה על העניין?

בלי להכנס לסוגיות, זה מעבר לג.ג רגיליםהעני ממעש

ממה נובע

מה עד כעת התול של הבית

והיחסים ביניכם ועם / מול הילדים

כדאי לעבוד בשני כיוונים:נגמרו לי השמות

הכיוון הראשון - בינך לבין עצמך פנימה.

לנסות לראות רגע את המעבר, את הבפנים של בעלך.

כיוון שנשמע שנוצר אצלך מעין ציור של הדבר עצמו "להיות ירוק" כמשהו שלילי או לפחות לא חיובי, והמוח מצמיד לכך את המילים "ירוק משוגע" / "הסיפור הירוק... וכל זה" כלומר יצירת משמעות של איזה משהו לא הכרחי במקרה הטוב ומעצבן, שטותי, מוגזם, "חופר", ומיותר במקרה הפחות טוב.

עצם הגישה והתפיסה שיש לנו במוח על הדברים יכולה להקרין גם פנימה באיך נחווה כל דבר שקשור לזה, וגם להקרין החוצה בפן הזוגי באיך בן/בת הזוג ירגישו שאנחנו חושבים על הנושא.

והכל כמובן קשור להכל.

לכן מיקוד רגע פנימה להבין - על איזה צורך פנימי זה יושב לבעלי?

איזה ערך הוא רואה בכך, בפנים של זה?

(למשל ערך של שמירה על הסביבה, של גדילה כאדם שלפתע דברים חשובים שלא ראיתי קודם או לא ייחסתי להם חשיבות קודם תופסים מקום, ואני כבןאדם משתנה ומתפתח בוחר רגע לעצור ולתת מקום לערכים האלה שבתוכי, וכן הלאה...)

איפה אני יכולה דווקא להעריך את הצעד הזה שלו, לראות בו שורש חיובי של ערך או אידיאל שהוא מנסה לממש כך?

וגם לעשות את אותו דבר על עצמך.

על הצרכים שלך כאן.

מיקוד פנימה ולראות - ואיפה כאן הצרכים שלי?

מהם כאן הערכים שלי?

מה כאן חשוב לי ויקר לי?

(למשל אם זה ערך של שותפות, ביחד משפחתי, יכולת לצאת בהרכב משפחתי בקלילות יותר כדי ליצור זמן וחוויות זוגיות ומשפחתיות, ערך של ניראות וכן הלאה...)

לאחר מציאת הצורך והערך הפנימי של כל אחד מכם ניתן להתקדם הלאה ביתר בהירות.

וכאן זה הכיוון השני: בינך לבין בעלך. כלומר בדינמיקה הזוגית.

כאן כדאי (שוב, לאחר שמבוררים ומעובדים עם עצמנו, כל אחד עם עצמו ועם הערכים והצרכים שלו, במובן היותר פנימי של הדברים) לפתוח בצורה מסודרת ובתקשורת מקדמת את הנושא הזה של "הירוק":

כלומר ממש ליצור מרחב שיחה רגוע, בפניות שלמה, ופשוט לשמוע ולהשמיע אחד לשנייה ואחד מהשנייה.

לשמוע, לעומק, להבין, לעומק, לתת ניראות לכל הבפנים הזה שבסעיף הראשון, לשמוע מבעלך למה (ל' בקמץ) זה בכלל חשוב לו? מה שם משמעותי עבורו? מה זה גורם לו להרגיש?

וחשוב שההבנה וכל השיחה תהיה אצל שניכם ממבט סקרן שבא להקשיב לשני/ה על מנת להקשיב, ולא להקשיב על מנת לענות ולא ממבט ביקורתי/מאשים.

וכמובן לאחר שאת שומעת זאת מבעלך - תאמרי גם את את כל הלמה שלך - את כל מה שזה גורם לך להרגיש, את כל מה שחשוב לך, את הלב שלך.

ובאמת לזכור שאנשים גדלים, משתנים, מתפתחים, וזה בסדר גמור שערך שלא היה עד עכשיו בקדמת הבמה אצלנו פתאום כן יהיה. זה לא משהו רע, אלא גדילה והתפתחות.

לכן לראות זאת ברובד היותר פנימי של מציאת המשמעות וכל הפנימיות של הדברים אצל בעלך יכול לעזור גם לך וגם לו וגם לכם כזוג.

ועל גבי זה ודאי גם למצוא את הערכים שלך ולתקשר אותם נכון.

ובצורה כזו, שאתם מתקשרים את הלב, בשפה של צרכים, בשפה של דיוק צרכים וערכים ומבט פנימה יותר ולא רק לרובד החיצוני - ניתן להגיע גם לפתרונות שיהיו טובים ונכונים *לשניכם*.

כלומר למצוא כאן את ה*גם וגם* ולא את ה"או או". למצוא איפה גם בעלך מרגיש שהערכים שלו יכולים להתקיים, וגם את מרגישה שהערכים שלך ומה שחשוב לך יכול להתקיים, יחד. ולא אחד על חשבון השני.

ב"הצלחה רבה יקרה

ומוסיפה דוגמא מהדברים שכתבתנגמרו לי השמות

לאיך זה יכול להיראות בפועל:

יש בדברים שכתבת הרבה מאוד תתי נושאים שכדאי לפתוח כל אחד מהם בצורה מסודרת.

גם העניין עם החניון.

גם העניין עם המוסך.

גם העניין עם הטסט.

גם העניין עם הטיולים.

גם העניין עם הנסיעות באופניים על הכביש שזה מפחיד אותך.

וגם העניין עם הנסיעות בכלל.

ממש לתת לכל אחד מהם מקום לעומק שבו שניכם מספרים מה חשוב לכם בכל דבר ואתם מוצאים את הפתרון שנכון לשניכם ולמשפחה כולה. שוב עם הרבה וניראות לצרכים של כל אחד ולמשמעות פנימה של הדברים כמו שפירטתי בהודעה הקודמת.

אז אם ניקח לדוגמא רק את עניין המוסך או הטסט,

כתבת: "הוא לא מוכן יותר לקחת את האוטו למוסך כי הוא "שלי" (מי בדיוק סוחב לו את הקניות?) וכל מיני דברים כאלה. אז כאילו הוא לא מפריע לי לנהוג אבל בפועל הוא משאיר אותי לבד עם הארוע, ועם להעביר טסט, וכל הדברים האלה."

אם נבודד רגע את הצרכים של כל אחד מכם:

את:

רוצה שותפות (כמו שהייתה לך עד עכשיו) עם לקיחת האוטו למוסף ולהעביר אותו טסט. אלו דברים שמאוד עוזרים לך שבעלך עושה ומוריד מעלייך ולא את צריכה לעשות אותם. יכולים להיות כאן עוד צרכים כמובן, אבל גם אם זה "רק" זה זה בסדר גמור. מותר לך להרגיש ככה ומותר לך לרצות עזרה ממנו בדברים האלה.

ובעלך:

יש משהו פנימי בתוכו שגרם לו לרצות להשתדל יותר בנושא השמירה על הסביבה והירוק, לכן מבחינתו לא כדאי אוטו, ומכיוון שאת רוצה עדיין את האוטו זה כמובן בסדר, אבל אולי הוא לא רוצה להיות "חלק" באוטו הזה שעבורו מסמל כרגע את האי-שמירה על הסביבה כמו שהיה רוצה לשאוף אליו. וזה גם בסדר גמור. מותר לו שיהיה לו ערך כזה ומחשבה כזו ורצון כזה.

אבל מה עושים כאשר זה מתנגש?

מה עושים שאם הוא לא לוקח את האוטו את נפגעת מזה ומרגישה לבד בודדה במערכה?

כאן באמת חשובה גם הניראות וגם התקשורת במציאת מה נכון לכם כאן.

אבל מתוך מקום שכן רואה ומכבד אחד את הצרכים של השני/ה. אחד את הערכים של השני/ה.

בעלך אותך ואת הצורך שלך בשותפות ולא להיות בודדה ולבד במערכה

ואת אותו ואת הצורך שלו להשתדל ככל יכולתו לשמור על הסביבה ועוד כל מה שיש שם בפנים, למצוא עוד את הערך שיש לו שם והמשמעות שיש לו שם.

כמו שקול פנימי בתוכך רוצה לומר לו: "בעלי היקר. אני מרגישה ככה כל כך לבד מאז שאתה לא רוצה את האוטו. ממש ממש לבד. בודדה במערכה ונשארת לבד ומאחור עם כל כך הרבה דברים ומקומות. עם האוטו, עם הטיולים, עם ההרגשה הזו שאני לבד. וזה מכאיב לי מאוד. אני לא רוצה להיות לבד, אני רוצה אותך איתי."

וקול פנימי בתוך בעלך שרוצה לומר לך: "אשתי היקרה. אני עובר כרגע דברים עם עצמי, וחלק מהתהליך שאני עובד חידד לי ערך או אידיאל שיש לי פנימה של לשמור על הסביבה וכל החשיבות והמשמעות של זה. זה כ"כ בוער בי כרגע ואני מנסה להשתדל כמה שאני יכול. נכון אני רק אדם אחד אבל ממש חשוב לי להשתדל כמה שאני יכול בשביל העולם שלנו, והעתיד של הילדים שלנו. ואולי יש לי שם עוד עומקים שמבקשים לצאת ולקבל ניראות והייתי רוצה לספר לך אותם, לספר לך את הלב שלי פנימה ומה עובר בתוכי פנימה והייתי רוצה שתראי את זה, שתראי אותי. ותמשיכי להעריך אותי גם אחרי שתדעי, כי חשובה לי ההערכה שלך אותי כאדם, זה מאוד יקר לי".

ואז על גבי הניראות הזו אפשר לחשוב יחד:

אולי אני הבעל כן אקח את האוטו למוסך, למרות שאני לא רוצה אוטו, אבל כן כדי לעזור לאשתי ולהקל מעליה ולתת לה את ההרגשה שהיא לא לבד כי זה משמעותי עבורה?

אולי אני האישה אשלם לאיזה אדם שמעביר את האוטו טסט (יש אנשים שממש עובדים בזה ויש לכל מוסך כמעט איזה מישהו כזה שמעביר את הרכבים טסטים) וכך גם אני לא אצרך להעביר וגם בעלי לא?

וכן הלאה לחשוב על פתרונות נוספים שיכולים להתאים לכם כאן.

תודה על זה !אנוני.מית

עכשיו כשאני מתייחסת לזה שוב אני חושבת שאולי זה נושא שהוא נפגע בו עד שהוא שינה כיוון ונהיה ירוק. כתבתי פה למטה. סחבתי הריונות קשים וכאלה והייתי זקוקה לאוטו בשביל פשוט לחיות. מדי פעם הוא היה לוקח את האוטו לסידורים אבל המשמעות של זה הייתה שהייתי תקועה יום שלם בבית ואף אחד מאיתנו לא אהב את זה.

אני אכן בודדה במערכה. לפני כן הרגשתי שהוא תומך בי ומחזק אותי ועוזר לי בזה שהוא מוותר על האוטו ועכשיו בעצם הוא פשוט ויתר עליו סופית ואז אני לבד "עם הרכב הזה שלך".

בשמחה, ואכן כדאינגמרו לי השמות

תמיד לצלול יותר לעומק של הדברים, כי בד"כ ההתנהגות או האמירה שאנו פוגשים ופוגשות מבחוץ זה רק "קצה הקרחון" ורק המעל לפני השטח של סיפור יותר רחב ויותר עמוק שנמצא שם מתחת לפני השטח.

וכאשר מצליחים לראות אותו בבהירות ובהבנה עמוקה זה עוזר גם להבנה עצמה כמובן, אבל גם לקירבה ואפילו גם לפתרונות.

לכן גם כאן, כדאי מאוד לשוחח בנינוחות עם בעלך על כל המקום הזה גם אצלו. ממש מההתחלה כמו שכתבת. ואיך הוא הרגיש, ואיך הוא מרגיש בהווה, ובכלל כל מה שיש בתוכו בנושא הזה, והמבט הסקרן והמשקיב הזה יכול לפתוח המון. ממש המון. וכמובן גם את לו

תגובה מהממת!יעל...

התגובה היחידה בעיניי בשירשור הזה, שבאמת מקדמת

ויכולה לתת כלים מעשיים לפותחת.

בניגוד לשאר התגובות, שרק מעצימות את הכעס והתסכול כלפי הבעל..

תודה רבה 🙏נגמרו לי השמות

סליחה שאני אומרפשוט אני..

אבל נשמע כאילו בעלך בן 16, הגיע לשלב שהוא צריך למרוד ולהרגיש מוסרי ונעלה, וכמו בן 16 טיפוסי - אין חשיבה על ההשלכות, הנפגעים והמציאות.

אולי הוא מזהם פחות את העולם, אבל אשתו עצובה ותקועה עם הרכב בחניון. באיזה עולם ערכי מעוות זה עדיף?

שמחה שיש קול שאומר את זהמישהי נשואה

יש נטייה כל הזמן לצייד את האשה ב:

תבדקי עם עצמך בלה בלה בלה....

ואולי לפעמים יש בעל שמתנהג לא בסדר?

בדיוק כמו שיש מצב שאשה מתנהגת לא בסדר?

ולא לא תמיד זה עניין של

בוא תבדוק עם עצמך איפה אתה צריך להשתנות

חוץ מהילד הזהנפשי תערוג
עבר עריכה על ידי נפשי תערוג בתאריך ג' בכסלו תשפ"ז 2:14

איך הוא "מזיז" את שאר הילדים ממקום למקום?

כי גם אוטובוס מאוד מזהם.

או שהוא ירוק ומתחסד על חשבונך ועל חשבון הילדים.

להעביר טסט,

תני למוסך לעשות את השירות הזה.

יעלה עוד כמה מאות שח אבל יהיה לך ראש שקט.

ותשלחי אותו לעשות קניות בסופר עם אופניים.

הוא מכבס את הבגדים?

הוא יודע איזה זיהום סבון הכביסה מייצר?

נכנס לשירותים? זה גם מזהם

גם לשטוף ידיים וכלים עם סבון.

אם ירוק, אז עד הסוף. לא?

מזון. גם אם הוא אורגני. ממש מזהם בתהליך היצור

עדיף ללכת ללקט עשבי בר.

אבל בתכלס,

כדי לא להתכנס רק בכעס עליו

תנסו יחד להבין מה מפעיל אותו לדבר הזה?

רצון בחופש?

רצון לשמור על הכדור?

להיות מוסרי יותר?

חיסכון כספי?

רק אחרי שתבינו את היסוד לכך,

תוכלו למצוא את עמק השווה בניכם

יש לי שאלה מעניינת לפנימשה

לפני כל הסיפור הירוק הזה - איך היו היחסים בניכם?

כלומר, יש לכם רכב אחד. אני מבין. אתם שניים. יש לכם ילדים. איך הייתה הדינמיקה שלכם?

איך הדינמיקה עם הילד?

הרכב היה בעיקר אצליאנוני.מית

הוא היה רוצה ליסוע איתו לעבודה ואני הייתי צריכה אותו כדי להקפיץ ילדים למסגרות ולחוגים. אז הוא נסע באוטובוסים ודי קיטר על זה.

מתישהו הוא עבר לאופניים והאמת שטוב לו. יוצא מוקדם בבוקר בבגדי ספורט ומתקלח בעבודה. ממש גילה את האור .

בתרגום לעברית פשוטהמשה

הירוק הוא ככל הנראה (בהסתייגות, בלי להכיר אותו) קשקוש שהוא מספר לעצמו כדי לא להודות שאין לו כח להתעמת איתך או שהוא הבין בשכל שאת זקוקה לרכב יותר ממנו ואין לו כח להתמודד עם זה.

כלומר לא איתך - הוא לא יכול לקחת לך את האוטו כי את (כמו שכתבת בעצמך פה למעלה) בהריון וסובלת. אז הוא מבזבז זמן ומתעצבן ובסוף זה מגיע לידי אין לי כח לאוטו הזה בכלל. אידיאליזציה למצב שהוא בקונפליקט פנימי מולו.

  1. הוא לא יבקש ממך את הרכב כי כל מה שהסברת פה שאת זקוקה לו. הוא יודע את זה .

  2. אבל הוא ימשיך לכעוס. הוא לא ויתר בלב שלם. הוא בעצם נכנע

הוא פשוט כועס בשקט וזה מתבטא ביחס שלו לכל הסיטואציה.

הוא רצה את האוטו, לא קיבל, אז הוא מצא לעצמו פיתרון אחר נפלא (שעושה לו גם בריאות ואושר בחיים, שעה רכיבה בבוקר זה בריאות ממש, טוב, חוץ מאוגוסט) ועכשיו הוא חוזר בתשובה שגילה את האור ואומר שאף אחד לא צריך מכוניות רק כדי שהוא לא יצטרך להתעמת עם הצורך והרצון שלו שהוא בעצמו לא מעיז להעלות.

ועכשיו הוא יתחיל למצוא לעצמו אימוני כושר ותחרויות אופניים רחוקות כדי לעשות אידיאליזציה מהסיטואציה. וזה נפלא כי הוא יהיה גבר בריא ואולי גם הבן שלך יצטרף אליו לזה.

מה מצב השיח ביניכם?shindov

לענ"ד, תפנו לרב בעל השכלה במדעי הטבעshaulreznik
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך ז' בכסלו תשפ"ז 1:35

למשל רב שיודע דבר או שניים על פיזיקה, זיהום אוויר וכיו"ב. אולי הוא יצליח לרסן את בעלך ולעזור להגיע לעמק השווה.

מה עניין להכניס ולערב רב?זמירות

במסגרת לימודי ההסמכה הסטנדרטיים לרבנות לא לומדים כלים טיפוליים או מקצועיים לפתרון סכסוכים זוגיים

הם צריכים ייעוץ זוגי מקצועי - ואכן ניתנה כאן (לעיל) התייחסות של יועצת מקצועית מנוסה מאוד

נכון, אבל יש כאן היבטים מדעייםshaulreznik

נניח שמראים לבעל ה"ירוק" באותות, במופתים, במחקרים ובגרפים, שהמכונית המסכנה שלו לא בדיוק תמיט שואה על כדור הארץ, ושאם הוא רוצה להיות עקבי, עליו לוותר על שימוש בחשמל ובשאר הטכנולוגיות?

שוב, מה הקשר להיות האדם שמוכיח זאת בעל סמיכהזמירות

לרבנות ונושא בתואר רב?

איך רב קשור לעניין?נפשי תערוג

גם שאתה הולך למוסך אתה מחפש מוסכניק שהוא רב?

גם רופא שהוא רב?

למה לא רופא שהוא מוסכניק?

אוליקל"ת

רק בגלל שהרבה פעמים דוסים יותר מחזיקים מדמויות רבניות.

לא שאני מצדיקה את הגישה או חושבת שזה נכון..

יש כאן ממד דתיshaulreznik

בבחינת "דייך מה שאסרה עליך התורה".🙂

מי אמר שהוא עושה את זה בגלל סיבה דתית?נפשי תערוגאחרונה

קפצתי לשאלה מהפורום השכן..פצלשן

איך יודעים מהי רמת המשיכה המספיקה בשביל להחליט להתחתן?

במשך מספר שנים שאני מחפש, הספקתי לפגוש כאלה שהיה ברור לי מהתחלה שיש לי אליהן משיכה חזקה.

לעומתן, היו כאלה שאהבתי אותן מבחינת אופי, וגם המראה היה אחלה, אבל לא הרגשתי משיכה חזקה אליהן (וכמובן לא היתה שום דחייה. כנראה, זה פשוט לא היה הסגנון שמדליק אותי באופן טבעי). כן היה לי רצון לתת חיבוק פה ושם, אבל לא היה לי רצון חזק להתקרב אליהן או לגעת בהן, גם אחרי חודשיים-שלושה. מישהו אמר לי שזו משיכה מספיקה בשביל להתחתן. כנראה שלדעתו המשיכה תתפתח אחרי החתונה, אחרת לא מבין איך זה מספיק. אבל מי אמר שהיא באמת תתפתח? ואולי היא לא?

ברור לי שעם אחת אני ארגיש משיכה חזקה ועוצמתית יותר ועם אחרת משיכה פחות חזקה. השאלה מה הרף הנדרש בשביל להחליט להתחתן?

ועוד שאלה בתור בעלי ניסיון.. ייתכן שלפני החתונה תיהיה משיכה חזקה ואחרי החתונה יתברר שאין באמת משיכה? ולהיפך גם ייתכן?

>>שימושית

לגבי השאלה האחרונה- משיכה זה דבר דינאמי ויכול להיות מצב שהיה משיכה לפני ואחרי החתונה לא ופחות מזה, וכמובן להיפך.

אם יש דחיה ואפילו אם פשוט אין משיכה אז לא חושבת שאפשר וראוי לבנות על אחרי החתונה אבל אם זה רק לא משיכה חזקה אני לא חושבת שזה נכון להוריד על זה.\

נסיוני האישי - שלא בהכרח משליך על מקרים אחריםהברדיצ'בר

אני רק יכול לשתף שהייתי באותה התלבטות כשיצאתי עם מי שהפכה לאשתי, ושההתלבטות האחרונה שנותרה לי לפני שהצעתי נישאוין היתה סביב השאלה האם רמת המשיכה כלפיה מספיקה. ובפועל - מהר מאד אחרי החתונה כל החששות התפוגגו. וגם כיום, אחרי סך שנים וסך לידות - אני לא יכול לדמיין משיכה חזקה יותר לאשתי. היא בעיניי יפיפייה ומושכת ברמה הגבוהה ביותר.

גם אצלי זה הדבר היחיד שאני מתלבט עליופצלשן

אז מה עזר לך להחליט שזה מספיק בשביל להתחתן?

כמה דברים עזרו ליהברדיצ'בר

קודם כל אני רוצה לענות על שתי שאלותיך האחרונות שהצגת בפתיחת השרשור:

כן, וכן.

לכן מה שעבד לי - לא בהכרח יעבוד לאחרים.

ובכן, מה עזר לי?

קודם כל הרבה תפילות וביטחון ב-ה'.

דבר שני - מוכנות נפשית לתת הכל ולבנות קשר של אהבה ונתינה והתמסרות גם על הצד שהמשיכה תתברר כקטנה ממה שאליו ציפיתי. וזה בנוגע גם לציפייה של המשיכה שלי כלפיה, וגם שלה כלפיי. ברוך ה', לא התאכזבתי.

ודבר שלישי - חישוב הסיכויים, האם במכלול העניינים/תכונות ושיקולים סביר להניח שאצליח למצוא מישהי אחרת טובה ממנה. ועבורי התשובה היתה ברורה שאין כמעט סיכוי לכך.

גם בכל דבר לא מושלם שראיתי אצלה - ערכתי השוואה בינה ובין דמות דמיונית של האשה המושלמת שאותה כיניתי - 'דמיונה' - וכל פעם הזכרתי לעצמי שדמיונה היא דמיונית והסחתי את דעתי מהנושא.

לא כל כך הבנתיפצלשן

החלטת להתחתן בידיעה שאולי לא תיהיה משיכה?

תפילות, מוכנות נפשית וחישוב סיכויים יכולים לעזור להתלבטות באופן כללי.

אבל אם יש נושא ספציפי שייתכן והוא חסר, איך הנ"ל עוזרים לפתור את ההתלבטות? צריך לתת לנושא מענה ספציפי..

היה ברור לי שתהיה משיכה,הברדיצ'בר

רק היה לי חשש שזו תהיה משיכה ברמה נמוכה, שאולי תהיה בבחינת 'פוחת והולך' עם הזמן.

ברוך ה' לא היה כך. אך אני מרגיש שהנכונות שלי להסתפק בפחות היתה מועילה לי במידה וחששותי היו מתממשים. אך חשוב לי להדגיש - אצלי זה לעולם לא הגיע למצב שהיה צריך לעמוד למבחן.

אם אתה מרגיש 'שיכות' אליה, זה בהחלט מספיקהסטורי

לא אומר להתחתן בלי רצון, בלי שמרגישים קשר נפשי. אבל לפעמים מרוב התבחבשות בכל מיני הגדרות סתם נתקעים ומסתבכים.

אם אתה מרגיש שיכות, חיבה, טוב לך איתה, יש לך צפיה לפגישות ולשיחות הטלפון - יש את זה. מעולם לא העסקתי את עצמי כרווק בשאלות הללו ויש משיכה, בהחלט.

כמובן, העבודה האמתית היא אחרי החתונה. כשיש מתחים, המשיכה יורדת וכשיש השלמה ושמחה הדדית - גם המשיכה עולה.

אתה חושב שהיא תישאר צעירה ונאה?אריק מהדרום

הבט על חמותך לעתיד, זו האידיקציה הטובה ביותר לאיך שהיא תראה בעוד 30 שנה.

הבט על אם חמותך לעתיד, זו האינדיקציה הטובה ביותר לאיך שהיא תראה עוד 60 שנה.

איך זה קשורנעמי28

כשאישתו תהיה בת 60 גם הוא יהיה בן 60 אחרי זוגיות ארוכה וקשר עמוק ואחר.

כרגע הוא מתחתן עם מה שהיא היום, והשאלה שלו סופר לגיטימית וחשובה.

זה באמת נושא שלוקחים עליו סיכון בעולם הדתי ומקווים לטוב.

יש משהו בדברייך, מצד 2 גם בקשר לקראת נישואין אפשרמתוך סקרנות

לנסות להתחבר למכלול של האישיות, ולראות אם זה מגביר משיכה.

אני כמובן לא המומחה הגדול, ואלו שאלות שגם אני שואל את עצמי, אבל מרגיש שיש לכל הפחות איזו שהיא בחירה גם בנושא זה...

מאוד אינדבדואלישבורת,לב

אני אישית לא הייתי מתחתנת ככה בשום אופן וגם לא הייתי מתקדמת.

אבל זה לא משנה מה כל אחד אחר מרגיש, משנה רק מה שאתה.

אם הייתי במקומך הייתי משקיעה בבירור עם מטפל לפני הכרעה כזאת גורלית.

צריך להיזהר עם מטפלים..קל"ת

לבדוק לפני ולפנים למי הולכים..יש כאלה שרק עושים נזק..

צודקת. ורק אעיר בהקשר זההברדיצ'בר

שגם מטפלים תותחים ומומחים עלולים לטעות לפעמים.

ובוודאי שאפשר גם לטעות ביישום של ההדרכות/ העצות שלהם.

דוגמה מהמקרה שלי:

התסביך אליו אני נקליתי כחודש לפני שבחרתי להתארס התעצם פי כמה בעקבות הרצאת זום בו אמרה מטפלת ותיקה ובעלת מוניטין דברים לא מדוייקים בנוגע להבדל בין משיכה אצל בנים ובנות: שאצל בנים זה כביכול ברור ודיכוטומי, ומתברר בצורה ברורה תוך פגישות ספורות. בעוד אצל בנות - זה נזיל ומשתנה וכדאי לתת צ'אנס וכיוצא בזה.

כמה סרטים אכלתי בגלל הדברים האלה, ממטפלת שלמען הסר ספק - אני עדיין מחזיק מאד ממנה וחושב שהיא תותחית על בתחום שלה. אגב גםם קיבלתי ממנה (לא באופן פרטני) הרבה מאד כלים טובים ותובנות חשובות בתקופה שיצאתי.

סקרנת אותי, פניתי אליך באישי ברשותך.מתוך סקרנות

מאוד להזהר. נכון.🍀שבורת,לב

זאת שאלה לגבריםנעמי28

אני מניחה שזה שונה מנשים

מהצד שלי הספיק לסמן וי על משיכה בדייטים,

לא הגדרתי כמה ומה החוזק שלה, לי זה עבד.

וזה לשני המינים- גם לזוגות אוהבים עם כימיה טובה המשיכה משנה צורה כל הזמן וצריכה תחזוק, שלב הפרפרים והצפת ההורמונים מוגדר בערך כ3-4 חודשים. לאחר מכן המשיכה תלויה באיכות הקשר מבחינה רגשית ופסיכולוגית

צודקת בהחלטהברדיצ'בר

משיכה היא נדבך חשובשוקולד פרה.

אבל לדעתי הנשית, היא לא הכל.

אולי אצל גברים המשיכה היא הלב של הקשר, אבל גם אז- מי ערב לך שהיא תאהב מגע? שהיא תרצה את אותה רמה של קשר פיזי כמוך?

זה מאוד מתסכל עבור חתן צעיר לגלות שיש משיכה, אפילו בעוצמה, אבל שהצד השני פחות בעניין של מגע.

לכן, השאלה צריכה להיות,

ואני אכתוב פה קצת חשוף, מקווה שהמנהלים לא ימחקו אותי-

היא האם היא סגורה בקשר למיניות, או יותר פתוחה ובקשר (עם עצמה) בנושא.

עד כמה היא נינוחה בקשר לזה. לא נבהלת או בורחת או פוערת עיניים.

זה משהו שאפשר להרגיש אותו, וזה משהו שבעיניי כן שווה לדבר עליו בשלבים מאוד מתקדמים של הקשר.

אני מכירה נשים שלא סובלות מגע.

זה משהו שהן לא יגידו אותו בפגישות, אבל זה קריטי ממש לחיי נישואין.

זה משהו שהופך אח"כ לפצע עמוק בזוגיות. כי באופן טבעי, כשמתרגלים אחד לשני והחידוש פג, מה שנשאר זו הנטייה הטבעית של הנפש.

ואם הנטייה הטבעית שלה זה לריחוק גופני- זה מתכון לתסכול של שנים...

מיניות ומשיכה הופכים אחר כך לסוג של תקשורת. זו תקשורת שמשלימה ומעמיקה את התקשורת הקיימת.

יש ביניכם צחוק, כיף, הומור, פתיחות, עניין זה בזו- זה הלב.

יש משיכה אבל מרחק וקצרים בתקשורת- הקשר ייטה יותר לכובד וכך גם ברובד הגופני.

מקווה שהועלתי

לא חושבת שבחורה בהכרח יכולה לדעת על עצמהפצלושון

לפני החתונה, כשהיא עוד לא הייתה בקשר זוגי

זה אפשרי, בוודאישוקולד פרה.

אפילו אפשר להרגיש בזה. אבל זו באמת שאלה של בשלות.

תכלס אתה לא מגנט והיא לא ברזל.שוקו.אחרונה

משיכה חזקה או חלשה היא בראש וחולפת. השאלה היא התאמה בסיסית ורצון לקשר ושותפות. במשך הזמן נבנית הערכה עמוקה האחד לשניה וממילא הרצון להתקרב.

אין הבטחות בתחום רק רצון אמיתי וכנה לעשות עבודה רצינית ולהשקיע בקשר עד גיל 99

חבוטנפש חבוטה

מרגיש כל כך חבוט

מכל הבחינות.

נפש

גוף.

ורוח.

זוגיות בסימן שאלה ענק

תפקוד בסימן שאלה ענק

איך קמים כל בוקר?

לא מרגיש אבא

לא מרגיש בן זוג

לא מרגיש.

פרקתי.

דבר אלינו איש יקרדי שרוט

בתרגום לעברית שלימשה

אני גרוע בתור (אבא|בן זוג|מתפקד)

מי אתה בכלל? אתה מסתכל על עצמך מנקודת המוצא של עצמך או מנקודת המוצא של אנשים אחרים סביבך?

בהחלטנפש חבוטה

זוכר ויודע מה היו היכולות שלי

מנקודת המבט שלך או שלהם?משה

מתי זה התחיל?משה

ומי הפעיל אצלך את כל המנגנון הזה של "דחוי" ו "חבוט" ו"כושל"? זה לא תמיד היה שם.

לא אמרתינפש חבוטה

את המילה דחוי.

לא מרגיש גם כזה

אז בסדר. חבוט וכושלמשה

והכי חשוב

בהצלחה !

תודהנפש חבוטה

זה עדין כואב גם כשאתה רושם את זה

שתדע שיש עוד כליםמשה

אני לא חופר פה יותר כי לא הוגן לעשות לך את זה, אבל יש דרך להתמודד עם המצב הקיים

ורגשות תמיד מותר להרגיש. לא לשפוט אותם. זה לא "אני חבוט" אלא "אני אדם רגיל ויש בי עכשיו מחשבה ורגש שאני חבוט".

אם יש יכולותשבורת,לב

אפשר לחזור אליהם,

זה מצב הרבה יותר טוב מאחד שאין לו יכולות.

יש זמנים כאלה של עייפות.

מותר להיות מותש ולנשום לרגע מהכל.

טוב שאתה מדבר על זה.

איזה כאב.שוקולד פרה.

גם לי היו תקופות חשוכות כאלו.

תנסה להיזכר בעצמי המיוחד שלך. מה אתה מביא לעולם?

ועוד משהו- יש מישהו שיודע על מצבך?

תודהנפש חבוטה

כן יודעים.

אנשי מקצוע.

מנסה להיזכר מה הבאתי לעולם

הייתי שםוהנה חלום

לאחר המילואים הבלתי נגמרים ולא הצלחתי לחזור לעצמי, לזוגיות ולהורות. הבור חשוך מאוד אבל יש תקווה.

לצד הטיפול אישי ומשפחתי, לי אישית מאוד עזרו הטיפולים גופניים-רגשיים כגון Rebirthing ויוגה-תרפיה.

זה מעולה שאתה בטיפול, אל תשכח שיש תקווה וצמיחה בסוף

כמה כואב וקשה נגמרו לי השמות

שולחת חיזוק גדול ותפילה שתראה ישועה שלמה במהרה ממש בכל התחומים, בחסד וברחמים ובטוב גלוי ב"ה 🙏

וטוב שכתבת שיש לך ליווי ועיטוף מאנשי מקצוע, זה מאוד חשוב שתרגיש שיש לך את המענה ואתה לא לבד, ומקבל כוח והכוונה וליווי ועיטוף וכלים.

שיהיה רק טוב ב"ה

ושיכנס עוד ועוד אור לחיים ותוכל להביט אחורה ולראות איך גם מהתקופה הקשה והחבוטה הזו אספת עוד לימוד ועוד צידה לדרך שעוד תעזור גם לך וגם לסובבים אותך 🙏

ובינתיים להתחזק גם בכל מה שנותן לך כוח אמיתי, ובחוזקות ובעוצמות ובטוב שיש לך ובך, ובטוב שכן נוכח כרגע בחיים, ולראות מה עוד יכול לחזק שם.

תודה רבהנפש חבוטה

מעריך את המילים

כמה זמן זה ככה? נשמע קשה ממשלאחדשה

יודע לומר נק' מפנה?

מספרנפש חבוטה

נקודות מפנה..

רצף של דברים קשים ומאכזבים

מה קרה? ומה קורה?shindov

הרבה דברים קרונפש חבוטה

כרגע בעיקר דעיכה נפשית.

לפנות לנשים באישי לא יעזור לך לפתור את הבעיותיעל מהדרום

זה אפילו יותר מזהמשה

עזבי את זה שיש פה נשים שלא אוהבות שכותבים להן באישי.

זה מהלך של יאוש. וגם מהלך שלא עובד.

הוא מגיע עם נפש ריקה וחבוטה. למה שמישהי תרצה בכלל להתכתבות עם אדם שנמצא במצב של אנרגיה מרוקנת וחלולה. לא מספיק הוא מרוקן, הוא ירוקן גם אותה?

מי הייתה פה ששיתפה צילום מסך של מישהו שהתחיל איתה גרוע והמשיך לכתוב לה גם כשהתעלמה?

זה היה אניאנוני.מית

וגם @נפש חבוטה התחיל איתי גרוע ברמה שפאדיחה לשתף צילום מסך.

גם איתיחושבת בקופסא

לפחות אני אגיד שהוא עזב אותי ברגע שביקשתי (שזה היה מייד).

זה נכון במקרה של שני רווקיםיעל מהדרום

לק"י

אצל אנשים נשואים זה לא שייך, גם אם הוא מלא חיות ואנרגיות.

לא שייך זה דבר אחדמשה

אבל זה גם לא עובד. אדם מרוקן הוא מרוקן בכל מקום. גם בבית שלו וגם בחוץ (ובטח גם בעבודה).

זה כל כך לא נכון מכל כך הרבה פרמטריםשבורת,לב

זה כ"כ מכעיס וכ"כ מצערנגמרו לי השמות

זה פשוט לא יאומן הדבר הזה.

אנשים כותבים כאן מצוקה על גבי הפורום,

באים אנשים טובים ונשים טובות להגיב, להתייחס, לפנות זמן, אנרגיה, מחשבה, לב, עונים להם מכל הלב והרצון שיהיה טוב - ובסוף מה מסתבר?

שיש כוונות שליליות ורעות מאחורי זה.

זה כ"כ מכעיס אותי הדבר הזה.

שמסתבר שהנה, גם כאן, הפותח שלח לכ"כ הרבה נשים באישי (גם לי שלח מסר אחרי שהגבתי ע"ג הפורום, ולא עניתי בכלל למסר כי זה כבר היה לי חשוד.) ועכשיו להבין שזה עוד אחת ועוד ועוד.

באמת. @נפש חבוטה זה פשוט לא!

אח"כ אנשים שבאמת צריכים עזרה ובאמת במצוקה - כבר יש ישר חשדנות לגביהם, כבר יש פחות רצון לעזור ולכתוב, כבר יש פחות אנרגיה ופחות כוח מכל המסווה הזה, מכל הפעמים (האינסופיות!) האלה שמישהו פשוט ניצל את הטוב לב של אנשים!

למה? ובשביל מה?

זה כ"כ מעוות

כ"כ לא שייך

כ"כ רע.

אתה לא פונה לאישה בפרטי, בטח לא אישה נשואה, בטח לא כשאתה נשוי, לא משנה כמה המצוקה שלך גדולה, לא לא לא.

לא זו הדרך.

ואתה לא יכול, פשוט לא יכול שזה יבוא על חשבון מישהי אחרת!

כמה שאדם יהיה לו חוסר או רע, זה אף פעם לא יצדיק פגיעה באחר, זה אף פעם לא יצדיק ניצול של אחר, זה אף פעם לא יצדיק שום מעשה לא מוסרי ולא טוב בשום דרך ובשום צורה שהיא!

באמת איך אפשר ככה לסמוך,

אני אישית כבר תקופה בוחנת כל הודעה שנכתבת ורק אם מרגישה שיכולה לתרום איכשהו מגיבה, וכ"כ הרבה פעמים לא, לא רק להודעות שלא בטוחה אם יכולה לתרום בכלל, אלא גם להודעות שמראש עלולות להיות חשודות.

ואז הנה כאן שוב הגבתי, ועוד אחרות ואחרים. והנה שוב. להבין שזו בסך הכל הייתה במה לניצול הזה של החמלה והאמפתיה של אנשים כדי לפנות בפרטי?!

לעוד אחת ועוד אחת ועוד?! נשים נשואות?!

זה פשוט עצוב. ומכעיס. וחבל.

וההיפך ממה שאתה ספציפית צריך כדי שיעזור לך

וההיפך מכל מה שכל מי שרק רצה או רצתה לעזור לך כאן צריכים.

וזה פשוט גורם לכל אותם שבאמת צריכים עזרה להיפגע ישירות ולא רק בעקיפין. כי אח"כ כבר גם בהם חושדים, וגם להם כבר אין את האמון המלא שהם זקוקים לו.

זה פשוט עוול.

רק משפט אחדמשה

בסיטואציות כאלה הרבה פעמים הכותב לא חשוב כמו הקוראים הסמויים.

אל תיפול רוחך. גם אם הוא לא ראוי, בטוח קרא את זה מישהו ראוי שגם אין לו אומץ לכתוב.

אני באמת כותבת גם לקרואים הסמויים, לכולםנגמרו לי השמות

גם למי שזה מכוון אליו ישירות וגם לכל מי שיכול אי פעם להיות רלוונטי לו.

ואתה יודע מה?

אם יש כאן קורא שאפילו יקרא את הדבר הזה,

שאם הוא אי פעם ירצה או ינסה לפנות בפרטי לאישה נשואה

שרק יעצור רגע ויחשוב

איך הוא היה רוצה שיתייחסו ויפנו או לא יפנו לבת שלו, לאחות שלו, לאמא שלו, לאשתו (לאשתו כתבתי בסוף למרות שבעיניי צריך בהתחלה, רק בגלל שרוב אלה שפונים מסתבר שלא הכי טוב להם עם האישה שלהם עצמם, באופן כוללני וברור ברור שיש יוצאי דופן, אבל רק למקרה כזה שלא "אכפת לו" מאשתו, כתבתי זאת אחרי הבת והאחות והאמא)

אבל למען ה', שיחשוב קצת מעבר

ככה היה רוצה שיתייחסו לבת שלו?

שהיא נשואה וגבר זר פונה אליה, מנצל את הלב הטוב שלה, את החמלה, את הרצון לעזור, ואם חסר לו בבית חמלה או משהו אז הוא לוקח ממנה, מאישה נשואה?!

רוחי לא נופלת, אבל כן זה מאוד מכעיס ומצער אותי.

יש לכל אדם את הדברים ש"בוערים בו" מאז שנולד, שהם חלק ממנו,

במקרה שלי אישית מה שהקב"ה נתן לי וברא בי מאז שאני זוכרת את עצמי זה את זה, באמת כל מה שקשור לאיש ואשתו. והבלעדיות של איש ואשתו. נאמנות. אהבה. זוגיות. זה בדם שלי בנשמה שלי גם מה יכול להיות ועד כמה טוב אינסופי יכול להיות בין איש לאשתו כאשר זה בטוב, וגם בעירה פנימית למחות על כל מה שעלול לפגוע בקודש הקודשים הזה. ולכן כי זה נוגע בי אני מגיבה.

על הרבה דברים אחרים אני לא מגיבה, בטח לא בכזו "בעירה".

כאן כן. זה מכעיס ומצער אותי מאוד.

הרוח לא נופלת חלילה, אני עדיין מאמינה בטוב של האדם באשר הוא אדם, גם בכוח התשובה, והכי באהבה ובשלמות ובבלעדיות שבין איש לאישתו.

אבל כן היה חשוב לי להגיב.

מאישה נשואה.קופסא מכסף

כמו שאת כותבת על אישה נשואה, כביכול שהיא דבר קדוש.

היא מקודשת לאדם שקידשה. היא לא דבר קדוש. אפשר לדבר אליה, להתייעץ איתה, ולקבל ממנה אפילו יחס ואהבה.

הקיצוניות של קידוש האישה הנשואה לעיני כל מביא לבעיות כמו,

הטרדות במקווה.

גילוי עריות במשפחה.

מרחב נשימה בבקשה, גבר לא חייב לעשן כל היום כדי לשלוט במה שקורה במרשתת. יש אפשרות להבליג ולחכות רגע אחד ולראות שזה לא כזה "מיני" מה שהאדם רשם, הוא פשוט מגמגם.

עשרת הדברות כוללות גם את "לא תרצח".

מה עישנת?נעמי28

לא הבנתי מה כתבת

ומה הקשר בין הסוף להתחלה ולאמצע

ולהסקת המסקנות

ובסוף מתגלה שאתה אישה נשואה שהיא גבר גרוש🏳️‍🌈

והדבר היחידי שמביא להטרדות - זה אנשים שמטרידים.

מה עישנתי?קופסא מכסף

מה לא עישנתי... זו השאלה.

מצטרפת לכל מילה של נעמי28 שכתבה לךנגמרו לי השמותאחרונה

לא יודעת איך להתייחס להודעה הזו אפילו מרוב שהיא הזויה ונשמעת כמו גיבוב של מילים ללא שום קשר אחת לשנייה.

אז למען הסדר הטוב ולמען כל הקוראים בכללם אכתוב בנקודות:

א. אישה נשואה אכן מקודשת לאיש שלה.

שאמר לה תחת החופה - הרי את - ורק את

מקודשת לי - ורק לי

והיא מיוחדת לו והוא מיוחד לה.

ושום דבר אחר שנכנס ביניהם לא שייך כאן.

ולא אני שאני כלום אומרת אלא הקב"ה והתורה והמוסר האלוקי ולא האנושי.

אז שום דבר שיכול לחצוץ בקדושה הזו, בין במחשבה, בין בדיבור, בין במעשה - הוא פסול.

ואיך תדע?

יש לך את התורה הקדושה שמפרטת הכל ואת חז"ל שמלמדים אותנו ברחל בתך הקטנה (בדיוק בפרשה "רחל בתך הקטנה") מה ואיך וכמה ולמה.

מעבר לזה אתה רוצה לדעת?

זה לא כ"כ מסובך:

תשאל את עצמך איך היית רוצה שידברו / יחשבו / יעשו לבת שלך הנשואה. זה הכל.

היית רוצה שגבר זר יתחיל איתה שהיא נשואה?

היית רוצה שגבר זר ימשוך אותה בערמומיות ובמסווה למקומות לא ראויים, כמובן שהכל במסווה של מצוקה ורק להתייעץ או כל דבר אחר?

היית רוצה שלאט לאט יצור איתה קשר אישי שיכול לנוע מאפלטוני, דרך שיחות, דרך וידאו, ועד לפיזי ממש?

זה היחס שאתה מאחל לבת שלך?

הקב"ה לא מאחל זאת לאף בת שלו. ולאף בן שלו.

אז גם אני הקטנה לא.

מעבר לזה עדיין מסובך לך להבדיל? זה גם פשוט מאוד:

כל מה שאדם לא היה מעז לכתוב בפומבי ע"ג הפורום אלא רק במחשכים של מסר אישי או כל מחשכים אחרים שהם בהיחבא - כנראה יש כאן נורת אזהרה.

רוצה להתייעץ? בצורה נכונה וראויה ועניינית? אין בעיה. אפשר כאן ע"ג הפורום כמו שעשו ועושים ויעשו הגולשים כאן.

אין שום צורך לפנות בפרטי.

וגם אם כן - אם הוא לא היה מעז לכתוב זאת בפומבי - כנראה שצריך לחשוב שם פעמיים.

יש היום צילומי מסך והכל מתועד, אם היה חושש מצילום מסך וכו' האם היה כותב זאת מלכתחילה?

אם היה יודע שאשתו תצפה בזה? שילדיו יצפו בזה? היה כותב את זה?

הנה לך כל הדרכים להבדיל.

יש טוב. יש רע. יש הפרדה.

אנחנו לא בבילבול ובבלילה בין טוב לרע.

יש תורה אלוקית ואמת אלוקית.

אז אדם רוצה להתייעץ עם אישה אף שהיא נשואה? שיתכבד ויעשה זאת לפי האמור. בטח ובטח בפורום דתי.

יש לנו את המוסר האלוקי ואת התורה הקדושה.

וכמה שהתורה מדגישה את כל האמור על אשת איש. אחת מ3 העבירות שהן יהרג ובל יעבור. וכל ההרחבה שם ומשם.

ב. אין שום קשר, אבל שום, בין יחס ראוי לאישה נשואה לבין הטרדות במקווה או גילוי עריות במשפחה. ה' ישמור, מאיפה הבאת את זה בכלל? פה ממש מצטרפת למילים של @נעמי28 שזה במקרה הטוב עישנת משהו ובמקרה הפחות טוב אין לי מושג איך זה הגיע לך לראש.

אבל האמת צריכה להיאמר - אין שום קשר בין הדברים.

זה כמו שתכתוב ששמירה על בלעדיות בנישואים היא הגורמת לצונאמי / רציחות / עבודה זרה וכל קישקוש אחר.

מעבר לזה כל מילה וכל פירוט מיותר כיוון שחוסר ההיגיון זועק כאן מכל מילה.

ג. לא יודעת למה התכוונת "שהאדם רק מגמגם ולא כזה "מיני", אבל דע שאתה לא מעורה עד הסוף בכל מה שקורה מאחורי הקלעים, מה שנקרא במה שנשים דיווחו לי אישית בפרטי. לא אחת ולא שתיים ולא שלוש ולא ארבע. יש הרבה מעבר למה שאתה רואה, וכן, יש גם כיוון כמו שכתבת. הדברים לא נכתבו סתם, ובטח שלא בכזו נחרצות. יש סיבה להכל.

ד. מעבר לזה, ומעבר למקרה ספציפי כזה או אחר, לא חייב ולא צריך בכלל להגיע עד להכי גרוע. גם הרבה לפני זה רע מספיק. גם לקחת אנרגיה וכל מה שלא שייך במחשבה דיבור ומעשה לאישה נשואה או לאיש נשוי זה לא ראוי. שוב, כאן כל סעיף א' אפשר לקרוא שוב ולדעת להבדיל ולמצוא את האיזון בין מה שכן למה שלא.

יש לנו תורה. יש לנו מוסר אלוקי. מדובר בפורום דתי. וגם בלי קשר יש מוסר.

ואיך אמרת בשורה אחרונה, אכן עשרת הדיברות כוללות "לא תרצח", לא לרצוח ולא לקחת לא לאישה ולא לאיש את העולם הזה שלהם ואת העולם הבא שלהם.

גם אם אדם חושב שזה בסדר, או שאם זה "מתוך הסכמה" אז הכל טוב, כי גם אז זה לקחת את העולם הזה ואת העולם הבא. משניהם. שום דבר טוב לא יכול להיות מדבר כזה, אולי רק לטווח המאוד מיידי ומאוד קצר איזו הרגשה של ריגוש או סיפוק רגעי בלבד, אבל אחריו שבר ועוד בור ועוד תהום ועוד ריחוק מהאישה או מהאיש עצמם ועוד רע, בטח ובטח לטווח הארוך.

ומעדויות רבות מכלי ראשון יש כאן בהחלט המון שבר וכאב וממש לא טוב.

ובטח ובטח אם זה נעשה בצורה של מניפולציה זה אף עוד יותר גרוע.

וכן, גם אדם שמביע מצוקה, וכותב לאישה רנדומלית (ואיזה גועל נפש זה שכל אישה תחשוב שניק מסוים פשוט פונה לכ"כ כ"כ המון נשים, כל מי שיש לה דופק כאן בערוץ, ושפשוט מחפש לפתח שיח. איך אישה כזו צריכה להרגיש? אפילו אם הייתה רווקה זה מגעיל, מה היא חפץ אחד מני רבים שרק מנסים עליה את מזלו מבין כל ההמונים? פשוט מגעיל).

אבל קל וחומר שהיא נשואה, אז מה עניין לפתח שיח ומתוכו לצלול למעבר לכל מיני מחוזות, לא רק הגרועים שהם, שוב, גם לפני יש הרבה רע. מה עניין למשוך אישה נשואה ככה במילים?

הכך יעשו את אחותנו? ואת בתנו? ואת נשות ישראל?

אז אני לא מוכנה לזה. בטח לא במרחב של הפורום אם יש לי איזושהי שליטה מינימלית על ההנהלה ולדווח ולחסום ולהזהיר על נושאים כאלה.

בנות ישראל, אחיות שלי, יקרות לי. יקרות מדי ויקרות מפז.

ואף אחד לא יתייחס אליהן ככה.

כן, נכון, יהיו תמיד עוד אחוזים לא מבוטלים גם של גברים וגם של נשים שימשיכו להתכתב בפרטי, מרצונם החופשי, וכן, גם ילעגו לי ולכל מה שאני כותבת ואיך כתבו? יכנו זאת "משטרת מחשבות", אבל זה לא מזיז לי, כי אני מדברת אל מי שזה כן שייך אליו ומי שזה כן רלוונטי אליו, וגם אם זה רק אישה אחת או רק איש אחד שבעקבות הדברים יותר נזהרים - דייני.

וכל אחד אחראי על עצמו בלבד.

ברוך השם ותודה לאל שכבר יודעת שזה כן עזר לפי פניות באישי, אז לפחות בטיפה שאני יכולה לעשות זה יקר מאוד. ולאותן אלו שפנו בפרטי ולאותן אלה שקוראות סמויות (או קוראים) - בעיקר להן אני מכוונת. ותודה לה' על כך ועל כל מה שכתבו לי.

שיהיו רק בשורות טובות ב"ה

שנזכה להתחזק, כולנו, בקודש הקודשים שבין איש לאשתו, ובכל הטוב שבחיים,

שבת שלום ומבורך

📢📢📢 תזכורת חשובה בעקבות השרשור הזהנגמרו לי השמות

לאיך הודעה תמימה שמביעה מצוקה יכולה להיות בעצם במה מסוכנת מאוד לכל הנוגעים בדבר.

באיך כל מי שפותח שרשור, גם אם הלב יוצא אליו או אליה ומתוארת מצוקה קשה - יכולים בסוף לפנות בפרטי עם כוונות אחרות לגמרי!

תזכורת חשובה לכולנו. שוב.

על הסכנות כאן במרחב הזה.

לא משנה מי כותב.

לא משנה מה הותק שלו או שלה.

לא משנה אם מזדהה כאיש או כאישה.

לא משנה אם מתאר/ת מצוקה.

כל אלו הם לא ערובה שהכוונות והאמת אכן שם.

וכל אלו הם לא ערובה שאין מתחת לפני השטח כוונות אחרות.

לא לפותחי השרשור.

ולא למגיבים.

לא לכל מי שמנסה לראות מי יגיב (או תגיב לו) כאן

ואז לפנות אליה בפרטי

והכל במסווה של רצון לעזור ולהציל מהמצוקה

שכל מה שמתחת זה כוונה אחרת לגמרי!

ונשים טובות (ואנשים טובים במקרים אחרים) פשוט לא צריכות לחוות את העוול הזה שכל "חטאן" היה לב טוב ורצון לעזור או לחזק יהודי!

לא הן, ולא הפותח עצמו שזה ההיפך ממה שנכון לו, ולא אשתו של הפותח, ולא האיש של הנשים האלה, ולא הילדים של כולן, ולא מגיבים ומגיבות אחרים עתידיים שיתנו בהם פחות אמון מראש אפילו שבמקרה שלהם אין שום דבר פסול - פשוט כולם יוצאים נפסדים וזה עוול אחד גדול לכל הנוגעים בדבר!

אז בכוונה משאירה את ההודעה הזו

עם כל ההתפתחויות שלה

עם כל העדכונים של נשים באופן ישיר ומכלי ראשון על הפותח שפנה אליהן

ובכוונה לא מוחקת אף שנתבקשנו המנהלים ע"י פותח השרשור למחוק את ההודעה הזו.

אז לא.

לא רק לא למחוק אלא להדגיש מה יכול לצאת מדבר כזה.

למען יראו ויראו.

ולמען ידעו כולם כי סוף האמת לצאת לאור. תמיד! גם אם זה לוקח זמן.

אז ככה, באור, בשמש, בגלוי - להראות מה היה.

ולמען נישמר כולנו.

כן, גם רצון טוב רק לעזור יכול להוביל חלילה למקום לא טוב בכלל.

ושהקב"ה לא יביאנו לא לידי ניסיון ולא לידי ביזיון.

צריכה עזרה עם סינון מחשב לילדיםירדנית

משהו פה לא עובד לי כמו שצריך

מדובר על גילאי 10-14, יש רימון.

הם צריכים את המחשב כדי לעבוד בטימס, לשמוע שירים ביוטיוב, לפעמים צריכים AI ללמוד למבחנים.

איך אני משגיחה על כל זה?

שיחות בטימס לפעמים הילדים ביניהם שולחים סרטונים, אין לי איך לעקוף את זה.

כנל יוטיוב, רוצים לשמוע שירים אבל לא מתאים לי שיסתובבו ביוטיוב, יש דברים (שלא לומר רוב הדברים) שלא מתאימים להם.

AI גם כן רואה שיחות שלא מתאימות..

אנחנו לא בקטע של צנזורה אבל מרגישה שבתקופה האחרונה זה יצא לי משליטה.

מחפשת פתרונות טכניים לפתור את זה, אשמח לשמוע איך זה אצלכם. שאהיה רגועה גם שהילדה נכנסת לחדר ללמוד עם חברה במחשב. כי היום זה היה ממש לא מוצלח

אני טכנופובית פלוס פלוס אז אם אפשר בהסבר למתקשיםירדנית

שום דבר רע בצנזורה במקרה הזהחושבת בקופסא

היית נותנת לאדם זר ברחוב לחלק לילדים שלך חוברות שאת לא יודעת מה כתוב בהן?

רק כדאי לדייק אם הכוונה לכל תוכן שהוא לא למידה וניצול זמן ממש, או תכנים בעייתיים בפני עצמם, כי אלו שני דברים שונים.

כי אם יש לכם רימון ברמה המתאימה, לא אמורים להיות בעיה מבחינת התוכן.

אבל אם רוצים שהמחשב ישמש ללמידה ולא לפנאי, (אני לא יודעת איך עושים את זה בפועל, אבל אני יודעת שזה קיים) אפשר דרך רימון או דרך תוכנה אחרת לחסום אתרים ספציפיים, או הפוך לעשות רשימה של אתרים מותרים בלבד, ואז לחסום גישה ליוטיוב ולai.

פתרון פחות קיצוני הוא להיכנס להגדרות בתוך האתרים האלו, ולחסום אותם כמה שיותר. לשים את חשבון היוטיוב ליוטיוב קידס (מגן מפני תכנים בוטים במפורש, אבל מתיר שטויות ממיסות מוח, שכנראה גם כן כדאי לא לראות)

בצ'אט מצאתי בטעות שיש בתוך ההגדרות שלו אפשרות למנוע ממנו לדבר על תכנים בוטים (ולא ברור לי למה זה לא מופעל כבררת מחדל).

והכי פשוט זה זה להגביר את החסימה ברימון או פלטפורמה חוסמת אחרת.

לגבי מה שחברים שולחים- אולי תמימה, אבל חברים לא ישלחו דברים גסים ממש, לפחות לא בפלטפורמה כזו שמיועדת ללימודים ובפיקוח המורה? עוד אין לי ילדים, אבל אני קצת מזדעזעת מהרעיון של לתת לילדים להמשיך להיות חברים של ילדים שחשודים ברצינות בדבר כזה, אם יש רצון, הם ימצאו דרך אחרת להראות את זה ועצם החברות נשמעת לי בעייתית.

שולחים שם שורטים וכל מיני שירים/זמרים/קליפיםירדנית

שאני לא מעוניינת שיחשפו לזה.

איך ישמעו שירים? לא התחברו לספוטיפיי לצערי.. אבל אולי אם אגיד שאין ברירה.

רימון ברמה בינונית לא חוסם את מה שאני רוצה שיחסום..

רימון ברמה הגבוהה יותר מצריך ממני לפתוח להם את מה שהם צריכים כל רגע.

בטימס אין לי ממש שליטה על מה קורה בקבוצות, וכבר לא מתאים להם שאני עוקבת אחרי השיחות שלהם, שזה סה"כ מובן

אם יש שירים ספציפיים שהם שומעיםהשם שלי

אפשר להוריד את השירים למחשב, ואז לחסום את היוטיוב.

באזור האישי ברימון אפשר לחסום\לפתוח אתרים מסוימיםפתית שלג

כרצונך

ואם החברים שולחים קישורים לסרטונים שהזכרת- ברמת סינון גבוהה כנראה שגם זה ייחסם.

אין כל כל פתרוןמסתתר

אין כ"כ פתרון, מה שכתבת נכון. זה או קצת מדי או יותר מדי. אולי ב"חזקים ברשת", ובארגון "לוקחים אחריות", יש להם פתרונות..

יש תוספים בחנות כרום לדפדפן במחשבנקדימון

שאפשר לחפש שם תוספים עם דירוג גבוה וכמות הורדות של עשרות אלפים (כדי שיהיה לזה אמינות, ואמינות ביצועית).

יש כל מיני תוספים שמסננים שורטס ורילסים ביוטיוב ורשתות חברתיות, תכנים למבוגרים או הימורים וכדומה, חוסמי פרסומות למיניהם. זה קצת התעסקות (אבל לא נוראית), אבל אולי חבר/ה טוב/ה יוכלו לעזור. או לחילופין, הדרכה טכנית את יכולה לבקש ממצב ai בחיפוש גוגל.

וכמו שגם אמרו, אם מדובר על אתרים יותר ספציפיים אז אפשר לחסום ברשימה אישית באזור האישי של רימון, או להעלות רמת סינון לאתרים המסויימים.

אגב, לגוגל יש אפשרות של בקרת הורים (לא ניסיתי אך ראיתי שקיים), ואז את יכולה לחבר את החשבונות של הילדים אלייך ולהגדיר כל מיני דברים. זה גם דבר ששווה לבדוק עליו, ואולי הוא יפתור חלק מהבעיה.

לגבי ai, אין ממש דרך היום לשלוט בזה. לכן נטפרי, למשל, חוסמים את זה גלובלית.

תודה, אנסה לשבת על זהירדנית

(הזדמנות טובה להכיר לך תודה שבזכותך נכנסו להכיר את עמיחי ונינו הי"ד וישבתי והראתי גם לילדים, מה שמראה לי כמה רחוק אפשר להגיע עם חינוך ילדים ולאן אני שואפת)

בשמחהנקדימון

לא הכרתי אותו לפני כן, אבל הנשמה המיוחדת הזו באמת מרימה את העיניים שלנו אל האינסוף.

אלוף אתהפתית שלג

בשביל שירים הייתי עושה ספוטיפיי וחוסמת את יוטיובמרגולאחרונה

ובמקרים שהמורים שולחים סרטון לימודי מיוטיוב- תפתחי לרגע, או תתני מהטלפון שלך נקודתית לזה.

ספוטיפיי יש גם פודקאסטים שעקרונית יכולים להיות לא ראויים אבל לא נראה לי שיש להם סבלנות לזה חחח.

שירים שיוצאים עולים תוך שניה לספוטיפיי. גם שירים חסידיים ושירי קודש יש שם.

ואם הילדים שולחים בטימס קישורים לסרטונים, אז אפשר לחסום אתרים אחרים (כמו טיקטוק, יוטיוב וכו), ואז הם לא יוכלו לצפות בהם.

מה קרה לפאות?פשוט אני..

כשהייתי ילד, ילדי ונערי הציבור הדתי התחלקו בין כמה סוגי פיאות:

פיאות קצרות שמגיעות בדיוק עד לעצם הסמוכה לאוזן, או קצת יותר ארוכות שמגיעות עד לגובה התנוך.

פיאות מעט ארוכות יותר, אשר גולגלו בחן מאחורי האוזן.

וכמובן פיאות ארוכות עוד יותר שכבר לא יכולות להתחבא מאחורי האוזן אלא משתלשלות בגאווה במורד הפנים.

בשנים האחרונות, אני רואה יותר ויותר נוער דתי, כולל כאלה מבתים שעל פניו נראים דוסים, כולל מהתנחלויות ויישובים דתיים מובהקים לאורך ורוחב הארץ, עם תספורת שבה המכונה עוברת עם מספר 0 מעל גובה האוזניים ולא משאירה פיאות כלל. כלומר בחלק העליון של הראש יש שיער כרגיל, אבל בצדדים יש שיער רק בס''מ העליונים ומתחת לזה יש גאלח.

בתקופתי, בבתי ספר דתיים לא היו נותנים לתלמידים להיכנס כך לכיתה, וילד שהיה מסופר כך היה צריך להתבייש במראהו החריג. זו הייתה נחשבת תספורת שלא רק שאינה דתית, אלא היא גם לא מייצגת את הציבור החילוני הנורמטיבי, אלא בעיקר ערסים.

אז איך קרה שאבות שלא מחסירים תפילה במניין ולא מדלגים על לימוד תורה עם ילדיהם, מאפשרים להם להסתפר כך?

איך אימהות המחזיקות בעוז בית יהודי כשר ומשפחה לתפארת, נותנות לילדיהן לגלח את הפאות?

תמונה מתוך AI לשם המחשה

חוץ ממה שאפשר לצחוק על התמונה של הבינהחושבת בקופסא

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

היום התספורת הזאת יותר טרדנית בכל הציבורברגוע

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

אני דווקא רואה יותר ילדים עם פיאותניק חדש2

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

חולשה בחינוךנקדימון

הנערים פשוט לא מקשיבים להורים.אמא טובה---דיה!

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אני חושב שלהרבה מאוד ילדים קטנים חרד"לים יש פיאותמשה

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

מרד גיל הנעוריםנפשי תערוג

אינטרסטינגימח שם עראפת

איך הילדים שלך מסופרים?

מי אמר שהם מסכימים או מעודדים?shindov

היום לא שואלים.

אני לא מדבר על בני 18פשוט אני..

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

יש לי רעיוןנפשי תערוג

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אני לא מדבר על מסורתיפשוט אני..

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

גיל 12רקאני

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

תלוי איזה תספורתנפשי תערוג

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

מסכימהרקאני

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

בגדול ההלכה היאנפשי תערוג

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

רקה, לא רכהירושלמית טרייה

הכל תלוי במזלזוזיק העכבראחרונה

אפילו ספר תורה שבהיכל.

יש הרבה דוגמאות בהסטוריה להלכות שפשוט לא הקפידו עליהם בתקופות מסויימות. בדרך כלל זה חלף.

למשל, יש הרבה עדויות שבליטא לפני השואה גם נשים של גדולי ישראל לא הקפידו על כיסוי ראש.

גם היום, נראה לי שמקפידים הרבה יותר מפעם על שירת נשים אבל הרבה פחות על חצאיות לפי ההלכה.

לא יודע מה גורם לזה...