ואני גם לא יודעת מה זה אומר דברי תוכחה בגמרא.

אבל אני יודעת ש-

א. התורה היא נצחית והיא שייכת ורלוונטית לכל הדורות.

ב. אנחנו דור של גאולה ובאמת עכשיו השלב הוא תשובה מאהבה. אך צריך לזכור שבלי יראה לא תתכן אהבה כמו שבלי אהבה לא תתכן יראה. ורק ביחד הם משלימים לתשובה שלמה. (גם הרב מזכיר זאת )

אמר רבי עקיבא:

"כך היה תחילת תשמישי לפני חכמים:
פעם אחת הייתי מהלך בדרך, ומצאתי מת מצווה,
ונטפלתי בו בארבעה מילין, עד שהבאתיו למקום קברות וקברתיו.
וכשבאתי והרציתי דברים לפני רבי אליעזר ורבי יהושע,
אמרו לי: כל פסיעה ופסיעה שפסעת, מעלה עליך כאילו היית שופך דמים.
אמרו להם: רבותי, למה? אם בשעה שנתכוונתי לזכות נתחייבתי,
בשעה שלא נתכוונתי לזכות - על אחת כמה וכמה.
באותה שעה לא זזתי מלשמש לחכמים."

נראה לי שהבנתי את הסיפור,

אבל לא הבנתי למה אתה מתכוון ששייך לגלות.

די קיויתי שמישהו פה ידע

סתם, בעיקרון הבאתי את זה רק כי כתוב שחכמים אמרו לרבי עקיבא שהוא עשה משהו רע אפילו שהוא רצה לעשות משהו טוב, לא יודע, יכול להיות שאני סתם מתבכיין, וזו פשוט האמת, ולרבי עקיבא היו יכולים להגיד אותה בלי לרכך את ההגשה

אני פחות מבינה בגמרא אז אני לא הכתובת..

בהצלחה..

(@ילדה של אבא - מענה לשאלתך)

יש כאן שתי נקודות. נקודה אחת של הגערה שגערו בו, ונקודה שניה של החשבון נפש שהוא עשה עם עצמו. ומכל מקום לנו יש הרבה מה ללמוד מכך.

עצם הגערה - בירושלמי כשמובא הסיפור הזה מבואר שר"ע לא ידע את ההלכה ש"מת מצווה קונה מקומו" - ואם היה יודע לא היה סוחבו למרחק אלא קוברו במקום שמצאו.

אמנם קשה על כך - (מופיע בשטמ"ק, וגם בל"ז צף בסברא) אמנם קונה מקומו וניתן לקוברו שם, אבל מה החיסרון בלקחתו למקום אחר? על מה בדיוק נתחייב ר"ע?

ותוספות מסביר, שהנקודה היא בעצם כך שהוא בזבז זמן שלא היה צריך לבזבזו, במקום ללמוד תורה בזמן הזה ולשמש תלמידי חכמים.

אינני יודע אם יש תירוצים אחרים, שאולי משאירים את הגערה כפשטותה - שיש בעיה בעצם הנושא של מת מצווה.

אם יש - אז באמת יש כאן שני דברים שונים לגמרי, ומסקנתו של ר"ע היא מסקנה נפרדת וכללית בלי קשר לעצם הגערה - הוא רק אומר שאם היה משמש ת"ח לא היה נכשל.

אבל לפי הביאור של תוספות - זה הרבה יותר מכך! זה לא רק שזו היתה מסקנתו כתוצאה מזה שנכשל - אלא שעל זה גופא גערו בו! שבזבז את זמנו ולא השקיע בשימוש תלמידי חכמים!

היה גם מי שרצה לדייק מ"תחילת לימודו" שעוסקים כאן ב"מחייב" עוד יותר גדול על האדם בשנות התגדלותו ובניין אישיותו הרוחנית, - שאז עליו להיות כולו קודש לכך, ולא לעסוק בשאר צרכי מצוה וצרכי ציבור.

***

מכל מקום, בין אם זה גופא התוכחה שלהם, ובין אם מדובר רק במסקנתו וחשבון נפשו. ה"מוסר-השכל" אלינו הוא עצום ונורא וחשוב.

הסיפור הזה הוא ממש יסודי בחייו של כל בן תורה המעוניין לעלות במסילה העולה בית-אל. וצריך לתפוס מקום נכבד מאוד בתודעה...

החשיבות העצומה שיש לשימוש תלמידי חכמים. להתחכך בהם, לשאול אותם, ללמוד מהם.. כבר כתבו חז"ל "קרא ושנה ולא שימש תלמידי חכמים הרי זה עם הארץ"! מזעזע! יכול להיות יהודי שבקי ויודע את כל התורה כולה - אבל הוא עם הארץ! 

אדם ששולט בכל הש"ס והשו"ע והטור והרמב"ם והקצות והנתיבות וחידושי ר' חיים הלוי ושערי יושר ותשובות נודע ביהודה וחתם סופר.. וכוזרי ומהר"ל ורמח"ל וכתבי הרב זצ"ל... ועדיין הוא פשוט עם הארץ!

וכל זאת למה? בגלל שלא שימש תלמידי חכמים! מבהיל על הרעיון!

כי כן, "מפי סופרים ולא מפי ספרים", לא כל התורה מבוטאת במה שכתוב בעט עלי גיליון, יש הרבה תוכן פנימי, נטיות עדינות ותחושות דקות.. דרכי הנהגה ושיקול והכרעה, מבט תורני ואמוני ועמקות של תורה, שכל דברים אלו לא ניתנים להרכש רק בקריאה ולימוד.. הם חייבים התחככות וקבלה מתלמידי חכמים. מכאלו שמעבירים את השלהבת - שקיבלו את הלפיד מהדור הקודם, שקיבל מהדור שלפניו, והההוא מזה שלפני-פניו.. ומעבירים אותה הלאה... דור לדור יביע.

וההפסד הנורא של מי שלא משמש תלמידי חכמים, הוא שיכול להגיע עד כדי "כאילו היית שופך דמים" בשעה שהוא עושה דברים שלפי תפיסתו - חסרת ההדרכה וההכוונה תורנית - הם מצוה גדולה וזכות...

ובפרט לפי הביאור של תוספות - שלא רק שמחמת שלא שימש יכול להגיע לידי כך, אלא עצם הביטול של שימוש תלמידי חכמים, עצם כך שהוא לא משקיע לשמשם - זה עצמו נחשב כמו שפיכות דמים! נורא!

וכפי שאכן מסיים שם ר"ע - "די לא שימש ת"ח קטלא חייב" - חייב מיתה! 

לצערנו אנחנו יכולים לראות את זה בעיניים, כיום, כשיש אנשים שלא עמלו מספיק לשמש תלמידי חכמים ולרכוש מהם דרכי הנהגה, מסורת של תורה, שיקולים תורניים והכרעות ערכיות, והם יוצרים הרבה נזק, לעיתים מתוך שכנוע שאכן עושים משהו טוב...

עלינו לזכור תמיד ולעמול שלא נהיה כאלו. להעמיד נגד עינינו תמיד את דברי ר"ע הנוראים והחודרים עד תהומה של נפש:

"אם בשעה שנתכוונתי לזכות, נתחייבתי, בשעה שלא נתכוונתי לזכות, על אחת כמה וכמה. מאותה שעה לא זזתי מלשמש תלמידי חכמים. הוא היה אומר: די לא שימש תלמידי חכמים קטלא חייב [-חייב מיתה]"

איזה הסבר יפה וברור,

שנזכה לשמש ת"ח כל חיינו..

למרות ה"יפוצו" הגדול שקורה בדור שלנו.

איך קיבלת את הרושם הזה😅

לומדים או גם מיישמים? 

אני שמעתי על חרדים שגם לומדים הרב קוק, ואתה הולך כאילו לסגנון של בן אדם, לפי מה הוא לומד? 

כל עוד הוא לומד את זה כי הוא מאמין שזה אמת ולא מסיבה אחרת אני חושב שזה עוזר להגדיר כמעט בדיוק את הסגנון שלו

אבל מה הבעיה להכיר הרבה סגנונות? 
לא אמרתי "שהרב קוק" זה החברותא שלהם. אבל מדי פעם אפשר ללמוד.. 

קשה לי להאמין שחרדי שייחשף לרב קוק בקטע אמיתי ישאר חרדי אמיתי

אני עדיין חושב שמישהו שלומד את הרב קוק ביחס לגאולה ולציונות לא יכול שלא להיות ציוני

אגב אם אתה רוצה חובת התלמדים כותב על דבר כזה בדיוק לקראת סוף הפרק השלישי

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....