האמת שאין לי ככ מושג, ההגיון אומר לחיות אורח חיים בריא, לעשות פעילות גופנית, לבנות תפריט מסודר ומזין שמחד לא יהיה יותר מדי ומאידך לא יהיה ח"ו מעט מדי...

ובכל מקרה, קראתי היום במסכת דרך ארץ זוטא (מסכת קטנה מתקופת הגמרא) "אל תבוש מפיך, שמא תאכל יותר מדאי"

וראיתי שהפירוש הוא לא "להתבייש" מהפה ולדעת להגיד לו מתי להפסיק לאכול

אין לי מושג מה עושים בכזה מצב...

אפשר בטיפול. 

CBT מאד יעיל ויחסית קצר

ויש עוד כלמיני שיטות

אוכלים כי מוציאים את הכעסים התסכולים או אפילו רגשות שמחים בצורה של אכילה יש טיפול בזה וזה תופעה די נפוצה יש הרבה טיפולים לזה CBT וכו וכו

אחוז מהאוכלוסייה

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....