כעת נותר רק מבט ריק, אפילו לא מבקש להתמלא.
עוגיות שוקולד ציפס משקית כחולה.
כוס תה.
כן. עד כדי כך המצב עגום.
האמנם?
אז האמת שלא, מצב מקסים, ז"א - לא מתדרדר
פשוט, שבוע שאוכל אותך לאט לאט באדישות וכאילו לא אכפת לו שאתה נגמר לאט ומתרוקן, שגם הלב נאכל לפעמים כמו עוגיות שוקולד ציפס משקית כחולה ב23:14
לא אכפת לו לשבוע, הרי יש לו תפקיד אחד לזמן, וזה להתקדם, בדיוק כמוני.
רק שהוא קצת פחות מסטול וקצת מרגיש יותר טוב
אולי אין לו דופק משתנה כי הוא קבוע עד כאב
אולי הוא לא נעצר לפעמים ומגלה פעימות
כן, הוא פשוט דופק, הזמן.
אין התקפים, אין רעד, אין כפתור שלוחץ לו בבפנוכו על נקודות רגישות עד שמים יוצאים לו דרך העיניים (ואפילו זה, במבט אדיש, ידעתם שגם לפוקרפייסים יורדים דמעות?
ממש ככה. כאילו שהנפש דורשת את שלה על אף כל החומות שנבנו בקפידה אינסופית. אגב, תבנו חומות, החיים טובים ככה, מי שאמר לכם להימנע מזה שיקר)
איך זה קשור לחתול?
שהוא מאמין בכל הנשמות שלו, מאמין עד כאב
אבל מה שמת בו זו רק הסקרנות שהלכה לאלף עזאזל
ואין מי שיהרוס את החתול
אין שום נשמה נוספת שצריכה להתגלות
רק חתול חי מת מחפש משהו שידחוף אותו לנוע
מסקנה סופית:
אל תסתכל בקנקן, תשתה אותו
[אל תשאלו]
אגב, בקצב הזה שלי
בחיים לא יהיה טוב
-תחי האופטימיות. יאי.