בטח יש איזה פרצה ואפשר לסדר ש"משלמים על הנסיעות\ על הטרחה" או "נותנים מתנה" וכל מיני.

גם אם אפשר לתחמן ככה- איך זה מסתדר מבחינה ערכית?

המחשבה עלתה בדעתי מזמן בשבת אולפנא כשקלטתי שהמורות (שתפסו את הפנימיות השוות עם המשפחות הענפות שלהן) לא נמצאות בשבת הזאת בהתנדבות וכל השבת הן עושות את העבודה שלהן ומעבירות שיעורים, ואולי אפילו מגיע להן שעות נוספות על טישים עד 1 בלילה.

גם על השבת... ככה אני למדתי שמותר...

אולי גם נשפוך רק כמה טיפות של שמנת לסטייק וככה זה הטעם ישתפר אבל זה יהיה בטל בשישים?

אולי נשים שעון שבת לטלוויזיה וככה אפשר לראות טלוויזיה בלי לחלל שבת? 

אולי נלבש חולצת בסיס אטומה לחלוטין אבל בצבע העור כדי שלא נעבור על כללי הצניעות ועדיין נתאים לאופנה?

אין לי שום דבר נגד אנשים שפועלים עם ההיתרים האלו, הם קבלו את האישור ההלכתי ולא עברו על כלום. אני רק שואלת איך היה אפשר לתת את האישור הזה? 

זה מרגיש כשר אבל מסריח.

אין לנו תורה אחרת מתורת משה.

תורת משה לא אסרה אלא כשמקבל עבור השבת עצמה. ולא בשום אופן אחר, לא משנה כמה "הערמה" הוא יהיה.

החשש המוסרי בזה הוא בדיוק כמו החשש המוסרי בלטלטל כשיש עירוב (וכשידוע שהוא טוב ומהודר, כמובן).

יש מושג הלכתי שנקרא "הערמה". הקב"ה בחר לאפשר את הפירצה הזו.

איך נדע מתי אכן זה בגדרי ההיתר הזה ומתי לא? בשביל זה יש חז"ל. הם התירו את המדובר כאן, ולכן זה מותר. 

עריכה: אני רואה שבתגובתך הבאה (אמרתי שבטח יש פרצות שאפשר לנצל- אבל זה מסתדר מבחינה ערכית? - נוער וגיל ההתבגרות9) חזרת ושאלת זאת, ביתר הרחבה, ואף הדגמת מ"ביטול בשישים", ובכן - גם כאן אנו ממשיכים על אותו ציר: חז"ל קבעו איסור של "אין מבטלין איסור לכתחילה". וממילא זה אכן אסור, בשונה משכר שבת - שהם קבעו את ההיתר של ההערמה.

וממילא - זה בשום פנים ואופן לא מסריח. אלו הם גדרי התורה. נקודה.

אני לא מדבר חלילה עלייך ששאלת בכנות, וטוב ששאלת, אבל לידע כללי ולהבין את תוקף ההיתר של חז"ל: מי שלמד ומכיר את דברי חז"ל, ואעפ"כ טוען שיש בזה כשל ערכי - דינו כמי ש"אינו מודה בעירוב" (שלא מקבל את ההיתר של חז"ל לטלטל ע"י עירוב) דינו חמור.

חס וחלילה אני לא כופרת בכלום, אבל זה ממש לא מניח את הדעת.

קצת קשה להסביר הכל על רגל אחת, אבל צריך להבין שני דברים יסודיים:

האחד, שלתורה יש מערכת כללים מוגדרת. היא לא אוסף של חוקים מכל הבא ליד שנועדו כמו "פלסטרים" לפתור נקודות מסויימות, מערכת הכללים הזו נמסרה מסיני, כשם שנמסרו מדור לדור דרכי דרשות הפסוקים, "גזירות-שוות", הלכות-למשה-מסיני, ועוד. וחז"ל קיבלום במסורה מרב לתמיד עד משה רבינו מפי הגבורה.

והשני, שההלכה לא נקבעת לפי הטעם הבסיסי שלה, שבת ניתנה למנוחה, ואף על פי כן "נטל קיסם בחוץ חייב, הוליך והביא ספסלים כל היום בתוך ביתו פטור", וכן עוד אינספור דוגמאות. ישנו טעם בסיסי שהביא למצוה בסיסית בכללותה, כל פרטיה אינם מושפעים מהטעם (בדרך כלל. מורכב אבל לא נאריך) אלא ממערכת הכללים המורכבת על שלל חלקיה ופרטיה. יש הרבה מה להאריך בהבנת הענין, אבל מוסכם שכך הדבר, זו המציאות ואין חולק, כך דרכה של תורתינו.

מעתה, אין בכלל שייכות לטעון "כשר אבל מסריח" וכדו', זה פשוט להמציא תורה חדשה. חז"ל גילו לנו מה הן דרישות התורה במצוה X ומה דרישותיה במצוה Y, מה היא מתירה ומה היא אוסרת, וכו'. מכאן ואילך אין שום ענין "להחמיר" במה שהם גילו שהיא התירה, ואין שום היתר להקל במה שהם גילו שהיא אסרה. (למען האמת, כאמור, גם "להחמיר" זה לא רק ש"אין ענין" אלא ש"אסור", כפי שכתבתי לעיל)

אז אוקיי, לא מניח את דעתך כשאומרים "חז"ל ידעו וגילו לנו שכאן זה X וכאן זה Y" כל עוד שלא אומרים לך למה הם קבעו ככה? אם ככה ב90% מהתורה שאת מקיימת דעתך אמורה להיות לא נוחה, יש אינספור הלכות ופרטי פרטים שכולם נמסרו לנו ע"פ חז"ל ודרכי הבנתם. ואנו מקבלים את זה.

מקווה שכעת מובן.

הרבה הלכות הם גזרות של חז"ל (כמו בשר וחלב) והם עשו אותם מכוח הסברה ומה שהיה נראה להם נכון. יתכן שחז"ל טעו בצורך על גזרה מסויימת או בטעם וכללי הגזרה.

בדוגמא שהיא הביאה - חז"ל רצו שלא יאכל אדם טעם של בשר וחלב, לכן אסרו ערבוב גם אם לא בושל, ייתכן שלא מרגישים טעם בהרבה פחות משיעור של אחד בשישים בשונה ממה שגזרו חז"ל (בכל אופן ודאי שאין זה מבטל את הגזרה מהכלל ש"בטל הטעם לא בטלה התקנה)

ואתה צודק שהייתי צריך לדייק - שזה לא רק "גילוי מה החיוב דאורייתא" אלא יש גם קריטריונים לגזירות דרבנן.

וחכמים אמרו שצריך לפחות אחד בשישים בשביל בטל, אבל זה בנוסף. אז בנוסף ל"אין מבטלים איסור לכתחילה" זה אסור מדאורייתא

אם ערבבו חלב ובשר קרים, אין בעיה (מדאורייתא)

מגיב בפרטי

אנחנו שתי בנות

זה טבלת שכר מינימום.

תעגלו למעלה

ותחשבו כמה שעות תעבדו.

בהצלחה!

השכר הוא לכל אחת בנפרד, ולא לשתיכן ביחד. 

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....