אני גם הייתי במקום הזה הרבה, כל פעם מנסה לעבוד על עצמי אבל לפעמים שוב נשאבת יותר.
ב"ה בתקופה האחרונה אני מצליחה יחסית יותר. יש עוד מה לשפר, אבל אני אכתוב את מה שעוזר לי, ואולי זה גם יתן לי דחיפה להשתפר עוד.
קודם כל, צריך להבין שהקושי הזה זה ממש חלק מעבודת ה' שלנו. לכל דור ולכל אדם יש את הניסיונות שלו, והניסיון הזה של המכשירים ששואבים אותנו זה אחד הניסיונות הגדולים של הדור שלנו. ועל ידי זה שכל אחת מאיתנו עובדת על עצמה ומתגברת, ביחד אנחנו מנצחים את היצר הרע הזה, ומוסיפים לעולם עוד ניצול זמן טוב, עוד השקעה בדברים האמיתיים.
אבל הבעיה היא שכמה שבשכל אני מבינה לאן אני שואפת, כמה שאני מבינה כמה נזק זה עושה, כמה שחשוב לי שיהיה אחרת, הלב שלי עוד לא שם עד הסוף. בסוף כשאני מגיעה לניסיון, אז יותר מידי פעמים הלב שלי הולך לפלאפון ולא למה שאני מאמינה שצריך.
אבל צריך לדעת ולזכור שזה בסדר, שיש פער בין השכל ללב. ככה הקב"ה ברא אותנו. אני לא צריכה לכעוס על עצמי שהידיעה השכלית לא משפיעה מיד על המעשה, כי זו העבודה שהקב"ה רוצה שאני אעשה, וזה לא אמור להיות קל, זה אמור להיות על ידי עמל והשקעה. זה בעצם מה שכתוב בפסוק "וידעת היום והשבות אל לבבך" - צריך לדעת את הדברים היום, ללמוד בשכל זה מהיר, אבל אחר כך צריך עבודה של להשיב את הדברים אל הלב, וזה כבר לוקח זמן, על זה לא כתוב 'היום'. (את הדברים היפים האלו למדתי בסדנה של מיכל שניאור).
אז איך עושים את השינוי בפועל?
קודם כל - חשוב לחזק את הרצון. לברר אותו יותר, להפוך אותו לרצון יותר חזק. הבירור הזה כבר יכול להפוך את הרצון הזה להיות קשור גם ללב.
השרשור הזה שפתחת הוא כבר חלק משמעותי מהבירור, ולכן הוא כבר צעד משמעותי בשביל לעשות שינוי (עצם השאלה היא השלב הראשון והכי חשוב, וכתבו פה דברים ממש יפים שעוזרים לחזק את הרצון).
אם יש זמן וכוח להשקיע, אני ממליצה גם לענות לעצמך על כמה שאלות שיכולות לעזור לברר יותר (אפשר בע"פ, אני מעדיפה בכתב, ככה אני פחות מתפזרת, והרבה פעמים מגיעה לדברים שלא הייתי מגיעה אליהם רק במחשבה)-
* איך אני מדמיינת את עצמי כשאני מצליחה להיות במקום שאליו אני שואפת (בנושא הזה)? - ממש לפרט יום אחד ולתאר מה קורה בו, איך הדברים מתנהלים.
* למה זה חשוב לי? (לענות כמה שיותר תשובות, לא סיבה אחת. כל פעם שעונים סיבה, לשאול את עצמך - מה עוד?)
* אילו דברים טובים יקרו כשאני אצליח?
אפשר לחשוב על עוד שאלות, אבל נראה לי שאלו השאלות המרכזיות החשובות (אפילו לבחור רק אחת זה כבר יכול להיות משמעותי).
ולפעמים צריך לחזור על הבירור הזה. או לקרוא את מה שכתבתי בפעם הראשונה, או לכתוב מחדש, אולי להגיע לדברים חדשים, ואולי רק להיזכר ולברר את הדברים מהמקום שאני נמצאת בו עכשיו.
דבר נוסף שלדעתי מאוד חשוב בשביל להגיע להתקדמות, זה לבדוק את עצמי כל יום - איך היה היום, במה אני מרוצה ממה שהיה ובמה צריך לשפר (לפחות לשאוף לזה, בפועל אני לא מצליחה תמיד כל יום..).
זה לא צריך להיות ארוך. פשוט להגיד לה' תודה על מה שהצלחתי (לפרט בקצרה מה הצלחתי), ולהגיד תודה גם על מה שלא הצלחתי, ועל זה שיש לי עוד מה לעבוד ולתקן…
עצם זה שאני עוצרת כל יום להתבונן על מה שהיה, אפילו אם זה לרגע, זה משאיר אותי במודעות לנושא הזה. זה נותן לי טעם של הצלחה כשאני כן מתגברת, וזה מזכיר לי לחזור ולהתאמץ על זה כשיש יום פחות טוב.
יש אפליקציות שמודדת את הזמן שנמצאים בכל אפליקציה בפלאפון, לי זה עוזר לשים לב גם במשך היום כשאני מגזימה, וגם לראות בערב תכלס כמה זמן הייתי בפלאפון. אני משתמשת באפליקציה הזו -
https://play.google.com/store/apps/details?id=com.mindefy.phoneaddiction.mobilepe(אפשר לשחק עם ההגדרות שלה - להשתמש רק כדי לעקוב, או ממש כדי להגביל. תראי מה מתאים לך יותר)
ודבר אחרון לבינתיים-
אני ממש מזדהה עם זה שלפעמים פותחים את הפלאפון רק לדבר קטן שהוא כן נצרך, ואז נשאבים מעבר לדברים שלא נצרכים.
אני התחלתי לאחרונה משהו שממש עוזר לי-
בכל יום, בשלב כלשהו שאני עם הילדים, אני מחליטה על שעה שבה אני לא פותחת את הפלאפון לשום דבר שאינו נצרך, ואם יש משהו שכן צריך - אני פותחת רק בשבילו ולא נגררת לשום דבר מעבר.
זה די דומה למה שהרבה אחרות כתבו פה, ולשרשור הקבוע והמהמם של 'זמן רנה וזמן רעות', אבל הוספתי עוד משהו שהרגשתי שממש עוזר לי גם לשאר היום-
בתחילת הזמן הזה, אני ממש עוצרת כדי להתפלל לה' - 'תודה על הפלאפון שנתת לנו בדור שלנו, שיש בו כל כך הרבה דברים שעוזרים לנו ומקלים עלינו. בבקשה תעזור לי ללמוד להשתמש בו רק לטובה, לנצל את כל הטוב שהוא מביא, בלי להיגרר לשימוש מיותר או בזמן לא מתאים' (אני כל פעם אומרת במילים שלי, לפעמים גם אומרת שעכשיו במשך שעה אני מקבלת על עצמי לא לפתוח בכלל לדברים שלא נצרכים - לתת תוקף להחלטה).
וגם תוך כדי השעה הזו, הפלאפון נשאר לי בכיס/בקרבת מקום בדיוק כמו בכל היום, אבל בכל פעם שעולה בי רצון לפתוח את הפלאפון, או כשאני באמת צריכה אותו למשהו אמיתי, אני חוזרת שוב על התפילה (יותר בקצרה בדר"כ - תודה על הפלאפון, ותודה שאתה עוזר לי להשתמש בו רק לטובה).
אני מרגישה שהשעה הזו בעצם מרגילה אותי לעצור את עצמי, תוך כדי שאני מזכירה למה חשוב לי לעצור את עצמי, ובתפילה לה' שיעזור לי. וזה באמת עוזר גם בשאר היום. עכשיו הרבה יותר קל לי לעצור את עצמי גם מחוץ לשעה שהגדרתי.
וזו גם הזדמנות להודות לה' על המכשיר המדהים הזה שהוא נתן לנו. לפעמים בגלל שהוא כל כך ממכר, אז רואים אותו בתור 'היצר הרע'. אבל אם הוא היה רק רע, היינו כבר מזמן זורקים אותו. יש בו המון טוב, רק צריך ללמוד להשתמש רק בטוב…
בהצלחה רבה! ותודה על שעוררת את הנושא החשוב הזה...
איזו חוויה לא נעימה