של עצבות מרחפת באוויר
הוא בהלוויה עכשיו, שולח עדכון. (מוסיף וודאות לכאב)
"היי, מה שלומך? את בסדר?
למה את נראית ככה?"
ואני חיוך, בלי העיניים.
והרי מה יש לי לומר?
פתאום הקיפאון הופך חיצוני יותר ויותר
פתאום החלל נפער עוד ועוד
השירים הם חושך אינסוף ותקווה במתכונת
~מילות תקווה תמיד היו בנקודות הכי נמוכות שלי~
מישהו מתעצבן עליי שחזרתי למקום הכואב שלי
מישהי מפטירה בחוסר טקט שתמיד אני מתמודדת, שהחיים שלי קשים והנה, שוב רע לך
הוא אומר לי להתחזק
היא מנסה להצחיק
היא מאוכזבת שאין את האור, את הזיק בעיניים
כולם אומרים, מצפים, חושבים, שואלים
ואני רק רוצה מישהו שמקשיב
לא למילים, אין לי מילים.
מישהו שמקשיב לשתיקות וידע שזה בגלל שאין מילים לתאר.
לא רע לי
החיים האלו מושלמים יש בהם ככ הרבה טוב
מצטערת, מצטערת ככ שהכאב שלי משפיע עליכם
סליחה שאתם בוחרים להיות בסביבה שלי, לרצות לדעת
נכשלתי
לא הצלחתי להרחיק אתכם מספיק
לפחות התחשלנו בדרך