כל היום חושבת עלזה

אמא שלי אף פעם לא עבדה

וזה כזה שינוי תפיסה להוציא תינוק כזה פיצי

שאלת השאלות

ןלא אין לי תשובה לצערי

וזה באתמ בעיה. מי שהמקצוע שלה ממש לא מסוגל לפרנס, נגיד עובדת כמה שעות בסוג של תחביב, ואין לה תעודה למקצוע "רציני" בצד, עלולה להיות בקשיי פרנסה רציניים לשעת גירושין

לטעמי הפתרון לזה שלכל אחת תהיה תעודה במקצוע טוב ומכניס. לא חייבים לעבוד בו, אבל אם יש תעודה\תואר כלשהו אז גם אם לא עבדת בזה את יכולה ללכת לחפש עבודה בזה אם חס ושלום יש צורך.

פתחתי משתמש חדש פשוט כי מפחדת שיזהו אותי  גדלתי כמו בקיבוץ וההורים שלי עם מוסר עבודה ממש גבוה! ואמא שלי.. בכלל, סופוומן, וגם סבתא שלי, ככה היא גדלה גם.. היא עובדת, אבל לא משרה מלאה וגמישה בשעות אז תמיד הייתי בטוחה שכולם ככה. ארוחת צהריים חמה כל יום (ואוכלים כולם ביחד, קצת כמו הוואי משפחתי) אין כמעט הררי כביסה ומקופלת ובמקום, עוזרת בש.ב. יכולה להשאר בבית אם חולים תמיד יש ארוחת ערב מגוונת שדם אותה אוכלים כולם ביחד.. תמיד להורים שלי יש יותר ימי חופשה ממה שאפשר לצבור, אם יש משהו שצריך לעשות בבוקר (למשל ללוות את סבתא לבדיקות) הם פשוט יוצאים מהעבודה וחוזרים לעבודה.. אמל'ה! איך עושים את זה?!? איפה היום מוצאים עבודות כאלה גמישות לא בקיבוץ?!? איך אפשר לעבוד ולנהל בית ומשפחה וזוגיות?? כל הזמן אני חושבת על זה.. ב"ה לבעלי ולי אין סטנדרטים גבוהים בחיים, וב"ה אלף פעם הוא עובד בעבודה שמאפשרת לנו לחסוך יפה מאד. אז אני יכולה להרשות לעצמי לא לעבוד (אין לנו עוד ילדים, אבל לחשוב על להכניס לכל העיניין של עבודה בית וזה גם טיפולי פוריות?!? איך אפשר להכניס את זה?) אני כ"כ לא כמו אמא שלי.. שזה לפעמים ממש ממש מחליש אותי.. אני לא מסוגלת.. בשביל שאוכל שיהיה בית מתפקד ויהיה לי כוח, אני לא מסוגלת לעבוד.. וקשה לי עם זה מאד.. אז ב"ה שבנתיים זה בסדר לנו, בעז"ה שהמשכורת של בעלי תמשיך ככה עד 120 ואז נוכל גם להמשיך בסידור הזה..

בקיצור- קצת פרקתי כי אני שיא ה-מזדהה!

ציינתי את זה פשוט כדי להגיד שאמא שלי לא הייתה חייבת לעבוד, ועדיין עבדה ותפקדה מלא בבית. וגם אבא שלי, זה לא שהוא עובד כל היום כי צריך את הכסף הזה, אלא ממוסר עבודה גבוהה, הוא לא מקבל משכורת לפי שעות או משהו.. חוץ מהענינן הכלכלי הזה (שלא מקבלים משכורת אלא תקציב כמו בקיבוץ) היינו כמו כל משפחה ביישוב\עיר.. ואני לא רואה אותנו גרים במקום כזה, וברור לי שרוב האנשים לא חיים במציאות כזאת וכל הזמן תוהה לעצמי באמת, איך מתפקדים ככה? איך יש כוח להכל? לא יודעת איך אעשה את זה ועוד כשיהיו בעז"ה ילדים.. בנתיים מודה שב"ה אנחנו מסתדרים רק עם המשכורת של בעלי (שב"ה היא יפה ממש) ובעז"ה זה מה שנעה גם בהמשך, לפחות בשנים הקרובות. ככה אני מצליחה להחזיק את עצמי בטיפולי פוריות ובתיפקוד בבית.

ואנחנו 5 אחים ב10 וחצי שנים. אבל אולי זה קשור בכלל לזה שההורים שלי התחתנו יחסית מאוחר? כבר לא יודעת.. 

 אולי בכלל עדיין זה לא כ"כ אפשרי ופשוט אני זוכרת רק את ההצלחות של ההורים, אולי זה לא באמת היה ככה? זה אני באמת לא מבינה איך הם עשו אתזה..

זה שאני חושבת שאת אשה מדהימה! ממה שצפיתי בך. את אמא מהממת, ויש לך המון המון עושר פנימי, ואת בתקופה של צפופים קטנים, תחילת החיים, מאבק פרנסה מצד אחד ומצד שני תחושה ורצון להגיע למימוש עצמי , זה תקופה עמוסה רגשית ופיזית. וזה בסדר להרגיש מוצפת.  וזה בסדר לנשום עמוק ולחכות שהגל יעבור, ולשרוד קצת.

ואת יכולה לחשוב איפה היית רוצה להיות בעוד חמש שנים, ולתכנן לעצמך רשימה של דברים קטנים וריאליים למימוש שצריכים להקרות כדי שתגיעי לשם.

למשל, סתם זורקת, היית רוצה ציוד יותר טוב להקלטה\צילום? אז לשים כל חודש בצד חמישים שח לזה, אפשרי? עוד כמה שנים יש סכום משמעותי.

את רוצה ללמוד תחום מסוים ? להחליט שפעם בחודש את מקדישה שעתיים ללימוד הזה. 

דברים קטנים שיתנו לך הרגשה של התקדמות למה שאת אוהבת, ברזולוציה של זמן ממושך.

באמת שאלה מסובכת😅

תכשיטים לא ממש לובשת מטפחות יש לי המון ובאמת לא צריכה..

וחבל לי שיוציאו כסף על אוכל... 🤦‍♀️זה חד פעמי

בעיקר אם אין משהו דחוף יותר 

ואת ממילא לא צריכה עוד כלום, והכסף מוגש לך

הייתי מבקשת מארז קינוחים מפנק/ ארוחת בוקר/ משלוח לצהריים שיחסוך לך להכין/ אוכל מוזמן לשבת

עונה גם ל @כורסא ירוקה

ממש קשה למצוא פה מישהי.. 

מצעים לעריסה

כרית צפה לאמבטיה

מזרן לעגלה

או מכשיר מפנק כמו מחמם מגבונים, סטריליזטור אם את משתמשת בבקבוקים, יש מכשיר שמכין ארוחות לשלב הטעימות, מכשיר שמשמיע את הבכי של התינוק מהחדר השני.

כל הכבוד על המחשבה

מתנה ליולדת

זאת מחווה נחמדת

אני ממליצה על ארוחה שווה

חכי בפתח אני כבר מגיעה

שעות נסיעה מפה..

נניח ביי מי אול תקף למלא דברים ויש לו תוקף של כמה שנים. את לא תצטרכי בגדים לילדים מתישהו בהמשך? נעליים? לעצמך אפילו? 

לק"י
 

תמיד שווה לנסות.

לא באמת מצליחה. להגיע לקניות וכשכן ממש קשה לי למצוא..

אז לא מצליחה לממש את השוברים..

יש לי ביי מי אול ותו הזהב.. 

בפסח לא תקני לילדים מתנות?

התוים האלה טובים גם לקניה אונליין, למשל סטימצקי או צומת ספרים,

עם תו הזהב נראה לי את יכולה לעשות קניות בשופרסל גם באונליין

בצומת ספרים למשל יש גם משחקי קופסא,

כאילו זה להמון דברים שבעיני ממילא קונים,מצעים מפוקס הום עלה לי עכשיו לראש למשל.

אבל רואה שלא הצלחת לשכנע אותך, אם תחפשי למי למסור אני מתנדבת לקבל 🤪

לק"י

ואחותי אמרה לי שאפשר לקנות בבימי באשכר מטפחות. אם עוזר לך או למישהי אחרת.

(גם אני פחות מוצאת מה לקנות לעצמי עם ביימי. בסוף קניתי לילדים בקסטרו, והשתמשתי שם. יד להם שמלות וסרפנים ממש חמודים לילדות, ובמבצעים של 2+2 זה שווה).

מה שביקשתי מהיומולדת

ואז התפנקתי על שטויות ובגדים שאני אוהבת בלי מצפון

בחופשות לידה? דיברו פה הרבה השבוע על השיעמום והריקנות..

אז מה

שובר לסדנה/ טיפול/ ערכת יצירה שווה? או לפשוט את בוקר באיזה מקום ממש מפנק וחוויתי....

תגידי להם מה החלום שלך והקטגוריות ושהם ימצאו כבר מה בדיוק ואיפה...

אלא מה יפנק אותך...

לא יודעת באיזה סכום מדובר (כל המתנות שאני רוצה יקרות מידי כנראה🤭)

אולי משהו כיף למטבח. או אולי כרטיס כניסה לאיזה אטרקציה משפחתית לנצל בחופשת פסח..

במטבח אין מקום לעוד משהו..

נגיד 300 ש"ח.. 

יש פה מישהי שמוכרת שלטי פסיפס להכין עם השם משפחה..  זה יכול להיות לי תעסוקה כייפית..

אבדוק כמה זה עולה..

שובר לארוחת בוקר זוגית באיזה בית קפה

שמעתי על גלידריות שיש להם שוברים לגלידה משפחתית, זה ממש כיף לצאת עם הילדים להתפנק ולשלם בשובר

שובר לטיפול פנים או מוצרי קוסמטיקה אצל קוסמטיקאית

נעלי בית או פיגמה מפנקת - תמיד כיף להתחדש 

כמתנה מכשיר שמאוד רציתי שהוא בכלל לא קשור ללידה או לתינוק

את יכולה לנצל את ההזדמנות

או סדנה שהיית רוצה ללמוד/לעשות

מקס' את מוסיפה את ההפרש

מכשיר לבית שייקל עלייך כמו שואב שוטף או מכשיר לעצמך למשל ביקשתי מסחטה מיוחדת

טיול מאורגן שווה זה ממש טוב כי יוצאים בלי לתכנן

 כיף   להשקיע בעצמך אחרי הלידה ולטפח את עור הפנים.

יש חברות שונות שמשווקות  ערכה של מסיכות, פילינג, סרום וקרם פנים.  

אני עשיתי אצל מישהי בירושלים , ליליאן עם התינוק,.זה אוסטאופתית,  אבל תכלס אותי ממש מפנק העיסוי שלה, היא עוברת על כל הגוף וממש נותנת עבודה..

ועשתה גם לקטן טיפול.

לשנינו עלה 600

תכלס שווה ממש

(חחח צריכה לתייג אנשים שלא נמצאים פה)

כסא נדנדה

ערסל ישיבה (לגינה או מרפסת)

פרחים לשתילה, אדניות אם צריך

עיסוי (אפשר גם ליד ההורים ולתפור את זה עם נסיעה לשבת או משהו)

שטובה ונעימה? הכוונה שהם ייעשו את הבירורים וכו'

ולך יישאר רק למצוא בייביסיטר/זמן שהבעל יכול להיות איתה

וללכת להתפנק (יש כאלה שבתוספת תשלום יכולות גם להגיע אלייך לבית)

ארוחה שווה מוזמנת

שובר לארוחה

טבעת,עגילים,שרשרת

תודה

כשאת מניקה את חוסכת מטרנה

ולכן לשוטט בשיין זה מן הנמנע

לא ייתכן שאת תעבדי כל הזמן ⏱️

וחשבון הבנק יהנה מהמזומן 💰💰

וגם המתבגרת...

ממש כמו לעשות כושר מהספה 🤣

ללדת בלי כאבים 🤭

אמאלה זה כל כך נכוןןןן

צחקתי בקול 😅😅😅

@איזמרגד1

@דיאן ד.

@יהלומה..

@nik

זה עכשיו בשידור חי אצלינו בבית:

בזכותך אני צוחקת כבר שנה 🤣🤣

וגם הרביעי חזק!😅

אני אחזור לרופא ואבקש בדיקות יותר מקיפות

אם כי היא מתוננת גם המון על כאבי בטן0 לכן שללנו צליאק

וזה לא.

לאחרונה התלנוות על הכאבי בטן פחתו מאד, אבל עדיין היא חלשה.

לא רק ספירה.

זה בהחלט נורה אדומה

וכל הכבוד לך שאת על זה....

יש לך עוד הצעות חוץ ממונו מה לבקש מהרופא?

(יש לנו רופא אחד שנותן מה שמבקשים אז שווה לבוא עם רעיונות מהבית)

מונו- כולל CMV EBV

פריטין

B12

ויטמין D

IRON

CRP

שקיעת דם

וכמובן ספירת דם.

ציליאק אמרת שכבר שללתם.

נראה לי הצעד הראשון זה בדיקות מקיפות. אם בעז"ה הכל יהיה תקין אז לחשוב על כיוונים אחרים

יודעת שאצלנו בישוב משתולל עכשיו CMV לצערי גם הבייבי שלי נדבק ולקח את זה קשוח מאד. עם תופעות לואי נוראיות

משום מה על המונו בכלל לא חשבתי 

למרות שגם לי היה מונו בתור ילדה

יכול להיות שיש משהו בבית שמשפיע עליה?

משהו פיזי הכוונה, נגיד כמו שכנים שמעשנים בחוץ וזה חודר הביתה, או אם היא ישנה בממד בבנין חדש (שנבנה בשנים האחרונות).

לדברים הספציפיים שציינתי אני לא חושבת שיש השפעות מהסוג שתיארת, הבאתי את זה כדוגמאות לגורמים סביבתיים שעלולים לגרום בעיות וזה לא הכיוון הראשון שהיינו בודקים כנראה

הגננת ממש עפה עליה והיא עפה על הגן..

בהתחלה תליתי את זה רגשית קצת כי היא ילדת סנדוויץ' ממש

ומעליה ילד גאון ומתחתיה פעוט מהזוג שממגנט אליו תשומת לב והרגשתי שהיא נופלת בין הכסאות

אבל אחרי כמה זמן ראיתי שבשעות הבוקר גם בבית היא הרבה יותר בטוב (נניח בשבת)

ופשוט כנראה בגן היא פורחת כי זה שעותה בוקר ואחרי לילה של שינה בכל זאת היא יותר בטוב..

ואת מעלה כיוון ממש מענין, כמעט בלשי, ננסה לחשוב קצת.

אולי הבעיה טמונה בזה שלא אוכלת צהריים?

ואז הרעב מעייף ומעצבן אותה?

לא יודעת מה הביצהומה התרנגולת, אבל תזונה ועייפות קשורים אחד לשני. גם כתבת שאצל הדודים אכלה יפה והרגישה טוב.

שווה לנסות לעשות לה אולי מבצע עידוד לאכילת צהריים ולראות אם זה עוזר

קשה לי לדעת זה ילדה קטנה בסך הכל

אבל גם אם בצהריים נניח לא אוכלת מעייפות

אז שתרצה לאכול אחרי השינה (קמה בסביבות 4-5 או שאני מעירה אותה אז.. ויש כאן מי שאוכל בשעה הזו)

והיא בדרך כלל אומרת שלא רעבה

בגן הן אוכלות פרי ב12 בערך ואז היא מגיעה הביתה באחת וחצי- הגיוני שהיא לא רעבה, זה לא כזה מוזר.

אני לא רוצה לעשות מבצע לעידוד אכילה,

לא חושבת שאמורים לתגמל ילדה על זה שהיא אוכלת..

צליאק לעומק ,בדקתם ?

תולעים-משפיע על התיאבון עייפות ומצב רוח

אם נוחרת בלילה או תסמינים(דלקות אוזניים,דיבור מאונפף,נשימה מהפה יש עוד) אחרים הייתי שוללת שקד שלילי אצל רופא אאג

ובהיבט לא רפואי-שמה מקליט בגן אתמול

שללנו צליאק

תולעים לכאורה טופל כבר

אין שום תסמין של שקד שלישי 

ומהגן היא מבסוטה כאמור אם כבר הבעיה רגשית אז המקור לצערי בבית

זה שילד מפסוט בגן זה לא ערובה לכלום

רק מקליט יספר את האמת

אגב זה לא חייב חלילה להיןת התעללות אן משהו בכיוןן.. לפעמים חןסר יצירת קשר עם הצוות או עם החברים או אין לדעת.

ומה לתחושתך השתנה בבית ?

ואם שלילי, להמשיך להתייעץ עם רופא.

נחזור לרופא עם רשימת הבדיקות שהציעה @אמהלה ונרא מה יוצא

זה שהיא מבסוטה והגננת מספרת שהיא אחלה לא מספיק לי...

אם רפואית נראה שהכל טוב אז הייתי בודקת אם זאת תגובה רגשית

יש לי ילד שהוא הכוכב של הגן במובן החיובי, הגננת כל יום אומרת לי שזכתה ושהלוואי שכל הילדים היו כמוהו.

בבית הוא פורק הכל וזה קשה ממש ממש וברור לי לגמרי שזה קשור להתנהגות הטובה בגן.

אז אני לא אומרת שאצלך זה קשור לגן אבל אני הייתי סודקת גם בכיוון הזה

שאילמות סלקטיבית אפשר לטפל.

וככל שזה גיל צעיר יותר ככה קל יותר לטפל בזה.

ממליצה לך מאוד על הספר אילמות סלקטיבית 

אילמות סלקטיבית - ספר מודפס או דיגיטלי

אני נתקלתי באילמות סלקטיבית כשהבת של חברה שלי התחילה להשתתק מחוץ לבית (בערך בגיל שנתיים וחצי)

הייתה מגיעה אלי הביתה לשחק ולא מוציאה מילה  מהפה.

וממש ראו שקשה לה ושהיא עצובה.

החברה שלי קנתה את הספר ועבדה עם הילדה כמו שמציעים בספר 

(צריך גורם חיצוני שישתף פעולה והיא ביקשה ממני לעזור)

תוך כמה חודשים הילדה התהפכה.

מילדה שקטה ועצובה לילדה מלאת חיים, עליזה ושמחה.

הרעיון של אילמות סלקטיבית זה חרדה חברתית

ולכן גם אם המטפלת חמה מסורה ומקסימה

ברגע שהילד מפחד וחרד לדבר מחוץ לבית הוא ייפחד להגיע אליה.

אני חושבת שלא כדאי לך להאריך חופשת לידה בגלל זה

כי את בעצם מעודדת את ההימנעות החברתית שלו

אבל כן כדאי שאם את חוששת בכיוון להתייעץ על זה ולטפל כמה שיותר מהר.

יכול להיות שיש ילד חדש אצל המטפלת שיש ביניהם בעיות והיא לא מתמודדת עם זה טוב ורע לו?

אתם שואלים אותו בבית אם הוא בכה כל היום?

כי אם לא, יכול להיות שהוא מקבל הוראות דיבוב אצל המטפלת? שואלת כי אנחנו היינו בהלם כשגילינו שזה קרה אצלנו והשפיע על הילד ועל כושר הביטוי שלו מאד!

גם אצלנו היתה מטפלת מקסימה אוהבת מחבקת, לעולם לא צועקת, גם אם את עומדת מאחורי הדלת. אבל מסתבר שכל זה היה בתוקף בשעות הפיזור והאיסוף ולא בין לבין....

ואם את מקליטה אז יום אחד לא מספיק  יש ימים טובים יותר או גרועים יותר בכל מקום. ויום יומיים זה לא מייצג

תקשיבי הוא חכם!!
איזו רמה גבוהה של הבעת רגש, וואו

הוא נשמע מתוקי וחכם, הייתי חד משמעית מאריכה חופשת לידה בפרט כשיש אפשרות, ונשארת איתו בבית
לפני כן, תבררי בסביבתך על עוד אימהות שבבית עם הפעוטות שלהם, כך שתוכלו להיפגש, ובלי קשר אם את יכולה קצת לצאת איתו לגינה או משהו לראות האם בנוכחותך הוא רגוע יותר?
 

תנסי להתחיל איתו טיפול אצל קלינאית תקשורת, אם זכור לי נכון הן מטפלות גם באילמות סלקטיבית.

זה לא בהכרח שהמטפלת לא טובה, אבל יכול להיות שהוא "פשוט" רגיש מאוד, ולכן לוקח קשה גם דברים קטנים. וזה יכול להשתנות במהלך השנים...

צריך לשים לב לזה
גם לא כל פסיכולוג...
בשניידר יש מרפאה לאילמות סלקטיבית, אולי כדאי להתייעץ איתם?
אפשר גם להתיעץ עם קלינאית, איך ניתן לעזור בגיל הזה...
אם זכור לי נכון, הם לא מטפלים בגיל הזה...(רק מעל גיל 5 או שש, לא זוכרת)
הוא מדבר שוטף בבית? או עדיין הדיבור לא מבוסס?
אם הוא מדבר טוב לגילו, יש כמה דרכים לעודד איתו דיבור במקום זר. אבל זה השקעה
 

במרכז שניידר לאילמות סלקטיבית לא מטפלים בגיל הזה.
ומול קלינאית צריך לברר היטב אם יש לה ניסיון ועוסקת בזה, כי לא כל אחת מכירה את תחום האילמות ויכולה לטפל.

יכול להיות אילמות סלקטיבית אבל הוא עוד קטן מלפתח את זה לדעתי. בגדול זה מגיע מחרדות...

ילד שמרגיש בטוח, הוא מדבר ומרעיש... ברור שיהיה הבדל בין ההתנהגות בבית ובחוץ, זה אצל כולם. אבל מה שאת מתארת נשמע מדאיג 

אילמות סלקטיבית. (אמנם לא קיבלנו אבחנה רשמית, אבל זה היה ברור שהסיבה היא רגישות יתר ולא המטפלת, שאנחנו מכירים כבר שנים וסומכים עליה)

כמובן, צריך בכל זאת לשלול אפשרות של מטפלת לא טובה...

ממש. חכם ורגיש, אולי מחונן.

יש ילדים כאלו. אין מה לעשות עם זה. לא חושבת שנכון לתייג את זה כ"קושי ריגשי"

גן זה לא כיף. הכי כיף ובריא ונורמלי זה להיות עם אמא בבית. נשמע שהוא ואת יודעים את זה.

אין לי עיצה, רק אומר שאני הייתי כזאת. ובעלי היה כזה, ואני לא מתכננת לשלוח ילדים למסגרות.

אבל אם הייתי שולחת, היה לי חשוב לתת המון מקום לקושי ולנסות להשאיר בבית מתי שאני יכולה.

(ואני מורה עם 10 שנות ניסיון. אז לא עונה רק בהיבט האישי אלא גם המקצועי)

שלא טוב להם להיות מחוץ לבית. אבל יש ילדים שהם בדיוק הפוך מזה, ופורחים במסגרת!

בכל אופן, אני עדיין לא גיבשתי עמדה מוחלטת על ילדים רגישים - האם נכון לשלוח אותם למסגרת ובאיזה גיל. בכל אופן, לא לנצח הם יוכלו להישאר בכנפיים המגוננות של הבית, בלי להתרועע עם העולם שבחוץ... וכאן צריך לשקול - ובעיקר להתייעץ עם אנשי מקצוע - באיזה גיל נכון להוציא את הילד מהבית למסגרת מיטיבה, כדי ללמד אותו בצורה בטוחה להתמודד עם העולם.

אני אענה לך בתור אדם רגיש, שעבדה עם ילדים ובני נוער במסגרות לא שגרתיות:

שנים נילחמתי עם עצמי בכל הכוח כדי "להתמודד עם העולם" כמו שקראת לזה, הייתה לי קריירה מצליחה מאוד, אבל במקביל סבלתי מדיכאון, לקחתי תרופות והייתי בטיפול פסיכולוגי יותר משבע שנים.

מה יצא לי מזה?

ביום שהחלטתי לעשות מה שאני רוצה, לחיות חיים קטנים ופשוטים, לגדל ילדים בכיף, לא לנסות להתמודד עם העולם- התחלתי לפרוח. ויותר מכך- אני מרוויחה הרבה מאוד כסף וגם משפיעה על העולם בדרך שמתאימה לי, ובעיקר- מאושרת מאוד. 

אני רגישה בעצמי (אך לא סבלתי נורא במסגרת, פשוט לא הייתי במרכז), ואמא לילדה רגישה מאוד-מאוד שכן סובלת, ואנחנו בייעוץ צמוד עליה. ואני אמא גם לילדים שהם לגמרי ההפך - אם הם היו כל היום בבית הם היו נובלים...

גם את כתבת על סמך ניסיון אישי, שפשוט קצת שונה משלי.

ולכן אי אפשר לומר שום דבר נחרץ בעניין הזה... בענייני נפש כמעט אין נכון ולא נכון, וצריך להתייעץ על כל מקרה לגופו.

תשאירי את הילד בבית, תעברי לחינוך ביתי.

אני חושבת שבעולם ההישגי שלנו זה קול שלא קיים, בכלל. וחבל.

הילד שהפותחת תיארה כן סובל מאוד. כל מה שניסיתי להגיד זה שאין ילד בן שנתיים שסובל מלהיות בבית, יש אולי אמא שסובלת. ילדים בני שנתיים שסובלים במסגרות - יש מלא, הרבה יותר מידי. 

ולא רק במקרי קיצון

מספיק אמא שלא פנויה לילד והוא משועמם ובודד

היא חייבת שתהייה לה פניות.
אם אין לה, כדאי שיכנס למסגרת החל מגיל שנתיים בערך שזה הגיל שהם כבר זקוקים לחברה ותעסוקה.
 

יש ילדים בגיל שנתיים שהמסגרת עושה להם רק טוב! ולכן צריך להתייעץ בכל מקרה לגופו.

לצערי לא התייעצנו עם איש מקצוע כשהבת הרגישה שלי הייתה בת שנתיים, אז לא יודעת מה היו אומרים לי. אבל מניחה שיש בהחלט אנשי מקצוע שדוגלים הזה בחינוך ביתי. השאלה היא על הגילאים הגדולים יותר...

אחד הילדים שלי, לדעתי רגיש מאוד, השארתי בבית כמה חודשים בגיל שנתיים כשהייתי בחל"ד, חשבתי שזה מה שהכי נכון בשבילו. אבל הרגשתי שהוא לא רגוע, רוצה שאני אעסיק אותו כל רגע ביום, היה ממש קשה. ברגע שהכנסתי למסגרת, הוא פתאום נרגע, התחיל להעסיק את עצמו. ממש הרגשתי שהוא מקבל איזה צורך שלא הצלחתי לתת לו בבית.

כותבת בתור אמא לילדים רגישים שראיתי אותם סובלים ופורחים בתקופות שונות, במסגרות שונות. 

הוא עדיין פצפון להיכנס להגדרות.

זה כמו שיגידו על תיניק שרוצה ידיים שיש לו קושי רגשי.

הייתי משנה את הטרימינולגיה לצורך רגשי.

זה כבר מרגיש אחרת.

עכשיו לשאלה שלך, בין שני קצוות יש הרבה נקודות בדרך.

הייתי מתחילה מלוודא אקטיבית שבאמת טוב לו במעון ולא חלילה קורה שם משהו..גם אם ברגיל לא היית חושדת, כשרוצים להגיע לאיתור בעיה, צריך לשלול אקטיבית גורמים מסביב.

כמו שעושים בדיקות דם כדי לשלול כל מיני דברים.

אחרי שווידאת היטב שטוב לו,

תחשבי מה המינון שמתאים לך.

את יכולה להאריך חלד ולהישאר עם התינוק ולאסוך אותו ב13:00 נגיד.

או לחזור לחצי משרה ולאסוף את שניהם ב13:00

במקביל או במקום, אפשר לעבוד איתו על פרידות. תחפשי הדרכה ממוקדת לזה, יתנו לך כלים.

הוא ילמד מה הוא מרגיש, יחוש אמפטיה למצבו (ולא רחמים או מצפון)

נראה לי זה יעשה לשניכם טוב להבין ולדבר על זה שזה נורמלי לחוות קושי להיפרד מאמא (בטח על רקע הולדת אח קטן)

לגבי הדיבור בפני זרים, הייתי שוללת בעיות שמיעה

(לפעמים בבית לא שמים לב לבעיות שמיעה כי יש מימיקות והבנה טובה גם בלי שמיעה ודיבור טובים)

ואם זה לא בעיית שמיעה ממש הייתי משחררת, הוא פיצי והכי טבעי שלא ירגיש בנוח בחברת זרים.

אם אצל סבא וסבתא הוא משתחרר אחרי כמה שעות ממש לא הייתי דואגת.

גם בגיל 3 זה נשמע לי ממש תואם גיל.

באופן כללי אני חושבת שהדרכת הורים החל מגיל שנתיים היא ממש מתנה להורות.

זה כבר גיל שמתחילים לשאול שאלות אחרות ונחמד שיש הכנה להמשך וזה עושה סדר.

לא חייב הדרכה פרטנית,

כל ספר/ קורס/ פודקאסט בנושא שמעביר הדרכה מובנית יכול לסייע להבין איך להבין את הילד ואיך לעזור ולקדם אותו.

אהבתי...

שלא מהמשפחה הגרעינית. (הילדה הרגישה שלי עד גיל 3 הייתה בוכה נוראות כשסבא וסבתא היו מגיעים לבקר... ואחר כך היא הייתה פשוט שותקת, עברו כמה שנים עד שדיברה איתם...)

ומסכימה איתך גם על הדיוק של צורך רגשי, אבל אם אכן מדובר באילמות סלקטיבית - זה כן קושי שדורש פתרון מותאם לקשיים, ולא רק צורך...