שאלה פילוסופית עם השלכות מעשיות שמעסיקה אותי לא מעט.חגהבגה
עבודה, בית, ילדים, זוגיות. הילכו שניהם יחדיו?
במשך שנים, נשים לא יצאו לעבודה בחוץ- עבדו בבית, במשק, מקסימום בחנות כשבעלן היה החנווני.
במהלך השנים היוצרות התהפכו לרובנו יוצאות לעבוד על מנת לפרנס בעיקר, וגם בשביל משמעות.
אני מוצאת את עצמי נגמרת ברמות הזויות בעבודה ומגיעה חסרת כוחות לחלוטין הביתה.
גם אם הייתי מתתתתההההה על העבודה שלי-זה מעייף. גם עבודה מול מחשב, וגם מורה, וגם כל אלף ואחת האופציות.
איך אפשר לעשות גם וגם וגם?
זה או בעל שעובד בעבודה סופר מכניסה- במקרה שלי בעלי אברך ואני רוצה שימשיך להיות אין פה שאלה בכלל..
או הורים מליינים שמפרנסים...
אני רואה נשים שעובדות במשהו פרטי מהבית (לא שמחזיקות עסק ענק מהבית) , או בכלל מסתכלת על כל מיני יוטיובר יותר מחו"ל וכאילו- מה הולך פה?? הן בבית, מגדלות ילדים, עושות מה שאוהבות- יוטיוב, וסבבה להן...
אני מקווה שהשאלה מובנת...
אני לא מחפשת עצות, כי אין עכשיו מה לעשות- אין לי דרך לחפש עבודה אחרת בלי להתקדם מבחינה מקצועית, בנתיים מתמקדת בלקבל קביעות במשרד החינוך.
לא יכולה להוריד אחוזי משרה כי גם ככה המשכורת נמוכה.
ובעלי חוץ מהיותו אברך טוחן שעות עבודה מהצד..

מחפשת בעיקר תובנות וחיזוקים...
תודה לכם על המקום ❤
וואאאפפפחגהבגה
היי יקרההשלך על ה' יהבך
דבר ראשון את מדהימה שבזכותך בעלך לומד תורה, נכון שפעם נשים לא יצאו לעבוד כמו היום, אבל צריך לזכור שפעם הפרנסה לא הייתה קשה ככה, החיים השתנו והשתכללו ועמם עלה גם היוקר שלהם, כך שקשה מאוד לראות מציאות של אחד שעובד ושזה מספיק לכל מה שרוצים או צריכים, גם אם המשכורת שלו גבוהה. אז כן יותר מאתגר לנו היום כנשים לומדות ועובדות, אבל זו שליחות עצומה להצליח להחזיק בית וזה בכלל לא פשוט.
ועוד הוראה - אני פשוט מצדיעה לך!!!!! מקצוע ככ לא פשוט ומי שנמצא בו בעיניי ממש יוצא מהמעגל האנוכי העצמי והולך למקצוע שוחק באמת מתוך אידאל (לא כולם כמובן לצערנו אבל לדעתי את ממש כזאת לפי הגישה המדהימה שלך והרוגע שראיתי בסרטונים).
וכן החיים לא קלים בכלל, ויש תמיד דאגות על הפרנסה ועל ילדים ומה יהיה, אבל צריך בסופ להנות ולהבין שזה החיים, ימינו כצל עובר, אז אם לא ננסה להנות מהמשמעות שבדרך נפספס הכל, לא באנו לפה כדי לנוח 🙂
וואי צודקת ממש.. לא באנו לנוח!!חגהבגה
(כותבת בתנוחת שריצה על הספה בבית הוריי)
תגידי בדקת מה עובר לי בראש???מצפה לעתיד טוב

כל היום חושבת עלזה

אמא שלי אף פעם לא עבדה

וזה כזה שינוי תפיסה להוציא תינוק כזה פיצי

שאלת השאלות

ןלא אין לי תשובה לצערי

וואי זה עוד משהו נכון!חגהבגה
לא חשבתי בכלל על זה אבל כן, לצאת כש התינוק כזה פיצקלושששש
חגהה התגעגענו❤❤אנונימית(:
רק אגיד שאני מעריכה אותך ממש שאת מאפשרת לבעלך להיות אברך ואת זו שיוצאת לעבוד!!! ואני בטוחה שהקב"ה דואג לכם כל חודש שתסתדרו עם מה שיש ❤
וחיבוק ענק על ההתמודדות הלא פשוטה הזו, את גיבורה ! 💖
תודה אהובה שלי ❤❤חגהבגה
לא כל כך הבנתי עד הסוףמצטרפת למועדון
את מה שכתבת לגבי היוטיוברים מחו"ל. אם את חושבת ששם הטירוף של החיים נמוך יותר ורוצה לוודא או שאת יודעת שזה ככה ורק מביאה את זה בתור נקודת השוואה?
כך או כך זה באמת לא רלונטי כי במציאות החיים שאני ואת שותפות לה זה לא שאלה של אפשר גם וגם? כי ברור שצריך גם וגם.. אין לנו אפשרות של לא לעבוד וכמו שאת אומרת לא שייך לחפש עכשיו עבודה אחרת. וברור גם שמביאים ילדים ומגדלים משפחה. אני מניחה שלא לכולם ברור שהם רוצים משפחה גדולה אבל משפחה זה ברור. ולכן ברור ששתי הדברים צריכים ללכת איכשהו ביחד. וברגע שזה לא שאלה של אפשר אלא נקודת מוצא שברור לי שאני צריכה גם וגם כי זאת המציאות וזה הדור אז ברור לי גם שיש לי את הכוחות לכך מהקבה! לא סותר את זה שזה קשה ומפרך ודורש עבודה עצמית של דיוק ומציאת האיזונים שמופרים כל פעם מחדש אבל אפשרי.
מלא כוחות. יש תקופות שזה ממש מפרך ומרגיש כאילו בשביל מה אני חיה? כל הזמן המרוץ הזה... עוזר לזכור שזה גל והוא ירגע. יבוא אחד אחריו אבל אלו החיים וזה היופי הרגעים הקטנים של הנחת בנשימה של בין ריצה אחת לשניה...
יפה, אהבתי את החידוד הזהחגהבגה
שזה מה שה' מאמין שאנחנו יכולות כרגע.
תודה❤❤
לגבי ח"ול, אני יודעת שזה ככה- לפחות בחלק מהמקרים, רק נק' השוואה..
לא יודעת אם לזה התכוונת.. אבל אני חושבתבתנועה מתמדת
שגם אם היית בבית ולא עובדת, זה אומר שהיית עם הילדים כ-ל היום וזה גם גומר ומתיש ומעיייייף..
אז פעם שנשים לא היו יוצאות לעבוד הן היו בבית במשרה מלאה😅 לא היה בקרים חופשיים לתקתק דברים כשהילדים במעון חח

ויש משהו ביציאה מהבית שגם נותן כוחות לזמן עם הילדים (כשהעבודה משמעותית ונותנת סיפוק)

אבל בהחלט מבינה אותך!! גם אני מרגישה לפעמים שאני טובעת.. ומה שעוזר לי זה לזכור שזה זמני ואלו שנים יפות שאתגעגע אליהם בהמשך- לבית מלא ילדים קטנים וב"ה שהעומס הוא בדברים טובים
צודקת נכון... כנראה שיש לי חלוםחגהבגה
להיות בבית, ו שהבנות בגנים.
אשמח לעוד תגובות ❤חגהבגה
סבתא שלי תמיד היתה אומרת לי: "באנו לעבוד" (והיא לא היתהכל היתר חולף
פולניה❤)

היא גם גידלה 8 ילדים וגם עבדה בחוץ במשרה רצינית++ ולמדה עברית בקורס כדי שלא יתנשאו עליה האשכנזיות מהעבודה (מילים שלה 😏).
בגדול מאמינה שהמטרה היא למצוא נקודות אור קטנות של משפחה, שמחה, ילדים, זוגיות, סיפוק מהעבודה בתוך כל העומס. כי תמיד יהיה. החיים הם תקופה עמוסה 😏

את אלופה על זה שבעלך אברך, זה קשה לי אפילו ברמה המהותית להבין את זה ובטוחה שיש בזה עול שאת נושאת בגבורה!
וכן, את צודקת. זה או הורים מלייאנים או בעל שמפרנס בים של כסף. אז כנראה שפשוט נצטרך להמשיך לעבוד...

לפחות נהנה קצת בדרך😅
אוהבת לקרוא אותך!
לגבי היוטיובריות-כל היתר חולף
אל תשכחי שיש גם עניין של מספר ילדים והכנסה שמאוד מאוד משפיעים.
עניין של סדר עדיפויות לגמרי
נכון מסכימהחגהבגה
ובכל זאת יש שם הרבה יותר חופשיות בעניין, הזה.
זה גם קשור לאורח החיים באופן כללי וליוקר המחיה.
מתחבטת הרבה בשאלה הזומחי
אצלי השאלה היא בעיקר איך מוצאים זמן ופניות נפשית לזוגיות במרוץ הזה. כי מה שיוצא שמוציאים את הנשמה בעבודה, חוזרים הביתה ונותנים את שארית הכוחות לילדים, ואז הבעל...? למי נשאר כח.
התחלנו להקפיד על ערב שבועי וזה נחמד, אבל זו טיפה בים. אז פעם בשבוע אני מדברת עם בעלי.. לא נשמע לי תקין
סליחה על הנצלוש. אלו מחשבותיי (שאלותיי) בנושא
מסכימה איתך אבל אצלנו נגידחגהבגה
כל ערב כשהבנות הולכות לישון זה זמן זוגי שאפשר לדבר ולשתף והכל... גם בלי לצאת מהבית
שואלת בתור מורהמחי
הערבים לא תפוסים אצלך להכנת שיעורים ודברים מהעבודה?
זה מה שתופס לי את כל הערב ולא משאיר לי זמן זוגי
האמת, שאני כמעט ולא מכינה שיעוריםחגהבגה
אני מלמדת חומר בכיתות נמוכות, וזה בעיקר לפי הספר. כמובן שמשלבת פעילויות, משחקים ועבודות, אבל לרוב זה לא תופס לי כל כך הרבה זמן.
שוב- בתור מורה מקצועית.
מחנכת- סיפור אחר לגמרי
כל ערב דייט עם הורי הכיתה
את האמת1234אנונימי
מתלבטת בזה הרבה.
ואין לי תשובה טובה

מרגישה שמצד אחד קידום מעמד הנשים הביא איתו הרבה טוב לנשים, זכות הצבעה, התייחסות יותר מכבדת, פתיחת אפיקים נוספים, אפשרות מימוש עצמי ועוד כל מיני דברים טובים.
מצד שני, מרגישה לפעמים שזה גרם לכך שאנחנו סוחבות על עצמנו את קללתו של אדם בנוסף לקללה של חווה. כי זה לא שברגע שהתחלנן לעבוד הפסקנו ללדת. עכשיו אנחנו עושות גם וגם.
ובאמת, זה נראה לי מציאות לא נורמלית.
וזה נראה לי לא נורמלי ואני עדיין ממשיכה ללמוד הנדסה.
אין לי מה להגיד, זה מן מציאות מטורפת, שאני כל הזמן מתחבטת בשאלה הזו, במציאת האיזונים הנכונים, אבל מתוך הבנה שבאמת, אי אפשר גם וגם וגם וגם.
ולפעמים הציפייה מאישה (במיוחד דתית) היא שהיא תהיה גם וגם. גם מפרנסת וגם מורה מעולה ומשקיענית וגם אמא למופת (ולהרבה ילדים) וגם וגם וגם. ורק מלקרוא את כל הגם וגם הזה נגמר לי האוויר.

אז לא חושבת שיש תשובה טובה לשאלה הטובה הזו

אבל זו באמת שאלה, ובצד הברכה שהביא איתו השינוי במעמד האישה, יש גם הרבה קושי, וכנראה שעכשיו משימת חיינו היא להתמודד איתו.
מסכימה ממשחגהבגה
ממש 'לקחנו את הקללה של אדם בנוסף לשל חווה'מצפה לעתיד טוב

בוכה/צוחק

פעם הרבנית נעמי שפירא אמרה לי משהו ממש דומה.כל היתר חולף
שאנחנו מעמיסות על עצמנו יותר מדי.
גם לומדות, גם עובדות, זוגיות וילדים תודה לקב"ה, להיות יפות ומסודרות, שהבית יהיה מתוקתק ובאמת זה לא אפשרי...
צריך קצת לנשמה.

אז בגדול אני חושבת שהכללללל מתחיל ונגמר בזוגיות טובה ותומכת. הכל.
חוץ מזה שצריך לדעת להיות סלחניות כלפי עצמנו, גם אם הסביבה ממש לא סלחנית כלפינו.
לצורך העניין - כשאני מקבלת מחזור יש לי כאבים נוראיים ופשוט לא יכולה לתפקד.
פעם פעם הייתי נלחמת למרות הכל, הולכת לעבודה וללימודים וסובלת בשקט. אז מה אם אני אישה? אם גבר עושה אז גם אני יכולה.
אחרי השיחה הזו איתה משהו בי נרגע. פשוט הבנתי מהמקום הכי נכון שאנחנו לא שווים ולא רוצה גם להיות גבר. בכלל בכלל 😁

טוב, סטיתי קצת מהנושא 😆😏
זוגיות טובה...😭😭😭😭האור שבלב
בדיוק עכשיו קבלתי ביקורת עצבנית על הזה שאני לא מסדרת לבת שלנו את המצעים..
על המקלחת המסריחה מפיפי...
האמת האיש בתקופה שהוא לאאא מוצא את עצמו, נמאס לו לעבוד, (ועובד למרות זאת כי אני בבית כרגע)

ולפעמים
אין
לי
כח
למצבי
רוח
האלה


ואייי... קשה. חיבוק ❤❤❤קול ברמה
💗 מה שמעצבן-האור שבלב
זה ש,,בנאדם...אני זו שאחרי לידה!!!

ומה עם מילה טובה שהשולחן ערוך לשבת??
שרוב האוכל מבושל??
שהסלון- פינת אוכל- מטבח מסודרים??

אז הוא עוד יותר מתעצבן כי "אי אפשר להעיר שום הערה כי את לוקחת את זה אישי"..

דאאא

ו"אמרתי לך תודה"

ממש ...

🥺

אווצ' חיבוקאורוש3
רררררבת 30
אישה אחרי לידה.
אין, אין, איך להסביר את זה.
אוךךךךךדבורית
זה לא למצבך ...
מקווה שהוצאת מהאוזן השניה
🙄
מנסה...האור שבלב
אני יודעת שהוא לא מוצא את עצמו כרגע..

וזה בעיה רצינית אצל גברים.. בעלי הוא איש של עשיה, ואם הוא לא מוצא את עצמו זה בעיה...

ודווקא אני הייתי במצב רוח טוב!

🤒
חיבוקים💜💜כל היתר חולף
סליחה אם מה שכתבתי בא לך לא בטוב כרגע
הכל טוב.. בזכותך אני פורקת😉האור שבלב
וואי מעניין1234אנונימי
למרות שלפעמים זה מן מעגל קסמים, כי אם אנחנו בריצה כל היום, איך תהיה לנו זוגיות טובה?

וגם, ב"ה טוב לי מאוד עם בעלי, אבל עדיין מרגישה בעומס מטורף מרוב דברים שאני עושה. אבל אולי באמת זה שמצליחים איכשהו לעבור את זה השפיות יחסית, זה אם יש זוגיות טובה.

ולגמרי לגמרי מזדהה עם קצת לשחרר, קצת לצמוח על עצמנו, יותר לסלוח. קצת אהבה גם כלפי עצמנו
שולחת לך שאלה באישי..באר מרים
אני בדיוק בתהליכי חשיבה עם עצמידבורית
ולא בטוחה שאני חוזרת למירוץ הזה
מנסה לחפש פתרונות יצירתיים כרגע
אבל השלב שלכם הוא שלב קשה יותר
את בתחילת הדרך, אין עוד קביעות
את עובדת ממש קשה
ומקבלת שכר פח
זה השנים הכי קשות
עם השנים השכר יעלה
ובינתיים את תלמדי להתייעל ופחות להתייעף
שולחת לך חיבוק
תכף חופש גדול, סוג של
וואי מחכה כבר לשלווה הזאת, היחסיתחגהבגה
וכנראה אעבוד כל יולי, אז חופש ממש לא גדול...
לא ילכו כולם יחד. באמת ג'ינגולאורוש3
מטורלל ברמות. לעיתים נדירות יש תקופות שמרגישה שיש איזון סביר. לרוב מרגישה שאני פשוט לא מצליחה לעשות טוב שום דבר. אין. אישה אחת. בית עבודה ילדים זוגיות. קשוח ביותר. וזה באמת כשהמצב בטוב ב''ה. בבריאות טובה והכל. אלף פעמים רק להודות ולהתפלל שימשיך. לא רוצה לדמיין את הקושי במשפחות עם עוד מורכבויות אובייקטיביות. צריך לדעת לשחרר בחלק מהדברים (בחיי לא אספנו השבוע שום משחק מהרצפה ולא בשלתי כלום. נשארו מלא שאריות מעל האש של ל''ג בעומר וזהו). ולנסות להוציא את המצפון לחופשה ולא לשכוח את עצמך בתוך זה. טיפה. וזוגיות. על זה עומד הבית. אוף. למה תמיד זה נדחק לתחתית.
בדיוק, האיזון הסביר הוא לעתים ממש נדירות!חגהבגה
מרגישה שאם היו לי יומיים חופשיים, הייתי מצליחה להתאזן..
חגוש, אין לי הרבהחלונות
מה לחדד או להוסיף, כי השקפת עולמי רחוקה מאוד מצורת ההתנהלות הזו.

מה כן?
יש לך אידיאל שבעלך ישב וילמד תורה. וכמו כל דבר פה בעולם - יש לזה מחיר. כשאת "משלמת" את המחיר, כשקשה לך - תזכרי טוב טוב עבור מה את עושה את זה. אולי אפילו תציירי לך בראש ותפרטי באופן מוחשי ממש מה את מרוויחה מזה, עבור מה את משקיעה כ"כ...
אם אני למשל חוסכת עכשיו כסף עבור קניית דירה. בשעת מעשה, כשאני צריכה לוותר על קניה של בגד מאוד יפה עבור החסכון, אם אזכור למה אני מוותרת - יהיה לי יותר קל..

ועוד משהו שראיתי מנסיון חיי בינתיים: יש לך אידיאל בחיים? עופי עליו עד הסוף! בכל הכוח! אך פעם לא מפסידים מזה.

בהצלחה אהובה❤️
מרגישה שרוצה להרחיב טיפה:חלונות
צורת החיים המערבית, הקדמה, הפמיניזם - לא ממש רואה אותי כאישה. לא רואה או מכירה בצרכים שלי. לא מכילה אותי.
ואסביר:
הפמיניזם וקידום מעמד האישה הוא ברכה ותיקון עצום לכל האנושות ולנו כנשים בפרט. במרחב הציבורי אין באמת ולא צריך להיות הבדל מגדרי. כאדם, כאזרח, כשכיר, כעצמאי - זה ממש לא משנה אם אני גבר או אישה!
במרחב הזוגי, מול בעלי, אני אישה. פה יש למגדר המון המון משמעות. מה זה אומר שאני אישה? זה אומר שהנפש שלי מורכבת, פתלתלה, שהצרכים שלי מגוונים, עמוקים, לא תמיד ברורים. שהמקום הרגשי הבריא שלי כאישה מול בעלי הוא המקום העטוף, הנאהב, הנסמך, הבוטח.
מי יודע הכי טוב איך למלא את הצרכים שלי כאישה? - התורה.
מה כתוב בה? - "בזיעת אפך תאכל לחם". בדור שלנו, משהתהפכו היוצרות, נוספה קללה זו לאשה. הרבה באשמתינו, אנחנו פשוט לוקחות אותה על עצמנו.
יש לנו פה כנשים עבודה גדולה פנימית של שחרור!

את רוצה/צריכה לעבוד? - נפלא! אבל את על תקן עוזרת!
דמייני לעצמך שאת מארחת משפחה גדולה לשבת..הכנות, ארגונים, בישולים, נקיונות....חתיכת ניהול אירוע. בא הילד שלך בן 12 ועוזר לך. הוא מקלף, מוריד את הכביסה שביקשת, מחליף מצעים בממ"ד וכן על זו הדרך...
ניהול האירוע, האחריות, העול, האצלת סמכויות, וידוא ביצוע (מה קורה אם הילד לא יכול כבר לעזור..) - הם אך ורק שלך!!!
הילד עזר?- המון! הציל אותך! ממש לא היית מצליחה להגיע לשבת בלעדיו. אם לא היה עוזר/חלילה חלה או משהו - היית מכניסה שבת עם האורחים? כן. איכשהוא היית חייבת להסתדר. נכון?
אותו דבר כאן. וזה לא משנה אם בעלך עובד/אברך/עצמאי. זה שלו. זו הקללה שלו. זה מה *שהוא* התחייב לך בכתובה.
זה שלו! מליון פעמים - זה שלו!!!

חגה, אין לך מושג איזה שינוי אדיר יכול להתחולל ברגע שאת משחררת *באמת*(!!!!!) מבפנים,עמוק עמוק את האחריות הזו.
מבטיחה לך ששינוי תפיסתי שלך יעזור לך המון ואפילו יקדם אתכם כספית.
איך?
כשאת משחררת אחריות(אבל באמת, מבפנים. זה תהליך...לא קורה ביום אחד בכלל) - בעלך לוקח אותה. ואת תיהיי בהלם איך פתאום הוא מוצא פתרונות להכנסה *בלי לעזוב את הכולל*. וואו, כמה פעמים בחיים שלי ראיתי את זה קורה! ( כולל אצלנו). זה פשוט עובד.

מה עוד את מרוויחה?
את האיזון המיוחל שאנחנו כ"כ מחפשות להשיג. משהו בך נרגע, מתיישב, סמוך ובטוח. הבחירות המעשיות שלך יכולות להשתנות. מה שנראה לך היום בלתי אפשרי - לאחר שינוי תפיסה- פתאום קורה. המקום הרך הזה שלנו, הנפש ההומה הנשית, כמויות הרגש שלנו שצריכות זמן, אהבה והכלה - מקבלות את המקום שלהן. את מגיעה מול בעלך אשה, ולא סיר לחץ של הספקים.

עוד נקודה:
ה' נתן את העונש הזה לגברים, הוא גם נתן להם כלים להתמודד איתו. שימי לב, להם לא לנו.
גבר שעול הפרנסה הוא שלו ורק שלו - חייב לעשות פה עבודה רצינית. זה עבודת ה' שלהם. את יודעת לאיזה קרבת אלוקים, דרגות אמונה ובטחון, תפילות עמוקות - הם מגיעים?? למה? - כי הוא חייב. יש לו אחריות להביא פרנסה הביתה, מה נשאר לו? לצעוק לה'!
זה המסלול שלהם! ממש לא שלנו! לנו זה רק יוצר עומס נפשי מטורף, טשטוש גבולות וחוסר איזון.
תשחררי, תשחררי, תשחררי. תעביר לו את מלוא הניהול, הכובד, האחריות. תחזרי להיות אמא ובעיקר אישה! תלכי לעבודה כמו הבן שלך שבא לעזור לקלף תפו"א(לא בקטע של זלזול. בקטע של חוסר אחריות לביצוע השבת...)
אין לך מושג כמה זה מדייק את המקום שלך כאישה, מדייק את הזוגיות, אפילו בתחום המיני יש השפעה גדולה, אבל זה כבר נושא אחר....

יאלה, עד כאן הגיגיי. בהצלחה🤗
מדהימה.. תודה ממש!!חגהבגה
בדיוק.. ממש מסכימהדפני11
מדהים. ושאלה בפנים-האור שבלב
היום יש הרבה מתגרשים..

אם אישה סומכת על בעלה ב100% כמכניס בפועל,
בסוף היא יוצאת ללא כלום.
ואיך היא תסתדר.

אני יודעת שזו מחשבה לא חיובית- אך תראי את אחוזי המתגרשים..
והאמת זה לפעמים מבהיל אותי(בייחוד במצבים קשים- חלמתי חלום כזה, וקמתי עצובה עצובה)

תודה.חלונות
לא כ"כ הבנתי את השאלה.
למה שהאשה תשאר בלי כלום?
ההיפך, היא פנויה לכאורה ללמוד, לעבוד ולהתפתח בכל תחום שהיא רוצה. כשהעול והאחריות לא עליך - השמיים הם הגבול.
את יכולה לבחור במקצוע למשל לא הכי מכניס אבל שאת אוהבת מאוד. את יכולה תיאורטית להוריד שעות מהעבודה ולהמשיך ללמוד תואר שני, את יכולה לנסות להפוך תחביב שלך לעסק קטן ועצמאי לאט לאט בלי לחץ של להכניס כבר פרנסה הביתה...

אולי לא הבנתי אותך עד הסוף?
היא התכוונה שאחרי גירושים תישאר בלי כלוםמיואשת******

וזה באתמ בעיה. מי שהמקצוע שלה ממש לא מסוגל לפרנס, נגיד עובדת כמה שעות בסוג של תחביב, ואין לה תעודה למקצוע "רציני" בצד, עלולה להיות בקשיי פרנסה רציניים לשעת גירושין

לטעמי הפתרון לזה שלכל אחת תהיה תעודה במקצוע טוב ומכניס. לא חייבים לעבוד בו, אבל אם יש תעודה\תואר כלשהו אז גם אם לא עבדת בזה את יכולה ללכת לחפש עבודה בזה אם חס ושלום יש צורך.

אהה הבנתי.חלונות
אבל אין לזה קשר לתפיסת העולם הכספית מול גבר ואישה.
מה שכתבת לדעתי נכון מאוד. ותקף לכל אחת ולכל מצב.
לא התכוונתי בשום מקום לעודד חוסר עשייה, אי יציאה לעבודה, אי מימוש עצמי ורכישת מקצוע.
כתבת יפהכל היתר חולף
תודה⁦חלונות
רוצה להגיד לךבת 30
שאני הייתי לגמרי בתפיסה הזאת, ובאמת לא חשבתי או הרגשתי שעול הפרנסה מוטל עלי, גם אם אני עוזרת.
וזה לא עשה טוב. בכלל.
לקח לי הרבה זמן להבין, שבנתוני החיים המסוימים שלנו, אני צריכה לקחת אחריות מסוימת גם על הפרנסה.
לא שזה קל. אבל אלו החיים.
באמת?חלונות
ממש ממש מענין אותי.
אני מאוד מאמינה בדרך הזו, אבל גם מאמינה שלכל דבר יש יוצא מן הכלל.
כל הכבוד לך על הגמישות המחשבתית!
כן...בת 30
את צודקת, לפעמים טכנית זה פשוט לא מתאפשר.כל היתר חולף
ארחיב אם כבר ציינתן את זהחגהבגה
העולם שלנו לא באמת מאפשר את זה.
אלא אם כן מסכימים שחיים ברמת חיים מוגבלת מאוד, שוב אל אם כן ההכנסה גבוהה מ20,000, בהנחה שיש ילדים.
לא חושבת שמישהי תהיה מסוגלת ללכת ללמוד תפירה/סריגה, הדרכת טיולים, או אפילו לקום ב10 בבוקר ולראות את בעלה כורע תחת הנטל- למרות שהוא מתחייב בעול הפרנסה.
כמו שעל אחת מאיתנו מצפה מהבעל שיעזור בגידול ילדים, כביסה, כלים בישולים.
הרי אף אחת מאיתנו לא תהיה שלמה עם זה שהבעל יגיד- סליחה, אני מחוייב בעול הפרנסה, חוץ מזה לא נוקף אצבע והכל יסתדר...
אבל חגה! ממש לא זו הכוונה!חלונות
אם את רוצה/*צריכה* לצאת לעבוד - תעשי את זה! ברור!
השאלה מאיפה זה מגיע, על מה זה יושב...
תתפלאי, אבל לתפיסה בראש. למקום ממנו אנחנו פועלים - יש השפעה אדירה על המעשה, על ההרגשות ועל התוצאות.
קודם כל חגוש איזה דיון מעניין פתחת🙂אם_שמחה_הללויה
בינתיים קוראת וצופה מהצד
ממש מעניין איזה מגוון דעות!

וחלונות מסכימה ממש!אם_שמחה_הללויהאחרונה
התפיסה היא בראש. השפע הוא בראש.
לפעמים כשמשנים כיוון מחשבתי/אמוני מה שלא נראה היום אפשרי הופך להיות אפשרי.
רוצה לענות על זה. אולי במוצאשחלונות
לא רק טכניתבת 30
נפשית
האמת אין לי כל כך תשובות אבל מזדהה מאוד עם השאלותאני זה א
שהעלת..
אני אישית מבחירה בבית ויכולה רק להגיד שלא תמיד,זה כל כך פשוט
יש ימים מאתגרים מאוד והיו לי תקופות שהייתי עם 2 קטנים בבי לרוב אחד..
וברור לי שעם הייתי צריכה עוד לצאת לעבוד ולהוסיף גם את זה לג'ינגול היומיומי הייתי קורסת לחלוטין.
מה מחזק אותי?
לזכור שזה זמני שתיכף כולם יגדלו ויהיה יותר קל קצת.
שלאט לאט לומדים להוריד סטנדרטים במה שאפשר.
שלאט לאט לומדים גם איך לשמור על הזוגיות גם אם לפעמים נופלים..
ובעיקר מתפללים שיהיו תמיד כוחות להכל.
הבית שלי רחוק מלהיות מושלם ומתוקתק אבל משתדלת שיהיה שמח בו..
אני באמת חושבת שזה לא ככ אפשרי...דפני11
תראי יש כאלה סופרוומניות שיכולות הכל.
אני כבר מזמן הבנתי שאני לא כזאת.
מה כן הבנתי?
קודם כל באמת שאני מאמינה שיותר חשוב עבורי להיות אישה אמא ורעיה נושמת וחיה. ולכן עול הפרנסה הוא באמת לא עלי.
אני עובדת. בעלי סטודנט כרגע בלי יכולת טכנית לפרנס... אבל העול הזה. הלחץ הזה (אגב לא תיארת אותו וזה ממש טוב, אבל בשבילי הלחץ הוא גורם מספר אחת לשחיקה והיגמרות שלי בשאר הנושאים) הוא לא עלי. אני אפרנס כמה שיכולה. כמה שסביר בעיני. כי זה לא שווה לי .. לא הלחץ ולא חוסר הפניות שבא עם משרה מלאה.....
ואם יום אחד ארגיש שגם זה גדול עלי- אז האחריות היא שלו.... הוא התחייב לזה בכתובה. אני התחייבתי לדברים אחרים... ולכן בעיני שנינו עדיף שהוא יצא לעבוד ואני אם לא יכולה לעבוד גם, אתעסק בדברים אחרים...

בנוסף. אני ממש הורדתי רף בכל מה שקשור לנקיון הבית והסדר.... אבל ממש.
מבחינתי.
סדרי העדיפויות שלי הם כאלה:
1. אני רגועה, שבעה ולא עייפה.
2. טיפול בילדים+זוגיות
3. כביסות
4. בישול
5. נקיון שירותים
6. סדר
7. כלים ושאר נקיון.

וההגיון הוא שאם אני לא אהיה רגועה שבעה וערנית- אני אהיה איטית משמעותית, עצבנית, אוירה נאחסית על כולם.
ילדים - אני אחראית עליהם. אם אני לא אדאג להם בגוף ןבנםש אף אחד לא ידאג להם. אין מישהו אחר. זוגיות- אם הזוגיות שלי תהיה רגועה שמחה וחזקה- אתמלא בכוחות להכל. כנל הפוך. לכן זה יותר קריטי לי מהשאר.
כביסות- חשוב כדי שיהיה מה ללבוש (למה זה לא לפני כן? כי מקסימום אפשר לקנות). אגב זה לא כולל קיפול וגיהוץ... העיקר שתהיה כביסה נקיה.
בישול,- חשוב אבל בשעת הצורך אפשר לקנות אוכל מוכן או לאכול דברים פשוטים- לחם עם פסטרמה.
נקיון שירותים- אפשר להזמין מנקה
וכן על זה הדרך...

הפרקטיקה של זה זה שיש ימים שאחרי פיזור הילדים אני הולכת לישון והבית יכול להגיע למצבי בלאגן ולכלוך קיצוניים...
בהצלחה נשמה!!
תודה על זה, ממש עשה לי סדר!חגהבגה
בשמחה! כיף לשמוע שהועיל לך קצת...דפני11
אהבתי את ההגיון הבריא שלך. יפה!!!מיואשת******
אבל מי אמר שבאמת יש סופר וומניות???? אף אחת לא מושלמתהאור שבלב
בטוח משהו מתפקשקש
זה נכון... יש מחיריםדפני11
אבל יש כאלו שהן באמת סופר וומניות.
סבתא שלי היתה כזאת....
חרוצה זריזה מאודדדד ועם כוחות בלתי נגמרים...

הלוואי עלי כמו שאומרים... אבל אני יודעת שאין לי שום סיכוי שבעולם חחח.. אם אגיע לחצי מההספקים שלה אהיה מבסוטה עד הגג חח
וואי. אני כל הזמן חושבת על זה!!עמוקה במצולות

פתחתי משתמש חדש פשוט כי מפחדת שיזהו אותי מסמיק-מוציא-לשון גדלתי כמו בקיבוץ וההורים שלי עם מוסר עבודה ממש גבוה! ואמא שלי.. בכלל, סופוומן, וגם סבתא שלי, ככה היא גדלה גם.. היא עובדת, אבל לא משרה מלאה וגמישה בשעות אז תמיד הייתי בטוחה שכולם ככה. ארוחת צהריים חמה כל יום (ואוכלים כולם ביחד, קצת כמו הוואי משפחתי) אין כמעט הררי כביסה ומקופלת ובמקום, עוזרת בש.ב. יכולה להשאר בבית אם חולים תמיד יש ארוחת ערב מגוונת שדם אותה אוכלים כולם ביחד.. תמיד להורים שלי יש יותר ימי חופשה ממה שאפשר לצבור, אם יש משהו שצריך לעשות בבוקר (למשל ללוות את סבתא לבדיקות) הם פשוט יוצאים מהעבודה וחוזרים לעבודה.. אמל'ה! איך עושים את זה?!? איפה היום מוצאים עבודות כאלה גמישות לא בקיבוץ?!? איך אפשר לעבוד ולנהל בית ומשפחה וזוגיות?? כל הזמן אני חושבת על זה.. ב"ה לבעלי ולי אין סטנדרטים גבוהים בחיים, וב"ה אלף פעם הוא עובד בעבודה שמאפשרת לנו לחסוך יפה מאד. אז אני יכולה להרשות לעצמי לא לעבוד (אין לנו עוד ילדים, אבל לחשוב על להכניס לכל העיניין של עבודה בית וזה גם טיפולי פוריות?!? איך אפשר להכניס את זה?) אני כ"כ לא כמו אמא שלי.. שזה לפעמים ממש ממש מחליש אותי.. אני לא מסוגלת.. בשביל שאוכל שיהיה בית מתפקד ויהיה לי כוח, אני לא מסוגלת לעבוד.. וקשה לי עם זה מאד.. אז ב"ה שבנתיים זה בסדר לנו, בעז"ה שהמשכורת של בעלי תמשיך ככה עד 120 ואז נוכל גם להמשיך בסידור הזה..

בקיצור- קצת פרקתי כי אני שיא ה-מזדהה!

טוב אני מניחה שבקיבוץחגהבגה
גם ילדים פחות ילדים...
באיזה מובן את מתכוונת?עמוקה במצולות

ציינתי את זה פשוט כדי להגיד שאמא שלי לא הייתה חייבת לעבוד, ועדיין עבדה ותפקדה מלא בבית. וגם אבא שלי, זה לא שהוא עובד כל היום כי צריך את הכסף הזה, אלא ממוסר עבודה גבוהה, הוא לא מקבל משכורת לפי שעות או משהו.. חוץ מהענינן הכלכלי הזה (שלא מקבלים משכורת אלא תקציב כמו בקיבוץ) היינו כמו כל משפחה ביישוב\עיר.. ואני לא רואה אותנו גרים במקום כזה, וברור לי שרוב האנשים לא חיים במציאות כזאת וכל הזמן תוהה לעצמי באמת, איך מתפקדים ככה? איך יש כוח להכל? לא יודעת איך אעשה את זה ועוד כשיהיו בעז"ה ילדים.. בנתיים מודה שב"ה אנחנו מסתדרים רק עם המשכורת של בעלי (שב"ה היא יפה ממש) ובעז"ה זה מה שנעה גם בהמשך, לפחות בשנים הקרובות. ככה אני מצליחה להחזיק את עצמי בטיפולי פוריות ובתיפקוד בבית.

את מסכימה שאן הייתם 7-10 אחיםחגהבגה
אמא שלך ואבא שלך היו עובדים פחות כדי להיות יותר בבית עם הילדים?
ועייפים יותר?
אבל זה בכל המשפחות, ברור שכשיש יותר ילדים יש יותר עבודה..עמוקה במצולות

ואנחנו 5 אחים ב10 וחצי שנים. אבל אולי זה קשור בכלל לזה שההורים שלי התחתנו יחסית מאוחר? כבר לא יודעת.. אפאטי

מעניין מה שאת אומרתחגהבגה
על פניו נשמע לא הגיוני- מצד אחד לעבוד בלי קשר למשכורת, עם מוסר עבודה מאוד גבוה, מצד שני לגדל בית עם לא מעט ילדים בל"ע במרווחים קטנים....
אז אולי התשובה היא שאני לא זוכרת איך היה כשהיינו קטניםעמוקה במצולות

צוחק אולי בכלל עדיין זה לא כ"כ אפשרי ופשוט אני זוכרת רק את ההצלחות של ההורים, אולי זה לא באמת היה ככה? זה אני באמת לא מבינה איך הם עשו אתזה..

לדעתי אפשריאמאשוני
עבודה, בית, ילדים, זוגיות.
אמנם בלי אברכות אבל חושבת שיכולנו להסתדר גם עם משכורת אחת עקרונית.
אחרי המון שנים של קריעה והעמסה הכי אפשרית- בסוף זה מגיע.
בית- בסוף מגיעים לזה איכשהו.
עבודה- ב"ה אחרי רזומה מסוים כבר אפשר להרשות לחפש עבודה שתהיה טובה ולא צריך למתוח את החבל יותר מדי כדי "שחהיה משהו ביד".
משפחה- טפו טפו טפו. הילדים גדלים, ההורות גדלה.
זוגיות- כשהעולם מתחיל להתייצב, גם הזוגיות מתייצבת ולא כל משב מנענע אותה כמו בהתחלה.

אני חושבת שבבסיס לכל הדברים החשובים שכתבת- זה קודם כל האני העצמי.
מי אני? מה אני? למה אני? איפה אני? מתי אני?

מיד עם היציאה לבגרות מתחיל הסרט הנע של לימודים-חתונה-ילדים-עבודה
ויש לזה צד חיובי של תמימות, התלהבות, כוחות נעורים.
אבל יש בזה גם צד בוסרי. צד שלא מספיק יציב. זה שלב בחיים שלפעמים משנים דעות, אורח חיים, שינוי תעסוקתי, מעברי דירה...
זה עדיין שלב של חיפוש האני העצמי.

באיזשהו שלב דברים מתחילים לאט לאט להתאזן.
דברים שהטרידו אותנו בילד ראשון עוברים לידינו בילד השלישי,
סיטואציות שבמקום העבודה הראשון לקח לנו תקופה ארוכה להשתקם ממנה, בעבודה השלישית כבר פחות לוקחים ללב.
בזוגיות מריבות שבהתחלה היו גורמות לרעידת אדמה היום אנו יודעים שגם אותם נעבור.

מכל בשלות כזאת מבשיל האני העצמי. וכשהאני העצמי בשל ויציב אז דברים מסתדרים ויש יותר הרמוניה ושילוב בין התחומים השונים.

לדוגמה, אם פעם באמצע שיחה עמוקה עם בעלי ילד היה מתעורר ומפסיק אותה, היה קשה לחזור אח"כ לאותה נקודה כי משהו בנפש היה לא מאוזן ביחס זוגיות- הורות.
או שנכנס מייל דחוף מהעבודה כשנמצאים עם הילדים
או שיש טלפון מהבית בזמן העבודה.
פעם כל מעבר כזה היה גובה התמודדות נפשית:
איך אצא באמצע פגישה לענות לילד, מה יחשבו עלי??
איך אענה למייל של העבודה אני אמורה להיות עם הילדים עכשיו..

עם הזמן לומדים לשלב ופחות להתרגש מזה ומכאן ההצלחה לגם וגם וגם.
כמו שאת מצליחה לשלב בין הסרטונים לילדות שלך.
יש בך נינוחות מול המצלמה גם כשאין במאי שאומר להן מה להגיד את זורמת עם התשובות.
תראי כתבות עם אנשי תקשורת ששידרו מביתם. איזה מבוכה וחוסר אונים כשהם מצטלמים עם הילדים ברקע...
אז ברור שהם ירגישו ששידור מהבית וילדים לא הולך יחד ואת תרגישי שכן אפשר כי את מנהלת את זה סימולטנית.
בנחת.

לא יודעת איך זה בהוראה אבל מן הסתם שבשנים הראשונות יותר קשות גם מבחינת להכין חומר, גם להוכיח את עצמך, גם לקנות כלים לניהול כיתה וניהול שיעור, גם לקנות הרגלים לעבודה מול מנהל וגורמים נוספים...
אז בהחלט יכול להיות שאחרי שתקבלי קביעות ועם צבירת השנים, הנפח שהעבודה תופסת מבחינה נפשית יקטן (גם אם היקף השעות ישאר זהה)
ולכן כשתאספי את הילדים (ויבוא יום והם יביאו אחד שאת השני ופשוט תיפגשו בבית) את תהיי פחות עייפה נפשית ופיזית. וסדר היום בבית יהיה מתורגל יותר, אז יהיה יותר קל עם הילדים, ואז בערב יהיה לך כח פנאי וחשק גם לתחזק זוגיות...

עכשיו ברור שזה תהליך שלא הכל בו בקו ישר כל הזמן, יש לפעמים נסיגות זמניות מדי פעם באחד התחומים, אבל בראייה של כמה שנים יחד, זה המסלול בגדול,
את לא חושבת?
מסכימה מאוד מאודחגהבגה
ופשוט כנראה עדיין לא רואה את זה באופן מוח'י כי לא שם.. תודה אהובה ❤
מסכימה ממשדבורית
מסדר את הראש מה שכתבת
חוץ ממעט זמן עם הילדים כל יוםים...
שזה לבוא הביתה ולארגן ארוחת ערב, לשטוף את הילדים ואזור האוכל וללכת לישון. באמת חסר לי זמן איכות עם הילדים.
ונסיעות ארוכות שצריך לעשות משהו בקשר לזה- כזה ביזבוז זמן וכשאצטרך להיות זו שמוציאה את הילדים מהמעון כל יום זה גם יבוא על חשבון זמן העבודה כל יום.
מעבר לזה אני לא רואה בעיה מיוחדת בלעשות גם וגם וגם

פעם כביסה היה יום כביסה בשבוע שמוציאים הכל ומכבסים ביד. היום זה אפילו לא 5 דקות שדוחפים דברים למכונה ומפעילים. חמותי קנתה לנו מייבש ומדהים כמה עבודה זה חוסך.
אני לא מנקה כל כך את הבית ביום יום, ולא מספיקה לבשל כל יום.
גם לא שוטפת כלים כל יום
אז כנראה שגם תלוי בסטנדרטים של אחזקת הבית ובעליכמובן משתתף בזה
עוקבת...שמעונה
בלת"ק. רק מזדהה עמוקות ושולחת חיבוקמטילדה


האמת לא לגמרי הבנתימיואשת******
נשים בחול וגם בארץ עובדות במה שהן אוהבות וכיף להן, כי רובן הן לא מפרנסות עיקריות. ואז יש מרווח בחירה וגמישות.
מי שבוחרת בעל אברך זו בחירה מדהימה ומחירה בצידה. מחיר אישי ומשפחתי עבור ערך של לימוד תורה. לכל דבר גדול יש מחיר גדול בדכ, דרך העולם 🤷🏼‍♀️
אם את שואלת אם יש דרך להיות גם מפרנסת עיקרית או יחידה, וגם ללדת ילדים צפופים/רבים, וגם לתקתק את כל ענייני בית וגם להיות רגועה שמחה רזה ו- תוסיפי כיד הדמיון הטובה- אז לא. אנחנו בני אנוש ולא מלאכים עם כמות מוגבלת של משאבים- כוחות וזמן- ולכן זה לא אםשרי.
משם כל אחת מחליטה מה חשוב, מה המחיר, על מה מוותרים.

כמו שלא תמצאי שום גבר שמנהל קריירה מפרנס עיקרי מגדל ילדים עיקרי ומנקה בית עיקרי. לא קיים, אפילו מצחיק לנסות לחפש כזה, נכון? (וזה עוד בלי הריונות ולידות) אז גם אשה לא. לשניהם יש אוצו מספר ידיים רגליים ושעות ביממה.
תסלחי לי אך אני חולקת על דעתךחגהבגה
הלוואי שהיה כך, שנשים שעובדות שמפרנסים נוספות ולא עיקריות אוהבות מה שהן עושות.
הרבה גברים ונשים לא אוהבים את העבודה שלהם..
בעלי מכניס, ולא מעט, כמעט כמוני, למרות שהוא אברך.
לא מבקשת טיפים להיות מושלמת.
אבל לפחות קצת- איך עושים את זה?
מה, נשים שעובדות משרה המלאה למרות שהן לא יחידות- , לא מתעייפות?


פשוט משימה שצריך כנראה בלי סוף לוותר על משהו..
תראי.חלונות
לדעתי - כן. אשה אמורה לעבוד במה שהיא אוהבת, כמה שהיא רוצה ונכון לה ולבית. העבודה בשבילנו היא למילוי רגשי. לסיפוק. להנאה.
זו דרך החיים שלי.
וזה לא נכון להגיד שזה לא קשור לאברכות.כתבת שבעלך מכניס הרבה כמעט כמוך. זה נחמד. כמה הוא היה מכניס לו היה רק עובד? - השכר הממוצע במשק הוא סביב10000. מניחה שאם בעלך הוא בעלך, אז ודאי הוא מוכשר ומוצלח מאוד. וקרוב להניח שהיה מכניס לפחות את הסכום הזה.
מסכימה איתי שעם הכנסה כזו - תנאי העבודה שלך, כמות העומס שתקחי על הכתפיים שלך, מידת הדוחק שתדחקי את עצמך לצאת לעבוד - כל זה היה נראה אחרת. נכון?

אני לא כותבת כדי להרפות את ידיך. ממש לא! אני פשוט מנסה למקד אותך בסיבה לכל זה. וב"ה זו סיבה משמחת ומשמעותית מאוד. ושוב. כשיודעים וזוכרים עבור מה "משלמים" - זה נראה אחרת⁦⁩⁦
הלוואי שכולן היו חיות ככה...חגהבגה
הלואי ממש!חלונות
זה בידיים שלנו!
אנחנו יכולות לבחור כל רגע מחדש❤️
לא הבנת אותימיואשת******
את כתבת שאת רואה נשים בחול וכו, כתבתי שאלו שעובדות במה שהן אוהבות- רובן לא מפרנסות יחידות.
לא כתבתי שכולן אוהבות מה שהן עושות.
כל מי שעובדת משרה מלאה מתעייפת, ברור.
אבל עדיין יש הבדל גדול בין משרה מלאה בהוראה למשרה מלאה במשהו אחר (יש מצב שלא תסכימי איתי) אחרת לא היו הולכות כל כך הרבה נשים להוראה. זה יחסית מקצוע נוח לאימהות. וכן, זה גם מעייף מאד. לא חולקת.
אבל תביני שיש הבדל בין מי שעובדת משרה מלאה המפרנסת עיקרית או לא, כי אם את לא מפרנסת עיקרית אז יש לך מספיק כסף להוציא על עוזרת, על אוכל קנוי, ועוד דברים שמאד עוזרים. ואם מישהי מפרנסת עיקרית אז אין כסף למותרות.

בסופו של דבר ברור שכולנו עייפות ולעבודה יש מחיר. מושלמת? מה הקשר, אף אחת לא מושלמת. אם את מחפשת פתרונות קסם, אין.

אני חושבת שההבדל בין מי שעובדת משרה מלאה ובעלה לא אברך זה שהיא מרגישה יותר בחירה ופחות עול. מתי שבא לה היא יכולה להפסיק וללכת למשהו אחר. יחסית כן? הכל יחסי בחיים. אבל אם אין משכורת נוספת ליפול עליה לכמה חודשים אז אין כל כך בחירה.
וכמו שאמרתי הבחירה בחיים של תורה היא בחירה מיוחדת ומוערכת, רק צריך לבחור בזה כל פעם מחדש מתי שקשה, ולזכור למה בוחרים בזה. וזה מקל את
התחושות. כי בסופו של דבר יש משמעות מאד גדולה לעבודה של אשה שעובדת בשביל שבעלה יהיה אברך לעומת אשה שעובדת ברגיל.

וברור שצריך לוותר על משהו. ברור! אני עובדת משרה מלאה מבחירה ולא מצורך, ומוותרת הרבה על סדר ונקיון. בהחלט. רק אני לא רואה בזה ויתור עצום, כי אם האופציות שלי זה לעבוד במשהו שלא בא לי ואני לא אוהבת לעומת לסדר ולנקות כל היום את הבית שאני שונאת, אז בכלל לא שאלה.
אם הייתי מאד אוהבת לנקות ולסדר ולא אוהבת את העבודה שלי וואי, זו היתה בעיה רצינית. כנראה לא הייתי עובדת
עכשיו הבנתי אותך, מסכימהחגהבגה
חות מזה שאם לא הייתי מפרנסת יחידה הייתי יכולה בכיף להחליף. רוב הזוגות שניהם עובדים ולא רואה נזילות בלתי נגמרת בהחלפת עבודות.
לא יודעת אולי גדלתי ככה- עבודה זה עבודה, אין דבר כזה להחליף..
ושוב, עדיין חושבת שלרוב נץ האנשים עבודה זה עולה. חלק יותר מתחברים חלק פחות, דורה תחתונה מעדיפים לא לעבוד...
איזה כיף. אז מה ששכחתי לומר לךמיואשת******

זה שאני חושבת שאת אשה מדהימה! ממה שצפיתי בך. את אמא מהממת, ויש לך המון המון עושר פנימי, ואת בתקופה של צפופים קטנים, תחילת החיים, מאבק פרנסה מצד אחד ומצד שני תחושה ורצון להגיע למימוש עצמי , זה תקופה עמוסה רגשית ופיזית. וזה בסדר להרגיש מוצפת.  וזה בסדר לנשום עמוק ולחכות שהגל יעבור, ולשרוד קצת.

ואת יכולה לחשוב איפה היית רוצה להיות בעוד חמש שנים, ולתכנן לעצמך רשימה של דברים קטנים וריאליים למימוש שצריכים להקרות כדי שתגיעי לשם.

למשל, סתם זורקת, היית רוצה ציוד יותר טוב להקלטה\צילום? אז לשים כל חודש בצד חמישים שח לזה, אפשרי? עוד כמה שנים יש סכום משמעותי.

את רוצה ללמוד תחום מסוים ? להחליט שפעם בחודש את מקדישה שעתיים ללימוד הזה. 

דברים קטנים שיתנו לך הרגשה של התקדמות למה שאת אוהבת, ברזולוציה של זמן ממושך.

 

חיבוק

❤❤❤חגהבגה
נכוןבת 30
תמיד צריך לוותר על משהו.
הבעיה היא שלרוב נוותר על משהו שקשור אל עצמינו.
על השינה שלנו, על זמן השקט שלנו, על יישוב הדעת שלנו.

אני רק חושבת שאם כבר זה העולם המודרני שאנחנו חיות בו, אז לפחות לנצל את יתרונותיו- מכונת כביסה, מייבש, מדיח כלים, איי רובוט...
לא בטוחה שזה מה שיהפוך אותנו למאושרות, אבל אולי יעזור...

וחוצמזה, שמעבר לסוגיה הספציפית שאת מעלה כאן, אני חושבת שיש עוד נתון שמקשה עלייך- וזה השלב המשפחתי שבו את נמצאת, עם שלוש (נכון? לא התבלבלתי?) ילדות יחסית קטנות.
יכול מאוד להיות שעוד כמה שנים, גם כשבע''ה יהיו עוד כמה ילדים, עדיין לך יהיה יותר קל, כי יהיו לך ילדות גדולות בבית.
ואז ממילא הן עוזרות.
אצלי הבנות ממש משתתפות, בצורה מסודרת וקבועה בתחזוקה השוטפת. יש טבלה מסודרת וכל אחת עושה שני דברים כל יום- הכל קשור כמעט לסדר, נקיון וכד'. וזה מוריד ממני הרבה.
שלא לדבר גם על העובדה שהקטנים יכולים להישאר עם הגדולות מידי פעם- אם את נחה או צריכה לצאת.
זה מאוד משמעותי.
אני בהריון האחרון, בסגרים, ישנתי כל צהריים בין שעה לשעתיים! באף הריון, חוץ מהראשון זה לא התאפשר.
אני עובדת במשרה מלאה+באורות
וזה באמת טירוף...
אבל באמת כמו שכבר כתבו פה, צריך לעשות רשימה עם עצמך של מה הדברים שהכי חשובים לך בחיים שלכם, ולשים אותם בראש. וככה לדרג מה נמצא בראש סדרי העדיפויות ומה לא. כי אי אפשר להיות מושלמים בהכל. ומה שבאמת חשוב לך, לנסות הכל כדי להשקיע בו ולהיות מסופקת בו. ומה שלא, לשחרר כמה שמצליחים.
חגוש תודה על הדיון המענייןהרקולסית
מעסיק אןתי בלי סוף,ממש לפעמים מרגישה חסרת אוניםחגהבגה
ברוך ה' אלף פעמים אלו צרות מצויינות!!!!!
מניחה שהנסיכות יגדלו קצת, וככל שיהיו יותר עצמאיות, יהיה יותר קל...
גם אותי מעסיקהרקולסית
והאמת נראה לי שהפמיניזם יצר מצב קצת לא מתוקן, שבו נשים חייבות לצאת לעבוד (אם כי אני ככ שמחה שהפמיניזם יצר מצב שבו אנחנו יכולות לצאת לעבוד)
ונראה לי שהאסכולה שהאשה מפרנסת כדי שהבעל ילמד תורה רק מחזקת את המצב הלא ככ מאוזן הזה (סליחה.. מרשה לעצמי להביע. אבל ממש רואה שאת חושבת אחרת ).. אבל אני ממש ממש אוהבת את זה שהעלו פה מחשבה על איך לשנות צורת חשיבה וגישה גם אם לא משנים צורת חיים! זה פשוט מדהים
אגב אני עובדת משרה מלאההרקולסית
בלי שבעלי אברך.. אז כמובן 0 שיפוטיות 😘
עונה לכולן-חגהבגה
תודה רבה, קיבלתי הרבה תובנות, חידודים והשלמה.
וגם לא מעט מחמאות!!!
לגמרי טבעינחלנחל
גם ילדים קטנים, גם משרה מלאה, כולם נגמרים ככה.
לגבי יוטובריות... יש תסריט, יש בימוי, אם זו מישהי רצינית עם הרבה פרסומת אז אולי היא גם לוקחת צוות הפקה וכו'.. ילדים מן סתם עם בייביסיטר או במסגרות בשלבים שונים של עבודה על התכנים. והן גם משלמות מחיר. אין פרטיות , כולם יודעים עליהן הכל, לפעמים כל מיני משוגעים מרחבי רשת יכולים לרדוף אחריהם..
מה שאת רואה ביוטיוב לא תופס במציאותשירוש16
את רואה סרטון של 20 דקות? 40 דקות? תחשבי מה הן חוות במציאות - מצלמה ותיעוד של רגעים רבים בחיים. כניסה לפרטיות, לבית האישי שלהן.
הסרטון אומנם מסתיים ב20 דקות אבל הן יושבות עליו שעות רבות של עריכה על מנת להשיג תוצאות טובות שבעקבות כך באים הצפיות המרובות והרייטינג שמכניס להן כסף.
וכן, רבות מתוכן מתפרנסות מדברים אחרים כמו בעל, הורים וכו ולא משתמשות ביוטיוב או כל עבודה עצמאית קטנה מהבית כמקור הכנסה עיקרי כי הוא פשוט לא יכול לספק בית עם ילדים.
זה תשופר. לא מעבר.

החיים במציאות מלאים באתגרים. חלק גדול מזה זה שילוב בין דברים שחשובים לנו בחיים- עבודה ומשפחה.
וזה חתחת אתגר לא פשוט. הרבה נכשלים בו. צריך כל הזמן לבדוק היכן כל צורך ממוקם בפירמידת החשיבות הפנימית ולתעדף בהתאם.
עד כמה שאני אישית אוהבת ונהנת מהעבודה (אומנם מתישה ברמות)- דקה אחת עם הבן שלי שווה יותר מכל הסיפוק בעולם שיש בעבודה.
אז אני משתדלת לתעדף את היכולות ומשאבים שלי כדי לשהות יותר זמן ולהשקיע יותר אנרגיה בחיי המשפחה ופחות בעבודה.

נשים פעם לא יצאו לעבודה אבל הן כן גידלו בבית את הילדים עד גיל מתקדם, חלבו את הפרות, טיפלו בעופות, אספו ביצים, הכינו לחם מאפס וגידלו ירקות בגינה הפרטית שלהם. הן עבדו קשה מאוד במשק הבית ובגידול ילדים.
אלו דברים שלא קיימים היום.
בלתקפשיטא
לגבי היוטיוברים מחול- הרווח מפרסומות ומצפיות בחול הוא הרבה יותר ענק מבארץ.
כל היוטיוברים מדברים על זה...
אז בחול יש להם יותר אפשרות להתפרנס. פה בארץ זה הרבה יותר קשה להשיג מזה הכנסה עיקרית.
(וגם אז בדרך כלל זה משולב עם עוד כמה רשתות חברתיות ואמצעי פרסום...)
אני אישית ממש מרחמת על המשפחות האלהבאורות
לחוות תחת העין של המצלמה, שכל דבר קטן בחיים שלך הוא משהו שיווקי, שאתה מסתכל על הילדים שלך ועל הכיף שלהם כדרך להרוויח כסף...אותי אישית זה דוחה ממש.
ברור, אני גם. רק כתבתי שכלכלית המצב שם הוא ממש שונהפשיטא
ואין בכלל מה להשוות בין רווחים פה בארץ לרווחים שם..
פעם עבודותהבית היו הרבהיותר מפרכות וקשותתהילה 4
בישול על פתילייה, כביסה ביד, שאיבת מים ועוד... לכן היה צריך שמישהו יהיה בבית יותר. היום בה אנחנו כל כך מאורגנים עם מכונות כביסה, כיריים פרקטיות ומים בברז שבאמת מיותר להישאר בבית. ככה אני חושבת. אבל- חשוב באמת שיהיה נעים ושאץ צףתמצי את האימהות שלך. ולכן, לדעתי גם על האברכות. צריך לחשוב כל ףעם מחדש ולא להיות תקועים במחשבה שזה מה שדיברנו עליו פעם בדייטים ובתחילת הנישואין ולכן אנחנו תקועים במצב הזה. בעיני גם אם בסופו של דבר תחליטו להמשיך אם המצב הקיים. זה יהיה מתוך בחירה והבחירה תמתיק את כל האוירה ולא מתוך ההרגשה שאת כבולה לזה. ואם חלילה את מרגישה שאת תקועה במצב שלא עודה נכון לך ובעיקר לבית שאתם בונים. שווה לעשות חושבים.
אפשר לפרוק?אנונימית בהו"ל

מרגישה שאין לי כבר כח

אנחנו גרים ברחוב מלא ילדים

ויש כאן אימהות שמשחררות את הילדים לבד

והם פשוט עושים נזקים כמו לאבד בימבות, להשתמש באופניים ולפנצ'ר ועוד ועוד

וגם דורשים את התשומת לב שלי כאמא שנמצאת ומבקשים עזרה בכל מיני דברים

 

אין לי כח להיות הגמח של השכונה

בקושי לילדים שלי יש לי סבלנות

 

אבל מצד שני אין לי ברירה אלא להציל את הילד של השכנה שמשייט לו בכביש

או ילד שמרביץ לילד שלי ואני צריכה פעם אחר פעם להזיז אותו ממנו ואין שום אמא בסביבה שתקח אחריות ופשוט תקח אותו הביתה

 אלו אימהות ספציפיות אבל הן פשוט לא נרמזות בכלל

ואין לי כבר כח

אוףף

 

זה גורם לי ממש לכעסים וגם להתבאסות על עצמי כשאני כועסת על ילדים של אחרים

אבל באמת זה פשוט חוסר אונים מטורף כשאני חייבת לטפל בעשרה ילדים לפחות במקום רק בשלי הפרטיים

 

חזרנו מקודם הביתה ומצאתי בימבה חדשה שלנו מלפני כמה ימים שבורה על יד השכנים, וילד אחר מהשכונה עליה. היא הייתה בתוך החצר שלנו בבוקר

וזה כל כך מעצבן כי גם אין לי שום יכולת לדעת מי הוציא ומי שבר. בקיצור, הנזק כולו נספג על ידנו

 

לא יכולה להשאיר כלום בחוץ. כלום כי ילדים נכנסים ולוקחים

וגם בקטע של אוכל, אין לי כח להאכיל את כל השכונה ולא בא לי לחתוך תפוחים לילדים שאמא שלהם נופשת בבית

(וגם אחרי שאני לא מסכימה, לא בא לי שהם יבהו צמוד אלי בתפוחים הנחתכים לילדים שלי)

 

סופריקה

 

 

יואוווווו חחחחחשושנושי
טוב זה עוד רחוק ואולי לא ריאלי...גלויה

 

אבל זה חלום.

מישהי פה למדה/ לומדת תרפיה באומנות

במבחר?

או באוניברסיטת חיפה?


 

לא יודעת אם יכול להסתדר, במיוחד שאנחנו אמורים להתחיל מסע טיפולים...

אבל אולי מתישהו

אאמין בעצמי שאני יכולה

ויסתדר לא על חשבון המשפחה

וכו'...


 

בקיצור:

1. האם במבחר מקבלים גם מהציבור התורני - לאומי?  (למדתי באולפנית, עשיתי שירות לאומי...)


 

2. אני גרה ב"ה בגרעין תורני בצפון

שמחים שמצאנו סוף-סוף את מקומנו

ו-לא נוהגת ואין מצב שאוציא רישיון.

אז אוניברסיטת חיפה הרבה יותר נגישה לי.

אז מישהי מניסיון יודעת להגיד על רמת הצניעות שם?


 

תודה

יום אחד אמצא את מקומי.

סתם, ב'ה דברים פה מתקדמים

אולי אולי משהו יתקדם פה לעבר עבודה בעז"ה

וגם פתחתי השנה סוף-סוף עוסק פטור לעיצובים שלי...

ובכל זאת

החלום לעזור למתמודדים עם אומנות

נשאר.

אם וכאשר... צריכה להשלים את הקורסים בפסיכולוגיה

ואולי גם עוד שעות אומנות כי עבר הרבה זמן...

ועלות של לימודים גם איכשהו.


 

קיצור

אשמח לתובנות מניסיון.


 

 

לפחות בעבר במבחר קיבלו רק כאלה שלמדו במסגרת חרדיתיעל מהדרום
לק"י

זה מה שזוכרת שקראתי או שמעתי.


בהצלחה עם החלום!!

תודה!גלויה

כן... חשבתי אולי השתנה.

נכון ללפני כמה שנים מבחר לא מקבליםבוקר אור
כמעט בלתי אפשרי להתקבל למבחר דתיות לאומיותPandi99

מנסיון כואב

בחיפה ממה שאני מכירה זה מקום חילוני.. 

תודה. אוףגלויה

באסה שנופלים בין הכיסאות.

כן, חיפה נשמע הכי חילוני... כנראהשלא כדאי .

מממשש באסה ! מזדההPandi99
למה בעצם לא כדאי?רוני 1234

רוב הציבור הדת"ל לומד ועובד במקומות חילוניים, אני לא חושבת שזה צריך למנוע ממך להגשים חלום.

אגב, אני מנחשת שרוב גדול בתואר הזה הוא נשים אם זה עוזר לך…

^^ מסכימהכבתחילה

אח''כ תטפלי רק בילדים/אנשים דתיים?

כנראה שלא בהכרח, במיוחד שצריך לעשות סטאג'/עבודה מעשית במסגרות לא דווקא דתיות.

חבל להמנע רק בגלל הסיבה הזאת. 

בתחום האומנות הייתי בודקת שבמקומות לא דתייםיעל מהדרום

לק"י


אין בעיות צניעות בקורסים.

כל מיני ציורים לא צנועים בלשון המעטה.

תודה על ההסבררוני 1234

באמת לא חשבתי על זה… היה לי בראש יותר הפן הטיפולי ופחות האומנותי.

עדיין כדאי לברר טוב לפני שפוסלים.

זה מה שהתכוונתיגלויה
אני חושבת ששווה לברר מול סטודנטיות שםיעל מהדרום
עולם התרבות הוא מאוד מאוד חילוני. וגם ההוואי,Pandi99

הדיבור, אירועים, וכו

יש כאלה שלא מפריע להם

אבל אם הפותחת שאלה כנראה שלה מפריע

חברה שלי דוסית למדה בחיפה. משערת שיש עודשיפור
תודה!גלויה
למד תרפיה?
כן. תרפיה באומנות. עכשיו עובדת בזהשיפור
וואוו!!גלויה

יש מצב לדבר איתה?

אם זה בסדר...

אני מכירה כמה וכמה, ואולי התנאים לתואר שניממשיכה לחלום

שונים מתנאי הקבלה לתואר ראשון, אז ממש לא כדאי להתייאש מראש

הבעיה המשמעותית יותר שזה נסיעה רצינית

ולא יודעת אם זה מתאים לך..


אני מציעה לך לחפש בנות שלמדו את התואר גם בחיפה וגם במבח''ר ולשאול אותן ישירות.

מישהי למדה בבר אילן?גלויה

יש תואר די חדש

בתקווה שכן יהיה מקום נורמלי

מבחר לא מקבליםDevora

אם עשית בגרויות.


יש גם אופציה באונו, יש מסלול חרדי.

ואם את באיזור שיש תחנת רכבת, זה לא נראה לי כל כך נורא.

זה לא הפרמטרDoughnut
אני עשיתי בגרויות ולמדתי שם, לא לפי זה הם בוחנים.
זה אמור להיות קשורDevora

כי זו לא הוראה שלהם, אלא של המל"ג.

יש אפשרות להיכנס עם בגרויות, אבל בדרך כלל זו ועדת חריגים.

הוראת המל"ג קשורה לחינוך חרדי, לא לבגרויותשיפור
יש חינוך חרדי עם בגרויות, ולא תהיה להם בעיה להתקבל למבחר 
אבל הם מסתכלים על מוסדות עם בגרויותDevora

כלא חרדים.

בעצם את מבחר הקימו כדי שתהיה לציבור חרדי ללא בגרויות, אופציה ללמוד לימודים גבוהים.

מבחינתם אם יש למישהו בגרות, הוא לא זקוק למבחר, ולכן זה לא מקומו.


 

אני יודעת את זה כי בעבר ניסיתי ללמוד במבחר, ולפני הראיון שאלו אותי איפה למדתי, והסבירו שתהיה בעיה קשה, והאופציה היא רק דרך ועדת חריגים. (למדתי במוסד חרדי עם בגרויות).

אולי משם ההיכרויות שלכן. (מהחריגים).

לאDoughnut
השלמתי בגרויות והתקבלתי לשם ללא בעיה וללא ועדת חריגים, ולמדו אתי בכיתה כמה בנות שעשו בגרויות בסמינר. זה יותר הולך לפי סגנון הסמינר מאשר הפרמטר של הבגרויות.
אבל אםDevora

היית לומדת מראש בתיכון שלומדים בו בגרויות,

כנראה שהייתה לך בעיה קשה.

אין לי עניין לכתוב את זה שוב ושוב.

פשוט תבדקו. זו ההוראה של המל"ג.

ביקשו ממני את מס המוסד שלמדתי, ומיד המזכירה אמרה לי שיהיה קשה, כי זה מוסד עם בגרויות. אולי יש סמינרים מוחרגים. אין לי מושג. למדתי בתיכון חרדי רגיל. לא סמינר.

אני התקבלתי בלי בעיותרקאני

למדתי בסמינר בית יעקב עם בגרות מלאה

לא סמינר גדול

הנקודה היא לא בגרות אלא תעודת בגרות חרדיתעכבר בלוטוסאחרונה

אם למדת באולפנת תהילה ויש לך תעודת בגרות חרדית- תתקבלי

אם למדת בתיכון חב"ד ששייך לממ"ד ויש לך תעודת בגרות של ממד לא תתקבלי. למרות שבעלך ואבא שלך עם חליפה ואת עם פאה וגרביים

 

יש גם מוסדות חרדיים עם בגרות של ממד (בדיוק כמו שיש אולפנות של חרד"ל עם סמל מוסד ובגרות חרדית)

אולי למדת באחד מהם (חסידויות ספציפיות, נושרים ואולי גם ספרדים חלק)

 

 

רואה חברות שעשו בגרות חרדית, החיים שלהם הרבה יותר קלים מבחינה אקדמית

באמת חבל שלא כל האולפנות עושות חרדי 

 

אז אולי שינו כללים, מתי זה היה?שיפור
אני מכירה כאלו שהתחילו לימודים שם לפני 10 שנים
מכירה הרבה עם בגרויות שלמדו שםשמ"פ
אין לי עניין להתווכחDevora

תתקשרו לשם לשאול.

זו הוראה של המל"ג.

לי אמרו שמקבלים רק מהחינוך החרדי, לא קשור לבגרויותשיפור
יש גם אולפנות דת"ל ששייכות לחינוך החרדי שיכולות להתקבל כמו אולפנת למרחב בפתח תקווה ותהילה בירושלים
תודה!גלויה
נכון, אבל העלות ממש גבוהה אני חושבת. (כי זה לא שכ"ל אוניברסיטאי)
זה לא הבגרויותרקאני

אני התקבלתי למבחר

ועשיתי בגרות מלאה

זה הסוג מוסד

למדתי בסמינר ולא באולפנה

תודה לכולם על (מבחר...) התשובות גלויה

החכמתי.

(יש לי עוד כ"כ הרבה לעשות

ולשנות את עצמי

כדי להתקבל...

אבל זה נותן אופק).

דלקות אוזניים אחרי כפתוריםshiran30005

אנחנו חודשיים אחרי כפתורים וכנראה יש לו שוב דלקת אוזניים, זה הזוי!!

לפני שבועיים וחצי היה דלקת וחום טיפלנו בטיפות. היום שוב הקאות, אחכ חום ותלונות שכואב לו באוזן -בן 3 אז יודע מה הוא אומר כבר

מתלבטת אם ללכת לרופא מחר, רופא שלא מכיר אותו בכלל ואם יביאו טיפות אז כבר התחלתי לשים היום.

ולא מבינה היינו בבית בפסח ונהיה חולה, היינו בבית השבוע כמה ימים ושב נהיה חולה ממי הוא נדבק?

וזה הגיוני שתוך חודשיים יש 3 דלקןת? לפני הכפתורים בקושי סבל מזה , הדלקות האלה התחילו אחרי הניתוח

פעם קודמת שנבדק הרופאה אמרה שזה במקום ולא נראה משהו חריג

וואי מתסכל😒 רפואה שלמה!שיפור
ממה שאני מכירה דלקת אוזניים זה לא מדבק. אולי נכנס משהו לתוך האוזן שגורם לדלקת? חברה שלי אמרה לי שהייתה צריכה לקלח את הילד עם אטמים אחרי ניתוח כפתורים, גם לכם אמרו ככה, אם לא אז אולי צריך?
נראה שכדאי להתייעץoo

עם אאג מקצועי

אולי זה שניתח

אוי, לא...מתואמת

זו בטוח דלקת אוזניים?

מהניסיון שלי נשמע לי הגיוני יותר שנשאר חור בגלל הכפתורים וזה מה שגורם לכאבים...

אתם מקפידים לשים לו אטמי אוזניים במקלחת?

בכל אופן, כדי ללכת לאא"ג מומחה כדי לבדוק את העניין הזה.

(אני לא זוכרת עד מתי אמורים לשמור על האוזניים אחרי ניתוח כפתורים. בכל אופן, יש סיבוך נדיר שהכפתור משאיר חור בעור התוף, ואז בכל פעם שחודרת לשם טיפת מים אלה כאבי תופת. לבת שלי זה קרה באוזן אחת, וכשגילינו את זה התאימו לה אטם מיוחד לאוזן שלה, שאותו היא שמה במקלחת. לבריכה וים כמובן היא לא יכלה ללכת. ועדיין לפעמים חדרו לה מים שם... בגיל 15 היא עברה ניתוח לסתימת החור וסוף סוף באנו למנוחה ולנחלה. מקווה שזה לא המצב אצלכם, אבל כדאי מאוד לבדוק...❤️)

עונהshiran30005

קיבלנו הנחיות מהמנתח לא להרטיב רק שבוע ואחכ אין בעיה שיכנס מים, הנה נשמע לי לא הגיוני ושאלתי שוב קיבלתי את אותה תשובה. בפועל לא נכנס לו מים במקלחת אני ממש מקפידה על זה ועדיין

התור הבא לרופא שניתח אותו זה רק ביולי, אמר לבוא אחרי בדיקת שמיעה עדכנית

רופאת ילדים שלנו שהיא ממש מקצןעית אמרה שזה נרטה בסדר וזה במקום. אבל עדיין יש נוזלים ודלקות...


וכן, זה דלקת אוזניים כנראה דלקת גם עכשיו כי הוא ממש בכה שכואב לו בימים האחרונים, גירד שם גם

תמיד זה אותו אוזן גם, אוזן שמאל

תמשיכי לשמור מאוד טוב ממים.פרח חדש

ממליצה גם להקפיד על שטיפות מי מלח באף

כי הנזלת של האף עוברת לאוזן וזה לרוב מה שגורם לדלקות

אבל איך רואים חור אם יש כפתור?shiran30005
רופא היה מצליח לראות מן הסתם לא? 
לרופא רגילעוד מעט פסח

אין את אותו מכשור שיש לרופא אא''ג, ולכן רופא רגיל יכול לפספס דברים.

מה שאת מתארת נשמע לא תקין בכלל.

והייתי הולכת לאא''ג, גם אם לא המנתח עצמו.

ובכלל, אם יש דלקת חוזרת מוזר שהביאו רק טיפות ולא אנטיביוטיקה מהפה.

וגם, מה הקשר להקאות? אולי זה סימן שיש שם משהו אחר בכלל?

כבר פעם שלישית שיש הקאות כמה שעות ואזshiran30005

חום ובמקביל תלונות על אוזניים ושהלכנו להבדק ראו כן דלקת, הסבירו לנו שיש קשר להקאות עם האוזניים אבל זה לא תמיד, יכול להיות סתם צירוף מקרים

וכן, צריך לכת לאא"ג אולי כבר 

מענייןעוד מעט פסח
פעם ראשונה שאני שומעת על זה 
ויכול להיות שהדלקת באוזנייםooאחרונה

ירדה לריאות

הקאות זה יכול להיות תסמין לדלקת ריאות

אני מקווה שהביאו לכם אנטיביוטיקה 

הכפתורים אמורים ליפול בשלב מסויםמתואמת

ואחר כך החור שהם עשו אמור להיסתם.

לא זוכרת כמה זמן לוקח כל דבר.

לעיתים נדירות החור לא נסתם, ואז נוצרות בעיות.

אבל גם אם לא זה העניין - נשמע לי שהכי חשוב ללכת לרופא מומחה בשביל לבדוק את הסיבה לכאבים.

להתייעץ עם רופא אף אוזן גרון איזה טיפות אזניים!אור עולה בבוקר

לבדוק עם רופא אף אוזן גרון איזה טיפות אזניים מותר לשים. יש טיפות אוטוטוקסיות -רעילות לאוזן,שאסור לשים כאשר יש פתח בעור התוף . כפתורים זה פתח .

ואני מכירה שמים אטמים הרבה יותר משבוע,שלא יכנסו מים ,כי אכן גורם לזיהומים ,דלקות ...

לבדוק את ההנחיה הזו עם עוד רופא אף אוזן גרון.

בהצלחה 

האמת האאג שלנו בשיבא לא היה נראליshiran30005

מומחה ככ, יש לו גם שקד שלישי מוגדל, חסימה חלקית ולא משמעותית לדבריו, יש לו גם אסתמה ושאלנו אם לא כדאי גם לטפל בשקד השלישי אמר שאין צורך, מצד שני רופאת ילדים שכן מכירה אותו אמרה איך לא טיפל גם בזה, ויתכן שבגלל השקד המוגדל יש לו עכשיו נוזלים ודלקות חוזרות

אנסה לבקש לקבוע תור אצל רופא אחר פעם הבאה

אם נתניה רלוונטי לךעוד מעט פסח
יש לי המלצה לרופא תותח עם תורים זמינים (הלכתי בפרטי דרך המשלים, היה שווה כל שקל).
אני במכבי, ומעדיפה את שיבא כיshiran30005

מכירים אותו שם בגלל האסתמה, וכל מה שעבר

אבל אחליף רופא, מי שלא נראה לי בעין אני מסננת מיד מוזר לי שלא עשיתי את זה עד עכשיו...

ניתחתי שלושה ילדיםעוד מעט פסח

בניתוח האחרון, שהיה לפני שנה, אמרו לנו שלא צריך לשמור ממים.

שאלתי כמה פעמים, והרופא אמר שיש כפתורים חדשים, עם שסתום חד כיווני שהנוזלים יכולים רק לצאת ומים לא יכולים להיכנס.

ואכן- הרטבנו חופשי ולא קרה כלום.


אז אולי זה מה שהיה להם (מצד שני הרשו לנו להרטיב אפילו עוד באותו יום. אז לא יודעת מה הסיפור שלהם)

רופא שלנו תמיד נותן אנטיביוטיקה בפהפילה

כשיש דלקת רצינית וחום. לפני כמה שנים בת שלי קיבלה אנטיביוטיקה פעמיים כי פעם ראשונה לא עזרה לה. וזהו. עבר לה.

טיפות נותנים במקרה של דלקת חיצונית יותר.

יש טיפות אנטיביוטיות. ובמקרים קלים יש טיפות שהם סתם להקלה.

במקרה שלכם בנוסף לרופא ילדים הייתי פשוט הולכת לרופא א.א.ג. שיש לו תור קרוב. שנה שעברה הצלחתי למצוא תור בירושלים תוך כמה ימים.

אצלינו היא אומרת- מתחילים בטיפות ואםshiran30005

זה לא עוזר עוברים למשהו דרך הפה. תמיד זה עזר

גם עכשיו שמתי פעמיים טיפות וב"ה כבר אין חום

מה דעתכם על דיקלקטין/בנגסטה?הרמה

שתי הריונות הייתי בלי

שתי הריונות עם

לא יודעת להגיד כמה עזר אבל אולי הקל

עכשיו עם בחילות בלי הקאות אבל בחילות איומות

מתלבטת אם לקחת שוב פעם או לשרוד בלי

לא מבינה בזהיעל מהדרום

לק"י


אבל אם את מתלבטת, את יכולה בינתיים לקחת כדורי ג'ינג'ר או נוזיקס (שזה ג'ינג'ר עם בי6).

אולי תגלי שזה עוזר לך.


תרגישי טוב!!

עלי זה הקל ברמה מסויימתאנונימית בהו"ל

עדיין סבלתי מאוד אבל הצלחתי לאכול

לי בונגסטה היה משמעותי לבחילותכנה שנטעה
ברור שלקחת בונגסטה למה לסבולשירה_11
אני יודעת שזה יישמע הזויהרמה

2 ההריונות שלקחתי יצאו לי ילדים מרדנים ולא קלים

2 ההריונות שסבלתי בשקט- ילדות טובות ורגועות

שוב אני יודעת שנשמע הזוי אבל פתאום יש חשש לקשר כלשהו שטרם נבדק 

אצלי חלק ככה וחלק ככה ולא לקחתי בכלליעל מהדרום
לק"י

כן לקחתי גינגר ודומיו. אבל זה לא יצא קשור....

למי יש חשש?שירה_11

לך? או משו שקראת?


בכל אופן אני לא יודעת כמה סבלתי

אני יודעת שחיי לא היו חיים

שהתבאסתי שהבוקר הגיע

וכשפתחתי את העניים חיכיתי כבר לסגור אותם שוב

ואני לא מגזימה

זה היה מהגיהנום

אצלי הפוך חחחDoughnut
בקטע של ילדים?הרמה
שלקחתי הילדים רגועים😉 באמת אין קשרDoughnutאחרונה
הציל אותיDoughnut
אני בעד לנסות כל הריון מחדש ולראות איך זה. לי הדקלקטין עזר עם הקאות אבל עדיין סבלתי מבחילות, הבונגסטה הקלה משמעותית את הבחילות ברמה שיכולתי לנשום.
הרגשת הבדל בין דיקלקטין לבונג'סטה?אנונימית בהו"ל
אני מאודמישהי מאיפשהו
דיקלקטין היה לי מעולה ועם בונגסטה הייתי ככ חלשה שכבר העדפתי את הבחילות
כןDoughnut
הבונגסטה היתה לי הרבה יותר טובה מהדקלקטין. עם הדקלקטין לא הקאתי אבל עדיין היו לי מלא מלא בחילות, עם הבונגסטה היתה הקלה משמעותית גם בבחילות.
מזכירה לישירה_11

שהבחילות היו כל כך קשות שיצאתי לבחוץ לנשום קצת אויר כי הרגשתי שאני נחנקת מבפנים

ואמאלה אני לא משקרת - משב רוח על הפנים עשה לי בחילה!!!


שם כבר הבנתי שזה רק אני והשם 😂

וואי היה לי ערב אחד בול ככה בהיריון הראשוןשיפור
למישהי זה עשה עצירות קשה? אוף מה עושיםהרמה
הי חברות. המלצתי באמיתי לכן מאינונימיאנונימית בהו"ל

יש במשנת יוסף השבוע את הספר 'לחיות בסדר' של נועה שרון

רוצה להמליץ עליו ממש

הוא יותר טוב מקון מארי לדעתי

והיא מדברת בדיוק לנשים שיש להם הרבה ילדים/עומס וכו

גם אני ממליצה עליו!מתואמת

לא קראתי את קון מארי, אבל הבנתי שהשיטה שלה לא מתאימה למשפחות של יותר משני ילדים... (ושהיא בעצמה הודתה בזה כשנולד לה הילד השלישי)

נועה שרון כותבת בדיוק למשפחות ברוכות ילדים, משפחות יהודיות וישראליות. וחוץ מזה היא כותבת בהומור ובצורה מרתקת, וזה פשוט כיף לקרוא

ובניגוד למה שקורה אצלי בדרך כלל כשאני קוראת ספרים מעשיים בסגנון - הצלחתי אפילו קצת לממש חלק מהרעיונות שם...

קניתי אותו במחיר מלא ביפה נוף, וזה היה שווה את זה

ומה החידוש של זה1112
 מה היתרון שלו
בדיוק מה שמתואמת כתבהעכבר בלוטוס

"נועה שרון כותבת בדיוק למשפחות ברוכות ילדים, משפחות יהודיות וישראליות. וחוץ מזה היא כותבת בהומור ובצורה מרתקת, וזה פשוט כיף לקרוא"

יש לה גם קו טלפוני מעולה עם טיפים ללפני חגים/שבתנפש חיה.אחרונה

עם שיתוף מאזינות

קו חינמי נהדר!

מצרפת למעוניינות - ‏‪02-666-7140‬‏

בוקר של מצפון ממשהריון ולידה

באמצע הלילה ביקשתי מבעלי להשכיב את התינוקת שבת חודשיים כי לא יכולתי כבר מרוב עייפות להיות איתה והלילות האחרונים קשים

לקח לו הרבה זמן להחזיר אותה לישון והבוקר אני מרימה מהמיטה ורואה את הסדין עם כתמי דם ופצע דם בצורת שריטה בפנים שלה

בעלי לא שם לב אבל זה ברור שזה מניסיונות ההשכבה שלו. הויסות שלו לא מאוזן וכשהוא עייף כנראה לא נזהר מספיק

אני עם מצפון מטורף!! אם הייתי איתה אני זה לא היה קורה

מצפון על הבכי האומלל בלילה בלי מענה לשריטה או אפילו חיבוק קטן.

אוף

את בטוחה שזה בעלך ?פילה
לפעמים תינוקות שורטים את עצמם די חזק. 
^^ ואם העור שלה יבש, אז גם נשרטים יותר בקלותיעל מהדרום
כן, יש לו ציפורן אחת שישר הוא אמר שחושב שהיא אשמההריון ולידה

זה באיזור שהיא לא מגיעה עם הידיים וזו שריטה עמוקה יחסית לכוח של ניובורן

באסה 

אאוצ'. אבל יכול לקרות גם לאנשים עירניים וזהיריםיעל מהדרום
גם לאנשים זהיריםאיזמרגד1

יכול לקרות ששורטים תינוק בטעות, בטח בחושך שלא רואים מה עושים... ועשית את הדבר הנכון שביקשת ממנו להרדים אותה, את לא אמורה להגיע לאפיסת כוחות.

ולהבא- שיגזור את הציפורן, ותמשיכי להביא לו אותה גם כשהוא עייף... אני חושבת שהנזק שיהיה לה מאמא קורסת שממשיכה להיות איתה גדול מהנזק של שריטה חד פעמית...

וואי גם לי קרהרקאניאחרונה

שנשברה לי הציפורן

והבת שלי צרחה והשתוללה לי בידיים ונשרטה מהציפורן הזאת

היה לי מצפון ממש אבל בסך הכל זה הגיוני שיקרה כזה דבר

תינוקת שבוכה ולא נרדמת זה קשוחחח

🫂🫂🫂

IVF- ההורמונים האלה הורגים אותיאנוונימית1

שמישהו יגיד לי שאני נורמאלית שאני בוכה בלי סוף כאילו אני כבר מתאבלת? שאני כבר מדמיינת את התשובה השלילית למרות שיש עוד שבוע לב. דם?

שזה ההורמונים, לא אני.

שאני מדמיינת אותי רצה לקבל חיבוק מהשכנה (כי הוא בטח יהיה במילואים בדיוק) ואני נמרחת לה על הספה. ומשאירה אצלה את הילדים כי בטח לא יהיה לי כח לתפקד.


 

ומתישהו העולם יבין שמותר לי לרצות עוד ילדים? שזה שאני מאושרת שיש לי לא סותר ששורף לי הלב שאני רוצה עוד? מה, רק לאישה שמביאה בקלות מותר לרצות מלא ילדים? מי החליט את החוק המוזר הזה?

 

ואולי בכלל אני צריכה להתפלל שה' יעזור לי לרצות פחות ילדים?

כדי שלא יכאב כל כך בנפש. כדי לחסוך לי מסעות אינסופיים כאלה

נורמלי. ולמי איכפת מהעולםאורוש3

את הולכת בשביל שלך.

חיבוק! 

חיבוק ענק יקרה!!! הייתי שם....אמהלה

תתעלמי מרעשי הרקע! לא מעניין מה העולם חושב עלייך!!!!!

שיהיה בשורות טובות ומתוקות בקרוב ממש

השבועים האלה זה סיוטטט שלא ברא השטןSheela
חיבוק גדול נשמה הלוואי שיעבור מהר ויהיה טוב! 
תודה מהממות♥️ אני פשוט לא זוכרת שהייתי ככהאנוונימית1
בסבב הטיפולים הקודם...

לא זוכרת שכל רגע פנוי אני בוכה, שהייתי מדוכדכת אחרי ההחזרה...


פשוט קטע שכל סבב והאופי המוזר שלו

אולי בסבב הקודם בעלך לא היה במילואים..שקדי מרק

ולא היינו בסיומה של מלחמה שהוציאה הרבה כוחות?..

אל תשכחי שגם ככה להיות מטופלת פוריות בתקופה כזאת זה טירוף

ובואי נגיד שגם בלי טיפולים אני אשת מילואים ועם דמעות בעיניים כי כבר נמאס

אז את מתמודדת עם הכל ביחד..

חיבוק גדול

האמת שהוא היה במילואים בסבב הקודםאנוונימית1
אבל מרגישה שאולי פשוט יש יותר ויותר דלדול כוחות עם הזמן... וחיבוק לך על המילואים, באמת נמאס
זה ממש נורמליSheela

זה שבועיים מורטי עצבים

ממש תחושה שאין לאן לברוח והמחשבות מציפות בלי הפסקה..

ואם את ברצף של טיפולים אז גם ההורמונים מצטברים מפעם לפעם

זה יעבור❣️

מבינה אותך כלכך חיבוק גדול!מחכה להריון

אמן תשובה חיובית בקרוב!!

מותר לך לרצות לגמרי!

מבינה מאד את המקום הזהמאמינה ומתאמנת

שאת רוצה עוד ילדים וצריכה להילחם על זה ואחרים לא מבינים. כשאומרים לך להסתפק בילדים שיש לך.

צריך לשים פס על כולם אבל זה כל כך קשה.

הלוואי והכל ילך לך בקלות🩷

אמן♥️♥️♥️אנוונימית1
וואי וואי איך שאני מבינה אותךשירה_11

מחמת בושה אני לא אספר לך מה אני הרגשתי עם ההורמונים

הלוואי והייתי יכולה לשלוח לך איזה משו מתוק וחיבוק 🩷🩷🩷🩷🩷

מהממת תודה♥️ מרגישה את החיבוק מרחוק!אנוונימית1
חיבוק!! גם אני הייתי שםחולמת להצליח

בטח שזה נורמלי לבכות,זר לא יבין מה זה לעבור בדיקות בלי סוף,

ללכת לבדיקות דם אולטראסאונד כמעט כל יום,

להזריק לעצמך זריקות

ואחר כך לעבור טיפולים..


את אלופה!👑

בע"ה מאחלת שיהיו בשורות טובות!

תודה רבה♥️♥️♥️אנוונימית1אחרונה
תעזרו לי לשמוחחחואז את תראי

יום העצמאות

כולם עם המשפחה

עם חברים מהיישוב

עושים על האש

נהנים


ואנחנו כרגיל בבית

משפחה גרעינית

תודה ה' על המשפחה שלי!!!!!!!!!!!!

כמה שניסינו להזמין חברים/משפחה

פשוט לא זורם

זה קשה כשאין משפחה נורמלית וגם קהילה אין

הרגשה של בדידות ואני בן אדם כל כך חברותי


וזה לא פשוט

לסחוב הכל

לארגן הכל

לשלם על הכל

להעסיק את הילדים

הכל לבד

מסיימים עם הלשון בחוץ

"רק בשביל הילדים"


וגם לי בא שמישהו יזמין אותי

לבוא ככה

כמו שאני

להכין משהו קטן

וזהו

להרגיש תחושה של ביחד

של חלק ממשפחה

מקהילה

ואין....


יאללהההה

הולכת להמשיך להכין סלטים טעימים

ומהר מהר מנגבת את הדמעות

תודה שהייתן כאן🥰

הארץ ענקית ומלאה מקומותהשקט הזה

אם רק תפרטי קצת מה הקריטריונים שלכם בטוחה שתקבלי פה המון הצעות.


למשל היישוב חשמונאים- שייך למועצת  בנימין אבל נמצא בתוך הירוק

היישובים נוף איילון, שעלבים, מבוא חורון קרובים למודיעין וקהילתיים

ברמלה יש גרעין תורני חזק

במודיעין בשכונות החדשות יש הרבה קהילות של צעירים

בכרמי גת יש הרבה צעירים, בכרמי הנדיב בקריית מלאכי נבנות ממש קהילות חדשות- חברים שלנו גרים שם ומרוצים ממש

לא מכירה לעומק אבל אולי אזור יד בנימין


בקיצור- תכתבי מה הקריטריונים וננסה לעזור.

כשאין משפחה- קהילה חזקה ותומכת זה דבר חשוב ומשמעותי מאד!!

אולי יעניין אותך