וחירות בדיוק הלכה, קמה ואמרה שיש לה איזה עניין דחוף ושסורי סורי ביי
ביי.
יש בי עניינים של הליכה בלב. דברים הולכים וחוזרים. נכנסים בי ויוצאים ממני בקול רעש גדול שאין איש שומע.
החירות מקורה בכוכבים ובירח. ובמדבר ובים ובכל טבע שאלוהים נגע בו.
גם בי יש חירות עמוקה ולא פתורה.
הדלת שבי פתוחה, נכנסים בה ויוצאים. אין טעות. אין טעות.
יש בי מין התפכחות לחיים. הבנה עמוקה של עניינים שמעולם לא הבנתי. שתיקה.
כל הרעשים החיצוניים מתגברים להפריע לי לזכור. לזכור את המסקנות אש דם מים אדמה שנובטות בי. אני בנביטה. אח
סבתא מוציאה לנו תה, השמיים כהים וכוכבים יצאו לשוט בהם. סבתא צילה, כפרה עליה, יש לה בחצר כסאות רביצה כאלה של חו"ל ואני שוקלת לעבור לגור אצלה. היא מתיישבת ליד נחי ואומרת בקול המיוחד ומצחיק שלה, די. די. תאכלו משהו.
סבתא צילה כפרה עליה אין לה ד' באוצר מילים וזה נשמע כמו ט'י ט'י תאכלו משהו
יש לי גינה שאני מנביטה בה, כל בוקר אני יוצאת ומריחה ומברכת אותם בבוקר טוב, ומשקה.
אני יודעת שנביטה זה זמן עראי. כמעט תמיד אחרי זה מגיעה הנבילה ואז שוב חוזר חלילה.
אני רוצה לשבת ולשכתב לי את האירועים היוצאים והנכנסים אלי, לזכור בעת צרה.
אני שוקעת לי ברביצה. פתאום סבתא צילה צועקת - אז תתמודד!! ונחי המבוהל מביט בי ואנחנו פורצים בצחוק. אין סבתא צילה. אין בעיה אני אתמוט'ט'. לגמרי התמוטטות
והנביטה נביטה
ודברים יוצאים ממני ונכנסים
התנערי מעפר קומי. יהיה טוב מטוב. אני יודעת. אני יודעת.
בואי כלה בואי קלה