בהמשך אפשר לדבר לשאול וכד' אבל בהתחלה רק תקשיבי. (קטונתי, שהגדולים יגידו אם אני צודק)

בגדול זה תלוי מאד באדם עצמו,  יש בנות שההתעסקות הזו תרגיש להם "חפירה" וזה יכאיב להן.

יש בנות שדווקא ישמחו שייתעניינו בהן.

מה שכן, בכל המקרים, מה שלא תגיבי, תמיד היא תחשוב "מה.. היא רוצה לרצות אותי, לכן היא מתנהגת ככה?" - עם זה אין לנו, החברות, כ"כ מה לעות.

לך נשאר לזהות בחושים דקים מה מפריע לה ומה לא, כמובן שהייתי ממליצה לך להתעניין בעדינות ולא להפגין רחמים, אלא השתתפות בצער וכאב אמיתי.

את אפילו יכולה לדבר איתה (אם היא חברה קרובה שלך) איך היא מרגישה עם כל התגובות, בד"כ יותר קל לאנשים שמזדהים איתם, ומדברים איתם "דוגרי" על הנורה המהבהבת שלהם.

שנזכה לשמוע רק בשורות טובות, תצליחי בעז"ה ליצור איתה קשר בצורה תקינה ומועילה

קודם כל - עצוב לשמוע 

לגבי אופן ההתנהגות שלך:

אני לא מומחית בנושא, ברוך ה'. ניחמתי בתור ילדה בכיתה ג' את חברות שלי על אביהן שנרצח, ובכיתה ו' על אחיהן שנהרג. אף פעם לא הייתי מהצד המתנחם, אבל אני אנסה להעביר את תחושותיי בתור מנחמת לשעבר...

כמו שכבר אמרו, זה מאוד תלוי בחברה שלך, איך היא מקבלת את הדברים וכו'.

אני מציעה שתבואי מראש עם ידיעה שאת מנסה לעשות לה טוב, ואם זה לא מתקבל בטוב אז לא נורא. השתדלת. ואל תקחי ללב שום דבר, לגיטימי לגמרי שהיא לא תגיב כמו שאת מצפה. היא איבדה אדם יקר.

אני חושבת שכדאי קודם לתת לה הרגשה של הקשבה, שאת שם בשבילה, ורק אז לדבר.

לנחם זה קצת ללכת על חבל דק, שאת מפחדת ליפול לכאן או לכאן, לפגוע או לתת הרגשה לא נעימה..

פשוט תנסי לדבר מהלב שלך, בלי לחשוב כל הזמן אם את בסדר שאת אומרת ככה או שותקת ככה. באופן כללי, גם אחרי השבעה, תנסי לפעול לפי הלב ובטבעיות, לא כל הזמן לחשוב ולנסות לגלם טבעיות מלאכותית..

אם יעלה לי עוד משהו חשוב אני אכתוב בלנ"ד..

מקווה שעזרתי.. בהצלחה..

אה, ועוד משהו! אני לא בטוחה שככה זה אצל כולם, אבל אצלי זה היה ממש לא נעים.. אל תנסי לשתף ממשהו שעבר עלייך ומתקשר לזה. בד"כ המתנחמת צריכה את ההתייחסות לאסון הפרטי שלה, וקשה לה כשפתאום מראים לה שיש עוד אסונות.. היא יודעת את זה, אבל מרוכזת באסון שלה ומתבוססת בו. זה לא טוב להתבוסס ככה באבל, אבל בימים ובשבועות הראשונים זה הדבר הכי נורמלי ולגיטימי. היא צריכה את זה. אח"כ היא כבר תחזור לעצמה אט-אט, והלב שלה יתפנה גם לדברים שאינם האסון שלה..

בהצלחה ובשורות טובות בעז"ה!

אולי יכול לעזור לך

עצוב לשמוע...

לשבעה אני מניח שכדאי ללכת, 

ובעיקר לשתוק.. אין הרבה מה לומר.

לשתוק, להקשיב, להיות בשבילה.

לשים לב מה נח לה, גם כשהיא לא אומרת בפירוש..

לזרום עם מה שנראה שטוב לה, עם מה שהיא משדרת..

לתמוך, בצורה שאת קולטת שתעשה לה טוב...

לא להעיק, בטח לא להרבות בשאלות, אלא אם כן היא מספרת משהו - אז לשאול מידי פעם במהלך הסיפור, להראות התעניינות.. אבל בלי לחפור.. 

גם לגבי משך השהות בשבעה - להיות רגישה לשדר שעובר, אם חסר לה מישהי שתהיה איתה, אם את מרגישה שהיא צריכה שישבו לידה - אז להישאר שם משך זמן ארוך.. ואם היא פחות עם אורך רוח - אז לא להכביד, ללכת בזריזות..

ולהיות בשבילה, הן בשבעה והן אחר כך, בכפוף למה שאת מרגישה מצידה - אם היא רוצה וצריכה או הפוך..

ולשים לב לא להידבק מידי..  אבל גם לא לשמור מרחק מיותר, מין דיסטנס שמשדר "את מסכנה"..

הכל צריך עדינות ועיניים פקוחות, לשים לב לצרכיה ורצונותיה..

בתקווה שיוקל לה ושתעבור את זה בשלום, ושכולכן חברותיה תהיינה לה לעזר..

מצטער שאני לא יודע לכתוב משהו יותר מועיל..

יה"ר שבמהרה יקויים בנו ובילע המוות לנצח ומחה ה' אלקים דמעה מעל כל פנים.

חשוב מאוד לעטוף אותה בחום, ולחבק אותה. ולעודד.. 

וברור שתלכי לנחם אותה, זה מאוד יעזור לה ויראה אכפתיות ואהבה. 

שנישמע בשורות טובות בעז"ה! 

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....