אסור לנו לברוח.

"ואם אנחנו ניפול ברחובות בבתים

ויקברונו בלילה בלאט

במקומינו יבואו אלפי אחרים

להגן ולשמור עדי עד

ובדמעת אמהות שכולות מבנים

ובדם תינוקות טהורים

כמו במלט נדביק הגופות לבנים

ובנין המולדת נקים"

ברור שאני לא בעד שנמות, לכתחילה,

ברור שהדרישה שלי היא שהמדינה תנהג מנהג בעל הבית, תנצל את יכולותיה ותכה שוק על ירך כל מי שמצייץ נגדה. מנער ועד זקן טף ונשים, בחור גם בתולה יונק עם איש שיבה. 

אבל גם במציאות עצובה שהיא לא עושה זאת, אנו צריכים להיות מוכנים גם להיהרג. אכן.

(ה"פשט")

הארכתי כאן: אני לא מבין אותך. - צעירים מעל עשרים

אני מסכים איתך שה' נתן כלים וצריך לנצל אותם. ברור.

אוקיי, בתכלס השלטון המדינה שלנו רופס וחסר רוח, ולא מגן כראוי. מה נקסט?

מוותרים או שמוכנים להמשיך להילחם?

ולא מבין את הקטע שאת "מסתכנת אבל לא מתוך אמירה שאת מוכנה למות". אז מתוך מה? סתם מתוך ילדותיות של "יהיה טוב"? 

אנחנו מוכנים להלחם על ארצינו עד טיפת דמינו האחרונה. לכתחילה או בדיעבד.

את לא מוכנה? 

לגבי דעת ההלכה: דעת ההלכה היא שצריך להילחם גם במסירות נפש, והסיבה שזה לא נמנה בין ג' העבירות היא כי זה לא מצווה מסויימת ש"כשמתנגשת" עם פיקו"נ היא דוחה אותו, אלא זה גופא עצם המצוה: מצוות מלחמה. בומלחמה המציאות היא שיש הרוגים, ואף על פי כן נצטווינו להילחם, כלומר: המצווה עצמה כוללת את ההסתכנות.

וכל דור בטוח שלו זה לא יקרה

שמלת כלה שמוכתמת, אינם כבגדי פועל שנתלכלכו

חכמים כבר אמרו

"אין בן דוד בא עד שיתייאשו מן הגאולה שנאמר ואפס עצור ועזוב  - כביכול אין סומך ועוזר לישראל"

ולא שדור הגאולה זה דור שיותר "לבן" מקודמיו. 

דווקא בתקופה שעיקרה גאולה. הרבה יותר כואב כל עיכוב או פגיעה.

דברי חז"ל הנ"ל לא רלוונטיים.

לא הרי שמלת כלה מוכתמת כבגדי פועל בניין מוכתמים.

לא רלוונטיים - כי זה פשוט לא קשור לדבריי. ברמה הכי פשוטה של האמירה הזו.

אפשר לדון מה הפשט בהם, (ולא, הם לא כפשוטו) אבל למה שכתבתי זה לא קשור.

זה באסה שחזרנו לארץ ודברים נראים ככה..

אבל לא יודע, בתמונה הכללית לפי ההיסטוריה זה לא נראה לי חידוש שיהודים יסבלו  - אפילו שזה בארץ שלהם

זה רק אשליה, לא באמת אפשר לשנות.

אולי ע"י מעשים טובים... אבל ע"י שינוי המציאות? כנראה שלא.

מה שכן, המצב נועד כנראה כדי לטעת ביהודים תודעה חדשה, אם לא במוח אז בכוח.

אולי זאת התודעה שאתה אומר, ואולי משהו אחר.. לא ברור לי האמת.

אבל כנראה שדברי חכמים יתקיימו בסוף - שיתייאשו מהגאולה

לגמרי מסכים.

לא ראיתי שכתוב שם עוד דעה בעניין, אשמח שתאיר את עיני.

ולא הבנתי מה מוכח ממה שכתוב לפני עם רב יוסף? מה שהוא אומר "בשישית מלחמות וכו'? אם כן ,זה לא סותר

אשמח שתסביר.

לא אמרתי שעכשיו התייאשו - הרי משיח עוד לא בא. אלא שמתישהו יתייאשו ואז הוא יבוא

(אגב, לדעתי יש לא מעט שהתייאשו רק שהם לא מודעים לזה.. אבל עזוב זה לא משנה לדיון שלנו)

"עת שלום" בעוד חמש שנים

-17301730-1730&catid=427&Itemid=100513">Rav Oury Cherki website

כל "עת" היא 214 שנים. החילוף ממלחמה לשלום בתשפ"ו, אז יתחיל 214 אחרונים לאלף הששי

וכמו בכל יום ששי בתהליך ההכנה לשבת

בעשרים שנה הקרובות עד שנת ת"ת אנחנו נכנסים לשלבי "גן עדן" ושלוות אחרית הימים

דומה לששי בצהרים \אחהצ לפני שבת

משנת ת"ת זו תקופת התחיה 

מי שיגיע לתקופה הזו כבר יוכל להכנס לשבת , מעין תוספת שבת

יותר מידי פעמים הבטיחו לנו ש"הנה הנה, בשנה X",

כולנו יודעים מה קרה..

קיצר, מתמטיקה יפה, אבל נקסט.

השלום והשלוה נמצאים בתוכנו

לפי המומחים כבר יהיו רוב ישראל בא"י

הערבים מקדמים גאולה במקום ממשלת ישראל

אבל זה טוב שנשרף, מה זה חשוב..

אני לא עולה, אבל כך זה נראה.

הר הבית המקודש הלא הוא ת"ק על ת"ק, הר הבית של היום (כל "ארגז החול" המכונה חארם א שריף) גדול כמעט פי שלושה, כי הוגדל ע"י הורדוס.

רוב ההגדלה היא בשטח הדרומי, קצתה מן הצפון, מיעוטה ממערב ומאומה ממזרח (או כמעט מאומה)

בניין אל עומר - הוא כיפת הסלע, מהזהב, שוכן (לכאורה) על מקום קוה"ק (😥), על פני הרמה הבנויה בסביבות העזרה. 

המסגד הוא הבניין הדרומי, בעל כיפת הכסף, הקרוי אל אקצא. והוא נמצא הרחק הרחק משטחי ההר המקודש (ומה נפלאו מאוד דברי האר"י החי שאמר למהרח"ו שבכל שטח הר הבית אין מסגד, ונראו דבריו כמכחישין את המציאות, אך באמת קושטא קאמר. וכנ"ל)

העץ שנשרף, לפי איך שזה נראה מההסרטות, נמצא בערך בשער המוגרבים, שזה מעט צפונה מהמסגד, ועדיין לא בתחומי ההר המקודש. ולבטח שלא בתחום העזרה.

מנהל שתלוי בעובד שלו יקדם אותו.

אני אשאל בפעם הבאה. תודה!

אולי דוכן מיצים בפארק

או שערות סבתא ביום העצמאות

שאר המקומות מקבלים בעיקר אשראי

לאט לאט גם לא מקבלים מזומן.

לדוגמה היום הלכתי לקנות משהו בקניון

היו 2 ילדות-נערות לפניי שרצו לשלם במזומן

אבל הדוכן הזה מקבל רק אשראי

(רציתי לעזור. אבל לא היה לי כסף להחזיר להם עודף.)

לק"י
 

אף נהג מונית לא הציע לי.

זה מוזר שהכל עובר לאשראי. מה יעשו ילדים שהולכים לקנות....

מאחל שהמקום יהיה טוב לך ברמה האישית והמקצועית, שההמשך יהיה טוב מהפתיחה כעת, שתיהנה מהעבודה ושיהיה רגוע.

זה לפחות הרושם שלי מהפעילות שלך בפורום.

לכן אני לא דואג לך שיהיה לך בהצלחה רבה!

א לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם:

ב עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת עֵת לָטַעַת וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ:

ג עֵת לַהֲרוֹג וְעֵת לִרְפּוֹא עֵת לִפְרוֹץ וְעֵת לִבְנוֹת:

ד עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד:

ה עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים וְעֵת כְּנוֹס אֲבָנִים עֵת לַחֲבוֹק וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק:

ו עֵת לְבַקֵּשׁ וְעֵת לְאַבֵּד עֵת לִשְׁמוֹר וְעֵת לְהַשְׁלִיךְ:

ז עֵת לִקְרוֹעַ וְעֵת לִתְפּוֹר עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר:

ח עֵת לֶאֱהֹב וְעֵת לִשְׂנֹא עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלוֹם:

ט מַה יִּתְרוֹן הָעוֹשֶׂה בַּאֲשֶׁר הוּא עָמֵל:

י רָאִיתִי אֶת הָעִנְיָן אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים לִבְנֵי הָאָדָם לַעֲנוֹת בּוֹ:

יא אֶת הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְעִתּוֹ גַּם אֶת הָעֹלָם נָתַן בְּלִבָּם מִבְּלִי אֲשֶׁר לֹא יִמְצָא הָאָדָם אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף:

>> הכל עשה יפה, בעתו!!!!

לכל דבר יש את הזמן שלו

אבל הגשמת חלומות לא תלויה בשום דבר לעניות דעתי.

ג

(למשל - מי שמגיל צעיר חלם להיות רופא, להיות טייס, להיות דיין, לזכות בפרס נובל…   לוקח זמן להגיע להגשמה של חלום שכזה, לא?)

אני חושבת שאין דבר שעומד בפני הרצון, ואלו שהצליחו הם אלו שלא עמדו נואש וכנגד כל הסיכויים עשו את שעשו

יכולה לצטט לך אלפי משפטי מוטיבציה שמצדדים בדעה שלי.

יש דברים שיותר תואמי גיל, אבל לעולם לא לומר אי אפשר...

ואם נצמד לדוגמאות שלך אז לא חושבת שייעוץ למשל תואם גיל של בחורונת מתוקה בת 18, אבל מכירה כמה בחורות כאלו... בסוף יש ויש.

ואני רווקה ושידכתי את אחת החברות שלי

ובהחלט מאמינה שהכל אפשרי ותלוי רק בנו!

ככל שהגיל גבוה יותר -

קל יותר להגשים חלומות.

כי נפתחים עוד אפשרויות ואופציות

והרבה פעמים גם כלכלית יותר קל

אבל בטח זה שונה מאחד לשני ולמסלול חיים

באיזה שהיא סיטואציה, שמבחינתי אני על הגל של הגשמת חלום ספציפי.. שנראה "פחות רלוונטי" לסיטואציה שלי מבחינת אחרים.

אבל אני מרגישה שזה לא מפריע לי..

הרבה פעמים אנשים אומרים שצריך לעשות כל דבר לפני הגיל והסטטוס המתאימים, אבל לא מרגיש לי ככה..

ובסיטואציה כזאת דיי מנסים למנוע מהאדם לפעול ככה 

מסכים איתך לגמרי,

וחבל שככה הורידו לך.

(מכיר אישית על שידוכים שעשו אנשים צעירים ממש שהצליחו)

ובכלל, היום העולם כבר יודע שגיל זה רק מספר 

אפילו בחורון צעיר בישיבה קטנה יכול לעשות שידוך. כן!

כלומר, להציע וזה בהחלט עשוי להיות מוצלח. בכלל לא תלוי גיל.

אז נכון שאם היתה לי שאיפה דוחקת להטיס מסוק

ועד עכשיו לא הגשמתי אותה, אז כבר אין סיכוי...

אבל ללמוד? לפתח כשרון שעד עתה היה עטוף

בקורי עכביש, לטוס למזרח הרחוק או להיכן

שלא יהיה (טוב, אז לירח לא...) -

אני, כבר סבתא, ועדיין יש לי חלום

לראות לוויתנים במקומם הטבעי,

ולצייר, ואולי ללמוד לפרוט על פסנתר

או משהו...

איך כתבה כאן lavender - זה עניין של רצון.

ודאי, בגיל מבוגר יותר, יש אולי פחות כוחות,

אבל לצייר, לצלם, לטוס לאנטרטיקה למשל -

מה הבעיה?.....

חברים, אפילו האסקימוסים כבר לא מוותרים על

הקשישים שלהם (אני מניחה) ושולחים אותם לשבת

בהשלמה על ערימת שלג קרובה ולצפות לדב

הרעב הבא (זה שפספס את הקשיש הקודם)

אל תגזימו.

בטיול לארצות הברית, לדרום אפריקה, לאיסלנד - יש הפלגות יומיות הזמינות לכל אדם, לצפייה בלווייתנים.  

לא צריך להוציא הון על טיול ליעדים אקזוטיים.  

שעכשיו אני בשלב קצת מבולבל בחיים שלי

אז עוד יותר מרגיש ככה

אמרתי משהו בסגנון לאדם גדול שהכרתי והוא ענה לי:

אני חי מהבוקר עד הערב כל יום (משהו כזה) - ברוך השם.

חושבת שטבעי שכבני אדם איננו יכולים לחיות כמו...פרה

למשל, ויש מחשבות וחששות ותקוות, אבל איך אומר

ד"ר הררי (אתר התבוננות פנימית) - אם המחשבות

אינן מהסוג שנושא פרי, לסלק אותן.

לא קל, אבל באמת, אם חושבים, החיים עוברים

כל כך מהר (מגילוכד' 40 בערך)....

כן. קל לדבר. בראש ובראשונה, אני מדברת

זאת לעצמי.

אאל"ט (אם אני לא טועה, אין לי כח לכתוב

זאת כל פעם מחדש), ד"ר אדהאן אומרת

לעטוף את המחשבה/חרדה הזו

עם נייר עטיפה נחמד, לקשור בסרט

נחמד ולהעיף אותה (אפשר עם בלון...)

למעלה.

ה ו א  יקבל זאת באהבה, בהבנה,

בחיוך, בליטוף רך על הראש:

הכל בסדר, בני היקר, ויהיה

עוד יותר ועוד יותר ועוד....

ולדבר עם מישהו וכו' וכו'....

אתה שיא הצעיר. שיא!

עוד כל כך הרבה דברים

טובים עוד נכונו לך, בעזה"ש!

יודעת שאינך זקוק לנחמה,

סתם...

וגם להזכיר לי שאני עוד צעיר,

כי בקטעים האלה אני תמיד מרגיש כאילו יש הרבה

דברים שיכולתי לעשות בשנים שעברו ולא עשיתי

ואז זה גם מעציב

נראה לי זה עצוב לקרוא את זה מבחוץ, אבל יש מצב שהאנשים המדוברים שמחים עם התהליך שהם עוברים בחייהם.

מכירה את הרהורים העצובים.

דבר ראשון הם עוברים, נמצאים בהם קצת ואז עוברים הלאה להרהורים מסוגים אחרים.

דבר שני זה משהו שעוזר למצוא את הכיוון בחיים בעיקר בשלב שיש עוד הרבה החלטות לפניך. זה טוב לחוות את החיים גם מהזוויות האלה וזה עוזר להבין עם הזמן מה עושה לך טוב ומה נכון לך.

רק צריך לזכור לא לשקוע בזה...

https://www.e-vrit.co.il/Group/5544/%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%A7%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%99%D7%9D_?srsltid=AfmBOopkpkhrNmbuIYEZJS_4rIfzMSgcjeC450hza-BzSY-o6IRCc2LX

אפשר גם לקבל קודים מהספריה להשאלה

יש גם ליבי