עדיף לא להיכנס לקשר כזה. מן הסתם שיש מקומות כמו בלימודים או בעבודה שיש גברים ונשים שיהיה איזה שהוא קשר, אבל צריך ממש לשים לב שיש גבולות ברורים בקשר.. במיוחד לאנשים נשואים. 

תמיד אפשר לדבר ולהתבדח קצת עם בנות אבל בקטנה 

להיכנס לקשר שהוא רק למטרה כזאת..? נשמע לי לא תורני בעליל

בקשר לשאלה- לא הבנתי איזה סוג קשר

על מה מדברים בו?

ועל מה מתבססת ההיכרות- האם זה חברות שאם לא יטפחו אותה לא תהיה קיימת או שמדובר על אנשים שאתה במילא רואה נגיד בעבודה?

מצד אחד אם עושים מכל דיבור קטן דבר גדול אז מעצמים את המתח המיני לחינם.

מצד שני צריך להיות מודע לכך שהוא קיים.

לענ"ד, אין גבולות ברורים.

חשוב שאדם יהיה רגיש לעצמו וידע מה מביך אותו ומה בסדר מבחינתו וגם הבנה למי שמולך מה נעים לו ומה לא.

זה גם משתנה מחברה לחברה.

לא הייתי שם מודל של חברה מסויימת כאידיאל צרוף.

אני רואה ערך שלא מונעים אינטרקציה בסיסית שטיפה מעבר לטכני בין המינים.

אבל אני רוצה לעורר כאן נקודה מסוימת, שאולי דווקא מתאימה לפורום הזה, שבו מתקיים שיח שלא למטרת נישואים (כלומר, לא בין הכותבים הסצפיים.

נתקלתי פעם בכתבה (אפשר לקרוא אותה במלואה כאן), שטענה דבר כזה: יש דבר כזה שנקרא "פורנוגרפיה הפוכה". וציטוט קצר {עם הערות שלי להשלמה}: "בפורנוגרפיה {כמו שאתם מכירים את המושג} חושפים את גוף האישה כדי למחוק את פניה שהם עולמה הרגשי; כאן {הכותבת מדברת על צניעות קיצונית - רעלות וכו'} מכסים את גופה כדי להימנע מכוח הפיתוי העז שלה; מול הפורנוגרפיה מאבד האדם את שיפוטו המוסרי ואת שיקול דעתו. והתוצאה אחת היא: ה"אישה" נעלמת. כבר אין מדובר בגוף החי, בבשר ודם בעל רגשות, חלומות, תחושות; כאן וכאן מדובר בגוף בלבד."

כשאומרים משהו כמו "רק לטכני. כי זה הכי קדוש. (למי שיכול)", אני מרגישה שהופכים אותי להיות אובייקט מיני. שזה כל ייעודי בעולם.

אני אדם עם דעות, מחשבות, רעיונות, יכולות וכו'. אני מעריכה מאוד גם את הדברים הנ"ל של אחרים, ושמחה לשמוע נקודות מבט אחרות. לא מדברת על קשר של צחוקים ובילויים. לא מדברת על שחנ"שים, אחד על אחת, בלילה על ספסל. לרוב אלו אנשים שיש לי איתם קשרי לימודים\עבודה, מפגשי אוטובוס\טרמפים משותפים, או בטלפון. אבל גם ארוחות שבת או סתם מפגשים אקראיים ברחוב.

לצורך העניין, לפני כמה שנים אימצנו במשפחה חייל בודד שעלה לארץ לבד. אחרי שהוא השתחרר הוא המשיך להיות אצלינו שבתות וחגים בזמן שלמד לתואר. הוא התחתן עם מישהי בגילי, ועד היום אנחנו בקשר. נגיד, אני נוסעת אליהם שבתות לפעמים. הוא לא אח שלי. הוא נשוי. ואני מרגישה בנוח לפנות אליו ולהתייעץ איתו בדברים שאני חושבת שהוא מבין בהם, או שאני מעריכה את דעתו. ואילו דברים שאח שלי לא בדיוק עונה על הקטגוריה.

ברור גם שיש גבולות. אלו לא אנשים שאני מדברת איתם על בסיס יומיומי. מקפידה לא להגיע לספק ייחוד. מקפידה מתי ובאיזו אווירה השיחה נערכת.

כתבתי כאן על זה פעם, כי חשוב לי שבעלי יקבל את זה. בהרגשה שלי, הרבה מאלו שיצאתי איתם תופסים את מעמד האישה האידיאלי כמו זה שהיה בימי הביניים, ואני לא מוכנה לקבל את זה. אני לא רוצה לחיות בעולם שבו כל שיחה עם המין השני נתפס כייהרג ובל יעבור. אני רוצה לחיות במקום שבו מעריכים אותי כאדם.

אני חושבת שהפורום הזה נותן מקום לשיח שכזה; אין לי מושג מה קורה בפורומים המקבילים בערוץ, הם לא מעניינים אותי. אולי כן מעניין לדעת האם אנשים שהתנגדו פעילים בהם, ומה הם אומרים על זה. 

חוץ מהעניין הלכתי שאתה מציג (ואני נוטה לא להסכים גם בענין הזה)

לכולנו יש הורמונים. ברור. גם לנשים. וכולם מרגישים איזה מתח באוויר.

מצד שני - יש מה שמעצים את המתח הזה - חברה נפרדת שלא מקבלת בכלל דיבור בין איש לאישה היא עושה פעולה הפוכה במידה מסויימת. במקום לשים את השיח המיני במקום שלו היא מעצימה אותו. אולי זה שווה אתה מחיר, מוכן לקחת את זה כאופציה אבל צריך לדעת מה המחיר שמשלמים - מעצימים את המקום של המיניות. הפוך על הפוך. 

זאת תופעה שקורת בתנאים מסויימים וזאת התופעה ש @לגיטימי? תיארה.

תודה על ההסתייגות. 

זה פשוט הופך את זה לאירוע ששמים לב אליו

בחור חילוני, שלא שומר מרחק מבנות, ישב באוטובוס ליד מישהי ויחשוב שהיא נחמדה ואולי יסתכל עליה אבל הוא פגש שמונה כאלה הבוקר

בחור חרדי יסמיק עד תנוכי אוזניו, ויישאר ככה למשך יומיים, רק מלהיזכר שהוא ישב ליד בחורה - כשלרגע הוא לא חשב שום מחשבה שהבחור החילוני חשב. הביישנות נוכחת, לא המיניות

ברור שזה אירוע שצריך לשים לב אליו השאלה עד כמה לתת לזה נוכחות. מה המקום של זה.

אני גם לא חושב שהמקום מוגדר בצורה אנליטית. מסכים שיש עקרונות מסויימים בעניין.

ולגבי מה שאמרת - גם זו לא מיניות טהורה ומתלווים אל זה עוד דברים אבל זה כן יותר נותן נוכחות למיניות. השאלה כמה צריך לתת לה מקום. אם כל פעם לפני שאני יושב ליד אישה אחוץ לשיב לב לזה, איך לתפוס את זה. מה זה אומר מבחינתי.

אני לא מצליח לעקוב אחרי התגובה שלך...

טהורה = לא טמאה, או טהורה = מזוקקת? זה טוב או לא טוב?

מוזמן להסביר. לא הצלחתי להבין מה העמדה שלך, עם מה ממה שכתבתי אתה מסכים ולמה אתה חולק

אותו 'זה' נראה לי

טהורה - לא מזוקקת

טוב או לא - לא הבעתי עמדה.

אני לא עוקב

נראה לי תהיה לי תשובה מפורטת כמובן גם הסתייגויות...

ואני לא יחפור לחינם ;)

אני בדר"כ לא אוהב לנהל כזה דיון. אני חושב שהרבה פעמים הלכה/משנה/גמרא נאמרת בהקשר מסויים וכדי לדון על ההקשר עצמו יש הרבה מה להרחיב - מה שקשה לעשות בפורום ומאוד קל בהסברה בעל פה אחד מול אחד. קשה לי עם הדיבור בשם ההלכה כאשר מדובר במסגרת אנונימית שלא מכירים אף אחד (לא בתוכן אלא באיך שתופסים אותו).

בכל זאת - אמירת שלום שהשו"ע התייחס אליה היא הייתה בהקשר מסויים שהעזר מקודש שהסביר את ההקשר -

"דרך אהבה ואחווה תוך גילוי אותות חיבה" (מצטט אותך, הוא השתמש באותם מילים?) דהיינו - בעולם השו"ע חי כנראה שאמירת שלום הייתה מעבר ל'שלום' הסתמי היום שיכול להיות. כמו שיש תרבות שהשו"ע חי בה שאמירת שלום היתה משהו משמעותי ככה אני בספק לגבי הנוהג של התרבות היום. שחנ"ש - זה אכן גילוי חיבה. אך כל דבר קטן תקרא לו גילוי חיבה שאסור? אתה גם תסכים איתי שיש רמות בזה... מסכים איתך שמה שהכותבת הציגה זה לא ככה. אבל אני חושב שיש עוד מה לדון בהלכה זו ולא נספיק (מה המקור של השו"ע להלכה זאת?) 

מקום לפרשנות בדברי ה'עזר מקודש' לפי איך שהוא הציג אותו שם?

אני באמת לא מבין כ"כ את התשובה, לכאורה נראה שמספיק להביא את ה'עזר מקודש'..

בכל אופן - יש לדון מה הגדר של 'דרך חיבה' המובא ברמ"א.

(סליחה, חשבתי שקראתי מספיק)

ולכן ישנו ריבוי דעות התייחסויות למקרים שונים בהלכה (כיאה לכך שהיא תורה שבעל פה).

המחוייבות להלכה חותכת. בודאי.

שרשרת ההלכה ממשיכה גם מאז כתיבת השו"ע.

אני מבין שזה מה שנשמע לך ומקבל את זה.

אני את נפשי ידעתי.

אני מדמיינת שורה של בתים, וכל בית מחולק לשני אגפים. באגף המזרחי חיים בני המשפחה. באגף המערבי - בנות המשפחה. כל צד לא חוצה לצד השני. הרחוב המזרחי שייך רק לגברים, והרחוב המערבי רק לנשים. בכל צד יש מכולת, בית ספר, בית חולים, משרדים וכו'. בצורה כזו אין שום חשש שצד אחד יראה את הצד השני.

מבחינתי זה עולם דיסטופי.

פסיקת הלכה תלויה באידיאולוגיה, ולא רק בענייני צניעות. לדוגמה, הנה מתקרבת שנת שמיטה, והשאלה היא מה נכון למהדרין לעשות שונה בין רבנים דת"ל לרבנים חרדים. אין הלכה אחת. אני לא פוסקת הלכה, אבל ממה שלמדתי מהרב שלי זה שיש פער בין מה שכתוב לבין מה שמבוצע בפועל, בתחומים רבים. כלומר, גם אם שו"ע כותב שכך צריך לנהוג, לא בהכרח שכך נוהגים.

יש רבנים חרדיים, כמו הרב שטרנבוך, שפוסקים שאסור לאישה לצאת לרחוב. יש רבנים דת"ל, כמו הרב שרלו, שדוגלים בחברה מעורבת מתלכתחילה. לכל אחד מהם הטענות והביסוסים שלו, ואני לא פוסקת הלכה. ברור לי שהפסיקה נובעת מתוך השקפת העולם של המחזיק בה. ברור לי שמבחינה היסטורית דברים היו מאוד שונים ממה שאנחנו מדמיינים שהיה בתקופת קדומות. אני בהחלט מאמינה שמה שאנחנו מגדירים צנוע היום, שונה ממה שיגדירו עוד מאה שנה, כמו שזה שונה ממה שהיה אצל סבתא שלי. יש לי תחושה שהקו של צניעות לנשים לא יהיה חצאית או מכנסיים, אלא איזה סוג חצאית\מכנסיים. ואיך שאני מתלבשת נחשב מאוד צנוע בהגדרות דת"ל, אבל כנראה שאבלוט בסביבה חרדית. סביבה חרדית בוחרת לגור בגטו ולהסתגר בפני העולם, וקצת ליצור את החברה הדיסטופית הזו. אבל אני לא מאמינה שזו דרכה של תורה.

עד כמה שאני רואה בעצמי דוסית טרור שמקפידה על קלה כבחמורה, אני מסרבת להיות חלק מהעולם החרדי בגלל היחס לנשים. מבחינתי, היחס שם הוא אותו סעיף ה שמוזכר כאן, שבעיניי הופך אותי לאובייקט מיני בלבד, שבו האישה היא מוקצית מבחינת מין. שבה מוגדר לה תחומים מסוימים שרק בהם היא יכולה לעסוק, ואל לה להביע דעתה בתחומים אחרים. האם ישיבה חרדית היתה מוכנה ללמוד תורה מאישה, כמו שבמרכז נחמה ליבוביץ' לימדה?

אני רוצה לגדל את ילדיי בעולם שבו כשיש להם עניין שהם צריכים לטפל בו, הם ילכו לאדם הכי מקצועי שיעזור להם, בלי תלות אם זה גבר או אישה. אם מישהו רוצה להתייעץ איתי על תחום הלימודים שלי, אשמח לפרט, ואם יבחר בדרך הזו, ארגיש לחלוטין בנוח לשלוח לו הודעה ולהתעניין איך הולך לו בלימודים. אם מישהו יבקש ממני מתכון, אשאל איך יצא. אם אלך ברחוב ואראה בעל של חברה שלי, אשאל אותו מה שלום אשתו. לא אתעלם מנוכחותו. אם צריך להקדים שלום בפני גוי בשוק, זה מעליב כשלא אומרים שלום לאישה.

נכון, אני לא גבר, ואני בחיים לא אצליח להבין מה האתגר העומד בפניכם. אבל אני משוכנעת שהקב"ה ברא את העולם בצורה כזו, שבה כן יש נקודות ממשק בין גברים ונשים כי כך זה צריך להיות, ואנחנו צריכים לשרטט בתוכו את הקווים המתאימים.

והערה על נושא שלא נכנסת אליו:

נחמה ומרכז היה סיפור מאוד מאוד מסויים, וממש לא כמו התיאור "נחמה לימדה במרכז" נחמה מעולם לא היתה אשת צוות או חברת סגל הוראה במרכז. ולא לימדה בהיכל הישיבה.

עצם הנקודה שאשה מעבירה שיעור וגברים מקשיבים, זה דווקא דבר שהיה קיים גם אצל המהרש"ל, סו..... 

ורק חסר לנו שעכשיו ישליכו מזה ש"העולם הדתי לאומי דוגל בנשים שתלמדנה בישיבות", 

הרחקה בין נשים לגברים לא הופכת נשים לאובייקט מיני. זו סתם מנטרה מטומטמת של אנשים שההלכה לא מסתדרת להם ("לא כל מה שכתוב בשו"ע עושים") אז הם מחפשים תירוצים "לרדת על אלוקים".

ולגבי ה"דוסית טרור אבל בעולם החרדי אבלוט", תראי, דוסית טרור תבלוט בגלל אופנת לבושה השונה, אבל אם התכוונת שתבלטי כי מבחינתם הלבוש שלך לא צנוע, אז דוסית טרור את לא. וקוד הלבוש שלך "מאוד צנוע בציבור הדתי לאומי" - אולי באגפים הפחות דוסים שלו..

ב"ה, לא חסרות מספיק נשים דתיות לאומיות שלבושות צנוע לגמרי, גם יותר מהמקובל בחברה החרדית...

ככלל, לא שאין אגפים חרדיים מסויימים בעלי יחס מבזה לנשים, אבל לתלות עולם שלם של הלכה ביחס גרוע לנשים. זה גועל. מכל התגובה שלך הדבר שהכי הגעיל אותי היה "אני מסרבת להיות חלק מהעולם החרדי בגלל היחס לנשים". כאילו אוהו כמה הן מושפלות שם, אומללות.. ממש עולם שלישי..

הקונוטציה שעלתה לי היתה אשה חילוניה רוטנת ונרגנת מטיחה בקול מאנפף ובכייני "למה אתה לא נוגע בי, מה אני, מלוכלכת? טמאה?"

רק חסר לנו שבזה תהיה גאוותינו, ש"אנחנו פחות צנועים מהחרדים ומצפצפים על שו"ע..."

@בייניש נח, סורי.. בסוף אני רואה שזה כבר נהיה תשובה שלימה אליה, וסתם זה נתלה על התגובה שלך... 

הרחקה לא הופכת בהכרח את האישה להיות אובייקט מיני.

אבל מה שניסיתי להגיד זה מה הקו שמותחים, מהו השילוב הראוי.

והפרדה טוטלית היא כל כך שגויה בעיניי.

הדברים שכתבת (@בייניש נח) "בגלל שאני רואה באישה דבר טהור עוצמתי ויפה וככול שדבר קדוש ועמוק יותר ככה הוא צריך להיות מוצנע ומיוחד יותר." תסלח לי, זה ממש אובייקטיפזציה. האישה היא דבר שצריך להכמין אותו.

אולי אתה צריך לנסח את זה אחרת - קשר בין איש ואישתו הוא טהור עוצמתי וכו', כי זה קשר שאתה מייחד אותו מבין כל הקשרים האחרים שלך. (לא יודעת מה הקשר לקודש קודשים, אבל אתה יודע שהכה"ג נכנס לשם יותר מפעם אחת ביום כיפור?).

נכון, אני מקבלת עליי את ההלכה, וכך אני נוהגת. ולא רק הלכה שקראתי בספרים, אלא הלכתי להתייעץ עם רב פוסק, שהסביר לי את הגבולות.

לעניין החרדים, אני ממש לא שונאת אותם. מאוד מעריכה את אורח החיים, למרות שאני לא מסכימה איתו לחלוטין. הדברים לא נכתבו מתוך בורות. אני לא חושבת שהנשים החרדיות הן אומללות. אני לא רוצה להסיט את הדיון הזה להתעסק בנושא, אם תרצה תפתח על זה שרשור נפרד ובעז"ה אפרט שם יותר.

@נשמה כללית, נכון, נחמה לא באמת לימדה בישיבה עצמה, אבל זה לא העניין. אני לא מחפשת שיהיו ר"מיות בישיבות הגבוהות. מה שניסיתי לומר זה שנחמה חידשה משהו בלימוד תנ"ך. מעולם לא היה לנשים הזדמנות ללמוד דת כמו היום (ושמתי את המילה דת כדי להכיל כמה שיותר בתוכה). למעשה, 50% מהאוכלוסיה בכלל לא התעסקה בנושאים האלה מאז מתן תורה. אני חשה שבציבור שלנו, יודעים לתת מקום למי שיש לה מה לומר. בעולם החרדי, אישה לא יכולה לעשות את זה. לימודי הדת שלה נתפסים בהכרח כאיזוטרים לעומת הגברים.

מה שניסיתי לומר על הלבוש, לא התכוונתי שאבלוט בגלל חוסר צניעות, אלא בגלל הסגנון השונה.

ההלכה חד משמעית שובינסיטית. לא בגלל איזושהי אידיאולוגיה, אלא יותר בגלל שכל העולם היה כזה. ההלכה עוצבה בידי גברים, ולא קשה לראות את היחס שיש לנשים, איזה מעמדות אחרים הן משוות בדיונים ההלכתיים. מאוד נגע לליבי ההקדמה של הרב מלמד לכרך של תפילת נשים של פניני הלכה. נכון, הוא לא הראשון שכותב ספר הלכה לנשים, אבל אם היו תוקעים אישה באי בודד עם ספרי הלכה שיצאו לאור עד לפני 50 שנה נניח, היה לה מאוד קשה להבין מי נגד מי בכל הסיפור הזה.

ולמרות שהדברים הללו ברורים לי, אני מקבלת את זה, ובוחרת לחיום חיי הלכה אורתודוכסיים.

נחמד מאוד להכריז על עמדותייך ככאלו

"ההלכה שובניסטית כי היא עוצבה בידי גברים"???

עפר לפיך. פשוט דברי כפירה.

מעניין מה הייתה אומרת נחמה גיבורתך על הגיגים מסוג זה.

בושה וחרפה.

ואת עוד קוראת לעצמך דוסית טרור? את אולי טרור לדוסים. לא דוסית טרור.

(במאמר מוסגר, החוסר-מודעות-עצמית הזה, הוא מדהים. אם זה לא היה ראוי לבכי, זה היה מפוצץ מצחוק)

לעצם מעשיה של נחמה, אין לי שום בעיה עם החידוש שלה בתנ"ך, אני מאוד מעריך אותה על כך ושמח שהיא עשתה זאת.

והפלא ופלא, אני לא קושר את זה לשובניזם של ההלכה או לשאר שנאת-דת מהסוג שאת מביעה. כמו שהיא עצמה לא קשרה זאת.

(לגבי הלבוש - אז אין לזה שום קשר לדיון. גם אשה חסידית תבלוט בקהילה ליטאית, ואשה ספרדיה בקהילה אשכנזית. כמו גבר חסיד גור בבית כנסת של סלונים, ושניהם בבית כנסת של "חניכי")

כי הם טוענים דברים אחרים לחלוטין.

אענה בהודעה נפרדת לגבי עניין השובינזם.

אינך מכיר אותי, ואתה מרחיק לכת בקביעות שאין להן שחר.

אם אינך מסכים עם דעותיי, יש דרך להביע דעות עליהם. אבל לכנות אותי בכינויים שונים זה לא ראוי בעיניי, ואעצור כאן.

היסוד אותו יסוד.

איני צריך להכירך, אם את מתיימרת לשנות את ההלכה את רפורמית. קול וחומר אם הנימוק הוא "היא שובניסטית כי נכתבה בידי גברים".

זה לא ש"איני מסכים עם דעותייך" ולא עניין של "דרך לבטא" מול "כינויים שונים".

זו עובדה. עמדותייך חופפות את העמדות הרפורמיות. וראוי מאוד לומר זאת בקול צלול.

לא אמרתי זאת בתור כינוי גנאי. זה לא תחליף להטחה "טיפשה", זה פשוט עובדה. כמו שיש עמדות ימין ועמדות שמאל, עמדות איסלאם ועמדות נצרות. כך גם יש עמדות רפורמיות, ואת - מחזיקה בהן. גם אם לא נעים לך כשמציבים מראה מול פנייך. נחמד לך לדמיין שאת דוסית טרור, ואז מפנים את תשומת ליבך שאת בכלל בעלת עמדות רפורמיות. קשה, אני מבין. תתמודדי.

במקום להטיף מוסר על מה ראוי ומה לא, תחזרי בתשובה.

מול כל הציטוטים האלה אני יכולה להביא ציטוטים שמראים ההפך, ואפילו בציטוטים שהבאת אפשר להרחיב, כמו באיזה תחומים אפשר לבקש את עצתה של אשתך הנמוכה.

הנה כמה דוגמאות:
""האיש עינו יפה והאשה עינה רעה".
"האשה צרה עיניה באורחים יותר מן האיש".
"עשרה קבים שיחה ירדו לעולם, תשעה נטלו נשים, ואחד כל העולם כולו".
"רוצה אשה בקב ותפלות מתשעה קבין ופרישות".
"רבנן אמרי, ד' מידות נאמרו בנשים, גרגרניות, צייתניות, עצלניות, קנאתניות:
גרגרניות - מחוה, שנאמר "ותקח מפריו ותאכל".
צייתניות - "ושרה שמעת פתח האהל".
עצלניות - "מהרי שלש סאים קמח סולת".
קנאתניות - דכתיב "ותקנא רחל באחותה".
רבי יהודה בר נחמיה אמר, אף איסטטניות, ודברניות.

איסטטניות - "ותאמר שרה אל אברם חמסי עליך".

ודברניות "ותדבר מרים ואהרן במשה".
רבי לוי אמר אף גנביות - שנאמר "ותגנוב רחל את התרפים".
יוצאניות - "ותצא דינה"."

"האיש קודם לאשה להחיות".

אין לי ספק שהרבה מזה נגזר מהמקום התרבותי שבו חיו חז"ל.

גם בתורה עצמה אנחנו מוצאים יחס אמביוולנטי, כמו "מצא" או "מוצא". 

מי שמסתכל על ההלכה כדבר סטטי, טועה. מתנורו של עכנאי אנו לומדים בבירור שהתורה ניתנה לבני אדם, ומי שפוסק את ההלכה אלו תלמידי החכמים ולא הקב"ה. ויותר מזה, תלמידי החכמים של אותו הדור הם אלו שפוסקים את ההלכה. לדוגמה, הדיון ההלכתי לאורך הדורות בחובת ההסבה לנשים בליל הסדר. (והדיון שמתרחש בשנים האחרונות בסוגיה של "הכל עולין למנין שבעה, ואפילו קטן ואפילו אשה. אבל אמרו חכמים: אשה לא תקרא בתורה, מפני כבוד צבור").

אפשר לעבור ולעשות סקירה מקיפה ולראות את כל המקורות, אבל זה לא העניין. לא נראה לי שתמצא רב שיגיד שיש בתורה ובהלכה שוויון בין גברים לנשים.

איך שלא תסובב את זה, היהדות היא פטריארכלית, שבה אלו שקובעים הם גברים בלבד.

את חושבת שהיהדות משפילה נשים? אם כן - את רואה את עצמך חלק מזה?

ולא השתמשתי במילה הזו.

היהדות היא פטריארכלית..

זה לא אומר את זה?

אם לא - מה זה אומר?

החלק הראשון מגיע מהמילה אב, ובאופן מילולי זה מדבר על תא משפחתי שבו האב שולט בתא המשפחתי.

בהקשר של חברה, זה מתאר חברה שבה שוררים יחסי-כוח לא שוויוניים בין גברים לנשים, ובמקרה הזה זה ארגון חברתי שבה הסמכויות מרוכזות בידיהם של של גברים, והשליטה במוסדות הדת נמצאת בידהם בלבד.

המונח השפלה הוא בוטה מדי באמת...

בכל אופן גם פטריכאלי זה לא מפרגן מי יודע מה.

אם את חושבת שהיהדות היא פריכאלית לכאורה קיימות שתי עמדות אפשריות ביחס לזה 

או שאת עצמך מחזיקה בעמדה כזאת

או שאת לא לוקחת חלק בזה ואת מוציאה את עצמך מאותה 'יהדות'..

אם בא לך לשתף מאוד מעניין אותי איפה את ביחס לזה

באמת שאלתי אותה כדי לדעת מה היחס שלה לזה.

זה בכלל לא אאוץ'

יש כאן עניין אובייקטיבי, לא סובייקטיבי. רוב מניין ורוב בניין של מנהיגי היהדות האורתודוקסית (ולא רק בארץ, בעולם כולו) הם גברים.

שמעתי פעם את הרב זקס מדבר על מקומן של נשים ביהדות, והוא אמר (במילים אלו, אבל בתרגום) שנשים מביאות קול חשוב מאוד ליהדות, ואם הדור הזה של רבנים לא מצליח להתמודד עם כבוד נשים והמקום שלהם במנהיגות היהודית, הם נכשלים במנדט שלהם כלפי הקב"ה. נשים שוות לגברים במובן של צלם אלוקים, ואנחנו צריכים לעשות את זה בחוכמה, בסבלנות, בכבוד להכלה, אבל זה חייב לקרות, והקב"ה לא יוכל להסכים לתואר רב למי שלא עושה זאת.

הרב נתן דוגמה על החלטה שלו כרב ראשי לא רק לתת לנשים חלק בוועדת הניהול של בתי הכנסת באנגליה, אלא גם לתת להן לכהן כנשיאות בית כנסת (ומי שיודע קצת מה קורה ביהדות חו"ל, מבין כמה זה תפקיד חשוב בקהילה).

מההתרשמות שלי כאן, נראה שרוב האנשים רוצים להשאיר את הקול המדובר במרחב הנשי בלבד. וזאת לא היהדות שאני חלק ממנה.

אני מבין שטיפה סייגת את דבריך.

בעצם - רוב המדברים בשם היהדות הם לא מייצגים אותה.

ואת חושבת שהדעה של הקב"ה, קרי, היהדות האמיתית שאת חלק ממנה היא לא פטריאכלית 

הבנתי נכון?

באופן אישי אני יודע שאישה לא נספרת למניין, התנ"ך עצמו בקושי מזכיר נשים, יש מאמרי חז"ל שנשמעים לא פוליקליקורט וזה לא מפריע לחשוב שגם חלקים נרחבים מהמיינסטירים הם לא פטריכאלית זה כן עניין של עמדה.

מה שמאוד ייחודי ליהדות שאין הלכה בנושא 'מה לחשוב' ועניין פרשנות ההלכה הוא עניין רגיש מאוד. אמירות חז"ל הן סותרות זו את זו במבנה שלהם כי הן מייצגות את המציאות שיש לך חלקים 'סותרים'. תורה שבעל פה היא באופי שלה עניין עם הקשר. אם אין לך את ההקשר המתאים זאת אכן לא תורת חיים. עם ההקשר הנכון של האמירות אני מאמין שהן רק מעצימות נשים. גם האמירה של 'האיש קודם להחיות' וכל שאר האמירות שנשמעות קשה.

אלו בתי מדרש שונים. קיים דבר כזה.

ועוד רבנים חשובים וטובים הם עדיין לא המייצגים הבלעדיים של כל היהדות עם כל חשיבותם הרבה.פעם ראית את היחס לנשים אצל הגרי"ד ותלמידו הרא"ל?

ואין צורך לשאול אותם הם רציניים.

לגבי התוכן - למה שהיא תבדוק איתם? אם זה רבנים שאתה לומד דרכם אז אחלה. תבדוק איתם אתה. 

"אין רבנים שאומרים ככה" היא נראת לי לא מדידה.

אתה חושב שמהלימוד תורה שלך אתה יכול הגיד את מה שאתה אומר, אני חושב שזאת טעות בחשיבה. אתה מכיר את כל בתי המדרש בעומק ובאווירה שלהם?

בנוסף לכך - "ככה אני יודע כי למדתי", זאת טענה - אך היא לא יכולה לקדם דיון ולא מוסיפה שום דבר לדיון.

אם תמצא מקור לכך שהגרי"ד או הגרא"ל תמכו בעמדות המחפירות שטוענות שצריך לשנות את ההלכה כי היא שובניסטית מחמת שנקבעה בידי גברים.

ר' אהרן זצ"ל נטש בזעם פאנל שבו איזה טמבלית (שהגדריה עצמה כתלמידתו...) אמרה את דברי הכפירה האלו.

אבל זה לא יפריע לאנשים להפיל עליהם את כל הרעות החולות שבעולם.

ביקשו ישראל להתיר להם אשת איש....

תרגע. רק שאלתי אם הוא מכיר.

ואני לא יודע למה התכוונת שחשבתי - אבל בא נגיד ככה. הרא"ל לא דיבר כמו שהרב קלנר וגם לא כמו המיינסטרים שהוא אמר שתשאל אותם.. (הרבנים שהוא ציין)

זה מה שרציתי להגיד.

הכל טוב, אין צורך באמירות מפוצצות מעבר.

עצוב שיש מי שחושב שרק הרב קלנר סבור שההלכה נצחית ושמשה רבינו לא היה שובניסט.

אז אגלה לך גילוי מרעיש: אין לי דבר עם הרב קלנר, למען האמת מה שיש לו כלפיו זו בעיקר ביקורת, ועם זאת אני לא מוכן לקבל אמירות מסוג "לא צריך לשמוע להלכה השובניסטית שנכתבה בידי גברים שובניסטים". וציפור קטנה לוחשת לי שאני לא חריג בזה.

מדהים שבפורום דתי נכתבים דברים שמנהיגי הקהילה הרפורמית היו חותמים עליהם בשמחה.

זה לא עניין של "אמירה מופצצת", אלא של עובדה. עובדה עצובה.

אנשים אשכרה "דתיים" אבל כופרים בעיקרי האמונה.

לא רוצה לדון על זה מעבר. זאת דעתי.

וחזרה על זאת כמה וכמה פעמים והתווכחה סביב זה.

לטמון את הראש בחול תמיד אפשר.

טוב באמת במחשבה שנייה - לקראת נישואין וזוגיות

זה דוגמא לשיקוף. גם אני מוצא סתירה בדבריה אני שואל אותה

לפני שאתה בוחר 'לפרגן' תשאל פעם אחת

סלח לי, רפורמה זו דרך. ומי שבוחר בדרך הזו - יכיר במציאות. זה לא "כינוי"

לא הבנתי מה אתה רוצה מהדוגמה. היא חזרה שוב ושוב שהתורה שובניסטית. שחז"ל שובניסטים, שהפוסקים שובסניטים, שומחמת כן לא צריך לקיים את ההלכה.

אתה מכיר לזה משמעות אחרת? אולי באתב"ש?

אבל השפה בא אתה מדבר לא פותחת מקום לדיון ולכן באמת נשאר רק להטיח אשמות. בהצלחה

שזה גם מה שטען אברהם סתיו על היחס של חז"ל לצדוקים.. שהם התייחסו לא יפה ולכן קרה מה שקרה, עפ"ל.

אני מזמין אותך לדבר איתה יפה ולנסות למצוא פשט אחר בסדרת ההגיגים ההיא. 

נראה.

אגב, דע לך, גם אני מדבר ממש יפה, רק בגלל שאתה לא בודק איתי המ אני אומר בדיוק זה נראה לא לא יפה, אתה משקף אותי לא נכון...

הגיוני?

נראה שאתה די נעול להכניס אותי למשבצת מסוימת, ולא היא. ומתוך המקום הזה יש מקום רק להתקפות ולא לשיח, ולכן אני לא אקח חלק בזה.

דברייך נמצאים כאן במעלה השרשור, ולא פעם אחת. לבוא ולומר עכשיו "לא אמרתי"?

נו, כשאת הקב"ה מוחקים גם מוסריות אמיתית אין. "רק אין יראת אלוקים"..

אבל כמובן, האשמים הנצחיים הם אלו שקנאים לנאמנות להלכה. 

ברור, ברור שמי שאכפת לו מההלכה זה כי סתם "הוא נעול להכניס אותך למשבצת מסויימת".. 

פשיטא...

שחרר

כמו שאם מישהו היה כותב כאן דברי הסתה לרצח לא היית מצפה שאשתוק.

אבל שוב חוזרים לשאלה הנצחית: אם אכפת לנו מהקב"ה כמו מהאנושות. או שעליו אפשר לדרוך.

לא אשחרר. ולא יעזור שתכתוב שחרר, אם היא רוצה לכפור בלי תגובות - שתעשה את זה מולך בש"א. לא לעין כל.

שמחתי לעזור.

בתמימות ולא ככפירה?

זה לא פעם ואי אפשר לפעול בשיטה של פעם... לא אם אתה רוצה שישמעו אותך...

כל הפער בדעות זה מחוסר ידיעה, אין לאף אחד כוונות זדוניות פה... אפשר לעמוד על הדעות האמתיות גם בלי לזלזל באדם שאמר אותן... זה ממש לא נעים לשמוע את זה, ואי אפשר למחוק בן אדם רק בגלל שהוא טועה (או אפילו כותב משהו מזיק או מסית) לכל דבר יש דרך...

"ולשון רכה תשבר גרם"...

בתמימות היא הפכה את חז"ל לשובניסטים?

בתמימות היא הפכה את משה רבינו לשובניסט?

בתמימות היא החליטה שבגלל זה לא צריך לשמור על ההלכה?

אפשר לומר עלי הרבה דברים רעים. אבל נאיבי אני לא.

ולא מתוך מתוך התרסה או דווקא להכעיס 

אז אם מפריע לך באמת תבדוק למה היא חושבת ככה, איפה יש את מה שמפריע ואז אתה יכול לקרב ולא להרחיק

והיא לא כפירה

אבל אני מבין שלדעתך אסור לי להגיב על זה.

יפה, אחרי שהורדנו את הקב"ה מהמשוואה של המוסריות, עכשיו נתחיל גם לחלק בין בני האדם. מי בר זכויות ומי לא...

סלאמי..

דמיין רגע שמצאת את בחירת ליבך, ועכשיו אתה אברך נח.

הנה מתקרבת לה שבת המלכה, ואתם מקבלים הזמנה להתארח אצל זוג אברכים אחר.

אז אתם יושבים לכם ארבעתכם בשולחן.

איך נראה השיח?

האברכים לבד והאברכיות לבד ורק שיחה טכנית (תעבירי בבקשה את הסלט) בין לבין?

ואם זה לא זוג אברכים, אלא נגיד משפחתך ומשפחה אחרת, ויש להם בנות בגילאים הרלוונטיים - האם יש שיח מסביב לשולחן שבת? או שזה מסתכם בשיחה טכנית (תעביר בבקשה את הסלט)?

{ואני כן אזרוק כאן משהו על הדיון הקודם: אני אופתע אם יהיה רב אורתודוקסי שיגיד שיש שוויון או יותר מזה, שצריך להיות שוויון בין גברים לנשים. עיין כאן.}

אבל זו ההתרשמות שלי מתוך הטקסטים שקיימים לנו היום, מתוך ההיסטוריה שלמדתי. 

זה גם צורת הניסוח שאני רואה אצל גדולי הדורות האחרונים, למשל החפץ חיים, כשהוא כותב בכמה מקומות על לימוד תורה לנשים הוא כותב במפורש "כי לא כדורות הראשונים דורותינו", והוא כותב למה האמירות שיש בגמרא על מי שמלמד ביתו תורה כאילו מלמדה תפלות לא רלוונטיות לימינו. (ליקוטי הלכות, סוטה, פרק ג עמ' 21-22, ובמכתב לייסוד בית יעקב). 

לא רואה את השוויון כערך עליון. לא שואפת להגיע לזה, לא רואה בזה את הדרך הנכונה.

התורה ניתנה לכל עם ישראל, גברים ונשים. בית יעקב ובני ישראל. התורה מונחת בקרן זווית וכל הרוצה ליטול יבוא ויטול. בלי קשר לחיוב של לימוד תורה (אני מברכת על הציווי שחל עליי כל יום), אני מאמינה שהקב"ה ברא אותנו שונים כדי שכל אחד יאיר משהו חדש בלימוד התורה.

ראה לדוגמה את יחסו של הרבי מלובביץ לנושא של לימוד תורה לנשים (אפשר כאן, במיוחד מהעמוד החמישי (65)). 

האם עדיף לשיטתך להימנע מסעודות כנ"ל? שמעתי על אדמו"רים בימינו שמקיימים סעודות שבת בהפרדה מלאה - כולל בין גיסים וגיסות, לא רק אורחים. האם אתה שואף למקום כזה?

ולהביא עוד מקורות שמדברים על שינוי הדורות (לדוגמה: הרב אהרן ליכטנשטיין, האשה וחינוכה, עמ' 158, הרב חיים דוד הלוי, עשה לך רב ב, סימן נב, שו"ת מקווה המים ג יו"ד סימן כא).

במקור השני של החפץ חיים הוא לא מתייחס לעניין של בית ספר. הכוונה בשינוי הדורות זה שהדברים השונים שנאמרו בחז"ל על לימוד תורה לנשים (ולא נראה לי שצריך להרחיב כאן במקורות הללו) אינם רלוונטיים לימינו.

הרבי מלובביץ' לא מדבר רק על חסידות. הוא ידוע בתור אחד הראשונים שמתיר בפירוש לימוד גמרא לנשים. לדוגמה:

...הרי, לא זו בלבד שמותר ללמוד תושבע"פ, אלא יתירה מזה, ע"פ טעם הלכה זו עצמה צריך ללמדן תושבע"פ, לא רק לימוד הלכות פסוקות בלי טעמיהן, אלא גם לימוד טעמי ההלכות, ועד לשקלא וטריא שבתורה, שמטבע התפתחות החושים והכשרונות ("ערמומית") ברוח תורתנו הקדושה.

וראה ציטוט שמובא במאמר הנ"ל, שהוא עיבוד לדברי הרבי:

"לאחר אלפי שנות עליונות גברית, אנו עומדים עתה בתחילתה של תקופת הנשים, כאשר נשים יזכו בהכרה בחשיבותן האמיתית, והעולם כולו יכיר בהרמוניה שבין האיש לאשה." כותב המאמר מקדים את הציטוט באמירה: "רק באמצעות התרחבות היסוד הנשי בספירה הרוחנית היחסים בין האנושות לאל יישאו פרי. זו הסיבה שההלכה חייבת להשתנות ולאפשר לעוד ועוד נשים ליצור בתורה".

ממה שאני שמעתי מאישה חב"דניקית, שבתחילה הוראת הרבי היתה להתמקד בלימוד חסידות והלכות רלוונטיות, אח"כ שהתקין שהחסידים ילמדו רמב"ם כלל בזה גם את הנשים, ואח"כ עודד לימוד גמרא לנשים, ובסמינרים של חב"ד הן לומדות גמרא.

אני לא מומחית לתורת חב"ד, אבל אם זה מעניין אותך אולי כדאי למצוא חב"דניק לשאול.

בתור רווקה, יש לי חברה טובה שבעלה מעולם לא החליף איתי מילה. באתי לבקר כמה פעמים, ואיך שנכנסתי לבית הוא תמיד היה קם ויוצא. הוא כנראה הולך לפי אותם אנשים שלא לומר שלום לנשים. לא נעים לי להיות שם, ולא חזרתי יותר לבקר אצלה, בטח לא שבת.

יש לי חברה טובה אחרת, ואני מתארחת אצלה הרבה בשבתות. אני מרגישה בנוח לשבת בשולחן עם בעלה והילדים. נעים לי להיות שם ומהיחס שאני מקבלת.

שני הבעלים דוסים דוסים, בוגרי ישיבות גבוהות מספינות הדגל של מגזרינו. אני לא מחפשת שחנ"ש עם הבעל של חברתי, לא באתי לבקר אותו, אבל ההרגשה היא שאיני רצויה, וזה מעיק. יש דרך להיות נימוסי לחברה של אשתך ואז לפנות לדרכך, יש עניין של הכנסת אורחים, ולצערי לא הרגשתי את זה.

ולצורך העניין, בארוחה בארבע בעז"ה, לא רואה פסול בזה שיהיה דיבור בארבע על פרשת השבוע נגיד.

ובתיכונים של חב"ד לא לומדים גמרא.

וכן, שאלתי על זה חבדניקים, וגם חבדניקיות.

כולל עדות שכך עושים בסמינר בצפת:

http://www.chabad.co.il/?template=article&topic=131&article=3759

הסמינר בצפת הוא יחידי ואאוטסיידרי. לא רק בתחום הזה.

(וכל בר דעת מבין את זה, כשהוא רואה שבכל ויכוח אומרים "הנה, התיכון בצפת" משך לא היו לה לחב"ד עוד מאה תיכונים משלה...)

לבין דיבור בחבורה, ובין דיבור של פנים אל פנים לדיבור בטלפון, והרבה תלוי גם מתי, איך ואיפה זה נעשה.

איך שתיארת את הדברים כאן, זה לא נשמע הלכתי. אתה קובע כללים ומחליט אם אתה נופל או לא.

אולי גם נכנס לכאן עניין של הגדרות. מלכתחילה דובר על עניינים טכניים וכל השאר. אתה חושב שאתה יכול לחלק את כל השיחות שלך עם אנשים לשתי הקטגוריות הללו? אולי 'כל השאר' זה רחב מידי, וצריך להגדיר את זה כ'רוחני', כהפך של טכני. 

עכשיו נגיד שאתה מאוד מתעניין ביהדות ימי הביניים, ובפירושים הייחודיים שלהם לספרות חז"ל, וקיים חיבור אחד, ששרד ככתב יד אחד שכתובה בלשון מאוד לא ברורה, וגם שרידות הטקסט לא הכי טובה. אז אתה קרוא את הסריקה של כתב היד באיזשהו מאגר מידע, ואתה חושב שקראת את זה בצורה מסוימת ורוצה לראות אם אפשר להבין את מה שאתה הבנת מתוך הפירוש, אבל רוצה לדעת גם מה אחרים חושבים. המומחה העולמי שמתעסק בכתב יד הזה היא אישה. האם פנייה אליה בעזרה כדי לפענח את הפירוש לעניין שמעסיק אותך הוא דבר טכני?

ושכחתי לעניין הסוגריים - 

זה ציטוט חלקי. המשך המשפט שם משנה את מה שאמרת. אולי נכון לצטט יותר את המשפט הזה: "בסיס התפיסה היהודית בנושא מעמד האיש והאשה מורכב משני יסודות: באופן כללי השווה הכתוב אשה לאיש, אבל לא מדובר על שויון מוחלט ביניהם."

עניין של הגדרות.

אני לא רואה עולם נפרד לחלוטין כעולם אידיאלי, כעולם אליו היהדות שואפת להגיע. כשהפותח\ת של השרשור הזה דיבר על קשר שלא למטרות נישואין, נראה לי שאנחנו חלוקים במובן של המילה קשר במשפט. בעיניי, מי שמקפיד לא לומר אף מילה לאישה שאינה אשתו (או לא בדייט), טועה, ובהתנהגות זו מראה תפיסה של אישה כאובייקט.

כשאני כתבתי את מה שכתבתי, חשבתי על קשר של מישהו שלומד את אותו מקצוע אבל שנתון מתחתיי בא להתייעץ איתי על קורסי בחירה. זה לא שחנ"ש, אנחנו לא מדברים כל יום, אבל אני שמחה לעזור אם יש לי ידע כזה. ובצורה דומה, כשהציעו לי לצאת עם מישהו שלמד בישיבה מסוימת, ומישהו אחר בלימודים למד בישיבה הזאת - שלחתי לו הודעה לשאול אם הוא יכול לספר לי על אותו אחד שהציעו לי.

אם לא הייתי מקיימת את שתי השיחות הללו כי זה חורג מההגדרה שלך לטכני, לדעתי זה לא נכון. ואם אחד מהם היה אומר לי, נניח, שהוא חייב ללכת כי אמא שלו היתה בדיוק מעורבת בתאונת דרכים ח"ו, אז כן, בפעם הבאה שנדבר אשאל לשלומה, גם אם זה חורג מהעניין הטכני, כי יש כאן עניין של נימוס בסיסי. 

שאתה בייניש בשיעור ה-ו.

ואברך משיעור ט-י מזמין אותך ועוד חבר להתארח אצלם בארוחת החג.

האם האברכית היא חלק מהשיח שמתקיים סביב השולחן? ואם כן, איזה סוג שיח?

ברגע שאנחנו מגדירים שיחות נימוסין כדבר שאינו נפילה.

כי יש מגזרים בהם דבר כזה לא מקובל.

כמו שאני אומר לך "אל תסתכל ימינה" אז מאוד יהיה בא לך להסתכל לשם למרות שלפני זה זה לא עניין אותך בכלל.

כך גם על מראות לא צנועים (או מראות צנועים בצורה לא צנוע) או דיבור עם אישה - זה יכול להתפס כהדחקה של המיניות וכל הדחקה (גם בדברים אחרים) גורמת למתיחת הקפיץ של הדבר מפנים.

לפעמים זה סבבה לגרום לקפיץ להיות מתוח. אני לא חושב שצריך בהכרח להרגיע את המתח. זה מעולה שהוא נמצא וזה חשוב מאוד שיהיה אבל צריך להיות מודע לזה.

אני מאמין שהפרדה חשובה בסופו של דבר. אך לא הרמטית.

דיבור טכני ונימוסי בלבד הוא לא מה שמותח את הקפיץ - אני דיברתי גם על מעבר לזה.

באמת לכל תרבות יש 'קפיץ' אחר. ולכל אדם יש 'קפיץ' אחר וחשוב מאוד שכל אחד ידע איפה הוא מרגיש ביחס לזה.

אני לא הייתי בעד ה'עצמה' שידברתי עליה. הצגתי אותה רק.

אני חושב שצריך לדבר על מיניות ולא להדחיק אותה.

מצד שני גם לא לתת לה מקום מעבר למה שהיא (שזה מאוד נפוץ דווקא מהדחקה).

יש אחד שזה יראה לו צנוע לדבר עם מישהי מעבר ל10 דקות ויש מי שזה יראה לו ממש צנוע ושניהם בסדר גמור.

פעם סיפרתי לאיזה חרדי שהתווכחתי איתו על זה שיש לנו אנשים במגזר שיוצאים לדייטים מעלה שנה 'וזה בסדר' והוא הסביר - 'אצלינו זה ממש פריצות!'... זה עניין של תרבות.

מה מקור ההלכה?

הן שני שאלות בסיסיות שצריך לענות עליהם כדי לדון בצורה רצינית בסוגיה.

השאלה הראשונה תלויה בשאלה השנייה. 

אני יכול לנסות להרחיב ואני בספק גדול אם אצליח. באמת יש לנו תפיסה שונה ביחס להבנת השו"ע וספרי הלכה באופן כללי.

אם אתה בטוח לגמרי שאני טועה ומטעה - כבר הבנו את הנקודה. אתה רוצה צורך להבהיר אותה שוב?

קראתי את הכתבה שאת מציינת, ונראה לי שהכתיבה המאד מרשימה שלה מכסה על אי הבנה של התחושה האמיתית של אנשים (וגם כנראה לא מודעת לעובדות). איזשהו תסכול שמניח הנחות של דיכוי ושל התעלמות מהאנושיות של נשים.

יש סטודנטיות שממש עוזרות לי בלימודים

וזה ממש לא קשו ר ל-מה יאמרו או ללא להיות כבדים 

זה דעתי 

הדבר הכי טוב הוא ד.

ותמיד אני נזכרת בזה. ויש המון המון דברים שאני לא מספרת\מזכירה אותם בשיח כלשהו, ולאו דווקא דברים אישיים, עוד המון נושאים שעשיתי להם מן סייג. שהם שמורים תמיד. כך תמיד אני זוכרת שקשר, עם מי שיהיה, אמור להיות שמור.

והחלטתי את זה על סמך כל מני תובנות שהסקתי בחיי, ועדיין ממשיכה להססיק, אני עדיין לא מושלמת, אבל בנתיים, זו הדרך שקבעתי לעצמי, בשאיפה לטוב בעז"ה

וזה חשוב לך .

וזה מערער לך על דברים אחרים שאת אוהבת בו

זה חשוב לשים לב .

בסוף האישה צריכה להסתכל על בעלה ולחשוב ואי זכיתי. מתוך כך תצמח זוגיות שהיא בריאה הוא ירגיש שאת פשוט מעריכה אותו וגבר שמרגיש הערכה מאשתו זה גבר שהוא חתיכת גבר וזה זכייה בלוטו 

הבעיה היא שאני לא יודעת עד כמה זה מערער או לא מערער

ולא בא לי להמשיך לצאת תקופה ארוכה ואולי גם להתאהב בטעות ואז יהיה לי קשה לפעול באופן ריאלי.

מפריע לך שהוא כנראה פחות חכם כי יש לך תפיסה על חכמים או כי יש לך תפיסה על גברים ותפקידם בזוגיות? 

אבל בתור חברה הוא יכל להיות לי ממש סבבה,

כי מחברה אני לא מצפה למשהו משמעותי מעבר לבת שיחה כיפית נחמדה וכו' וכו'

בתור בעל אני מצפה למישהו שיהיה יותר דומה לי ומוכשר/ חכם לפחות כמוני

לא כי הוא פחות חכם ממך,

ולא כי אין נושאים שבהם חכמתו עולה על שלך,

אלא כי העובדה שזה מה שאת חושבת עליו - אומרת לדעתי ששום דבר טוב לא ייצא מזה.

אם תיפרדו אז תיפרדו,

ואם תישארו אז את תמיד תרגישי התנשאות כלפיו, או שתרגישי שאת עשית לו טובה שהתחתנת איתו, או שבעוד כמה שנים תראי מישהו גאון בעבודה ותגידי לעצמך ''אוף למה התפשרתי'' בצירוף קנאה קלה.

באמת זה החשש שלי, שלא אעריך אותו מספיק ואתבאס כל פעם שמישהו קרוב אלי מצליח ובעלי לא...

הדברים שאמרת הם לא הדברים הנכונים שצריך להסתכל עליהם כדי לדעת אם להמשיך או לא.

היא יכולה לחשוב שהוא פחות חכם ממנה כי זה נכון עובדתית ועדיין להרגיש שיש לו הרבה דברים לתרום לה, הרבה איכויות שלא קשורות בהכרח לרמת משכל שלו. 

השוואות תמיד יכולות לקרות גם אם מתחתנים עם האדם שלא היה לנו שום ספקות לגביו בשעת ההחלטה, כי אף אחד לא מושלם וכי תמיד יהיו יותר טובים.

שהשף מושיק רוט אמר פעם בבכי נרגש שאישתו (קוראים לה שירן) היא האדם שעושה את מושיק אדם טוב יותר בחיים, בעבודה, בזוגיות, במשפחה.

אני לא יודע אם אעמוד בזה בעצמי, אבל אני עדיין חושב שזו תובנה חזקה מאוד.

בסוף זו עבודה שעושים עם מי שבוחרים להתחתן איתו, לא?

לא עם כל מדויט רנדומלי...

עבר עריכה על ידי נפש חיה. בתאריך ג' באב תשפ"ו 16:24

שיודע שמעריכים אותו על מה שהוא, מעצם היותו.  לא רק אם הוא יודע שפות/ מתמטיקה/ כללי....

שאדם מקלף רגע את כל הידע/ חכמה/ כשרונות

הוא מגלה את היסוד הראשוני שלו, ונראה לי שרק על זה לבד , יש מה להעריך .

הערכה כנה, חיוך אמיתי, מציאת חן אמיתית, מסוגלת להביא אדם לגבהים שלא חשב!! 

ואם אפילו על הראשונות בעייתי להעריך

אולי על האינטלגנציה הלימודית/שכלית/ אחרת יהיה קושי נוסף שאולי  או וודאי שישליך על יסוד האמת של החיים המשותפים. 

תחשבי על רבי עקיבא. רועה צאן  ראתה הו רחל שהוא צנוע ומעוּלה ובזכות שתי המעלות שהעריכה בו, נישאו. ההערכה התמידית גרמה לו להיות גדול הדור! 

אפשר לקחת את זה כדוגמא לזה שהערכה אמיתית, תורמת לביטחון העצמי וממילא למיצוי השאיפות לא משנה באיזה תחום. נתינה הדדית, כבוד והערכה תמידית- הדדית, יכולים לטפח את בני הזוג ולתרום הרבה מאד לשלום הבית ביניהם,  ולברכה בעקבותיו.

אבל קודם כל חשוב לי להבהיר שאני לא מזלזל באף אספקט שמישהו או מישהי רואים כמשמעותי בעיניהם. להיפך, דווקא בגלל שאני יודע שהחוכמה של הצד השני חשובה לי ומאוד, אז אני מניח גם את התובנה הזו של מושיק.

בעצם לא היה אכפת לו, כביכול, אם היא חכמה או יפה או עשירה או חברותית וכדומה (למרות שברור שיש לו עניין גם בדברים כאלה, אבל המבט הגדול הוא אחר). כשהוא רואה אותה הוא רואה מישהי עם איכות מוסרית עמוקה שמשפיעה עליו. הקשר שהוא מתאר הוא ברכה לא בגלל מה שהיא נותנת לו אלא בגלל מה שזה גורם לו להוציא מעצמו.

אבל זו באמת מעלה אדירה שאני לא בטוח שכולם מסוגלים לה, גם לא אני. אבל זה חזון יפה.

ברמה הטכנית, אני חושב שייתכן ופשוט-אני צודק. בטח אם זה דבר שבשורה התחתונה יביא לידי זילזול קבוע בו. בית אמור להיות מקום מוגן, שלפחות בו אפשר לקבל קצת כבוד קיומי (בין היתר). אם זה לא יקרה אז מלכתחילה זה נישואי אסון.

מקווה שלפחות בתור נשואה אגיע למעלה הזו

מעריכה אותו בכל זאת על שאר הדברים הטובים שיש בו- אין בעיה

אבל אם זה גורם לך לחוסר הערכה- בעיניי יש פה בעיה

אני לא מכירה אותו מידי לעומק

אם הקשר יעמיק ויתפתח אוכל לדעת אם אני מעריכה אותו על דברים אחרים ואם הרמה השכלית מפריעה לי

אבל זה בעייתי  לי מ2 סיבות:

1) אין בי רצון לצאת עם בחור תקופה ארוכה ואז להוריד, זה רק מכניס אותי לתסביכים וכשהקשר עמוק קשה יותר להיפרד.

2) אם אתאהב בו אז לא יפריע לי, אבל אחרי תקופה מהחתונה כשההתרגשות והנצנצים טיפה יורדים זה יוכל להפריע לי.

לא קיצוני ברמה כזאת.

לא קיצוני בכלל.

אבל כן פער קיים

זה תלוי בעיקר בך.

עד כמה זה חשוב לך? עד כמה זה קריטי? האם זה תופס משקל כבד יותר מדברים אחרים?

צריכה הרבה בירור עם עצמי

בטוחה שאם הייתי קצת יותר נואשת לחתונה אז הייתי מתגברת על זה.

אולי כי אני לא לחוצה בכלל, ויש לי עוד הצעות במקביל אז אני מתלבטת כי אולי יהיה מישהו טוב יותר.

מצד שני באמת יש לי איתו כימיה מדהימה והוא בחור לגמרי סבבה.

אבל לא בא לי שפתאום זה יפגוש אותי בכל מיני הזדמנויות ואני לא אעריך אותו מספיק

כי רוצה להעריך את בעלי הכי בעולם...

בהצלחה רבה!

שאלות לעיונך-

תקשורת טובה ביניכם, יש?

את מוצאת בו שתי נקודות מרכזיות של טוב?

את מרגישה שאת מצליחה להעריך אותו בגללן?

הנקודות האלו , מבוססות או משתנות עם כל משב רוח? הכוונה - היום מעריכה ומחר מזלזלת... 

אברר עם עצמי 🙏

מרגיש לי שלפעמים יש מסר שמאוד מעודד להישאר בזוגיות כמעט בכל מחיר, וזה קצת צורם לי.
 

אני אומרת את זה ממקום אישי שהתייעצתי עם נשים דוסות וכמעט התארסתי בגיל 21 מתוך תחושת לחץ  בין היתר בגלל מסרים ששמעתי מסביב מבנות, שהיום במבט בוגר אני מבינה שיש כאלה שנכנסו לנישואין מתוך לחץ ולא מתוך בשלות אמיתית(:

עוד נקודה חשובה לא פחות שמרגיש לי שלא מדייקים וחבל

לפני החתונה הוא עדיין אופציה, ולכן זה בדיוק הזמן לבדוק אם יש תקשורת, כימיה ומציאת חן. בעיניי, לא נכון להיכנס לנישואין בתקווה שהדברים האלה ייבנו רק אחר כך.

אחרי החתונה הוא כבר לא "אופציה" 

הוא בן הזוג שלך נקודה סוף פסוק.

 שם באמת עובדים על הקשר, מתמודדים, מתפשרים וצומחים יחד.

 אבל זה עולם אחר לגמרי. את הבסיס צריך להרגיש עוד לפני שמחליטים להתחתן.

(ב"ה בסוף החלטתי שלא שייך ובדיעבד הצלתי לעצמי את החיים )
 

בעיניי חשוב שכל אחת תקבל החלטה מתוך רצון, התאמה ושלמות עם עצמה, ולא מתוך פחד או לחץ חברתי או גרוע מכך נואשות. 

להרגיש עליו התנשאות וזלזול, לא הייתי ממליצה להמשיך

אם את רואה שאת מרגישה כלפיו כבוד והערכה

אז לא רואה סיבה לא לנסות

יכולה להגיד לך עלי שממש קל לי להתחבר לאנשים ולגברים .. ולא רע לי בכלל. .זה ממש לא אומר שכל אחד מהם הוא האחד .

אבל למרות כל מה שכתבנו לך את רשמת :

"אשמח לשמוע את המלצות החכמים אם להמשיך איתו או להיפרד."

חשוב לי לחדד אף אחד לא מחליט לך חוץ ממך .

חשוב שתדעי את זה שאת ורק את אחראית הבלעדית להחלטות שלך.

נשמע שבכל זאת משהו מפריע לך. אז קודם כל אני מציע לך לברר האם זה תירוץ שאת מתרצת לעתמך על מנת לסיים קשר שאת לא כל כך רוצה בו, או שזו באמת שאלה נקודתית שאם תכריעי בה לקולא ותצליחי לשחרר היית שמחה להמשיך עם הבחור.

בלי קשר, השאלה עד כמה להיות עם יד קלה על ההדק לפסול על עניינים כאלה מושפעת מאד מגילך, כמה הצעות רלוונטיות את מקבלת, כמה לחוץ לך להתחתן בקרוב, וכמה משאבים (נפשיים בעיקר) את תבזבזי להערכתך אם תאמצי מדיניות פסילות כזו או אחרת.

אלגריה

נסיה

אבל אלו היו חתונות קיץ

הייתי בחתונת קיץ והיה מאד נחמד

בחורף אני לא יודעת איך זה.

בגלל האיזור, לא מאוד קר שם בחורף . 

יש גם מקום בחוץ (כסאות ושולחנות) שכנראה הם מסתמכים עליו כחלק מהאולם

אולי תשאל ממנהל האולם/ אנשים שמכירים מי שהתחתן שם בחורף טלפון של זוגות שיוכלו לתת לך התרשמות מדוייקת יותר . 

האולם קטן, 400 - 350 איש.

שלא יהיה אופציה בפנים?

בס"ד

היה מאוד יפה, זכור לי כקצת קטן (לפחות ברחבה של הבנות) ואני לא יודעת מה טיב האוכל כי הייתי בחוץ במהלכו בגלל עוצמת המוזיקה והאורות המהבהבים.

כן אציין שמנה שם עלתה די הרבה לפני 7 שנים...

מעניין, המחיר שראיתי לא היה ממש גבוה

איך מישהי אמרה לי יש ביקוש לקצת שקט ..

עוד משהו השוק מוצף באנשים שחושבים שהם יכולים לתת עצות במקום להציע הצעות (:

מתי שמתחילים לצרוך סגולות פחות או יותר

ברור שהתחום פרוץ וכדאי להיות מודע לזה ופעול בהתאם אם מתעניינים בשירותים של מאמן/נת.

לכן נראה לי שבמקרים מסויימים שמעוניינים באימון ולא בטיפול פסיכודינמי אז כדאי ללכת רק על פי המלצות אישיות או התרשמות אישית.

חוץ מזה אם השטח יבש אז אל תסתמך רק על הצעות בפינת קפה או אברכים מהישיבה.

תנסה להרחיב מעגלים. יצא לי לעשות את זה כמה פעמים. 

תצטרף לשגרירים בלב ושדכנים שונים

יש פה בפורום רשימה עם כמה שדכנים ומיזמים טובים אם זה יעזור.

נעוץ בהודעה בראש הפורום

לבדוק אם רלוונטי.

אמנם היית 'תפוס', אבל לא היית מאורס, אז אין סיבה שלא תחזיק רשימה מי הציע לך כדי שאם זה יגמר תדע למי לפנות.

בהצלחה רבה!

אפשר לדעת מאיזה מגזר (ספרדי/אשכנזי) אתה? והאם אתה גר/חוזר בתשובה?
כל החברה שנתקלתי בהם עם הבעייה שלך הם מהמקומות האלה, מעולם לא שמעתי על אשכנזי "אסלי" ציונות דתית קלאסי שזה קרה לו (אוליי תהיה הראשון ;) )

להרבה אנשים יש תקופות יובש בהצעות מכל שיוך עדתי ומגזרי.

ייתכן שיש יותר ופחות אבל כנראה שסתם לא יצא לך לשמוע

ויש כאן הבדל גדול מאוד.

עדה יכולה לשנות לאנשים.. ויש כאלה שמחפשים אופי חם וספרדי אבל שהבחור יהיה אשכנזי ולהפך.

גר/חוזר בתשובה מגיע ממציאות חיים שונה מאוד ממי שגדל בבית דתי.

אז הרבה אנשים יכולים לפסול על הרקע הנ"ל..

כי יש עבר ויש משפחה שהיא לא שומרת ת"ו (אצל גר המשפחה הם גויים..), יש מסע, לרוב האנשים האלה הרבה יותר בוגרים ומבוססים גם במקום של התורה שלהם (הדוסים).

לא חושבת שאפשר לשים את זה באותה קטגוריה בכלל.

בסופו של דבר ברור שאם נמצאים אצל 'שדכן תותח' ומזכירים וכו' יכולים להגיע ליותר הצעות.

השאלה מה בסוף מחפשים ומה זה גורם לנו להרגיש? שמישהו חושב עלינו?

כי בסוף באמת חושבים עלינו, גם אם בשטח לא רואים את זה בחוש בקבלת כרטיסיה.

לפעמים משודכים לא יודעים כמה עמל ומחשבה יש מאחורי כל הצעה.

וגם, חשוב להגיד שלא כל השדכנים באמת עושים משהו עם הפרטים.. זה נמצא אצלהם בראש בשביל להגידל את המאגר- אבל בפועל.. הם לא עושים עם זה יותר מידי. ומתישהו, אם בכלל עולה רעיון.

אז כן צריך לראות במי משקיעים מאמץ ונרשמים ועושים את כל התהליך.

העיקר זה להגיע להצעה אחת, שמשם הדרך לחופה סלולה (:

אבל להאמין גם בלב וגם בשכל

שה' אחראי לזה מההתחלה ועד הסוף

ברגע שתשליך על ה' באמת תרגיש את זה יותר

אפילו תגיד תודה על זה שאני רווק אבא תודה על זה שאני רווק . 

הסתבכנו בהם רובנו, כי "בקשנו חשבונות רבים".

אבל בגדול, ניתן לדעתי לומר שכשאישה מרגישה שרוצה להתחתן,  היא מרגישה בעיקר שכמהה לכך שמישהו יאהב אותה וייקר אותה, וגבר כמה למצוא אשה שירצה לאהוב אותה ולייקר אותה.

אני נוטה יותר לעמדה שזאת הכללה,,ולכל אחד מאתנו יש קצת אנרגיה נקבית ואנרגיה זכרית, אבל הבסיס לדעתי קיים.

לא הייתי אשה מעולם, אבל להבנתי,הדרך של אשה "להיות נשית", זה בעיקר להתחבר לרצון העמוק ולכמיהה שלה, ולבטא אותה במקום והזמן הנכונים.

ממליץ לחפש חומר ברשת של יונתן ומרים קליין שעוסקים הרבה בנושא.

יש להם גם ערכת קלפים יפה לפיתוח נושאי שיחה בדייטים, שממוקדים גם בגבריות ובנשיות (דהיינו- לגברים יהיו שאלות כמו "מה הרצון העמוק שלך", ולנשים יהיו שאלות כמו "מה גורם לך להרגיש בטוחה" וכיוצא בזה).

זה קצת מה שאת שאלת,

אבל לפני השאלה שלך אמרת שהמסקנה שלך היא שאת מבטלת את הנשיות שלך.

את מתכוונת בנושא של נשיות של טיפוח ועדינות וכזה?

או נשיות של לתת לדבר שלך להוביל ולא להיות חייבת לשלוט בכל סיטואציה?

כי זה ממש שונה.

שניהם חשובים, אבל ברור שהחלק השני של לדעת להיות בעמדת נשית, של שיחרור מול הגבר שלך והישענות כלשהי, זה מה שנשי בעיני באמת.

אני אומרת את זה כאישה שגדלה גם בבית שבו אמא שלי הכי לא נשית שיש וניהלה את אבא שלי ברמות.

ואבא שלי כבר נהיה נשי יותר ומקבל ונשען,

והיא מובילה ומנהלת.

אני גם הייתי ממש בשליטה 24/7 ולא מסוגלת לשחרר פיסה.

ממש כלום.

ולמדתי תוך כדי הנישואים שלי שהרבה יותר נכון לי וטבעי לי להיות בהישענות כלשהי.

עד היום גם בתוך המקום שאני בו עכשיו, שאני כן רואה את זה כמקום נשי ונשען ובוטח בגבר שלי, עדיין לאנשים אחרים זה יראה שלא,

כי לא תמיד ההישענות הפנימית היא מש שמצטייר החוצה.

זה מלא פעמים מתבלבל.

כי יש את ההישענות הפינימית והיכולת לשחרר ולסמוך על הגבר שלך, ויש את זה שכלפי חוץ את קרייריסיטית וחזקה ודעתנית.

ולמלא נשים גם מול עצמן זה מתבלבל,

אבל אני היום לגמרי מבחוץ חזקה ולא נשענת והכי קריירה ודעתנית, ומצד שני מבחינה פנימית יש לי ממש הישענות על בעלי ומלא יחס של אישה לגבר.

לא קראתי את הספר, אבל טוענים שהספר 'לדעת להיכנע' מדבר בדיוק על זה.

המילה להיכנע מתורגמת מאנגלית ולכן נשמעת ממש שלילית, אבל זה באמת 'לדעת להיות נשית' או 'לדעת לשחרר'.

אולי יהיה פה נשים שקראו אותו וידעו יותר..

תכלס לא ברור לי אם בכלל זה מה ששאלת, אבל אם כן אז אחלה חח אם לא אז סתם העשרתי אותך במלל 😉

זה גם גיל טוב לעבודה כי המוח יותר גמיש בו וקל יותר לשנות דפוסים קיימים.

צריך לזכור שנשיות זו תכונה "שכינתית". כלומר זה משהו שיש לו שורש רוחני מובהק.

זה גם לא ייצור של משהו חדש אלא חשיפה של משהו שנמצא שם.

אני חושב שבדברים כגון זה, הכי טוב זה ללמוד דרך החוויה. אם את מכירה מישהי נשית באמת או רואה מישהי כזו, תראי איך היא מתנהלת.

החוויה תפתח אצלך את הרצון להיות כזו, ואז הנשיות שנפגעה ונמצאת בתוכך תתעורר, ועיקר הלימוד יהיה מתוכך.

קשה להגדיר את זה, אבל ממה שאני חוויתי (שבעקבותיו הבנתי מה רציתי בפנים ורק לא ידעתי לקרוא לו בשם), זה לא רק לב טוב ונחמדות אמיתית. נשים נשיות ברמה גבוהה משדרות שחרור ושמחה. לא בתור התנהגות חיצונית הן אלא פשוט בתדר של being באמת. יש דמיון ללהיות עם ילד קטן בהקשר הזה, רק שאתה נמצא עם מישהי בוגרת, ואז זו חוויה באמת חזקה כי אתה רואה את התכונות האלו מתממשות במציאות דומה לשלך וביחד עם חשיבה ובגרות.

יש גם הרגשה של רוגע לידן. אם גבר גברי משרה רוגע ובטחון במובן של גב ושל נתינת מקום (כלומר אולי הוא לא יבין אותך אבל הוא שם איתך בכל מצב), אישה נשית משרה רוגע ובטחון במובן שברור לך שהיא תבין אותך ומה אתה צריך (אולי בפועל היא לא אבל ככה זה מורגש).

אם את מבינה רגשות של אחרים, נניח חברות, אז כבר יש בך הרבה נשיות, רק צריך לתווך להן את זה לא דרך שדר של "אני האחות הגדולה ואני האחראית" אלא של "אני מרגישה אותך ורוצה שיהיה לך טוב".

אני לא יודע עד כמה מה שראיתי היה תוצר של עבודה אם בכלל ומאיפה זה מתחיל. כלומר האם יש להן בטבעי נשיות ברמה גבוהה יותר, או שזה תוצאה שנובעת מגורמים אחרים, כמו לב טוב ויופי, שאז היא לא מרגישה בתחרות אלא היא שמחה עם עצמה וקל לה להיות נשית.

אבל דווקא דרך דמויות כאלו, רואים את הדבר לכשלעצמו ואפשר ללמוד ממנו.

אני חושב שלא טוב לעבוד על זה ישירות בהקשר של שידוכין. אולי זה מדרבן, אבל העבודה עצמה צריכה להיות לא מתוך סיבה חיצונית . וזה גם קשה יותר כי יש חשש להיפגע אז קשה להוציא את הנשיות החוצה. אבל ברגע שהנשיות אינטגרלית כבר אין את החשש הזה יותר מדי מן הסתם.

ואגב, לפעמים נשים מרגישות קושי לקבל כי הן מרגישות שזו מתנת חינם. אבל כשאישה משדרת שחרור ושמחה ומשרה רוגע ובטחון כנ"ל, היא כבר נותנת המון. כנראה אצל נשים נשיות שמרגישות הכי בנוח להיות מושפעות ולקבל יש פשוט תחושה טבעית של "זה הצד השני של הנשיות".

זה נוגע לכל מי שהגיב בשרשור כאן, אבל המשפט הזה ספציפית הזוי במיוחד.

מה זה המדרג הזה של מי יותר אישה ומי פחות אישה? מי מחליט? איך אי יודעת שעליתי דרגה במשחק המטופש הזה? ככל שאני יותר סטריוטיפית ומורחת יותר אודם? חברה שלי שאלה את עצמה מה הרגש הפנימי שלה עכשיו, יותר ממני היום? ככל שאני מביעה את דעתי את מאבדת נקודות?

כל אנשי "האישה היא הלבנה" וכל השטויות האלו, סותרים את עצמם בצורה "מהותית".

כל מה שמדברים עליו זה איזו מהות פנימית עמוקה וטבעית, אבל וואלה, מסתבר שרוב הנשים היום "לא במהות שלהן". "בגלל החברה המערבית וכו'" הם יגידו, אבל אם משהו מהותי ועקרוני לעצם מי שאתה, זה לא אמור להיות בר שינוי. מה שמהותי לך אתה לא יכול ללמוד מאחרים. לא מאישה אחרת, ולא ממובילי סדנאות שגובים מחירים מופקעים על להתחבר "לעצמי". כי מסתבר שלחצי מאוכלוסיית כדור הארץ אמור להיות את אותו אופי בדיוק, אחרת משהו לא בסדר איתם.

גברים ונשים לפני הכל הם בני אדם." זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם וַיְבָרֶךְ אֹתָם וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָם אָדָם". לא ראיתי שנשים או גברים פטורים מעבודה על מידות מסויימות בגלל המהות שלהם. מי שיש לו מידות טובות יהיה גבר טוב, ומיש לה מידות טובות תהיה אישה טובה. שטלתנות, הססנות, ושאר המידות הרעות מגונות בשני המינים, ואדם צריך לשפר את מידותיו, לא לשחק לפי איזה סטריוטיפ מוכתב מראש של מה זה גבר ומה זה אישה.

כמובן שיש הבדלים בין גברים לנשים, אבל ההבדלים האלו לא נמצאים באיזו מהות פנימית שאנחנו חייבים לקיים, אלו הבדלים ססטטיסטיים שנכונים באופן גורף לרוב הנשים ולרוב הגברים. מי שלא מקיים את הסטריוטיפ לא עושה משהו לא בסדר.

בשביל זוגיות טובה צריך כבוד הדדי, הקשבה אחד לשני, תפיסת עולם משותפת, ועוד הרבה דברים אחרים שלא הגבר ולא האישה פטורים מהם. אישה שתלטנית שהגבר שלה סמרטוט זה מצב גרוע בדיוק כמו שגבר שתלטן (סליחה מחובר לתכונות ההובלה שלו) ואישה סמרטוט (סליחה, מחוברת לתכונת ההשיענות שלה). 

ברור שלרוב הגברים יש תכונות שנחשבות גבריות, ולרוב הנשים יש תכונות שנחשבות נשיות, בגלל זה ספרים כמו גברים מנגה ונשים ממאדים עושים עבודה טובה של לקבוע עקרונות הנכונים סטטסטית לרוב האנשים ועוזרים להבין אחד את השני, לא מכתיבים לך מה המהות הפנימית שלך.

וזה בלי לדבר על הניצול של הקבלה באופן לא נכון (צד הנוקבא שייך למידת הדין וצד הזורכא שייך למידת חסד, למשל). 

ושוב, תרשה להזדעדע מהשוואה של אישה בוגרת לילד קטן. מכל הבחינות. איכס.

ואל תוציאי דברים מהקשרם

קשה לבוא בטענות להורים שלנו שעשו את רוב מה שהם יכלו, אבל הדור הקודם וגם חלק מהדור הנוכחי מכיל הרבה מאוד גורמים שמעודדים נשים להיות יותר גבריות ומאידך מייעדים גברים להיות יותר נשיים. יש לזה מליון דוגמאות ויש לא מעט חומר על זה באינטרנט.

@צחקן  טען פעם באיזו שיחה שעשיתי איתו בשבת בצהריים שגם אם היה לו יכולת הוא לא היה רוצה להיות גבר של לפני 100 שנה. אני משער שגם רוב הנשים לא רוצות להיות שם.

אתה מאמין שאין רצף גברי לעומת רצף נשי?

אולי הבעיה היא לא שיש גבר x, גבר y וגבר z ואשה l, אשה m, ואשה p, אלא שאנשים הם לא עצמם אלא מה שהחברה (המערבית או כל חברה) מכתיבה להם להיות (למשל שגבר יחשוב שהוא אשה או ההיפך)?

וכדאי לקחת את המודלים האלה לעזרתנו.

להשתמש בהם אבל לא להיות משועבד אליהם.

נשיות בעיני היא משהו שמאפיין תנועה. נשים הן בהרבה יותר תנועה מאשר גברים ובדר"כ לכן גבר יחפש באישה את התנועה ואישה תחפש בגבר את היציבות.

אבל יש המון סוגים של תנועות ושל יציבות. 

יש כאלה שיציבים בתחומים דתיים, יש כאלה בתחומים ריגשיים, תחומים כלכליים, תחומי השכלה וכו'

וכן אותו דבר שיש כאלה בתנועה בתחומים שונים. 

הכיוון צריך להיות, לא 'שתכבי את עצמך', אלא שתתני מקום בתוכך להשען על היציבות של בעלך (כן, זה נשמע קלישאה באוויר, כשלומדים את זה, זה נהיה פשוט).

וקשה לי באמת לשים את האצבע על מה הופך אשה לנשית. מה שבטוח, זה שזו לא אחת שעוסקת בתחומי עניין נשיים, אשה יכולה להיות גם שחקנית כדורגל ועדיין להיות נשית. בכל זאת, אני חושב שבאופן כללי נשים יותר "רגועות" מגברים. נניח אם מה שמאפיין גבריות אלו תכונות כמו נחישות, התמדה, חתירה למטרה, ואיפוק רגשי, התכונות הנשיות הן יותר הכלה, חמלה, ויש יותר מקום לביטוי רגשי.

יש מצב שבהמשך אכתוב עוד תגובה, אני אחשוב על זה.