שהאנשים שאני אוהבת, אנשים שאני מכירה ימותו, או יפצעו, חס וחלילה, שלא יקרה,
אני גרה רחוק מהכל, בתוך בועה מטורפת, ואף אחד פה בכלל לא מצליח להבין את החוויה של האנשים שכבר יום שלם בממד ולא יכולים לצאת לדקה,
את האנשים שגם בבית, או בבית כנסת מפחדים (או שלאו דווקא) אבל הם צריכים לדאוג לחיים שלהם, לחשוש, לחיים שלהם, של הילדים שלהם,
אני גרה רחוק מהכל, בתוך בועה, אבל חיה שם,
עושה הדרכה בעיר מעורבת, ולומדת יחסית בדרום (לא ממש)
אני דואגת לחברות, לחניכות, למשפחות, אני דואגת להם מאוד, רק רוצה לשמוע כל היום שהם בסדר,
אני מפחדת שיקרה להם משהו,
על עצמי אני לא מפחדת, אם אני אמות על קידוש ה' אז כנראה זה התפקיד שלי,
אבל לא רוצה למות,
רוצה לחיות, לחיות על קידוש ה',
לקדש אותו בכל דקה ביום, לזכור שהוא איתנו, הוא איתי יד ביד, כלל הזמן, לזכור שאין ממה לפחד, כי אבא הוא איתנו, והוא שומר עלינו, לזכור להודות לו כל יום כל היום ,
לזכור שאנחנו פה בארץ ישראל, הארץ שאבא הבטיח לאברהם, יצחק, יעקב
שהארץ הזאת היא שלנו, היא הבית,
אמא אדמה, לא עוזבת אותה לעולם, רוצה להרגיש מחוברת לארץ בכל הגוף והנשמה, וגם לאבא, לזכור שאני פה בארץ שלי בשל השליחות מאבא,
לחבר אבא ואמא, וליצור משפחה, משפחה אחת
אבא ה' יתברך, ואמא, אמא אדמה, לא מוותרת עליך אמא, ואוהבת מלא,
ואבא, אני אוהבת, בבקשה אבא תשמור לי על כולם, ואבא בבקשה תביא גאולה, כי בלי זה אי אפשר, בבקשה אבא, תשרה שכינתך,
ומשפחה, המשפחה שלי היא עם ישראל, רוצה לזכות לאהוב כל אחד ואחת מעם ישראל, להרגיש חיבור בנשמות, ופשוט לאהוב, אהבת חינם, אהבה שאינה תלויה בדבר, בבקשה אבא עזור ליייי
ומתפללת שנזכה להכיר במשפחה המדהימה שלנו, עם ישראל, שזכה להתחבר, ולאהוב אהבת אמת, אהבת אין סוף
