פעם הם ממש היו חברים..
היום אני לא חושבת שזה ככה..
מה שכן אני לא יופתע אם שהכול ירגע הם ימשיכו להיות שכנים טובים ולדבר על דו קיום..
וְאִם לֹא תוֹרִישׁוּ אֶת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם וְהָיָה אֲשֶׁר תּוֹתִירוּ מֵהֶם לְשִׂכִּים בְּעֵינֵיכֶם וְלִצְנִינִם בְּצִדֵּיכֶם וְצָרֲרוּ אֶתְכֶם עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ.
העצורים היהודים מלוד ישבו בבית המשפט עם כיסוי על פניהם.
אני לא חושד אותם שהם מתביישים במעשה הנפלא שלהם,
אלא מה, הם פוחדים. פוחדים מנקמה, לא מעיזים לחשוף את זהותם.
במדינתנו הריבונית.....
אוי לה לאותה בושה אוי לה לאותה כלימה.
שעות תושבי לוד מתחננים למשטרה, ולא נשלחת שום ניידת.
רק הגיעו הגבעונים- מיד הגיעה ניידת, והנה התוצאות:
היהודים הלא פראיירים אזוקים בידי היהודים הכן פראיירים.
בושה נוראית. לאיזה שפל הידרדרנו.
ממש ממש מוזר!
אני כבר מתחילה לחשוש מה קורה שם בקבינט...
וממליץ לכל אחד לקרוא בשימת לב, וגם להפיץ הלאה.
שגם יש לי חבר ממעלות שאומר שהערבים בצפון זה משהו אחר ולא צריך לפחד מהם.
אני לא חושב שהוא אומר את זה בקטע שמאלני. הוא אומר את זה כי באמת מתגלה לו רק הצד היפה שבהם.
ובאופן כללי, אני נגד להרוג ערבי חף מפשע אם אין איזו סיבה מסוימת.
אבל כמו שאמרת, ויותר מזה, כמו שהתורה אמרה, אסור להיות תמימים בקטע הזה.
התורה כבר סיפרה לנו מראש מה קורה אם משאירים כנענים בארץ.
אז לא אמרתי טרנספר לערבים.
לא אומר להרוג את כולם ולהשליך לים.
כי יש שם אנשים חפים מפשע.
גם יש שם אנשים, אולי בודדי בודדים, אבל בוודאות יש, שהם אוהבי ישראל ואולי אפילו חסידי אומות העולם.
אבל יש לנו הדרכה של תורה איך לפתור את הבעיה הזו.
יש הלכות איך מותר לגוי לחיות בארץ כגר תושב ואיך בית דין צריכים לאכוף.
גילוי נאות: להרוג אזרחים תוך כדי מלחמה זה דבר מצער ולא אידאלי בכלל, סיסמאות כמו טרנספר, ומוות לערבים, כל הדברים האלה, הם דברים שבכוונה לא כתבתי את דעתי בהם כי אני לא יודע מה מותר לכתוב באינטרנט בלי שיעצרו אותי ומה לא.
ואם מישהו קרא עד כאן ובטעות חשב שאני נשמע טיפה שמאלני, אז זה רק כי אני חושש להעצר. אז בלי להסיט אף אחד לעשות מעשים שאסורים על פי תורה, אני מזמין אותך לקרוא שוב בנימה הנכונה.
ואל תטעו. אני לא אומר להרוג ערבים חפים מפשע. גם התורה לא אומרת את זה.
אל תקחו את ההלכה לידיים אם היא מנוגדת לחוק.
מה גם שהדברים שדיברתי הם הלכות לציבור ולא ליחידים. למשל גוי שגזל שוה פרוטה חייב מיתה, אבל אסור להרוג אותו שלא על פי בית דין.
ובמדינת חוק גם צריך להשמע לחוק.
וזו דעתי, ואני עומד עליה במקרה הזה, גם אם אני יוצא שמאלני.
אבל יותר חשוב: מי ישמור עלינו מפני החוק ?
אבל מסוגל להבין את קו החשיבה שלו, והוא ממש לא שאיפה לדו קיום
אבל לא רוצה לנצלש
עוצר את הדיון כאן כי זו גם לא שאלה לפורום.
אני יכול להסביר אותו אחד על אחד בדיון הוגן. לא בהתלהמות.
להסביר בלבד. אני ממש ממש לא מסכים איתו.
ט בקלפי.
כתבתי לך תשובה ואז מחקתי. כי נזכרתי.
למשל ללמוד הגנה עצמית
ואפילו סתם להתאבק עם חבר כדי להשתחרר מהתפיסה שאני פספוס ומפחד ללכת מכות
אני לא הולך ללמד אנשים לעבור על החוק
בצבא יש כלל שמותר להפר פקודה בלתי חוקית בעליל
אז אם המחוקק היה אומר לי לא לירות על מחבל שמכוון נשק על קבוצת ילדים
כנראה שלא הייתי שומר על החוק
אבל בוא
זה לא המצב
אבל אולי שאלת שאלת תם, מי ישמור עלינו?
א. השם. אנחנו נתפלל אליו.
ב. נפיץ תורה, נשפיע על רוח העם והחוק ישתנה.
ג. החוק ברובו מגן עלינו, אז נשרוד בגבורה את החלק שלא.
ד. אנחנו. תלמד הגנה עצמית.
ה. אני חושב שאי אפשר להתכחש למציאות. כנראה שיהיו גם פורעי חוק שיגינו עלינו קצת, אבל אני לא ממליץ על הדרך הזו. אני רק מצביע על תופעה שלפחות בית המשפט חושב שקיימת (הרי הם עצרו את היהודי שירה בלוד, אז הם כנראה חששו שהוא עובר על החוק)
יום ראשון שלי בעבודה.
השעון צילצל והתהפכתי, קמתי 45 דקות מאוחר יותר ממה שתכננתי.
הלכתי לאוטובוס, הוא לא הגיע, הלכתי לכספומט פרטי והוצאתי 100 שקל בעמלה של 7.9 כדי לעלות על מונית, אני בדרך לעבודה אמור להיות שם בשבע, מקווה שיסתדר היום
מנהל שתלוי בעובד שלו יקדם אותו.
אני אשאל בפעם הבאה. תודה!
אולי דוכן מיצים בפארק
או שערות סבתא ביום העצמאות
שאר המקומות מקבלים בעיקר אשראי
לאט לאט גם לא מקבלים מזומן.
לדוגמה היום הלכתי לקנות משהו בקניון
היו 2 ילדות-נערות לפניי שרצו לשלם במזומן
אבל הדוכן הזה מקבל רק אשראי
(רציתי לעזור. אבל לא היה לי כסף להחזיר להם עודף.)
לק"י
אף נהג מונית לא הציע לי.
זה מוזר שהכל עובר לאשראי. מה יעשו ילדים שהולכים לקנות....
מאחל שהמקום יהיה טוב לך ברמה האישית והמקצועית, שההמשך יהיה טוב מהפתיחה כעת, שתיהנה מהעבודה ושיהיה רגוע.
זה לפחות הרושם שלי מהפעילות שלך בפורום.
לכן אני לא דואג לך 
שיהיה לך בהצלחה רבה!
אנוני.מיתלהגיד שאני נהנית מזה שהבעל עבד קודם מהבית והיה פה כל היום והחליף תפקיד לכזה שהוא צריך ליסוע לעבודה?
בעלי עובד מהבית חלק מהשבוע וחלק נוסע ואני מעדיפה את הימים שהוא בבית, אבל לדעתי הוא ממש ממש חריג ביכולת שלו לעבוד תוך כדי ההמולה של הבית ולשלב הפסקונות כשהוא רוצה, יכול ומרגיש שזה חיוני. (אני לא חושבת שהייתי יכולה, אני חושבת שהייתי מסתגרת בחדר ועדיין עצבנית שמרעישים לי...)
האם אתם חושבים שיש לזה גיל? סטטוס?
לדוג'-
ללמוד משהו מסויים רק כאשר מגיעים לגיל ספציפי.
לשדך רק אם כבר נשואים..
וכו'.
א לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם:
ב עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת עֵת לָטַעַת וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ:
ג עֵת לַהֲרוֹג וְעֵת לִרְפּוֹא עֵת לִפְרוֹץ וְעֵת לִבְנוֹת:
ד עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד:
ה עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים וְעֵת כְּנוֹס אֲבָנִים עֵת לַחֲבוֹק וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק:
ו עֵת לְבַקֵּשׁ וְעֵת לְאַבֵּד עֵת לִשְׁמוֹר וְעֵת לְהַשְׁלִיךְ:
ז עֵת לִקְרוֹעַ וְעֵת לִתְפּוֹר עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר:
ח עֵת לֶאֱהֹב וְעֵת לִשְׂנֹא עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלוֹם:
ט מַה יִּתְרוֹן הָעוֹשֶׂה בַּאֲשֶׁר הוּא עָמֵל:
י רָאִיתִי אֶת הָעִנְיָן אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים לִבְנֵי הָאָדָם לַעֲנוֹת בּוֹ:
יא אֶת הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְעִתּוֹ גַּם אֶת הָעֹלָם נָתַן בְּלִבָּם מִבְּלִי אֲשֶׁר לֹא יִמְצָא הָאָדָם אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף:
>> הכל עשה יפה, בעתו!!!!
לכל דבר יש את הזמן שלו
אבל הגשמת חלומות לא תלויה בשום דבר לעניות דעתי.
ג
(למשל - מי שמגיל צעיר חלם להיות רופא, להיות טייס, להיות דיין, לזכות בפרס נובל… לוקח זמן להגיע להגשמה של חלום שכזה, לא?)
אני חושבת שאין דבר שעומד בפני הרצון, ואלו שהצליחו הם אלו שלא עמדו נואש וכנגד כל הסיכויים עשו את שעשו
יכולה לצטט לך אלפי משפטי מוטיבציה שמצדדים בדעה שלי.
יש דברים שיותר תואמי גיל, אבל לעולם לא לומר אי אפשר...
ואם נצמד לדוגמאות שלך אז לא חושבת שייעוץ למשל תואם גיל של בחורונת מתוקה בת 18, אבל מכירה כמה בחורות כאלו... בסוף יש ויש.
ואני רווקה ושידכתי את אחת החברות שלי
ובהחלט מאמינה שהכל אפשרי ותלוי רק בנו!
ככל שהגיל גבוה יותר -
קל יותר להגשים חלומות.
כי נפתחים עוד אפשרויות ואופציות
והרבה פעמים גם כלכלית יותר קל
אבל בטח זה שונה מאחד לשני ולמסלול חיים
באיזה שהיא סיטואציה, שמבחינתי אני על הגל של הגשמת חלום ספציפי.. שנראה "פחות רלוונטי" לסיטואציה שלי מבחינת אחרים.
אבל אני מרגישה שזה לא מפריע לי..
הרבה פעמים אנשים אומרים שצריך לעשות כל דבר לפני הגיל והסטטוס המתאימים, אבל לא מרגיש לי ככה..
ובסיטואציה כזאת דיי מנסים למנוע מהאדם לפעול ככה
מסכים איתך לגמרי,
וחבל שככה הורידו לך.
(מכיר אישית על שידוכים שעשו אנשים צעירים ממש שהצליחו)
ובכלל, היום העולם כבר יודע שגיל זה רק מספר
אפילו בחורון צעיר בישיבה קטנה יכול לעשות שידוך. כן!
כלומר, להציע וזה בהחלט עשוי להיות מוצלח. בכלל לא תלוי גיל.
אז נכון שאם היתה לי שאיפה דוחקת להטיס מסוק
ועד עכשיו לא הגשמתי אותה, אז כבר אין סיכוי...
אבל ללמוד? לפתח כשרון שעד עתה היה עטוף
בקורי עכביש, לטוס למזרח הרחוק או להיכן
שלא יהיה (טוב, אז לירח לא...) -
אני, כבר סבתא, ועדיין יש לי חלום
לראות לוויתנים במקומם הטבעי,
ולצייר, ואולי ללמוד לפרוט על פסנתר
או משהו...
איך כתבה כאן lavender - זה עניין של רצון.
ודאי, בגיל מבוגר יותר, יש אולי פחות כוחות,
אבל לצייר, לצלם, לטוס לאנטרטיקה למשל -
מה הבעיה?.....
חברים, אפילו האסקימוסים כבר לא מוותרים על
הקשישים שלהם (אני מניחה) ושולחים אותם לשבת
בהשלמה על ערימת שלג קרובה ולצפות לדב
הרעב הבא (זה שפספס את הקשיש הקודם)
אל תגזימו.
בטיול לארצות הברית, לדרום אפריקה, לאיסלנד - יש הפלגות יומיות הזמינות לכל אדם, לצפייה בלווייתנים.
לא צריך להוציא הון על טיול ליעדים אקזוטיים.
יש לכם המלצות לקייטרינג שאפשר לקנות אוכל מוכן לשבת? באזור המרכז והשרון...
אתם יודעים, לא כזה שמזמינים ממנו ל50 איש אלא כזה שקונים בו קצת הביתה. עדיף קייטרינג יחסית "בריא", כלומר מנות עם שמן ולא שמן עם מנות...
אני גולל בשרשורים מלפני 10 שנים ומעלה
זה נותן מחשבות על החיים
כאילו אנשים היו אז בני 25 ואיפה הם היום
כל אחד עבר וצמח
איפה אני יהיה עוד 10 שנים?
מכניס אותי קצת לעצבות על החיים
(יש לי נטיה כזאת מדי פעם כשיש זמנים מיוחדים להיכנס להרהורים עצובים על החיים)
שעכשיו אני בשלב קצת מבולבל בחיים שלי
אז עוד יותר מרגיש ככה
אמרתי משהו בסגנון לאדם גדול שהכרתי והוא ענה לי:
אני חי מהבוקר עד הערב כל יום (משהו כזה) - ברוך השם.
חושבת שטבעי שכבני אדם איננו יכולים לחיות כמו...פרה
למשל, ויש מחשבות וחששות ותקוות, אבל איך אומר
ד"ר הררי (אתר התבוננות פנימית) - אם המחשבות
אינן מהסוג שנושא פרי, לסלק אותן.
לא קל, אבל באמת, אם חושבים, החיים עוברים
כל כך מהר (מגילוכד' 40 בערך)....
כן. קל לדבר. בראש ובראשונה, אני מדברת
זאת לעצמי.
אאל"ט (אם אני לא טועה, אין לי כח לכתוב
זאת כל פעם מחדש), ד"ר אדהאן אומרת
לעטוף את המחשבה/חרדה הזו
עם נייר עטיפה נחמד, לקשור בסרט
נחמד ולהעיף אותה (אפשר עם בלון...)
למעלה.
ה ו א יקבל זאת באהבה, בהבנה,
בחיוך, בליטוף רך על הראש:
הכל בסדר, בני היקר, ויהיה
עוד יותר ועוד יותר ועוד....
ולדבר עם מישהו וכו' וכו'....
אתה שיא הצעיר. שיא!
עוד כל כך הרבה דברים
טובים עוד נכונו לך, בעזה"ש!
יודעת שאינך זקוק לנחמה,
סתם...
ל המשוגע היחידיאחרונהוגם להזכיר לי שאני עוד צעיר,
כי בקטעים האלה אני תמיד מרגיש כאילו יש הרבה
דברים שיכולתי לעשות בשנים שעברו ולא עשיתי
ואז זה גם מעציב
נראה לי זה עצוב לקרוא את זה מבחוץ, אבל יש מצב שהאנשים המדוברים שמחים עם התהליך שהם עוברים בחייהם.
מכירה את הרהורים העצובים.
דבר ראשון הם עוברים, נמצאים בהם קצת ואז עוברים הלאה להרהורים מסוגים אחרים.
דבר שני זה משהו שעוזר למצוא את הכיוון בחיים בעיקר בשלב שיש עוד הרבה החלטות לפניך. זה טוב לחוות את החיים גם מהזוויות האלה וזה עוזר להבין עם הזמן מה עושה לך טוב ומה נכון לך.
רק צריך לזכור לא לשקוע בזה...
איך בכלל אתם מודדים את זה?
מה נחשב הצלחה?
נשמע שחייך כרגע על מי מנוחות סך הכל
אפשר בתשלום.
אשמח להמלצות מנסיון.
אפשר גם לקבל קודים מהספריה להשאלה
יש גם ליבי
משפטים של "שתיקה היא לא נייטרליות, היא עמדה".
כמה חזק אני אמור לצעוק בשבילך?
"גיניתי במשרד" ~ אורי אורבך, שם שם
