ושוב זה מתחיל. ולמה זה קורה בכלל?
כשבריקודגלים שאנו ביחד כולם את ואפילו בהסתרה
ממש לא חשבתי שזו תהיה התוצאה.
סה לא היה אמור להיות ככה.
נסיעה ארוכה
צמיגים בוערים
וחדשות.כל הזמן חדשות.
ומרוב התראות כל כמה דקות השידור נקטע ומודיעים על פצועים.אזעקות.
וממשיכים
ושומעים שכבר מרוב אירועים
זה כבר בכלל לא משנה
בכל מקום כמעט כבר יש
בצפון בדרום במרכז ובשומרון
כבר לא מדווחים על התפרעויות קטנות
רק על הדברים המרכזים.
וממשיכים ליסוע
ועוד צמיגים
ועוד מחסום משטרתי
ובחדשות הנוראית האלו
ממשיכות לדבר
ולספר
רקטות
פצועים
זריקות כל רגע.
בתי כנסת שרופים
לינצ'ים
חלונות שבורים
וכל זה פתאום מזכיר לי יותר מידי את יום השואה.
והנסיעה נגמרת
והחדשות משתתקות
ואיך יכול להיות שאצלנו בשומרון מרגיש הכי בטוח עכשיו
ולמה זה מרגיש כל כך מסובך
והרצון הזה
של להמשיך ולעשות.
לעשות משהו.
לעזור במשהו.
רק לא לשבת בבית ולהקשיב לחדשות.
ללכת ולעזור.
ולתרום ולתת ולהציל. ומה זה משנה
כל דבר שלא יגרום לי לשבת בבית
ולא לדעת מה לחשוב.ולא לדעת מה להרגיש.
ולהרגיש חוסר אונים שכזה.ששייך לכולנו.
כשבריקודגלים שאנו ביחד כולם את ואפילו בהסתרה
ממש לא חשבתי שזו תהיה התוצאה.
סה לא היה אמור להיות ככה.
נסיעה ארוכה
צמיגים בוערים
וחדשות.כל הזמן חדשות.
ומרוב התראות כל כמה דקות השידור נקטע ומודיעים על פצועים.אזעקות.
וממשיכים
ושומעים שכבר מרוב אירועים
זה כבר בכלל לא משנה
בכל מקום כמעט כבר יש
בצפון בדרום במרכז ובשומרון
כבר לא מדווחים על התפרעויות קטנות
רק על הדברים המרכזים.
וממשיכים ליסוע
ועוד צמיגים
ועוד מחסום משטרתי
ובחדשות הנוראית האלו
ממשיכות לדבר
ולספר
רקטות
פצועים
זריקות כל רגע.
בתי כנסת שרופים
לינצ'ים
חלונות שבורים
וכל זה פתאום מזכיר לי יותר מידי את יום השואה.
והנסיעה נגמרת
והחדשות משתתקות
ואיך יכול להיות שאצלנו בשומרון מרגיש הכי בטוח עכשיו
ולמה זה מרגיש כל כך מסובך
והרצון הזה
של להמשיך ולעשות.
לעשות משהו.
לעזור במשהו.
רק לא לשבת בבית ולהקשיב לחדשות.
ללכת ולעזור.
ולתרום ולתת ולהציל. ומה זה משנה
כל דבר שלא יגרום לי לשבת בבית
ולא לדעת מה לחשוב.ולא לדעת מה להרגיש.
ולהרגיש חוסר אונים שכזה.ששייך לכולנו.
