אין לי מילים...

בקשר לשאלה למעלה... נראה לי שהתשובה תהיה גם וגם, אבל ברור... כבר שראיתי את האסון במירון חשבתי כמה זה עצוב שהמשטרה מנסה לפנות אותם אבל למה הם מתנגדים? כי אין אמון במשטרה. אין. לפעמים הם יותר מזיקים ממועילים לצערנו.

וגם אתה תשמור על עצמך!

וכל הכבוד על היוזמה, האומץ!!

ככה צריך!!!!

אם הייתי יכולה, הייתי עושה את זה גם.

כל אחד, פשוט במקום לזרוק מילים באויר, שיחשוב מה אפשר לפעול בשטח, ולעשות!!!!!

ניצלתי מלינץ

להתכונן לזה לפחות מבחינה פסיכולוגית

לדמיין לפחות איך הוא היה מגן על עצמו על הצד הטוב ביותר

ואם אפשר אז גם להתאמן עם חבר בהאבקות חופשית - רק בשביל להשתחרר פסיכולוגית מהפחד ללכת מכות

ערבי ממוצע לא יותר חזק או חלש מיהודי ממוצע. מי שיהיה יותר גיבור או פחדן זה שאלה של הרגל. גבורה צריך לרכוש. תעבדו על זה.

ומי שרוצה להיות גם יותר חזק ולא רק יותר גיבור, יש המון דרכים ללמוד הגנה עצמית.

שיכניסו את כל עם ישראל לכלא.

לשים פס וזהו המשטרה חזקה רק על חלשים שמפחדים ממנה

נניח שיש את הבריון של הכיתה שתופס את אחד הילדים ומכפכף אותו. נקרא לילד הזה אמיר, למשל. אמיר חווה כעת תחושה של פגיעה בערך העצמי שלו, והוא חש צורך לתקן ולהשיב לעצמו את הכבוד האבוד שלו. לכאורה הכתובת שלו היתה צריכה להיות הבריון שהציק לו ופגע בו, אבל בעיה! הוא מפחד ממנו. אז הוא תופס ילד אחר, חלש ממנו ומכפכף אותו, כדי לחוש תחושת עליונות ולשקם את הערך העצמי הפגוע שלו. הנמשל צריך להיות ברור. 

אבל עדיין מוזר...

גוף ממשלתי לא אמור להתנהג כך.

טוב, מהמשטרה באמת לא הייתי מצפה.

אני יותר סומכת על הקב"ה שייתן את החכמה בלבם של השב"כ, המוסד וצה"ל.

התקשורת עושה עניין גדול מאלה שיצאו להחזיר לערבים

"פעולות אלימות" "זה לא דרך היהדות" בלה בלה בלה. פתאום כולם התעוררו. 

היהודים החצופים האלה שמעזים לא לסבול בשקט

שאיכשהו הם מתעוררים כשזה יהודים.

כשזה פורעים ערבים - הם משתוללים כי התחילו איתם

כשזה יהודים - גזענות ואלימות 

יש בעיה בלשלוף מישהו מהרכב, רק כי הוא עבר שם ולנסות להרוג אותו. זו התנהגות לא-יהודית.

שילכו ליפו.

אם היו אני חוזר בי. אני מסתפק בזה קצת. (לצד השני אני כמובן לא מופתע שטמקא מביא תמונות רק מבת ים, למרות שיש אחלה תיעודים גם מעכו, ימ"ש)

אני אזעיק את כל העזרה שצריך, משטרה, מג"ב איחוד הצלה, אמבולנס, מכבי אש, הכל...

ובנוסף להכל, אפעל בעצמי, כי אני כבר לא יודעת אם המשטרה תתייחס...

אמאלה ואני בהלם מההתנהלות הזו בומיים האחרונים, באמת שאני בשוק.

לא חשבתי בחיים שזה מה שיקרה, אני פשוט מרגישה שחקנית בסרט אימה....

מה שהולך כאן זה לא יאומן!

מן הסתם אקרא למשטרה, אבל בד בבד (בהנחה שהכוונה שלך לאירוע מסוכן זה ערבי שמתקיף...) גם אגן על עצמי.

העלובי נפש הבזויים האלה חזקים רק על יהודים. 

כדאי שתתקשר ותקליט 

העיקר שייעשה מה שטוב לעם שלנו

מנהל שתלוי בעובד שלו יקדם אותו.

אני אשאל בפעם הבאה. תודה!

אולי דוכן מיצים בפארק

או שערות סבתא ביום העצמאות

שאר המקומות מקבלים בעיקר אשראי

לאט לאט גם לא מקבלים מזומן.

לדוגמה היום הלכתי לקנות משהו בקניון

היו 2 ילדות-נערות לפניי שרצו לשלם במזומן

אבל הדוכן הזה מקבל רק אשראי

(רציתי לעזור. אבל לא היה לי כסף להחזיר להם עודף.)

לק"י
 

אף נהג מונית לא הציע לי.

זה מוזר שהכל עובר לאשראי. מה יעשו ילדים שהולכים לקנות....

מאחל שהמקום יהיה טוב לך ברמה האישית והמקצועית, שההמשך יהיה טוב מהפתיחה כעת, שתיהנה מהעבודה ושיהיה רגוע.

זה לפחות הרושם שלי מהפעילות שלך בפורום.

לכן אני לא דואג לך שיהיה לך בהצלחה רבה!

א לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם:

ב עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת עֵת לָטַעַת וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ:

ג עֵת לַהֲרוֹג וְעֵת לִרְפּוֹא עֵת לִפְרוֹץ וְעֵת לִבְנוֹת:

ד עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד:

ה עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים וְעֵת כְּנוֹס אֲבָנִים עֵת לַחֲבוֹק וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק:

ו עֵת לְבַקֵּשׁ וְעֵת לְאַבֵּד עֵת לִשְׁמוֹר וְעֵת לְהַשְׁלִיךְ:

ז עֵת לִקְרוֹעַ וְעֵת לִתְפּוֹר עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר:

ח עֵת לֶאֱהֹב וְעֵת לִשְׂנֹא עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלוֹם:

ט מַה יִּתְרוֹן הָעוֹשֶׂה בַּאֲשֶׁר הוּא עָמֵל:

י רָאִיתִי אֶת הָעִנְיָן אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים לִבְנֵי הָאָדָם לַעֲנוֹת בּוֹ:

יא אֶת הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְעִתּוֹ גַּם אֶת הָעֹלָם נָתַן בְּלִבָּם מִבְּלִי אֲשֶׁר לֹא יִמְצָא הָאָדָם אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף:

>> הכל עשה יפה, בעתו!!!!

לכל דבר יש את הזמן שלו

אבל הגשמת חלומות לא תלויה בשום דבר לעניות דעתי.

ג

(למשל - מי שמגיל צעיר חלם להיות רופא, להיות טייס, להיות דיין, לזכות בפרס נובל…   לוקח זמן להגיע להגשמה של חלום שכזה, לא?)

אני חושבת שאין דבר שעומד בפני הרצון, ואלו שהצליחו הם אלו שלא עמדו נואש וכנגד כל הסיכויים עשו את שעשו

יכולה לצטט לך אלפי משפטי מוטיבציה שמצדדים בדעה שלי.

יש דברים שיותר תואמי גיל, אבל לעולם לא לומר אי אפשר...

ואם נצמד לדוגמאות שלך אז לא חושבת שייעוץ למשל תואם גיל של בחורונת מתוקה בת 18, אבל מכירה כמה בחורות כאלו... בסוף יש ויש.

ואני רווקה ושידכתי את אחת החברות שלי

ובהחלט מאמינה שהכל אפשרי ותלוי רק בנו!

ככל שהגיל גבוה יותר -

קל יותר להגשים חלומות.

כי נפתחים עוד אפשרויות ואופציות

והרבה פעמים גם כלכלית יותר קל

אבל בטח זה שונה מאחד לשני ולמסלול חיים

באיזה שהיא סיטואציה, שמבחינתי אני על הגל של הגשמת חלום ספציפי.. שנראה "פחות רלוונטי" לסיטואציה שלי מבחינת אחרים.

אבל אני מרגישה שזה לא מפריע לי..

הרבה פעמים אנשים אומרים שצריך לעשות כל דבר לפני הגיל והסטטוס המתאימים, אבל לא מרגיש לי ככה..

ובסיטואציה כזאת דיי מנסים למנוע מהאדם לפעול ככה 

מסכים איתך לגמרי,

וחבל שככה הורידו לך.

(מכיר אישית על שידוכים שעשו אנשים צעירים ממש שהצליחו)

ובכלל, היום העולם כבר יודע שגיל זה רק מספר 

אפילו בחורון צעיר בישיבה קטנה יכול לעשות שידוך. כן!

כלומר, להציע וזה בהחלט עשוי להיות מוצלח. בכלל לא תלוי גיל.

אז נכון שאם היתה לי שאיפה דוחקת להטיס מסוק

ועד עכשיו לא הגשמתי אותה, אז כבר אין סיכוי...

אבל ללמוד? לפתח כשרון שעד עתה היה עטוף

בקורי עכביש, לטוס למזרח הרחוק או להיכן

שלא יהיה (טוב, אז לירח לא...) -

אני, כבר סבתא, ועדיין יש לי חלום

לראות לוויתנים במקומם הטבעי,

ולצייר, ואולי ללמוד לפרוט על פסנתר

או משהו...

איך כתבה כאן lavender - זה עניין של רצון.

ודאי, בגיל מבוגר יותר, יש אולי פחות כוחות,

אבל לצייר, לצלם, לטוס לאנטרטיקה למשל -

מה הבעיה?.....

חברים, אפילו האסקימוסים כבר לא מוותרים על

הקשישים שלהם (אני מניחה) ושולחים אותם לשבת

בהשלמה על ערימת שלג קרובה ולצפות לדב

הרעב הבא (זה שפספס את הקשיש הקודם)

אל תגזימו.

בטיול לארצות הברית, לדרום אפריקה, לאיסלנד - יש הפלגות יומיות הזמינות לכל אדם, לצפייה בלווייתנים.  

לא צריך להוציא הון על טיול ליעדים אקזוטיים.  

שעכשיו אני בשלב קצת מבולבל בחיים שלי

אז עוד יותר מרגיש ככה

אמרתי משהו בסגנון לאדם גדול שהכרתי והוא ענה לי:

אני חי מהבוקר עד הערב כל יום (משהו כזה) - ברוך השם.

חושבת שטבעי שכבני אדם איננו יכולים לחיות כמו...פרה

למשל, ויש מחשבות וחששות ותקוות, אבל איך אומר

ד"ר הררי (אתר התבוננות פנימית) - אם המחשבות

אינן מהסוג שנושא פרי, לסלק אותן.

לא קל, אבל באמת, אם חושבים, החיים עוברים

כל כך מהר (מגילוכד' 40 בערך)....

כן. קל לדבר. בראש ובראשונה, אני מדברת

זאת לעצמי.

אאל"ט (אם אני לא טועה, אין לי כח לכתוב

זאת כל פעם מחדש), ד"ר אדהאן אומרת

לעטוף את המחשבה/חרדה הזו

עם נייר עטיפה נחמד, לקשור בסרט

נחמד ולהעיף אותה (אפשר עם בלון...)

למעלה.

ה ו א  יקבל זאת באהבה, בהבנה,

בחיוך, בליטוף רך על הראש:

הכל בסדר, בני היקר, ויהיה

עוד יותר ועוד יותר ועוד....

ולדבר עם מישהו וכו' וכו'....

אתה שיא הצעיר. שיא!

עוד כל כך הרבה דברים

טובים עוד נכונו לך, בעזה"ש!

יודעת שאינך זקוק לנחמה,

סתם...

וגם להזכיר לי שאני עוד צעיר,

כי בקטעים האלה אני תמיד מרגיש כאילו יש הרבה

דברים שיכולתי לעשות בשנים שעברו ולא עשיתי

ואז זה גם מעציב

נראה לי זה עצוב לקרוא את זה מבחוץ, אבל יש מצב שהאנשים המדוברים שמחים עם התהליך שהם עוברים בחייהם.

מכירה את הרהורים העצובים.

דבר ראשון הם עוברים, נמצאים בהם קצת ואז עוברים הלאה להרהורים מסוגים אחרים.

דבר שני זה משהו שעוזר למצוא את הכיוון בחיים בעיקר בשלב שיש עוד הרבה החלטות לפניך. זה טוב לחוות את החיים גם מהזוויות האלה וזה עוזר להבין עם הזמן מה עושה לך טוב ומה נכון לך.

רק צריך לזכור לא לשקוע בזה...

https://www.e-vrit.co.il/Group/5544/%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%A7%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%99%D7%9D_?srsltid=AfmBOopkpkhrNmbuIYEZJS_4rIfzMSgcjeC450hza-BzSY-o6IRCc2LX

אפשר גם לקבל קודים מהספריה להשאלה

יש גם ליבי