וזה כולל כל מיני שררות שיש בעמך
וכבר כתב הנצי"ב מוולוז'ין, שהיה ראש ישיבת וולוז'ין אחרי ר'חיים מוולוז'ין - ישיבת וולוז'ין - אם הישיבות בתקופה המודרנית, מיסודו של ר' חיים מוולוז'ין ונוסדה בהסכמת הגר"א הגאון רבי אליהו מווילנא - והנצי"ב מוולוז'ין אמר, שהשנאת חינם שהייתה בבית שני, לא הייתה שנאה כמו של אנשים "וולגרים", כתוב בגמרא ש"אנו בקיאים שהיו עוסקים בתורה ובגמילות חסדים", אלא שכל מי שהיה דעתו שהאדם הזה או אחר היה לו דעה לא טובה לדעת הדובר בנושאים תורניים, מייד היה מחשיב אותו לכופר ואפיקורוס ושמצווה לשנאתו, וזו השנאת חינם שהייתה אז ןבגללה חרב הבית
ואני מוסיף, שבגלל זה באמת כתוב "על קמצא ובר קמצא חרוב ירושלים". קמצא בארמית - חגב. ההוא הזמין לסעןדה מישהו אחר, ולא כל כך אהב אותו, אבל הסכים להזמין אותו, כי מה לעשות הנימוס מחייב. ואז הגיע אדם אחר 'בר קמצא'. אמר לו - תשמע - זה נכון, אני הזמנתי חגב. אבל בן של חגב - זה אני לא הזמנתי! אז לך מפה. והוא אכן הלך, והבן של החגב, הלך והלשין עליהם לקיסר
וכתוב "ונהי בעינינו כחגבים". הם חשבו, אם אנחנו נתעסק בדברים פשוטים, לא בלימוד תורה - כך מוסבר בזוהר, הם אמרו "בארץ לא נהיה ראשים", יש את המובן המילולי - לא נהיה מנהיגים, אבל יש אץ המובן שמקובל גם כן אצל מוסרי התורה - הם אמרו - "לא נהיה ראשים בתורה", נרד ממעלת העיסוק בתורה יום ולילה. ואני מוסיף ומפרש, שזה היה כוונתם "ונהי בעינינו כחגבים", הם ךא ירגישו את אותה מעלה, וכשיתעסקו עם דברים פשוטים - ירגישו כמו חגבים! ועל בכיה של חינם, שהייתה במדבר סיני כשחזרו המרגלים והוציאו דיבה על הארץ בט' באב - על זה נקבע החורבן, וגם בית ראשון, היה כשחשבו שהם חגבים, ואי אפשר לנהל שום דבר באמת". וצריך לחפש כל מיני דרכים "חיצוניות" לא לפי דרכי התורה
