וברגע אחד הכל משתנה פתאום.
העיר נראית כמו שמעולם לא ראיתי אותה.
פראות ואכזריות שכאילו תמיד הייתה בפנים ועכשיו התפרצה.
אין לזה שום תירוץ. התייחסו אליהם כל כך טוב כאן.
לא סוג ב. לא ציבור מדוכא. ולא נעליים.
ופתאום ברגע אחד הכל נעלם. והפרא יוצא.
אז נכון, הבלגן לא קורה איפה שאני גרה אבל את השינוי פשוט מרגישים. שנים של דו קיום מתגלות כהבל הבלים.
ומה כבר ביקשנו, רק לחיות בארץ שלנו בשקט.
רק רוצים לחיות.
במקום לעצור את המחבלים כאן עוצרים את היהודים,שוללים נשק, למה. זו לא המדינה עליה חלמנו.
הלוואי שהמצב הזה יתברר כאיזה חלום רע ותו לא
אך נראה שזה כבר לא יקרה.
מה שלא יקרה,
אנחנו פה בשביל להישאר.
שום טילים לא יגרמו לנו ללכת.
גם כשאנחנו כל כך חסרים, ואבודים
עם ישראל חי וקיים לעד!