בטח לא מגע חונק.
כאילו סבבה לי עם בעלי.. ומגע ממנו דווקא בסדר גמור.
גם ילדים קטנים אני בסדר.
אבל לא יודעת
אחרי כל השרשורים האלה לתת להם מגע בממד כדי להכניס להם ביטחון.
זה לא הולך לי.
אני מאוד עובדת על עצמי בשנה האחרונה כדי חהכיל גם את הילדות היותר גדולות שלי ולתת להם מגע וחיבוק מידי פעם וביטחון. וגם קצת לשתף כי זה ממש קשה לי אני מאוד מופנמת!
ונראלי לי עד עכשיו שדי הולך לי למרות שזה ממש לא בא לי טבעי. אני אוהבת אותם ממש ואני אמא שמגינה מאוד על הילדים. אבל מגע דווקא בגיל הבוגר יותר ממש לא בא לי טבעי. (אגב גם לא מןל אמא שלי ואחיות שלי שאני ממש אוהבת)
לא נראלי שיש להם חסכים(זאתומרת מקווה שאין להן לכו תדעו מה הן תספרנה לבעל/פסיכולוגית עוד 15 שנים)
אבל ההתיעצות שלי היא דווקא על עכשיו על המצב הביטחוני אני ממש לא מהלחוצות. כן מחייבת להכנס לממ"ד. אבל שם עש להם מגוון של פעיליות ביום. ובלילה הם ישנים לרוב.
אנחנו מספרים בדיחות. סופרים ירוטים. אבל לאהרגשתי צורך שלהם לחיבוק או מגע.
עד כמה זה נורא?
אגב הן כן משתפות אותי אם הן מתעוררות בלילה ומפחדות.
ושם אני נותנת הסבר רציונלי יותר. ונראה שזה עובד.
חייבת לדעת כמה זה נורא אם יש פחות מגע.
אבל לילדים בטוח שהם אהובים ורצויים?


