איזה נס שיש לנו את הכיפת ברזל.
אבל כל האזניים שלי אזעקות ובומים.
ואני חוששת להיכנס לאמבטיה.
חושבת על כל אלה שגרים לבד או לחילופין על אנשים שלא יכולים לרוץ למרחב מוגן.
המצב לא פשוט.
אנחנו צריכים להתעורר. האם אנחנו ישנים? ואיזה אסון גדול מנעו מתי מירון? אללה ירחמו מה היה קורה אלמלא הם מתו שם. אם הם באמת כפרה על הדור.
אוף
לילה לבן?
אולי שניסע לשבת? אבל לא רוצה לנסוע.ואין טעם להשאיר גל שקט.
אני מרגישה שאני צריכה ריצה וים.
וים וריצה.
ואולי ריצה על הים?
חמאס אני שונאת אתכם.
