בס"ד
כל הזכויות שמורות.
בוקר חדש! מצב רוח חדש!!
"בוקר טוב"
ציפורים ססגוניות צייצו ושרו להם את תפילתם היומית, אגלי טל קטנים רעננו את העלים הירוקים, שמיים תכלת נמתחו אט אט מכסים את הרקיע בצבעי בוקר רעננים ואימא העירה אותנו לבוקר חדש.
התמתחתי והשתדלתי לקום במהירות. לא רק אני הזדרזתי, כולם הזדרזו. ידענו כי על אימא להספיק לווסת את מצב הרוח לי ולכל אחי ומלאכה זו אורכת לה זמן רב. אומנם, יכולתי להישאר במיטה, אבל אז לא היה מי שיעזור לי לווסת את המתגים השונים ואאלץ להישאר עייפה כל היום עד שאחזור הביתה!
בעודי מתלבשת ומסרקת את שערי הארוך והגולש נזכרתי כי זה קרה לי כבר פעם לפני מס' שנים...
זה קרה כשהייתי בכיתה ח'... היה זה לקראת סוף השנה וכבר לא הרגשנו חשיבות רבה להגעה ללימודים. לצערי, אין 'מווסת מחשבות' ועל כן לא יכולתי לשנות אותם. באותו הבוקר התעכבתי לקום, וכשקמתי, גיליתי כי אימי כבר הלכה לעבודה ואין מי שיכוון לי את הרגשות השונים. בצר לי, הלכתי כך לכיתה.
את היום הזה לא אשכח מעולם. מורות העירו לי בלי סוף, ראשי נשמט על השולחן לעיני המורה וקולות הנחירה הקצובות שעלו משולחני הצחיקו את חברותי פעם אחר פעם. מאז אני משתדלת כל בוקר לקום מוקדם כדי שאימא תכוון לי את הרגשות.
קמנו, התארגנו, צחצחנו שיניים ונעמדנו ליד הדלת בציפייה.
אימא ניגשה אל הדלת, והסתכלה על הגיליון הגדול שנתלה שם, היא בדקה מה מתוכנן להכיל יומו של כל ילד, ולאחר מכן התישבה לחשב מה כמות הרגשות הנדרשת לו לאותו יום, ובאילו מינונים.
לציפית אחותי היה יום שמח במיוחד! באותו היום היה לה טיול שכבתי, ואפילו לא שיעור אנגלית אחד!
לאחר כ3 דקות חישוב אימא ניגשה לעברה והרימה את מתג השמחה הצהוב ל80%. במהירות ראיתי את חיוכה של ציפית מתרחב, אנרגיה ממלאת אותה, ואור של שמחה 'נדלק' בעיניה. את 20 האחוזים הנותרים אימא מילאה בהתרגשות, אהבה, ומעט בהלה למקרה שיהיה משהו חריג. האור הירוק נדלק בכתפה הימנית בשלווה רגילה וציפית הייתה מוכנה סוף סוף ליום חדש.
להתראות, נופפתי לעברה לשלום והיא ענתה לי בקול מאושר 'להתראות אחות'.
הגיע תורי.
ניגשתי לאימא וסובבתי לעברה את גבי, היא הסתכלה על ה'דף שלי' והרהרה בקול 'אז מה יש לנו היום?!
2 שיעורי מתמטיקה, אנגלית, התעמלות, ומבחן בלשון... אוקי!"
היא התיישבה עם המחשבון והחלה לחשב לפי נוסחאות כמה אחוזים מכל רגש צריכים להיות ביום כזה. כרגיל, היא התבססה על 'השערת רגשלזון' וכך ידעה כיצד להציב את הנתונים השונים. 'איזה נס שאימא שלי רואת חשבון ולא מסתבכת עם הנוסחאות השונות' חלפה בראשי מחשבת תודה בעוד אימא מחשבת. 'מה שפר גורלי!' שמחתי 'לא פעם ולא פעמיים שמעתי בכיתתי סיפורים על כשלים בחישוב נוסחאות, ובעקבותם קמילה של הבנות במערכת הלימודית. בד'כ הצוות החינוכי שם לב לכך, אך הייתה פעם שהוא לא שם לב וזה הסתיים עצוב מאד בבית חולים לחולי רגש'.
לאחר כ5 דקות נצח אימא סיימה לחשב ובאה לכוון את המדדים השונים.
היא כיוונה את המדדים השונים בעודה מדברת בקול שקט '30% שמחה, 10% רצינות, 15% לחץ שידרבן אותך לעבוד כמו שצריך, 5% קלילות כדי שתצליחי להסתדר עם הבלגן באולפנה שלך, 7% עצב בגלל לשון..." וכך היא המשיכה לכוון את הרגשות השונים עד שלבסוף סיימה ב1 אחוז גאוה כדי שתהיה לי הזדמנות לעבודת המידות.
"להתראות יקרה" היא קראה לעברי בחום.
כמה טוב שאפשר לכוון את הרגשות שלנו!!!
יצאתי מהבית בעודי מהרהרת בפלא הגדול.
לכל אחד מאיתנו הגב מלא בכפתורים רבים ובמתגים שונים. לכל רגש יש מעין צ'ופצ'יק הניתן להעלאה ולהורדה וכך ניתן לכוון את כמות הרגש. ברגע שהמערכת מסודרת נדלק לנו אור ירוק בכתף שמסמן שהמערכת מוכנה לפעולה.
איזה נס שנולדנו עם מערכת כל כך מופלאה!! תמיד זה נראה לנו מובן מאליו, אבל באמת זה פלא עצום! וצריך לזכור להודות על זה. מה היינו עושים בלי מערכת ה'רגשטמפרו'??!
