זה גם מצחיק ובעיקר עצוב, ככה נראה החדר שלי (הממד) אחרי לילה שכולו אזעקות:
 

תחושות מגעילות! שימותו הערביים @באולפנה...

לימודים? התייאשתי סופית, עד שהתחלתי להשקיע אני לא יכולה לעשות את המבחנים...


אם הייתי ראש הממשלה/חייל/שוטר הייתי הורגת כל ערבי שאני יכולה.

צדקת.
חמורים.

עשית אותי ממש קיצונית, אז את אומרת בעצם שאין ערבים טובים וזה?

גם ערבים וגם רופאי שיניים

ברכות ואיחולים!!

נ.ב. בדיוק שבאתי להתקשר לשאול לשלומך... פרצה אזעקה.... וכל הילדים... שיהיו בריאים...

קיצור... יש פה אנשים שרצו לפחות לישון מעכשיו עד 3, אמרו יהיה עוד אחד...

חוץ ממופע זיקוקים נוסף כל ערב.

1. עוד לא נכנסתי לממד

2. כנל

3.לא יודע, מחכה שיעשו משהו.

4. רגיל, רק שאני לא נוסע באוטובוסים.

5. א. חייל - נראלי הייתי מתוסכל שאין לי רשות לירות על מתפרעים

    ב. שוטר - כנל

    ג. ראה''מ - אנא אערף... תלוי מה היה המידע שהיה לי בתור ראה''מ

    ד. ערבי- תלוי איזה ערבי : אם ערבי טוב , שרוצה שלום - הייתי מתבייש במה שהעם שלי עשה , אם ערבי מתפרע - הייתי מחכה שהישראלים יעופו מהעיניים, ואם מחבל - הייתי מקווה שיאמרו עלי קדיש.

מישהו יודע איך עושים את הבגרות במת'?

@באמונה תמיד החרוצית שלי? אולי תבשרי משהו?

הולכים, יושבים, כותבים, עושים.

לא הבנתי את השאלה.

כאילו, על איזה מועד

מה שכתבת בתור "ערבי" - צודק לגמרי.

אין אצלינו אזעקות.

רה"מ- שצריך לדרוס את עזה

חייל- יאללה התקפה

שוטר- התקוממות על ההנהגה המשטרתית

ערבי- אמן יבואו הישראלים וישחררו אותנו מהחמאס

סתם ככה, היה מעניין אותי לדעת מה אתם חושבים על הראש שלהם.

1.

משהו מצחיק? אוקיי אז אצלינו זה חדר מדרגות, בבניין יחסית גבוה. עד שנגיע למקלט, הטיל יפול...

(יש לי שכנים, דווקא מקומה אחרונה שראיתי אותם מזווית העיין יורדים למקלט, מעניין מה החוויות שלהם שם...)

אנחנו לא ממש איזור מופגז, תמיד שוכחים אותנו 😏

מן הסתם, המפגש הלילי, עם השכנים, הופך לסוג של מסיבית פיג'מות, מה גם ששכנים שלי ממש אנרגטיים גם באמצע הלילה

2.

אמ... ממש פחדתי שהילדים יחליקו במדרגות, מתוך שינה... וקרה כבר כמה פעמים שבלמתי בעז"ה נפילה כזו.

3.

תחושה של אי וודאות, כל האירועים שקורים לאחרונה ברצף, ממש עושים תחושה של... אוקיי... כל העולם מת לאט לאט, צריך להתכונן ולהתפלל שלא יגיע תורי. תאמת - שזו ההרגשה שלי.

4.

אווו לימודים... אני אישית כבר התייאשתי מהחרישות... האוירה ממש לא רצינית, מלחמות, אסונות, הרגע הסתיימה מגיפה (שכחנו מזה לגמרי) אז פשוט בלי לחץ, אני בעד לעבור בגרות, לא יותר מזה... אין לי זמן וכח להשקיע יותר מדי, בא לי לשמור על שפיות. מה שכן, אני משקיעה מאד במקצוע שלי לעתיד, שהתחלתי להיערך אליו כבר מעכשיו. לא מזלזלת ח"ו.

5. 

א. הייתי מלאת רוח קרב, נשמעת למפקדים\ לממונים עלי, עושה את כל מה שצריך בצורה הכי טובה שיש, ושמחה על הזכות להיות בחזית, ובעז"ה להיות חייל של הקב"ה במערכה כל כך חשובה, של ביטחון א"י ותושביה.

ב. הייתי מתבאעסת שאני משרתת בכזה גוף ממשלתי, מזעזע. עם הכי פחות אמון בקרב האוכלוסיה. מצטערת על השורשים הרקובים שלו, ובכלל לא רוצה להיות שוטרת!! בלע...

ג. הייתי עושה את מירב המאמצים בשיטות הכי טובות ובאסטרטגיות הכי נכונות, כדי בעז"ה להבטיח את א"י לעמ"י.

ד. כמו שכתב @מח"פ הייתי עורקת לישראל ומתנדבת כסוכנת כפולה.

אבל... אם זה ערבי מהסוג השני, ערבי מסית, הייתי אמ... מהרהרת בתמימות של ערביי א"י המוסתים בכזו קלות.. כאילו... אשכרה הכל בכח הפה והזרוע, מקשקשים להם כמה עשרות משפטים, בפאתוס, מנגינות מתאימות והכל... וזה אשכרה עובד להם על השכל... אייש... איזה טיפשים... כאילו, אין להם שכל לחשוב לבד, שהם הורסים לעצמם את השלווה והשקט... והם סה"כ מוזנים מאילי הון אינטרסנטים שעושים על האספסוף הזה וואחד קריירה...

וב"ה אין לי חוויות בינתיים

מאיפה אתם כותבים?איזה מקום?

אח שלי פתאום בא לאמא שלי ושואל אותה למה היא לא הביאה עוד ילד שיהיה לה ספייר... שאולי הוא ימות ח"ו

קיצור היא מה זה נלחצה מסכנה

אבל זה באמת התחושות...

אני עונה רק על החלק הראשון...

1. משהו מצחיק שקרה לכם בממ"ד.

אין ממ"ד, יש מקלט... אממ כל ירידה זה די מצחיק, אבל בפעם ראשונה היה הכי מצחיק לראות את כל השכנים כזה ולנסות לקשר את הפרצופים לשמות שאני רואה על הדלתות...

אני ואחותי מתלחששות כזה וזה נשמע בערך ככה:

-תגידי, מי השכנים החדשים?

- איזה מהחדשים?

-יש כמה חדשים?

-יש זוג צעיר ועוד משפחה מעלינו עם כלב

-וואלה?

2. משהו מפחיד.

הבומים. ה' ירחם, כל הבית מזדעזע כל פעם...

3. מה התחושות לגבי התקופה הזו...

יותר מידי תחושות מעורבבות... אבל כשאני מסתכלת על המצב בפרספקטיבה של כל העם אז זה כאב גדול בלב...

4. מה לגבי הלימודים?

נורא ואיום! שבוע שעבר דחו לנו 3 מתכונות ועכשיו הם מנסים לדחוף אותם בכח להשבוע למרות שיש עוד בגרות השבוע ויש בדיוק יומיים לימודים השבוע...

תכל'ס אין כמו להתאסף עם כל השכנים, זה הכי צחוקים!

ושהשם יעזור, שהתקופה הזו תיגמר במהירות ע"י גאולה ברחמים!

לא זוכר את השם של הארגון, אבל היה (או ישנו) ארגון שבמשך תקופה חלק את העמודים עם "קרוב אליך" (נפתח משני הצדדים) והיו להם מין פרסומות כאלו של שלטים שעל הדלת, ובהם כתוב: "השכן עם הג'יפ" "האלו עם הכלב" וכו'..

אצלנו לפחות אנחנו לא מכירים אפחד.. גם להורים שלי אין וואצפ אז הם לא בקבוצה של הבניין...

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....