העולם כולו במה,
וכל אחד תפקיד ראשי,
אנשים באים, הולכים, יוצאים, ויש כאלו שמחים,
אבל מאחורי כל ההצגה, יש את המסך השחור,
את אנשי הצללים, אנשים שעוברים הרבה,
בזמן שאחרים נהנים.
ולא תמיד זה קל, וכייף,
לרוב זה קשה וכואב ושורף,
ישנם שעוד רואים איזו נקודה של אור,
אי-שם בקצה הפרוזדור,
אבל רובם כבר איבדו תקווה,
כבר לא מחכים לסוף המנהרה,
ויש כאלה שאפילו לא מאמינים שהסוף קיים,
בטוחים שגם אם היה, כבר נעלם,
ורבים הם אנשי הצללים,
שהפכו בשנייה לאנשי הדממה,
ואי-שם נעלמו אל מאחורי הבמה,
אנשים ששמו קץ לחייהם, עוד בתוך המנהרה,
וכנראה שבחרו בחירה נכונה,
כי הדרך לא נעשתה קלה,
היא הלכה והקשתה על הצועדים במנהרה,
ולאט לאט הצטרפו עוד שחקנים לאנשי הצללים,
שלאחר מכן התחברו בשלווה עם אנשי הדממה,
אנשים שבחרו בדרך הנכונה,
והחזירו את נשמתם לבוראם,
ואת גופם לאדמה.