לפעמים היא פוגעת בעצמה,
כמו כולם,
סתם כך, ללא הבחנה,
אבל גם הרבה פעמים היא פוגעת בעצמה בכוונה,
רק בשביל לבדוק,
מה יהיו התוצאות,
האם לאנשים שמסביבה אכפת?
או שמספיקה להם רק העפת-המבט?
האם מספיק לדעת הכל טוב מבחוץ?
או שגם הבפנים חשוב ונחוץ?
זה שורט,
היא יודעת,
כי לרוב לכולם לא באמת אכפת,
ונשארות צלקות,
וזה קשה,
ואולי זה מה שגורם לה להגיע לקצה,
אבל זה ממכר,
כי תמיד יש איזושהי תקווה
שאולי יגיע איזה אחד שיגיד לה:
"תתחילי לשים לב לעצמך, אכפת לי ממך"
אחד שיסתכל לבפנים,
שיראה את כל הפגמים,
ולמרות זאת יושיט יד לעזרה,
בינתיים היא עוד מחכה,
ועד שהוא יגיע,
היא מנסה...