חשבתי על זה בחג.
תכלס,אנחנו לא הכי עושים משהו,לפחות אני.
מגיעים כי צריך לשמוע עשרת הדיברות ומייד אחכ חוזרים החוצה לרכל/להשתזף בשמש ולמלמל תהילים.
הולכים לבית הכנסת כי צריך להתפלל.ברור שהיינו מעדיפים להישאר בבית ולישון.מתלבשים לפי אופנות חיצוניות ורוצים גם שזה יהיה בצניעות לגמריי.זה כאילו כמו אז,בזמן בית המקדש,שעמישראל היה עובד את השם ואת העבודה זרה ביחד.
גם אנחנו עובדים את השם ועובדים סוג של עבודות זרות.
ואם לא עבודות זרות,אז כביכול עובדים בשיטת אחד בפה אחד בלב.
לא באמת כל דבר או אפילו חצי מהדברים שאנחנו עושים,מערבים בתוכם כוונות נסתרות.
אנחנו מרבים להתעסק בעינייני עולם הזה ואנערף אינסטגרם ואינטרנט וסטטוסים ומותגים ולמי יותר צופים ומי יותר מוחצן.
ואז יגיע הסנגור ויגיד שמרוב טרדות היום יום אנחנו ככה ואנחנו מותשים ואנחנו באמת רוצים לעבוד רק אותו אבל היצר חזק מימנו וכי וכי וכי.
ואז נגיד,נכון,אוקי,אז מותר לכם,תמשיכו במה שאתם עסוקים ותנסו להשתדל אבל אל תצפו שהוא לא יביא עליכם אסונות ודברים כי אתם יעני נרדמתם אז קומו כי לא למנוחה כזאת התכוון המשורר.
(והאסונות האלו הם כביכול ההתשה והעייפות שאנחנו מרגישים כי אנחנו נשענים על משהו והמשהו הזה מביא עלינו כל הזמן דברים אז המערבולת הזאת בחיים לא תיגמר כי אם מתייחסים אליו טיפה כאל משהו מוגדר,אז ברור שאם אנחנו לא עובדים אותו כל כך ומזניחים אותו,הוא יחזיר לנו.
אולי לכן הוא לא דבר שאפשר להגדיר אותו ולא דבר של "אתה עשית לי אז אני אחזיר לך".
אולי.)
יצא לי מידי קטגורי ומידי מבולבל אבל מה נעשה.
עייף לי כבר לגמריי.
תכלס,אנחנו לא הכי עושים משהו,לפחות אני.
מגיעים כי צריך לשמוע עשרת הדיברות ומייד אחכ חוזרים החוצה לרכל/להשתזף בשמש ולמלמל תהילים.
הולכים לבית הכנסת כי צריך להתפלל.ברור שהיינו מעדיפים להישאר בבית ולישון.מתלבשים לפי אופנות חיצוניות ורוצים גם שזה יהיה בצניעות לגמריי.זה כאילו כמו אז,בזמן בית המקדש,שעמישראל היה עובד את השם ואת העבודה זרה ביחד.
גם אנחנו עובדים את השם ועובדים סוג של עבודות זרות.
ואם לא עבודות זרות,אז כביכול עובדים בשיטת אחד בפה אחד בלב.
לא באמת כל דבר או אפילו חצי מהדברים שאנחנו עושים,מערבים בתוכם כוונות נסתרות.
אנחנו מרבים להתעסק בעינייני עולם הזה ואנערף אינסטגרם ואינטרנט וסטטוסים ומותגים ולמי יותר צופים ומי יותר מוחצן.
ואז יגיע הסנגור ויגיד שמרוב טרדות היום יום אנחנו ככה ואנחנו מותשים ואנחנו באמת רוצים לעבוד רק אותו אבל היצר חזק מימנו וכי וכי וכי.
ואז נגיד,נכון,אוקי,אז מותר לכם,תמשיכו במה שאתם עסוקים ותנסו להשתדל אבל אל תצפו שהוא לא יביא עליכם אסונות ודברים כי אתם יעני נרדמתם אז קומו כי לא למנוחה כזאת התכוון המשורר.
(והאסונות האלו הם כביכול ההתשה והעייפות שאנחנו מרגישים כי אנחנו נשענים על משהו והמשהו הזה מביא עלינו כל הזמן דברים אז המערבולת הזאת בחיים לא תיגמר כי אם מתייחסים אליו טיפה כאל משהו מוגדר,אז ברור שאם אנחנו לא עובדים אותו כל כך ומזניחים אותו,הוא יחזיר לנו.
אולי לכן הוא לא דבר שאפשר להגדיר אותו ולא דבר של "אתה עשית לי אז אני אחזיר לך".
אולי.)
יצא לי מידי קטגורי ומידי מבולבל אבל מה נעשה.
עייף לי כבר לגמריי.