אם אמרת שיש בחירה בין טוב ורע 

בפילוסופיה (גם הוגים יהודים נחלקו) יש דיון מעניין בסוגיית הבחירה

מצד אחד יש הטוענים שאין בחירה חופשית והכל קורה בגלל דבר אחר שקדם לו (דטרמיניזם) את דעה זו גיבש לראשונה הפילוסוף דמוקריטוס, הפילוסוף היהודי היחיד (לא כולל אבנר מבורגס) שהחזיק בעמדה זו הוא ר' חסדאי קרשקש.

דטרמיניזם עובד כמו מעין דומינו, דהיינו שכמו שבדומינו אני יכול לדעת מה יקרה לדומינו האחרון (הוא ייפול) כך גם כל דבר שקורה בעולם, כפי שעכשיו אני כותב פה רק בגלל שראיתי שאת שאלת האם יש בחירה, וראיתי ששאלת שיש בחירה כי פתחתי את המחשב, ופתחתי את החמחשב כי רציתי לבדוק משהו וכו' וכו' לפי זה כל מה שקורה בעולם בעצם כתוב מראש גם אם אנחנו לא יכולים בדיוק לדעת מה יקרה.

לגבי השאלה אם אלוהים יודע הכל איך יש בחירה חופשית עונה ר' חסדאי קרשקש ועוד כל מיני פילוסופים דתיים דטרמיניסטים היא שאף אל פי שהכל קבוע מראש עדיין צריך להשתדל שהרי הקב"ה עדיין ברא אותנו עם התחושה שיש לנו בחירה, ועם היכולת לחשוב על העולם. ולפי זה עדיין אפשר להבחין אם מה שאני עושה (ללא בחירה) הוא טוב או רע וזהו ה"יעוד" שלנו. (לפי מה שכתבת נראה שאת מחזיקה בדעה זו)

מצד שני יש את הדעה הרווחת שיש בחירה חופשית בדעה זו החזיקו ומחזיקים רוב הפילוסופים וגם רוב ככל ההוגים היהודים הגדולים כמו הרמב"ם רס"ג, אבן עזרא, רלב"ג, ריה"ל, חובת הלבבות ועוד.

לגבי הדטרמיניזם יש כמה תשובות שלא בהכרח 

1. שבאמת בעולם מתוקן אמור ליהיות דטמיניזם אבל בגלל שיש לנו שכל מעשי (לפי אריסטו השכל מחולק לשניים שכל עיוני ושכל מעשי השכל העיוני מחליט אם דבר הוא טוב או רע והשכל המעשי מחליט עם לעשות את אותו מעשה או לא, רוב הפילוסופים היהודים הלכו בדרך זו. אך יש גם את הדעה של אפלטון שטען שיש רק שכל אחד ושברגע שהאדם יבין את הטוב הוא יעשה את זה אוטומטית ואם אדם עושה מעשה רע זה כי הוא לא הבין את הטוב עד הסוף. טענה זו תקיפה רק לדעה האריסטוטלית ) אנו יכולים לבחור נגד הדטרמיניזם לדוג' ראובן הלווה כסף משמעון לפי עולם דטרמניסטי מתוקן שמעון אמור להחזיר לראובן אבל בגלל ששמעון עבריין הוא החליט לא להחזיר.

2. שהעולם מלא בנתיבים שונים מעין עץ שורשים של אפשרויות שיכולות לקרות דהיינו שאם אח שלי גנב לי משהו אני יכול א, להתעצבן עליו ב, להתעלם ממנו ג, לגנוב לו חזרה. כל אלו הם אפשרויות שיכולים לקרות ואני בוחר איזה אפשרות לעשות גם אם אני לא חושב באותו רגע על כל האפשרויות כולם יכלו לקרות.

את תירוץ זה מביא הרמב"ם (שהביא אריסטו) במורה נבוכים.

כמובן שיש תשובות רבות בנושא הבאתי שניים, וכמובן שיש להודים דטרמיניסטים תשובות לטענות אלה (אני לא בקיא בהם)

לפי שיטת אלו שטוענים שיש בחירה חופשית הם יענו על השאלה של אלוהים יודע הכל אז איך יש בחירה 

1. שהאל לא יודע את הפרטים של העולם דהיינו שהקב"ה יודע שעמ"י יחזור לארצו איך זה יקרה הוא לא יודע או הקב"ה יודע שאני אליך לחנות איך אגיע הוא לא יודע. (אני חושב שדעה זו היא רחוקה מאוד מהאמת אבל בסדר) בדעה זו החזיק הרלב"ג

2. שכפי שאמרתי מקודם העולם בנוי כמו מעין עץ שורשים ויש לך עשרות אפשרויות לבחור ואתה בוחר אחד מהם (גם דעה זו די קשה כי איך אפשר לומר שהקב"ה לא יודע איזה אפשרות תבחר)

3. שמכיוון שהקב"ה ברא את הזמן (שהרי זמן תלוי בחומר) הוא עומד מחוץ לזמן והוא יכול לדעת מה קרה קורה ויקרה בלי להתערב בבחירה כפי שאדם שצופה בסרט יכול לראות מההתחלה עד הסוף בלי להתערב דהיינו הוא יכול לדעת מה קרה ויקרה כי הוא עומד מחוץ לנקודת המבט של השחקנים תווך כדי שהסריטו את הסרט, כך גם הקב"ה עומד מחוץ לזמן ויכול לראות הכל.

אבל לפי רבי חסדאי קרקש - אז אין הבדל בין צדיק לרשע אם אין בחירה חופשית? כלומר, הרשע עשה מעשים רעים , שלא מבחירתו , רק בגלל דברים אחרים שקרו לו - בדיוק כמו הצדיק.

אני אינני דטרמיניסט אבל לפי מה שאני יודע הוגים דטרמניסטים בדרך כלל משיבים על טענות כאלה כדלהלן. (אני מסכים עם הנחותיהם אבל לא על השלכותיהם על דטרמיניזם)

מי קבע שמוסר נקבע על פי מעשים? דהיינו למה אם נעצתי סכין בבן אדם זה לא מוסרי ואם נעצתי סכין בכרית זה בסדר הרי זה בדיוק אותו מעשה, אז למה זה לא מוסרי וזה כן מוסרי? הסיבה שזה לא מוסרי וזה כן מוסרי היא מכיוון שהמחשבה שעמדה מאחורי הדקירה בבן אדם היא מחשבה עויינת ולא מוסרית ואילו הדקירה בכרית נעשתה ללא מחשבות זדוניות לא מוסריות. זה מוכיח שלא מעשים עומדים מאחור מוסריות אלא המחשבה היא זו שעומדת מאחורי מוסריות. (לפי שיטה זו לא אמור ליהיות הבדל בין אדם שדקר בן אדם למוות לבין אדם שדקר בן אדם ופצע אותו זהו אותו מחשבה)

הוגים דטרמניסטים אומרים שכפי שהמוסריות פועלת לפי המחשבה ולא לפי המעשים כך מספיק שאדם שעשה מעשה רע יבין בראשו שהוא עשה מעשה רע ומה שהוא עשה זה לא נכון אז הוא באמת בן אדם טוב.

אני מסכים שמוסריות נמדדת במחשבה (בערך לא על שלל השלכותיה אבל לא לעכשיו) אך אני חולק על הנחה זו מכמה סיבות.

1. לפי השיטה הדטרמניסטית לא אמור ליהיות הבדל בין מעשה למחשבה, דהיינו שכפי שמעשיו של האדם תלויות במעשים קודמים כך גם מחשבותיו של האדם תלויות במחשבותיו הקודמות. בנוסף לכך מחשבותיו הם אלו שגרמו לו לעשות את המעשה מה שמראה על מחשבה זדונית ואם האדם יתחרט זה בטח תלוי בדטרמיניזם מחשבתי וחזר הדין (שעוד פעם אתה בבעיה של דטרמיניזם במחשבה)

2. (זאת רק תשובה לדטרמיניסט דתי) השאלה האם אדם הוא צדיק או רשע היא לא הבעיה הדתית הבעיה הדתית היא שהשיטה הדטרמיניסטית מתעלמת מהעובדה שאם הקב"ה ברא את העולם עם חוקים בתורה והקב"ה כותב לנו מה לעשות ומה לא לעשות וזה בכלל לא מסתדר עם דטרמיניזם שהרי אם הקב"ה ציווה אותנו לא לרצוח הוא לא היה אמור לברוא עולם שבו אדם יכול לרצוח אדם אחר במעין כפיה ושכל מעשיו לא תלויים בו באמת.

לכל בחירה שעומדת לפנינו יש כל מיני שיקולים ולחצים לכאן ולכאן, האם זה שולל מאיתנו את הבחירה החופשית? לא.

ממה שאני יודעת, כשאומרים מצד אחד שה' יודע כבר מה יהיה הסוף של האדם,

ומצד שני גם אומרים שיש בחירה,

אפשר להסתכל עלזה כמו על מפת דרכים, שכל פעם יש עוד צומת, ומכל צומת יש מעבר לעוד צומת,

כך שלא משנה באיזה שביל בחרת זה יוביל אותך למערכת בחירה על השביל הבא וכן הלאה...

אז יש לך בחירה בכל רגע נתון,

מה שידוע מראש הוא נק' הסיום של כל דרך ואורכה,

אבל בסופו של דבר את בוחרת באיזו דרך ללכת או אם לשלב כמה דרכים...

מקווה שהסברתי את עצמי

אני לא חושב שבן אדם יגיע תמיד לאותה נקודת סיום לא משנה מה ייבחר.

אדם יכול לסיים את החיים בתור מתאבד מסכן, ויכול לסיים את החיים בשיבה טובה אחרי שעשה משהו בעולם ושהוא מרוצה מעצמו.

להגיד שאדם מסוים בטוח יסיים את חייו כמתאבד , לא משנה מה ירצה ומה ייבחר - נשמע לי לא הגיוני.

הבחירות שלנו משנות את התוצאות , אבל זה לא שולל ממנו לבחור.

לא, שכל הדרכים מובילות לאותה נק' סיום,

אלא לכל דרך (יענו רצף בחירות) יש נק' סיום משלה,

סתם הבאתי את זה בתור נקודת סיום הכי גרועה שהעליתי בדעתי באותו רגע.

ולמה זה נקרא מסכן???

טוב, רוב המתאבדים זה לא אנשים שחיו את חייהם בכיף , אלא אנשים מסכנים שלא הולך להם כלום , עם שליטה עצמית נמוכה, ושעשו כמה בחירות גרועות בחיים שלהם.

ועוד לא דיברתי על זה שלמתאבד אין חלק לעולם הבא.

כי בסופו של דבר הבחירה תשנה את התוצאה.

זה כמו להגיד שבן אדם שסיים את חייו בטוב ובנעימים אחרי המוות כבר לא מאושר.

א. נכון, אני מדבר על איך הוא סיים את החיים.

ב. יש חיים אחרי המוות, ומתאבד כמו שכתבתי אין  לו חלק לעולם הבא.

זה שאין לו חלק לעולם הבא לא אומר שנשמתו מושמדת...

אין לי מושג מה קורה איתו, אם הוא מגיע לגיהנם או אנא אערף, אבל אני בהחלט חושב שהוא מסכן.

הבנתי אתזה, הכוונה היתה שאם הוא כבר גמר עם העולם הזה אז מלכתכילה יותר טוב לו עכשיו,

אבל עזוב נראלי סתם אנחנו לא מבינים אחד את השני

נראלי שיש בחינות מסוימות שעדיף גיהנום מהעולם הזה

הבאתי אותם כאן פעם, אבל למי שפספס:

1. משל. בנדם בונה מכונת זמן ומגיע לעתיד. הוא רואה שאדם מסוים בשם שמעון נבחר לראשות העיר. הוא חוזר להווה ו... איזה קטע! שמעון נבחר לראשות העיר! האם עצם הידיעה שלו מי יבחר שללה את זכות הבחירה של המצביעים? לא.

2. איך אנחנו יכולים לשאול על הידיעה של ה' אם אין לנו מושג מהי? (הרמב"ם)

התוצאה נובעת מהבחירה.

וה' יודע מה תבחרי, זה לא אומר שאין לך בחירה עדיין.

מכניקת הקוונטים עסקה בנושא זה אפילו ברמה התת אטומית ונכון להיום השאלות היסודיות נותרו פתוחות.
אותו המצב נותר גם ברמה הפיסיקלית והאונטולוגית גם בהקשרים הקוסמולוגיים והתרמודינמיים.

כאילו אם תבחר לעשות משהוא רע התוצאה תהיה רעה  ואם תבחר משהוא רע אז זה יהיה רע 

אפשר אולי להאמין שזה כך.
אבל בהחלט כיום אין הוכחה מוכרת ויתרה מזו, יש בהחלט אפשרות (לאור עקרון אי הוודאות של מכניקת הקוונטים) שלא זו בלבד שלא קיימת הוכחה לטענה כזו אלא שהיא אולי אפילו לא נכונה ממש.

אבל אבל גם אי אפשר להוכיח אחרת ובדרך כלל אם חטפת על מעשה טוב אז משהוא בתוך המעשה היה רע איפה שהוא

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....