אני מרגישה פשוט בנאדם רע!
אני לא יודעת אם זה קנאה, צרות או עין או חוסר פרגון.
זאת תחושה שהולכת איתי כבר הרבה זמן וזה צף לי בהמון מקומות, הנה 2 דוגמאות-
גיסי וגיסתי עוברים עכשיו לגור בבית של הסבא וסבתא. הם היו גרים בג'וחה ממש ועכשיו זה בית גדול ויחסית חדש.
אמנם אין שם הרבה ריהוט ויש עדיין בגדים וכלים בארונות אבל זה עדיין הרבה יותר טוב ממה שהיה להם.
איך ששמעתי את זה התכווץ לי הלב.
אממה-
יש לנו בית משלנו ב"ה
מעוצב מהמם ולפי הטעם שלי
גדול ומרווח
במיקום מושלם
אז למה כ"כ קשה לי לפרגן להם? מילא אם היינו גרים בבקתה, אני עוד יכולה להבין למה היה לי קשה למרות שכמובן זה גם לא נכון ולא בסדר!!! אבל ככה? למה?!
יש לנו חברים שמאוד רוצים ילדים. התחתנו בהפרש של חודש ולנו יש 2 ילדים ב"ה!
להתפלל עליהם ולחשוב עליהן מאוד קל לי, אבל ברגע שעכשיו ראיתי אותה עם בטן יחד עם השמחה קפץ לו איזה רגש של חוסר פרגון.
קטן קטן שבקושי זיהיתי אבל הוא היה שם.
דווקא בדברים שכן יש לי הייתי חושבת שיהיה לי הכי קל לפרגן ולשמוח בלב שלם עם השני.
זה נשמע שאני בנאדם רע! מבטיחה לכן שאני לא!!
זה כבר הרבה זמן מפריע לי ואני כ"כ רוצה לעבוד על זה ולשפר את עצמי.
אני ממש מבקשת שלא יהיו תגובות פוגעניות, זה יהיה לי קשה מידי!
מי שיש לה רעיון על מה זה יושב ואיך לתקן את עצמי אני יותר מאשמח לשמוע!!
