אחרי האסון שקרה במירון, משהו אצלנו העלה רעיון מאד יפה.
לקבל החלטה טובה, בהוספה בענייני קדושה, מכל סוג שהוא, במספר 45.
עד כאן ''נדוש'', עניין ''סמלי'', של מספר מ''ה.
אבל הוא הסביר שהעניין הוא לא רק עניין סמלי של מספר 45, אלא העניין הוא כזה.
הרי גם אם היו נפטרים 20 אנשים באסון הזה, היינו עצובים ומזועזעים, ומקבלים עלינו החלטות טובות, אז מה בעצם יצא? ש25 אנשים מתו לחינם? (מבחינה זו.)
וכן היינו עצובים ומקבלים החלטות גם אם היו נפטרים 44 אנשים באסון הזה, אז מה? ה45 מת לחינם? [בנקודה זו]
ובעצם בכל החלטה שאנחנו קובעים, לעילוי נשמת אחד מהנפטרים, אנחנו עושים שהמוות שלו לא היה לחינם [מהנקודה הזו] והנה, עוד מעשה טוב נעשה, רק בגללו.
מקווה שהובנתי (כתבתי בצורה קצת מבולבלת, שימו לב לכוונה, לא התכוונתי שאם לא נעשה משהו טוב אז המוות היה לחינם, אלא שע''י החלטה טובה במספר מ''ה, אנחנו עושים הדגשה מיוחדת שהמעשה הנוסף, מ''ה ולא מ''ד וכו', נעשה במיוחד בגלל האדם המ''ה\ל''ב וכו' שנפטר.)
ואכן כך עשינו בישיבה שלנו, תלינו טבלאות וכל אחד שרצה כתב את שמו, ואת ההחלטה במספר מ''ה שלקח על עצמו. חשבנו בסיום מילוי הטבלה אולי לשלוח את הטבלה למשפחות הנפטרים, שיראו שמשהו נוסף בהחלטות שלנו, בזכות הנפטר מהמשפחה שלהם.
אז חשבתי שאולי כדאי לכתוב את זה כאן, ולגרום לעניין להפוך למשהו יותר גדול, אולי אפילו משהו ארצי..
בסמל ''ועתה ישראל, מ''ה הוי' אלוקיך דורש מעמך''..
חשבתי גם שלצערנו כעת נפטרו אנשים נוספים מהרקטות וכו', (אמנם מעטים מאד, וניסים גלויים בכמות האנשים היהודים שנפטרו לעומת כמות הרקטות ותדירותם, ''ארץ אשר תמיד עיני הוי' אלוקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה'' )
וכדאי גם עליהם, שלא יהי' מותם של הקדושים לחינם (שוב, מנקודה זו) לקבל החלטות במספר נוסף, על האנשים שנרצחו עד עתה.
בברכת הגאולה האמיתית והשלימה, תיכף ומיד ממש.
שנזכה כבר לתחיית המתים ולשובם של כל נפטרי וקדושי עם ישראל..
(שוב סליחה על הכתיבה המעט מבולבלת.. אני עדיין גמור ממבצעי שבועות..)