ולא מתעלים לרמה הנדרשת מבני האדם בכלל ובמיוחד מעם ישראל...

פשוט חבל, אין מילים אחרות...

והבאסה היותר גדולה שלא רק הם נדפקים מזה, אלא זה גם גורע משאר העם שכן מסתכלים בעיניים, כי כאשר האפקט הוא קבוצתי זה הרבה יותר חזק ורק מי שלא הוא מוזר, אבל בימינו המצב הוא ההיפך, ומי שמוזר זה מי שמסתכל לאנשים בעיניים, לצערינו...

@מים זכים, אהבתי ממש...!!

אשריך...!

שנזכה להגיע לרמה הזאת...!

והדרוּש הזה כבר ידוע ודרשו אותו רבותינו האחרונים בתקופת הקורונה, על זה שהמסיכות גרמו לאנשים להסתכל בעיניים של אנשים,...(יש אחרים שאומרים שזה דווקא גורע וזה חיסרון כדי להביא אחר כך למצב יותר טוב...אבל אני מעדיף לנקוט כשיטה הראשונה, זה הרבה יותר הגיוני לדעתי...אבל גם השנייה הגיונית, לא פוסל...).

וואו, לפי דעתי יש כ"כ הרבה דברים ועניינים על העין וכ"כ מעט דברים שכתבו עליה, באמת זה אחד הדברים המופלאים...

כשלא רואים. וגם יש משהו עילאי וחיבור גדול ועצום ועמוק ופנימי דווקא במגע. זה לא מדוייק להפוך אתזה לרבדים.

לעניות דעתי בכל אחד מסוגי התקשורת יש פן עמוק ופן שיטחי וחיצוני יותר

לפי דעתי יש פה שני עניינים...

מצד אחד עצימת עיניים, זה דבר מאוד גדול...

מדוע...?

על אותו רעיון של שתיקה לעומת דיבור...

טוב, לא מספיק ברור לי העניין של עצימת עיניים...

וברור שיש משהו גדול במגע, אך מגע לפי דעתי זה רובד פחות עמוק ופנימי, פחות נשמתי...

כתוב בתנ"ך: "כי האדם יראה לעיניים וה' יראה ללבב"...

זאת אומרת, הגבול הכי פנימי שהאדם יכול להגיע אליו, המבט הכי פנימי שהוא יכול להגיע אליו זה המבט לעיניים, למעלה מזה זה רק מבט ישר ללב, וזה שמור כבר לריבונו של עולם...

העיניים מבטאות את נשמתינו...

שימי לב, אם נכסה את העיניים, לא תהיה תקשורת כלל...

לא רק בגלל הסיבה הטכנית שאי אפשר לראות אחד את השני, אלא התקשורת והבעות הפנים חסרות בלי העיניים, זה דבר מרכזי בשפת הגוף...

ע"י מבט לעיניים אפשר לראות את הנשמה של הבן אדם, אם מסתכלים במשקפיים הנכונות ומסתכלים מספיק עמוק...

בקיצור, לגבי עצימת עיניים לא מספיק בטוח, אבל לגבי מגע לעומת עיניים אני די בטוח מהטעמים הנ"ל...

עדיין לדעתי יש חיבור עמוק ופנימי שקורה במגע ויש הסתכלות שיטחית וחיצונית עם העיניים. אלו שתי כוחות במציאות שאנחנו יכולים לנתב אותם לאן שבוחרים




(ואם בכל זאת אז אומרים שהריח הוא הכי גבוה;). בזה הוא לא נגע בכלל..)

נכון, ברור, את צודקת לגמרי, ברור שמגע זה משהו שמבטא חיבור עמוק ופנימי הרבה פעמים ואפשר להסתכל בהסתכלות חיצונית, אך גם מגע יכול להיות מגע חיצוני ולא אמיתי ועין יכולה להיות דבר קדוש, באופן כללי אם מסווגים את זה אז העין היא יותר נשמתית...

ובאמת אני מבין למה את נוטה להגיד שעין יותר פחותה, כיוון שהרבה פעמים העין מטעה ויש הסתכלות חיצונית לא אמיתית וכו'...ודווקא מגע הרבה פעמים זה דבר פשוט, אך לפי דעתי זה בדיוק ההיפך, שכן כמו הפה, שהוא מאוד נשמתי ולא נאריך בחשיבותו והוא מבטא את נשמתו של האדם ע"י המילים וכו'..., דווקא בו יש סכנה רוחנית גדולה, ולכן יש את ספר "החפץ חיים" ו"שמירת הלשון" ששניהם עוסקים בחשיבות השמירה על הפה שלנו, ואחד מהנימוקים שם שהוא חוזר עליהם בספר "שמירת הלשון" (או "החפץ חיים", לא זוכר כבר...😅) שפה שאנחנו משתמשים בו לקדושה ולתפילה ולכו'...איך נוכל להתפלל ולבקש לפניו דברים כשפינו מנובל ודיברנו לשון הרע, בבחינת "אין קטיגור נעשה סניגור" וכו'...רואים משם את גדולת וקדושת הפה, ובד בבד את הסכנה הרוחנית מנגד, שזה בא ביחד...

כך גם בעיניים, העיניים זה יכול להיות דבר מאוד מטעה, אך זה בד בבד עם הפוטנציאל הרוחני האדיר שגלום בעין ובחורי ישראל גם מגלים את אותו פוטניציאל, זה דבר מאוד רוחני ומאוד עמוק, וכגודל הדבר כך גודל ההשחתה והקלקול שיכול להיגרם אם חלילה יקחו את זה למקום ההפוך....

נכון, את צודקת לגבי הריח...

בזה הוא לא נגע כלל, אהבתי...

נכון ממש יפה.

תכלס, בשורש כל הדברים במציאות, בעומק בעומק הכל אחד. אז אי אפשר לתהות מה יותר עמוק ממה
אפשר לומר שבהסתכלות שלנו כמות האור באותו דבר יותר מצומצמת. אבל תכלס בהכל הנקודה הפנימית והעמוקה היא אחת

זהו בסוף כח היצירה שה' נתן לנו הוא בעיקר בידיים(האמת גם בקול ואפילו בריאה(בדרגת רשב"י;). אבל...;))

תודה....

נכון, יפה מאוד...

אגב, על פי שיעור ששמעתי של הרב שרקי השמיעה יותר עליונה מן הראייה מבחינה מסויימת, אך יש ראייה עליונה שנקראת חזון, שזו ראייה פנימית, והיא יותר עליונה...(אך נראה לי הוא אומר שזה לא בדיוק יותר עליון אלא שמכיוון שהראייה מטעה אז השמיעה עדיפה, וצריך לשים דגש על השמיעה, אך אולי עדיין הראייה עליונה יותר, לא מספיק בטוח...)

אני כותב כתיבה פשוטה.. 

לא התכוונתי לכל הפלפולים האלה

הכל שר, מזמזם, הומה

מיילל, רועש, סואן

דומה הדבר הזה

למשהו

אך דומם הדבר ההוא

מכבר.

זה גדול

תקיעת שופר,

קול תרועה.

הנה הוא בא,

הנה הוא בא.

אבל הוא לא ענה,

וגם לא צלצל.

צחוק של ילדים,

רחובות מלאים.

מי זה הוא האיש,

שחוצה את הכביש?

קול מבשר,

אנחה גדולה.

משיח בא.

משיח בא.

אַסְלָה תַּמָּה

אַסְלַת הַחֵן

מְצֻפֶּה בְּפּוֹרְצֵלָן

קוֹרֵאת לִי: הֵן!

קִלּוּחֵךְ קוֹלֵחַ נִיחוֹחֵךְ פּוֹרֵחַ

וְכָל כֻּלֵּךְ אוֹמֶרֶת אַהֲבָה. 

בָּרְחָה לִי אַסְלָתִי הַתַּמָּה

נִשְׁבְּרָה הִיא בְּצֵל הַמַּעֲמָסָה

נָפְלָה שְׁדוּדָה

מִי יַרְכִּיבֶנָּה שׁוּב לְמַעֲנִי.

מִקּוֹל שְׁרַבְרַבֵךְ

בּוֹקַעַת זְעָקָה

שֹׁד וָשֶׁבֶר! אָסוֹן נוֹרָא!

נָפְלָה הָאַסְלָה

לֹא תּוֹסִיף קוּם

עַכְשָׁו אֲנִי לֹא שׁוֹמֵעַ כְּלוּם וְהַכֹּל בְּצֶבַע חוּם.

הכלבים בשכונה שלנו נובחים הרבה

מפריעים ללמוד תורה

נובחים נביחות שבעל פה

אין להם מורא

יש אחד מרוט

נכנס לפעמים בצעד ארוך

לא נובח, מחרחר

אין תחרות

הרבה פעמים הוא מאחר

היום ניסיתי שוב, והשיר כביר

מרתק אותי הרקע

היו מניעות העלמות את רגליהן בכיוון מזרח והעלמים היו נפלאים בעיניהם אל תוך אגם

דוּר דוּר עלסו הפרפרים,

גוף גוף שחקו כעוללים

דווי דווי עלו החכמים

שור שור עמלו החסידים

צוף צוף, הגו משוררים!

עמדתי בשער ולא נתנו לי להיכנס.

"משפצים כאן",

הם אמרו.

אז חיכיתי על מפתן השער,

הדקות והשעות עברו.

המשכתי להגיד את פרקי התהילים,

שיפעלו שם.

יעוררו רחמים.

על נהרות בבל ישבנו, גם בכינו.

והמואזין קורא לגויים.

והם, ימח שמם- עוברים.

והבאים וההולכים, השואלים והמבררים-

מסתכלים עליי. נועצים.

ודמעות רבות,

אם אשכחך ירושלים.

והקריאת מואזין ממשיכה.

ולי- אין עדיין כניסה!

כך מרגישה גלות.

ואחרי כמה דקות והמתנה של מספר שעות,

אמרו לי: "את יכולה להיכנס עכשיו".

ונכנסתי.

והרגשתי,

ככה מרגישה גאולה.

ככה מרגישה תקווה.

כתבת יפה.

לפני כארבעה חודשים כתבתי פתק בטלפון, כותרתו שיר של יום ומהותו שיר אחד כל יום.

ידעתי שחלדו גלגלי שפתי וזמן רב יקח עד שאכתוב שירה שוב, לומר שהתמדתי תהיה אמת חלקית מאוד, אך עם הזמן התדירות גברה ובימים האחרונים הרגשתי כאילו נמהלתי שמן ועברתי ממלמול שקט לדיבור מפורק, תכף נשורר.

אני הייתי אחת ולעצמי, חשבתי להציע לכם, אם תהיה היענות, לפתוח שרשור שיקרא שיר של יום ויהווה קריאה לאתגר. כל יום ישורשר בו שיר אחד בלבד, מי שתופס תופס, אם שניים פרסמו יחדיו - זכינו כולנו, אבל אם מישהו כבר כתב את השיר היום, יש להמתין למחרת. חושבת שאפשר לנסח כמה חוקים, אתם יכולים להעלות אותם, למשל: לא ניתן לשתף בשיר שנכתב אתמול.

הקיצור! מה אומרים? @כולם ללא יוצא מן הכלל גם אתם המספרים סיפורים

לגבי מקום..

סיפורי מעשיות, אבדת בת מלך.

תודה. מחזקים דברייך.

התפעמות שכזאת אסור לה שתישאר במחשכים.

כנביא האוגר נבואתו הנכספת להתגלות.

"והבור ריק אין בו מים"

..

או שטעות למחוק?

אני מוצא את עצמי נע בין שני הקצוות האלה.