"שום דבר לא מחכה בעולם האמיתי", אמרה הפרופסור אמברידג'.
"אה, לא?" אמר הארי. התסכול שלו, שכאילו בעבע על אש קטנה על היום, הגיע כעת לנקודת רתיחה.
"מי לדעתך מעוניין לתקוף אנשים שוחרי שלום כמוכם?" הקשתה אמברידג'.
"הממ, בואי נחשוב באמת..." אמר הארי, כאילו מהורהר. "אולי הערבים?"
רון נשנק; פרוואטי פאטיל פלטה צווחה קטנה; נוויל החליק הצידה ונפל ממושבו. ואולם אמברידג' לא הנידה עפעף, היא רק הביטה על הארי ועל פניה הבעה של סיפוק קודר.
"10 נקודות יורדות מגריפינדור, מר פוטר".
הכיתה השתתקה וקפאה. כל המבטים נחו על אמברידג' או על הארי.
"הנה נבהיר פה כמה דברים", אמברידג' נעמדה ורכנה לעברם. "מישהו סיפר לכם שחלק מהציבור הערבי רוצה להרוג אתכם. זה שקר".
"זה לא שקר!" אמר הארי. "אני ראיתי אותם. אני נלחמתי בהם".
"עונש, מר פוטר", אמרה הפרופסור אמברידג' בתרועת ניצחון. "מחר בערב, בחמש בדיוק, במשרד שלי. אני חוזרת ואומרת, זהו שקר. המשרד לביטחון הפנים חוזר ומצהיר שלא נשקפת לכם כל סכנה. במידה ויש עימותים, מדובר באלימות הדדית, בניצים משני הצדדים שצריך להפריד ביניהם. אם מישהו מנסה להפחיד אתכם עם שקרים, אני מעוניינת לשמוע על זה. אני כאן כדי לעזור. ועכשיו פתחו בחזרה את הספר "להיות אזרחים בישראל", עמוד 5".
הפרופסור אמברידג' חזרה לשבת בשולחנה. הארי, לעומת זאת, קם ממקומו. כולם הסתכלו עליו; שיימוס נראה חצי מפוחד, חצי מרותק.
"הארי, לא!" הזהירה הרמיוני בלחישה ומשכה בשרוולו, אבל הארי משך ממנה את זרועו.
"כלומר, אם הבנתי אותך, בית הכנסת דוסא בלוד פשוט נשרף מעצמו, זה מה שאת אומרת?" הוא שאל בקול רועד.
"שריפת בית הכנסת הייתה תוצאה טרגית של עימות בין פורעים משני הצדדים", אמרה אמברידג' בקור.
"זו הייתה הצתה", אמר הארי. הוא חש שהוא רועד. "פורעים ערבים שרפו אותו, ואת יודעת את זה".
#שרשור_הארי_פוטר
#נצחוני_בני

